פיקוד המרכז של צבא ארצות הברית הסיר היום מהאתר הרשמי שלו את התיעוד החריג שבו נראים קצינים מצריים במפקדה האמריקנית בקריית גת.
המהלך הגיע לאחר הפרסום בכאן חדשות, ועל פי ההערכות, שהתיעוד נגנז לבקשת המצרים. התמונות המדוברות, שעוררו עניין רב במזרח התיכון, פורסמו מוקדם יותר החודש וחשפו כי נכון לשעת פרסומן, ישנן נציגות של שלוש מדינות ערביות במפקדה: ירדן, מצרים ואיחוד האמירויות.
מעבר למבוכה הדיפלומטית מול מצרים, נראה כי היחסים בתוך הבסיס בקריית גת מתוחים ממילא. בדצמבר, העיתון הבריטי "הגארדיאן" דיווח כי מפקד הבסיס האמריקני בקריית גת, לוטננט ג'נרל פאטריק פרנק, הטיח האשמות קשות כלפי הצד הישראלי בנוגע למעקב אחר חיילי צבא ארה"ב המשרתים במקום.
על פי הדיווח, הגנרל האמריקני זימן את עמיתו הישראלי לפגישה דחופה, במהלכה התייחס לטענות כי פעילים ישראלים עורכים מעקב רוחבי אחר המשרתים בבסיס התיאום האזרחי-צבאי. במהלך השיחה הבהיר פרנק באופן נחרץ: "זה חייב להיפסק עכשיו".
החששות מפני איסוף המודיעין הישראלי יצרו אווירה של חוסר אמון בקרב הכוחות הזרים. מהפרסומים עולה כי החששות אינם מוגבלים רק לפיקוד האמריקני; אנשי צוות ומבקרים ממדינות נוספות הביעו דאגה מכך שישראל מתעדת את הנעשה בתוך פנים הבסיס. בעקבות החשש שמידע ייאסף וינוצל לרעה, הונחו גורמים מסוימים להימנע משיתוף מידע רגיש.
מנגד, במערכת הביטחון הישראלית דוחים את הטענות על "ריגול" ומסבירים זאת כעניין פרוצדורלי. בצה"ל דחו את הפרסום ומסרו כי "על פי הנוהג בצה"ל בכל דיון בו משתתפים קצינים בכירים, צה"ל מקליט את השיחות למטרת תמלול ודיוק פרטים בהמשך. כך נעשה בכל דיון פנימי בצה"ל ובכל דיון בעל משמעות מבצעית".
זעזוע עמוק ביישוב רכסים עם צאת השבת, בעקבות תאונה קטלנית שגבתה את חייו של ילד כבן 7.
ממד"א נמסר כי "בשעה 18:31 התקבל דיווח במוקד 101 של מד"א במרחב כרמל, על ילד שהובא לחבירה עם צוותי מד"א ברכסים לאחר שככה"נ נפצע בתאונת דרכים. חובשים ופראמדיקים של מד"א מעניקים טיפול רפואי ומפנים לבי"ח רמב"ם, ילד במצב אנוש, תוך כדי פעולות החייאה".
חובשי רפואת חירום מיחידת האופנועים של מד"א נתנאל מנחם ודוד אברהם, סיפרו: "ראינו את הילד כשהוא מחוסר הכרה, ללא דופק וללא נשימה, עם פציעות בפלג גופו העליון. סיפרו לנו שהוא נפצע בתאונת דרכים. התחלנו בהענקת טיפול רפואי שכלל ביצוע פעולות החייאה ומתן תרופות ופינינו אותו בניידת טיפול נמרץ של מד"א לבית החולים כשמצבו אנוש, תוך כדי פעולות החייאה".
המראות בזירה היו קשים במיוחד, כאשר כונני ארגוני ההצלה נאבקו בזירה על כל רגע. שלמה ביטון, אריאל בן אלבז וחגי רבינסקי חובשי איחוד הצלה מסרו: "הענקנו סיוע רפואי ראשוני תוך ביצוע החייאה על הולך הרגל שסובל מפגיעה רב מערכתית כתוצאה מפגיעת רכב פרטי. לאחר מכן הוא פונה בניידת טיפול נמרץ לבית החולים רמב"ם תוך כדי פעולות החייאה במצב אנוש".
חובש הצלה דוד זר שהגיע ראשון למקום מדווח: "כשהגעתי למקום עם אמבולנס מד"א שברשותי, הביאו אלי ילד, כשהוא מחוסר הכרה ללא דופק וללא נשימה עם חבלת ראש, לאחר שככל הנראה נפגע בתאונת דרכים. יחד עם חובשים ופראמדיקים של הצלה ומד"א, ביצענו בו פעולות החייאה מתקדמות, אשר כללו ביצוע עיסויים ומתן סיוע נשימתי, והוא פונה תוך כדי המשך פעולות החייאה לבית החולים רמב"ם בחיפה".
למרבה הכאב, המאמצים הרפואיים לא צלחו. מבית החולים נמסר: "למרבה הצער, נקבע מותו של ילד בן שבע שפונה במצב אנוש מתאונת דרכים ברכסים. הוריו של הילד קיבלו את ההודעה".
במקביל, המשטרה החלה בחקירת נסיבות המקרה המזעזע, ומסרה כי "בוחני תאונות הדרכים של מרחב אשר פתחו לפני זמן קצר בחקירת נסיבות תאונת דרכים עצמית של רכב מסוג באגי שבמהלכה על פי החשד במהלך נסיעה עף מהדלת במהלך סיבוב ילד כבן 7. עפ"י גורמי הרפואה, כתוצאה מהתאונה פונה מהמקום ילד במצב קשה לבית החולים שם נקבע מותו. כוחות משטרה של תחנת זבולון, יחד עם בוחני תאונות הדרכים של מרחב 'אשר', פתחו בחקירת נסיבות התאונה ועיכבו במקום את נהג הרכב".
• המתיחות במזרח התיכון מגיעה לשיא, על רקע היערכות אמריקאית לפעולה אפשרית נגד איראן.
ערוצי אופוזיציה איראניים מדווחים כי המנהיג העליון עלי חמינאי הועבר לבונקר תת־קרקעי ייעודי בטהרן, מחשש לתקיפה. לפי הדיווחים, בנו מעורב בקבלת ההחלטות. בתוך כך, מזכ”ל חיזבאללה נעים קאסם כתב כי האזור עומד בפני עימות רחב, שלדבריו מובל בידי ארה"ב יחד עם המערב וישראל, והצהיר על נאמנותו לחמינאי.
במקביל, מפקד משמרות המהפכה איים על ארה"ב וישראל וטען כי הכוחות נמצאים בכוננות גבוהה, "עם אצבע על ההדק", ליישום הוראות המנהיג העליון. שר החוץ של טורקיה טען כי ישנם סימנים לכך כי ישראל עדיין שוקלת תקיפה באיראן.
סוכנות פארס האיראנית דיווחה כי אם לא יתרחשו תקלות, הגישה לאינטרנט ברחבי איראן צפויה לחזור לפעילות מלאה בתוך 24 שעות.
• לצד המתיחות הצבאית, חברות התעופה מגיבות למצב; אייר פראנס שוקלת לבטל טיסות לישראל, והכרעה צפויה לאחר הערכת מצב בצרפת. במקביל, חברת KLM ההולנדית ביטלה במפתיע את שתי טיסות הלילה הקרובות לישראל, ללא הסבר רשמי.
• שליחי הנשיא האמריקני, סטיב וויטקוף וג’ארד קושנר, נחתו בישראל לקראת פגישתם הצפויה עם ראש הממשלה בנימין נתניהו, לקראת כינוס הקבינט המדיני־ביטחוני ביום ראשון שיתמקד בעזה. במקביל, מפקד פיקוד המרכז האמריקני (סנטקום) נחת בישראל לסבב פגישות עם בכירים, וכי הביקור אינו קשור ישירות לאיראן.
• דיווח: ג’ארד קושנר מתכנן לקיים בחודש הבא כנס תורמים לשיקום עזה, כחלק מיוזמה אמריקאית לפירוז הרצועה בפיקוח בינלאומי.
• הותר לפרסום כי חמישה אזרחים שנעצרו בחשד למעורבות בהיעלמות החייל גיא חבר שוחררו, לאחר שהתברר כי המעצר היה שגוי.
• נשיא ארה"ב דונלד טראמפ טען כי ארצות הברית השתמשה בנשק סודי בכדי ללכוד את נשיא ונצואלה ניקולס מדורו. בנוסף, פוליטיקו דיווח כי ממשל טראמפ בוחן הטלת עוצר על יבוא נפט מקובה, במטרה ללחוץ לשינוי המשטר, וכי מזכיר המדינה מרקו רוביו מקדם את המהלך.
• חדשות מהעולם: בברלין נעצר חשוד נוסף כחלק מחוליית חמאס שתכננה לפגוע במוסדות ישראליים ויהודיים באירופה, ובארצות הברית 16 מדינות הכריזו על מצב חירום לקראת סופת ענק.
רחוב איינשטיין, מהצירים המזוהים ביותר עם צפון תל אביב, עומד בפני שינוי משמעותי: חברת ברקת, שבשליטת רוני בירם, גיל דויטש ועדי גזית, חתמה על שני הסכמים למתן מסגרות הלוואות גישור בהיקף של כ-540 מיליון שקל לשתי קבוצות בעלי קרקע שונות בהובלת קבוצת חג'ג' בקשר עם מקרקעין ברחוב איינשטיין בשכונת רמת אביב.
הפרויקטים המדוברים צפויים לכלול שישה בנייני מגורים יוקרתיים ובהם 515 יחידות דיור, מרכז מסחרי בשטח של 11,400 מ"ר, מבנה ציבור בשטח של כ-3,950 מ"ר וחניון תת קרקעי עם 957 חניות. שוויים הכולל של הפרויקטים מוערך בכ-4 מיליארד שקל, ומסגרות הלוואות הגישור יאפשרו לקבוצות, המונות ביחד 239 בעלי זכויות, בקידום הפרויקטים, לרבות מימון היטלי השבחה, אגרות ועבודות חפירה ודיפון.
עדי גזית, מנכ"ל ברקת: "לאורך העשור האחרון אנו לוקחים חלק בליווי ומימון של פרויקטים אייקונים ששינו את פניהם של ערים רבות, ובדגש על תל אביב, מכיכר המדינה ועד שדה דב. הפרויקטים ברחוב איינשטיין הם חוליה נוספת בשרשרת פרויקטים רחבת היקף שמדגישים את היכולות והבידול של ברקת בתחומה, בין היתר במימון וליווי קבוצות רכישה ובעלי קרקע. המודל המימוני הייחודי בברקת נותן מענה חדשני ויצירתי שיוצר ערך רב, קל פשוט ומהיר, ללקוחות החברה. אנו גאים לקחת חלק בעסקאות משמעותיות נוספות בשיתוף עם גוף מוביל כמו קבוצת חג'ג', ולהמשיך לעצב את קו הרקיע של ישראל".
הפרויקט תוכנן על ידי משרד משה צור אדריכלים, ומאוגד על ידי קבוצת חג'ג'.
את ברקת מייצג בעסקה עו"ד ערן מזרחי ממשרד עו"ד אפשטיין רוזנבלום מעוז (ERM) .
העסקאות הללו מצטרפות למימון רחב היקף נוסף עליו כאמור חתמה לאחרונה ברקת בפרויקט שדה דב תל אביב, עם כ-203 בעלי זכויות. במסגרת זו תועמד מסגרת אשראי כוללת של כ-1.15 מיליארד שקל, בשיתוף מגדל ביטוח ופיננסים, מנורה ועמיתים לטובת הקמת 372 יחידות דיור למגורים, 66 יחידות דיור למגורים, 66 יחידות מלונאיות ושטחי מסחר.
ברקת, מהחברות המובילות בישראל בליווי מימון לפרוייקטי נדל"ן, ממשיכה לחזק את מעמדה כשותפה אסטרטגית לקבוצות רכישה, לבעלי קרקע וליזמים.
ההיסטוריה האנושית רצופה ברגעי הכרעה, אך לעיתים הגורל כולו מונח על מחווה קטנה אחת, כמעט בלתי מורגשת. סיפורו של המצביא הצרפתי המפורסם, נפוליאון בונפרטה, ממחיש זאת בעוצמה מצמררת. שאיפתו של נפוליאון לא ידעה שובע; הוא חלם לכבוש את העולם כולו, ובמשך שנים נראה היה שחלום האימפריה הגלובלית נמצא בהישג ידו. צבאותיו דהרו, מדינות כרעו ברך, וניצחונותיו המזהירים הפכו לאגדה. אך אז הגיעה שנת תקע"ב, ואיתה החורף הרוסי המקפיא והאכזרי.
בעומק הערבה הרוסית, כשהשלג משתק את גלגלי המלחמה והכוחות בחזית נחלשים ודועכים, החל הקיסר הבלתי מנוצח לספוג מהלומות ראשונות. הוא נאלץ לסגת מחבלי ארץ שכבש בדם, ורוסיה, שזיהתה את הסדקים בשיריון, איגדה סביבה קואליציה של מדינות שטרם נכנעו, ובראשן בריטניה העוצמתית. למרות הנסיגה, נפוליאון נותר יריב אימתני, עשוי ללא חת ובעל טקטיקות לא שגרתיות, והמלחמה נראתה כמי שעתידה להיגרר לשפיכות דמים ארוכה ומסוכנת.
בלב המתח הזה, ביום סגרירי אחד, נשמעה דפיקה על דלת המפקדה האישית של הקיסר. שלישו בישר על הגעת שליח מיוחד מטעם מדינות האויב, המבקש להציג הצעה שאי אפשר לסרב לה. השליח, לבוש בהידור רב, פרש בפני נפוליאון מפת דרכים לשלום: נסיגה מחלק מהשטחים תמורת הפסקת אש מוחלטת והכרה בשלטונו. לכאורה, זו הייתה קרש הצלה – דרך לצאת בכבוד מהבוץ הרוסי לפני שהתבוסה תהפוך למוחלטת.
נפוליאון שמע, שאל למספר פרטים, וביקש דקות אחדות להתבודד עם מחשבותיו. האם מדובר בהצעה כנה או במלכודת דבש מתוחכמת? הוא החל להסתובב בחדר הלוך ושוב, מצחו חרוש קמטים ממאמץ חשיבתי אדיר. תוך כדי תנועותיו המהירות, נשמטה לפתע מהראש שלו הכומתה המפורסמת בעלת שלוש הצלעות. הכובע הקיסרי נחת על הרצפה, ממש לרגליו של השליח שעמד בצד. נפוליאון התעלם והמשיך בצעדותיו, בוחן את תגובת האיש.
כעבור דקות אחדות, נעצר נפוליאון והודיע בקור רוח: "אני מסרב להצעה. זוהי מלכודת". כשניסה השליח לשכנעו, הסביר לו הקיסר את פשר הסירוב במילים שחתכו את האוויר: "אילו הצעתכם הייתה אמיתית, אילו עדיין הייתם רואים בי מצביא וריבון, לא היית מזלזל בי כך. היית מתכופף ומרימה את הכובע שנפל למרגלותיך. העובדה שלא עשית זאת מוכיחה שבעיני רוחך כבר הובסתי. אתם כבר לא רואים בי מלך". השליח עזב, המלחמה נמשכה, והסוף נרשם בדפי ההיסטוריה: נפוליאון נוצח לחלוטין והוגלה לאי בודד, שם סיים את חייו בחרפה.
הסוד של עבדי פרעה: מתי המנהיג מאבד את כתר המלכות?
הדרמה הזו של הכרה וזלזול מהדהדת בעוצמה בפרשתנו. במכת ברד, מתרחש אירוע יוצא דופן שחורג מכל מה שהכרנו עד כה בחצר המלוכה המצרית. התורה מספרת: "וַיֹּאמְרוּ עַבְדֵי פַרְעֹה אֵלָיו עַד־מָתַי יִהְיֶה זֶה לָנוּ לְמוֹקֵשׁ שַׁלַּח אֶת הָאֲנָשִׁים וְיַעַבְדוּ אֶת ה' אֱלֹוקֵיהֶם הֲטֶרֶם תֵּדַע כִּי אָבְדָה מִצְרָיִם" (שמות י, ז).
משה רבינו ניצב בפני פרעה, בשליחות בורא העולם, ומתרה בו כי אם לא ישלח את בני ישראל, תכה מכת ברד נוראה שתכלה כל אפשרות לחיים במצרים. לפתע, שתיקת העבדים נשברת. הם מעיזים פניהם מול המלך האלוקי בעיני עצמו וטוענים: "עד מתי?". מה השתנה עכשיו? מדוע דווקא כאן הם מתפרצים?
רבי יהונתן אייבשיץ מבאר עומק פסיכולוגי ותורני מדהים בטענתם. המפתח נמצא במילים שמופיעות מיד לאחר מכן: "וַיִּפֶן וַיֵּצֵא מֵעִם פַּרְעֹה". ה'אור החיים' הקדוש מציין כי ביציאה הזו היה זלזול מופגן בפרעה ובמלכותו. עבדי פרעה הבחינו במשהו שמלך מצרים סירב לראות: משה כבר לא מתייחס לפרעה כאל מלך.
הם טענו בפניו: "משה מזלזל בך, וזה לא התחיל היום". הם הזכירו לו כיצד עוד כשהיה משה ילד קטן בארמון, הוא הוריד את הכתר מעל ראשו של פרעה. למשה ברור שמלכות מצרים היא צל עובר. כל עוד היו מכות של קושי וכאב, ניתן היה להבליג, אך מכת הברד עומדת להחריב את התשתית הקיומית – את האוכל והתבואה. הזלזול של משה הוא ההוכחה לכך שהוא יודע שמלכות פרעה כבר חדלה מלהתקיים ברוח. הם התחננו בפניו להיכנע, אך פרעה, ביהירותו, ניסה להציע הצעות פשרה – הוא רצה לשלוח רק חלק מהעם, לשמור על השליטה. הוא סירב להכיר בעליונות המוחלטת של הבורא, והסוף מר: מי שלא מכיר בכוח האמיתי, מאבד הכל.
מעבר לטבע: יסוד האמונה של הרמב"ן
התובנה הזו, המפרידה בין המבט השטחי של "הטבע" לבין ההכרה בכוח העליון, מגיעה לשיאה בדברי הרמב"ן בסוף פרשת בא – מילים שכל בן תורה חייב לשנן ולהטמיע. הגאון הצדיק רבי יחזקאל לוינשטין זצ"ל, משגיח ישיבת פוניבז', אמר עליהן פעם ביטוי מרעיד: "היה שווה להגיע לעולם רק כדי להכיר את דברי הרמב"ן הללו!"
ומהו הסוד הגדול? הרמב"ן חותם את דבריו ביסוד התורה כולה: "ומן הניסים הגדולים המפורסמים, אדם מודה בניסים הנסתרים שהם יסוד התורה כולה! שאין לאדם חלק בתורת משה רבנו, עד שנאמין בכל דברינו ומקרינו שכולם נסים. אין בהם טבע ומנהגו של עולם!…"
המסר הוא חד וברור: מטרת כל המופתים והניסים במצרים לא הייתה רק להוציאנו מעבדות, אלא להחדיר בנו את האמונה שהשגרה עצמה היא נס. הפעולות הכי בסיסיות, התנועות השגרתיות שלנו – הכל מונהג בהשגחה פרטית. אין "טבע" שעומד בפני עצמו. כפי שפרעה טעה לחשוב שהוא שולט בטבע ונוצח, כך עלינו להבין שגם כשאנו זוקפים אצבע למטה, זה קורה רק כי הכריזו על כך מלמעלה. כל נשימה ונשימה היא נס גלוי, חלק מהנהגה אלוקית תמידית שאינה פוסקת לרגע.
יהיו הדברים לעילוי נשמת מור אבי הרב מאיר חי בן ג'וליט זצוק"ל
על רקע המתיחות הביטחונית הגואה והדיווחים על אפשרות לתקיפה אמריקנית קרובה באיראן, דובר צה״ל, תא״ל אפי דפרין, פרסם הצהרה מיוחדת המדגישה את המוכנות הישראלית לכל התפתחות אזורית.
דפרין סיכם את הפעילות המבצעית ואמר: "מסכמים עוד שבוע עצים של לחימה ושיפור המוכנות בכלל הזירות. השבוע, צה״ל תקף בכל הגזרות – תקפנו מחבלים מארגון הטרור חיזבאללה בלבנון, פתחנו במבצע למיגור טרור בחטיבה המרחבית ׳יהודה׳, תקפנו מחבלים שהפרו את הסכם הפסקת האש ברצועת עזה והמשכנו את מאמצי האכיפה בכל הגזרות".
המסר המרכזי העולה מהשטח הוא דריכות עליונה, שבאה לידי ביטוי בסדרת ביקורים אסטרטגיים שערך ראש המטה הכללי במוקדי הכוח הקריטיים: "השבוע ביקר הרמטכ״ל בפיקוד העורף ובמערך ההגנה האווירית, נפגש עם צוותי האוויר והקרקע בטייסות ה״אדיר״, וקיים שיח עם הלוחמים החרדים בבסיס נבטים. בנוסף, ביקר באמ״ן ובגזרת חטמ״ר יהודה בחברון ומערת המכפלה".
בצה"ל לא מסתירים את העובדה שהכוחות נערכים לאפשרות של הסלמה רחבה כתוצאה משינויים במפה האזורית, וכי "הרמטכ״ל בדק מוכנות לתרחישי הפתעה ולמגוון אפשרויות פעולה".
לקראת השבת, וכחלק מהניסיון לשמור על חוסן הציבור מול החששות המדיניים והביטחוניים, פנה דובר צה"ל לאזרחים במסר מרגיע אך נחרץ: "לקראת השבת, אני רוצה לומר לכל אזרחי ישראל – צה״ל ערוך באופן מיטבי הן בהגנה והן בהתקפה. חשוב להדגיש, אין שינוי בהנחיות פיקוד העורף, אנחנו נדאג לעדכן אתכם במידה ויהיה שינוי. המשיכו להקשיב אך ורק לגורמים המוסמכים ולדובר צה״ל ואל תשתפו פעולה עם שמועות".
לצד ההיערכות למשימות הגלובליות והאזוריות, הדגיש דפרין את המחויבות הערכית שאינה פוסקת לרגע: "גם בשעה זו וכל העת, אנחנו לא שוכחים את רס״ל רן גואילי ז״ל. נמשיך ונפעל כל העת עד להשבתו הביתה. שבת שלום ושבת שקטה".
בתוך כך, על רקע המצב הביטחוני המתוח והכוננות הגבוהה, פיקוד העורף מעדכן כי, במהלך השבת הקרובה יופעלו תחנות רדיו במתכונת "גל שקט". השירות נועד לאפשר לציבור שומרי השבת לקבל התרעות והנחיות מצילות חיים בזמן אמת, מבלי להאזין לשידורים שוטפים.
במסגרת ה"גל השקט", התחנות ישדרו דממה מוחלטת שתופר אך ורק במקרה של זיהוי סכנה או אזעקה באזורי השידור.
רשימת התדרים והתחנות:
רדיו "כאן מורשת": 90.5, 90.8, 92.5 ו-100.7 FM (התרעות ארציות).
קראנץ' שוקולד הוא לא רק עוגה, הוא הצהרת כוונות של כל מאפה ביתי. עם הניסוח המחודש והטיפים שלנו, תגלו שגם אתם יכולים להוציא תחת ידיכם מאפה שנראה ומרגיש כמו יצירת אמנות קולינרית.
מה נצטרך?
לבצק השמרים:
1 ק"ג קמח לבן מנופה (מומלץ קמח ייעודי למאפי שמרים).
2 כפות שמרים יבשים.
3/4 כוס סוכר לבן.
2 ביצים גדולות (L).
200 גרם חמאה רכה (לגרסת פרווה: נטורינה או מרגרינה בטעם חמאה).
2 כוסות חלב פושר או מים (לפי הצורך).
קורט מלח.
למילוי השוקולד:
200 גרם חמאה או תחליף פרווה מומסים.
1 כוס סוכר.
1/2 כוס קקאו איכותי ומנופה.
כף קינמון (מוסיף ארומה משגעת, לא חובה).
לסירופ ההברקה:
1/2 כוס מים.
1/2 כוס סוכר.
חצי כפית תמצית וניל איכותית.
הוראות ההכנה
לישת הבצק: בקערת המיקסר נערבב את הקמח, השמרים והסוכר. נתחיל להוסיף את הנוזלים (חלב/מים) והביצים תוך כדי לישה איטית. כשהבצק מתחיל להתגבש, נוסיף את החמאה הרכה והמלח. נמשיך בלישה רציפה של כ-10 דקות עד שהבצק גמיש, חלק ומתנתק מהדפנות.
מנוחה והתפחה: נעביר את הבצק לקערה משומנת קלות, נכסה בניילון ונניח לו לתפוח כשעה וחצי במקום חמים. (טיפ למתקדמים: התפחה של לילה במקרר תהפוך את הבצק לנוח הרבה יותר לעבודה).
הכנת המילוי: נערבב את כל חומרי המילוי בקערה עד לקבלת משחה אחידה ונוחה למריחה.
עיצוב וקליעה: נחלק את הבצק ל-3 או 4 חלקים שווים. נרדד כל חלק למלבן דק, נמרח את המילוי בשכבה אחידה ונגלגל לרולדה הדוקה. נחתוך את הרולדה לאורכה ונלפף את שני החלקים לצמת קראנץ' (הקפידו שהשכבות הפנימיות יפנו כלפי מעלה).
אפייה: נניח בתבניות אינגליש קייק להתפחה נוספת של 40 דקות. נכניס לתנור שחומם מראש ל-170 מעלות למשך כ-30-35 דקות, עד להזהבה עמוקה.
הפיניש: בזמן האפייה נרתיח את מרכיבי הסירופ. ברגע שהעוגות יוצאות מהתנור כשהן עודן רותחות, נבריש אותן בנדיבות בסירופ הקר.
טיפ הזהב של 'המחדש' לשכבות של קונדיטוריה:
כדי לקבל את המראה ה"דפדפי" והמקצועי עם אינספור שכבות דקות, בצעו קיפול חמאה מהיר: לאחר הרידוד הראשוני של מלבן הבצק, מרחו מחצית מהמילוי, קפלו את הבצק לחצי, רדדו אותו שוב למלבן ורק אז מרחו את שאר המילוי וגלגלו. הפעולה הזו מכפילה את שכבות הבצק והשוקולד ויוצרת מראה מרהיב בחיתוך.
כמה פייק וכמה רוע שוגרו השבוע לחלל האוויר ולתקשורת על ידי "אוהבי החרדים", שלפתע "דאגו" ל"אחיהם", ואגב כך עיוותו לחלוטין את כל מה שקרה באסון הפעוטון בירושלים. הם לא המתינו רגע, ועוד טרם הובאו התינוקות לקבורה, החלו להגיב בצורה מחליאה נגד כלל הציבור החרדי, במילים שאין לחזור עליהן. אפשר רק לציין שבאותן מילים ממש השתמשו נגד היהודים בימים אפלים בעבר באירופה.
לצד תגובות השטנה המזוויעות, היו גם כאלה "עדינות" יותר, שדיברו על כך שבציבור החרדי לא רגילים לפיקוח, לכללי בטיחות ולהסדרה, לא רק בפעוטונים, אלא בתחומים רבים נוספים. אפשר כמובן להתווכח על כך, כאשר הדברים נאמרים מתוך רצון לתקן ליקויים, וכמובן לשאול מי צריך להיות אחראי וכיצד. אולם במקרה הנוכחי, הרצון של המבקרים – אלו גם אלו – היה להגיע לנקודה אחת: "החרדים מפקירים את ילדיהם ואינם אוהבים אותם". במו אוזניי שמעתי וקראתי את הטיעונים המגוחכים והמפלצתיים הללו.
הביקורת הלא עניינית גוברת, כאשר היא נשמעת מפי כאלה שנמנו בעבר על הציבור החרדי והפכו ל"פרשנים", ולרקדני "מה יפית" בכל הקשור לחרדים ולאורח חייהם. הם "יודעים" לספר על "תרבות של הפקרות" ועל "חוק שהוא רק המלצה", תוך עיוות נתונים וזריקת מספרים כאילו היו בחדר אחד 53 (!) תינוקות. אילו היו ממתינים מעט ובודקים, היו מגלים שבאותו בניין פעלו מספר פעוטונים, ובכולם יחד 55 תינוקות, בעוד שבפעוטון עצמו שבו אירע האסון היו 23 תינוקות בלבד – ולא "בחדר אחד".
אבל את מי מעניינות העובדות, הנתונים והמספרים, אם אפשר להשליך בוץ ורפש, להזכיר את אסון מירון, ולספר שבמגזר החרדי "רגילים לסמוך על הנס", לבעוט בכל סדר מינהלי, ולקבוע שה"אסון הבא כבר רשום על הקיר, וההלוויות ימשיכו לצאת".
"למה תמיד האסונות האלה קורים אצלכם?" נשאלתי השבוע על ידי מכר שאינו שומר תורה ומצוות. האיש לא בא לנגח, אלא שאל בתמימות, תוך הסתמכות על כלי התקשורת ואזכור אסון מירון, אסון קרלין בגבעת זאב והאסונות האחרונים של הדריסות. "למה זה לא קורה אצלנו?" המשיך ושאל.
"אנחנו לא עושים חשבונות שמיים", השבתי לו, וידעתי לצערי שזה פחות ישכנע אותו. לפיכך שלפתי מזיכרוני שורת אסונות שאינם קשורים לציבור החרדי: אסון השריפה בכרמל, אסון נחל צפית, אסון ערד, אסון ורסאי, אסון הדגלנים בהר הרצל, אסון המכביה, אסון בקריית אליעזר בחיפה, אסון חניון הברזל ברמת החייל. "אתה יכול להפסיק", הודה האיש, ועצר אותי משטף האסונות.
לא התאפקתי והמשכתי: "אני לא רוצה להתרברב, אבל אם תבדוק לאורך השנים היכן נחשפו מקרי התעללות של גננות וסייעות בפעוטות, לא תמצא שזה קרה בגנים חרדיים. האם בשל כך אומר לך שהורים חילונים מפקירים ואינם אוהבים את ילדיהם? אז איך אתה מצדיק את העליהום הזה על החרדים?" טענותיו נסתתמו.
התפכחות מאוחרת: כשהעובדות הגיעו, קרסו האשמות ונשארו רק הכאב והחרטה
היו גם קולות אחרים, שהסבירו כיצד בתחילה מיהרו לשפוט את החרדים, ולאחר שנחשפו לעובדות, חזרו בהם. כזה הוא חגי לובר, אביו של החייל יונתן לובר הי"ד שנפל בעזה.
"תחילה השתתפתי בטירוף הכללי נגד החרדים", סיפר בפוסט אישי. "חשבתי על ההורים הלא אחראיים, על תרבות הזלזול, ומיהרתי, כמו רבים, לבחור אשמים ולנקוט עמדה". ואז, מספר לובר, גילה שאמו של אחד הפעוטות שנספו הגיעה בזמנו לנחם אותם בשבעה, ואף הביאה תכשיט שבמרכזו דמות בנו הי"ד, וכך עשתה לכל משפחה שכולה.
"ברגע זה הבנתי, באיחור, את מה שהיה צריך להיות ברור מההתחלה: יש רק זווית אחת ראויה – שותפות בצער ובכאב. חקירה והסקת מסקנות צריכות להיעשות על ידי הגופים המקצועיים בלבד, ולא על ידי משפט ההמון, בוודאי לא כאשר הנספים מוטלים לפנינו וטרם הובאו לקבורה". לובר סיכם בכנות: "הצטערתי על כך שהצטרפתי, אפילו במחשבה, לאותו מחול האשמות נורא".
כך או אחרת, עד לשעת כתיבת השורות איש אינו יודע מה בדיוק אירע ומה גרם לאסון. עו"ד אורי קורב, המייצג את הגננת ואת מנהלת הפעוטון, ציין כי האפשרויות הן התייבשות, מכת קור או מכת חום. "זה לא אירוע של התעללות בילדים", הדגיש.
במקביל, גם עדויות ההורים מציירות תמונה שונה מזו שהוצגה תחילה: הגננת שנעצרה נחשבת למסורה במיוחד לאורך שנים, ויש הורים שאמרו כי גם היום היו שולחים אליה את ילדיהם. לטענתם, לא הייתה כל סיבה להמשך מעצרה.
הנתונים עצמם אינם חד משמעיים, ובעיקר הטענה בדבר הזנחת הילדים, בעקבות תיעוד שבו נראו פעוטות ישנים על מזרנים בשירותים. התמונה המזעזעת שודרה שוב ושוב בכל כלי התקשורת, ושימשה כמעין "ראיה מרשיעה".
אלא שעד מהרה התברר כי מי שהכניס את הילדים לשירותים עם המזרנים היו כוננים שהגיעו מבחוץ, וחששו שמדובר בהרעלה בחדר המרכזי. לפיכך מתוך זהירות הם מיהרו לפנות את הפעוטות לכל מקום אחר. עובדה זו כמעט ולא קיבלה ביטוי תקשורתי, בעוד שהתמונה עצמה התקבעה בתודעה הציבורית כהוכחה ל"הזנחה".
בד בבד, גם תמונות של ילדים רבים שפונו מכלל הפעוטונים בבניין ברוממה יצרו מצג שווא של "הרעלה המונית". בפועל, כך מתברר, מדובר היה בשיקול דעת מוטעה של אחד מאנשי ההצלה, שפעל על דעת עצמו וגרם לבהלה מיותרת. הגננות במעונות הסמוכים לא הבינו תחילה מה מבקשים מהן, ואף סירבו לשחרר את הפעוטות. בתקשורת הוצג הדבר כ"ניסיון להעלמת ראיות". שרשרת הפרשנויות הזו הובילה למסכת רעילה של האשמות, לא כלפי מחדל מסוים אלא כלפי ציבור שלם. כך הפכה "הרעלה" שטרם הוכחה, למכונת רעל משומנת נגד הציבור החרדי.
סיכום העובדות: שני הפעוטות שנספו שהו לבדם בחדר אחד. כוחות ההצלה חשדו תחילה בהימצאות חומרים מסוכנים ולכן פינו את כלל הילדים לבתי חולים. הילדים שנראו בשירותים הועברו לשם במהלך הפינוי. לא היו 55 ילדים במעון אחד אלא בשלושה מעונות באותו בניין. בדיעבד התברר כי לפינוי המעונות האחרים לא היה בסיס. לא נמצאו חומרים רעילים או מסוכנים, ולא היו תלונות קודמות נגד המטפלות. חרף זאת, המשטרה מיהרה להצהיר על "חשד להמתה בקלות דעת".
ליה גולובנציץ ז"ל, לצד תמונת יהונתן לובר שוטבעה על ידי אמו של ארי כץ ז"ל.
הלילה שבו כולם חיכו לאזעקות, אך המטוסים האמריקאים נשארו על הקרקע
ביום חמישי שעבר לפנות בוקר זה היה אמור לקרות. כל הסימנים, ההדלפות והמקורות העידו שתקיפה אמריקאית באיראן עומדת לצאת לדרך. ימים קודם לכן פונו אזרחים אמריקאים מאזורי סיכון, משפחות עובדים עזבו בסיסים במפרץ, והכוננות בישראל טיפסה לשיאים שלא נראו זמן רב.
רבים לא הלכו לישון, אחרים התהפכו במיטה והכינו נעליים ליד הדלת. ההמתנה לאזעקות הפכה לחלק מהלילה. גם השמועות רחשו וגעשו. "יש רעש של מטוסים באוויר", סיפרו תושבים המתגוררים ליד בסיסי חיל האוויר בצפון ובדרום. "זה רעש שמזכיר ימי לחימה ומתיחות מול איראן", הוסיפו ב"ידענות". אלא שככל שחלפו השעות ואור הבוקר עלה, התקיפה לא הגיעה. המטוסים נשארו רחוק, המפגינים באיראן נשאו עיניים לשמיים וחיכו. ההבטחות של טראמפ על "עזרה בדרך" התפוגגו עם אור הבוקר, והמשטר בטהראן נשם לרווחה, לפחות זמנית.
מאותו רגע החלו ההסברים. היו שטענו כי מדובר בדפוס מוכר: בדיוק כמו במבצע "עם כלביא", כאשר מטוסי חיל האוויר הישראלי כבר היו באוויר ונסוגו ברגע האחרון בהוראתו הישירה של הנשיא טראמפ. הפעם, כך נטען, טראמפ עצר את מטוסיו שלו עוד בעודם על הקרקע. דיווחים שהגיעו מהתקשורת בארה"ב הוסיפו נדבך משמעותי: ראש הממשלה נתניהו שוחח עם טראמפ וביקש לעכב את המהלך. לא מתוך רתיעה מהתקיפה עצמה, אלא מחשש שמא מהלך שאינו מכריע יוביל לתגובה איראנית רחבה, בעוד ישראל וארה"ב אינן ערוכות במלואן לבלום אותה.
על פי הפרסומים, היעדר נוכחות אמריקאית מספקת באזור, שחיקה במלאי מיירטים והיעדר נכסים כבדים, הביאו למסקנה שתקיפה חפוזה עלולה להיות יקרה יותר מתועלתה. גם לחץ של מדינות ערב, בהן קטר וסעודיה, החוששות מהסלמה אזורית, תרם לבלימה הזמנית. וכאן מתחילה הפוליטיזציה: אם בסוף לא תהיה תקיפה, יהיו מי שיאשימו את נתניהו ב"פספוס היסטורי". כך עשה גדי איזנקוט השבוע, כאשר טען ש"אם נתניהו אכן בלם תקיפה באיראן, זה חמור מאוד". לדבריו, "אנחנו צריכים לעודד את האמריקאים לפעול, ואסור שמדינת ישראל תבלום הזדמנויות משיקולים טקטיים אופרטיביים". עם זאת, איזנקוט עצמו הודה שאין בידיו מידע ממשי שאכן נתניהו הוא שמנע את התקיפה.
איזנקוט מצוי כאן במלכוד פוליטי: אם אכן נתניהו בלם את המתקפה, הדבר מעיד על כוחו הרב מול הנשיא טראמפ ועל משקל דעותיו בהחלטות הדרמטיות ביותר. לפיכך בחר איזנקוט לתקוף את עצם הבלימה. מנגד, במערכת הביטחון משוכנעים: תקיפה לא מכרעת היא מתכון לאסון. שורה תחתונה: כך הפך הלילה שבו לא קרה דבר, לרגע שממחיש עד כמה ההחלטות האמיתיות מתקבלות הרחק מהכותרות, עם הרבה יותר אחריות וזהירות מכפי שמצטייר ברשתות ובגלי השמועות. מי שמצפה לנפילת המשטר בטהראן בלחיצת כפתור, מגלה שהמציאות מורכבת ומסוכנת הרבה יותר.
נתניהו וטראמפ בבית הלבן. צילום: אבי אוחיון/לע"מ
הדריכות האמיתית: ארה"ב מתקרבת, מדינת ישראל מתכוננת והאיראנים מאיימים להגיב
התקיפה אמנם לא יצאה לפועל, אך האיום לא חלף. להפך. מאחורי הקלעים מתרחשת היערכות נרחבת, שקטה אך חסרת תקדים. ארצות הברית מקדמת כוחות למזרח התיכון בקצב מואץ: מטוסי תדלוק שוגרו לבריטניה, ספרד וקטאר, מטוסי קרב נוספים נחתו בקפריסין, סוללות הגנה אווירית מתקדמות הוצבו בסעודיה, קטאר וירדן, ונכסים אסטרטגיים נפרסים סביב איראן. ההערכה בישראל ברורה: ההיערכות האמריקאית תושלם בתוך ימים עד שבועות.
במקביל מועבר מסר חד לטהרן: כל פגיעה במדינת ישראל תיענה במחיר כבד מאוד. הנשיא טראמפ עצמו החריף את הטון ואיים בפומבי כי פגיעה בו תוביל למחיקת איראן מעל פני האדמה. "ההנחיות בעניין הזה ברורות, והצבא יידע מה לעשות אם יפגעו בי", אמר. מאחורי האיומים עומדת דרישה ברורה של טראמפ מהפנטגון: להציג תכנית "מכריעה", לא מהלך סמלי.
גם במדינת ישראל לא יושבים בחיבוק ידיים. הרמטכ"ל אייל זמיר, מקיים סיורים בבסיסים אסטרטגיים, מערכי ההגנה האווירית מתוגברים, והקשר עם הצבא האמריקאי מתנהל על בסיס יומי. בצה"ל לא שוללים תרחיש שבו ישראל תיגרר לעימות ישיר, אם באמצעות ירי טילים מאיראן ואם דרך שלוחות כמו החות'ים או חיזבאללה. עם זאת, ההערכה היא שאיראן תנסה תחילה להגיב בזהירות, כל עוד לא תחוש איום ממשי על יציבות המשטר.
האירוניה היא שההמתנה עצמה משרתת את שני הצדדים: ארה"ב מרוויחה זמן להיערכות מלאה, ואיראן מקווה שהלחץ ירד והרחוב יתעייף, כפי שאכן כבר קורה. הדיכוי והירי הישיר הורידו את מפלס ההפגנות כמעט לגמרי. במדינת ישראל מבינים היטב: המפגינים בטהראן לא ייצאו שוב לרחובות אם יפנימו שאין גיבוי חיצוני. לפיכך הדילמה אינה רק צבאית, אלא גם תודעתית.
הכדור, כרגיל, בידי טראמפ. גם אם הוא מתייעץ עם נתניהו ועם מנהיגים אחרים באזור, ההחלטה הסופית לתקוף היא שלו בלבד. טראמפ ידוע כבלתי צפוי, ולעיתים דווקא בכך טמון יתרונו: הוא מאיים בקול רם, אך שומר לעצמו את רגע ההכרעה.
ההערכה היא שההמתנה לתקיפה עשויה לארוך ימים ארוכים. עם זאת, יש ראשי רשויות שכבר הזדרזו והודיעו על פתיחת מקלטים. התרחישים מוכרים: תגובה איראנית ישירה, הפעלת שלוחות אזוריות, או ניסיון איראני "לסגור חשבון" דווקא עם ישראל.
שורה תחתונה: ההמתנה מתישה, אך היא חלק מהמציאות האזורית המורכבת. כשהמהלך יבוא, הוא לא יהיה תוצר של לילה דרמטי אחד, אלא של הכנה ארוכה והבנה שמול איראן אין מקום לחצי צעדים.
נושאת המטוסים לינקולן. צילום: צבא ארה"ב
שלוש מפלגות בפתק אחד ואפס הנהגה: מדוע יוזמת האיחוד של איזנקוט נראית כגימיק מוקדם?
אווירת הבחירות כבר כאן, וכדרכה היא מייצרת רעיונות גדולים, כותרות נפוחות והבטחות ל"שינוי פוליטי". כך נולדה השבוע יוזמת האיחוד של גדי איזנקוט, שהציע לנפתלי בנט וליאיר לפיד לרוץ יחד בפתק אחד: שלוש מפלגות, זהויות נפרדות, קווי יסוד משותפים, ודחייה של שאלת ההנהגה לרגע האחרון, על פי סקרים.
על הנייר זה נשמע מפתה: רשימת מרכז גדולה של 30–40 מנדטים, שתעמוד מול הליכוד: מימינה אביגדור ליברמן, משמאלה יאיר גולן. מחוץ לתוכנית – בני גנץ. בפועל, זה נראה הרבה פחות כמו "שינוי" והרבה יותר כמו פצפוץ מוקדם מדי. עיתוי ההצעה, חודשים רבים לפני הבחירות, מלמד יותר על חיפוש כותרת מאשר על מהלך אסטרטגי מגובש.
התגובה (או ליתר דיוק, היעדרה) אומרת הכול. בנט ולפיד שתקו. לא מסיבת עיתונאים, לא הודעה משותפת, אפילו לא תגובת נימוס. שתיקה כזו אינה טקטיקה, היא סימן: או שהם מתנגדים לרעיון, או שלא עודכנו בו מראש. כך לא נראה מהלך רציני, ובוודאי לא כזה שאמור "לטרוף את הקלפים".
גם המאזן הפוליטי בעייתי. בנט, שמוביל כיום בסקרים בגוש, מיהר להסיט את הדיון והזמין את נתניהו לעימות, מהלך שמאותת שהוא רואה עצמו מועמד טבעי לראשות הממשלה, לא חלק ממשולש שמנהיגו ייקבע "בעתיד". לפיד, מצדו, מבין היטב שחיבור מוקדם מדי עלול לקבע אותו בעמדת נחיתות, בעוד איזנקוט מנסה למצב עצמו כמרכז הכובד שבין השניים.
מעבר לכך, ההיסטוריה הפוליטית מלמדת שחיבורים רחבים בין מפלגות גדולות נוטים להתפרק. "כחול לבן" סיפקה שיעור כואב: איחוד מרשים, נטול עומק אידאולוגי אחיד, שהסתיים בפיצוץ. איחוד כזה לא מייצר בהכרח קולות חדשים, אלא לעיתים רק מערבב מחדש קולות קיימים ומרחיק מצביעי ימין רך, שאינם רואים עצמם חלק מגוש אחד עם לפיד.
גם התוכן בעייתי. לדחות את זהות המועמד לראשות הממשלה עד סמוך לבחירות משמעו להודות שאין הנהגה מוסכמת. ניסיון העבר מלמד שבלי היררכיה ברורה, חיבורים כאלה מתפרקים תחת לחץ.
בשורה התחתונה, יוזמת האיחוד של איזנקוט נראית יותר כמהלך תקשורתי מאשר תוכנית שלטונית סדורה. בלי הנהגה ברורה ובלי תיאום גלוי, זה לא השינוי הגדול. זו עוד כותרת שמנסה להקדים את זמנה, ומגלה עד כמה האופוזיציה עדיין מחפשת את דרכה.
ובשולי הדברים, קשה להאמין שנתניהו יאות להגיע לעימות מול בנט, אלא אם ירגיש שהוא עומד להפסיד. ההיסטוריה מלמדת מזה למעלה מחצי יובל שנים כי בוטלו העימותים הפוליטיים לפני בחירות. ראשי הממשלות נמנעים מלהגיע לעימותים הללו כדי לא לתת לגיטימציה למועמד מנגד.
העימות האחרון היה ב-99 בין נתניהו ליצחק מרדכי, שהתמודד אז בראשות "מפלגת המרכז". מרדכי קרא לנתניהו להביט לו בעיניים בנושא הסורי, והעימות הסתיים בניצחונו של מרדכי. מאז נתניהו לא מגיע לעימותים מהסוג הזה ואין שום סיכוי בעולם שהוא יגיע לעימות מול בנט.
לפיד ואיזנקוט. צילום: דוברות
מדוע בני גנץ יכול להרוויח פוליטית מהאיחוד המשולש שהוא לא נכלל בו?
אם בכל זאת האיחוד המשולש, בנט, איזנקוט ולפיד, יקרום עור וגידים, הרי שיש לכך שתי השלכות רוחביות מיידיות. הראשונה: בנט, שכיום מקבל בסקרים לפחות עשרה מנדטים ממצביעי גוש הימין שמאסו בנתניהו, צפוי לאבד אותם. מצביעים אלה לא יתמכו באיחוד עם לפיד, ויחזרו לליכוד או יחפשו מפלגת ימין אחרת (שעשויה לקום בראשות עופר וינטר). תרחיש כזה יחזק דווקא את גוש נתניהו, במיוחד אם בן גביר וסמוטריץ’ ירוצו יחד ולא יאבדו קולות.
מי שעוד עשוי להרוויח מהאיחוד המשולש, לא תאמינו, הוא בני גנץ. כן, כן. בבחירות הקודמות חזו רבים שגנץ לא יעבור את אחוז החסימה, והוא סיים עם שמונה מנדטים והפך להפתעת הבחירות. גם הפעם, אף שאיזנקוט אינו מתכוון לכלול את שותפו לשעבר במסגרת המשולשת, הוא עלול להכניס אותו בדלת האחורית.
התרחיש פשוט: אם בנט יוביל את האיחוד, ייתכן מאוד שחלק מתומכי לפיד ואיזנקוט יימנעו מלהצביע לרשימה כזו, משום שבנט מזוהה אצלם כאיש ימין, בין היתר בשל עברו כמזכ"ל יש"ע. הם יחפשו אפוא כתובת חלופית במרכז-שמאל. יאיר גולן איננו אופציה עבורם, בשל מיצובו כשמאל רדיקלי. מי שכן עשויה להיות רלוונטית היא מפלגת כחול לבן בראשות גנץ. כך נוצר מצב בו גנץ מתחזק דווקא בגלל מהלך שאיננו שותף לו. אז מי אמר שאיזנקוט וגנץ לא נשארו חברים?
לתזה הזו יש גם חיזוק פומבי. גורמים בשמאל מזהירים מפני הצבעה לבנט רק משום שהוא נתפס כמי שיכול לאיים על נתניהו. במאמר שפורסם השבוע ב"הארץ" תחת הכותרת: "זהירות – אל תצביעו לבנט", נטען שבנט מעולם לא התחייב לגוש השינוי, ולא אמר שלא יישב עם נתניהו. לפי ההנחה שם, אם יעמדו בפניו שתי אפשרויות: ממשלה עם גולן ומנסור עבאס, או ממשלה בראשות נתניהו, הוא יבחר באפשרות השנייה.
"עדיף שישאב קולות מהימין המתון ומהליכוד, ולא יקבל קולות מהשמאל", נכתב שם. עוד הוזכרה עמדתו העקבית נגד הבג"צ, וסיסמת הבחירות מ־2019: "שקד תנצח את הבג"צ ובנט את החמאס". המאמר חותם בעקיצה מוכרת: גם אם בנט יחתום בשידור חי שלא ילך עם נתניהו, ספק אם יעמוד בהתחייבותו.
ולסיום, אי אפשר להתעלם מדבריו של חיים רמון, שתקף השבוע את יוזמת האיחוד וכינה אותה "טיפשות פוליטית". רמון תהה כיצד אדם "ישר" (תרתי משמע) כאיזנקוט חובר, לדבריו, ל"מידוף של הפוליטיקה הישראלית, האיש שרשום על אחת ההונאות הפוליטיות הגדולות ביותר במדינת ישראל, אם לא הגדולה ביותר – נפתלי בנט". מסקנתו של רמון חדה: "שקלתי להצביע לאיזנקוט. לא אצביע עבורו".
העימות שלא היה, ההצטרפות שכן הייתה ומה באמת עומד מאחורי "מועצת השלום"?
קשה היה לפספס השבוע את נהרת האושר במחנה הרל"ב לנוכח הדיווחים על חיכוך בין ממשלת בנימין נתניהו לממשל דונלד טראמפ סביב "מועצת השלום" בעזה. סוף סוף, כך קיוו שם, נוצר סדק בברית הבלתי ניתנת לערעור בין שני המנהיגים. טראמפ מצרף את קטאר וטורקיה למנגנון שאמור לנהל את עזה, ירושלים משגרת מכתב מחאה, והנה, לכאורה, עימות. אלא שככל שנחשפים הפרטים, מתברר שהדרמה נראתה טוב בעיקר בכותרות.
מאחורי הקלעים מסתמן סיפור שונה: הודעת הגינוי החריגה שפרסמה לשכת ראש הממשלה נגד שילוב טורקיה תואמה מראש עם וושינגטון. לא מחאה ספונטנית, אלא מהלך מתוזמן. ישראל לא הופתעה מעצם המעורבות הקטארית והטורקית במסגרת רחבה, אלא מהחלטת האמריקנים לשלב את נציגיהן דווקא בוועד המנהל, הנחשב לגוף הביצועי. גם כאן, הזעם הציבורי לא תורגם לקרע מדיני אמיתי: הבית הלבן לא מיהר להגיב, ונתניהו עצמו ניהל את השיח ישירות מול מזכיר המדינה מרקו רוביו, מאוהדי ישראל המובהקים בממשל.
עיקר הכעס הישראלי היה על אופן הפרסום ולא על עצם ההחלטה, שידוע היה מראש כי אין דרך ממשית לבלום אותה לאחר שטראמפ הכריז עליה בפומבי. כאן נכנסת התמונה הרחבה יותר. הצטרפות ישראל ל"מועצת השלום" אינה ויתור אידאולוגי, אלא מהלך מחושב בתוך תפיסת עולם משותפת לנתניהו ולטראמפ: החלשת מוסדות האו"ם והעברת מוקדי השפעה לגופים חדשים. במובן הזה, עצם המועצה אינה האיום אלא דווקא האלטרנטיבה שהיא מציבה לאו"ם, גוף הנחשב לעוין באופן שיטתי נגד ישראל.
המוקש האמיתי נמצא שכבה אחת מתחת: ניהול עזה בפועל. שם יושבים הקטארים והטורקים, ושם מתרכז החיכוך האמיתי. זו הסיבה שכלפי חוץ הובעה מחאה פומבית, וכלפי פנים נרשמה הצטרפות למועצה. זו אינה סתירה אלא ניהול מחושב של סיכונים.
בימין נשמעת ביקורת חריפה, הרואה במהלך הזה כ"שלב ב׳ של ההתנתקות", ואילו משמאל ממהרים לצייר את המהלך ככניעה לטראמפ. בפועל, מדובר בעוד פרק בדיפלומטיה מורכבת, שבה ישראל מנסה להשפיע מבפנים על מבנה בינלאומי חדש מבלי לוותר על קווי היסוד הביטחוניים שלה.
ובינתיים, בזמן שהאופוזיציה חוגגת "עימות", המציאות מורכבת יותר. מי שבנה על פיצוץ בין ירושלים לוושינגטון, עלול לגלות שוב שהשמחה הייתה מוקדמת והאשליה גדולה מהעימות. הכותרות שוב הכזיבו.
נתניהו וארדואן. צילום: אבי אוחיון/לע"מ
קמפיין "ביבי לא ילך": במקום לנצח בבחירות, השמאל מתאמן על היום שאחרי ההפסד
היכונו לקמפיין הבא של השמאל. זה אינו קמפיין בחירות רגיל, אלא בניית תסריט אימה על מה שעלול להתרחש אחרי הבחירות, אם וכאשר התוצאות יגיעו. כך נראה התרחיש: בנימין נתניהו מפסיד בבחירות, מסרב לפנות את כיסאו, הכנסת מושבתת, בג"צ נרמס, והמדינה מידרדרת ל"כאוס טוטאלי". הכול כבר ידוע לכאורה מראש, הכול כבר סגור והפאניקה מכוונת.
הקמפיין החדש הזה מבקש להיות מתוחכם, ובעצם לשדרג את סיסמת "רק לא ביבי" לגרסה חדשה: "ביבי לא ילך". אין כאן ניסיון אמיתי לשכנע בוחרים, אלא רצון להפחיד אותם. במקום להתמודד עם השאלה הפשוטה: מדוע הציבור אינו נוהר לאופוזיציה, ממציאים איום עתידי באמצעות מסע הפחדות, תוך גיוס מערכות האכיפה והמשפט עוד לפני שנפתחה מערכת הבחירות.
האבסורד זועק: מי שטוען שראש ממשלה נבחר לא יכבד הכרעה דמוקרטית, עושה זאת בלי ראיה אחת, בלי תקדים ממשי, ובלי אחריות להשלכות. זהו ניסיון שקוף להסיט את הדיון מהכישלון האופוזיציוני אל "סכנת דיקטטורה" מדומיינת. כשאין חזון, מייצרים פחד. כשאין הנהגה, בונים תסריט אימה.
מדובר בדפוס מוכר: מייחסים ליריב תודעה אפלה, משרטטים שרשרת מהלכים דמיונית, ומכריזים על "קץ הדמוקרטיה", לא מתוך מידע, אלא מתוך חרדה פוליטית. אין כאן עובדות חדשות, רק מיחזור של מוטיבים ישנים: בג"צ לא יכובד, הכנסת תשותק, נתניהו יטען לזיופים, ואמריקה תשתכנע ותסייע לו. הכול אפשרי, הכול נורא, והכול נועד לשרת צורך אחד: להסביר מראש כישלון עתידי.
וכאן נסגר המעגל. אותו מחנה שמזהיר מפני "קץ הדמוקרטיה", מתקשה לנהל דמוקרטיה גם בתוכו. הצצה פנימית למפלגת הדמוקרטים מגלה כי הם אינם מוטרדים באמת מנתניהו, אלא מיאיר גולן עצמו. גורמים פנימיים מצוטטים כמי שטוענים כי הוא "התבשם" מסקרים מחמיאים ונכנס לסחרור שמזכיר לרבים את טעותה ההיסטורית של מרב מיכאלי: ביטחון עצמי מופרז, פירוק מסגרות קיימות ואובדן קולות יקר.
בלב הסערה עומדת הכוונה לפתוח מחדש את הסכם האיחוד בין העבודה למרצ, הסכם שנחתם כהבטחה לבוחרים. מרצ קיבלה בו ארבעה שריונים במקומות ריאליים, ובעבודה מבקשים כעת לפתוח אותו מחדש, בין היתר בעקבות כניסת פעילי מחאת קפלן, שגם הם צפויים להתמודד בפריימריז הפנימיים. במרצ מסרבים בתוקף: שינוי חד צדדי משמעותו פירוק האיחוד ופיצול שיחליש את הגוש כולו.
שורה תחתונה: לא הימין הוא שמטלטל את הדמוקרטים, אלא המבחן הפנימי שלהם עצמם ובעיקר השאלה האם ייגררו שוב לפיצול, כפי שקרה בבחירות האחרונות, כאשר מרצ והעבודה צעדו בנפרד. מרצ לא עברה את אחוז החסימה, הקולות נשרפו והסוף ידוע. יש מי שמקווה למהדורה חוזרת.
יאיר גולן. צילום: אבשלום ששוני/פלאש 90
בקצרה – בין ח"כים שמחפשים עתיד ברע"מ, ל"פייק" שעלול להגיע מנתניה לכנסת
הסגן של מנסור: מנסור עבאס ממשיך בשינוי האסטרטגי. הפעם הוא כבר לא מדבר רק על "שותפות אזרחית" כללית, אלא נוקב בשמות. ח"כ יואב סגלוביץ', איש "יש עתיד" ומי שהיה אמון על אכיפת החוק במשטרה, הוא מבחינת עבאס ה"מועמד האידיאלי" לרשימת רע"מ. אם המהלך הזה יתממש נראה את סגלוביץ' אחרי שנים של לחימה בפשיעה במגזר, מנסה להשפיע על החברה הערבית דרך מועצת השורא – מנחת הדרך של רע"מ – זו ש"ממשלת השינוי" המתינה למוצא פיה בקדנציה הקודמת. יש עתיד ברע"מ.
דמי תיווך מקטאר: בעוד המדינה סוערת סביב פרשות ההדלפות, מתברר שהמסלול הקטארי היה הרבה יותר משתלם ממה שחשבנו. לפי הדיווחים של העיתונאי אבישי גרינצייג מ"חדשות 24", שרוליק איינהורן שלשל לכיסו 48 אלף דולר בחודש כדי לקדם מסרים של דוחא, מתוכם הפריש "עמלת תיווך" קבועה של 18 אלף דולר ליונתן אוריך. וכך כאשר בלשכת נתניהו מדברים על "הכסף הקטארי", כדאי לבדוק אם הם מתכוונים למזוודות של חמאס או לעמלות של היועצים.
זבוב על הדוכן: דיון "40 חתימות" היה פעם אירוע שבו ראש הממשלה עולה לדוכן כדי להזיע. השבוע נתניהו הפך את היוצרות: הוא ריחף מעל האופוזיציה בביטחון עצמי מופרז, כשהוא מתייחס לכנסת כאל "זבוב טורדני" בדרך ליעדים המדיניים הגדולים שלו. עם תקציב מובטח וחוק גיוס באופק, כשהוא לא סופר את הצעקות מהספסלים האחוריים. האופוזיציה שחשבה שהיא מזמנת את נתניהו לחקירה, גילתה שהיא בסך הכל סיפקה לו במה להופעת יחיד.
הבוט מנתניה: מבקר המדינה כבר בלחץ. מה שהתחיל כניסוי כלים בבחירות המקומיות השבוע בנתניה, עומד להפוך למופע המרכזי בבחירות לכנסת. בין בוטים איראניים לפרופילים מזויפים של בינה מלאכותית, ה"פייק ניוז" הופך לכלי הנשק הכי יעיל במערכה. במהלך היום הופצו קריאות מזויפות כאלו ואחרות של המועמדים, וקשה היה להבחין מה אמת ומה הזיוף. המועמד אבי סלמה, שנתמך בין השאר על ידי דגל התורה, ניצח ברוב מרשים ואיש לא יכול לערער על כך. אולם בבחירות צמודות לכנסת, כל פייק כזה יכול לערער את תוצאות הבחירות. הקדימון נרשם בנתניה, אבל הסכנה האמיתית לטוהר הבחירות מחכה בבחירות הארציות. שבת שלום.
פורסם לראשונה במדור 'מקור נאמן' בגליון סופ"ש של 'יתד נאמן'
אילון מאסק שוב מעורר סערה בשוק הרכב החשמלי, והפעם מדובר בשינוי שנוגע ישירות לכיס של הצרכן. בהודעה שפרסם ברשת החברתית X, חשף מאסק כי מערכת הנהיגה האוטונומית, שהייתה עד כה סימן ההיכר המרכזי של המותג, לא תינתן עוד כסטנדרט ללא עלות בהזמנות חדשות. לפי המדיניות החדשה, דגמי מודל 3 ומודל y יגיעו מהמפעל ללא יכולות הניווט והשליטה העצמית שהפכו אותם למפורסמים, ובמקומן יותקנו מערכות בסיסיות בלבד שאינן כוללות את יכולות התיקון וההיגוי האוטומטיות שהיו נהוגות עד כה.
מעתה, הלקוחות החדשים יקבלו תקופת ניסיון של שלושים יום בלבד למערכת הנהיגה העצמית המלאה ובסיום החודש, מי שירצה להמשיך ליהנות מרכב שנוהג את עצמו, ייאלץ לשלם מנוי חודשי של 99 דולרים או לרכוש את החבילה כולה בסכום חד-פעמי של 8,000 דולרים. מאסק ציין כי המטרה היא להנגיש את הטכנולוגיה דרך מודל של תשלום על פי שימוש, אך מבקרי המהלך טוענים כי מדובר בביטול של הטבה משמעותית שהייתה גלומה במחיר הרכב.
בעולם הרכב והטכנולוגיה מביטים בשינוי הזה כניסוי חברתי וכלכלי רחב היקף. בעוד משקיעים מריעים למעבר למודל של הכנסה חודשית קבועה, נהגים רבים מביעים אכזבה מכך שיכולות שהוצגו בעבר כחלק מהחזון של המותג הופכות למוצר מותרות. "זהו סוף הדרך עבור מי שציפה לקבל רכב חכם במחיר נקוב", סבורים בכירים בתחום, ומציינים כי דגמי היוקרה היקרים יותר עדיין יכללו את המערכת בשלב זה.
כעת, כל העיניים נשואות לתאריך היעד באמצע חודש פברואר, אז צפויה להסתיים האפשרות לרכישה חד-פעמית במחיר המוזל, מה שישאיר את הנהגים עם החלטה גורלית: לשלם על הקידמה או לחזור לנהיגה ידנית ומסורתית.
על אף הזמן הרב שחולף, ברפובליקה האיסלאמית ממשיכים לדכות את הנתינים ומותירים אותם תחת האפלה דיגיטלית כמעט מוחלטת. על אף זאת, נחשפים ממדי זוועה בלתי נתפסים של דיכוי מחאות הענק באיראן.
בארגון זכויות אדם HRANA אימתו לפחות 5,000 קורבנות, אולם המרכז הבינלאומי להפרות זכויות אדם באיראן – גוף אופוזיציוני בולט – הציג נתונים מטלטלים לפיהם 43 אלף בני אדם נהרגו במהומות, 350 אלף נפצעו וכ-10,000 איבדו את מאור עיניהם. הדיווחים המבהילים הללו מתפרסמים בזמן שארגון Netblocks, העוקב אחרי נגישות לרשת, מדווח כי המדינה "עדיין נמצאת בעיצומה של השבתת אינטרנט ארצית, שנכנסה לשבוע השלישי שלה", וכי היקף הגישה עומד על 2% בלבד.
סוכנות הידיעות AP הדגישה בדיווח שלה כי ניתוק האינטרנט וחסימת השיחות הבינלאומיות מקשים על אימות עצמאי של הנתונים, בעוד המשטר מנסה לשלוט בנרטיב באמצעות הטלוויזיה הממלכתית המכנה את המפגינים "פורעים" המופעלים על ידי ארה"ב וישראל. מראות המגיעים מהשטח מתארים דיכוי חסר תקדים, כאשר לפי דיווחים ב-AP, נציגת האו"ם מאי סאטו מעריכה שייתכן שמספר ההרוגים הוא 20,000 – אם לא יותר.
מנגד, משטר האייתוללות מנסה למזער נזקים וטוען כי מספר ההרוגים עומד על 3,117 בלבד, תוך התנערות מאחריות וקביעה כי רבים מהם היו "קורבנות חפים מפשע" שנפגעו מאסטרטגיה של טרור.
בתוך הכאוס המדמם, המתיחות מול ארצות הברית מגיעה לנקודת רתיחה. הנשיא דונלד טראמפ, שעוקב מקרוב אחרי הדיווחים על הוצאות להורג, שלח מסר תקיף במיוחד בשיחה עם כתבים על ה"אייר פורס וואן": "אנחנו עוקבים אחרי איראן. יש לנו הרבה ספינות בכיוון, שייטת גדולה בכיוון. נראה מה יקרה. יש כוח גדול לכיוון איראן. אני מקווה שכלום לא יקרה אבל אנחנו עוקבים. אנשים חכמים מאוד, תרבות עתיקה. אמרתי – אם תתלו, תותקפו כמו שמעולם לא. מה שעשינו לגרעין היה 'כסף קטן'. והם ביטלו – הם אמרו שביטלו, לא דחו. יש לנו ארמדה מאסיבית בכיוון, אבל אולי לא נצטרך להשתמש בה".
הצהרה זו באה לאחר שברשת ה-X של מחלקת המדינה פורסם גינוי חריף לגזר דין מוות נגד חייל שסירב לירות במפגינים: "לפי הדיווחים, ג'אוויד חאלס, חייל איראני צעיר, נידון לעונש מוות על כך שסירב לירות במפגינים חפים מפשע. הסירוב שלו הוא לא רק מוצדק, אלא הבחירה המוסרית היחידה. חובתם של חיילים היא להגן על אזרחי המדינה שלהם, וזה בדיוק מה שג'אוויד עשה".
מנגד, באיראן דוחים בביטול את טענותיו של הנשיא האמריקני. התובע הכללי, מוחמד מווחדי, הגיב הבוקר בזעם לדיווחים על התערבותו של טראמפ: "נשיא ארה"ב טען כי מנע את הוצאתם להורג של 800 איש באיראן. הטענה האמריקנית שקרית. מספר כזה לא קיים ומערכת המשפט לא קיבלה החלטה כזו. הרשות השופטת היא מוסד עצמאי ולא מקבלת פקודות מבחוץ".
למרות ההכחשות, נושאת המטוסים "אברהם לינקולן" ממשיכה להתקדם לעבר האזור, בזמן שטראמפ מסרב לחשוף את תוכניותיו המבצעיות ומבהיר ביחס להנהגה בטהרן כי "הם יודעים מה אנחנו רוצים. יש הרבה הרג".
נשיא ארה"ב דונלד טראמפ הודיע הלילה באמצעות הרשת החברתית שלו, על ביטול הזמנתה של קנדה להצטרף ל"מועצת השלום" החדשה שהשיק רק אתמול (חמישי).
ההכרזה על ההחלטה לבטל את הזמנת קנדה למועצה, מגיעה שעות ספורות לאחר עימות מילולי פומבי בפורום דאבוס, בין ראש ממשלת קנדה, מארק קרני, לנשיא טראמפ שהודיע כדרכו על ההחלטה באמצעות רשת Truth Social.
בין השניים והמדינות, שוררת גם כך מתיחות רבה בשל רצונו של הנשיא טראמפ להשתלט על גרינלנד, שמהווה חלק מהטריטוריה של דנמרק, אולם המתיחות העמיקה אתמוך לאחר שקרני מתח ביקורת על הלחץ הכלכלי שמפעילה ארה"ב, בעוד טראמפ הגיב בביטול כי "קנדה חיה בזכות ארצות הברית".
הבשר: 1 ק"ג בשר בקר (אסאדו עם או בלי עצם, או צלי כתף – כל בשר שמתאים לבישול ארוך).
הירקות: 2 בצלים, 4 גזרים, 3 תפוחי אדמה ו-2 קישואים.
התיבול הסודי (לסמיכות מושלמת): 1 כף מלח, 1 כף כורכום, 1 כף כמון, 1 כף מרק עוף, 1 כפית פלפל שחור וכף קמח.
לבסיס: 2 שיני שום ומעט שמן לטיגון.
לקניידלך של "ורשה" (בגרסה האוורירית ביותר):
1 כוס קמח מצה.
3 ביצים (M).
½ כוס שמן.
הסוד לאווריריות: ½ כוס מי סודה מוגזים.
תיבול: שום גבישי, מלח, פלפל שחור וקורט אבקת אפייה.
אופן ההכנה: שלב אחר שלב
1. מרק הבשר: הסוד הוא בבישול האיטי מתחילים בטיגון הבצל הקצוץ והשום בסיר גדול עד לקבלת גוון זהב עמוק. מוסיפים את נתחי הבשר ו"סוגרים" אותם מכל הכיוונים עד שהם משנים את צבעם ונועלים את הטעמים בפנים.
כאן מגיע הטיפ לסמיכות המרק: בקערה נפרדת, מערבבים את כל התבלינים יחד עם כף הקמח ומעט מים עד לקבלת רוטב חלק. מוסיפים מים לסיר, יוצקים פנימה את תערובת התיבול ומוסיפים את הירקות כשהם חתוכים גס. מביאים לרתיחה, מנמיכים ללהבה קטנה ומניחים למרק להתבשל בנחת במשך 4-5 שעות.
2. הקניידלך: כדורי עננים בתוך המרק בזמן שהמרק מתבשל, מערבבים את כל מצרכי הקניידלך בקערה עד לקבלת תערובת אחידה. מכניסים למקרר ל-10 דקות של מנוחה להתייצבות. לאחר מכן, בידיים רטובות, יוצרים כדורים יפים ומחליקים אותם אל תוך המרק המבעבע לחצי השעה האחרונה של הבישול.
טיפ קטן לפני הגשה: לא לשכוח לומר בלב שמח "לכבוד שבת קודש".
במכות האחרונות המונחתות על מצרים, עומד משה רבנו לפני פרעה ומזהיר אותו מפני המכות הקשות שעתידות לבוא: הברד, הארבה, החושך ומכת בכורות. טרם פתיחת המערכה הזו, מדגיש משה רבנו בפני פרעה את התכלית העמוקה של המופתים הללו באומרו למען תדע כי אין כמוני בכל הארץ. דברים אלו באים ללמד את מלך מצרים כי אין כל כוח בעולם המסוגל למנוע את רצונו של הבורא יתברך. אף שפרעה כבר למד על בשרו בשלוש המכות הראשונות כי השם הוא בורא העולם, ובשלוש המכות השניות הכיר בכך שהקב"ה משגיח על כל פרט בבריאה, הוא עדיין סבר בטעות כי אינו מחויב להישמע לקולו. מחשבתו הרעה הייתה שישנן דרכים או כוחות בטבע שיכולים לעכב את החפץ האלוקי, ועל כך השיב לו משה כי אין עוד מלבדו ואין כל כוח המסוגל להתייצב כנגד גזירתו.
המכה השנייה בסדרת המכות האחרונות היא מכת הארבה, ובהתבוננות מדוקדקת בפסוקים נגלים לעינינו פרטים מפליאים ביותר. משה מזהיר את פרעה כי אם ימאן לשלח את העם, יגיע מחר הארבה ויכסה את עין הארץ עד שלא יוכל איש לראות את האדמה. הארבה עתיד לאכול את יתר הפלטה שנשארה מהברד, ואת כל העץ הצומח בשדה. ואכן, התורה מתארת כיצד נשא רוח קדים את הארבה אל ארץ מצרים, וכאן מופיע תיאור מעורר תהייה: ויעל הארבה על כל ארץ מצרים וינח בכל גבול מצרים כבד מאוד. הלשון הכפולה, המציינת מצד אחד שהארבה עלה ומצד שני שנח, דורשת הסבר, וכך גם התיאור ותחשך הארץ. כיצד זה חשכה הארץ כאשר השמש זורחת בשמיים? זאת ועוד, התורה מציינת שהארבה אכל את כל עשב הארץ ופרי העץ, אך מיד לאחר מכן מוסיפה ולא נותר כל ירק בעץ ובעשב השדה, וצריך להבין מדוע היה צורך לכפול את הדברים ומדוע השתנה הלשון מעשב ופרי למושג ירק.
הביאור לכך מתבסס על יסוד דברי רבנו אברהם אבן עזרא ועל גילויי רבותינו, לפיהם במכות הללו הושבת שימוש השמש ולא היה אור בעולם. הארבה המצרי התפצל למעשה לשתי להקות ענק עצומות שפעלו כשני חילות שונים. להקה אחת שימשה כמעין חיל אוויר, היא נשארה במרומים ומילאה את חלל הרקיע בצפיפות כה אדירה עד שקרני השמש לא יכלו לחדור דרכה. צפיפות זו יצרה מעין תקרה חשוכה מעל מצרים, וזהו פשר הכתוב ויעל הארבה על כל ארץ מצרים והתוצאה של ותחשך הארץ. לעומתם, הלהקה השנייה נחתה על הקרקע כחיל רגלים, וזהו וינח בכל גבול מצרים. הארבה שעל האדמה הוא זה שכילה בפועל את העשבים ואת הפירות, כפי שמתאר הכתוב בתחילה.
כעת ניתן להבין את דקדוק הפסוק שלא נותר כל ירק בעץ ובעשב השדה. במשך שבעת ימי המכה, הצמחים שלא נאכלו על ידי הארבה נותרו בחושך מוחלט תחת הלהקה שכיסתה את השמיים. כיוון שלא ראו אור שמש במשך שבעה ימים, אבד מהם הצבע הירוק והם הפכו צהובים וכמושים. לכן מדגישה התורה כי מעבר למה שנאכל, לא נותר ירק, כלומר הצבע הירוק החיוני, בעצים ובעשבים. פלאי המדע הגנוזים בבריאה מגלים לנו כי כשהקב"ה חפץ בדבר, הוא מפעיל את כוחות הטבע באופן שאין לו מניעה. פרעה הרשע בטח בשמש כבאלוהות וחשב שהבורא אינו שולט בה, אך מכות אלו הראו לו כי השמש אינה אלא ברוא שכפוף לרצון השם, המעלים את אורה כרצונו.
המסר העולה לדורות הוא החשיבות שבהתחזקות באמונה הפשוטה שאין עוד מלבדו. כאשר אדם הולך בתמימות זו ומאמין בכל לבו שאין כוח המנהיג את העולם מבלעדי הבורא, הוא זוכה לחיות חיי שלווה ושמחה עוד בעולם הזה. האמונה והביטחון מסירים מהלב את כל הדאגות והמועקות, שכן המאמין יודע שאינו לבדו ואינו האחראי הבלעדי על התוצאות. אדם המפנים כי הבורא הוא המנהיג היחיד נשאר בריא בנפשו ובגופו, וחייו הופכים נעימים וטובים. יהי רצון שנזכה לקבל את השבת בשמחה, לראות ניסים ונפלאות בימינו כפי שהיו בימי צאתנו ממצרים, ונזכה במהרה לגאולה השלמה כנבואת כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות.
