מיקום כתבה: הנצפים ביותר

עוד יום שגרתי של ערב שבועות, ההכנות לחג בעיצומן וכמו ההכנות הגשמיות כן הם ההכנות הרוחניות, בעיצומם של הימים הנעלים ימי ספירת העומר נקבצים עשרות בחורי ישיבות ומאות אברכים עמלי התורה. המגזר והלבוש זה לא מה שיבדיל בינהם – כולם נקבצו באו לך אל תוככי ביהמ"ד הגדול שם יופיע בעוד מס' דק' האדמו"ר המשפיע ממבקשי אמונה הגה"צ ר' יוסף יואל קאהן שליט"א ויישא משא חיזוק בדרכי עבודת השם ועמל התורה, 'שיחת הכנה לשבועות' מכונה היא בפי ההמונים שנאספים אי שם מידי שנה בשנה בהיכל בית המדרש בכדי לשמוע דברי אלוקים חיים טללי תחיה בדרכי עבודת השם וברוח התקופה והזמן.

בפי קבוצה מתלמידיו שומעי לקחו הנמנים על בני 'מאה שערים' הוא יקרא בתואר 'האדמו"ר', אך בפי האלפים ביניהם מתלמידיו ושומעי לקחו, הוא יתגדר בתואר הנעלה 'המשפיע'. "ההתעוררות והרוח המחיה אותה הוא מחדיר אי אפשר למצוא אצל אחד מבני עמנו".

אלפים מכל קצוות הארץ ואף אי שם בקהילות הקנאיות ושאינם בארה"ב רואים בו כדמות מופת ובעל השפעה מאין כמוהו, הם בתורם משמיעים סיפורי ישועות ומופת, אך יותר מכל הוא כח ההשפעה על כלל המגזרים.

שיחת האמונה

האדמו"ר המשפיע ממבקשי אמונה – הרה"צ ר' יוסף יואל קאהן שליט"א נולד ב – י"ז אדר ב' תשי"ט לאביו האדמו"ר ר' אברהם יצחק קאהן – הרבי ה'דברי אמונה' מתולדות אהרן זצוק"ל ולאמו מרת הרבנית הצדקנית יענטא ע"ה בתו של מלאך ה' צבקות איש האלוקים ר' אהרן ראטה זיעכוכ"א בעל ה"שומר אמונים" ו"טהרת הקודש".

בי' שבט התשל"ט לקח לאישה את הרבנית חיה תליט"א בת הרה"צ ר' מנחם מענדל מונדרער זצוק"ל האדמו"ר מקוסוב ירושלים זצ"ל.

בשיחה שמסר לקבוצה מתלמידיו לאחר לידת בנותיו אמר הרבי שליט"א: "שלושים ושתיים שנים חלפו מיום חופתי, י' בשבט תשל"ט, עד ליום בו זכיתי לחבוק פרי בטן, זוג תאומות, בי"ב באדר ב' תשע"א. השנים שחלפו עד אז היו מלאים בציפייה דרוכה וארוכה רצופת תפילות ותחנונים לפני בורא העולם. שלושים ושתיים שנים וחודשיים בהם לא אמרנו נואש, התפללנו, חיכינו וקיווינו.

אי אפשר לתאר את שברון הלב ואת הצער העמוק בו היינו שרויים, אוקיינוסים של עוגמת נפש עברו עלינו כשהסכנה הגדולה שריחפה מעל ראשנו היה הייאוש, לא היה חסר מי שייאש אותנו, מאנשי רפואה עד מקובלים רואי נסתרות. אולם המשכנו כל אותן שנים להתפלל, לקוות, להתברך אצל צדיקים ולנסות סגולות רבות.

זכורני את אותו מקובל גדול שהפצרתי לקבל ברכתו והבטחתו, אולם הוא ייאש אותי בציינו שהוא לא רואה עוד עבורי סיכוי לזרע בר קיימא, הוא אף הוסיף ואמר: "אני מבטיח לך שלא יהיו לך ילדים לעולם!" צדיק מפורסם אחר אמר לי ביגון: "איני רואה לך ילדים, אולם על ידי שתעמיד תלמידים הגונים דורשי ה', יישאר לך שם ושארית לעולמי עד!".

דברי ייאוש אלה שנאמרו לי לאחר כמעט שלושה עשורים של תקווה כמעט אפסית, איימו לשבור את רוחי. הרי יש בדברים מעין אלה הנאמרים לאחר שנים רבות כל כך מבלי פתח של אור, כדי לשבור את לבו של אדם מן היישוב. אולם לי היה ברור שלא אתן שלא אדם או כוח שבעולם ייאשני.

התחזקתי בכל כוחותיי בד' יתברך והצבתי נר לרגלי את דבריו של הרה"ק רבי נחמן מברסלב זי"ע ששאג: "געוואלד, אין שום ייאוש בעולם כלל!" ידעתי את אשר אמרו חז"ל: "אפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם, אל ימנע עצמו מן הרחמים", והחלטתי לקבל על עצמי תוספת תפילה: להתפלל מידי יום בדמעות שליש על ציון מצבתה של רחל אמנו, גם היא היתה עקרה שנים רבות עד שחסד שמים השיגה וילדה את יוסף ובנימין, ולסיים שם את ספר התהלים כולו".

שנה שלימה הגעתי מידי בוקר אל הציון הקדוש של 'מאמע רחל' ובקול נהי בכי תמרורים סיימתי את ספר התהילים, דבר יום ביומו. העתרתי וביקשתי מאבי שבשמים שיזכני לשכר פרי הבטן. כעבור שנה מתמדת של תפילה ואמירת תהלים ניסה היצר לשבור את רוחי וללבי החלו להתגנב מחשבות: "שנה שלימה אתה מתפלל לפנות בוקר בציון הקדוש ועדיין הישועה לא באה, אין זה אלא גזירת שמים ומה לך שתמשיך להתפלל ולבקש". אולם המשכתי להתחזק, והחלטתי להמשיך באמירת כל ספר תהלים מידי שחר בציונה של רחל אימנו.

בתום השנה השנייה, בי"ב באדר ב' תשע"א הגיעה הישועה הפלאית – פקד ה' אותנו בזוג תאומות! מדברים אלו למדתי לימוד גדול אותו אציע לפני כל מבקש ישועה.

אצל כ"ק האדמו"ר מ'מבקשי אמונה' שליט"א כל תפילה פשוטה, כמוה כ'תפילת הימים הנוראים', כל תפילה היא 'ישות' של דבקות ותחינה לפני בורא העולם שמולידה פירות, וגם אם באופק לא נראית הישועה, חלילה מלהתייאש, עוד תפילה ועוד תפילה והישועה בסוף בא תבוא.

מסע השבתות

נדבך נוסף ומעניין בחיי האדמו"ר המשפיע הינו השבתות המרוממות אותם הוא עורך כמידי שבת בשבתו  מזה כ- 20 שנה במסירות נפש כבירה מידי שבת בשבתו מעיר לעיר וממושב למושב נערך סדר השבת בכדי להביא את דבר ה' אל העם שבשדות לחזק ולעורר ולקרב אחינו בני ישראל אל אביהם שבשמים בכוחות נפש אדירים הוא נודד מידי שבת בין כלל השכונות שבעיר בה הוא שובת מבית הכנסת למשנהו וממדרשיה למדרשיה.

בערב שבת  האדמו"ר המשפיע ישים את פעמיו אל עבר אחד מבתי המדרשות שבעיר שם יתפלל את תפילת המנחה וקבלת שבת כשלאחר מכן יאמר את דרשתו את דבריו הקדושים היוצאים מן הלב אל ליבותיהם של המתפללים מחזק מעודד ומקרב בדבריו את כלל המתפללים כשלאחר תפילת ערבית יעברו לפניו הציבור הק' לקבל את ברכתו, כמידי פעם האדמו"ר המשפיע לא יפספס את ההזדמנות ויאמר לכלל אלו "הברכה שלי לא שווה כלום אם אין בצידה איזו קבלה טובה שתקבלו. לא לכבודי אני דורש, אלא לכבוד אבינו שבשמים".

בהמשך הלילה, לאחר סעודת שבת, ישים האדמו"ר המשפיע את פעמיו אל עבר מדרשיה או בית הכנסת מרכזי שם יערוך את שולחנו כשסביבו עשרות בחורים מתחזקים, שם הם יושבים במשך שעות ארוכות ושרים שירי רגש, שירי שבת ושירי שמחה, כשבשיא עומד האדמו"ר בשיחת חיזוק בדרכי עבודת השם וברגש בחיבה ובאהבה הוא מקרבם כל אחד יחיד ומיוחד כל בחור הוא יהלום שככל שילטשו אותו כך יהיה שווה יותר.

בשיחה שערכנו עם אחד ממקורבי האדמו"ר המשפיע  אודות 'מסע השבתות', הוא מפרט: "עם כל החילוקים בחיי הרבי, ובפרט השוני בין הזברה של מאה שערים לנערים מתחזקים מת"א, לא ראיתי על קבוצת נערים מתחזקים שלא הושפעו משיחותיו של הרבי,  בשיחותיו אפשר לראות איך הדברים מתקבלים על כל לב".

לקראת סוף ה-'עונג שבת' האדמו"ר-המשפיע יושב עם כל בחור בנפרד, שם בקודש פנימה הבחור משיח את ליבו ומבקש את ברכתו של האדמו"ר אך הברכה נתונה בתנאי: "אני רוצה ממך התקרבות קטנה לאבינו שבשמים עליה תשמור בכל משמר קח ע"ע איזה מצווה", אומר האדמו"ה תוך שממשיך בבקשה: "ובזה תעשה נחת רוח לאבינו היקר ואהוב שבשמים ציצית תפילין נטילת ידיים קריאת שמע הקב"ה לא מחפש ממך משהו גדול וענק אך רוצה ומחפש את התקרבותך אליו". כאשר בחור לוקח ע"ע קבלה כלשהי, האדמו"ה קם ופוצח בריקוד, יחד עם הבחור שהגיע להתייעץ.

כחלק מפרויקט הקירוב, האדמו"ה ג"כ מחלק ציציות לכל אלו שמקבלים ע"ע ללבוש 40 יום כשבסיום הטיש בדר"כ שעתיים או יותר לאחר חצות לילה האדמו"ר המשפיע פוצח בריקוד אדיר עם כלל הבחורים.

על שנת השבת האדמו"ה כמעט יוותר. הוא חוזר בשעה מאוחרת מהטיש וכבר לאחר שעה או שעתיים יצטרך לקום ולהתחיל בהכנות לקראת תפילת שחרית, לטבול במקווה ולקרוא את כל ספר התהילים, כפי שנוהג מידי יום ביומו. כאשר התפילה בשעה מוקדמת, בדר"כ בין שבע לשמונה, כך שיוצא שהרבי ישן אולי שעתיים.

את תפילת השחרית יתפלל באחת מבתי הכנסיות שבעיר שם ימסור את דבריו קודם הוצאת ס"ת ויחזק את הציבור הק' בחידושים מהפרשה ובענייני השעה כשבהמשך יעבור לבית הכנסת נוסף שם ימסור את דברות קודשו לאחר התפילה או במהלך הקידוש שאחריה.

בהמשך לאחר הסעודה האדמו"ה ימשיך במסעו ויכתת את רגליו מבית הכנסת האחד למשנהו להביא את דבר ה' לחזק יהודים לאבינו שבשמים וכך ינדוד מבית הכנסת לבית המדרש למשור שיעורים ודרשות עד שעת תפילת המנחה.

בסוף השבת, רגעים ספורים לפני השקיעה ולקראת דמדומי החמה, האדמו"ה יכנס לסעודה שלישית שם יסעדו עשרות מתושבי השכונה. שם יערוך הרבי את הסעודה שלישית, ויישא את המשא המרכזי של השבת. שם הרבי יעורר את הציבור בענייני השעה והזמן, יעוררם לחזור בתשובה ולפשפש ולתקן המעשים כשהוא חוזר ומכריז במהלך השבת כי מי שישתתף בסעודה שלישית, בטוח לו שלא יצא בלא הרהורי תשובה.

לאורך שעות ארוכות, ישיר את שירי הרגש והנשמה וישפוך שיחו ודבריו בפני ציבור המשתתפים לעוררם בתשובה לאבינו שבשמים מתוך חשיכה כמנהג הבעש"ט הק' כשמידי פעם פורץ בבכי נורא על גלות ישראל ועל הניסיונות הקים העומדים על בני הדור הזה.

קודם צאתו מן העיר בה התארח, לא יוותר הרבי ויעבור לחטוף עוד מקום לעורר ולערוך בו סעודה רביעית, סעודת מלווה מלכה בה יחזק את הציבור. לפני מספר שנים, ראה האדמו"ר את הצורך  לכתת את רגליו גם במהלך השבוע בין ערי ומושבי ישראל שם יקבל את הציבור כ"א בתורו לקבל את ברכתו, אך גם פה הדמו"ר לא יוותר וידרוש קבלה טובה איזו מצווה קטנה ממנו להתקרב איתה אל אבינו שבשמים.

בנאות דשא לאבינו שבשמים

אנקודטה מעניינית קרתה במהלך דאצ'ה בעיר צפת, כשהאדמו"ה יצא אל בנאות הדשא לשוח בשדה עם מקורביו. באותה העת פגש הרבי שלשה בחורים צעירים, שעדיין אינן שומרים תומ"צ. על אף המרחק הרוחני, הרבי קרא אותם אליו, חיזקם ועודדם, ונתן להם את ברכות קודשו. כזהו הרבי של כלל ישראל, שחושב "איך להגדיל כבוד ה' יתברך בעולמו".

בחודש אלול וכן בשבתות השובבי"ם, אז האדמו"ר יכתת את רגליו בין הערים החרדיות, שם יערוך את שולחנותיו הטהורים כשמאות מתושבי הערים ישתתפו בהם בשירה ובזמרה ושיחות קודש אדירות ומעוררות בענייני השעה והזמן. בנוסף, ימסור את שיעוריו ודרשותיו במהלך השבת בין בתי הכנסיות שבעיר.

אנקודטה מעניינת נחזתה כאשר האדמו"ר שבת בעיר רכסים כשבמהלך השבת מאות מתושבי העיר ובחורי הישיבות הלומדים בה פוקדים את האולם בו שבת האדמו"ה ומשתתפים בעריכת שולחנותיו הטהורים כמובן בהשתתפות רבני העיר שליט"א מכח התשובה וההתעוררות בסעודה שלישית באו ונקבצו 3 בחורים כ"א בנפרד ונתנו האדמו"ה את הסמארטפון הטמא שלהם לנפצם.

צדיק גוזר – המופת של 'מעלה עמוס'

סיפורי ישועות הן מהדברים השגרתיים במעונו שבי-ם, אלפים מכל קצוות הארץ שעולים מידי יום ביומו להתברך מפי קודשו ולהיעווץ עמו רואים ישועות, אחד מהמופתים הבולטים שבהם הגיע למערכת 'המחדש' מפי בעל המעשה. "אני מתגורר ביישוב מעלה עמוס – אחת ממושבות הפריפריה", פותח בעל המעשה בדבריו וממהר להשלימם "וכדרכם של אנשי ישוב, דואג אני מידי פעם בפעם להחזקת התורה ורוח היהדות ביישוב ע"י פעילויות רבות שנעשות לתושבי המקום. מנהגי מידי שנה להביא רבנים ואדמורי"ם שישבתו אצלנו במהלך השבת, בכדי לרומם ולחזק את רוח הציבור.

באחת מן הפעמים שמעתי אודות הרבי וניסיתי בכה ובכה להזמינו אלינו בשבת, אך עקב אילוצים שונים לא עלה בידם והדבר לא יצא אל הפועל, באותה התקופה", מספר בעל המעשה. "ביתי נפלה למשכב וחלתה במחלה הנוראה, ניסנו את מזלנו ברופאים התקבלנו לברכות אצל גדולי ומאורי הדור, ואף כאחד שפחות רואה סימן בסגולות ניסנו גם זאת, אך לא ראינו ישועה בפתח, כשבמקביל המצב רק החמיר והדרדר. באותה התקופה התעסקתי פחות בנושא ארגון השבתות, אך השתדלתי כן לעזור ולסייע במקצת לרפואת בתי, הבאתי שניים מתושבי המקום שיסייעו בעניין וב"ה ההצלחה ראתה אור.

השניים ששמעו אודות הרבי החליטו להביאו לשבות במהלך אחת מן השבתות במושב, וכאחד ששמע מעט אודותיו, הנהנתי באישור לדבר. הם, שעשו את העבודה במיומנות מרובה, הצליחו והדבר עלה בידם כך שהרבי הגיע לשבות במחיצתנו בשבת פר' במדבר", ממשיך בעל המעשה בדבריו.

"באותה השבת הפקדנו אחד מבני המשפחה שישמור על בתי בביה"ח, כך שהזדמן לי ושהיתי בביתי עם הילדים. השבת החלה תוך קבלת שבת, כשלאחמ"כ שמעתי דברי חיזוק מהרבי. כך גם תפלת מעריב, ולאחמ"כ הטיש שהתקיים בחצות הלילה. בסיומו של השולחן, ניגשו עשרות התושבים לברכה אצל הרבי, ואני שזקוק לישועה כה גדולה ניצלתי את ההזדמנות.

לאחר שפגה לה קבלת הקהל והציבור התפזר לביתו, ראיתי לסור אל הרבי ולתנות בפניו את מצבה של בתי השרויה על ערש דווי. ממחשבה למעשה, ניגשתי ופתחתי בסיפורי אודות פעילותי במושב למען חיזוק גדרי התרה והקדושה, וכמו כן שחתי אודות מצבה הקשה של בתי", מספר בעל המעשה תוך שהתרגשות נכרת בקולו.

"הרבי פתח והתעניין במעט במצבה של בתי ולבסוף שתק מעט, עד שלאחר מס' דקות הרים עיניו שכבר עייפו מכורח העבודה, הסתכל עליי שניות בודדות ואמר: 'אם תקח על עצמך את העול הכספי של אחת מהשבתות, אשתדל בעדך ובעד בתך' וחתם. נדהמתי", אומר בעל המעשה, והמשיך: "הגיע לו מוצאי השבת ומחיל אל חיל בררתי אצל מקורבי הרבי ואנשיו את הסכום בה מסתכמת השבת הנוכחית ומיד דאגתי להעברת הכסף לחשבון המיועד".

הישועה לא רחקה מלבוא. הגיע יום ראשון ואני כהרגלי עושה את דרכי לביה"ח אך שם שלא כהרגלי אני שומע בשורות טובות ומעודדות על בתי מפי הרופאים. עדיין המצב קשה, אך מעודד. והנה לא עברו אלא ימים אחדים" חותם בעל המעשה בהתרגשות, "ובתי כבר הועברה למחלקת שיקום, שם שהתה למס' שבועות ולאחמ"כ חזרה לביתה. אין לי מילים להוסיף".

אחד ממקורבי האדמו"ר המשפיע, היטיב לבאר בפנינו כי "המעשה הזה חקוק וחרוט בפי כלל מקורבי האדמו"ר וחסידיו כ'המופת של מעלה עמוס', זאת לאור העובדה כי האדמו"ר ממעט להשתדל ובוודאי שלא להבטיח ישועה למאן דהוא כפי הוראת אביו הרה"ק מ'דברי אמונה' זצוק"ל".

המשבקי"ם, אנשי החצר והמושכים בחוטים

בסביבתו של האדמו"ר המשפיע, נמצאים מס' מצומצם של מקורבים זאת עקב התנגדותו לאנשי חצר ומשב"קים. גם אנשי החצר אשר כבר נמצאים בסביבתו, מסייעים בידו ומשמשים בקודש כמידי יום.

המרכזי שבהם הוא הרב יוסף חיים פריילניג גבאו ומקורבו של האדמו"ר המשפיע מזה שנים, בכל עניני החצר על פיו יישק דבר. האירועים השיחות והטישים לא יערכו לפני אישורו הסופי. מסעות הקודש, אף הם לא יערכו לפני בדיקה מקיפה שלו על אופן המסע וביקורי הקודש בבתי האדמורי"ם שבגולה. קרבתו של הרב פרילניג להאדמו"ה באה לידי ביטוי גם אצל אחיו של האדמו"ה, ה"ה האדמו"ר מתולדות אהרן והאדמו"ר מתולדות אברהם יצחק אשר מעניקים לו חיבה יתרה לאור עבודתו הנאמנה בחצר אחיהם.

המושך בחוטים הינו הרב מיכל מרקוביץ נאמנו ומקרובו של האדמו"ה. הרב מרקוביץ המופקד בעיקר על העניינים הכספיים שבחצר, עומד גם הוא בראש הפירמידה. במקורו, הרב מרקוביץ הינו חסיד תולדות אהרן, אך עקב כך שמרבה הוא לבוא בהיכלו של האדמו"ה, נוצר קשר הדוק וחם בינו לבין החצר מה שהביא אותו להתמנות כגבאי הכספים בכל עניני החצר, הן על התפעול הכלכלי של ההדלקה המרכזית בל"ג בעומר ועד ל'בית הכנסת אורחים' גם הוא בל"ג בעומר. את הטיסות ומסעות הקודש של האדמו"ה ילווה הרב מרקוביץ את האדמו"ה תוך דאגה רבה אף לבריאותו של האדמו"ה.

בין אנשי החצר ניתן למנות אף את הרב עילאי חיים מנאמני הבית. הרב חיים מופקד הוא על ענין השבתות הנערכות כמידי שבוע כאמור, על העניין המורכב למדי המערים קשים רבים בנושא הטכני – ההערכות לקראת כל שבת ושבת – עומד הרב חיים כאשר תחתיו צוות הנהלה מצומצם שדואג לעריכת השבתות על הצד הטוב ביותר. העבודה המורכבת בעניין השבתות, הקנתה לרב חיים אמון והערכה רבה בפני האדמו"ר המשפיע, זאת לאור המורכבות הרבה שבה, את הרב חיים ניתן לפגוש בנושאים רבים בחצר האדמו"ר המשפיע, בהם הוא מעורב, זאת לאור קרבתו והערכתו הרבה אצל האדמו"ה.

הקשר עם גדולי ישראל

קשר חזק וחם היה להאדמו"ר המשפיע שליט"א עם מרן שר התורה הגר"ח קניייבסקי זצ"ל, כמידי ערב ראש השנה היה עולה האדמו"ר המשפיע למעונו של מרן הגר"ח בכדי להתברך בברכת השנים,  כאשר באחת מן השנים הראהו מרן הגר"ח את הספר 'שומר אמונים' של סבו, ואף התבטא בפניו כי הוא "לומד בזה מידי יום ויום, וירשו בירושה מהסטייפלער".

ידידות רבה שררה בין האדמו"ר המשפיע למרן הגרמ"י לפקוביץ זצוק"ל. המעניין הוא כי הקשר בין האדמו"ר המשפיע למרן הגרמ"י הוא שהביא את 'מסע השבתות' של האדמו"ר המשפיע, זאת עקב ברכתו של מרן הגרמ"י כי מה שיזכהו בזרש"ק הוא חיזוק העם שבארץ ובגולה, ע"י עריכת שבתות בכל עיר ועיר.

הערכה רבה שוררת בין האדמו"ר המשפיע לבין זקני הדור, ביניהם האדמו"רים מאמשינוב ומטהאש, המשפיע ר' צבי מאיר זילברברג, והאדמו"ר ר' איצה מאיר מורגנשטרן מ'תורת חכם' ועוד.

המעמדים המרכזים בחצר

המעמד המרכזי בחצר האדמו"ר המשפיע  הינו מעמד 'זאת חנוכה' שם עורך האדמו"ר המשפיע שליט"א את שולחנו למשך שעות ארוכות בשירה ובזמרה תוך שמאות איש צופים בריקודי אש קודש בעת שריפת הפתילות.

מעמד מרכזי נוסף בחצר האדמו"ר המשפיע הוא מעמד ההדלקה בל"ג בעומר בהר מירון סמוך ונראה לציון הרשב"י, שם משתתפים אלפי איש כמידי שנה.

כמידי שנה בשנה במהלך ל"ג בעומר מתופעל במעלה ההר 'בית הכנסת אורחים' שבו סועדים אלפי העולים מירונה במהלך היום כולו.

נשמת כל חי

בשבת פרשת חקת אשתקד, התמוטט הרבי באמצע עריכת הטיש בעת ששהה בבית הכנסת 'יחל ישראל' ברחוב דובר שלום בבית שמש, שם לפתע התמוטט סמוך לשעה 2:00 לפנות בוקר.

כונני 'צוות הצלה' מבית שמש הוזעקו למקום במהירות והעניקו לו טיפול רפואי ראשוני לאחר שהדופק ירד והיה במצב של סכנת חיים. חסידיו ושומעי לקחו העתירו בתפילה ובקעו את הרקיעים לרפואתו ואכן שב הרבי לאיתנו וזמן קצר לאחר מכן מאז התאושש הרבי בחסדי שמים ואף בצהריים ערך סעודת הודיה ואמירת 'נשמת' בהתרגשות גדולה בבית המדרש קאסוב בירושלים.

הרבי אמר את ה'נשמת' בהתעוררות גדולה כשהחסידים פורצים בריקוד סוער. 

עשרות אברכים נדחסו תחת קורות ביתו הפשוט והצנוע של מרן שר התורה זצ"ל בבוקר ערב פסח לאחר תפילת שחרית. עם נץ החמה, פסעו מקורבי הבית ועלו בגרם המדרגות כדי להשתתף במעמד המסורתי של סיום הש"ס השנתי שערך הגאון רבי יצחק שאול קניבסקי שליט"א מח"ס בר גיבול, בבית אביו רשכבה"ג מרן שר התורה זצוק"ל וכי שנהג הוא בחייו, במעמד סיים הגרי"ש שליט"א את הש"ס הבבלי לאחר שאת סיום הש"ס הירושלמי ערך בשבע ברכות של בתו בשבועות האחרונים, בנוסף לסיום הרמב"ם, שולחן ערוך, ועוד.

במעמד ערכו תפילה מיוחדת לרגל המלחמה ותפילת 'אחינו כל בית ישראל' כשלאחר מכן חילק הגרי"ש כמנהג אביו שליט"א יין לבכורות שנפטרו מתענית הבכורות של ערב פסח.

שלהי חודש שבט תשפ"ב. רשב"ם 23. שעת בוקר מוקדמת. מרן שר התורה הגאון רבי חיים קניבסקי כבר סיים את תפילת השחרית כוותיקין ופנה לקביעות רבת השנים עם תלמידו הגאון רבי אליהו מן. בעבר הם היו סועדים את פת השחרית יחד, כאשר התלמיד מציג בפני רבו שאלות הלכתיות מורכבות שהגיעו לשולחנו. כעת, חלפו להם הימים של פת השחרית. מרן שר התורה כבר נראה כמי שראשו בשמים. ממעט לדבר, כמעט ולא מתקשר עם הסובבים ובוודאי שלא סועד פת שחרית. מעט מים ולחם הספיקו לגופו המלאכי. האווירה בחדר הייתה אפופת הוד. שר התורה ישב בראש השולחן, ראשו כפוף, עיניו עצומות. התלמיד מנסה לשוחח עם גאון הגאונים אך הוא אינו מגיב. ראשו בשמים כבר אמרנו.

הדקות חלפו בזה אחר זה. נשימותיו של מרן היו כבידות. התלמיד הסתפק אם מרן יושן או שמא הוא בעולם אחר. מה שבטוח שכאן בחדר הוא אינו. התלמיד כבר חשב לצאת מן החדר, אך אז נכנס הבן, הגאון רבי יצחק שאול קניבסקי אשר הגיע לבדוק את שלום אביו.

מרן שר התורה עוד היה כפוף, עיניו היו עצומות. אך אז לפתע הוא הרים את ראשו באיטיות. פתח את עיניו, הביט לעבר בנו חביבו והפטיר בלחש: "באתי לשמור עליך". הבן לא הבין במה מדובר הקשה בחרדה לברר מה הכוונה, אך מרן הפטיר שוב, "באתי לשמור עליך". אמר ולא יסף. ושוב עצם את עיניו. הרטט בחדר הלימוד הישן – בלשכת הגזית של הדור – הורגש היטב. אף אחד לא הבין אז כוונתו הטמירה, הטמירה והנעלמת. שלושה שבועות לאחר מכן בעיצומו של פורים דמוקפין יסתלק מרן שר התורה ורבן של כל בני הגולה הגאון רבי חיים קניבסקי לשמי מעלה, ואז יבינו התלמידים והמקורבים: משהו שמיימי אירע כאן. הוא בא לשמור עליו. איש לא יבין, איש לא יידע.

בכדי לעמוד על הקשר בין האב לבן, צריכים אנו לנדוד שנים אחריה. בעודו ילד קטן זכה הנער יצחק שאול לקשר רציף עם אביו. היה זה במסגרת לימודם הקבוע לסיום הש"ס. הם למדו מידי ערב, לא פיספסו אף יום. מן הסתם לנער הצעיר הקביעות הייתה קשה, הרי גם לו היו חברים, גם לו היו משחקי נעורים, אך על זה הוא לא וויתר מעולם. ערב ערב הוא היה שם בחדר הלימוד המפורסם, גומע עם אביו עוד דף ועוד דף, יונק ממנו את אהבת התורה, את דרך התורה ואת כוח התורה.

התוצאה הייתה כדאית. בהגיעו למצוות סיים הנער יצחק שאול קניבסקי בפעם הראשונה לחייו את הש"ס כולו, מברכות ועד נידה, ללא הפסקה של רגע. היה זה מעמד מרגש. מעמד שגם אביו, מרן הגר"ח התרגש ממנו. לא בכל יום זוכים לסיים עם הבן הקטן את הש"ס. העתיד היה מזהיר לחלוטין. הנער גילה כישורי זיכרון מבריקים, ובעיקר כח התמדה שאין לו אח וריע.

המסלול של הנער היה שונה מאחיו שנדדו לישיבות מרוחקות יותר. הוא נשאר קרוב לאביו וקבע את לימודיו בישיבת פוניבז' המעטירה בבני ברק. הקשר אז רק הלך וגבר. קשר דם. קשר של תורה ויראה. מידי יום הנער היה חוזר לבית, לומד עם אביו. לא מפספס אף יום. לימים, סיפר הגאון רבי יצחק שאול קניבסקי כי "כשהייתי ילד ונער כמעט ולא יצאתי מהאיזור. תמיד פחדתי שמא אפסיד את תפילת מעריב בלדרמן עם אבא. זה היה פחד אמיתי. אם הייתי יוצא תמיד הייתי בודק שאספיק לחזור בזמן".

ואכן כך היה עד ליומו האחרון של אביו, הבן החביב, זה שידו לא משה מידי אביו לא פספס אף יום במחיצתו. גם בשנים הראשונות שלאחר נישואיו עם ביתו של הגאון רבי בנימין קורלנסקי, חתנו של מרן ראש הישיבה הגאון רבי מיכל יהודה לפקוביץ, הוא הקפיד על כך בקביעות. שלא יעבור יום בלי לימוד עם אבא.

הקביעות הזו נמשכה עשרות שנים. והגיעה לשיאים חדשים לאחר פטירת הרבנית בת שבע אסתר ע"ה. הבן שדאג לאביו הפקיר את חייו האישיים ועבר לגור בדירת אביו. שם כשהוא קרוב קרוב הוא שהה במחיצת אביו הקדוש 24 שעות ביממה. משמשו, מסייעו, ובעיקר יונק מקדושתו ואור תורתו.

יעיד על כך הלילה הראשון לאחר פטירת אביו, הבן שניגש לשנת הלילה הפטיר למשפחתו, "זו הפעם הראשונה מזה עשור שאני מברך את ברכת המפיל לפני שאני הולך לישון". הדברים האלה מרעישים ומפליאים כאחד. במשך עשור. מפטירת הרבנית ועד פטירת מרן שר התורה הבן לא הלך לישון בלילה. הוא היה שם בחדר, סמוך למיטת אביו לומד ולומד. עדויות רבות מספרות על כך שגם בשעות לא שעות הבן רבי יצחק שאול היה ישוב בסמוך לאביו, גמרתו הגדולה פתוחה לפניו, והוא יושב כך ומזמזם את הניגון המוכר של אביו. ספק ניגון ספק זימזום.

בבית פנימה כבר מדברים על זה בהשתאות שנים רבות. כל אימת שמרן הרב היה חלוש קמעא או שהיה טרוד בלימוד היה מפנה באורח קבע את תלמידיו ומקורביו לבנו הגרי"ש. "תלך אליו. מה שהוא יגיד לך תעשה", הוא היה אומר תמיד. תלמידים מספרים כי כשהיה חלוש ובפרט בתקופה האחרונה לחייו גם את ההמונים שצבאו על דלתותיו בכדי להיפקד בדבר ישועה ורחמים היה משגר לבנו חביבו. "תבקשו ברכות מרבי יצחק שאול", היה המשפט שגור על לשונו, פעמים היה גם מוסיף, "מה שהוא מברך יתקיים".

לא פלא אם כן שמשמיים סובבו שהוא ובנו הרב יעקב ישראל קניבסקי היו היחידים שזכו להיות ברגעים הטמירים בהם נשמתו של קודש הקדשים מרן שר התורה זיע"א עלתה השמיימה. הנכד המסור רבי יעקב ישראל סיפר לאחר הפטירה כי אביו מרן הגרי"ש עמד שם בסמוך למיטה וכי עוד לפני שחשבו שמרן נפטר ומצבו הבריאותי לא היה ברור הוא זעק "שמע ישראל", הוא הרגיש שאביו עולה השמיימה. הקשר העז שלא פסק לרגע המשיך עד רגע הפטירה וגם הרבה אחרי. קשר שגם כיום לא מפסיק לרגע.

התמדתו היא מן המופלאות. מיום עומדו על דעתו הוא מסיים מידי שנה את התורה כולה. בדיוק כמו אביו. ש"ס בבלי, ירושלמי, סיפרי, ספרא, רמב"ם, שולחן ערוך, משנה ברורה. ובשקט בשקט גם זוהר וקבלה. בדיוק כמו אביו הוא יברח מעיני ההמונים, יסגור את הדלת אחריו ושם ישקע בעולמות אחרים.

נדמה כי כוח התורה עבר במדויק גם לבן הצעיר. מאז פטירת אביו המונים לא יודעים מנחם. תלמידים שצעדו עם מרן שר התורה במשך שנים רבות פתאום חשו אבודים. אך דווקא אז זרחה אורו של רבי יצחק שאול. שם הם מוצאים מנחם. הוא חד כמו אביו, ידען כמו אביו. אנשים שהגיעו להתייעצות במעונו מספרים על ראייה חדה, משהו שהוא כמעט כמו רוח הקודש. נדמה שאביו העביר לו בירושה גם כוחות נעלים ועל כך יעיד המעשה הבא.

אברך צעיר שפנה לעולם העבודה הסתפק לעזוב את מקום עבודתו למקום מפורסם ונחשק יותר. התשלום גם היה גבוה יותר. מנגד מקום עבודתו הנוכחי שמור היה יותר ברוחניות. הספק הכביד והוא החליט לעלות לרשב"ם 23. שם בחדר המפורסם ישב הבן רבי יצחק שאול. הוא ניגש ושטח את שאלתו מבלי לפרט את הסיבה הרוחנית. רק אמר, "מציעים לי עבודה מכניסה יותר כלכלית. האם לעזוב את מקום עבודתי או לא". הגרי"ש הרים את עיניו מהגמרא ומיד אמר, "הסביבה במקום העבודה החדש נקייה?", האברך היה בהלם והפטיר כי אכן המקום אינו נקי מבחינה רוחנית. "אם כן", אמר הגרי"ש, "תשאר במקום עבודתך ותראה שתרוויח הרבה יותר". חודשיים מאז חלפו ואותו אברך קיבל העלאה במשכורת, כמעט כפול ממה שהציעו לו המקום העבודה החלופי.

זהו לא סיפור יחיד. אנשים שמשחרים לפתחו מספרים על מופתים שמתנהלים שם באורח קבע. נדמה כי צריך לומר זאת כך: "האור ברשב"ם לא כבה". מאז הפטירה חולש רבי יצחק שאול על מוסדות תורה וכוללים שהוקמו לזכר נשמת אביו ועומדות בנשיאותו. הוא מכוון את סדרי הלימוד, את הנהגות המקום ובעיקר דואג שיהיו המה מקומות ראויים לזכר אביו.

כך גם, מידי בוקר מתכנסים ברשב"ם 23 קבוצת אברכים בני עלייה שם הם לומדים בראשות הגרי"ש עד לתפילת שחרית כוותיקין. גם בשעות הצהריים יש במקום סדר לימוד עד שעות הערב. התורה לא מפסיקה שם לרגע. גם כוללים נוספים הוקמו בנשיאות הבן כמו כולל שי"ח ישראל במודיעין עילית העומד בראשות תלמידו הקרוב של מרן, הגאון רבי ישראל תנחום דרדק שליט"א. כארבעים אברכים בני עלייה מתכנסים עוד קודם עלות השחר ללימוד עם תפילת שחרית כוותיקין. בדיוק כפי שהקפיד מרן זיע"א. הבשורה היא מהפכנית במיוחד. כאשר מי שעומד בנשיאות מהפכת התורה הזו היא הוא הגרי"ש.

גם בארגון "שיח אמונה" לא שוקטים על המשמר. עשרות אלפי בחורים, נערים ואברכים לוקחים חלק מידי יום ביומו במסלולי הלימוד לעילוי נשמת מרן במסגרת "שיח התורה". נבחנים ולומדים בצורה מעוררת השראה. גם במקרה הזה מי שעומד בנשיאות המהפכה הוא הגרי"ש. אדם שיושב ולומד מבוקר ועד ערב אך בד בבד דואג בכל רגע נתון להנציח את זכר אביו הקדוש.

מידי יום מוסר הגרי"ש שיעור ירושלמי בבית הכנסת לדרמן. שם במקום בו מסר אביו את שיעור הירושלמי לזכר מרן הסטייפלער הוא מוסר שיעור לזכר נשמת אביו. במקום משתתפים עשרות בני עלייה מופלגים שמספרים על כושר הסברה מפליא ובעיקר כלשונם: "כשהוא קורא את הירושלמי אתה פתאום מבין את הדף במהירות ובבהירות. אי אפשר להסביר זאת במילים".

לאחר תפילת מנחה הוא ישוב למעונו שם בדרך קבע ימתינו לו אנשים הזקוקים לברכה ולעצה. גם אנשים שאינם תושבי המקום נצפים שם באורח קבע. כאלה המגיעים מארצות הברית הרחוקה, צרפת ואירופה. העיניים כולם נשואות לאותו בית מפורסם ברשב"ם 23.

זוג שציפה במשך שנים ארוכות לפרי בטן ביקש מחבר וותיק שיכניס אותם לגרי"ש. הם אמנם התגוררו בארצות הברית אך הם תכננו להגיע במיוחד ארצה. החבר שקשר היה לו עם הבית המפורסם תיאם איתם מועד ושעה והכניס אותם לחדר הלימוד המפורסם. הגרי"ש הביט בפתקה עם שמותיהם ובירך: "בקרוב ממש תזכו לילד". הבשורות הטובות מעבר לים הגיעו במהירות. הזוג נפקד בחסדי שמים.

המעשים האלה מתרחשים מידי יום, כך שההתעכבות בהם לא מוסיפה מאומה. חשוב יותר להתמקד בסדר יומי העמוס. בשעות הרבות, שמונה עשר במספר, שהוא יושב והוגה בתורה בין כותלי הבית שם סיים מרן שר התורה את הש"ס יותר ממאה פעמים.

מידי שבוע יגיעו לחדרו ילדים שיבקשו להיבחן על חוק לימודם כמו גם בחורים ואברכים שמתקשים בסוגיא מורכבת. לכולם הוא יאיר את פניו, לכולם הוא יענה במקום. ישיבות רבות המגיעות ארצה נוהגות לפקוד את מעונו, לשמוע דברי חיזוק, להתברך ולראות מקרוב את הפלא. פלא שנקרא ברא כרעיה דאבוה.

גם בקשות הסנדקאות זורמות לפתחו. זמנו אמנם קצוב אך לזה הוא יפנה מסדר יומו העמוס. בדיוק כפי שנהג אביו. רגע לפני שהוא יתיישב לכיבוד הוא יתעטף בטלית המפורסמת. טלית הבריתות של אביו זיע"א שקיבלה בירושה מאביו מרן הסטייפלער. שלושה דורות של סנדקאויות, שלושה דורות של התעטפות בטלית המקודשת. לא דבר של מה בכך. האור ברשב"ם שנדלק אי שם לפני עשרות שנים לא כבה. הוא שם, באותו מקום, באותו פינה, יושב עם הגמרא, ומאיר להמונים. כוח התורה וכוח הברכה נמצאים שם עדיין, מרעיפים ישועות וברכות להמונים. נדמה כי לאחר שכבה השמש, זרחה השמש.

הגאון רבי יצחק שאול קניבסקי שליט”א נחשב לבנו הקרוב ביותר של מרן שר התורה, למרות שהוא צעיר הילדים, מרן חיבבו והעריצו עד למאוד, יש שיגידו מפאת שקיעות תורתו, ויש שיגידו מפאת מסירותו הרבה למען אביו מאז הסתלקותה של הרבנית בת שבע אסתר ע”ה. 

 מרן שר התורה לא חשף את הרהורי ליבו, מלבד בפני בנו הצעיר הגאון רבי יצחק שאול קניבסקי, בפניו הוא חשף את כל צפונות ליבו. לפני מספר שנים כשאנשים רבים עמדו במעלה המדרגות המפורסמות ברחוב רשב”ם 23 בבני ברק. מרן שר התורה שרק ביקש ללמוד הצטער על ריבוי הפוקדים את מעונו שהפריעו אותן מסדרי לימודיו הקפדניים. לאחר מספר רגעים הוא הביט לעבר ההמון ואמר, “מה אתם רוצים ממני? תבקשו ברכה מהבן שלי, מרבי יצחק שאול”. היה זה משפט נדיר וחסר תקדים, משפט שמעולם לא יצא מפיו של מרן שר התורה, אך נדמה שהוא הכיר יותר מכולם את בנו חביבו. האם במרוצת השנים נראה הבן החביב של מרן מנהיג את מועצת גדולי התורה? התשובה עשויה להיות חיובית באם אכן ייענה לבקשות החוזרות ונשנות מצד רבנים רבים ליטול על כתפיו בעתיד את עול ההנהגה.

מכירים את הרגע הזה בערב פסח שהבית כולו נקי ואתם רק רוצים להתפנק בארוחה טובה, אבל לא רוצים ללכלך את הבית? עוד לא סיימתם את כל הניקיונות אבל אתם רוצים רגע של הפוגה עם כל הילדים והמשפחה? החלטתם לצאת ואתם כבר לא יודעים לאן, בשרי או חלבי וכל אחד מהילדים דורש משהו אחר?

האמת שלא משנה הסיבה, אבל המתחם החדש והמפנק של 'מגה ביס' בירושלים, הוא בדיוק מה שאתם צריכים.

בתום חודשים ארוכים של עבודה מאומצת, מתחם האוכל החדשני 'מגה ביס' פותח את שעריו לציבור הרחב, שגודש את המקום בהמוניו, ביתר שאת בערב חג הפסח.

המתחם, הממוקם בקניון הר חוצבים בירושלים, מאגד בתוכו שש חנויות ממכר מזון מהיר, לצד מסעדת היוקרה "קבלרו – CABALLERO". המסעדה ממוקמת בפאתי הקניון, כאשר בתוכו פועלים ששת החנויות עם עשרות מקומות ישיבה מרווחים.

עם למעלה ממאה סוגי מנות המוצעות לציבור, החל משווארמה עסיסית, דרך אסאדו נוטף שומן, מנות יוקרה ברמה הגבוה ביותר ועבור דרך פלאפל או פיצה מלאת גבינה צהובה משובחת, ניתן לבחור את המנה האהובה עליכם במיוחד ולהתפנק בכל אחד מהמתחמים שבמקום וכוללים: בשרי, חלבי, אסייתי, מעשנה, גריל עוף ואוכל יהודי.

המסעדות וחנויות הממכר למזון מהיר, פועלים בניצוחו של שף עופר יקיר, לשעבר שף מלון המלכים ירושלים ברשת מלונות פרימה ומי שנחשב לדעת רבים בענף כאחד השפים המוערכים ועל תקן אמן במטבח.

המתחם הינו פרי יוזמתו של הבעלים אהרן פישר יחד עם שותפיו אהרן הרשקוביץ ומאיר מזרחי אשר עומד בסטנדרטים העדכניים והמפנקים ביותר, תחת כשרות מהודרת של ועד הכשרות 'קהילות' שעליו סומכים מרבית מבני הציבור החרדי.

לקראת חג הפסח, המתחם צפוי להיות פעיל היום (ראשון) החל משעות הבוקר ועד לאחרון הלקוחות.

השבת, פרשת מצורע. שבת הגדול. השבת  שלפני חג הפסח, בה אנחנו מציינים את הנס שעשה עימנו ה' לפני יציאת מצרים. בשבת הזו יורד אור גדול. אור של כל שבתות השנה. השבת הזו יש בה סגולה להמשיך ישועות, ולהתפלל מעומק הלב לזכות לגאולה פרטית.

בימים אלו שמראש חודש ניסן, ישנה סגולה מיוחדת להביט לתוך עצמנו. לראות היכן אנחנו משועבדים, במה אנחנו תלויים ,איפה סטינו מהאמת שלנו. תוך כדי הניקיונות, ההכנות, מכירת החמץ, שריפתו ובעורו אני מציעה שתתבוננו בעצמכם. תשאלו את עצמכם מה מונע מכם להתקדם, איזה שעבודים משאירים אתכם באזור הנוחות וההרגל. על מה אתם נוגשים מכים וממרמרים לעצמכם את החיים. תכינו את עצמכם בבקשה, גם במחשבה לגאולה. לחירות הנפש. תבקשו לזכות למלא את הייעוד  שלכם ולהשתחרר מהתלות בדרמות של החיים ובאגו פגוע.

אחד מי יודע

זה מה שעשיתי, הכנתי את עצמי לגאולה במחשבה. שליח הגיע עם משלוח חומרי הניקיון אליי עד הבית. ארגז קטן עם ברכת חג פסח כשר ושמח ממשפחת כ. פתחתי להריח  את האקונומיקה בריח לבנדר ונזכרתי בה. במיכל.

נפגשנו לראשונה לפני שנתיים. בתקופה הזו, כמה ימים לפני חג הפסח שאחרי הקורונה. היא הייתה חייבת להגיע לפגישה. היא לא יכלה לחכות שלושה שבועות. הדחיפות נשמעה בקולה. חרגתי מהרגלי. סיכמנו על יום ושעה. ביום של פגישות עבודה צפופות שלפני החג. היא חיכתה בסבלנות שאסיים.

נעים להכיר

"אני מרגישה נבוכה, האמת היא שאני גם מאשימה את עצמי. הרגשתי בשנה האחרונה שהעסקים בחברה לא כל כך. הייתי צריכה להתחיל לחפש עבודה הרבה קודם. סיפרתי לעצמי כל מיני סיפורי נאמנות כדי לכסות על הפחדים שלי. על הפחד ללכת שוב לראיונות עבודה הפחד לקבל תשובה שלילית. הפכתי מרירה, כעסנית. אני עסוקה בהלקאה עצמית ותחושת התרסקות כלכלית ונפשית. למרות שבפועל אנחנו עדיין חיים על פיצויים וביטוח לאומי. לא יודעת איך לשתף את בעלי בתחושות שלי. אני חוששת להלחיץ אותו עוד יותר. הוא עצמאי, והתקופה הזו לא עשתה טוב לעסק שלו. מה גם שהוא היה במילואים כמה חודשים והשאיר את קו החלוקה שלו באחריות הנהג. אני יודעת שמאז שהשתחרר לפני חודש הוא מנסה לשקם את הקו. לא צפיתי את זה שהחברה, שבה עבדתי, תיסגר.

"כבר שנים שאני עובדת בתפקיד בכיר, מנהלת פרויקטים גדולים מול לקוחות בחו"ל. ראיתי את עצמי ממשיכה עד סוף הקריירה כשכירה, במשרה מלאה, בארגון, בכפיפות למנכ"ל. כלכלת הבית עלי, ככה אני מרגישה. פתאום הכל נגמר. לאן אני הולכת מכאן?! איך אני ממשיכה?! כמה זמן ייקח לי למצוא עבודה חדשה?!

"המחשבות על העתיד על הלא נודע מטרידות אותי. אני לא יודעת מה יקרה. יש לנו משכנתא גדולה. הוצאות בשוטף ברוך השם לא חסר עם חמישה ילדים. אני מרגישה שאיבדתי כיוון. אומרת לעצמי בקול :הכל לטובה. אבל הגוף שלי מספר לי סיפור אחר. אני בקושי קמה בבוקר מהמיטה. אני מתה מפחד מה יהיה. אני מנסה להתחזק באמונה. ברכת המזון מברכון בכוונה. מנסה להיות יותר אופטימית. תודה שהסכמת לפגוש אותי בזמן כל כך לחוץ."

אזור נוחות

הבנתי אותה. לרובנו קשה מאוד לצאת מאזור הנוחות. לפעמים אנחנו מעדיפים להסתפק בקיים, בבינוני, ורק לא לצאת לעולם הגדול והמאיים. אלא שלא פעם ההישגים הכי גדולים שלנו מגיעים כשאנחנו מצליחים לצאת אל הלא-נודע ולפגוש באומץ את הפחדים הכי גדולים שלנו.

הסברתי לה שהסיפור עם אזורי נוחות הוא, שאם אנחנו לא יוצאים מהם מתוך בחירה, אנחנו לא אחת נאלצים לצאת מהם בכפייה, כמו במקרה שלה כשפוטרה. גם ההלקאה העצמית ורגשות האשמה שהיא מתארת מעידים על הפחד שלה מדחייה וכישלון. אמרתי לה " כרגע את מנסה להרגיע את הפחד עם רגשות האשמה, חשבון הנפש שאת עושה הוא פגיעה עצמית שמשאירה אותך במקום. במקרה שלך, משאירה אותך גם במיטה ומקבעת אותך "לאזור נוחות פנימי" של קורבנות, של אגו פגיע ואת מייצרת את  דרמה של החיים .במקום לעשות פעולות לצאת מהבור, את שוקעת.

חכם מה הוא אומר

סיפרתי לה על חכם אחד שטייל עם התלמיד שלו ביער מרחוק הבחינו בבקתה. כשהגיעו ראו בית ישן זוג הורים ושלושה ילדי יחפים ולבושים בבגדים קרועים. החכם התקרב אל האיש ושאל אותו: איך אתה ומשפחתך מצליחים לשרוד במקום הנידח הזה".

האיש ענה לו: "יש לנו פרה קטנה. היא מניבה כמה ליטר חלב בכל יום, חלק מהתוצרת אנו מחליפים עבור מזונות מסוימים בעיר הסמוכה ובחלק השני אנחנו מכינים יוגורט וגבינות  לעצמנו, וכך אנו שורדים".

החכם הסתכל סביבו מספר רגעים, בירך לשלום והלך. באמצע הדרך פנה אל התלמיד ואמר לו: "חפש את הפרה הקטנה, קח אותה אל התהום ודחוף אותה". התלמיד התווכח וניסה להניא את החכם מבקשתו: הרי הפרה הקטנה היא אמצעי המחייה היחיד של אותה משפחה. החכם לא ענה לו והמשיך ללכת. התלמיד מילא את פקודת מורו. כעבור מספר שנים, אכול ברגשי חרטה, החליט התלמיד לחזור כדי להתוודות בפני המשפחה ולעזור להם.

ככל שהתקרב למקום ראה שהסביבה השתנתה, העצים פרחו, בית גדול נבנה באותה חלקה. ילדים שיחקו בחצר. הוא חש רגשי אשמה ,עד ששמע את הסיפור מאב המשפחה. "הייתה לנו פרה קטנה שפרנסה אותנו בדוחק אך היא נפלה לתהום ומתה. מאותו הרגע היינו חייבים לעשות דברים אחרים ולפתח מיומנויות חדשות שלא ידענו שאנו מסוגלים להן. ככה הצלחנו להגיע להישגים שאתה רואה".

כקריעת ים סוף

הסברתי למיכל שהסיפור עם אזורי נוחות הוא, שאם אנחנו לא יוצאים מהם מתוך בחירה, פעמים רבות אנחנו נאלצים לצאת מהם בכפיה. כמו הפיטורים שלה, למרות שאני מניחה שכבר כמה שנים היא לא הרגישה סיפוק בעבודה. אבל היה לה נוח להישאר. עכשיו יש לה אפשרות להמציא את עצמה מחדש.

בתהליך שעברנו יחד העלנו על דף את החוזקות והחולשות. כתבנו את החלומות ,השקענו מחשבה ויצירתיות. מיכל סיפרה על חלום ילדות שלה ועל האהבה שלה לניקיון ולריחות. בעזרת הכתיבה מיכל הצליחה לשתף את בעלה במה שעובר עליה עם הפיטורים.

בפגישה עם דודו, בעלה של מיכל הסברתי לו שאת הפחד והדכדוך של מיכל אפשר לנצח בעשיה. צריך לעזור למיכל להשתמש בפחד שלה כמנוף לצמיחה .מחשבות על, ודיבורים על, אינם מהווים תחליף למעשים ולשגרה בריאה. ואכן  הוא נרתם למשימה, וביקש ממנה לעזור לו בינתיים עם ניהול הקו ,החשבונות והספקים.

הם התקרבו. נהנו לעבוד ביחד. והחליטו שעכשיו כשהם בכוחות משותפים, הם יכולים להרחיב את קו החלוקה למוצרי ניקיון. חומרי הניקיון שחיכו לי ליד הדלת היו הדרך שלהם להביע את תודתם. אז בסך הכל, הכל בסדר.

ליל הסדר

ליל הסדר הוא הלילה בו אנו עושים סדר לכל השנה. מסדרים את הראש את המחשבות ואת הלב לכל ימות השנה. בליל הסדר אנו מכריזים שאין עוד מלבדו, ויש לנו על מי להישען והכל לטובה.

גם אם יש לנו קשיים ומיצרים ואזורי נוחות- אנחנו יכולים להמשיך ולהיות בני חורין. איך? העובדה שיש לנו על מי להישען, שיש לנו במי לבטוח היא המעניקה לנו את החירות ומוציאה אותנו מהשעבוד לחוסר הערך העצמי, הלקאה ושאר מרור.

בן חורין מרגיש כל הזמן שהוא בידיים טובות. וזה מה שנותן בו את העוגן הפנימי והמסוגלות להתמודד עם אתגרי החיים על אף הקשיים במציאות.

והיא שעמדה

עוד כמה ימים, נסב כולנו כבני מלכים. נצא מעבדות לחירות. נקבל משמים את המתנה הגדולה. "והיא שעמדה"- את גרעין האמונה שהכול לטובה. חירות של העברת העול לאבא שבשמים. הישענות אמיתית שבאמצעותה נוכל להיגמל מכל הרגל, להיגאל מכל קושי, לפרוץ כל מגבלה. להתחדש ולהיוולד מחדש כבני חורין.

נצטייד בחירות לכל השנה, וכימי צאתנו מארץ מצריים ו"מאזורי הנוחות" המשעבדים וכובלים אותנו בשלשלות של האשמות ופחדים- יראנו נפלאות. אמן. פסח כשר שמח לכל ישראל.

בדיוק לפני 30 שנה, בחג הפסח, בשנת היובל להסתלקותו של הגאון החסיד והמקובל – רבי לוי יצחק שניאורסון, אביו של הרבי מליובאוויטש, ששימש כרבה האחרון של העיר אלמא אטא,  הגיע הרב ישעיהו אלעזר הכהן למדינת גלותו, קזחסטן ופתח את בית חב"ד הראשון במדינה.

קזחסטן של הימים ההם הייתה מדבר שממה יהודית וגשמית לכל דבר ועניין,  ויציאה לשליחות במקום הנידח הזה דרשה ניתוק כמעט מוחלט מהמשפחה ומהקהילה החב"דית. עד אז, בכל רחבי המדינה הענקית הזאת, שהיא התשיעית בגודלה בעולם, טרם נפתח בית חב"ד אחד. ודווקא משום כך החליט הרב כהן לנסוע לקזחסטן! 

הרב ישעי' כהן מספר, כי בשנת תשנ"ד, כאשר חסידים בכל רחבי תבל חרדו לבריאותו של הרבי, ניגש אליו ידידו הרה"ח ר' יעקב קובעטשעק, ואמר לו שחייבים לעשות משהו מיוחד בשביל הרבי, לפתוח בית חב"ד במדינה חדשה, שאין בה שום פעילות חב"דית. הוא בדק ומצא, שבמדינת קזחסטן, היכן שאביו של הרבי חי ופעל בשנותיו האחרונות, ובה נמצא ציונו הקדוש – אין עדיין שליח של הרבי. 'מה דעתך לנסוע לשם, ולהישאר שם עד שמשיח מגיע?', הוא שאל, והרב כהן השיב בהסכמה ללא היסוס. "בתחושה של הימים ההם, היה ברור שמשיח ממש 'מעבר לפינה', לא חלמנו כמובן שיעברו שלושים שנה ועדיין נהיה כאן"… 

הרב כהן תכנן להגיע לקזחסטן ממש לפני חג הפסח, בטיסה מפטרבורג לעיר טשקנט שבאוזבקיסטן השכנה, עם כל המצות והיין עבור ה'סדר', "מרחק שעה וחצי מהעיר אלמא אטא", כך אמרו לו. רק לאחר שהגיע הסתבר שהמרחק הוא שעה וחצי טיסה… וכך נאלץ צמד הבחורים לחגוג את ליל הסדר בבית חב"ד בטשקנט.

מייד בצאת היום טוב הראשון של פסח, יצאו לעיר אלמא אטא ובי"ח ניסן, בדיוק ביום הולדתו של החסיד, הגאון והמקובל רבי לוי יצחק הטמון בעיר הם הגיעו למחוז חפצם.  "היישר משדה התעופה נסענו לאוהל הקדוש״ מספר הרב כהן. 

מים שלנו ב…אמבטיה

את ההלם הראשון ממצבה הרוחני של הקהילה, קיבלו השלוחים הצעירים כששמעו מהיכן יש ליהודי המקום מצות.

בעיר אלמא אטא היה אז בית כנסת קטן ובשטחו ארגנו מאפית מצות קטנה, ואת הקמח המיועד למצות אכסנו היהודים המקומיים בחדר האמבטיה, ממש ליד ברז המים. בעזרת ארגון הג'וינט רכשה הקהילה תנור אפיה ומרדד חשמלי מיוחד כדי שיוכלו להכין כמויות יותר גדולות ממרדד ידני. את המכשיר הזה לא היה ניתן לנקות ופירורי החמץ נכלאו בתוכו, מובן שהמצות שנאפו היו חמץ גמור.

אכילת מצה בפסח נשמרה בקרב יהודים מרחבי ברית המועצות גם במהלך שבעים שנות הקומוניזם. יהודים רבים שהיו רחוקים מאוד מקיום תורה ומצוות הקפידו להשיג חתיכת מצה לחג הפסח. הם היו אופים את המצה במטבח או בחצר הבית, בערים גדולות התאספו בסתר קבוצות יהודים ואלתרו מאפיה ופעמים רבות זה היה מגיע עד סכנת נפשות, העיקר שלא ישארו בלי מצה לפסח. 

אמנם "מצה" היתה להם, אך אין זה אומר שהם לא אכלו לחם במהלך החג. לא היה להם צל של מושג במה כרוכה אפיית מצות כשרות למהדרין ובוודאי שלא היו בקיאים בהלכות ובדקדוקים הרבים. הם לא ידעו שיש להפריד לחלוטין בין הקמח והמים החל משעת קצירת החיטים ולא היה להם מושג שכל תהליך הכנת הבצק והאפיה צריך להיעשות במהירות ותוך 18 דקות, כדי שחלילה הבצק לא יחמיץ.

הבורות הייתה עצומה, אך התשוקה ללמוד ולדעת בערה בנפשותיהם של יהודי קזחסטן.

על קוצו של יוד

כשהרב כהן מדבר על הצדיק המקובל רבי לוי יצחק, הוא מקפיד לכנות אותו בכינוי "המרא דאתרא". בסוף ימיו רבי לוי יצחק היה רבם ומנהיגם הרוחני של הגולים היהודים בקזחסטן ולמרות בריאותו הרופפת, הוא לימד אותם תורה וחסידות, ועשה כל שביכולתו לשמר את גחלת היהדות בעמק הבכא.

טרם הוגלה לקזחסטן כעונש על הפצת היהדות בידי השלטונות הסובייטי, כיהן כרבה של העיר יקטרינוסלב שבאוקראינה, שם עמד בעוז מול לוחמי הדת היהודית ולמרות סכנת המוות המרחפת עליו המשיך להנהיג בגלוי וללא חת את קהילתו. במיוחד ידועה היתה הקפדתו על קוצו של יוד במתן חותמת הכשרות למצות לחג הפסח והוא פיקח באופן אישי על תהליך אפיית המצות מתחילתו ועד סופו.

בזמן מלחמת העולם הראשונה, טחנת הקמח הגדולה ביותר בעירו עמדה תחת פיקוחו הישיר. אך בשל המלחמה היה מחסור אדיר במוצרים רבים ולא ניתן היה להשיג כלים חדשים. אמרו לו בעלי הטחנה כי היות שאין להשיג נפה חדשה אלא תמורת הון רב, ברצונם להכשיר השנה את הנפה הישנה.

רבי לוי יצחק לא הסכים לכך בשום פנים ואופן ועמד על שלו כי לא ייתן הכשר אם לא יקנו נפה חדשה. כל בקשותיהם לא עזרו והרב לא שינה את דעתו, בלית ברירה הם רכשו נפה חדשה במחיר עצום. כאשר שאל אותם הרב על מה ולמה התחרטו ומי הכריחם לכך – השיבו כי קיבלו מברק מרבני ורשא ובו הודעה חד-משמעית, כי אם הרב שניאורסון לא יחתום על ההכשר, לא ירכשו אף לא שק אחד של קמח!

מצות ברוסיה הסובייטית

כשפרצה המהפכה הבולשביקית, עוד היה ניתן לאפות מצות, אך המשימה הייתה כרוכה בקשיים עצומים ובמגבלות רבות, ולפי התנאים והנסיבות ששררו באותם הימים, היה הדבר היה כרוך בסכנת חיים ממשית. 

פעם העבירו ברכבת משלוח גדול של קמח. בדרכה עברה הרכבת מתחת לגשר שנטפו ממנו טיפות מים לתוך אחד הקרונות, כאשר נודע הדבר לרבי לוי יצחק, ביקש לפסול את כל הקמח שהועבר בקרון זה. כמובן שבעל הקמח התנגד בתוקף מחשש להפסד כספי גדול, רק לאחר שהרב איים כי יפסול את הקמח שבכל הקרונות, הוא נכנע לדרישתו, ומשאלתו של הרב בוצעה במלואה.

בשנה אחרת, תוך כדי העברת משלוח של שקי קמח, נפלה טיפת מים על אחד השקים. מי שטיפל בזה לא שם לבו לכך במיוחד והכניס את הקמח למאפייה, שם התחילו כבר בהכנות לאפייה. בצורה כלשהי נודע על כך לרבי לוי יצחק. הוא עצמו הופיע במאפייה, חתך את כל השקים מאותו משלוח, ואף קרע וזרק את הנפות; הוא פסל כל מה שנשאר מאותו משלוח, ואיש לא ההין להעיר לו על כך!

ופעם אחת אף הגיע רבי לוי יצחק עד לנשיא קלינין עצמו בהשתדלותו העצומה לספק מצות כשרות ליהודי ברית המועצות, וכך בנו הרבי מספר: ״העיר דנייפרו, אחת הערים הגדולות באוקראינה סיפקה גרעיני חיטה וקמח לחלקים גדולים ברוסיה וכשהגיע הזמן להכין קמח למצות, הגיעו מכל ברית המועצות לאוקראינה לקנות חיטה. וכיון שהקמח נועד לפסח הם רצו הכשר מהרב הראשי ויאשר שזה כשר לפסח.

כשפנו אליו לגבי זה, אבא השיב שיקבל את החובה הזו בשמחה אבל בתנאי אחד שמובן מאליו, שאם הוא אכן מאשר שזה כשר לפסח הוא צריך לוודא על ידי המשגיחים שלו שיבטיחו שהחיטה שנטחנת לקמח לא באה במגע עם מים וכך כל התהליך. ולמרות שכשלא מערבים מים יוצא פחות קמח והתהליך מורכב יותר ויקר יותר.

הגיעו אליו מרשיויות העיר ואמרו לו שהוא מחבל שרוצה לגרום לרשויות להפסיד מאות אלפי רובלים רק בשביל שזה יהיה כשר. הוא ענה שבהתאם לחוקה ובהתאם למצפונו האישי ומצפונו של כל אדם נורמלי אם הוא אמור לאשר שהקמח כשר הוא צריך לוודא שאכן כך ואף אחד לא יכול להכריח אותו לכתוב דבר שהוא בניגוד למצפונו והוא לא נכון ב100 אחוז.

הם הציעו לאבא ליסוע למוסקבה ולדבר עם הנשיא קלינין או עם מי מנציגיו ולהסביר להם באופן ישיר שלמרות העובדה שלמטחנות שהיו בשליטה מלאה של הרשויות יעלה להם מאות אלפי רובלים, אי אפשר להכריח יהודי לאכול מצה שהיא לא כשרה בטענה שהרשויות הורו לשקר ולומר שזה כשר למרות שהרשויות עצמם יודעים שזה לא כשר וכאשר הוא השמיע את טענותיו במוסקבה הוא קיבל אישור רשמי, ויותר מזה יצאה הוראה שבאוקראינה, בכל מקום שהרב שניאורסון ישלח את נציגיו לתת אודאסטאבירניה (תעודה) שהקמח כשר, צריך להיענות לדרישות שלהם ולעזור להם גם אם הדבר יגרום להוצאות נוספות, ואפילו הוצאות גדולות״.

הקפדתו הרבה הגיעה לידי כך, שעיסות ששהו על השולחן אפילו דקה אחת מעל לזמן הקצוב – נזרקו ולא השתמשו בהן למצות. זאת בזמן שבו קיבל האזרח הפשוט לא יותר משלושים גרם של לחם שחור ליום תמורת כרטיסים מיוחדים! ואילו לפי הוראותיו סיפקו השלטונות קמח לבן בשקים חדשים דווקא…

אולי יישמע הדבר כחלום, אך באותה השנה הייתה דנייפרופטרובסק (יקטרינוסלב) העיר היחידה ברחבי ברית המועצות שבה נאפו המצות בריש גלי, ובכל ההידורים, ומעיר זו הסדירו אספקה ומשלוחי מצות לפסח לכל רחבי אוקראינה ורוסיה הלבנה, בפיקוחו הקפדני של רבי לוי יצחק.

מאורע זה היכה גלים למרחקים, ואיש לא יכול היה להאמין לאירוע כזה ברוסיה הסובייטית, כשכל פעולה הכרוכה בשמירת הדת, עלולה הייתה לגרום  לשנות מאסר רבות.

סידור פסח כהלכתו

שלוחי הרבי בקזחסטן מרגישים זכות גדולה ומחוייבות עצומה להמשיך ללא פשרות וללא חת בדרכו של הצדיק הטמון בעיר אלמא אטא ועושים כל שבידם כדי שכל יהודי, גם במקומות הנידחים ביותר, יקבל מצות כשרות ויזכה להשתתף בליל הסדר כהלכתו כבן חורין.

"בשנים הראשונות", מספר הרב אלחנן כהן, רבה של העיר אלמא אטא ומנהל הפעילות בקזחסטן, "ייבאנו 12 טון מצות, כל שנה מחדש במבצע מדהים. איזו שמחה ואושר היו ליהודי קזחסטן לקבל מצות כשרות, כולן בגודל אחיד, ארוזות בקופסא מהודרת עם חותמת כשרות מארץ הקודש.

הקונטיינרים עם המצות היו מגיעים  באנית מסע שעשתה דרכה מארץ ישראל לחופי קזחסטן. באחת השנים היה קצת מקום פנוי, ובהזדמנות זו הוספנו מוצרים כשרים לפסח וביניהם כמות גדולה של סוכר. כשהקונטיינר עם המצות יקרות הערך היה בעיצומו של המסע, יצא לפתע חוק חדש – "קווטה".  ולפי ההוראה החדשה, הוגבל יבוא הסוכר למדינה ורק חברות מסוימות הורשו לייבא סוכר לקזחסטן באישור מיוחד. 

וכך, נתקע הקונטיינר הרחק מהעיר אלמא אטא, באחד הנמלים בקצה אחר של קזחסטן. 

בשל המטען האסור, הורד הקונטיינר אחר כבוד והוחרם. כל תחנונינו לא הועילו, הצענו לאנשי המכס לקחת את הסוכר ולשחרר את המצות. אך אי אפשר היה על פי חוק לפתוח את המטען ללא נוכחות השולח או הנמען. לא רק שלא אישרו לנו לקבל את המטען, אף חייבו אותנו לשלם על כל יום נוסף שהמשלוח מתעכב במחסן המכס!

בצר לנו, ניסינו להפעיל קשרים כדי לגאול את המשלוח, עד שהקונסוליה הישראלית התערבה והביאה עורך דין מומחה. הוא חיפש ומצא שמאחר שפרסום החוק החדש היה רק בשפה הרוסית ועדיין לא התפרסם גם בקזחית, האיסור עדיין לא בתוקף. וכך יצאו המצות לחרות ויהודי קזחסטן חגגו את הפסח בהידור…

ברוך השם בשנה זו היו לנו מצות כשרות, אך מי יודע מה יקרה בשנה הבאה? מאז, אנחנו שומרים כ- 500 ק"ג מצות במחסן, שמא מאיזושהי סיבה לא יגיע המשלוח וניתקע ללא מצות, כשמגיע המשלוח החדש אנחנו מכינים מהמצות הישנות קמח מצה".

ארגון משלוח המצות הוא מבצע לוגיסטי שלם והעלויות עצומות, מהעיר אלמא אטא, יש לשלוח לכל ערי קזחסטן ארגזים רבים של מצות ויהודי קזחסטן מחכים למשלוח השנתי בכליון עיניים. 

"בפעם הראשונה", משתף הרב אלחנן כהן, "הגענו לחברת המשלוחים והם הסכימו לשלוח רק חבילות גדולות מאוד, כשבכל חבילה לפחות 30 ק"ג. לא היו בנמצא שקים כל כך גדולים, מצאנו פתרון: הלכנו לשוק וקנינו שקים חדשים, פירקנו אותם וכל הלילה ישבנו ותפרנו עם מכונות תפירה שקים גדולים יותר".  

מאז ועד היום, יהודי קזחסטן כבר יודעים את הלכות הפסח, הם מקבלים גם מארז אישי של מצה שמורה כשקערת הסדר מודפסת על הקופסא ומדריך מפורט לעריכת ליל הסדר המוצמד לכל ערכה. 

לא רק מצות, אלא גם יין, מיץ ענבים, בשר ועופות, עוגיות כשרות לפסח ומוצרים רבים נוספים ניתן לרכוש בשוק הפסח בעיר אלמא אטא ויהודים שידם אינה משגת, מקבלים תלושי קניה במסגרת מבצע "קמחא דפסחא". יש גם עמדה מיוחדת להגעלת כלים והתעוררות עצומה לחגוג את חג הפסח כהלכתו. 

לילות הסדר נחגגים ברוב פאר והדר בכל רחבי קזחסטן. בשבעת המרכזים היהודיים בערים אלמא אטא, אסטנה, פבלדר, אוסט קמינגורסק, שימקנט וקוסטנאי נערכים הסדרים בניצוחם של צבא שלוחי הרבי המתגוררים שם בדרך קבע. ולערים הנידחות, שעדיין אין שליח קבוע, מגיעים מהארץ זוגות צעירים ובחורי ישיבה. הם שוכרים מסעדה או בית פרטי, מכשירים את המטבח ודואגים שכל יהודי יחגוג את חג הפסח כהלכתו כבן חורין.

מסירות נפשו של רבי לוי יצחק השאירה את חותמה בקזחסטן עד היום – 80 שנה לאחר הסתלקותו, והיום, במדינת גלותו, במקום שזרע בדמעות, חוגגים יהודי קזחסטן את חג הפסח בגלוי ובגאון. אם גם אתם רוצים לעזור להם לחגוג את פסח כהלכתו, זאת ההזדמנות שלכם. הקליקו כאן והיו שותפים.

____________

סקרנית לשמוע איך מסתדרים ללא שפה בארץ זרה? איך בונים קהילה מאפס ומה אסור בתכלית האיסור לומר ולעשות בקזחסטן? ולמה אחרי ארבע שנים בכלל עזבתי הכל ועברנו לניו יורק? מדי שבוע אשתף אתכן מחוויותיי ויחד נגלה איך בכל אחת ניתן למצוא עוז רוח וכוחות נפש. כי אישה זה כוח, אישה זו עוצמה. אישה יכולה להפוך את העולם.

לקריאת הפרקים הקודמים, היכנסי.

לקבלת הטור החדש, ישר אצלך במייל, הירשמי כעת לרשימת התפוצה.

————

ברכה טורנהיים, אם לחמישה ילדים, מתגוררת בניו יורק, פעילה להעצמה נשית, אסטרטגית שיווקית ומנטורית לחברות ולעמותות בארה״ב וברחבי העולם.