חודש: ינואר 2026

במשטרה מעריכים שכתב אישום יוגש נגד השרה מאי גולן מהליכוד, שחשודה בקבלת שוחד בנסיבות מחמירות, מרמה והפרת אמונים והגשת תצהיר כוזב. זאת, למרות שהיא מסרבת להתייצב לחקירה. המצב המשפטי הלא שגרתי הזה נוצר לאחר שהשרה לא התייצבה לחקירות שתואמו לה לפני כמה חודשים, אך נראה כי חוקרי היחידה המרכזית לא מתכוונים להמתין לה. המשטרה ממשיכה לחקור את התיק גם מבלי ששמעה את גרסתה של גולן, על סמך דברים שאמרו חשודים אחרים בפרשה בחקירותיהם ומסמכים שנתפסו.

על פי הדיווח בחדשות 12, במשטרה ובפרקליטות החליטו לא להפציר בה עוד ולא לחכות שהשרה תואיל להתייצב לחקירה, אלא להתייחס להחלטה שלה לא להתייצב כאילו היא שומרת על זכות השתיקה – ולהגיש כתב אישום. צעד זה נחשב לחריג ביותר כאשר מדובר באישיות ציבורית בכירה, אך הוא משקף את הערכת גורמי האכיפה כי חומר הראיות המצוי בידם מוצק מספיק גם ללא תגובתה הישירה לחשדות המיוחסים לה.

רשימת החשדות נגד השרה ארוכה ומורכבת. שרה מאי גולן חשודה בשלל עבירות שכוללות שוחד, מרמה והפרת אמונים, ואף מסירת תצהיר כוזב. בנוסף מיוחסות לשרה חשדות לשימוש בכספי ציבור לצרכים פרטיים, קבלת דבר במרמה והעסקה פיקטיבית במשרדה. התיק כולל גם טענות למינויים פיקטיביים למקורבים, ניצול עוזריה הפרלמנטריים, שימוש לא ברור בכספי ציבור ואף הצעות שוחד. מדובר במכלול רחב של עבירות טוהר המידות הנוגעות להתנהלותה בתפקידיה הציבוריים.

לפי גורמים בלהב 433, החקירה צפויה להימשך כמה חודשים נוספים לפני שתגיע לסיום. עם זאת, הכיוון המסתמן ברור למדי עבור גורמי המקצוע. להערכתם, על סמך חומר הראיות שהצטבר בפרשה, וגם עדים שזומנו לחקירה, גבוהים הסיכויים שהחקירה תבשיל לכדי כתב אישום. כעת נותר לראות כיצד תשפיע ההחלטה להתקדם ללא עדות השרה על המשך ההליכים המשפטיים ועל מעמדה הפוליטי בשולחן הממשלה.

ראש הממשלה בנימין נתניהו חולל בסוף השבוע סערה מדינית כאשר הצהיר כי ישראל תפעל לצמצום הדרגתי של הסיוע הצבאי מארצות הברית, העומד כיום על כ־3.8 מיליארד דולר בשנה, עד להפסקתו המלאה בתוך כעשר שנים. הדברים, שנאמרו בריאיון למגזין היוקרתי The Economist, עוררו הדים מיידיים בוושינגטון והציבו סימן שאלה סביב עתיד המודל הביטחוני המוכר. נתניהו הדגיש כי ישראל אינה צריכה להיות תלויה בסיוע צבאי זר, אך לא הצהיר על לוח זמנים בו ישראל תגיע לעצמאות מלאה. לדבריו, הוא אף הציג את העמדה בפני נשיא ארה"ב דונלד טראמפ במהלך פגישתם לפני כעשרה ימים במאר-א-לאגו.

"אני רוצה לצמצם את הסיוע הצבאי בתוך עשר השנים הקרובות", אמר נתניהו בריאיון. כאשר נשאל אם מדובר בצמצום עד לאפס, השיב נחרצות: "כן". ראש הממשלה פירט כי במהלך ביקורו האחרון בארצות הברית אמר לנשיא דונלד טראמפ כי ישראל מעריכה מאוד את הסיוע האמריקני לאורך השנים, אך ציין כי המדינה פיתחה יכולות ביטחוניות מתקדמות והגיעה לבשלות אסטרטגית. בבסיס המהלך עומדת הערכה כלכלית אופטימית, לפיה בתוך עשור תגיע הכלכלה הישראלית להיקף של כטריליון דולר, נתון שלדבריו מצדיק את השינוי. “זו לא כלכלה ענקית, אבל גם לא קטנה”, ציין ראש הממשלה, והבהיר כי אין מדובר בשינוי פוליטי עמוק: “זה לא אומר שאני לא נלחם על התמיכה והנאמנות של העם האמריקאי. צריך להיות משוגע כדי לא לעשות את זה”.

הצהרות אלו מגיעות בזמן שהסיוע הנוכחי מעוגן במזכר הבנות שנחתם בשנת 2016 בין ממשלות ישראל וארצות הברית, לתקופה של עשר שנים עד ספטמבר 2028. במסגרת ההסכם מוענק לישראל סיוע בהיקף של 38 מיליארד דולר, מתוכם 33 מיליארד דולר כמענקים לרכישת ציוד צבאי ו-5 מיליארד דולר למערכות הגנה מפני טילים. הסיוע הזה נחשב לאבן יסוד ביחסים הביטחוניים בין המדינות, והוא מאפשר לצה"ל לבצע רכש ארוך טווח של פלטפורמות יקרות כמו מטוסי ה-$F-35$. עם זאת, במהלך מלחמות או אירועי קיצון (כפי שראינו בשנים האחרונות), הקונגרס האמריקני מאשר לעיתים קרובות חבילות סיוע מיוחדות מעבר לסכומים המעוגנים במזכר, כאשר חלק בלתי נפרד מהבנות הסיוע הוא המחויבות החוקית של ארה"ב לשמור על ה"יתרון הצבאי האיכותי".

לצד החזון הכלכלי-ביטחוני, התייחס נתניהו גם לביקורת הבינלאומית על מספרי הנפגעים בעזה, והדגיש כי ישראל פועלת בתנאים הקשים ביותר שנראו אי פעם בלחימה אורבנית. "יש שם זירת לחימה עירונית צפופה מאין כמותה, עם מאות קילומטרים של מנהרות טרור, הכול ממולכד – ובכל זאת לא הפצצנו את המקום עד חורמה", אמר ראש הממשלה. דבריו משקפים את הניסיון הישראלי לאזן בין הצורך המבצעי להשמדת תשתיות הטרור לבין הלחץ הבינלאומי, כל זאת תוך מבט צופה פני עתיד לעבר עצמאות ביטחונית וכלכלית מוחלטת בעשור הקרוב.

הקיפאון ביישום תוכנית השלום של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ מוביל לדריכות שיא במערכת הביטחון, כאשר בישראל ובחמאס נערכים לאפשרות של חידוש הלחימה ברצועת עזה. במרכז המחלוקת עומד סירוב חמאס להתפרק מנשקו תנאי שישראל וארה"ב מגדירות "חיוני" להתקדמות ההסדר. על פי דיווח שהתפרסם היום (שבת) בוול סטריט ג'ורנל, גורמים ישראלים וערבים מצביעים על כך שחמאס קיבל לאחרונה כסף מזומן שמאפשר לו לשלם שוב משכורות ללוחמיו באופן סדיר, דבר המסייע גם לגיוס פעילים חדשים ולחיזוק שליטת ארגון הטרור ברצועה.

לפי הדיווח בעיתון האמריקני, צה"ל כבר גיבש תוכניות לפעולה קרקעית חדשה בשטחי הרצועה שנמצאים בשליטת חמאס. גורמים שעודכנו בפרטים אמרו כי מדובר בתוכניות מוכנות, גם אם בשלב זה אין החלטה מיידית לצאת למבצע. מנגד, חמאס משקיע מאמצים בשיקום היכולות הצבאיות שנפגעו במלחמה, כולל בנייה מחדש של חלקים ממערך המנהרות שניזוק. לפי גורמים ערבים, חמאס מוכן לוותר על מה שנותר ממאגרי הנשק הכבד שלו אך מסרב למסור את הנשק הקל. מדובר בנתון משמעותי, שכן בישראל מעריכים שלארגון יש כ-60,000 רובים וכ-20,000 לוחמים.

העמדה הישראלית בנושא נותרת נחרצת ובלתי מתפשרת. גורם ישראלי אמר לעיתון האמריקני כי חמאס לא יוכל להתחמק מהחובה להתפרק מנשק, ואם לא יעשה זאת מרצונו – ישראל תכפה זאת עליו. עם זאת, נראה כי בשלב זה הדרג המדיני עדיין מעניק הזדמנות לאפיק הדיפלומטי. לפי גורמים רשמיים, אין בשלב זה כוונה מיידית להיכנס צבאית לעזה, וישראל מוכנה לאפשר זמן נוסף לקידום התוכנית האמריקנית, למרות ההתחמשות המחודשת של ארגון הטרור והחשש מחידוש מעשי האיבה.

שבוע מבצעי עמוס במיוחד עבר על כוחות צה"ל בכלל הגזרות, עם פעילות התקפית והגנתית נרחבת ביהודה ושומרון, ברצועת עזה ובגבול הצפון. חילופי כוחות, מבצעי מעצרים, תקיפות מהאוויר וחיסולים ממוקדים סימנו את הימים האחרונים כתקופה רוויית התרחשויות ביטחוניות, שבמרכזה מאמץ מתמשך לפגיעה בטרור ולשמירה על ביטחון האזרחים.

בפיקוד המרכז נרשמה תנועה משמעותית של כוחות, כאשר ביום חמישי סיימו לוחמי חטיבת הצנחנים תעסוקה מבצעית, ובמקומם נכנסו כוחות מחטיבת הנח"ל לפעילות הגנתית והתקפית בגזרה. במקביל, כוחות מחטיבות שומרון ובנימין פתחו במבצע רחב למעצר מבוקשים ולהחרמת כספי טרור. במהלך השבוע הוחרמו מספר אמצעי לחימה, בהם רובי M-16 ואקדחים. בנוסף, כוחות מסיירת נח"ל ומג"ב פתחו במבצע גדודי לאיתור אמצעי לחימה, שבמהלכו אותרו רובה M-4, איירסופטים ומחסניות.

בזירת הדרום נמשכה הפעילות האינטנסיבית של פיקוד הדרום. חטיבת גולני יצאה השבוע ללבנת כשירות לאחר שסיימה משימה בגזרה, ובמהלך השבוע הותקפו כ-40 מטרות לטובת סיוע לכוחות וטיהור המרחב. במסגרת האירועים בגזרה, חוסלו ארבעה מחבלים שחצו את הקו הצהוב.

גם בגבול הצפון נרשמה פעילות משמעותית נגד חיזבאללה, עם שישה חיסולים ממוקדים של מחבלי הארגון וכ-35 מטרות שהותקפו כחלק מהמאמץ לסכל את שיקומו. לפי הודעת דובר צה"ל, סיכום הפעילות משקף המשך מדיניות התקפית ברורה בכלל הזירות, תוך שילוב בין פעילות קרקעית, מבצעי מודיעין ותקיפות מדויקות, במטרה לשמור על העליונות הביטחונית ולהסיר כל איום מתפתח.

הנתונים המקיפים הללו, המלמדים על היקף הלחימה הרב-זירתית, מרכזים את עיקרי העשייה הביטחונית שנועדה להבטיח את השקט ביישובי הגבול ובפנים הארץ. הפעילות ביו"ש ממשיכה להתמקד בניקוי השטח מאמצעי לחימה בלתי חוקיים ובסיכול תשתיות כספיות, בעוד שבעזה ובלבנון המוקד נותר פגיעה ישירה בפעילי טרור ומניעת חזרתם ליכולות מבצעיות משמעותיות.

למרות הפסקת האש, המתיחות ברצועת עזה נותרת גבוהה כאשר כוחות צה"ל נאלצו לפעול במהלך השבת במספר גזרות מול מחבלים שסיכנו את ביטחון הלוחמים. מוקדם יותר היום (ש'), כוחות צוות הקרב של חטיבה 188 הפועלים בדרום רצועת עזה זיהו שלושה מחבלים אשר חצו את הקו הצהוב והתקרבו לעבר הכוחות באופן שהיווה איום מיידי. במהלך האירוע, אחד המחבלים ניסה לגנוב ציוד צה״לי ולאחר מכן נמלט.מיד לאחר הזיהוי, חיל האוויר חיסל את המחבל בהכוונת מכלול האש החטיבתי, מערבית לקו הצהוב במטרה להסיר את האיום.

הפעילות המבצעית לא נעצרה רק בדרום הרצועה, כאשר אירועים דומים נרשמו גם בחלקה הצפוני. בשני אירועים נוספים בצפון הרצועה, כוחות צוות הקרב של החטיבה הצפונית וצוות הקרב של חטיבת ירושלים (16) זיהו מספר מחבלים אשר חצו את הקו הצהוב והתקרבו לעברם באופן שהיווה איום מיידי. הכוחות בשטח פעלו בנחישות וביעילות מול הניסיונות לבחון את דריכות הצבא, ומיד לאחר הזיהוי, הכוחות חיסלו שני מחבלים במטרה להסיר את האיום.

בצה"ל מבקשים להבהיר כי הכוחות נמצאים במוכנות מלאה לכל תרחיש ופועלים בהתאם להנחיות המבצעיות המעודכנות במרחב. מדובר צה"ל נמסר: "כוחות צה"ל בפיקוד הדרום פרוסים במרחב בהתאם להסכם וימשיכו לפעול להסרת כל איום מיידי". האירועים האחרונים מדגישים את האתגר הביטחוני המתמשך בשטח, כאשר הלוחמים ממשיכים להוות חיץ אל מול ניסיונות החדירה והפגיעה של גורמי הטרור במרחב הקו הצהוב.

פרשת הפצ"רית לשעבר, יפעת תומר-ירושלמי, עומדת בפני רגעי הכרעה מכריעים לאחר חודשים של טלטלה במערכת אכיפת החוק. מפכ"ל המשטרה, דני לוי, צפוי לאשר בקרוב את פרסום המלצות המשטרה בפרשה, בלב הפרשה עומד החשד כי יפעת תומר-ירושלמי עצמה אישרה את הדלפת הסרטון משדה תימן, אירוע שבו התקיים עלילת דם כנגד חיילי צהל אשר מואשמים בהתעללות במחבלים. בעקבות החשדות הללו, היא הוצאה לחופשה כפויה וזמן קצר לאחר מכן הגישה את התפטרותה.

על פי דיווח שפורסם היום (ש') בחדשות N12, המפכ"ל דני לוי אמור להיפגש בנפרד עם היועץ המשפטי של המשטרה תת ניצב אלעזר כהנא וגם עם ראש אגף חקירות בועז בלאט, כדי לסיים את חקירת פרשת הפצ"רית יפעת תומר-ירושלמי. המפגשים הללו מגיעים לאחר שהמפכ"ל ביקש לעיין בממצאים בעצמו, ובסביבתו אף נאמר כי יבוצעו השלמות חקירה. זאת, למרות שבפועל גורמי החקירה הודיעו כבר לפני כ-3 שבועות שהחקירה הסתיימה, ובאותו זמן גורמי החקירה נבלמו על ידו של לוי מלפרסם את המסקנות. נראה כי המפכ"ל רצה לראות את הממצאים בעצמו ובסביבתו תדרכו כי יבוצעו השלמות חקירה למרות שבפועל לא היו השלמות כאלה.

אחת הסוגיות המורכבות ביותר בחקירה נגעה להיעלמות המכשיר הסלולרי של תומר-ירושלמי בים, אירוע שעורר סימני שאלה רבים בנוגע לאפשרות של שיבוש חקירה. אולם, גורם בכיר התייחס בחדשות 12 להיעדרות סעיף שיבוש החקירה מהחשדות ואמר: "לא נמצאו ראיות לשיבוש החקירה של הפצ"רית.

במקביל להתקדמות בחקירה המשטרתית, נשמעים קולות בזירה הפוליטית הקושרים בין הפרשה לבין היועצת המשפטית לממשלה, על רקע האמירות בקרב גורמים בקואליציה, הקושרות את היועצת המשפטית לממשלה לפרשת הפצ"רית, אמר גורם אכיפה בכיר לחדשות 12: "יש ניסיון להחיות את החקירה שהסתיימה". כעת, כל העיניים נשואות אל לשכת המפכ"ל, הממתין לפגישות המכריעות עם בכירי האגף המשפטי ואגף החקירות והמודיעין לפני שיתן את האור הירוק לפרסום המסקנות הסופיות בתיק שזעזע את צמרת צה"ל והמשטרה.

העימות מול איראן עולה מדרגה ולא רק בשדה הקרב הפיזי, אלא גם במרחב הווירטואלי, שם נראה כי טהרן משקיעה מאמצים כבירים בניסיון לערער את החוסן הלאומי בישראל. במהלך השבת קבוצת האקרים איראניים פרסמה רשימה ובה שמותיהם של 600 בני אדם, אשר נטען כי הם מקיימים קשרים עם המוסד. הפרסום הופיע לראשונה בערוץ "אל-מיאדין" הלבנוני, המזוהה עם ציר ההתנגדות והממסד האיראני. על פי הדיווח בכלי התקשורת הלבנוני, כל אותם סוכני מוסד מקיימים קשרים עם אדם המכונה "מהרדאד רחימי" המשמש נציג המוסד באיראן, וכי הוא מעורב ב"זריעת כאוס וטרור".

במקביל ללוחמה הפסיכולוגית ברשתות הערביות, המאבק חדר ישירות למכשיריהם האישיים של אזרחים רבים בישראל. במהלך השבת קיבלו ישראלים רבים הודעת SMS מאיימת, שנשלחה כביכול ממספר טלפון בריטי, ובה נכתב באנגלית: "אנחנו באים, תביט בשמיים בחצות". ההודעות הללו עוררו דאגה בקרב הציבור, אך במערך הסייבר הלאומי מיהרו להבהיר כי מדובר במבצע השפעה שנועד להפחיד ותו לא. בהודעת רשמית מטעם מערך הסייבר הלאומי נמסר כי: "מדובר בלא יותר בניסיון ליצר תבהלה בציבור. לא נלחצים, לא משתפים, פשוט ממשיכים בשגרה. חשוב להדגיש: לא בוצעה פריצה למכשיר ולא לחשבון כלשהו. מדובר בהפצה רחבה של הודעה, בדומה להודעות ספאם".

המתקפה התודעתית הנוכחית מגיעה על רקע דיווחים מטרידים על פריצות לחשבונות המדיה של אישי ציבור בכירים ביותר בישראל. בין השמות שעלו כמי שנפלו קורבן למתקפות הסייבר ניתן למצוא את ראש הסגל בלשכת ראש הממשלה צחי ברוורמן, ראש הממשלה לשעבר נפתלי בנט ושרת המשפטים לשעבר איילת שקד.

על פי המידע שעלה, ההאקרים טענו כי "הם פרצו למכשירים שלהם ופרסמו תיעודים חסויים וכן את כל רשימת האנשי קשר שלם". בישראל מזהים כי איראן מנהלת מבצע תודעתי מתוכנן היטב נגד בכירים במדינה, במטרה לזרוע בהלה וכאוס. גורמי ביטחון מדגישים כי ההודעות שנשלחו במהלך השבת הן חלק בלתי נפרד מאותו מבצע, שמטרתו המרכזית היא שימוש באיומים כדי לערער את היציבות הפנימית בישראל.

דרמה לילית התחוללה באולם אירועים בכפר אלעיזריה, כאשר פעילות משטרתית נחושה קטעה את חגיגות החתונה במקום, בפעילות משותפת של בלשי תחנת מעלה אדומים ממחוז ש״י, לוחמי מג״ב איו״ש ולוחמי מג״ב עוטף ירושלים, פשטו הכוחות על אולם אירועים בכפר אלעיזריה בו התקיימה חתונה, זאת בעקבות זיהוי ומידע שהתקבל על כלי נשק במקום המוחזקים בניגוד לחוק. עם הגעת הכוחות, השמחה הפכה במהירות למבצע אכיפה נרחב בשטח.

כוחות המשטרה ומג"ב שהגיעו למקום, פרצו פנימה לאולם, עיכבו את המשתתפים בחגיגות השמחה וערכו חיפוש שבמהלכו, איתרו הכוחות שלושה כלי נשק – שני אקדחים מסוג ׳גלוק׳ ו-׳יריחו׳ ונשק מסוג M16. בתוך כך, נעצרו על ידם חמישה חשודים בחשד להחזקת אמצעי לחימה וחשוד נוסף, אביו של חתן השמחה, נעצר בגין תקיפת שוטר. האירוע קיבל תפנית חמורה אף יותר כאשר המשטרה נחשפה למתרחש בתוך האולם רגע לפני הפשיטה.

במהלך פעילותם במקום, נחשפו הכוחות לתיעוד החגיגות באולם ובו נראה אחד החשודים כשהוא מרים על כתפיו ילד צעיר שאוחז אקדח בידו, מעשה פסול וחמור המהווה סיכון ממשי לחייו ולחייהם של הסובבים. ששת החשודים, תושבי שכונת סילוואן שבמזרח ירושלים, וביניהם החתן (22) ואביו (42) כאמור, נעצרו והועברו להמשך חקירה בתחנת מעלה אדומים ממרחב גלעד במחוז ש"י.

בעקבות האירוע החמור, הבהירו גורמי אכיפת החוק כי המאבק בתופעות אלו יימשך ללא פשרות. ממשטרת ישראל נמסר: "משטרת ישראל רואה בחומרה את תופעת ירי ה״שמחה״ בחתונות ובאירועים במגזר הערבי, ופועלת בנחישות רבה לסיכול ולמיגור אירועי ירי בלתי חוקיים, המסכנים באופן ממשי חיי אדם ועלולים להוביל לפציעות קשות ואף למקרי מוות. יחד עם זאת, לוחמי מג״ב ושוטרי מחוז ש״י ימשיכו לפעול בנחישות ובשיתוף פעולה מלא לאיתור ולתפיסת אמצעי לחימה בלתי חוקיים, למניעת עבירות מסכנות חיים ולשמירה על ביטחון הציבור והסדר הציבורי".

המחאות העוצמתיות של האזרחים באיראן מוסיפות להתרחב, כאשר במהלך השבת נרשמו הפגנות ענק בערים המרכזיות ברחבי המדינה, במהלכן הציתו המפגינים עשרות מבני ממשל כחלק מהתקוממות נגד שלטון האייתוללות. על רקע המהומות, השמיע עלי פהלווי, ממנהיגי האופוזיציה, קריאה נחרצת לפעולה בשטח כשאמר: "הערב ומחר בשעה 18:00 צאו לרחובות – לא רק למחאה, אלא לכיבוש הערים המרכזיות באיראן."

הנתונים המגיעים מהשטח מצביעים על מרחץ דמים של ממש, כאשר לפי הדיווחים עד כה נמנו למעלה מ-250 הרוגים. בשיחה עם מגזין "טיים", מסר רופא בטהראן כי בשישה בתי חולים בבירה בלבד נרשמו לפחות 217 מפגינים שנהרגו כתוצאה מהעימותים בימים האחרונים, נתונים העולים בקנה אחד עם דיווחי מקורות אופוזיציה הטוענים כי מאות נהרגו מאז יום חמישי האחרון.

מנגד, המשטר מנסה להדק את האחיזה באמצעים אלימים ובמעצרים המוניים. סוכנות הידיעות האיראנית "תסנים" דיווחה כי הרשויות עצרו כ-100 "פורעים חמושים" סמוך לטהראן, אך נראה כי היקף המעצרים רחב בהרבה. עיתון ה"טלגראף" ציין כי אמש נעצרו מעל 2,277 אנשים, בהם 166 קטינים ו-48 סטודנטים. העדויות מהשטח מציירות תמונה קשה של אלימות שלטונית; מפגין איראני סיפר ל"גרדיאן" הבריטי כי המשטר הציב צלפים בשכונות המגורים והוסיף בזעזוע: "ראינו מאות גופות".

במקביל, יורש העצר האיראני הגולה, רזא פהלווי, פרסם הבוקר מסר מצולם בו קרא להיערכות לכיבוש ערים ולשביתה כללית במשק. "אני קורא לעובדים ולעובדים במגזרים מרכזיים במשק, ובמיוחד בתחבורה, בנפט, בגז ובאנרגיה להתחיל בתהליך שביתה ארצי. אני גם מבקש מכולכם לצאת לרחובות היום ומחר מהשעה 18:00 עם דגלים, תמונות וסמלים לאומיים, ולכבוש מרחבים ציבוריים. המטרה שלנו היא כבר לא רק לצאת לרחובות, אלא להתכונן לכיבוש והגנה על מרכזי ערים", דברי פהלווי שקרא למפגינים להצטייד באספקה לשהייה ממושכת.

ההסלמה הנוכחית מביאה עמה לראשונה סימנים המעידים על סדקים ממשיים ביציבות השלטון. בכיר ישראלי אמר במוצאי שבת ל-N12 כי במערכת הביטחון מזהים לראשונה אירועים המתחילים לאתגר את יציבות המשטר. לפי דבריו, "זו עדיין לא מסה קריטית, והמשטר לא נמצא על סף קריסה – אבל גרף המחאה נמצא בעלייה ברורה ומתמשכת, בקצב שלא ראינו בשבועות הקודמים".

מנגד, עיתון ה"טלגראף" דיווח כי המנהיג העליון חמינאי הכניס את כוחות הביטחון לכוננות שיא, חמורה יותר מהכוננות של מלחמת עם כלביא, ואף הורה על הפעלת "ערי הטילים" התת-קרקעיות מחשש להתערבות חיצונית. גורם במשטר צוטט בעיתון הבריטי כמי שאומר שחמינאי נמצא כעת בקשר קרוב יותר עם משמרות המהפכה מאשר עם יתר זרועות הביטחון.

למרות השמועות על היחלשותו, גורם איראני רשמי הכחיש בפני ה"טלגראף" את האפשרות כי המנהיג ינטוש את המדינה, והצהיר כי "הוא לא יעזוב את טהראן גם אם יטוסו מעליה מפציצי בי-52". עם זאת, נראה כי החשש העיקרי של המשטר כרגע הוא דווקא מבית. על פי דיווח ב"טלגרף" המסתמך על ארגון זכויות האדם הנורבגי Hengaw, בטהראן חוששים מעריקה המונית של כוחות מזוינים, ולכן ניתנה פקודה לכוחות הביטחון "לצוד" שוטרים המסרבים לירות במפגינים. הדינמיקה הזו מעידה על הלחץ האדיר בו נתון המשטר אל מול נחישות המפגינים שפועלים בכל כוחם להפיל את הרפובליקה האסלאמית.

אסון כבד נרשם בצהריים בכביש 89 בצפון, כאשר תאונת דרכים קשה גבתה את חייו של גבר חרדי כבן 30.

"3 צוותי כיבוי מתחנת גליל-גולן פעלו לפני זמן קצר בזירת תאונת דרכים קשה בין רכב פרטי לאוטובוס בכביש 89, בין צומת עין זיתים למירון", נמסר מדוברות כבאות והצלה. הזירה הקשה הצריכה עבודה מאומצת של הכוחות בשטח, "לוחמי האש שהגיעו לזירה ביצעו פעולות חילוץ באמצעות כלים הידראוליים לחילוץ לכוד מהרכב הפרטי כשהוא במצב אנוש, והעברתו להמשך טיפול מד"א".

מפקד האירוע, רב-רשף רועי פיניש, תיאר את המראות הקשים והמאמצים להצלת חיים: "הגענו לזירת תאונה מורכבת בין אוטובוס לרכב פרטי, מעוצמת ההתנגשות הרכב עף לתעלה. לוחמי האש ביצעו פעולות חילוץ מקצועיות ומהירות של לכוד במצב אנוש מהרכב הפרטי. לאחר סיום פעולות החילוץ, פעלו הצוותים לזיכוי זירת התאונה".

למרבה הצער, למרות המאמצים, במוקד מד"א עדכנו כי מותו נקבע במקום. פראמדיק מד"א שלו סנוף וחובש רפואת חירום במד"א יהודה חיים, סיפרו: "מדובר בתאונת דרכים קשה בין אוטובוס לרכב פרטי. נהג הרכב היה לכוד כשהוא מחוסר הכרה, ללא דופק וללא נשימה, עם חבלה רב מערכתית. תוך כדי פעולות חילוץ ממושכות של לוחמי האש ביצעו בדיקות רפואיות ונאלצנו לקבוע את מותו במקום. נהג האוטובוס פונה במצב קל לבית החולים". על רקע התאונה והגשמים, "בשל תנאי מזג האוויר, בכבאות והצלה לישראל מבקשים מהציבור לנהוג במשנה זהירות, להאט את מהירות הנסיעה ולהתאימה לתנאי הדרך והראות".

צה"ל פתח היום במתקפה נרחבת וממוקדת נגד יעדי טרור בעומק ודרום לבנון, במטרה לגדוע את ניסיונות השיקום של מערך הארטילריה והייצור של ארגון הטרור חיזבאללה.

בהודעה רשמית שפרסם דובר צה"ל נמסר כי "צה"ל תקף לפני זמן קצר, תשתיות טרור של ארגון הטרור חיזבאללה במספר מרחבים בלבנון". המבצע האווירי התמקד בנכסים אסטרטגיים שנועדו להשיב לארגון את יכולותיו הצבאיות שנפגעו בסבבים האחרונים, כאשר על פי הדיווח, "במסגרת התקיפות, צה"ל תקף מחסני אמצעי לחימה ואתר ייצור אמצעי לחימה ששימשו לשיקום ארגון הטרור חיזבאללה והתעצמותו".

הפעילות המבצעית לא הסתכמה רק בפגיעה ביכולות הייצור, אלא פנתה גם לאיומים המיידיים בשטח שסיכנו את ביטחון המדינה וכוחות הביטחון הפועלים בגזרה. "כמו כן, הותקפו אתרי שיגור ומשגרים לצד מבנים צבאיים נוספים ששימשו את ארגון הטרור חיזבאללה לקידום מתווי טרור נגד כוחות צה"ל ומדינת ישראל", נמסר מהצבא.

בצה"ל מדגישים כי כל ניסיון של הארגון לבנות מחדש את כוחו הצבאי בניגוד להסכמים, ייתקל בתגובה נחרצת, שכן "המטרות שהותקפו ופעילות שיקום ארגון הטרור חיזבאללה באתרים אלו מהווים הפרה של ההבנות בין ישראל ללבנון ואיום על מדינת ישראל". בסיכומו של יום קרב אינטנסיבי, בישראל משגרים מסר ברור לצד השני ומצהירים כי "צה"ל ימשיך לפעול להסרת כל איום על מדינת ישראל".

ביוזמת סגנית יו״ר הכנסת חברת ועדת חוץ וביטחון חברת הכנסת לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית) קבוצה של תשעה חברי כנסת מהקואליציה והאופוזיציה שיגרה פנייה דחופה ליו"ר ועדת החוץ והביטחון, ח"כ בועז ביסמוט, בדרישה לקיים סיור פיקוח מיידי במרכז התיאום והקישור בקרית גת. הרקע לדרישה: טענות קשות על התנהלות התיאום מול גורמים בינלאומיים וחשש לפגיעה בריבונות הישראלית.

במכתבם, מציינים הח"כים כי המרכז בקרית גת משמש כצומת המרכזי לתיאום מול ארגונים בינלאומיים וגורמים זרים הפועלים באזור הלחימה בעזה. לטענתם, לאור המורכבות המדינית, נדרש פיקוח הדוק הרבה יותר על המתרחש במקום. "ממידעים שהגיעו אלינו לאחרונה, ישראל איבדה חלקית את ריבונותה במקום", נכתב בפנייה החריגה. הח"כים מזהירים כי שיתופי הפעולה הבינלאומיים, שאמורים להיות טכניים והומניטריים, חורגים ממטרתם המקורית. "חובתנו לוודא כי האינטרס הישראלי והביטחוני נשמר גם בדרגי התיאום והקישור, וכי שיתופי הפעולה לא הופכים למנגנון לחץ על ישראל מתוך הבית פנימה".

על המכתב חתומים חברי כנסת ממספר סיעות, בהם לימור סון הר מלך, טלי גוטליב, עמית הלוי, ניסים ואטורי, צביקה פוגל, אשר שקלים, צבי סוכות, מישל בוסקילה ושרון ניר. הם מבקשים מיו״ר הועדה ח״כ בועז ביסמוט ביסמוט לתאם את הסיור בהקדם האפשרי כדי לבחון מקרוב את ממשקי העבודה במתחם.

יוזמת המכתב ח״כ לימור סון הר מלך: ״אנו קוראים לרוה״מ להתערב במה שקורה במתחם בקרית גת, ולא לאפשר את הדרת ישראל מקבלת ההחלטות. מדינת ישראל צריכה להתוות את המדיניות והיא האחראית הבלעדית על ביטחון אזרחיה״

איראן בוערת תחת גל מחאות חסר תקדים בהיקפו, כאשר הלילה הגיעו דיווחים קשים על מרחץ דמים בערים השונות. בכיר איראני הודה בפני הניו יורק טיימס כי מתקיימות התייעצויות קדחתניות במשטר כיצד לעצור את הלהבות, וההערכה היא כי משמרות המהפכה יוכנסו לערים בקרוב כדי "לטפל" במפגינים.

בתוך כך, למרות שיבושים קשים ברשת האינטרנט, עדויות מצמררות זורמות מהשטח; בעיר פארדיס דיווח עד ראייה כי יותר מ-50 מפגינים נגד המשטר נורו למוות לאחר שכוחות הביטחון הביאו למקום מקלע כבד שהורכב על רכב טויוטה, תוך שהם מנצלים את השבתת אמצעי התקשורת. במקביל, בטהראן, המפגינים בשכונת כאשאני קראו בתיגר ישיר "מוות למוּשׁ-עלי", כינוי גנאי למנהיג העליון ח’אמנאי, בעוד בתיעודים נוספים נראים אופנועי וקרווני משטרה עולים באש. חמינאי עצמו צפוי לשאת נאום לאומה בעוד מספר דקות.

נשיא ארה"ב דונלד טראמפ התייחס להתפתחויות הדרמטיות בראיון לרשת פוקס והזהיר מפני קריסת המשטר: "כן, זה יכול להיות שהמשטר ייפול. כלומר, מה שהם עשו זה שבעבר הם התחילו פשוט לירות באנשים בלי הבחנה. ופתאום אנשים שאין להם שום נשק בכלל עומדים שם – ומקלעים יורים בהם. או שהם חוטפים אותם, לוקחים אותם לבתי כלא ואז תולים אותם והורגים אותם. אז הם שיחקו מלוכלך. ואני אמרתי: אנחנו מוכנים, אם הם יעשו את זה – אנחנו נכה בהם מאוד חזק. נכה בהם חזק".

טראמפ הוסיף ותיאר את המראות הקשים של ההמונים ששוטפים את הרחובות: "עד עכשיו, ברוב המקרים, הם לא עשו את זה. היו הרוגים. חלק מהם, בגלל שההמונים כל כך גדולים, ממש נרמסו. פשוט נרמסו. זה היה נורא. ההמונים עצומים. ההתלהבות להפיל את המשטר הזה היא בלתי נתפסת. היו הרוגים, אבל זה יותר מוות כתוצאה מדריסה – אנשים רצים לכיוון מסוים. נראה מה יקרה. הם יודעים שזה כמו ‘דריסה המונית’, זה כנראה המונח הכי טוב. מדברים על דריסה של עדרים, אבל כאן אנשים דורסים אחד את השני – ואתה מאבד הרבה אנשים בגלל זה. יש כל כך הרבה מפגינים. אף אחד לא ראה דבר כזה".

הנשיא טראמפ סיכם את עמדתו בהבהרה חד משמעית למשטר בטהראן: "אני העברתי להם מסר ברור: אם הם יתחילו לירות באנשים האלה – אנשים לא חמושים בכלל, אנשים שאוהבים את המדינה שלהם – הם רוצים שמשהו יקרה. תסתכל על המדינה שלהם – היא חזרה 150 שנה אחורה. אמרתי להם שאם הם יעשו משהו רע לאנשים האלה – אנחנו נכה בהם חזק מאוד".

בתוך כך, יורש העצר האיראני רזא פהלווי, שקריאותיו לפעולה הדהדו ברחובות, פרסם הודעת תמיכה נרגשת במפגינים: "אני גאה בכל אחד ואחד מכם שכבשתם את הרחובות ברחבי איראן ביום חמישי בלילה. ראיתם שהקהל הרב גורם לכוחות הדיכוי לסגת. אלו מכם שהיססו, הצטרפו לבני ארצכם בשישי בלילה והגדילו את האוכלוסייה כדי שכוח הדיכוי של המשטר יפחת עוד יותר. אני גם מזמין את מנהיגי השטח לנסות לגרום למסלולים השונים של הקהל להיפגש ולהיות גדולים יותר. אני יודע שלמרות ניתוק האינטרנט והתקשורת, לא תעזבו את הרחובות. היו בטוחים שהניצחון הוא שלכם!".

השמועות על אירוע ביטחוני מתפרץ מול איראן הילכו השבוע אימה. כל אחד ציטט מכר, חבר, קרוב או שכן שיש לו "מקורות מידע", והספקולציות פרחו. המשמעות הייתה אחת: הסבב הבא מול איראן כבר כאן. נכון לכתיבת השורות בס"ד לא אירע דבר.

הרקע לשמועות ברור: איראן בוערת מבפנים, המחאה מתפשטת ומתעצמת, בכירי המשטר בלחץ, והם מנסים להסיט את האש מבפנים החוצה באמצעות דיבורים על אפשרות שארה"ב וישראל יתקפו את איראן. המטרה: לייצר תירוץ מקדים שיאפשר לאיראן לתקוף ראשונה "לשם מניעה". זהו ניסיון לשכך את המחאה הפנימית באמצעות הבערה חיצונית, מהלך שנועד לשמור על המשטר.

מדובר בהימור מסוכן של חמינאי: אם יפתח במתקפה, הוא ייענה בתגובה קשה, שעלולה להיות הפעם גורלית למשטר. משמרות המהפכה עם הגב אל הקיר, הכול פתוח ומכאן גל השמועות. המסרים שעוברים מישראל לאיראן דרך הנשיא פוטין נועדו להרגיע. השאלה היא האם המשטר האיראני בכלל מעוניין להירגע.

בחזית נוספת, מול לבנון, גורמי ביטחון מעריכים כי בניגוד לדיווחים, לא זוהתה פריסת חמושים חריגה של חיזבאללה כהיערכות לעימות ישיר. בינתיים צבא לבנון מתחמק ממחויבותו לפרק את חיזבאללה מנשקו, ובידי צה"ל הוכחות על הימצאות כלי נשק וטילים של חיזבאללה במבנים ובשטחים ציבוריים בדרום לבנון, נתון שמעלה את רף המתיחות בצפון. ההחלטה על מהלך נרחב נגד חיזבאללה נתונה בידי הדרג המדיני, עם תמיכה מלאה מטראמפ.

במקביל, בחזית הסורית מתנהל משא ומתן להסכם, כאשר טראמפ דוחף בכל הכוח להשלמתו. בעזה נמשכים החיפושים אחר רן גואילי הי"ד, ובחמאס מבינים שללא השבתו, לא יתקדם שלב השיקום ולא ייפתח מעבר רפיח.

בחזית הפנימית נמשכים הדיונים על חוק הגיוס, שנועד לאפשר את המשך לימודם של לומדי התורה. מנגד, בנט וליברמן, המתמודדים זה מול זה על הנהגת הגוש ומציגים עצמם כמועמדים לראשות הממשלה מחריפים את התקפותיהם על החרדים. הם עושים זאת באמצעות הצגת תכניות כלכליות גרנדיוזיות ובלתי מציאותיות לטובת אנשי המילואים (בעיקר בנט). כששואלים אותם מהיכן יגיע הכסף, הם מצביעים על "תקציבי החרדים", כאילו שם טמון תקציב המדינה כולו.

הראשון שהתחיל בכך היה לפיד (והוא ממשיך); כעת בנט וליברמן מנסים לשכלל את השיטה ולעשות הון פוליטי על גבו של הציבור החרדי. האירוניה היא שאותו בנט עצמו יצא בעבר (2019)  נגד ההתעלקות הפוליטית על החרדים ואמר כי לצערו הדרך להביא מנדטים נעשית באמצעות "חבטות בחרדים". והנה, בנט של היום עושה בדיוק את מה שבנט של פעם הזהיר ממנו.

כל זה מוביל להסלמה המסוכנת בשיח כלפי הציבור החרדי, כפי שהתבטאה (גם) השבוע. וכך אם בשבוע שעבר עסקנו כאן בדריסה המטאפורית שהשמיע השר סמוטריץ' על יצחק עמית הדורס, השבוע זה כבר הפך לדריסה אמיתית ומזעזעת.

איבוד צלם אנוש: הרשתות חשפו את פניה הכעורות של החברה הישראלית

האסון הנורא בדמות הדריסה המחרידה של הבחור יוסף איזנטל ז"ל, ופניו החמודות שעיטרו את כל כלי התקשורת, אמורים היו להשקיט ולו לרגע את קולות הקיטוב וההסתה הפנימית נגד כלל הציבור החרדי. תחת זאת התרחש ברשתות החברתיות משהו הפוך לחלוטין. הדריסה הפכה לקריסת כל המערכות המוסריות של המגיבים. 

תחילה מעט רקע: בשנות ה-80, בעת בחרותנו, נפוצה בארץ הסיסמה האנטי-חרדית "דרוס כל דוס". הייתה זו אמנם סיסמה מטאפורית, אך היא ביטאה שנאה עזה כלפי ציבור שלם. השבוע, למרבה הזוועה, ראינו כאמור כיצד המטאפורה הזו מקבלת ביטוי מצמרר במציאות.

במקום קולות של אבל, או לכל הפחות שתיקה, על הנער שנדרס, התפרץ שיטפון של הסתה, לעג וזלזול. מגיבים רבים מצאו בטרגדיה הזדמנות להחיות שנאה ישנה כלפי הציבור החרדי, כאילו המוות הוא תירוץ לפרוע חשבון פוליטי. תגובות במסווה של "ביקורת חברתית" הצדיקו את הרצח, כינו את הנהג הערבי "גיבור", הציעו לגייס עבורו כסף לייצוג משפטי, ושטפו את הרשת בדברי נאצה נגד ציבור שלם. בעוד המשפחה טרם קברה את בנה, הרשת רקדה על הדם וחשפה את פניה הכעורות של החברה הישראלית.

בין הגינויים שקמו נגד התופעה בלט במיוחד קול מבחוץ: יהושע שני, אבו של החייל אורי מרדכי הי"ד שנפל בעזה, שכתב כי ההתנהלות ברשת היא "אות קלון לחברה הישראלית". לדבריו, הרשתות מציגות "תמונה עגומה של אטימות, שנאה עמוקה ואובדן היכולת לעצור מול מותו של נער".

שני הוסיף כי "רבים מדי מהקולות הציניים, המרושעים וחסרי הלב מגיעים למרבה הבושה דווקא מציבור דתי-לאומי, ולכן נדרש כאן חשבון נפש אמיתי". לדבריו, שנה וחצי של שיח מסית, של דה-לגיטימציה וזריעת שנאה כלפי החרדים לא נעצרו ברמת הסיסמאות. מסקנתו חריפה: "אם לא נדע להציב כאן קו אדום ברור, נגלה שהקרע בינינו הוא סכנה ממשית ומיידית לחברה בישראל".

שני, שחווה אובדן אמיתי, יודע לזהות את הרגע שבו חברה מאבדת את מצפונה. גינוי כזה, דווקא ממנו, איננו עוד דעה, הוא צעקה מוסרית. בנאומו בכנסת הוסיף השר מיקי זוהר ושם את הדברים על השולחן: "ההסתה המשתוללת נגד הציבור החרדי מתירה את דמם".

היוצא מכל זה: כאשר מובילי דעה מנרמלים הסתה, וכאשר פוליטיקאים כמו בנט, ליברמן ולפיד מסמנים במשך חודשים את החרדים כבעיה הלאומית, הרשתות משלימות את המלאכה. זו איננה "סערת רשת" סתמית. זה מנגנון משומן שמייצר דה-לגיטימציה כלפי ציבור שלם.

שורה תחתונה ובלתי נמנעת: כשמוות של נער הופך לכלי ניגוח פוליטי, זה כבר לא שיח. זה איבוד צלם אנוש.

דילמת הקדמת הבחירות: הקרבות הצפויים בקואליציה סביב התקציב והביקור המכריע של טראמפ

אף שבכל הזדמנות פומבית מצהיר נתניהו כי הוא מתכוון להעביר את התקציב ואת חוק הגיוס ולקיים את הבחירות במועדן, לא נשללת האפשרות שהבחירות יוקדמו. בסביבתו בוחנים את התאריך י' בסיוון כמועד אפשרי. העילה תהיה אי-העברת התקציב. במקרה כזה נתניהו יודיע מראש, כבר בחודש הבא, על כוונתו זו.

על הפרק עומד כאמור גם חוק הגיוס, שהקואליציה התחייבה להעביר בתחילת הקדנציה, אך הדבר נדחה שוב ושוב. נתניהו משדר לסביבתו שהוא נחוש להעביר את החוק, ודוחה את הקולות האופוזיציוניים בתוך מפלגתו, הטוענים כי הדבר יזיק אלקטורלית לליכוד. ההערכה הפוליטית היא, שנתניהו מבין שהבחירות הבאות יהיו צמודות מאוד והוא יזדקק לגוש החרדי. לפיכך הוא לא ירצה לשבור את הכלים ולברוח מהתחייבותו.

ולמרות כל זה, העברת התקציב בשנת בחירות היא בעייתית מאוד, שכן היא צפויה להצית מאבקים לא רק מול האופוזיציה אלא גם בתוך הקואליציה. השרים לא ימהרו לוותר על תקציבי משרדיהם, וינהלו מלחמות תקשורתיות כשהעיניים נשואות לפריימריז. כל זה מוביל שוב לאפשרות של הקדמת הבחירות, כאשר נתניהו ירצה אולי להימנע מקיום בחירות באוקטובר בצל אירועי הזיכרון השנתיים לטבח.

אם אכן יוקדמו הבחירות לתחילת חודש סיוון (לאחר החג), הן ייערכו כחודש לאחר ביקורו המתוכנן בישראל של הנשיא טראמפ, שאמור לקבל את "פרס ישראל" בתחילת חודש אייר. הביקור יהיה בעיצומה של מערכת הבחירות, ונתניהו ינצל זאת כמובן לקמפיין פוליטי שיישאר חקוק בזיכרון הבוחרים כאשר יצעדו לקלפי חודש לאחר מכן.

העיסוק בבחירות הוביל השבוע לפרסום מעניין נוסף (של עמית סגל), לפיו נתניהו יבקש לשריין לפחות חמישה אנשים מטעמו ברשימת הליכוד כדי "לשדרג את הרשימה". הבקשה תהיה לשריין עשרה שמות, אך נתניהו "יתפשר" על חמישה מועמדים מטעמו.

חשוב לציין שאין מדובר בדבר חריג. ברוב המפלגות האחרות, מנהיגי המפלגות קובעים שרירותית את כל הרכב הרשימה. בליכוד מתקיימים פריימריז, אך נתניהו נהג במערכות הבחירות האחרונות לשריין מספר מועמדים מטעמו. בסביבתו טוענים תדיר כי הוא מתוסכל מכך שהוא מביא את המנדטים למפלגה אך אין לו השפעה על הרשימה. לפיכך הוא דרש (וקיבל) בעבר אפשרות לשלב 2–3 מועמדים. עתה הוא מכוון כאמור לשריין חמישה.

רעיון השריונים של נתניהו ברור: הציבור ממילא מפולג לשני חלקים כמעט שווים. לפיכך ההבדל בין הפסד לניצחון הוא בהגעה לקלפי. ככל שהמועמדים יהיו אטרקטיביים יותר, כך תגדל המוטיבציה להצביע. בין השמות שהוזכרו כמשוריינים אפשריים: דדי שמחי ואיציק בונצל.

השריונים הללו מגבירים את הלחץ הפנימי בליכוד, שכן הרשימה הארצית צרה מלהכיל את כל חברי הכנסת. רבים מהם לא יחזרו לכנסת. הדבר יגרום לקרבות קשים ומרים בפריימריז, כאשר המספרים אכזריים במיוחד: על 30–33 מקומות (לפי הסקרים הטובים) מתמודדים כ־50 שרים וחברי כנסת (חלקם נורווגים). זאת לצד שריוני המחוזות, הנשים, וכמובן השריונים שמתכנן נתניהו. גם גדעון סער ואלקין צפויים להתמודד, וכן גלעד ארדן, מה שהופך את המשימה לקשה עוד יותר.

לא פלא שהעיניים כולן נשואות לסקרים הפנימיים המתפרסמים תכופות ומדרגים את המועמדים ברשימה.

המרוץ הסוער והסקרים ברשימת הליכוד: מי יעלה, מי יצלול, מי יפתיע ומי יימחק

הסקרים הפנימיים בליכוד, שנערכו בשבועות האחרונים, מציגים תמונה מרתקת על מצבה של מפלגת השלטון ערב הפריימריז. נתניהו שומר כצפוי על שליטה מוחלטת בתוך הבית, ישראל כ"ץ מתייצב כמועמד המוביל ל"יום שאחרי", וח"כ טלי גוטליב מוכיחה, שדווקא פרסומים שליליים הם הדלק הפוליטי החזק ביותר.

לפי סקר מכון 'אגם', 80% ממתפקדי הליכוד מעדיפים את נתניהו לראשות התנועה. זהו נתון שכמעט לא הושג באף מפלגה דמוקרטית בישראל. יתרה מכך: גם בסוגיית החנינה, 75% מהמתפקדים תומכים במהלך מיידי. מדובר ברוב מוחלט שמעיד על הזדהות עמוקה עם נתניהו ועל רצון לסיים את הסאגה המשפטית.

הסקר הופך מעניין באמת כשנכנסים לתרחיש "היום שאחרי נתניהו". כאן המפה נפתחת מחדש: ישראל כ"ץ מוביל, אך ללא הכרעה ברורה. הוא נהנה מיתרון מבני בזכות תפקידו כשר ביטחון, המקנה לו חשיפה ביטחונית שאינה פוסקת. כ"ץ אמנם אינו נתניהו, אך מספיק קרוב אליו כדי להרגיע את הגרעין המפלגתי.

מולו ניצבים ברקת, אוחנה ואחרים, אך אף אחד מהם לא מצליח להציג עליונות יציבה. "הקרב פתוח" איננו קלישאה אלא מציאות. בסקר אחד כ"ץ מזנק, באחר אוחנה סוגר פער, בשלישי ברקת נושף מאחור. הכול זמני, הכול דינמי, והכול תלוי במי יידע לתאם דילים פנימיים או לחסל אותם.

כאן נכנסת טלי גוטליב לסיפור. הפריימריז בליכוד פועלים לפי נוסחה פשוטה שכמעט כולם שוכחים: חשיפה שווה כוח. קמפיינים שליליים פועלים הפוך, ותדרוכים נגדה רק מחזקים אותה. אם יש מועמד שהדילים מנסים לחסל, הרי שהם מבליטים אותו בקרב המצביעים החופשיים, שאינם מצביעים על פי רשימות קבועות מראש.

גוטליב, שבאה "על טיקט משפטי", הפכה למותג. מכאן קצרה הדרך לעימות עם שר המשפטים יריב לוין. היא מרבה למתוח עליו ביקורת ולא מסתירה את רצונה לכהן כשרת משפטים עתידית. העימות ביניהם הפך לנקודת רתיחה ברשימה. מקורבי לוין טוענים שהיא "מבריחה מנדטים", אך אינם מתעלמים מהאפשרות שתהפוך ל"אישה הראשונה בליכוד", עוד לפני השרה מירי רגב.

לוין עצמו, שנבחר במקום השני ברשימה (הראשון בפריימריז), צפוי לרדת מעט אך להישאר בחמישייה הפותחת. גם השר אלי כהן יישאר בחמישייה. אחריהם נמצא יואב גלנט, שנבחר רביעי, אך לא צפוי לרוץ ברשימת הליכוד.

שמות נוספים שעשויים לזנק קדימה: יו"ר הקואליציה אופיר כץ (מהמקום ה־31), ח"כ בועז ביסמוט (שיקפוץ מהמקום ה־27) וח"כ משה סעדה (מהמקום ה־28).  

מי שלא יהיו ברשימה, חלקם בגלל תפקידים אחרים: דני דנון, השגריר באו"ם, אופיר אקוניס, הקונסול בניו יורק, ועוד ח"כים שלא בלטו במיוחד ואף התנגדו פומבית לחוק הגיוס, אלי דלל, דן אילוז וכמובן יולי אדלשטיין, שאיש לא יתפלא אם הוא ירוץ ברשימה של בנט.

שורה תחתונה: הסקרים בליכוד מגבירים את המתיחות הפנימית. הקרבות רק מתחממים  והפריימריז יכריעו מי ימריא ומי יימחק.

ארבעה מועמדים, אפס הנהגה: כשהאופוזיציה לא מצליחה להסכים אפילו על עצמה

בזמן שגוש נתניהו נכנס לכוננות בחירות כשהוא מגובש וממושמע, ללא כל תהייה מי יעמוד בראש המחנה, גוש האופוזיציה ממשיך להציג את אותו פער כרוני בין סקרים לכאורה מחמיאים (ברוב ערוצי החדשות) לבין מציאות פוליטית מפורקת. הבעיה המרכזית של גוש השינוי: אי -יכולת לייצר הנהגה, אי – יכולת להגיע למסרים אחידים, והיעדר יכולת להתגבש לחזית מאוחדת. מה שכן יש (בשפע רב) זו התגוששות פנימית בין ראשי המפלגות במגוון נושאים.

הכול מתחיל בשאלה הבסיסית ביותר: מי מוביל את הגוש. לפיד משוכנע שהוא המועמד; בנט כבר הכריז שהוא "ראש הממשלה הבא" ומתבטא בהתאם ("בממשלה בראשותי אעשה כך וכך"); ליברמן מצהיר שהפעם הוא יהיה ראש הממשלה ("יש לי את הניסיון הגדול מכולם"); ואיזנקוט טרם החליט האם להיות מספר 1 של לפיד, מספר 2 של בנט, או בכלל לרוץ לבד. התוצאה: ארבעה מועמדים על מנדט אחד של הנהגה.

ואם לא די בכך, מרחפת מעל הכול שאלת בני גנץ. במרבית הסקרים מפלגתו אינה עוברת את אחוז החסימה, אך מצד אחד הוא משתתף בישיבות ראשי הגוש, ומצד שני אף אחד לא בטוח אם הוא בכלל שם. גם סביבתו מפיצה ספקות על עצם השתייכותו לגוש ("לא זוכרים שחתמנו על הצטרפות"). כך מתנהל לו "הגוש החלופי", שאינו יודע אם אחד ממנהיגיו שייך אליו או לא.

הפיצול ממשיך גם לרמת המסרים: אין קמפיין משותף, אין שפה אחידה, ואין אפילו תמונה משותפת של כל הנהגת האופוזיציה. ליברמן ובנט נמנעים מלהצטלם עם גולן, וגם גנץ אינו מופיע בתמונות. המסרים קופצניים ואינם משדרים "אלטרנטיבה": פעם זו מלחמה ב"חוקי דת ומדינה", פעם "ההפיכה המשפטית", פעם "קואליציית אחריות לאומית", כאשר כל מפלגה מושכת את החבל לכיוונה.

כל זה מוביל לשאלת השאלות: האם גוש האופוזיציה יכול להרכיב "ממשלה ציונית" כהגדרת איזנקוט, או "ממשלת ברית המשרתים" כפי שמתבטא בנט. המספרים ברורים: בלי רע"מ ובלי המפלגות החרדיות, אין דרך לגוש השינוי להרכיב קואליציה. באופוזיציה נזהרים לומר זאת בקול מחשש לאבד קולות באזורים רגישים.

הדעה הרווחת במערכת הפוליטית היא, שכולם בגוש חוזרים על אותן טעויות מהעבר: מחכים ל"סגירת הרשימות", דוחים הכרעות, מנסים להתחזק לבדם ובסוף מגיעים לרגע האמת בלחץ, מתפרקים לארבעה – חמישה ראשים ומאבדים מנדטים חיוניים. כך היה בבחירות האחרונות בזירה שבין מרצ לעבודה, וכך עשוי לקרות שוב עם איבוד קולות פנימיים בתוך הגוש. הדבר רק יתעצם אם לחגיגה תצטרף גם מפלגת המילואימניקים של יועז הנדל, שתשרוף קולות נוספים לגוש.

שורה תחתונה: האופוזיציה שוב מוכיחה שהסקרים אולי מחייכים, אבל הפוליטיקה שלה עדיין מדברת בקול של אי- אמון, אגו ופיצול. מי שמביט על הגוש מחפש הנהגה, אך מוצא שולחן עגול בלי כיסא יושב ראש.

יאיר גולן והדמוקרטים: המועמד שמלהיב את המחאה אך מבריח קולות מ"גוש השינוי"

יאיר גולן היה אמור להיות קלף מחזק בגוש האופוזיציה: לוחם, סגן רמטכ"ל לשעבר, מנוסה ביטחונית ודובר רהוט (שכושל פה ושם בהתבטאויות מיותרות). בפועל, הוא הפך לאחת הבעיות הכבדות של הגוש, אם לא הבעיה הכבדה ביותר. זה לא קורה בגלל שהוא קטן אלקטורלית (כמו סוגיית גנץ), אלא דווקא מפני שהוא גדול מדי.

המהלך האחרון של הדמוקרטים, צירופן של דמויות מובילות במחאות דוגמת משה רדמן, עמי דרור, הדס רוגולסקי, מורן מישל, קטי פיאסצקי ואחרים, התקבל בהתלהבות בסביבת קפלן, אך בחרדה עמוקה אצל שותפיו הפוטנציאליים. הציבור המזוהה עם מחאת ההייטק: תל-אביבי, חילוני, אידאולוגי, הוא בדיוק הקהל שבו גולן כבר שולט. הבעיה: זהו קהל שמייצר רעש בלבד, אך אין לו שום יכולת הכרעה אלקטורלית. להפך.

הצירוף הזה מרחיק מהדמוקרטים עוד כמה אלפי מצביעים מתלבטים מקרב בוחרי המרכז-ימין. התבטאויות של גולן ואנשיו בסגנון "נסגור את ערוץ 14" (שכונו אחר כך "נחנך מחדש"), או אמירות על ממשלה שתישען על המפלגות הערביות, מציירות אותו כמי שאינו מסוגל להוביל קואליציה רחבה. וזה בדיוק מה שהגוש צריך אם הוא רוצה לנצח.

לא בכדי לפיד ובנט רותחים עליו. לפיד אמר בפומבי: "הוצגו לו סקרים שמראים שהדיבורים שלו פוגעים בגוש, והוא ממשיך בשביל כותרת". בנט הבהיר שהוא "לא ייתן לסגור ערוץ", ורואה כיצד גולן דוחק אותו החוצה מהמרכז ודורש ממנו להודיע בקולו שלא יישב עם נתניהו. (כמה תמימות יש בדרישה הזו: בנט הרי מפורסם ביכולת להפר התחייבויות גם כשהן נאמרות בקול רם וגם כשהן מצולמות).

במקביל, ליברמן מסרב כאמור להצטלם ליד גולן, גנץ בז לו, וגם איזנקוט, שהודה לאחרונה כי "ממשלה בתמיכת הערבים אפשרית", מבין שגולן לוקח את זה צעד אחד רחוק מדי.

במערכת הפוליטית רווחת הדעה שגולן מיצה כמעט לחלוטין את קהל השמאל "הציוני". סקרי עומק מראים, שמפלגתו אוחזת כמעט בכל 10–12 המנדטים של המחנה. צירוף מובילי המחאה אינו מביא מצביעים חדשים; הוא בעיקר שואב קולות מתוך הגוש עצמו.

וכך נוצר פרדוקס: האיש שמתחזק הכי הרבה בתוך הגוש, הוא גם זה שפוגע הכי הרבה ביכולת הגוש לנצח. גולן מחזק את עצמו, ומחליש את כל מי שסביבו.

שורה תחתונה: יאיר גולן לא רק שאינו מהווה גשר בין המחנות, הוא הפער עצמו. כל עוד הגוש לא יכריע אם גולן הוא נכס או נטל (בדיוק כמו ההתלבטות בליכוד סביב ח"כ גוטליב), הוא (גולן) ימשיך להיות העצם התקועה בגרון, זו שמונעת מהגוש לבלוע את השלטון.

הקרבות על הרשימות והקצנת הדמוקרטים: כך נשרפים המנדטים בתוך הגוש

אם שתי הבעיות הראשונות של גוש השינוי שפורטו לעיל: היעדר הנהגה ויאיר גולן כעצם התקועה בגרון, הרי שהבעיה השלישית אינה מגיעה מבחוץ אלא מבית: תהליך הקצנה פנימי שמפלג את הגוש ומאיים לפצל אותו לאינסוף שברי מפלגות.

מפלגת "הדמוקרטים" של גולן, שהייתה אמורה לגלם "שמאל-ציוני ממלכתי", הופכת לרשימת מחאה מובהקת ולעיתים קיצונית. צירופם של מובילי המחאה הבולטים, מצייר תמונה אחרת לחלוטין מזו שמכר גולן בתחילת הדרך.

שמות המצטרפים אומרים הכול: משה רדמן, התבטא בעד סרבנות ועידוד פגיעה בכלכלה כחלק מהמחאה. עמי דרור, נחקר במשטרה לאחר שקרא "למחות את זכר נתניהו" וטען שממשלת ישראל "מרעיבה בכוונה את עזה". תומר אביטל, הוביל קמפיינים ציבוריים אגרסיביים נגד המערכת הפוליטית והצהיר לא פעם על רצון "לשבור את הסדר הקיים". הדס רוגולסקי, ממובילות תנועות מחאה רדיקליות. מורן מישל, הובילה יוזמות שטח נוקבות לצד התנגשויות תכופות עם המערכת הממסדית.

כאשר רשימת האישים הללו מצטרפת לדמויות ההזויות והקיצוניות במפלגת העבודה הקיימת, דוגמת גלעד קריב ונעמה לזימי, זה הופך את הרשימה כולה לתנועת רחוב עם קלפי, ובעצם למפקד פנימי של קולות קיצון בתוך מחאת קפלן. המצטרפים החדשים מחזקים את גולן אידאולוגית, אך מרחיקים את מתלבטי המרכז-ימין, שהם לב ההכרעה בבחירות בישראל.

במקביל, "מפלגת המילואימניקים" של יועז הנדל, מושכת קולות מאותם קהלים שאליהם מנסה לפנות גדי איזנקוט. שתי המפלגות צרות היריעה הללו עלולות לשרוף 2–4 מנדטים מהגוש עוד לפני שהקלפיות ייפתחו. גורמים בגוש כבר מזהירים: "כל קול שלישי הולך לאיבוד".

מעל כל זה צפה מחדש שאלת העבודה-מרצ לשעבר: חלק מהפעילים ההיסטוריים של מפלגת העבודה, אינם מזדהים עם הקו האנטי-ממסדי של גולן, ומעדיפים להישאר בחוץ. מי שכבר נשאר, מביט ורואה כיצד המפלגה נכבשת על ידי מחאת קפלן ומרצ. הכעס הוא על השריונים שהבטיח גולן למרצ (במקומות 4,8 בעשירייה הראשונה). "אם מרצ רוצה להצטרף, בבקשה. שיתמודדו בפריימריז", אומרים אנשי העבודה.  במקביל במרצ ההיסטורית, מסתייגים מהקו הביטחוני של גולן, שהוא קיצוני מדי לטעמם.

התוצאה: קרע מעמיק בתוך מחנה השמאל. במקום רשימה רחבה ומאוחדת, הגוש משחזר את טעויות העבר עם ארבע או חמש רשימות בינוניות, שכל אחת מהן משוכנעת שהיא "רק מתחזקת עוד קצת", עד שהן כולן נופלות יחד לתוך אותו בור.

שורה תחתונה: האופוזיציה לא מפסידה בגלל נתניהו אלא בגלל עצמה. כל מפלגה בגוש עסוקה בלשפר את מקומה ברשימה, אבל יחד הן משפרות רק דבר אחד: את סיכויי הימין להישאר בשלטון.

הפתרון שמדלג על הממשלה ועל בג"צ: ההרכב החריג שיקבע את זהות ועדת החקירה

כל הסקרים שנעשו לאחר הטבח מראים בבירור: הציבור רוצה הקמת ועדה שתחקור את האירועים שהובילו למחדל הנורא. השאלה היא כמובן, איזו ועדה זו תהיה ומהיכן מתחילים לחקור. בימין דורשים להתחיל בהסכמי אוסלו, בהתנתקות ובעידוד הסרבנות. בשמאל תולים הכול בנתניהו, בעקבות העברת הכסף הקטארי לחמאס. אלו וגם אלו מודים, כי הכשל העיקרי הוא של מערכת הביטחון. גם הדיבורים על קונספירציה ובגידה, הנזרקים שוב ושוב לחלל האוויר, מחזקים את הצורך בחקירה.

"חוק ועדת חקירה" קובע, שבסמכות נשיא בית המשפט העליון למנות את הרכב ועדות החקירה, כדי לקבל את אמון הציבור. אלא שסקרים רבים מראים, כי רק חמישית מהציבור מעוניינים שהשופט יצחק עמית יקבע לבדו את הרכב הוועדה.

המצב הנוכחי נראה כבלתי פתיר: מחד, נתניהו צודק בדרישתו למנוע מעמית לקבוע את ההרכב. מאידך, השמאל (וגם לא מעט בימין) לא קונים את הצעת ח"כ קלנר, שעברה בקריאה טרומית, להקים "ועדה פוליטית". בתווך נמצא הציבור שמעוניין בוועדה ניטרלית שתחקור את האמת. משבר האמון בממשלה ובבג"צ חוצה אפוא מחנות.

הסקרים בנושא חד משמעיים: כ-80% מהציבור לא ייתנו אמון מלא בוועדה שתמנה הממשלה. במקביל, כ-80% מהציבור לא ייתנו אמון בוועדה שימנה השופט עמית. גם ההצעה שהשופט עמית וסגנו נעם סולברג יקבעו יחד את הרכב הוועדה, מעוררת התנגדות. סולברג הפך לשוליה של עמית ונכנע לו כמעט בכל נושא עקרוני.

כל זה מוביל להצעה מקורית, מאחוריה עומד נפתלי אופנהיימר, סופר ופעיל חברתי. ההצעה קובעת להניח בצד את בית המשפט העליון ואת הממשלה, ולחפש אלטרנטיבה אחרת. במרכזה: איתור קבוצת אישים מכובדת, הקשורים אמנם למפלגות, אך אינם פועלים בכנסת. באופן זה ניתן ליצור פורום המייצג את כלל אזרחי ישראל.

הפורום המוצע הוא "מועדון ה-120". פירושו: המפלגות מציבות במקום ה-120 ברשימותיהן דמויות מכובדות התומכות במפלגה. ההצעה היא לקחת את עשרת האישים המייצגים את עשר הרשימות בכנסת (לא כל הרשימות איישו את המקום ה־120), וליצור פורום שיקבע את הרכב ועדת החקירה.

ברשימה הזו נמצאים אישים מוכרים יותר ופחות: שני עורכי דין מבוגרים, השרים לשעבר משה נסים מטעם "הליכוד" ומשה שחל מטעם "העבודה". מטעם "יש עתיד" המשורר רוני סומק. מטעם "המחנה הממלכתי" בני בגין. מטעם "הציונות הדתית" פעיל ההתיישבות שמעון רחמים. מטעם רע"מ ראש עיריית סח'נין מאזן גנאים. מטעם "ישראל ביתנו" עו"ד כנרת זמור -פרנקו. מטעם "יהדות התורה" הרב אליעזר סורוצקין. מטעם חד"ש־תע"ל סוהייל אבו אחמד ומטעם ש"ס הרב אהרון חיים בעדני.

תפקיד הפורום בן עשרת החברים יהיה להסכים (ברוב של 8) על הרכב ועדת החקירה ועל זהות השופט שיעמוד בראשה. לוועדת החקירה עצמה תהיה סמכות לחקור כל מה שתמצא לנכון בנוגע למחדל הנורא.

שורה תחתונה: האנשים המוצבים במקום האחרון ברשימות המפלגות, דווקא הם עשויים לקבוע את אחת הסוגיות השנויות והמכריעות ביותר בישראל. עד 120.

בקצרה

המתחייב הלאומי: אחרי שהבטיח לנו את תכנית סינגפור, הורדת מיסים, ניצחון על הקורונה וקרקע לכל משתחרר, נפתלי בנט חוזר עם להיט חדש: מיליון שקל לכל מילואימניק שקונה דירה. בנט, האיש שהפך את הפרת ההבטחות לאמנות, מבטיח לממן את זה מהתקציבים החרדיים. לא נותר אלא לצטט את העיתונאי עמיחי שילה: "כאשר בנט מבטיח בית לכל מילואמניק, האם זה יגיע עם שיפוץ ומתחם אבטחה ב-50 מיליון?"

ארבעה מנדטים: בדיון סוער בכנסת, נתניהו הצליח להוציא את חברי "יש עתיד" משלוותם ומהמליאה, כשניצח על מופע הצעקות שלהם באבחנה כירורגית: "הח"כים צורחים כדי שלפיד ישבץ אותם בארבעת המקומות הריאליים שנשארו במפלגה". המבטים המבוהלים שהחליפו הח"כים בינם לבין עצמם אמרו הכל: כגודל עוצמת הדציבלים של הצעקות, כך יהיה השיבוץ ברשימה. 

סערת החומוס: הכנסת סערה השבוע, ולא בגלל חוק הגיוס או התקציב, אלא בגלל שבר החומוס המיתולוגי של "פינתי" הוחלף בבר סלטים בריא ומעונב. הח"כים מכל המפלגות הבטיחו: "ניאבק בשלטון הסלטים" ח"כ ניסים ואטורי קבע שהכנסת "משתכנזת", תוך איום שאם לא יחזור ה"על האש", יתחילו מהומות. במקום שבו כולם "אוכלים זה את זה", סלט ירקות הוא באמת לא פתרון מספק. שבת שלום

פורסם לראשונה במדור 'מקור נאמן' בגליון סופ"ש של 'יתד נאמן'.