יוסף חיים כהן מתכונן במרץ לקראת החתונה שלו שתתקיים מחר בעז"ה. הוא עדיין אל השלים את הקניות, משתי סיבות: גם בגלל שהוא ישב שבעה בשבוע שעבר לאחר פטירתו הפתאומית של אביו הרב שלמה דוד כהן זצ"ל, וגם בגלל שלא היה לו כסף די הצורך כדי לקנות את כל מה שהיה צריך לקנות לפני החתונה.
הרב שלמה דוד כהן, אברך יקר שביקרים, תושב באר שבע, התאמץ מאוד לממן את חתונות ילדיו. הוא השקיע את כל כוחותיו, לווה כספים ועזר להם כמיטב יכולתו.
כשהתארס בנו יוסף חיים, הוא לא חשב לרגע שהחתונה שלו תתקיים בלי אבא שכל כך אהב ודאג אותו ואפילו הבטיח לו שילווה אותו לחופה.
אבל אביו התמוטט בפתע פתאום, עלה על יצועו בליל שבת קודש פרשת צו, ולא קם בבוקר. הוא הובהל לבית החולים כשהוא מחוסר הכרה, ואחר ימים ספורים נפטר לבית עולמו. החתונה, שהיתה אמורה להתקיים ביום ראשון, נדחתה בגלל השבעה, ותתקיים בעז"ה מחר יום שלישי.
החתן יוסף חיים נשאר אבוד, אין לו שום אפשרות לממן בעצמו את החתונה, והמשפחה כולה המומה ומזועזעת מנסה לעזור אבל מדובר בהוצאה כבדה מדי, מה גם שאחותו מאורסת גם היא וצפויה להתחתן בשעה טובה בעוד חודשיים בעז"ה.
הגאון רבי יהודה דרעי שליט"א, רבה של באר שבע, פרסם בימים האחרונים הודעה מצולמת, בה הוא קורא לתושבי עירו ולכל מי ששומע את דבריו, להיחלץ לעזרתו של החתן היתום: "מדובר באדם ירא שמים בתכלית שנפטר לדאבוננו הרב בפתאומיות… והבן שלו שנאלץ לדחות את החתונה, ולרש אין כל, אפילו לא העניינים הבסיסיים כדי להתחתן ולבנות לו את הבית הקטן שלו. אנחנו פונים לכולם לעזור להירתם למצווה החשובה הזאת, בפרט בימים הללו שכולנו זקוקים מאוד לרחמי שמים ולזכויות רבות. תורה וגמילות חסדים מצלילים מחבלי משיח".
לפני שלוש שנים זה היה נראה 'לאחר יאוש'. משפחה ירושלמית נקלעה למשבר חמור במיוחד עם פטירתה של האם שהיתה עמוד התווך של הבית. הן נותרו ארבע בנות, רווקות מבוגרות, ואב אחד שלא ידע את נפשו מרוב צער. הוא שקדן, צנוע, אין לו בעולמו אלא ד' אמות של הלכה, ולא היו לו הכלים הרגשיים והפיזיים להתמודד עם הקושי הנורא.
אבל אבי יתומים נחלץ לעזרתו, ובסייעתא דשמיא, מאז האסון הנורא, ידעה המשפחה עוד שמחה ועוד שמחה, ארבעת הרווקות התארסו בזו אחר זו, ובין חתונה לחתונה היו עוד אירוסין, שרשרת של שמחות ליוותה אותם לאורך שנה וחצי, ומחר בשעה טובה מתחנת הבת הרביעית והאחרונה.
"האם הצדקנית עלתה לשמי מרום, וככל הנראה פעלה ישועה גדולה עבור בנותיה", אומרים מכרים של המשפחה.
שלוש מהחתונות כבר התקיימו, הן היו שמחות ומאושרות, אבל גם מלאות עצב וכאב על האמא שלא זכתה לראות את בנותיה, והיתה צריכה לעלות לשמי מרום כדי לפעול עוברן ישועה.
החתונות היו צנועות מאוד, המינימום ההכרחי, הצלם הכי זול, התזמורת הכי פשוטה, אוכל מקייטרינג של חסד, ואולם אירועים צנוע במיוחד. הם לא התברכו בכסף, אבל כן התברכו במעלות אחרות, מידות טובות, יראת שמים טהורה, ענוות חן הנסוכה על פניהן.
האב, אברך תלמיד חכם מופלג, כל כך מאושר. הבת הרביעית מתחתנת. הוא אומנם נשאר לבד בבית אחרי שכל הגוזלים כבר פרחו מהקן, והוא נשאר אלמן בודד, אבל השמחה גדולה מאוד.
עם זאת, העול הכספי מעיק עליו מאוד. הוא מעולם לא היה עשיר. כשרעייתו היתה בחיים היא היתה המפרנסת העיקרית מעבודתה כגננת. הבנות גם הן עבדו והרוויחו וסייעו לכלכלת הבית, אבל בסופו של דבר זה הספיק למינימום ההכרח, והאמת? הוא מעולם לא ביקש יותר מזה. אבל עכשיו, כשהוא חיתן שלוש בנות בתוך תקופה של כשנה, ובעוד שבועות אחדים הוא מחתן בת רביעית, הוא מרגיש שבאו מים עד נפש. אין מנוס, אין ברירה ואין שום עצה אחרת, הוא נאלץ לבקש עזרה.
זאת ההזדמנות שלנו לתמוך באברך תלמיד חכם, לקחת חלק במצוות הכנסת כלות יתומות, לא אחת ולא שתיים, ארבע כלות יתומות שהחתונות שלהן טרם כוסו מבחינה כספית, ויש צורך לעזור.
אשרי מי שיזכה לעזור ולסייע, על אנשים כאלו אמרו חז"ל את הפסוק 'חכם לב ייקח מצוות'. וזו מצווה לחכמים בלבד!
זה חוזר על עצמו שוב ושוב, התקופה שאחרי פטירתו של אדם צעיר בדמי ימיו, מאיימת לפרק ולמוטט את המשפחה שהותיר אחריו.
זהו גם מצבה של המשפחה המתגוררת ביישוב סמוך למירון. במשך קרוב ל-15 שנה עסקה הגברת אך ורק בטיפול וסיעוד לבעלה שהלך וגווע לנגד עיניה. היא טיפלה בו במסירות, השתדלה מאוד להתאמץ ולהשקיע בילדיהם, אבל לא היה לה זמן לעבוד ולהתפרס.
ימים אחדים לפני פורים נפטר האב המיוסר, ועכשיו פותחת האלמנה את עיניה ולא מצליחה להבין כיצד תוכל להתמודד עם הררי החובות ועם ההוצאות השוטפות של ניהול הבית, כשאין לה פרנסה מסודרת, וכשהיא זקוקה להתחיל ולשקם את עצמה אחרי 15 שנה של 'פסק זמן' מאולץ ומתיש כל כך.
בבית נותרו שלושה ילדים. הבן הגדול בן 21, אחרי הילדה בעלת הצרכים המיוחדים, ולבסוף בחור צעיר בן 14 שנולד חודש בלבד לפני שאביו חלה, ושמעולם לא זכה לגדול בצלו של אב בריא ו'שגרתי'.
מאז פטירתו נותרה האלמנה שבורה ואבודה, קצבת הנכות הופסקה וכך גם הכספים הביטוחיים. היא עדיין זכאים לקצבת שארים ולקצבת נכות עבור הילדה בת ה-20 הסובלת מתסמונת דאון, אבל אין באלו כדי לשלם את כל ההוצאות הכבדות הכרוכות בטיפול בילדה, ועלויות פרנסת וכלכלת המשפחה.
מי שנזעק לעזור ולסייע, הוא הגאון רבי יוסף ליזרבוביץ שליט"א מורה צדק ב'אור הגנוז' שהכיר מקרוב את המנוח. הרב פונה לציבור ומבקש לעזור ולסייע.
"זה קרוב ל-15 שנים שהמנוח סבל ייסורים קשים", אומר הרב שליט"א. "הוא היה מרותק למיטתו ולכסא הגלגלים שלו, לא יכול היה ללכת לא יכול היה לשכב, המשפחה תמכה בו והקהילה תמכה אבל הוא ניצל כל רגע שעוד היתה לו אפשרות".
בדבריו מציין הרב כי המנוח היה עוסק בלימוד הקבלה ובלימוד תורת הנגלה רבות בשנים, וגם בשנותיו האחרונות כשכבר לא יכול היה להעמיק בלימודים כבדים, בגלל מחלתו, היה מקפיד שלא לבטל את זמנו ומתאמץ לעסוק בעניינים קליעם יותר כפי יכולתו.
לדברי הרב שליט"א: "חובה להתחיל לבסס איזושהי מסגרת תומכת לאלמנה וליתומים. כל עוד שהוא היה חולה פה בעולם הזה", מסביר הרב את הנחיצות, "היתה זו ספינה עם רב חובל שהנהיג את המשפחה. הם יכלו קצת להתקיים ולהתבסס על כל מיני קרנות וביטוחים, אבל ברגע שהוא עזב את העולם, נותרו האלמנה ושלושת היתומים כספינה מטורפת בלב ים.
"יש להם בחור שכבר נמצא בתקופת השידוכים, ואין אפילו את ההתחלה. אין את הקיום החודשי של המשפחה, דברים מינימליים! יש עוד בחור צעיר שלא מזמן עשה בר מצוה וצריך את העזרה
"ומי שיזכה לקחת חלק ולעזור להקים מסגרת שתתמוך בהם, הקב"ה יעודד אותו ויתמוך בו בגשמיות וברוחניות, בריאות הנפש והגוף, נחת מהילדים וכל מה שצריכים! ונזכה לחזק את המשפחה הזאת שכעת מרגישה אבודה, שתוכל להמשיך את החיים ולגדל את הילדים לתורה ולחופה ולמעשים טובים בעז"ה".
צריך לבקש מכולם, מכמה שיותר אנשים. לפעמים אנחנו נמנעים לבקש, או שהם כבר תרמו בעבר, או שאנו מתביישים מסיבה כלשהי, או שאנו סתם חושבים שהם בטח לא יתרמו. צריך לבקש ומכמה שיותר אנשים.
2. הענק 'ערך מוסף' שאין לאחרים.
הענק לתורם לא רק הזדמנות לתרום, אלא תן לו משהו מעבר, לדוגמה, אזכרת שמות בקברי צדיקים או גדולי ישראל. בנוסף לבקשה שלך, צרף לתורם גם משהו מועיל: את זמני החגים, לקט מנהגים או הלכות רלוונטיות.
3. סיפור מרגש.
תן לתורם את הסיפור שמאחורי התרומה, עם הרבה מאוד רגש. צור אצל התורם אמון, על-ידי הצגת סיפור הצלה מיוחד שהתרחש בזכות התרומה שלו. חיים שניצלו, התקדמות מיוחדת של ילד, רכישת מחולל חמצן, וכדומה. שיוכל להתרגש ולהתפעם ולבחור בבקשה שלך.
4. תרומה בקלות.
ספק לתורמים דרכים נוחות וקלות לתרומה ללא מאמץ: על-ידי שליח, העברה ב'ביט', טלפון, לינק לתרומה באשראי, סעיף 46 ועוד.
גם אם אתה כבר מתרים בבית הכנסת, אל תסתפק בכך. מצא דרכים נוספות להגיע לאותו תורם. לבית, לטלפון, לתיבת המייל, לעלונים שהוא קורא.
6. בראש של התורם.
רוב העמותות עסוקות במה שהן עושות, ושוכחות להדגיש את מה שהתורם מרוויח. תן לתורם להבין ולהרגיש מה הוא ירוויח – איזה הרגשה תהיה לו כאשר ילד, משפחה, חולה, או עני ואביון, ירגישו כשהם ילכו לבית – הכנסת עם בגדים מצוחצחים בזכותו.
7. לנצל את המומנטום.
בחר את הרגעים המרגשים ביותר במהלך החודש כדי לבקש. זמנים מלאי רגש שבהם התורם יפתח את לבו ומסוגל לתרום.
לדוגמה: הנה מה שעמותת 'רב חסד' של בעלזא באנטוורפן, אותה אנו מלווים נאמנות, שלחה לחברי הקהילה:
65 משפחות ובתוכם 275 ילדים לא ישנו הלילה מרוב התרגשות.
היום זה קורה להם. היום הם יוכלו להתחדש בבגד חדש ונעליים חדשות לכבוד יו"ט שירכשו עם התלושים של רב חסד שקיבלו ביום שישי.
החיוך והשמחה זה רק בזכות אנשים כמוך שיירתמו היום לאמץ ילד לחג על-ידי תרומה של עלות ילד בסך 145 אירו למגבית "מייחלות" שעל-ידי "רב חסד".
אז נכון, זה לא תמיד קל וגם כמה אתה כבר מסוגל לעשות… אבל אנחנו מאמינים בך ומאמינים בדרך, וכאשר תפעל במדויק ועם מירב הכלים, תרגיש את השינוי בבנק.
זו טעימה קטנה משיטות הפעולה שנתנו לאלפי עמותות ומגייסי כספים את העוצמה והידע להגדיל את היקף התרומות והפעילות שלהם ולנסוק מעלה.
גדולי הדור שליט"א, הנושאים בעול הציבור, הקדישו שעות ארוכות מזמנם יקר הערך על מנת להתקבץ לכינוס מיוחד עבור עמלי התורה, לפנות אל הציבור ולבקש מכל אחד ואחד מאיתנו לתרום עבור קרן עמלי התורה, מגבית קמחא דפסחא של ועד הרבנים.
במעונו של מרן פוסק הדור הגאון רבי משה שטרנבוך שליט"א התקבצו ובאו מרן האדמו"ר מויזניץ שליט"א, כ"ק מרן האדמו"ר מצאנז שליט"א, ומרן ראש הישיבה הגר"ח פיינשטיין שליט"א, שתרמו – וקראו לציבור לתרום 'קמחא דפסחא' לקרן עמלי התורה שעל ידי ועד הרבנים.
התבטאויות נדירות נשמעו מגדולי ישראל, עם הבטחות מופלאות עבור התורמים.
מרן פוסק הדור הגר"מ שטרנבוך שליט"א, היה ראשון התורמים – והבטיח כי "כל מי שיתן לזה – כולם יראו ישועות ויהיה לו סייעתא דשמיא גדולה".
מרן האדמו"ר מויז'ניץ שליט"א אמר כי "הקמחא דפסחא הזה, הוא הדבר הגדול ביותר שיש! כל מי ששותף בקרן עמלי התורה, הקב"ה ימלא כל משאלות ליבו לטובה".
כ"ק האדמו"ר מצאנז שליט"א: "מי שתורם לקרן עמלי התורה של ועד הרבנים, יש לו ברכה מהתורה 'והריקותי לכם ברכה עד בלי די', כל מי שתורם לזה כבר לא צריך עוד שום ברכה, זה הברכה הכי גדולה שיש".
גדולי הדור שליט"א, בקריאה לציבור לתרום לקרן עמלי התורה, למגבית קמחא דפסחא, כתבו מכתב נדיר לציבור: "התכנסנו יחד לבקש מכל אחד להיות שותף בקמחא דפסחא של ועד הרבנים"
"להביא את שמחת החג לאלפי עמלי תורה ונשברי לב"
"להעביר מעלינו כל גזירה קשה"
ויחד עם זה מצורפת ברכה כה חשובה לימים טרופים אלו שהלב מפחד ואינו יודע מה יילד יום:
"ובוודאי שגדולי זכות הצדקה לועד הרבנים להעביר מעלינו כל גזירה קשה, בפרט בעת הזאת"
הברכה של גדולי הדור לתורמים – מידה כנגד מידה, "תזכו צרכי החג בהרחבה"!
מי לא זקוק לברכות אלו? מי רואה אותם יוצאים ואינו יוצא עמהם? כולנו תורמים כעת, לצרכי החג בהרחבה של עמלי התורה – וזוכים לכל הברכות האמורות בתורה.
מקרה מדהים שמגיע אל סיומו הטוב בימים אלו בירושלים עיר הקודש, החל לפני כשנה וחצי, כשאם המשפחה, אשה צדקנית וישרת דרך, נפטרה לבית עולמה לאחר מחלה קשה.
המצוקה בבית היתה נוראה. עוני, דלות ואביונות. הם הסתפקו במועט שבמועט, היו רעבים ללחם ולא ביקשו עזרה.
ארבע יתומות הן היו, ארבע רווקות מבוגרות שנשארו עם האב האלמן, שהתפקוד שלו בענייני העולם הזה אינו מן המשופרים בלשון המעטה. אין לו בעולמו אלא ד' אמות של הלכה.
הבנות התמודדו עם העוני ומהחסור בגבורה, נשכו שפתיים ולא ביקשו עזרה. אבל כשהגיעו מים עד נפש, אחת מהן שברה את קשר השתיקה שהן גזרו על עצמן, ו'הלשינה' לרבנית שאיתה הן היו בקשר.
בתוך זמן קצר עורבו בסיפור אנשי הצדקה שהזדעזעו מהעוני ששרר בביתן, ומיהרו לגיסי עבורם עזרה.
זמן קצר לאחר מכן התארסה אחת הבנות שהיתה אז בת 30, ולאחריה אחות נוספת. שתי האחיות התחתנו ואז התארסה הבת השלישית וממש לפני חתונתה התארסה גם הרביעית, בת 21. החתונה תתקיים בעז"ה ביום שני ז' בניסן, בעוד פחות משבוע!
"האם הצדקנית עלתה לשמי מרום, וככל הנראה פעלה ישועה גדולה עבור בנותיה", אומרים מכרים של המשפחה.
שלוש מהחתונות כבר התקיימו, הן היו שמחות ומאושרות, אבל גם מלאות עצב וכאב על האמא שלא זכתה לראות את בנותיה, והיתה צריכה לעלות לשמי מרום כדי לפעול עוברן ישועה.
החתונות היו צנועות מאוד, המינימום ההכרחי, הצלם הכי זול, התזמורת הכי פשוטה, אוכל מקייטרינג של חסד, ואולם אירועים צנוע במיוחד. הם לא התברכו בכסף, אבל כן התברכו במעלות אחרות, מידות טובות, יראת שמים טהורה, ענוות חן הנסוכה על פניהן.
האב, אברך תלמיד חכם מופלג, כל כך מאושר. הבת הרביעית מתחתנת. הוא אומנם נשאר לבד בבית אחרי שכל הגוזלים כבר פרחו מהקן, והוא נשאר אלמן בודד, אבל השמחה גדולה מאוד.
עם זאת, העול הכספי מעיק עליו מאוד. הוא מעולם לא היה עשיר. כשרעייתו היתה בחיים היא היתה המפרנסת העיקרית מעבודתה כגננת. הבנות גם הן עבדו והרוויחו וסייעו לכלכלת הבית, אבל בסופו של דבר זה הספיק למינימום ההכרח, והאמת? הוא מעולם לא ביקש יותר מזה.אבל עכשיו, כשהוא חיתן שלוש בנות בתוך תקופה של כשנה, ובעוד שבועות אחדים הוא מחתן בת רביעית, הוא מרגיש שבאו מים עד נפש. אין מנוס, אין ברירה ואין שום עצה אחרת, הוא נאלץ לבקש עזרה.
זאת ההזדמנות שלנו לתמוך באברך תלמיד חכם, לקחת חלק במצוות הכנסת כלות יתומות, לא אחת ולא שתיים, ארבע כלות יתומות שהחתונות שלהן טרם כוסו מבחינה כספית, ויש צורך לעזור.
אשרי מי שיזכה לעזור ולסייע, על אנשים כאלו אמרו חז"ל את הפסוק 'חכם לב ייקח מצוות'. וזו מצווה לחכמים בלבד!
ההכנות לחורף הקזחי מתחילות כבר בחודש מאי. לרבים מאוד מתושבי אוסט קמינגורסק יש בית עץ קטן מחוץ לעיר המכונה דַאצֶ'ה המותאם לאורח חיים כפרי. בדרך כלל בתוספת חלקת אדמה. למשפחות האמידות יותר הדאצ'ה הוא בית קיץ והוא משמש בעיקר לנופש, אך רוב רובם של הדאצ'ניקים עובדים קשה מאוד בכל ימות הקיץ כדי להצטייד בכמות מזון שתספיק לחורף הקרב.
מבוקר עד ליל הם זורעים, נוטעים ומשקים את חלקת האדמה הקטנה שלהם ומגדלים ירקות, פירות ואפילו פרחים. מטבע הדברים רק גידולים שתוך זמן קצר יהיו ראויים לאכילה. בטטה, אבוקדו או מנגו לא תצליחו להשיג בקזחסטן. בסוף הקיץ, הם כובשים כמעט הכל בצנצנות זכוכית: מלפפונים, עגבניות, פלפלים, כרוב ואפילו אבטיחים!!! (יצא לכם לטעום אבטיח מלוח? גם לי לא. לא היה לי אומץ לטעום) הם מכינים ריבות בטעמים שונים ומאכסנים את כל הטוב הזה מתחת למיטות, בארונות ובכל פינה פנויה בבית שבעיר. מי שלא טורח בקיץ, לא יהיה לו מה לאכול בחורף, פשוטו כמשמעו. לא כל אחד יכול להרשות לעצמו לקנות ירקות בשוק.
במהלך השנים יצאנו לבקר כמה מחברי הקהילה בדאצ'ה, דאצ׳ניקית אחת הזכירה לי את סבתי ע"ה והותירה בי רושם עמוק. קראו לה רְבֶּקָה קוגן (כהן, שוב הג' השתרבבה במקום האות ה') ולסבתי – רבקה כהן. שתיהן תמיד עבדו בחריצות ובזריזות שלא מביישת בחורה בת עשרים.
למרות גילה המופלג (85!) היא השכימה קום והכינה יבול מספיק לשלושת ילדיה ולחמשת נכדיה. בקיץ לא היה לה פנאי להגיע לשיעור הנשים, אבל כשהגיעה בסיומה של עונת הדאצ'ה, היא השלימה במהירות את הפערים. התפיסה שלה היתה כל כך מהירה, והיא קלטה מושגים חדשים ביהדות צ'יק צ'אק, רבקה היתה פיזיקאית בהכשרתה ולימדה את הנכד החמוד שלה שיעורים פרטיים במתמטיקה ופיזיקה, ותמיד היא היתה עסוקה. איחלתי לעצמי שהלוואי שלי תהיה צלילות דעת כזו בגילה, ברוך השם היא חיה באושר ובבריאות עד עצם היום הזה.
יום אחד היא הגיעה אלינו הביתה יחד עם אחד מנכדיה והביאה איתה אספקה שלימה: כרוב, קישואים, תותים והרבה פרחים. כל כך התרגשתי, מייד חיבקתי אותה ואמרתי לה: "רבקה, סְפַּסִיבַּה! תודה!"
כשהיא שמעה את זה, היא כל כך הזדעזעה, ״נִילְזַה! אסור! אין לומר תודה על יבול מהדאצ'ה, זה עלול לעשות עין הרע וחלילה לפגוע ביבול! ״
אז מה אומרים? איך מגיבים למתנה כל כך יפה ומושקעת?! יצאתי לבדוק מה מותר ומה אסור לומר בתכלית האיסור בקזחסטן.
ייהרג ואל יעבור
גיליתי שיש הרבה כללים שמבחינת המקומיים הם יהרג ובל יעבור, אמונות טפלות רבות מועברות מדור לדור. כל עוד אין התנגשות עם הדת היהודית, ידענו שאנחנו חייבים לכבד את המנהגים המקומיים. למדנו למשל שלבן אדם מבוגר צריך לפנות בלשון רבים. פניה ישירה בלשון יחיד משדרת זלזול.
גילינו שלכל אחד ואחת צריך לפנות לא רק בשמו הפרטי, אלא להוסיף גם את שם אביו. מה האוֹצֶ'סְטְבַה שלך? היה חלק אינטגרלי מהשאלון הקהילתי. לדוגמא: לבעלי קוראים שלמה ולאביו ברוך אז נכון לפנות אליו בשם "שלמה ברוכוביץ". ואם לי קוראים ברכה ולאבי קוראים אשר, יש לפנות אליי בשם "ברכה אשרובה".
יום הולדת בקזחסטן. צילום: ברכה טורנהיים
זה היה קצת מורכב בשבילי, לא רק שפה חדשה ושמות שקשה לגלגל על הלשון, יש לי עכשיו על הראש אוצ'סטבה. בצר לי אמרתי לנשים: "באמת, אני מאוד מכבדת אתכן, אבל זה ממש קשה לי". והן ויתרו על כבודן בחינניות.
יש עוד רשימה ארוכה של מנהגים מקומיים שעליהם אספר לכם בהמשך בעזרת השם. אבל אחד ממש חשוב אני חייבת לשתף, ובהקדם האפשרי. אחרת, כשתפגשו בפעם הבאה מישהו ממוצא רוסי אתם עלולים להסתבך קשות.
איך מברכים זה את זה לשלום?
רוסים מאמינים שלחיצת יד, חיבוק או נשיקה לאורח בכניסה לבית הם פעולות אסורות בתכלית האיסור. על פי הפולקלור הרוסי, מפתן הדלת הוא המקום בו הנשמה של הבית שוכנת, ולכן קבלת פנים בצורת לחיצות ידיים וכדומה הן מקור למזל רע. כמובן, זה לגמרי בסדר לברך את האנשים שמגיעים אליכם הביתה לשלום, אלא שהדרך הנכונה לעשות זאת היא להמתין עד שכולם ייכנסו הביתה, או לחילופין, ייצאו החוצה (כשהם עוזבים את הבית) ורק אז לברך אותם לשלום.
נערכים לשר החורף
החורף הגיע במלוא עוצמתו. הלבן עוטף את כל העיר, השלג מתנוסס לגובה מטר ומעלה, מדי יום חייבים לפנות את השלג מהרחובות, לפינוי השביל המוביל הביתה כל אחד אחראי לעצמו. אחרת, לא תוכלו להיכנס.
למזלנו הרב, היו לנו שומרים 24 שעות בפתח הבית ועליהם היתה מוטלת המלאכה. רוסלן, פארחת וסיריק ניהלו תורנויות פינוי שלג וערכו בשבילנו את הקניות בשוק.
מזרח קזחסטן שוכנת בגבול סיביר, מינוס ארבעים מעלות זו הטמפרטורה הממוצעת בימות החורף, ובימים שהיה "רק" מינוס עשרים, תושבי העיר הרגישו הקלה גדולה. "סבודניה טיפלו, היום יום חמים!", הודיע לנו בחיוך בוריס המדען, "רק מינוס עשרים". בערבים, המעלות יכולות לרדת גם למינוס חמישים ויותר.
גוף האדם אינו יכול לעמוד בקור בעוצמה כזו, נדרשת היערכות הן של התושבים כפרטים והן של התשתיות העירוניות. מדובר בשכבות על גבי שכבות של בגדים חמים: זוג אחד או שניים של גרבי צמר עבים, מגפיים להליכה בשלג עם פרווה מבפנים ועור או גומי מבחוץ, מכנסיים עבים שהרוח אינה יכולה להם, גופייה ארוכת שרוולים, שכבות של סריגים, ומעל לכל מעיל חם במיוחד ואטום למים. יש מחלקה שלמה בשוק של מעילים מפרווה אמיתית ומעל לכל הטוב הזה, יש לחבוש כובע שמכסה היטב את האוזניים, להדק צעיף שלא ישאיר לרוח חריץ לחדור בעדו ולעטות כפפות. רק כך אפשר לצאת לעבודה, לבילוי או לגן המשחקים.
קזחסטן בשלג. צילום: ברכה טורנהיים
את הצמיגים ברכב יש להחליף לצמיגים מיוחדים לשלג, אחרת תהיה סכנת החלקה. השוק המרכזי פתוח כרגיל ותגרני השוק מגיעים השכם בבוקר וחוזרים הביתה עם רדת החשיכה. פה, השכבות הרגילות כבר לא מספיקות והעובדים החרוצים מתכסים מעל כל השכבות בשמיכת פוך!! גם אם בדוכן יהיו עשר עגבניות בלבד, המוכרים יגיעו לעבודה כרגיל. רַבּוֹטַה, זהו הערך העליון במדינות ברית המועצות לשעבר. אם תגלה טיפת עצלות, מייד תכונה בכינוי המעליב "פרזיט".
בתי הספר תמיד פתוחים. הם לא מתרגשים ממזג האוויר, התושבים מקבלים אותו בהשלמה ועל כל מוראותיו הוא חלק מהחיים. יש לחורף גם צדדים מהנים כמובן, וענף הסקי פורח. הנהרות בעיר קפואים לגמרי וילדים רבים מפליאים במיומנותם ומיטיבים אפילו לרקוד בשלג ומתמודדים בתחרויות נושאות פרסים.
הבתים חמים מאוד ומוסקים בעזרת מערכת החימום של העיר, אין לתושבים שליטה על הטמפרטורה. העירייה מחליטה מתי לפתוח ומתי לסגור ולפעמים יספגו התושבים שבועיים ללא חימום בתחילתו או בסיומו של החורף, העירייה לא תשנה את תאריך פתיחת מערכת החימום לפי מזג האוויר אלא לפי מה שנקבע מראש, קשוחים שם.
כשנותרנו המומים
בשעה טובה מצאנו לנו מבשלת קזחית זריזה שהכירה לנו את המטבח הרוסי והקזחי.
נוריה הגיעה לחודש ניסיון שבו עבדה מהשעה 8 בבוקר עד השעה 5 אחר הצהריים והיא היטיבה לבשל לנו ולאורחים הרבים בורשט, פילמני, ואפילו מרק מיונז (אנחנו לא נגענו, אבל האורחים טענו שזה מעדן!).
היא אפתה לנו לחם וחלות והיא כל כך שמחה כשבסוף החודש הודעתי לה שהיא יכולה להמשיך לעבוד אצלינו ואף שילמתי לה את שכרה על החודש שחלף. "לא ציפיתי לקבל תשלום על חודש ניסיון", היא אמרה לי בתדהמה והודתה לי בדמעות. אנחנו מצאנו עובדת מסורה והיא מצאה לשמחתה מעסיקים הגונים.
ומהקור המקפיא בחוץ, הגיעו אלינו הביתה אורחים רועדים מקור. היתה לנו קופסת תה יפה שהבאנו מהארץ עם מבחר טעמים. "תשתה תה?" שאלנו את האורח הרועד, וכמעט תמיד התשובה המנומסת הייתה: "לא, תודה!".
ואז למדתי פשוט לנסח את השאלה אחרת: "איך תרצה את התה, עם סוכר או בלי סוכר?" כשלא תהיה אופציה למילה ״לא״, התשובה כמובן תהיה חיובית. וכך למדנו להפשיר את הלבבות. שיעור מעשי ראשון בשיווק שמשמש אותי עד היום.
מנגד, היתה לנו פעם סיטואציה משעשעת. הצענו כרגיל לאחד האורחים תה וביקשנו ממנו לבחור תהיון מהקופסא. והוא בטבעיות לקח אחד מכל טעם, הכניס לכיס והודה לנו. הוא הותיר אותנו המומים עם פה פעור…
מבצע יום הולדת
אין חגים, אין תאריכים מיוחדים. אז איך אוספים אנשים? מוצאים פנאי גם לדברים הפחות שגרתיים וכך, בנוסף לשיעורים הקבועים בכולל "תפארת זקנים לוי יצחק" , במועדון הנשים ובבית ספר יום ראשון, התחלנו תכנית חדשה: יום הולדת עברי לכל יהודי.
בכ"ה אדר תשמ"ח יום הולדתה של הרבנית חיה מושקא, הכריז הרבי מליובאוויטש על מבצע ״יום הולדת״ והנהיג מנהגים מיוחדים ליום המיוחד. ״יום ההולדת של יהודי הינו בעל חשיבות רבה, והוא ממש כמו ראש השנה הפרטי שלך״, כך כתבנו לבעל יום ההולדת במכתב אישי.
אנסטסיה המזכירה בדקה בלוח השנה מתי חל יום הולדתו של כל חבר בקהילה, הכנו מכתב ברכה מיוחד בו אנחנו מודיעים לו בחגיגיות את התאריך העברי שבו נולד, מאחלים מזל טוב וברכות עד בלי די והדפסנו לכל אחד את פרק התהילים האישי שלו מתורגם לרוסית בתוספת מנהגים המיוחדים ליום ההולדת שאותם הנהיג הרבי.
יום הולדת בקזחסטן. צילום: ברכה טורנהיים
כך חגגנו בביתינו את יום הולדתו של כל חבר פעיל בקהילה עם עוגה ומסיבה חמימה ומרגשת. ומי שעדיין לא השתתף בפעילויות, קיבל ערכת יום הולדת מעוצבת בדואר. אין לתאר את ההתרגשות של בעל/ת השמחה!! רבים מהם הם אנשים בודדים שחיים לבד, הילדים רוב הזמן עסוקים או לא מתגוררים בעיר אוסט קמינגורסק.
יחד קיימנו את מנהגי יום ההולדת: נתינת צדקה, קבלת החלטה טובה, דבר תורה, התוועדות חסידית, ואיך לא, "לחיים" על כוס וודקה שמחממת את העצמות והלבבות.
מגששים בשלג
יום אחד קיבלנו הודעה מהמרכז באלמטי שתייר ישראלי בדרכו אלינו. כל כך התרגשנו לבואו, סוף סוף נוכל לדבר שוב עברית. הוא נסע ברכבת יומיים והיה אמור להגיע אלינו בשעות הערב החשוכות.
הזמן עובר, והוא עדיין לא מגיע. התחלנו לדאוג, בחוץ – אפילה. אין תאורה ברחובות והאורח מתמהמה. אחרי שעה ארוכה צלצל הטלפון ועל הקו – רפאל התייר, נכנס לחנות מכולת ומשם הצליח להתקשר, הוא לא מצליח למצוא את הבית שלנו.
שלחנו אליו את הנהג, והתייר האומלל הגיע רועד מקור. המעיל שלבש לא היה מספיק עבה, לראשו כובע שבקושי מכסה את האוזניים וכפפות לא מתאימות. מייד הצענו לו מקלחת חמה, חדר שינה וצלחת מרק חם.
"תגידו, יש לי משהו מאחורי האוזניים?" הוא שואל אותנו. לא ראינו שום דבר חריג. המסכן סבל כל הלילה ובבוקר שוב, אותה שאלה: יש לי משהו מאחורי האוזניים? נחרדנו למראה שני הבלונים שצמחו מאחורי אוזניו ומהשלפוחיות בפרקי אצבעותיו, הבנו מייד שצריך לקחת אותו לבית החולים. שם אמרו לנו שהוא סובל מכוויות קור בדרגה שניה. רפאל קיבל טיפול מתאים, הכוויות נחבשו וכמובן, כל התכניות שלו לטייל בעיר – בוטלו לימים הקרובים.
נהננו מאוד בחברתו, שמחנו לשוחח בעברית אחרי חודשים שאנחנו שוברים את השיניים בשפה הרוסית והוא נשאר אצלנו עד להחלמתו המלאה. הוא לא היה צריך יותר מכמה ימים לתייר בעיר ומשם המשיך במסעו לסין ולארצות המזרח.
הישראלי שנכווה. צילום: ברכה טורנהיים
——————————-
סקרנית לשמוע איך מסתדרים ללא שפה בארץ זרה? איך בונים קהילה מאפס ומה אסור בתכלית האיסור לומר ולעשות בקזחסטן? ולמה אחרי ארבע שנים בכלל עזבתי הכל ועברנו לניו יורק?מדי שבוע אשתף אתכן מחוויותיי ויחד נגלה איך בכל אחת ניתן למצוא עוז רוח וכוחות נפש. כי אישה זה כוח, אישה זו עוצמה. אישה יכולה להפוך את העולם.
שרשרת מזעזעת של טרגדיות קשות שהתחוללו ב-40 הימים האחרונים, הותירו למרבה הצער 60 יתומים שאינם נשואים, שכעת יש צורך לדאוג לפרנסתם ולהקים להם קרנות עם סכומים בסיסיים כדי שיוכלו להתחתן בכבוד.
ברשימת היתומים נכללים ארבעת היתומים של הרב אהרון אפללו זצ"ל מבית שמש, שנפטר בגיל 55. חמשת היתומים של הרב אריה אברהם זצ"ל מחדרה, נפטר בגיל 57. ארבעת היתומים של הרב אהרון יום טוב זצ"ל שנהרג בתאונה במהלך שליחות קודם באמריקה התיכונה והוא בן 37 בלבד, חמשת היתומים של הרב צהל שרפי זצ"ל מבני ברק שנפטר בגיל 67 כתוצאה משברון לב נורא שפקד אותו עם פטירתו של מורו ורבו מרן הגר"ש אליו היה צמוד במשך שנים רבות, שלושת היתומים של הרב י. שאולי זצ"ל מאור הגנוז שנפטר בגיל 57, שלושת היתומים של הרב שלמה דוד כהן זצ"ל מבאר שבע שנפטר בגיל 62 באופן פתאומי כתוצאה מדום לב, חמשת היתומים של הרב אשר עובדיה זצ"ל מרכסים שנפטר גם הוא באופן פתאומי לעיני בנו בן ה-12, והוא בן 45, חמשת היתומים של הגב' ליאור דיין שנפטרה בגיל 37, ששת היתומים של המחנך ומזכה הרבים הרב ניסים בטיש זצ"ל מאלעד שנפטר בגיל 60 לאחר מחלה קשה, שבעת היתומים של הגננת האהובה מרת רחל מלול ע"ה מבני ברק, נפטרה בגיל 38 לאחר מחלה מייסרת, חמשת היתומים של של הרב יהודה שעיבי זצ"ל מבני ברק שנפטר בגיל 51, ושמונת היתומים של הרב אליהו גוזלן זצ"ל מרכסים, נפטר בגיל 50 לאחר מחלה קשה.
מדובר ברשימה ארוכה במיוחד, וברצף מזעזע של טרגדיות חמורות שבאו בזו אחר זו, בשעה שעם ישראל כולו נתון בצרה ובשביה.
מרנן ורבנן גדולי ישראל הורו למנהלי 'קופת העיר' להקים קרן מיוחדת לעזרת היתומים, והוסיפו הוראה שכל אחד ואחד ישתדל לתרום לקרן סכום של 1,200 שקלים לכל הפחות, 20 שקלים לכל יתום ויתום, כדי להחזיקם ולהחיותם, לאפשר ליתומים הללו להתקיים בכבוד עד חתונתם, ולסייע לאלמנות גם להשיא אותם בעז"ה בהגיעם לפרקם, בדרך של כבוד ובלי עול כבד של חובות חלילה.
"מדובר בצרת רבים, רואים בבירור שזה עניין שמוטל על הציבור כולו", אומרים הרבנים, "זה לא משהו פרטני של משפחה זו או אחרת, אלא עניין כללי, ולכן הציבור כולו צריך לשאת באחריות ולקחת על כתפיו את הנטל הזה של פרנסת היתומים והשאתם בהגיעם לפרקם. ובזכות מצוות הצדקה ינצלו התורמים מכל צרה וצוקה, כמאמר הכתוב "וצדקה תציל ממות".
במשך כל התקופה הארוכה שהוא נלחם להחזיק את הבית כדי להציל את חיי אם ילדיו תחי', הוא לא הצליח לעבוד ולפרנס את המשפחה – אך זה לא היה הנושא הכי חשוב באותם ימים.
בחסדי שמיים, גילו את המחלה הקשה בשלב מוקדם יחסית, והצליחו, תוך כדי שהם עושים שימוש בכל האמצעים הכספיים העומדים לרשותם, להציל אותה.
לפני שנה, חגגו בשמחה עצומה ומתוך שבח והודיה לקב"ה את נס החלמתה – ונראה היה כי המשפחה חוזרת למסלול תקין.
ואז זה קרה.
יום אחד, החלו לנשור שערות ראשו של בנו הבחור. מבוהלים, מיהרו לרוץ לרופא עור מומחה שאיבחן כי מדובר במחלה אוטואימונית בשם אלופציה אראטה, והיא התפרצה בצורה חמורה, וגורמת לנשירת כל שער ראשו.
המשפחה, שרק ניסתה להתאושש ממחלת האם, ולחזור למסלול תקין מתוך תפילה כי יראו שוב את דלתות בית החולים רק בשמחות, שוב נאלצו לרוץ לטיפולים רפואיים – שלא הועילו.
הפתרון היחיד שיכול להציל את הבחור, הסובל גם כך מבעיות רגשיות בשל מחלת האמא, וכעת ההתקרחות המוקדמת והמחלה פגעו עוד יותר בנפשו הרגישה, נמצא בדמות תרופה ביולוגית, שלא כלולה בסל התרופות.
כדי להציל את הבחור, זקוק האב לסכום של כ-7,000 ש"ח מידי חודש, רק בשביל התרופה.
זאת, בנוסף לטיפולים הרגשיים שעוברת אשתו המבריאה, וילדיו הנוספים, שחיו במשך חודשים בבית שהיה עסוק בריפוי האמא, ולא תפקד כרגיל.
כל שקל שהוא רק היה יכול להשיג, בהלוואות, בגמ"חים ובעזרה מבני משפחה וידידים, הוא כבר השיג במהלך תקופת המחלה הקשה של אשתו.
כעת הוא נותר חסר כל. ללא אמצעים ומבלי יכולת לרפא את המחלה של בנו, ואת נפשותיהם של כל המשפחה.
הוא זקוק לעזרה שלנו, והוא נאלץ להתגבר על הבושה ולבקש אותה.
אל נא נעמוד מנגד.
מרן ראש ישיבת מאור התלמוד, הגאון הגדול רבי אברהם יצחק הכהן קוק שליט"א, חבר מועצת גדולי התורה, מכיר את המשפחה, ונרתם לעזרתה: "את אחי אנוכי מבקש".
ראש הישיבה מספר על הטיפולים הרפואיים של המשפחה ומזכיר כי זה משפיע על המצב הכלכלי, "ונצרך סכום כסף עצום כדי לשקם את הבית".
חבר המועצת מבטיח: "אין שום ספק שמי שיעזור למשפחה, הקב"ה ישלח לו שפע של ברכה והצלחה. הקב"ה רוצה לזכות אותנו להיות שותפים איתו ושנעזור להם. כל מי שיתרום להם, יזכה לבני חיי ומזוני, זרעא חיא וקיימא די לא יפסוק ודי לא יבטול מפתגמי אורייתא, וכל מה שנצרך ישמע תפילותיו לפני אדון כל, בתוך כל עם ישראל הזקוק כיום לרחמים מרובים"
כך, הוא מנסה להחזיק משפחה ברוכת ילדים, המונה 15 ילדים בלי עין הרע, 5 מהם כבר התחתנו. יחד, הם מצטופפים כולם בדירת שלושה חדרים קטנה, במצב בעייתי.
במשך שנים ארוכות הוא הסתיר את מצבו האמיתי, וניסה להסתדר. הוא לא רצה להגיע למצב שהוא מבקש נדבות מאיתנו, אחיו היהודים הנחלצים לעזרת הזקוקים.
אחרי שהוא חיתן את הילד החמישי בתקופה האחרונה, ולקראת חג הפסח הבעל"ט, האמת התפרסמה והיכתה בהלם את חברי הקהילה, שלא ידעו מאומה.
הפוסק הנודע, הגאון רבי שמחה רבינוביץ שליט"א, בעל ה'פסקי תשובות', שמע על המצב הקשה, ועלה לדירת תושב שכונת מגוריו, לראות האם השמועה הנכונה.
"הזדעזעתי. מדובר ביהודי שהיה 'בעל בעמיו', 'א שיינע איד', וכעת עומד מול שוקת שבורה. ניכר כי הגיעו מים עד נפש", אומר הפוסק.
ר' שמחה מוסיף ומעיד מכלי ראשון, את שראו עיניו, אחרי שבדק וחקר: "הוא הגיע למצב כלכלי קשה, וחי מאוד בעליבות. מדובר ביהודי שהיה בעל אמצעים ואיבד את מקור פרנסתו, תוך שהוא מתמודד עם ילדים חולים, במצב בעייתי וקשה".
זה הזמן שלנו לעשות הכל כדי לסייע ליהודי שנקלע למצוקה כלכלית, למחוק את חרפת הרעב ממנו ומילדיו, בהם הילדים החולים, ולסייע לו לחזור לדרך המלך.
הרמב"ם פוסק כי הצדקה המעולה ביותר, היא הצדקה המסייעת לאדם להתחזק, ולהצליח לשוב ולהתפרנס לבד.
בימים אלו, בהם כולנו מחפשים זכויות נוספות כדי להגן על עצמנו ועל עם ישראל, זה הזמן לזכות במצוות הצדקה החשובה, לסייע למשפחה ברוכת ילדים שנקלעה למצוקה כה קשה, ולאפשר להורים להצליח להיכנס לחג הפסח מתוך הרחבה.
אבל כבד בבני ברק עם פטירתו של הרב צהל שרפי, מחשובי אברכי הכולל של הגאון רבי שמעון בעדני זצ"ל, ומי שהיה דבוק בכל נימי לבבו ברב זצ"ל, עד שכל תלמידיו של הרב בעדני הגדירו אותו 'יד ימינו של הרב'.
הרב שרפי זצ"ל, בן 67 היה בפטירתו, איש חסד יוצא מן הכלל שתמיד דאג לזולת ולא ביקש טובה לעצמו.
מאז הסתלקותו של הרב בעדני, לפני קצת יותר משנה, החל גופו של הרב שרפי לקרוס. תחילה החלו הכליות לפעול באופן חלקי בלבד, בהמשך קרס גם לבו, הוא הפך לאדם חולני מאוד, ומצבו הלך והתדרדר עוד ועוד, בלי שהרופאים הצליחו לעצור את ההתדרדרות החמורה.
בשבוע האחרון לחייו היה מאושפז בבית החולים שיבא בתל השומר. ביום האחרון הגיעו כל בני המשפחה לבקר אותו בלי שידעו שזהו יומו האחרון. הרופאים לא צפו את פטירתו, ולא חשבו שגופו יקרוס מהר כל כך. מאת ה' היתה זאת שהם זכו כולם להתאחד סביב מיטתו ולהיפרד ממנו בסמוך לפטירתו.
שבעה ילדים היו לו לרב שרפי, שניים מתוכם נישאו, וחמישה נוספים עדיין בבית. הגדולה בת 36 והצעירה בת 18.
מכריו של הרב שרפי מספרים על יהודי ירא ושלם, תלמיד חכם אמיתי שכל מגמתו וחפצו לעסוק בתורה ובגמילות חסדים. הוא לא היה זקוק לשום דבר גשמי כדי להתקיים, ושאב את חיותו מהקרבה לרב בעדני בו היה דבוק בכל לבו.
מי שנחרד עד עמקי נשמתו מהמקרה הוא הגאון רבי מסעוד בן שמעון שליט"א, שהקים קול זעקה, ופרסם מכתב נרגש:
"השבוע נסתלק מאתנו אברך יקר שהיה כתובת לכל נצרך וגומל חסדים גדול", כותב הרב מסעוד בן שמעון, "והיה יד ימינו של הגאון רבי שמעון בעדני זצ"ל, בכל דבר שבקדושה.
"ושמו הטוב והמפורסם בין הצבור הוא צהל שרפי ז"ל שחי בשכירות ברח' השלשה 21 בני ברק, והשאיר אחריו אשתו חולת סוכרת, והולכת עם הליכון, וכן 6 בנים ובנות – שידוע לי שהצעירה בת 18 והשאר רווקות מבוגרות.
"וידוע לי שישנם חובות גדולים, וממש זקוקים הם לגמור את החדש לכלכלתם של האלמנה והיתומים. אבי יתומים ודיין אלמנות יברככם בכל טוב".
זוכרות את הטור משבוע שעבר שביקרנו בבית רפואה? אז סיפרתי לכן על המבקרות, כעת אשתף אתכן על אחד המאושפזים שהיו שם ועוד לפני אותו מאושפז, פגשנו שם את מייה שם – אזרחית ישראלית וצרפתייה, שנחטפה על ידי ארגון הטרור חמאס ביום שמחת תורה.
אחרי שיחה בת כמה דקות איתה רציתי להביא לה חת"ת מיקרופילים- ששם יש את כל החומש, תהילים ותניא לשמירה והצלה. אבל אז היא ואמא שלה, הוציאו מהתיק שלהן אחד כזה, הראו לי אותו ואמרו: "מה קרה לך! ברור שיש לנו כזה". אמא שלה המדהימה הוסיפה אחר כך ואמרה לי: "למה את חושבת שהיא פה איתנו? אם לא זה.. לא רוצה לדעת מה היה יכול לקרות.."
כשמדברות על אמה של מייה, חייבים לציין שהיא אישה מיוחדת, לא עוזבת את הבת שלה שניה אחת. בכל הפעמים כשהגעתי לשם, היא הייתה איתה, מגוננת עליה, ממש אמא לביאה. כמה כוח, ביטחון, רכות ועוצמה יש לאמא להשרות על הבת שלה.
בפעם נוספת כשהיינו במחלקה, פגשנו את אביתר הצדיק. חייל בסיירת אגוז שחרף את נפשו למען אחיו. הוא סיפר לנו את הנס שלו ותיעדתי זאת בפרויקט שנקרא "הנס שלך", שנמצא ברשתות שלי, על פי הדברים שפרסום ניסים מקרב את הגאולה.
כששאלתי אותו מתי הצפי שלך לשחרור הוא אמר, חצי עצוב, ש-"עוד חודש וחצי" והאמת היא שהוא כל כך רצה כבר לצאת הביתה. כשיצאנו מחדרו בברכת רפואה שלמה, הוא לקח על עצמו להניח תפילין לכל החיים, תפילין שאותן הבאנו לו תפילין כתרומת בית חב"ד תפן.
רגע לפני שיצאנו, אביתר אמר לנו שהוא חייב ללכת לבקר ב-770 בני יורק, כשהוא יחזור לעצמו, כשששאלנו אותו לפשק הדבר הוא הסביר שהוא רגיל להתנדב, אבל פעם בשבוע – לא יותר מזה, ואילו חב"ד כל הזמן מציפים את המקום ונמצאים בכל מקום. "אני חייב לברר מה זה הדבר הזה, מהיכן הם מקבלים את כל הכוחות". לכן, הוא הסביר, "חשוב לי לברר מה המקור לכל התופעה הזאת, שנקראת שליחות – שהיא אף הרבה יותר מהתנדבות".
עכשיו, תשמעו איזה מדהים! יום למחרת בניסי ניסים, פורסם שהוא חזר לביתו וכיצד כל היישוב שלו קיבל אותו בתרועות ניצחון ובכבוד גדול. כששמענו על כך, הבן שלי ואני כתבנו לו הודעה שאנו כל כך שמחים ומתרגשים איתו שהוא הגיע הביתה לפני הצפי שלו. אתן יודעות מה הוא כתב לנו בתגובה? "תראו מה זה, רק לקחתי על עצמי תפילין, ובאותו היום שהנחתי – כבר בישרו לי הרופאים שאני יכול להשתחרר".
כשקראתי את הדברים, מלבד ההתרגשות הרבה חשבתי לעצמי שכך בדיוק תראה בגאולה. אנחנו חושבים לעצמנו: "וואי.. איזו דרך ארוכה הגלות הזאת ואיך נצא מכאן, ואיזה ברוך ומה עכשיו כל המצב הזה". והנה, כהרף עין, זה פשוט יקרה! עוד הרבה לפני כל מה שחשבנו ובלי למצמץ בכלל.
הרי מה זה בשביל הקדוש ברוך הוא? בשנייה אחת הוא יכול לגאול אותנו. כמה שהמסר הזה חשוב בימים שכאלו, שהכל מעורער וכלום לא בטוח.
חג הפסח כבר ממש מעבר לפינה, הניקיונות בעיצומם, ואט אט מתחילות גם הקניות לכבוד החג. עקרות בית חכמות לוקחות את הילדים כבר עכשיו לחנויות הבגדים, כדי להספיק ולבצע את הרכישה לפני שיתחיל הלחץ הגדול, חנויות הכלים עמוסות בסחורה חדשה ונוצצת שזה עתה הגיעה, ושעתידה להתחסל עוד לפני פסח, ואברכים יראים ושלמים כבר מתרוצצים ברחובה של עיר עם ארגזי המצות שאפו בעמל וביזע בחבורות השונות.
בלב מתחיל לנקר לו חשש קל. מהיכן נממן את כל הוצאות החג הכבדות העתידות להגיע בשבועות הקרובים? הבשר, הדגים, הירקות, המצות, הביצים והיינות. הבגדים, השיפוצים הצביעה של חדרי הילדים, בבתים רבים צריכים לחדש גם רהיטים, כלי מטבח ועוד ועוד.
מהיכן נממן את הכול?
לרב רבנן מרן הגאון הגדול רבי שמואל אליעזר שטרן שליט"א, בעל ה'שביבי אש', יש תשובה לשאלה החשובה הזאת, והוא אומר אותה בביטחון מלא: "כל התורמים 470 שקלים עבור 47 היתומים הנישאים בין פורים לפסח, יזכו להיכנס לחג הפסח בהרחבה ובשמחה".
חד וחלק. בלי לגמגם ובלי להסס. מדובר בהלכה ברורה וידועה, ש"מעולם לא העני אדם מן הצדקה", ההבטחה הזאת מבוססת על הבטחה של… בורא עולם בכבודו ובעצמו! "אם אתה משמח את שלי, אני משמח את שלך".
זהו רבותי, עוצרים הכול. במקום לרוץ אחרי השקל הבא לכיסוי הוצאות הפסח, בואו נמלא כרטיס 'חיש גד' שמבטיח לנו להגיע אל התוצאה הרצויה. להכניס את הפסח בהרחבה ובשמחה. יש לנו פסק דין של אחד מגדולי הפוסקים בדור, ואנחנו זוכים בו בתרומה של 470 שקלים בלבד, כאין וכאפס לעומת ההוצאות הכוללות של החג.
התרומה הכול כך חשובה תופנה ל-47 היתומים והיתומות שמתחתנים בימים אלו שבין פורים לפסח.
בואו לא נשכח שאם כל חתונה של חתן יתום וכלה יתומה היא מבצע מורכב מאוד מהרבה בחינות, בימים אלו זה הופך מורכב עוד יותר. המחסור של ההורה הנעדר, בחגים תמיד מורגש עד כאב, וכשזה משתלב עם הכנות לחתונה, הגעגוע צורב, והתחושה של ההחמצה הגדולה על כך שהוא לא זכה לקחת חלק בנישואי צאצאיו, מרסקת את הלב לרסיסים.
אבל הקושי העיקרי הוא הקושי הכספי. בימים כתיקונם, אנשים מושיטים יד ומסייעים לאלמנות וליתומים. אבל בימים שבין פורים לפסח, אלו ימים קשים במיוחד. כולם נתנו צדקה כפי יכולתם בפורים, כולם נערכים להוצאות כבדות במיוחד לרגל חג הפסח המתקרב, והיכולת לתת תרומות למקרי מצוקה, הופכת לכמעט לא קיימת.
עם זאת, היתומים והיתומות האלו עומדים להתחתן. בין אם נעזור להם ובין אם לא. הם לא יוכלו להישאר רווקים לנצח, ולא יוכלו לדחות את החתונה בפתע פתאום כי לא הצליחו לעמוד בהוצאות.
המשמעות, שחלקם לא יוכלו להזמין מספיק אוכל לחתונה. חלקם יצטרכו להגיע לחתונה כשאין להם בגדים חדשים, חלקם יגיעו לחתונה עם משקפיים עקומים וישנים, פשוט כי לא היה כסף לקנות לחתן משקפיים חדשים.
אסור לנו לאפשר מצב כזה! אסור לנו לאפשר למציאות שבה היתומים לא יכולים להתחתן בכבוד. לא במשמרת שלנו! עם ישראל מחויב ומגוייס לסייע ליתומים וליתומות, זה לא ייתכן שאנחנו נשכח אותם כי אנחנו עסוקים בעצמנו. אין שום סיכוי שנסכים לזה!!!
במיוחד עבורם, עבור 47 היתומים והיתומות הללו, הוקמה קרן היתומים הנישאים אחרי פורים, ומרן בעל ה'שביבי אש', רב רבנן הגאון הגדול רבי שמואל אליעזר שטרן שליט"א, ניאות לעמוד בראש ולפקח על התנהלותה.
תורמים 470 שקלים, משמחים 47 יתומים ויתומות, ובסייעתא דשמיא נחגוג את הפסח בשמחה גדולה ובלי שום צער ועוגמת נפש.
רצף בלתי נתפס של קשיים אדירים, ממשיך לעכב את קבורתו של פעיל הקירוב האברך הצדיק רבי אהרן יום טוב זצ"ל, שמאז פטירתו כבר חלף למעלה משבוע, והתקוה היא שההלוויה תתקיים מחר בעז"ה.
ביום רביעי שעבר נסע רבי אהרן לקנות דגים לכבוד שבת, ובדרכו בחזרה הביתה, כשהדגים של שבת באמתחתו, הוא חלף עם רכבו בכביש שנמצא כעת בשיפוצים, ובגלל השינוי הלא צפוי בכביש, אירעה תאונה קטלנית, והרב אהרן נהרג בו במקום.
לרוע המזל, המדינה בה התוגררו שנתיים וחצי האחרונות, במרכז אמריקה צינה באותם ימים אלו חגא נוצרית, וכל הפקידים בעלי התפקידים הרלוונטיים היו בחופשה, כך שכל הטיפול בסוגיה של שחרור הגופה לקבורה החל באיחור ניכר, ומדובר בהליך ארוך וממושך.
הרב אהרן יום טוב, היה בן 37 בפטירתו, מבחירי האברכים ב'באר התלמוד' בירושלים. לפני שנתיים וחצי נסע עם רעייתו ושלושת ילדיהם לפעילות חיזוק בקהילות היהודיים באמריקה התיכונה ובדרום אמריקה. חצי שנה מאוחר יותר נולדה בתם הרביעית, כיום בת שנתיים.
בלכתו הותיר אחריו את רעייתו חנה שתחי', שנותרה אלמנה שבורה ורצוצה, ואת ארבעת ילדיהם יהודית בת ה-12, יצחק בן התשע, צבי בן החמש והפעוטה שרה בת השנתיים.
עבור משפחת יום טוב, מדובר בטרגדיה שניה, לאחר שלפני חמש שנים נפטרה אחותו, לאחר מחלה קשה.
מכריו של המנוח מספרים על דמות מיוחדת במינה של אהבת תורה ואהבת ישראל: "הוא ידע לשלב היטב בין השניים, שהשלימו זה את זה, וכך עם האהבה העצומה שלו לכל יהודי ועם הדביקות שלו בתורה, הוא הצליח לקרב יהודים לתורה, בארץ ובחוץ לארץ. הוא עשה עבודת קודש והפיח רוח חיים בכמה וכמה קהילות יהודיות באמריקה הלטינית. קשה להבין איך אדם אחד הצליח לעשות כל כך הרבה דברים במקביל!!!".
לדבריהם: "המצב הכלכלי שלו לא היה מזהיר. הוא השקיע את כל מה שהיה לו בפעילות החיזוק, וניצל את העובדה שהמחיה שם היתה מאוד זולה, כדי להספק במינימום שבמינימום, ולתת את הכל לטובת קירוב יהודים נוספים לאביהם שבשמים. הם חוזרים לארץ בלי שקל אחד לרפואה, והפוך, יש להם חובות לא קטנים שאותם האלמנה תצטרך עתה לכסות בכוחות עצמה. זה המקום לקרוא לציבור להשתדל לסייע, כל אחד כמה שהוא יכול, כדי שהחובות יכוסו בהקדם, וכדי שהמשפחה תוכל להתקיים בכבוד אחרי הטרגדיה הנוראה שחוותה".
אם לא יהיו עיכובים נוספים חלילה, בני המשפחה יגיעו במהלך הלילה הקרוב לארץ אחרי שבוע של נדודים, ומספר שעות אחריהם, בשעות הבוקר, יגיע ארונו של רבי אהרן יום טוב לישראל.
ההלוויה תצא מחר בשעה 13:00 מבית הוריו, ברח' עזרא 33 בבני ברק.
אשה מעוררת השראה, זאת ההגדרה שעליה מסכים כל מי שמכיר את הגב' בינקה. היא היתה מורה, מרצה, עסקה בהוראה מתקנת ובהדרכת מורות, סמל של הצלחה בכל תחום אליו פנתה, ואז ביום בהיר נמסר לה שהיא חולה בטרשת נפוצה.
המחלה אכלה בה בכל פה, פגעה בתפקוד שלה עד שהותירה אותה מרותקת לכסא הגלגלים, עם 100 אחוזי נכות.
רק לדבר היא מסוגלת בכוחות עצמה, והיא עושה את זה, בצורה מעוררת השתאות. בשפה קולחת ורהוטה היא מספרת את הסיפור הכואב שלה, סיפור שאותו היא משלבת בהרצאה מרתקת ומעניקה כלים מעשיים להתמודדויות.
בעלה עובד כל היום, והיא עבדה גם כן. שתי עובדות זרות מטפלות בה 24 שעות ביממה, בגלל המוגבלות הפיזית החמורה שלה, אבל זה לא מפריע לה למסור הרצאות, ללמוד חומרים חדשים ולבנות מערכים של שיעורים למסירה.
לפני ארבע שנים הצטרף אתגר חדש לשגרת החיים שלה. בנה לייבלה, שהיה אז בן שמונה בלבד, לקה במחלה הממארת רח"ל. מאז הם מתמודדים, הוא עובר טיפולים קשים ומרים.
"אני רוצה לחבק אותו", היא אומרת בכאב, "אבל לא יכולה". הידיים שלה פשוט לא נשמעות לה, ולא מצליחות לעטוף את הילד הסובל.
"בארבע השנים האחרונות המצב הפיזי שלי התדרדר מאוד. אני מאוד משתדלת לשדר לילדים מצד אחד אמפטיה, שיקוף, הזדהות ולגיטימציה לכאב אולם מצד שני לשדר גאווה שלקב"ה אין דפקט בייצור".
"בגלל המצב המורכב שאני נמצאת העליות מאוד מאוד גבוהות יש לי שתי עובדות זרות לשתיהן אני משלמת מחיר הרבה יותר גבוה משכר מינימום כי במקרה שלחי יש אינטראקציה של כמה אלמנטים שמאוד מקשים על התמונה מצד אחד אני אישה צעירה ויש לי בבית ילדים אני משותקת לגמרי והטרשת פגעה בי בעוד כמה אלמנטים רפואיים כך שאני זקוקה ל24 שעות ביממה לשתי עובדות אפילו בשבתות וחגים. אני חייבת מוניות נגישות, טיפולים פרא רפואיים שממומנים רק חלקית ע"י קופת החולים תרופות שחלקם מחוץ לסל כמו פמפירה שעולה 780. אני חייבת סייעת שיקומית שתתרגל איתי את התרגולים שעושים לי הצוות הפרא רפואי כך שאם בהתחלה עוד יכולתי להסתדר עם הביטוחים הפרטיים שהיה לנו ודרך העבודה – ככל שעובר הזמן אני זקוקה ליותר ויותר טיפולים ואין לנו איך לממן אותם".
לדבריה: "עד המלחמה עוד ברוך ה' היו לי הרבה מאוד הרצאות ודרך ההרצאות הצלחתי לממן את רוב הטיפולים. כיום לצערי בגלל המלחמה מספר ההרצאות מאוד ירד ואין לי דרך לממן את הטיפולים ללא הסיוע שלכם".
בנוסף קיבלה המשפחה לפני שנים אחדות כספי ירושה בהיקף של קרוב לחצי מיליון שקלים, אבל כל הכסף שימש לטיפולים רפואיים, ולא נותר ממנו דבר.
בצר להם הם פונים לעזרת הציבור ומבקשים מיהודים טובים, שיפתחו את הלב ויסייעו להם. היכולות שלהם מוגבלות, הם שרדו 11 שנים בלי לבקש עזרה, אבל עכשיו כבר לא נותרה להם ברירה. שני אנשים חולים בבית אחד, גם אמא וגם בן, זה יותר מכפי שמשפחה נורמלית יכולה לשאת על כתפיה לבדה. המשפחה הזאת חייבת עזרה!".
