חודש: ספטמבר 2025

על אף הזמן הקצר שחלף מאז הפיגוע בצומת רמות, בו נרצחו שישה בני אדם ונפצעו אזרחים, שחלקם עדיין מאושפזים בבתי החולים, בצה"ל החליטו על אטימת בית המחבלים שביצעו את הפיגוע.

ההחלטה שהתקבלה בידי מפקד פיקוד המרכז, האלוף אבי בלוט, הינה תקדימית שכן באירועי טרור מן הסוג הזה לקח זמן רב עד שצה"ל ביצע את איטום בתי המחבלים וזמן רב אף יותר במקרים של הרס הבית.

כעת כאמור, בתוך פחות משבוע מאז הפיגוע, כוחות צה״ל מחטיבת בנימין פעלו ביום שישי, להחרמה ולאטימה של בתיהם של המחבלים מחמד טהה ומותנא עומר שביצעו את הפיגוע מוקדם יותר השבוע (ב׳), בצומת רמות בירושלים, בו נרצחו שישה אזרחים ישראלים ונפצעו אזרחים נוספים.

במקביל, גורמי הביטחון פועלים במקביל לקידום הליך להריסת הבתים.

היחידה המרכזית של מחוז ירושלים ממשיכה מאז יום שישי בפעולות חקירה נרחבות בעקבות פיגוע הדקירה הקשה שאירע בחדר האוכל של מלון קיבוץ צובה, במהלכו נפצעו 2 אורחי המלון, באורח קשה ובינוני.

על פי החשד, המחבל תושב מ.פ שועפאט העובד במלון, נטל סכין מחדר האוכל ובאמצעותה דקר 2 אורחים ששהו במקום ההומה אדם. המחבל נתפס במקום לאחר שמספר אזרחים ושוטר בחופשה שהתארח במלון, גילו נחישות, חתרו למגע והשתלטו על המחבל ובכך, נטרלו במהירות את המשך הסיכון במעשיו.

כוחות גדולים מתחנת מטה יהודה של מג"ב ירושלים ושוטרי מחוז ירושלים בהם שוטרי מרחב ציון, חבלני המשטרה והזיהוי הפלילי, הגיעו במהירות למקום ואספו ממצאים וראיות. כאמור, המחבל נעצר על ידי השוטר והועבר לחקירה במשרדי ימ"ר ירושלים. הסכין באמצעותה ביצע המחבל את זממו, נתפסה על ידי השוטרים.

הערב בצאת השבת, יבקשו חוקרי ימ"ר ירושלים מבית המשפט להאריך את מעצרו של המחבל. במקביל, תבקש המשטרה להאריך גם את מעצרו של חשוד נוסף שנעצר אמש בחשד למעורבותו במעשה.

מהמשטרה נמסר: "משטרת ישראל תמשיך לפעול בנחישות ובאפס סובלנות מול הטרור, תוך הפעלת כל הכלים והיכולות העומדים לרשותה, על מנת להגיע לכל מי שמבקש לפגוע בחיי אדם, לסייע לטרור או מי שמעלים עין ממידע שעשוי היה למנוע פגיעה בחפים מפשע".

• בליל שבת, לפנות בוקר, יירט חיל האוויר טיל ששוגר מתימן. התרעות הופעלו במספר אזורים בארץ. בחסדי שמים לא היו נפגעים.

• על פי הערכות מערכת הביטחון, כ-280,000 תושבים התפנו מהעיר עזה. בתוך כך, במהלך השבת, צה"ל הפיל את מגדל אל-נור בעיר עזה, ששימש, כתשתית צבאית של חמאס. התקיפה בוצעה לאחר שדובר צה"ל קרא לתושבי האזור להתפנות, וצה"ל מציין כי ננקטו צעדים כדי למזער פגיעה באזרחים.

• ניסיון ההתנקשות בקטאר: ארגון החמאס טוען כי בכיר הארגון חליל אל- חיה, לא חוסל. לפי דיווח ב"וושינגטון פוסט", ראש המוסד דוד ברנע סירב לאשר תוכנית לחיסול בכירי חמאס בקטאר על ידי סוכנים ישראלים. הסיבה לכך היא רצונו לשמור על יחסי המוסד עם קטאר. בעקבות התנגדותו, הוחלט לבצע את המתקפה מהאוויר. במקביל, ערוץ אל-ערביה הסעודי מדווח כי מצרים החליטה לצמצם את התיאום הביטחוני עם ישראל בעקבות התקיפה בדוחא, קטאר.

• צה"ל חיסל באמצעות כלי טיס מחבל חיזבאללה במרחב עיתרון שבדרום לבנון. לפי צה"ל, המחבל פעל לשיקום יכולות צבאיות של ארגון הטרור באזור.

• חשוד נוסף בן 60 מהרצליה נעצר בחשד למעורבות בהצתת הרכב סמוך לבית ראש הממשלה בירושלים. החקירה נמשכת במטרה לאתר חשודים נוספים.

• עצרת האו"ם: עצרת האו"ם אישרה ברוב גדול של 142 תומכים מול 10 מתנגדים הצעה בעד הקמת מדינה פלסטינית.

• מכה למקרון: סוכנות הדירוג פיץ' הורידה את דירוג האשראי של צרפת מ-AA ל-A+, הרמה הנמוכה ביותר אי פעם של הכלכלה הצרפתית.

• חיל האוויר הפולני הודיע על סגירת המרחב האווירי במזרח המדינה ועל פעילות של מטוסי קרב של נאט"ו, כצעד הגנתי בעקבות מתקפת כטב"מים של רוסיה באוקראינה.

• זוהראן ממדאני, המועמד הדמוקרטי לראשות עיריית ניו יורק, אמר בראיון ל"ניו יורק טיימס" כי ראש ממשלת ישראל הוא "פושע מלחמה" ואיים כי ייעצר אם יגיע לניו יורק. בהקשר זה, הנשיא האמריקני דונלד טראמפ הודה לראשונה כי הסיכויים של ממדאני לנצח בבחירות נראים "גמורים".

שגריר ישראל באיחוד האמירויות, יוסי שלי, זומן לשיחת נזיפה באבו דאבי, כך דווח הבוקר (שישי) בכאן חדשות. זימונו של השגריר מגיע על רקע התקיפה הישראלית בקטר, עליה מתחו האמירתים ביקורת חריפה, במיוחד לאור העיתוי שלה, בזמן שמתקיימים מגעים לעסקה חדשה לשחרור חטופים.

במשרד החוץ האמירתי הביעו גינוי חריף לתקיפה, וכינו אותה "מתקפה בוטה ופחדנית" ו"הפרה בוטה של הריבונות". לדבריהם, המבצע הישראלי בקטר מהווה "מתקפה על החוק הבינלאומי ואמנת האו"ם" וכן "הסלמה בלתי מקובלת המאיימת על הביטחון והיציבות באזור ובעולם".

בנוסף לביקורת על התקיפה, האמירתים שבו והזהירו מפני סיפוח ישראלי ביהודה ושומרון, וטענו כי מהלך כזה עלול לפגוע באופן משמעותי בהסכמי אברהם ואף להוות "סימנים לא טובים" להמשך היחסים בין המדינות.

השגרירה האמירתית, רים אל-האשמי, התבטאה בחריפות נגד "ההתנהגות התוקפנית והמתגרה" של ישראל, וטענה כי היא "פוגעת בהזדמנויות להביא ליציבות" ו"דוחפת את האזור לעבר תהליכים מסוכנים במיוחד".

כבר בשבוע שעבר, לאחר התקיפה הישראלית בקטר, פרסמה איחוד האמירויות הודעת גינוי רשמית שבה נטען כי מדובר ב"מעשה בוגדני", והדגישו כי הם "עומדים לצד קטר" לנוכח המצב.

חבר הכנסת מאיר פרוש (יהדות התורה) שבתפקידו כשר ירושלים ומסורת ישראל מונה לתכלל את נושא אומן, שלח השבוע מכתב דחוף לראש הממשלה בנימין נתניהו ושר החוץ גדעון סער, ובו הוא דורש מהם להחליף את הגישה המדינית מול מולדובה עקב מה שהוא מכנה "התנכלות" כלפי אזרחי ישראל הנוסעים לאומן.

במכתבו, פרוש טוען כי ממשלת מולדובה מבטלת טיסות סדירות ומאושרות בין המדינות בימים הסמוכים לראש השנה, על אף שההזמנות אושרו חודשים מראש. פרוש מציין כי ביטול הטיסות הוא המשך ישיר להכשלת המגעים על הקמת טרמינל זמני לטיסות הצ'רטר, למרות שישראל הסכימה לכל הדרישות המולדובניות.

לדבריו, מולדובה החלה להציב "דרישות לא סבירות" במטרה ברורה להכשיל את השיחות. הוא מגדיר את ביטול הטיסות כ"התנהלות שערורייתית שלא עולה בקנה אחד עם שום סטנדרט בינלאומי". לטענתו, ההתנהלות המולדובנית גרמה לכך שישראל לא נערכה לפתרונות אחרים עד לרגע האחרון.

במכתב, פרוש קורא לראשי הממשל "להפסיק את מדיניות הגזר ולעבור לדבר במקלות". הוא מזכיר את היחסים החמים בין ישראל למולדובה, הכוללים העסקת כ-15,000 עובדים זרים ממולדובה והענקת פטור מוויזת תייר לאזרחיה. פרוש דורש להציב בפני ממשלת מולדובה בחירה ברורה: "כיבוד הזכויות הבסיסיות של אזרחי ישראל… או תשלום מחיר מדיני וכלכלי על ההתעמרות והזלזול במדינת ישראל ובאזרחיה".

פרוש מסיים באזהרה כי המצב הנוכחי עלול להוביל ל"משבר הומניטרי חמור", שכן עשרות אלפי חסידים, כולל קשישים וילדים, עלולים להיתקע בדרכים ובגבולות במשך ימים בניסיונות להגיע לאומן בדרכים עקיפות. הוא מדגיש כי המסורת של הנסיעה לציון רבי נחמן מברסלב היא יסוד מרכזי עבור כ-40 אלף אזרחים ישראלים מחסידות ברסלב, וכי זוהי חובת הממשלה לדאוג להם. לבסוף, הוא מביע הערכה לצוות המשימה שהוקם לנושא, הכולל נציגים ממשרדים שונים.

האם החות'ים מתאוששים מחיסול הממשלה?דובר צה"ל חושף כי בשבוע האחרון, חיל האוויר יירט עשרה כלי טיס בלתי מאויישים ששוגרו מתימן.

על פי הודעת צה"ל, במסגרת שיתוף הפעולה בין מערכי חיל האוויר, נסגרו מעגלים על כלי טיס בלתי מאוישים ששוגרו מתימן ויורטו בהצלחה. 

דובר צה"ל הבהיר כי חיל האוויר ימשיך לפעול על מנת להסיר כל איום אווירי בשמי הארץ ולהגן על אזרחי מדינת ישראל.

כוחות צה"ל בהובלת חטיבת בנימין, פתחו במבצע ׳מגן ירושלים׳, במטרה לפעול נגד תשתיות הטרור במרחב הכפרים ׳קטנה׳ ו-׳קובייבה׳ מהם יצאו המחבלים שביצעו את הפיגוע בירושלים.

במהלך המבצע, הכוחות כיתרו מספר כפרים, מיפו את שני בתי המחבלים שביצעו את הפיגוע, עצרו יותר מ-20 מבוקשים החשודים בפעילויות טרור, סרקו יותר מ-700 יעדים והחרימו 38 אמצעי לחימה מסוג ׳איירסופט׳, חלקי נשק, מחסניות, דגלי ׳דאעש׳ וציוד צבאי נוסף.

כמו כן, בכפרים קובייבה ואל-מועייר, מהם יצאו מחבלים לאחרונה, נהרסו על-ידי המנהל האזרחי רכיבי בינוי שהוקמו בניגוד לחוק.

השבוע, חטיבת מנשה הובילה מבצע חטיבתי נרחב בבקעת סאנור, קבאטיה, מרחב ג'נין ובכפרים במרחב המחומש.
כוחות החטיבה פגעו במספר מחבלים, עצרו מספר פעילי טרור, החרימו עשרות אלפי שקלים שמקורם בכספי טרור וכן אמצעי לחימה.

כחלק מהמבצע בחטיבת מנשה, נהרסו שלושה בתי מחבלים ובחטיבות אפרים ויהודה נהרסו שני בתי מחבלים נוספים.

במהלך פעילויות בחטיבות עציון ושומרון נעצרו 21 מבוקשים, בהם מחבלים שיידו אבנים. המבוקשים שנעצרו והנשקים שהוחרמו הועברו לטיפול משטרת מחוז ש״י ושב״כ.

השבוע הלפני אחרון של השנה סיפק רצף אירועים בכמות הראויה להתפרסם על פני חודשים שלמים. כותרת רדפה כותרת, וכל אחת האפילה על קודמתה בשל חומרתה: פגיעת כטב"מ חות'י בשדה רמון, הפיגוע הקשה בצומת רמות, החיסול, או הכישלון, בדוחא, והתקיפה הנוספת בעומק תימן. לצדם הגיעו מארה"ב תמונות קשות של רצח ידיד ישראל צ'ארלי קירק, שבעקבותיו הורד הדגל בבית הלבן לחצי התורן.

מבין האירועים הללו, ניסיונה של ישראל לחסל את בכירי חמאס בבירת קטאר דורש תשומת לב מיוחדת. ישראל אמנם הודיעה לאחר טבח שמחת תורה תשפ"ד כי איש ממבצעי וממתכנני הטבח לא ינקה, אך פעולה על אדמת קטאר נחשבת צעד חריג.

נכון לכתיבת שורות אלו, לא ברור מי באמת חוסל. האם חליל אל־חיה, מנהיג חמאס חו"ל, איננו עוד, או חלילה, חליל חיה חי? מצד אחד, בכירי חמאס טרם הופיעו בפומבי, מה שמזין את השמועות. מצד שני, היעדרם עשוי להיות טקטיקה: להעדיף להיחשב כמתים ולא להיחשף לירי הבא.

הגרסאות מרובות: יש שטוענים כי הבכירים יצאו מהחדר לצורך 'תיפלה' והשאירו את הטלפונים מאחור, מה שבלבל את המודיעין; אחרים טוענים שהמפגש התקיים בכלל בבית סמוך ששימש בעבר את איסמעיל הניה. כך או כך, החגיגות המוקדמות בישראל הפכו במהרה לדיון עגום על כישלון חלקי. ברגעים הראשונים כולם מיהרו ליטול קרדיט, כעת ממהרים להתנער.

לפי דיווחים, במוסד הסתייגו מהפעולה בשל חוסר הרצון להתעמת חזיתית עם קטאר. אך גם אם היעד לא חוסל בוודאות, המסר שהועבר חד וברור: בכירי חמאס אינם חסינים, לא בעזה, לא בביירות ולא בדוחא.

שאלות מדיניות נותרות פתוחות: עד כמה ארה"ב הייתה שותפה? האם הפעולה מקרבת או מרחיקה עסקת חטופים? נתניהו לא היה יוצא לפעולה כזו מבלי ליידע את טראמפ, והעובדה שהנשיא האמריקאי שומר על "מרחב הכחשה" רק מחזקת את ההערכה כי החיסול לא צלח במלואו. הסיבה: טראמפ, כידוע אוהב להיות מזוהה עם הצלחות ואפילו נוטל עליהן קרדיט.

שורה תחתונה: לאחר ביירות, טהראן, צנעא ודוחא, בוחנות כעת בחרדה בירות ערביות נוספות את התמונה. המסר פשוט: מי שיארח את בכירי חמאס, עלול למצוא את עצמו מארח גם את טילי ישראל. בסופו של יום, בין אם חליל חיה חי ובין אם לאו ברור דבר אחד: חמאס חי על זמן שאול.

לא נפל בפח

הפיגוע הקשה ברמות תפס מטבע הדברים את כל הכותרות ביום שני האחרון. הרצח בצומת ההומה אדם, הסתיים במחיר דמים כואב. בנסי שמיים חוסלו המחבלים בטרם המשיכו לבצע את זממם.

התקשורת עטה על הסיפור ומצאה בו זווית ייחודית כדי לקדם את סדר היום שלה. תחת הכותרת "האברך המחסל", ציינה כי "אברך כולל נושא אקדח, נקלע לאירוע והיה בין השלושה שחיסלו את המחבלים". הרצון התקשורתי היה כמובן להבליט את הסיפור ולנסות דרכו לנגח את הציבור החרדי בעניין השירות הצבאי. "הנה אפשר, גם להחזיק בנשק ולחסל מחבל, וגם ללמוד תורה. זה נותן פתח לשירות צבאי חרדי", ניסו המראיינים לאתגר את הצעיר החרדי בשאלה מנגחת. 

אלא שהאיש לא נפל בפח שניסו לטמון לו וענה בצורה נחרצת: "מקומי היה ויישאר לנצח באוהלה של תורה". התקשורת לא הרפתה ודחקה בו, האם אין לו בכל זאת מחשבה להתגייס לאחר האירוע. "אין לי שום מחשבות לחשב מסלול מחדש", ענה בבטחה, "אדרבה, ברור לי עוד יותר, כי לא 'ידיו עשו מלחמה' אלא יד ד' הייתה זאת". לאחר מכן המשיך וסיפר כי לא היה צריך כלל להיות במקום, ורק בהשגחה פרטית נקלע לאירוע.

כך או כך ברור שלא מדובר בלוחם מאומן, אלא באיש שלא עשה מעולם שימוש בנשק במצב דומה, ורק בחסדי שמיים הצליח למנוע טבח גדול יותר.

בהקשר זה הזכיר לי השבוע אחד הקוראים את ניסיון הפיגוע אשתקד בערב פסח בשכונת מטרסדורף בירושלים, כאשר שני מחבלים הגיעו למקום עם אותם כלי נשק, רובים מסוג קארלו. "אני בטוח שאתה זוכר, שהיה שם נס גלוי, כאשר בלי השתדלות יד אדם וללא אקדחים, נמנע הפיגוע רק בגלל מעצור בנשק שמנע מהם לבצע טבח המוני", הזכיר לי הקורא. ואכן אותו ניסיון פיגוע הסתיים ללא נפגעים, ואפילו ניסיון הדריסה שלהם, שהעיף שני בחורים למדרכה הסמוכה, הסתיים בכי טוב. השניים היו בבתיהם כבר בליל הסדר ללא כל פגע. 

הבדל נוסף בין שני הפיגועים הללו: השבוע המחבלים חוסלו, ואילו בניסיון הפיגוע ערב פסח, המחבלים נתפסו והם לבטח מקבלים בהתאם להחלטת בג"צ תפריט עשיר ומזין (ראו לקמן), על חשבון משלם המיסים עד שישוחררו בעסקה הבאה.

מקרה נוסף שפרטיו הוצנעו בתקשורת הכללית, אירע בבין הזמנים אשתקד בתל אביב, כאשר מחבל הגיע לאזור שכונת התקווה עם מטען רב עוצמה. מצלמות האבטחה תיעדו אותו מתהלך עם תיק ענק ובו המטען. בסמוך ניצב בית כנסת מרווח, בו פעלה ישיבת בין הזמנים הגדולה בת"א, עם תפילות שטיבל'ך. המחבל נראה חולף שם באיטיות, מחשב את דרכו פנימה. אלא שרגע לפני שהפעיל את המטען, ארעה תקלה שגרמה להתפוצצות אדירה, שכתוצאה ממנה נהרג המחבל עצמו בלבד.  

"אני לא רוצה לדבר על פתרונות ביטחוניים ומדיניים" ציין בפני הקורא, "אני רק רוצה להזכיר שבצומת רמות היו כבר פיגועים קשים לאורך השנים" (האחים פלאי והאברך הרב לדרמן הי"ד). "בציבור הדת"ל מציעים לאחר כל פיגוע ביו"ש לתפוס עוד שטחים ולהקים עוד ישובים והתנחלויות כ'תשובה ציונית' הולמת. אצלנו זה אחרת. אנחנו לא בעד תפיסת שטחים כאלו ואחרים, אבל כדאי לשקול להקים במקום בית מדרש ותפילה. זה יעזור לאנשים שעומדים בצומת ורוצים להתפלל מנחה-מעריב, או לעיין בספר עד שתגיע התחבורה".

שורה תחתונה: התקשורת שחיפשה 'גיוס חרדים' מצאה שיעור באמונה על השגחה פרטית.  לא בחיל ולא בכוח, כי אם ברוחי…

סדר עדיפות מעוות

שתי החלטות בג"ץ שניתנו בהפרש של יום אחד יכולות ללמד הרבה על דרך התנהלותו הכללית,  ועל התייחסותו המגמתית הקבועה נגד הציבור החרדי.

ההחלטה הראשונה (ביום ראשון השבוע) דאגה למחבלים ולמזונם בכלא. השופטים דרשו משירות בתי הסוהר (השב"ס) לשפר את תנאי הכלא של המחבלים בכל הקשור לתחום המזון, לקבוע תפריט חדש ולבצע מעקב שוטף אחר יישומו. בהחלטתם ציינו כי המצב הקיים אינו עומד בסטנדרט החוקי הנדרש. ההחלטה התקבלה ברוב של שני שופטים מול אחד, כאשר השופט יצחק מינץ, סבר בדעת מיעוט שהתפריט הנוכחי עומד בדרישות.

העתירות הוגשו לאחר שהשר בן גביר, קיצץ את המזון למחבלים לאחר הטבח בשמחת תורה תשפ"ד והורה להפסיק את החגיגות הגדולות שהיו נהוגות בכלא. האגודה לזכויות האזרח וארגון "גישה" עתרו נגד, וההחלטה כאמור הייתה לטובתם, כולל סכום הוצאות המשפט.   

התגובות לא איחרו לבוא. "בעוד החטופים מורעבים במנהרות, צמד שופטים בבג"צ מחייבים להשביח את המזון הניתן לגרועים שבמחבלים", הגיב שר המשפטים יריב לוין על ההחלטה. לוין כינה בלעג את השופטים "הדיאטנים העליונים" וציין כי הם מצאו מתכון שאין דומה לו בעולם למוסר מעוות. "פסק הדין הזה הוא עוד הוכחה לעוצמת הנזק שגורם בית המשפט העליון לביטחון ישראל. זה מה שקורה כאשר השופטים מתמנים במועדון סגור", התחשבן לוין עם השופטים.   

יום למחרת (יום שני), כאשר ברקע נשמעות צפירות רכבי ההצלה המפנים את הנפגעים מצומת רמות לבתי החולים בירושלים, פסק הבג"צ (כצפוי) נגד עולם התורה. בהרכב של שלושה שופטים נקבע, כי לומדי תורה חייבי גיוס לא יהיו זכאים עוד להנחות בדמי הביטוח הלאומי, כפי זכאותם של הסטודנטים.

משמעות ההחלטה: פגיעה כלכלית ב-80 אלף אברכים ותלמידי ישיבה, ששילמו עד עתה 43 שקלים בחודש לעומת 130 שקלים שאדם שאינו עובד משלם. מדובר בשלילת הטבה המגיעה לסכום של אלף שקלים בשנה לכל תלמיד ישיבה.  

"לשבח" הבג"צ ייאמר, שאם בעבר היו החלטותיו השונות כרוכות בהשתת עלויות תקציביות על המדינה, תוך דרישה ממנה לאתר מקורות תקציביים לצורך יישום ההחלטות, הרי שהפעם הבג"צ עצמו סידר למדינה מקור תקציבי לתפריט המרצחים. הדבר נעשה בשיא המהירות, בתוך 24 שעות, ללא שום עיכובים. הבג"צ היה כה זריז ומהיר, עד שבניגוד למקובל, הזדרז להוציא החלטה ביום הדיון עצמו.

שורה תחתונה: שופטי הבג"צ הוסיפו למחבלים מזון ופיטמו את בטנם, בעוד שללומדי התורה קיצצו וצימקו. תוך יממה אחת ראינו במוחש כיצד כל המרחם על אכזרים, סופו שיתאכזר על רחמנים.

אחד לא משלנו

מעולם לא נעשה מסע דה-לגיטימציה למינוי צבאי עתידי, כפי שמחנה השמאל בגיבוי תקשורתי עושה לדוד זיני – ראש השב"כ המיועד. כל הדרכים כשירות כדי להשחירו, כולל 8 עמודים במוסף מיוחד ב"הארץ", בו נצבעה תמונתו בכריכת השער בשחור מפחיד.

"כבר היו אנשים קיצוניים בצמרת מדינת ישראל", נכתב תחת תמונתו המעוותת, "ראש שב"כ כמו דוד זיני טרם היה". בהמשך הכתבה מסוקרת משפחתו של זיני באופן מדוקדק, קשריו עם רבנים, שירותו הצבאי רב השנים, התבטאויותיו וכן פעולותיו לאחר הטבח. הכל מסוקר באופן שלילי ביותר עם נגיעות פוליטיות.

מה עומד מאחורי ההתקפה חסרת התקדים הזו? הרי מינויים ביטחוניים בעבר, גם של קצינים בכירים עם דעות פוליטיות ברורות, לא זכו למסע ציד כזה. הסיבה פשוטה: זיני הוא לא "אחד משלנו". הוא לא גדל במגדלי השן של האליטה המשפטית-אקדמית, לא התרועע במסדרונות "קפלן" ולא אימץ את הקודים של "מדינת תל אביב". זיני הוא קצין שטח מובהק, בוגר קרבות, שחי את השטח ומדבר בשפה ישירה. הוא לא עוטף את דעותיו במילים מתוחכמות, אלא אומר בפשטות ש"חמאס צריך להימחק". מי שמדבר כך, הופך מיד לאויב התקשורת.

באופן זה כל אמירה ישנה נשלפת מהארכיון, כל ריאיון מתוחקר עד תום, וכל משפט שיצא מפיו,  מוגדר "הוכחה למסוכנותו". אותו זיני, שהעז לבקר את אוזלת היד מול הטרור ולדרוש תגובה תקיפה, הופך בעיתונות השמאל ל"איום על הדמוקרטיה".

נראה כי מה שמדאיג את המועדון הסגור של השמאל התקשורתי אינו יכולותיו המקצועיות של זיני, שאין עליהן עוררין, אלא עמדותיו והשקפת עולמו. בעיניו, קצין דתי ומעורבב חברתית הוא לא "אחד משלהם", ולכן הוא מסוכן.

מסקירת כל הכתבות נגד זיני עולה כי המאבק על מינויו אינו אישי. הוא חלק מהקרב הגדול על עמדות הכוח וההשפעה בישראל. במשך עשרות שנים, השמאל היה בעל הבית על השלטון, התקשורת וגם על ראשי מערכת הביטחון. כעת, כשהכוח עובר לידיים אחרות, הם מנסים בכל דרך לשמר את השפעתם. התקפה על זיני היא בעצם תמרור אזהרה: אל תנסו להכניס אנשים שאינם "בקו שלנו" לתפקידים בכירים.

השמאל רועד לא משום שזיני מסוכן לדמוקרטיה, אלא משום שהוא מסוכן להגמוניה. אחרי שנים בהן התרגלו לראות בשב"כ ובמערכת הביטחון כנחלה פרטית של האליטה, הם מתקשים להשלים עם העובדה שמי שייכנס כעת ללשכת ראש השב"כ הוא מפקד שבא מהשטח ולא מתל אביב. מה שברור הוא שמי שרצה בראש שב"כ המגיע מחדרי הסמינרים של קפלן, מקבל ראש שב"כ המגיע מהשוחות של גבול עזה.

בין זיני ליאיר גולן

ההאשמה העיקרית נגד דוד זיני, כפי שהוצגה במסמך ההשחרה מבית "הארץ", היא שהוא "קצין חורג" שמביא "ערכים זרים" לצה"ל. אך הנה הפרדוקס: במשך שנים הם העלו על נס קצינים ש"חורגים" מהקונצנזוס, אם השקפת עולמם תאמה את הקו המרכזי של מחנה השמאל.

לצורך השוואה: אותם קולות שבמשך שנים היללו מפקדים שהתריסו נגד ממשלות ימין, שיבחו את סגן הרמטכ"ל יאיר גולן על "נאום התהליכים" והעניקו במה רחבה לבכירים שהתנגדו למדיניות הממשלה, דורשים לפתע "ניטרליות מוחלטת" ממי שמיועד לעמוד בראש השב"כ. ניטרליות, במילון שלהם, פירושה קצין שמאמץ את עמדות השמאל ומתרחק מכל מה שקשור לעמדות המתפרשות אצלם כנטייה ימינה.

"זה לא בגלל הכיפה שעל ראשו", כותב הפרשן נחום ברנע, שמצטרף למסע נגד זיני. "ההסתופפות שלו בחצרות רבנים, היא המטרידה". בסופו של דבר נראה כי מסע ההשחרה המתוזמן לא נועד למנוע את המינוי, אלא להכתים מראש את הלגיטימציה שלו. באופן זה – כל החלטה עתידית שיקבל, תלווה בביקורת קבועה של השמאל: "זה אותו זיני הקיצוני מהכותרת ההיא". מדובר בשיטה ברורה עם מנגינה מוכרת.

בשמאל כאמור יודעים היטב מהו כוחו של השב"כ ולכן הם מתנגדים לזיני. כל מה שהיה בידם, עלול להילקח מהם. כך לדוגמא השב"כ מחזיק בידיו סמכויות מפליגות, מעצרים מנהליים, חקירות קשות, שליטה במידע מודיעיני בהיקף עצום ויכולת להשית מגבלות על חירויות יסוד, בהן חופש התנועה. בסמכות השב"כ גם ליזום ולאשר האזנות סתר, להורות לספקי הטלפונים והרשתות המקוונות להעביר אליו פרטי מידע, שחזור שיחות וכו'.

במקביל גם פסילות מפלגות ערביות ומועמדים לכנסת, מתבססות על חוות דעת של השב"כ. בסמכותו גם לפסול מינויים למשרות רגישות על סמך חוות דעת וסיווגים ביטחוניים.  "איך זיני יפעל אם ראש הממשלה יבקש ממנו להפעיל מעקבים שאינם לגיטימיים?" תוהים בשמאל ומבינים שהכול עומד להשתנות. 

שורה תחתונה: מסע הדה-לגיטימציה נגד דוד זיני הוא ניסיון מסוכן להפוך את המינויים הביטחוניים ממקצועיים לפוליטיים. במקום לשפוט את המועמד לפי כישוריו, שופטים אותו לפי דעותיו הפוליטיות. כדי להבין את מהות הקמפיין, די לקרוא את כותרת הכתבה נגדו: "כל הרמטכ"לים לא רצו לקדם אותו, כי הם ידעו עד כמה הוא קיצוני, ואז הגיע נתניהו".

שורה תחתונה: אם אתה קצין כמו גולן שמדבר כמו השמאל, אתה 'מצפן מוסרי'. אם אתה קצין שמדבר כמו זיני, אתה 'סכנה לדמוקרטיה'.

קרב הירושה

ככל שהזמן עובר, כך הלחץ בתוך האופוזיציה גובר. במקום להתלכד סביב מנהיג אחד כדי לנסות ולהוות אלטרנטיבה שלטונית לממשלת נתניהו, מנהלים ראשי המפלגות ביניהם קרב ירושה מוקדם, בו כל אחד מהם רואה בראשותו את התחנה האחרונה. כל זה קורה עוד בטרם נשמעה יריית הפתיחה למערכת הבחירות הבאה.

בשבועות האחרונים נחשפו מספר "פגישות חשאיות", שעשו את דרכן באורח "פלא" לתקשורת עם תמונות ותיעודים. הפגישות הללו שנועדו כביכול לאחד את גוש האופוזיציה, חשפו את מלחמת "הכל בכל" שמתחוללת בתוך המחנה. נפתלי בנט ואביגדור ליברמן נפגשו מספר פעמים, וכך גם גדי איזנקוט עם בנט. בהמשך נפגש איזנקוט עם יאיר לפיד, בניסיון של האחרון להשיב מלחמה שערה ולהראות לבנט שגם הוא יודע לשבת בפגישות (בחולצה שחורה) ואז לשחרר את התמונות לתקשורת עם כותרת מתאימה על ההיערכות פנימית לקראת הבחירות.

המניע מאחורי הפגישות הללו אינו גיבוש חזית אחידה, אלא מלחמות אגו. כל אחד מהם בטוח כי הוא המועמד הראוי ביותר לראשות הממשלה. מדובר בקרב התשה על הבכורה, שבו כל צד מנסה להבטיח לעצמו את המקום הראשון ברשימה העתידית.

ההוכחה הטובה ביותר לפירוד הכוחות הזה היא הכנס שמארגן לפיד במוצאי השבת הקרובה. לשכתו הזמינה למפגש הזה את ראשי גוש השינוי אביגדור ליברמן, גדי איזנקוט, נפתלי בנט ויאיר גולן במטרה לגבש קווי יסוד לממשלה חלופית. בכך ביקש לפיד ליטול את המושכות לידיו.

לפיד עושה זאת בכובעו כיו"ר האופוזיציה המחזיק במספר המנדטים הגבוה ביותר. אולם הסקרים שמראים את מצבו האמיתי הנוכחי, הוציאו את העוקץ מהפגישה, עוד בטרם התקיימה. מהר מאד התברר כי שניים מהשמות המרכזיים שהוזמנו לא ישתתפו. גנץ הודיע כי הוא מנוע להשתתף בשל "מחויבויות קודמות", ואילו נפתלי בנט הודיע כי ייעדר עקב אזכרה לאביו המנוח. נקל להניח שאם הם היו באמת רוצים להשתתף, הם היו דוחים הכל ומגיעים.

מסתבר איפוא כי חולשתה הגדולה ביותר של האופוזיציה היא חוסר יכולתה להתאחד סביב מועמד אחד שיתמודד ראש בראש מול נתניהו. מלחמות האגו והמריבות הפנימיות, המודגמות בפגישות החשאיות ובכנס הריק, הופכות אותה ללא רלוונטית.

מי שנהנה מכל זה, הוא כמובן בנימין נתניהו. הניגוח ההדדי בין ראשי האופוזיציה מספק לו  שקט תעשייתי ומאפשר לו לנהל את המדינה בלי לחץ אמיתי מבחוץ. 

שורה תחתונה: חולשתה הגדולה ביותר של האופוזיציה אינה נתניהו, אלא היא עצמה. כל עוד מלחמות האגו ימשיכו לבעבע, כל עוד כל מנהיג מדמיין עצמו כראש ממשלה, לא יהיה מי שיתמודד באמת מול נתניהו.

המפץ שהתפוצץ

נפתלי בנט כבר ישב על כיסא ראש הממשלה, והוא חולם לשוב אליו לאחר הבחירות הבאות. בינתיים הוא פועל במלוא כוחו לאחד כוחות עם איזנקוט וליברמן, בתקווה להקים את המפלגה הגדולה ביותר ולקבל ראשון את המנדט להרכבת ממשלה.

בנט, שהתחייב בבחירות הקודמות שלא ילך עם לפיד (והפר את הבטחתו) לא מתכוון לרוץ עמו שוב, ומעדיף להקים רשימה מאוחדת עם איזנקוט וליברמן שתצטייר "ימנית" יותר. במקביל, לפיד מחזר אחר איזנקוט ומוכן אף להציע לו את ראשות המפלגה. יאיר גולן, מצדו, נותר בקו השמאל הקיצוני, ויחד עם העבודה, מרצ וראשי המחאה, מנסה לבנות מפלגה שתהיה הגדולה ביותר בגוש. התוצאה: גוש השינוי נראה מבולבל ומפוצל מתמיד.

סקר שפורסם השבוע ב"חדשות וואלה" בדק מה יקרה אם יתרחש "מפץ פוליטי" ויתקיים חיבור בין בנט, איזנקוט וליברמן. התוצאה מבחינתם עגומה: בנפרד מקבלים שלושתם יחד 42 מנדטים (בנט 23, ליברמן 11, איזנקוט 8). אבל ברשימה מאוחדת, המספר צונח ל־37 בלבד.

במילים אחרות: השלם קטן מסך חלקיו. ניסיון האיחוד שנועד לנגח את הליכוד מסתיים במפלה כפולה. לא רק שאין בכך כדי לייצר גוש חוסם, אלא שהכוח הכולל דווקא נחלש.

באופן אירוני, הסקר מוכיח כי מלחמת האגו של ראשי האופוזיציה, שמונעת איחוד, משרתת אותם יותר מכל ניסיון מאולץ להתלכד. בפועל הם מרוויחים חמישה מנדטים יותר בהמשך הפיצול. השאלה מה יקרה בסך הכולל של הגוש.

מי שמרבה להפריח תחזיות מופרכות הוא אביגדור ליברמן, שמדבר על 63 מנדטים לגוש השמאל (ללא חרדים וללא ערבים). אלא שבפועל, הסקרים העדכניים חושפים כי האופוזיציה, ללא המפלגות הערביות תקועה סביב 55 מנדטים, ורחוקה מקו ה-60, בלי קשר לנוסחת החיבורים או הפיצולים.

הפיל שבחדר הוא הצורך להישען על המפלגות הערביות כדי להקים ממשלה, או ללכת שוב לסבב בחירות נוסף. ליברמן מצהיר שלא ישב עם מפלגות שאינן ציוניות. אך לא מן הנמנע שימצא את עצמו מחפש "פתרון יצירתי" בדמות הסתמכות על מפלגה ערבית מבחוץ.

כך או כך, כדי להגיע אפילו ל-59 או 60 מנדטים, חייבת האופוזיציה להימנע משריפת קולות. השיעור ממפלגת העבודה של מרב מיכאלי בבחירות האחרונות, שלא עברה את אחוז החסימה והשליכה כשני מנדטים לפח, עדיין טרי בזיכרון. לקראת הבחירות, לסקרים תהיה השפעה ישירה על ההחלטות מי מתאחד, מי נפרד ומי נאלץ לבלוע את האגו.

הימין הוכיח בבחירות האחרונות שהוא יודע להתאחד, כאשר נתניהו כפה את האיחוד בין סמוטריץ' ובן גביר. השמאל, לעומת זאת, ממשיך להוכיח שהוא מפורד ומפוזר. מאידך, כאשר הסקרים מראים שהאיחוד ביניהם נגמר עם חמישה מנדטים פחות, אולי עדיף להם להמשיך לריב.

ובינתיים, כדי להשלים את התמונה העגומה בגוש השמאל, הגיע גם סקר ההתאמה לראשות הממשלה: נתניהו ממשיך להוביל בפער עצום (37%). מולו בנט (21%), איזנקוט (9%), לפיד (6%) וליברמן (5%), כולם עם תמיכה חד־ספרתית בלבד.

צניחה חופשית  

בעקבות כל הסקירה לעיל מתבררת תמונה פוליטית סבוכה ביותר לקראת הבחירות הבאות. בעבר, הדברים היו פשוטים בהרבה: הליכוד והעבודה התמודדו זו מול זו, אחת מימין ואחת משמאל, על הנהגת המדינה. הן גרפו את רוב המנדטים, בעוד יתר המפלגות נותרו פחות או יותר עם מספרים חד-ספרתיים. כך למשל, בבחירות 1981 זכה הליכוד ב־48 מנדטים מול 47 לעבודה.

לקראת הבחירות הקרובות, בהנחה שלא יתרחש איחוד בגוש השמאל, צפוי פיצול חריף של הקולות בין מפלגות רבות. בצד ה"ימני" יותר של האופוזיציה ניצב בנט, עם ממוצע של כ-20 מנדטים, אחריו ליברמן השומר על יציבות סביב עשרה מנדטים.

בצד השמאלי של הגוש: יאיר לפיד, שצונח מ-24 מנדטים למספר חד־ספרתי; גדי איזנקוט עם מספר דומה; יאיר גולן שמתרכז סביב עשרה מנדטים; ובני גנץ שמדשדש סביב אחוז החסימה.

אליהם מצטרף יוסי כהן, מועמד חדש שהסקרים מראים כי ייכנס לכנסת אך זהותו הפוליטית אינה ברורה. בראיונות מסוימים הוא משתייך למחנה המתנגד לנתניהו, ובאחרים מצהיר הפוך. ההערכה: כהן יבחר בסופו של דבר להצטרף לנתניהו ואף לכהן כשר ביטחון.

בשבוע שעבר נכתב כאן כי עידן ה"רל"ב" (רק לא ביבי) מתקרב לקצו. חלק ממפלגות האופוזיציה זונחות את החרם שנכשל והוביל את מדינת ישראל למבוי סתום. השבוע הצטרף להערכה זו גם הסוקר שלמה פילבר. לדבריו, מתרחש תהליך הפוך מהתחזיות הרווחות: למרות סקרים שמבשרים על "מפלת הליכוד", הפוליטיקאים עצמם מאותתים על סיום עידן החרם, ואף על פתיחות לחבירה לנתניהו.

הראשון היה גנץ, שפרש מהממשלה אך הביע חרטה, עד שהציע להקים ממשלת "פדיון שבויים" בראשות נתניהו ובמועד בחירות מוסכם. אחריו חזר יועז הנדל עם "המילואימניקים", כשהוא טוען שנתניהו צריך ללכת, אך נמנע מלהתחייב שלא יישב תחתיו. גם יוסי כהן מגדיר את הליכוד "ביתו הטבעי" ומצהיר שלא יתמודד מול נתניהו ב־2026.

אולם המרתק מכולם, לדעת פילבר, הוא נפתלי בנט. סקרי עומק מלמדים שאין לו ממשלת שינוי באופק. בפועל, גוש ימין בראשות נתניהו, שיצרף אליו מפלגה או שתיים מהמרכז במקום (או לצד) החרדים או בן גביר, זוכה בכל הקופה. לא מן הנמנע כי מפלגות מן האופוזיציה יעדיפו להצטרף לממשלה יציבה, מאשר לגרור את המדינה לסבב בחירות נוסף. אם אכן כך יקרה, הרי שהחרם שנועד להפיל את נתניהו, הפיל בפועל רק את יוזמיו.

החזית האמיתית

בהנחה שהבחירות הקרובות ייערכו במועדן בעוד שנה וחודש, צפוי בנימין נתניהו לציין יום הולדת 77 ולהתמודד שוב על ראשות הממשלה. כרגע אין שום דמות בליכוד שמערערת על מנהיגותו. במקביל רוב הסקרים מראים שהליכוד תהיה המפלגה הגדולה ביותר בכנסת הבאה (אלא אם בנט ילך לאיחוד עם איזנקוט וליברמן).  

בליכוד לא מתכוונים אמנם להתמודד מול נתניהו, אבל רוחות הפריימריז כבר מנשבות. הדבר בא לידי ביטוי בהצהרות השונות סביב שולחן הממשלה, במריבות הקולניות בין השרים (האחרונה שבהן הייתה בין קיש לגמליאל) ובהצהרות תקיפות לתקשורת. 

גם המלחמה בעזה מגויסת לצרכי הקרב על מקום בצמרת הרשימה. ההצהרות הלוחמניות לצד צילומים של בניינים קורסים בעזה שווים קולות רבים. שר הביטחון ישראל כ"ץ, שצפוי להיבחר לחמישייה הראשונה הפך את ההפצצות לתעמולה. "התחלנו", כתב כשהציג בניין שקרס. "ממשיכים", ציין יומיים לאחר מכן עם עוד בניין הרוס. המסר ברור: כל פגיעה בעזה שווה עוד נקודות ועוד קולות במרכז הליכוד. כל בניין שקורס אפשר לנצל לצורך אינטרס.

כ"ץ אינו היחיד. השרים מתחרים ביניהם מי יישמע מיליטנטי יותר. אלי כהן, עידית סילמן וטלי גוטליב עושים זאת בדרכם, בין אם בהבטחות ריבונות ביהודה ושומרון, ובין אם במלחמות פומביות וצודקות מול הבג"צ או השופט עמית. מנגד, ניתן להניח שאישים כמו יואב גלנט ויולי אדלשטיין ימצאו עצמם הרחק מאחור.

ללוח השנה הפנימי בליכוד יש משמעות רבה: בנובמבר תתכנס ועידת המפלגה אחרי שנים של קיפאון, והיא תחלק מחדש את התפקידים הבכירים. במקביל נערכים גם לבחירת יו"ר הליכוד העולמי, תפקיד שמושך את מיקי זוהר, דוד ביטן ואחרים בזכות המשאבים שניתן לשלוט בהם.

בינתיים, ביהודה ושומרון מתנהלת תחרות נפרדת. מאות אלפי המתפקדים שם, מהווים יעד לחיזור בלתי פוסק. השרים מגיעים לביקורים תכופים ומבטיחים פעם אחר פעם כי הריבונות "כבר מעבר לפינה".

בד בבד כמעט כל החלטת הקבינט מתקבלת פה אחד. שרים אולי מהרהרים בלב, אך לא יסתכנו לאבד קולות. מול מרכז הליכוד, אפילו עמדות הרמטכ"ל מתגמדות. ההבטחות לכיבוש עזה משמשות כרטיס ביקור יוקרתי יותר מכל דו"ח ביטחוני.

לפי הפרשן הפוליטי שלום ירושלמי, מלבד כ"ץ שכבר הבטיח כנראה את מקומו בחמישייה הראשונה, גם יריב לוין וגם אמיר אוחנה נמצאים שם. מי שלוטשת עין ויכולה גם כן להגיע גבוה היא טלי גוטליב עקב מלחמותיה בבית המשפט העליון, ביצחק עמית ובח"כ אחמד טיבי.

שורה תחתונה: בקלפי של הליכוד אין הנחות. כאן, כמו בעזה, מי שלא יורה, פשוט לא קיים.

דו עט – המילים המרכזיות של השבוע

מגדלים פורחים באוויר: אחר אחרי השני, קרסו השבוע גורדי שחקים בעזה, שהיו בשימוש מחבלי חמאס. דובר צה"ל ציין כי מדובר במגדלים בהם התקינו אנשי חמאס אמצעי איסוף מודיעין והציבו עמדות תצפית במטרה לעקוב אחר מיקום כוחות צה"ל במרחב.

נהג המונית: התיעוד מהפיגוע בצומת רמות ריגש רבים: נהג מונית שחילץ נוסעת מבוגרת מרכבו, כשמסביב ירי סוחף. בקור רוח נדיר פתח את הדלת האחורית והוביל אותה למקום מבטחים בעוד הקליעים שורקים ופוגעים באוטובוס סמוך. נהג אציל. 

אין חסינות: החיסול בדוחא, מוצלח או לא, העביר מסר חד: איש בחמאס לא מוגן. כמו אחרי "אסון מינכן", ישראל רודפת את המתכננים והמבצעים עד קצות תבל. גם בארמונות המפוארים של קטאר אין חסינות ואין מקלט.

פורסם לראשונה במדור 'מקור נאמן' בגיליון סופ"ש בעיתון 'יתד נאמן'

גל הטרור נמשך: פיגוע דקירה במלון בקיבוץ צובה. מחבל תושב מחנה הפליטים שועפט דקר שני אורחים במלון ופצע אותם. שוטר מימ"ר נגב שהתארח במקום הבחין במתרחש, חתר למגע והשתלט על המחבל, אותו מסרו לכוחות הביטחון.

צוותי מד"א ואיחוד הצלה הוזעקו לזירה והעניקו טיפול רפואי לפצועים. שני פצועים, גבר כבן 60 במצב קשה וגבר כבן 23 במצב בינוני, פונו לבית החולים הדסה עין כרם. כוחות גדולים של משמר הגבול מתחנת מטה יהודה הגיעו למקום.

חובש בכיר במד"א, רועי בן שוהם, סיפר: "כשהגעתי לרחבת הכניסה ראיתי פצוע יושב בחניה, כשהוא בהכרה וסובל מפצע דקירה בחזה. הענקנו לו טיפול ראשוני שכלל חבישה, עצירת דימום ומתן חמצן, והוא פונה לבית החולים בניידת טיפול נמרץ כשמצבו בינוני".

עוד הוסיף החובש כי בסיוע המאבטחים במקום, הם איתרו בחדר האוכל פצוע נוסף, גבר כבן 50, שסבל גם הוא מפצע דקירה בחזה. "הענקנו לו טיפול רפואי והוא פונה לבית החולים כשמצבו קשה", אמר בן שוהם.

חובשי איחוד הצלה שהגיעו ראשונים לזירה, אבישי הורנשטיין ודוד ליפשיץ, מסרו: "הענקנו סיוע רפואי ראשוני לפצוע כבן 50 שסבל מפציעות חודרות בפלג גופו העליון, ולאחר מכן הוא פונה לבית החולים הדסה עין כרם תוך כדי המשך טיפול על ידי פרמדיקית איחוד הצלה שיר חבר".

החובש אבי יודקאווסקי הוסיף כי העניק סיוע ראשוני לפצוע הצעיר, "שסבל מפציעות חודרות בפלג גופו העליון ופונה לבית החולים כשמצבו בינוני".

לאחר הפגישה התקדימית של יוסי דגן ראש מועצת שומרון עם שר החוץ ההונגרי פטר סיירטו, האמון על הטלת הווטו על החלטת סנקציות של האיחוד האירופי בהקשר של המלחמה בעזה והחלת הריבונות ביהודה ושומרון, ראש ממשלת הונגריה ויקטור אורבן מגבה רשמית את הקשר והתמיכה.

זולטן קובאץ', דובר ראש הממשלה ההונגרי, פרסם בחשבון ה-X הרשמי שלו את הפגישה בין שר החוץ הבונגרי וראש מועצת השומרון, והדגיש את עמידתה של הונגריה לצד ישראל מול מהלכי האיחוד האירופי ונשיא צרפת להכרה במדינה פלסטינית ומול הרצון להטלת סנקציות.

דובר ראש הממשלה ההונגרי כתב: "לאחר שיחות עם יוסי דגן, ראש מועצת שומרון, הוא הביע דאגה מהרגשות האנטי-ישראליים החזקים במערב אירופה ואישרר מחדש את עמדתה הברורה של הונגריה בתמיכתה בישראל. בריסל ממשיכה להציע צעדים אנטי-ישראליים למדינות החברות באיחוד האירופי, אך הונגריה לא תקבל אותם. במקום זאת, אנו פועלים לחיזוק הברית האסטרטגית והידידות שלנו עם ישראל"

דובר רוה"מ ההונגרי ציין: "הגנה על הקהילות הנוצריות העתיקות במזרח התיכון והבטחת ביטחונן הן אחריות משותפת לישראל והונגריה".

הפגישה התקדימית בין שר החוץ פטר סיירטו לראש מועצת שומרון יוסי דגו התקיימה על רקע המהלכים שמנסות לקדם מדינות באיחוד האירופי, בהובלת נשיא צרפת עמנואל מקרון, להכרה במדינה פלסטינית ולהטלת סנקציות כנגד מדינת ישראל וההתיישבות ביהודה ושומרון. בפגישה הציג דגן לשר החוץ מפת תבליט של ארץ ישראל והסביר את החשיבות הביטחונית של השומרון, את היותה של ההתיישבות היהודה ושומרון שומרת ארץ התנ"ך והמקומות הקדושים שרובם ביו"ש – ואת הצורך בבלימת מהלכים של סנקציות והכרה במדינה פלסטינית.

בנוסף, הפריך דגן את קמפיין "אלימות המתיישבים" והציג נתונים רשמיים המוכיחים כי אחוזי הטרור הפלסטיני נגד יהודים גבוהים פי 31 לעומת מקרים בודדים של פגיעה בערבים, נגדם פועלת ההנהגה הישראלית, בעוד הרשות הפלסטינית כוקאת על שם הטרוריסטים המוסלמים כיכרות ומממנת למחבלים בבתי הכלא משכורות עתק, בין השאר מהסיוע הגדול מכספי משלם המיסים האירופי. ראש מועצת שומרון הדגיש בפגישתו עם שר החוץ את חשיבות החלת הריבונות ביהודה ושומרון.

בנוסף, נפגש ראש מועצת שומרון יוסי דגן פעמיים עם השר לאיחוד האירופי יאנוש בוקה ועם מזכיר המדינה ההונגרי, במשרד ראש הממשלה.

דגן הודה בפגישה לשר החוץ על תמיכתו: "אנו מעריכים את מנהיגותך, את השותפות שלך, אנחנו יודעים שאנחנו לא לבד ואתה יודע שאתם לא לבד. המורשת שלנו, של העם היהודי והעם הנוצרי באירופה, בישראל ובאמריקה, אנחנו יחד, בעיקר נגד האיום הזה של מקרון וזה מחזק אותנו לדעת שאנחנו עומדים יחד".

המצוד אחר רוצחו של פעיל הימיןהאמריקני, צ'ארלי קירק, נמשך. הבוקר (שישי) פרסם ה-FBI תיעוד וידאו חדש של החשוד במעשה. הסרטון, שהוצג במסיבת עיתונאים מציג את החשוד רץ על גג מבנה בקמפוס אוניברסיטת יוטה ואלי, קופץ ממנו אל הקרקע ונמלט אל תוך יער סמוך.

קירק, בן 31, נורה למוות במהלך אירוע פתוח שנערך בקמפוס ביום רביעי. על פי החשד, הירי בוצע מצלף שניצב על גג במרחק של פחות מ-200 מטרים. הרשויות מסרו כי הם הגיעו לרובה שבו נעשה שימוש בירי, שהושאר על ידי החשוד ביער הסמוך. כמו כן, נמצאו במקום טביעות כף יד וטביעות רגל שונות המשתייכות לחשוד.

נכון לעכשיו, החשוד עדיין לא נתפס, וה-FBI מציע פרס כספי של 100 אלף דולר עבור כל מידע שיכול להוביל לזיהויו ולמעצרו. מושל יוטה, ספנסר קוקס, אמר כי המדינה מתכוונת לדרוש עונש מוות עבור הרוצח, והדגיש כי המשטרה המקומית, יחד עם כ-20 גורמי אכיפת חוק פדרליים ומדינתיים, פעלה ללא הפסקה על מנת לאתר את החשוד.

ההתנקשות הדרמטית בקירק, שהיה אוהד ישראל בכל ליבו, מקורב לנשיא דונלד טראמפ וסמל בעיני רבים, גרמה להלם ותדהמה ברחבי ארה"ב. במערכת הפוליטית, מימין ומשמאל כאחד, גינו את הרצח המחליא.

נכון לשעת כתיבת השורות, המצוד נמשך והציבור מתבקש למסור כל מידע שעשוי לסייע בחקירה.

בתוך כך, מטוס האייר פורס 2, של סגן הנשיא די ואנס, העביר את גופתו של קירק לאריזונה, שם התגורר קירק ושם נמצא מטה התנועה שהקים. שם ייערך גם טקס ההלוויה שלו. על המטוס היו גם אלמנתו אריקה, יחד עם רעיית סגן הנשיא.

באישון לילה הסתיימו החיפושים אחר ישי איפרגאן, ילד בן 11 שנעלם אתמול (חמישי) בצפת. הילד נמצא בכותל המערבי בירושלים לאחר חיפושים נרחבים שהתנהלו במשך שעות רבות וכשהוא במצב טוב.

החיפושים אחר איפרגאן החלו קודם לכן, לאחר שהנעליים שלו, תיק שהיה ברשותו והאופניים שעליהם רכב, אותרו ליד חורשה שסמוכה לצפת. ומאז נעלמו עקבותיו.

דוברות יחידת הכלבנים לישראל (יכ"ל) פרסמה הודעה רשמית שבה ביקשה את עזרת הציבור באיתור הנעדר. מתנדבי יכ"ל ממרחב גליל, בפיקודו של שמואל סגל, הוקפצו מיד והחלו בסריקות נרחבות. לחיפושים הצטרפו מאות מתושבי צפת וכן ארגונים נוספים, בהובלתו של ראש העיר, יוסי קקון.

הדיווחים על היעלמותו של הילד הופצו ברשתות החברתיות ובכלי התקשורת, והחשש מפני תרחיש היעלמות נוסף, הזניקו את הציבור לסייע בחיפושים. בסופו של דבר, אחד מבני המשפחה שהגיע לכותל המערבי להעתיר בתפילה למציאתו, איתר אותו ברחבת הכותל, כשהוא בריא ושלם. לפי הטענות, בשל בעיה באופניים הוא ביקש לעלות על אוטובוס לתוך העיר, אלא שהאוטובוס שעליו עלה, היה קו ישיר לירושלים.