את השבת השחורה בשמחת תורה תשפ"ד לא יישכחו עוד עשרות שנים. מיד עם צאת החג, ועד לימים אלו, מוקפצים כל העת כוחות הצלה וחסד של אמת.
חמי טרכטנברג, מתנדב איחוד הצלה, ולוחם לשעבר בפלוגה החרדית חץ, נקרא אל הדגל במהלך יום שני. "הזעיקו אותי לסייע לכוחות ההצלה ביישובי עוטף עזה שבדרום" הוא מספר. "עזרתי בפינוי הפצועים ובעזרה לכוחות הביטחון. המראות לא היו פשוטים בכלל, ראינו רכבים שרופים ומנופצים מוטלים לצד הדרך, שרפות בוערות שלא כבו, עגלה ובובה של ילד כשהם שרופים כליל, מראות שהם ממש מזעזעים".
בשיחה עם המחדש, הוא מדבר עם כאב על המראות הקשים ומשחזר את הקרבות שראה אל מול עיניו: "נסענו עם האמבולנס בכביש המוביל ליישובי העוטף ממש בין גופות. כשהתחלנו לנסוע לכיוון קיבוץ בארי שמענו במהלך כל הדרך ירי חי, כדורים שרקו כמעט כל רגע מעלינו.
"הגענו לבארי אבל כבר בכניסה לקיבוץ אנו רואים מולנו קרב אש קשה מאוד בין כוחות צה"ל למחבלים ימ"ש, כשבכל רגע אנחנו מקבלים עוד פצועים והרוגים לטיפול. ראינו ממש הכול מול העיניים, ממש הכול". הוא שב ומדגיש.
קיבוץ בארי. צילום: באדיבות המצלם
טרכטנברג, איבד את אחד מחבריו הקרובים בקרב. "חבר שלי בנימין לב בחור צעיר מצרפת שהוקפץ לשדה הקרב, נכנס לקיבוץ כפר עזה ואחרי קילומטר אחד בלבד, הוא נתקל יחד עם חברו במחבלים. בנימין שהיה כל כולו למען השני קפץ לעזור לאחד הלוחמים שנפגע מירי המחבלים ותוך כדי שהוא מטפל בחברו שנפצע, הוא מקבל כדור שחדר לבטן. בנימין לא נרתע לאחור, והמשיך בגבורה לחסל עוד ועוד מחבלים. לאחר מכן הוא פונה לכיוון בית החולים תוך כדי שהוא סובל מפציעות קשות בגופו, אך לצערנו הרב נאלצנו לקבוע את מותו במהלך הנסיעה". הי"ד.
מראות קשים היו שם ועדיין נמצאים לרוב, אך כששואלים את חמי על כך, הוא מספר: "המראות הכי קשים שהיו לי שם, היו כשנתקלתי בבובה ועגלה זרוקים, ואתה מתחיל לחשוב על הילד או הילדה שטיילו עם זה בתמימות האופיינית לילדים וברגע אחד, עולם התהפך. אתה פוגש ילדים שלא טעמו שום טעם חטא, כשהם מתים ומושלכים על הכביש. פשוט לא ייאמן. אני לא מצליח לעכל את זה עד לרגע זה".
אחרי ימים ארוכים, מגיע גם הרגע שהאסימון נופל. "לא היה לי זמן להצליח לעכל את כל מה שראיתי מול עיני, אתה פשוט מרגיש באותם רגעים שאתה חייב להיות חזק בשבילם ואין לך זמן להישבר, אבל אחרי זה בבית, אתה מתחיל לעכל את המראות הקשים הללו, שהם בהחלט לא היו מראות רגילים ואני אומר את זה כמי שהיה בהרבה מאוד זירות. תמונה כזאת לא ראיתי בחיי".
עמיחי שינדלר בן 33, נשוי ואב לשישה, המשמש כעובד סוציאלי שמטפל בפגועי נפש ומתגורר בקיבוץ כרם שלום, נפצע באורח קשה במהלך הקרבות בבוקר שמחת תורה. בחסדי שמיים, לאחר ימים קשים וטיפולים רבים, הוא החל לדבר את מילותיו הראשונות.
בתיעוד בלעדי ומצמרר שהגיע לידי 'המחדש' ביקש עמיחי להעביר את המסר הראשון, מאז החל לדבר. "מודה אני לפניך מלך חי וקיים שהחזרת בי נשמתי בחמלה רבה אמונתך" הוא פתח ומיד הוסיף: "זה המילים שכל אדם אומר כל יום, והנה אני אומר אותם היום לראשונה מזה עשרה ימים שלא הצלחתי להוציא מילה מהפה".
בקושי רב המשיך עמיחי לדבר, ציטט פסוקים ומקורות ואמר: "המסר שלי הוא שצריך לדעת להתמודד בחיים לדעת מה בורא עולם מכוון אותי מה השליחות, הייעוד והמשימה שבגללה החזרת אותי לחיים".
לאחר מכן הוסיף וביקש להביע תודה "לכל מי שמתעניין, שואל ושומע. עם ישראל חי לנצח. באנו לפה, נשאר פה, נעבור את השלב של ההישרדות וננצח את האויבים".
[fvplayer id="17103"]
עמיחי שינדלר, הגיע להתיישב בכרם שלום רק בשנים האחרונות, כחלק מפתיחת שערי הקיבוץ והצטרפותם של משפחות נוספות. מאז, החיים מתנהלים שם בהרמוניה והביקורים בחג הסוכות יעידו על כך, כאשר לא מעט מבני הקיבוץ המקוריים הגיעו לשבת בצילא דמהימנותא.
בבוקרה של השבת השחורה, חרב המרצחים איימה גם על חיי בני משפחת שינדלר. אביטל שינדלר, אשתו של עמיחי, משחזרת את רגעי הדרמה והתופת, רגעים בהם נשמתו של בעלה ואבי ילדיה, הייתה בין שמיים לארץ, כשילדי המשפחה נמצאים לצידה ובעוצמה רוחנית מופלאה, הצליחה ללכד אותם סביבה למרות המצב הקשה.
"בוקר שמחת תורה, צבע אדום, נכנסים לממ"ד בתקווה שיגמר מהר ולא מתארים לרגע מה עוד נכון לנו. מתחילות הודעות של להינעל בבתים, מתחיל ירי חי בחוץ והסיטואציה נשמעת זרה ומוזרה. הם חדרו דרך החומה ונכנסו ליישוב.
"עמיחי בעלי מתפלל שחרית בכניסה לממד, שומע רעשים , נכנס לממד, נועל ומחזיק את הדלת. תוך רגע דופקים לנו על הדלת, צועקים שזה חיילי צה"ל (במבטא ערבי) ועמיחי הגיבור צועק עליהם תלכו מפה, אני אירה עליכם.
אני לא מצליחה להאמין שמאחורי הדלת של הממד- המקום שהייתי בטוחה שהוא הכי מוגן שיש, עומדים אנשים שכל מטרתם היא שאני ומשפחתי לא נחיה יותר. בנס אני רואה שיש לי קליטה, התקשרתי לרבש"ץ ואמרתי לו שהם אצלנו בבית.
הרבש"ץ אמר שכיתת הכוננות בדרך, אבל אז מגיע פיצוץ נוראי שהייתי בטוחה שזה הסוף של כולנו. עמיחי עף אחורה על המיטה, ובמשך כמה דק' הייתיי בטוחה שהוא מת, עד שאני שומעת אותו נאנח ומבינה שיש דופק. במשך כל הזמן הזה אני בטלפון עם אנשים שיבואו להציל אותו, ובמקביל שומעת מלא יריות בחוץ. שומרת על 6 הילדים שלנו שמסתכלים עלי בעיניים מפוחדות ומנסה להאמין שיהיה טוב.
אחרי דקות שנראות כמו נצח, כיתת כוננות מצליחים לפתוח את הדלת של הממד ולהיכנס אלינו. מוציאים את עמיחי ומטפלים בו בבית, כי אין מי שיחלץ אותו. ובמשך שעתיים עד שמצליחים להוציא אותנו מהבית, הילדים ואני צועקים פרקי תהילים ושרים שירים של חג סוכות.
"הקב"ה החליט שאנחנו נחיה, כנגד כל הסיכויים וזה מחייב אותנו לחיות בכל הכח, בכל העוצמה כי אם בחרו שנמשיך לחיות בעולם הזה אנחנו צריכים להצדיק את הבחירה. אז כצעד ראשון החלטתי לפרסם את מה שתמיד היינו נוהגים לעשות – להגיד תודה, על מה שיש וגם בתוך התופת שעברנו יש הרבה מאד על מה להודות" היא חותמת.
הרב משה שינדלר, תושב העיר אלעד ואביו של עמיחי מוסיף ומספר על גודל הנס: "הוא נפצע בסביבות השעה 10:00 בבוקר, אבל רק ב-18:00 הוא הגיע לבית החולים תל השומר, מכיוון שהייתה לחימה קשה שם ולא ניתן היה לחלץ אותו. הרופא שקיבל את הפצועים, הניח אותו בצד, מתוך הבנה שכבר אין מה לעשות בו כמעט, אחרי שעות של איבוד דם מסיבי, לצד יד מרוסקת, לסת שבורה ודם שנזל מכל מקום, גם מהעיניים. במשך שבוע היה מורדם ומונשם בטיפול נמרץ, בערב שבת הוא התעורר ומיום ליום ב"ה הוא משתפר, אבל למרות הכל לא יכול היה לדבר עד עכשיו.
"כמשפחה שכולה כבר, המסר שלנו תמיד היה לבחור בחיים" מוסיף שינדלר האב, שאיבד את בנו הק' אבישי הי"ד, שנהרג במהלך הנסיעה אל בית חג"י בכ"ב באלול תש"ע, לאחר שמחבלים תקפו בירי את המכונית בה נסע יחד עם חברים, שנהרגו אף הם בפיגוע.
"אחד הפרמאדיקים כאן התעקש לטפל בו ואכן היה השליח הנאמן להחזיר אותו לחיים" מוסיף האב.
סמוך לבית משפחת שינדלר באלעד, מתגורר הרה"ג שניאור זלמן רווח, ראש המכון למצוות התלויות בארץ, ששוהה בימים אלו במרוקו. "הוא תמיד התעניין ואמר לי שהולך להתפלל על ציונו של רבי דוד ומשה זיע"א במרוקו. אתמול, שוחחתי איתו וסיפרתי לו שבאותה שעה שהיה בציון, הבן שלי התיישב והתחיל לדבר. הוא ציין שהוא עוד בדרך, אבל על פי המקובל בידינו, הרי שגם הדרך נחשבת כאילו הוא שם על הציון ואכן מיד עם הגיעו לציון הקדוש, התפלל על הבן שלי וב"ה היום הוא החל כבר להתהלך במחלקה ואנחנו מקווים שיצא במהרה לחיים טובים ולשלום".
ב'קופת העיר' לא זוכרים כזאת פעילות קדחתנית. החשבון המיוחד של קרן החירום שהוקמה לטובת תושבי הדרום, מתמלא ומתרוקן בקצב מהיר במיוחד. תרומות מגיעות מכל רחבי הארץ, וגם מרחבי העולם. יהודים טובים תורמים מכספם לטובת תושבי הדרום שמתמודדים עם אימי המלחמה הקשה – והכסף מועבר ישירות לחשבונות הבנק של התושבים, במהירות שיא.
"קיבלנו רשימות מסודרות מכל ארגוניה צדקה הפועלים בערים וביישובים הרלוונטיים בדרום", מסבירים ב'קופת העיר', "אנחנו עובדים עם הקופות בשיתוף פעולה הדוק גם בימי שגרה, קופת העיר מעניקה בסיס תמיכה לעשרות קופות ברחבי הארץ.
"אבל עכשיו, במצב החירום, הקופות המקומיות בדרום לא יכולות כמובן לעמוס בביקוש, כי התושבים שם פחות יכולים לתרום, ונזקקים ליותר עזרה מטבע הדברים. המון בתי עסק לא עובדים, אין הכנסות, החיים פשוט נכנסו להקפאה.
"במיוחד יש צורך בעזרה דחופה למשפחות שאיבדו את הבתים שלהן במתקפת הטרור או במתקפות הטילים, וכמובן גם משפחות שיש להן בית שעומד על תלו אבל הן לא יכולות להתגורר בו כי הוא קרוב מדי לגבול.
"ולכן אנחנו לא מבקשים מסמכים, אין לנו זמן לטופסולוגיה. זה מצב חירום, הם זקוקים לעזרה דחופה מאוד, וההעברות לחשבונות הבנק שלהם אכן מתבצעות באופן מיידי. כל תרומה שנכנסת לקרן, מועברת מיידית למשפחה מהדרום, לפי הרשימות שקיבלנו, ברגע שמצטבר סכום של 1,500 שקלים, שזה המענק הראשוני שאנחנו נותנים למשפחות, מתבצעת העברה. אין לנו זמן לבזבז".
עד כה כבר תרמו לקרן החירום למעלה מ-2,900 משפחות, וב'קופת העיר' מקווים שקצב התרומות יגדל פי כמה וכמה: "הרשימה עוד ארוכה, יש המון משפחות שזקוקות לעזרה דחופה, אנחנו מנסים לתעדף את המקרים היותר דחופים ולהציב אותם בקדמת הרשימה, אבל מדובר בהמון המון מקרים כאלו, ולכן אנחנו זקוקים בדחיפות לעוד תרומות רבות נוספות, על מנת שהמשפחות יוכלו לקבל את המענק הזה, שהוא ממש בחינת גלגל הצלה עבורן".
קולות הנפץ הנשמעים ברחבי ישראל מיישרים את העקמומיות שבלב, הדיווחים הקשים המגיעים מהדרום, לא פוסקים לרגע. עוד ועוד עדויות, עוד ועוד איומים.
כולנו מבינים שבזמנים כאלו, החשוב מכל הוא לשמור על רוגע ושלווה, לא להיתפס לפחדים וחרדות חלילה. אבל עדי לשמור על תעצומות נפש, יש צורך בחיזוקים נפשיים וגם פיזיים, על מנת שנוכל לעמוד באתגר ולהשתדל לשמור על שפיות ועל התנהלות נכונה, גם בתקופה הקשה העוברת על עם ישראל, לצד הכאב הנורא על האבידות הרבות שספגנו ושלמרבה הצער אנחנו ממשיכים לספוג.
בעקבות כך יוצא מרן עמוד הישועות, הגאון הצדיק רבי מרדכי שמואל אדלשטיין שליט"א, במכתב נדיר הפונה לציבור וממליץ על פעולה שתסייע להשקיט את הדאגה ולחזק את הביטחון והשלווה:
"ער"ח חשון תשפ"ד", כותב הגרמ"ש אדלשטיין במכתבו, "כידוע בני ישראל היום במצב של עת צרה ליעקב, וכל אחד מחפש כל מיני דרכים ואמצעים לשמירה עליונה, כמובן כל מה שעושים חיזוק זה מועיל, תורה מגנא ומצלא, שבת מגנא ומצלא, יש גם סגולות שמקובלנו מאבותינו – קמיע שכל אחד יכול להניח בביתו שזה סגולה לשמירה".
"ואחר שבקופת העיר מחלקים קמיע שהעיד עליו רשכבה"ג מרן הגאון רבי חיים קניבסקי זצוקלה"ה שהוא סגולה בדוקה ובדוק ומנוסה לשים בביתו לשמירה עליונה מכל צרה וצוקה, ואף ביקש שיביאו לו אחד לביתו, כדאי מאד שכל אחד ואחד יהיה לו בביתו את הקמיע הזה, שמרן זצ"ל העיד שיש בו את הכח הזה שמי שיחזיק בביתו ינצל מכל פגע, והקב"ה ירחם על עם ישראל שנזכה בקרוב לישועה גדולה במהרה בימינו אמן".
ב'קופת העיר' מדגישים שנותרה כמות מצומצמת עבור תורמי הקופה, מהקמיע המיוחד שקבע רשכבה"ג מרן שר התורה הגאון רבי חיים קנייבסקי זצוק"ל ולאחר שעיין בו באריכות בירך אותו והסביר שהוא 'קמיע שטוב שיהיה בביתו'.
הקמיע ייתנן במתנה לכל תורם שיקבל על עצמו להשתתף בתמיכה באביונים המצפים לעזרה ולסיוע, בתרומה חודשית של בסך 91 שקלים בלבד, למשך שלוש שנים.
הדי המלחמה נשמעים היטב בנתיבות, ומזרים אימה ברחובות. בכל הבתים בעיר שוררת אווירה כבדה בימים אלו, אבל בביתה של משפחת אליאס שורר גם אבל כבד. המשפחה עוד לא הספיקה להתאושש מפטירתה של האם, הגב' אורלי ע"ה, וכבר נזרקה אל תוך המלחמה שמשבשת את כל סדר היום התקין, ומשפיעה לרעה על מצבם הנפשי של כלל תושבי העיר, גם אלו שלא איבדו אמא בימים האחרונים…
את העצב והצער בביתה של משפחת אליאס אפשר לממש בידיים… בני המשפחה אפילו לא הספיקו לשבת שבעה ולעכל את הכאב. האם, אורלי ע"ה, נפטרה בגיל 42 בערב שבת שובה, מיד לאחר ההלוויה כבר נכנסה השבת, וביום ראשון בצהרים הם כבר קמו מהשבעה – לקראת יום הכיפורים.
שחמת הכבד, זה שמה של המחלה האיטית והמייסרת ששאבה את חייה של אורלי מגופה, והותירה את ילדיה יתומים. היא סבלה מחולשה, גירודים פנימיים ומייסרים במיוחד, במשך שנים בילתה יותר בבית החולים ממה שהיתה בבית, המשפחה מפורקת מכאב, לא מצליחה להתאושש.
האבא, רבי אברהם אליאס שיחי', מחשובי האברכים בכולל 'קול רינה – רב פעלים' מיסודו של הצדיק רבי יורם אברג'ל זצ"ל, ובראשות בנו החיד"א אברג'ל שליט"א. אברך צדיק שמאז ומתמיד יושב בכולל והוגה בתורה, נאלץ לסגור את הגמרא ולסעוד את רעייתו החולנית.
בבית שבעה ילדים. הגדול מביניהם בן 15 בלבד, הקטן בן חמש. הוא בכלל לא זוכר את אמא כאשה בריאה ורגילה. למעשה, אמה חלתה עוד לפני שהוא נולד, שנתיים קודם לכן. אז עוד חשבו שהיא תצא מזה, שהיא תחלים ותשוב לאיתנה, אבל לא כך רצתה ההשגחה העליונה.
הטיפולים היקרים, והתחזוקה של המשפחה במצב כזה לא שגרתי, עלו הון רב. הכיסוי של ביטוח לאומי לא הספיק, ולמרות המאמצים שלא לחרוג מהמסגרת, מוצאת המשפחה את עצמה עם חוב של 150 אלף שקלים, אפס הכנסות ומשכנתא קבועה של כ-4,000 שקלים.
התברר שיש בעיה עם ביטוח המשכנתא. כבר נשכר עורך דין שמסייע ופועל כדי למצות את זכויותיה של המשפחה מול חברת הביטוח, ולדאוג לכך שהמשכנא אכן תכוסה כנדרש, על ידי חברת הביטוח. אבל עד שזה יקרה, הם יצטרכו לשלם גם את תשלומי המשכנתא ואת את שכר הטרחה של עורך הדין…
אורלי ע"ה היתה מאושפזת כל כך הרבה זמן, עד שכשנשאל בנה בן החמש מה הוא רוצה להיות כשיהיה גדול הוא השיב שהוא רוצה להיות רופא… שאלו אותו מדוע בחר דווקא במקצוע זה, והתשובה שלו היתה שהרופאים נמצאים בבית החולים, ושם הוא יוכל לפגוש את אמא כל יום…
כחודשיים לפני פטירתה הגיעה אורלי ע"ה לבית החולים כדי לעבור השתלת כבד, מה שאמור היה להציל את חייב ולהחזיר אותה לבריאות טובה. אבל עד שהצליחו למצוא לה את הכבד המתאים, הגוף שלה קרס, וכבר לא ניתן היה לבצע את ההשתלה.
מצבה הלך והחמיר עד שנאלצו הרופאים להרדים אותה ולהנשים אותה באופן מלאכותי, ומאז לא שבה להכרה. הילדים לא זכו לראותה יותר, למעט ביקור קצר שנמשך חצי שעה, כדי להיפרד מהאם שהיתה מחוסרת הכרה.
המשפחה מתמודדת עם מצוקה כספית קשה במיוחד, יש צורך בסיוע דחוף. הארגונים המקומיים אל מצליחים לעמוד בעומס שנפל עליהם עם פרוץ המלחמה והעובדה שרבים מתושבי העיר נפגעו פיזית או שפרנסתם נפגעה קשות בגלל המצב הביטחוני.
"יש צורך בעזרה דחופה", אומר אחד מהעוסקים במלאכת המצווה של העזרה למשפחה, "אנחנו ממש זקוקים לתרומות רבות ככל האפשר, כדי לחלץ את המשפחה הזאת מהמצוקה, ולהעניק להם חוסן כלכלי בסיסי, כדי שלפחות בהיבט הפיננסי הם יוכלו להרגיש קצת פחות גרוע, מה שאולי יעזור להם גם להתאושש מהפטירה של האם הצדקת שהיתה להם".
בערב יום כיפור הם קמו מהשבעה על פטירתה של האם, בין יום כיפור לסוכות הם היו עסוקים בעיקר בלנסות לאסוף את עצמם מחדש, החג עצמו הביא להם מעט נחמה, ובסיומו הם מצאו את עצמם במלחמה עקובה מדם…
זהו סיפורה הבלתי נתפס של משפחת אליאס מנתיבות, משפחה שאבדה את אמה, לאחר התמודדות עם מחלה קשה שנמשכה מספר שנים, והותירה את המשפחה 'מפורקת לחתיכות'.
הם מתגוררים בנתיבות, האב אברך כולל יקר, תלמיד חכם צנוע ועניו שתמיד היה נשען על תמיכתה של רעייתו הצדקת שהיתה עוזרת ומפרנסת וגאה בבעל העוסק בתורה.
בשנים האחרונות היא היתה מאושפזת רוב הזמן, וכל הבית נע סביב האשפוז שלה. הבעל והילדים היו נוסעים לבקר בתדירות גבוהה, השתדלו לשהות לצדה כמה שיותר, להספיק ולספוג אל תוכם כמה שיותר מההרגשה המיוחדת של "להיות ליד אמא". כמו ידעו שלא יזכו לכך במשך זמן רב.
כשנפטרה, בעשרת ימי תשובה, עולם חרב עליהם. קרובי המשפחה המתגוררים בצרפת הגיעו לארץ כדי להשתתף בהלוויה ולהיות עם המשפחה בשעת צערה. הם עזרו להם עם הצרכים הדחופים, סייעו להם, ונשארו איתם עד לאחר החג.
אבל כשהסתיים החג, פרצה המלחמה. נתיבות הפכה סגורה ומסוגרת. התושבים נעולים בבתים מחשש לחדירת מחבלים. אחת לכמה שעות מתקבלת התראה נוספת על חדירת מחבלים ליישובי העוטף, ובנתיבות יודעים היטב, שהמרחק מהעוטף אליהם קצר מאוד, יותר מדי קצר.
בתה הקטנה של הגב' אורלי ע"ה, בת ארבע וחצי בלבד, שנולדה לאחר שאמה חלתה במחלה, כשעוד חשבו שהיא צפויה להחלים החלמה מלאה, משתדלת להתמודד בגבורה עם כל הבעיות שנפלו עליהם בפעם אחת… אבל זה לא פשוט, והילדים היותר גדולים, מבינים יורת את המשמעות, ומודאגים הרבה יותר.
בסך הכל נותרו בבית שבעה יתומים, שהגדול מביניהם רק בן 15.
ובנוסף לכל מעיק עליהם חוב כספי כבד. עד כה לא הצליחו לגייס את התרומות הנדרשות כדי לחלץ את המשפחה מהמצב ולהעמיד אותה על רגליה, וזאת בגלל העיתוי הקשה מבחינה כלכלית.
"זה קרה בזמן כל כך לחוץ, לאנשים אין אפילו זמן להיכנס ולומר להם כמה מילים של נחמה, בהתחלה זה היה ערב חג, כולם היו עסוקים בבנית סוכה ורכישת ארבעה מינים יחד עם שאר ההכנות לחג, אחר כך באה המלחמה שהפילה את כולם לקרשים, לאף אחד אין זמן וכוח או כסף ויכולת לעזור להם בזמן חירום שכזה.
"אבל המשפחה הזאת פשוט שבורה ומרוסקת. הם איבדו את האמא, עקרת הבית ועמוד התווך של המשפחה – ונותרו עם חובות כספיים ועם עצב גדול מאוד בלב".
מה גם, שקצבת הנכות של הביטוח הלאומי נפסקה עם פטירתה של האם. לעומת זאת, קצבת השארים המגיעה להם טרם אושרה. בביטוח לאומי יש כאוס ענק עם המלחמה וההשלכות המזעזעות שלה, ובינתיים אין להם שום הכנסה! אפס הכנסות.
"חייבים לעזור להם", אומר ידיד המשפחה, "זה מקרה חמור מאוד של משפחה שנמצאת על סף חרפת רעב, אני בטוח שאם עם ישראל יתגייס לעזור להם, זה יעורר רחמי שמים עלינו ויציל אותנו מאימת המשחית המסתובב ברחובותינו".
עקב המצב הקשה ומידת הדין המתוחה, כאשר אנו חוזים לנגד עינינו במראות קשים של אויב אכזר שטבח ולא חמל, על עוללים לא חמלו ופני זקנים לא נהדרו, ובעת שבה מרחף על עם ישראל איום מפני מלחמה נרחבת במספר זירות, ורבים מאחינו בני ישראל נאלצו לפנות את בתיהם מאימת חרב האויב
יערוך עמוד התפלה מרן הגאון
רבי שמעון גלאי שליט"א
היום יום חמישי כ"ז תשרי ער"ח חשון מוקדם
מעמד תפלה וזעקה עולמי
לשפוך שיח ולחנן לפני יושב מרומים,
עבור אחינו בני ישראל הנתונים בצרה ובשביה, שירחם המקום עליהם ויוציאם מצרה לרווחה ומאפילה לאורה, ירים קרן ישראל ויביס את כל שונאינו ואויבינו, וישמור על כל אחד ואחד מאחינו בני ישראל, הם ונשיהם וטפם וכל אשר להם
19:15- דברי חיזוק בקול בכי ודמע לנוכח הצרה הנוראה שפקדה את עם ישראל
19:25- פרקי תהלים באמירה נרגשת מעמקי הלב להצלת כלל ישראל
19:30- אמירת פיטום הקטורת להכרית את האויב ולהינצל מכל צרה
19:35- 'א-ל מלא רחמים' ו'קדיש' עבור נשמות אלפי ההרוגים, הנופלים והנרצחים הי"ד
19:40- 'מי שברך' מיוחד לאלפי הפצועים לרפואה שלמה במהרה, ולשבויים הנתונים בצרה ובשביה שישחררו במהרה ללא שום פגע – מרן שליט"א ביקש שכל היודע שמות שבויים ופצועים ישלח בדוא"ל הייעודי את השמות.
19:45- 'מי שברך' עבור כל אחינו בני ישראל שינצלו מכל צרה וצוקה
ניתן להעביר שמות של הנספים, השבויים והפצועים, ושל כל אחינו בני ישראל הרוצים להיכלל בתפלת מרן שליט"א
מלחמת 'חרבות ברזל' שנכפתה על עם ישראל בבוקרו של יום השבת – שמחת תורה, גבתה וממשיכה לגבות מחיר נוראי. ההרג והקטל נצרבים בנו ובתודעה שלנו בימים אלו, ואתך זכרונם נישא עמנו לדורות.
אבל זה לא אומר שבינתיים אנחנו צריכים לעמוד מהצד. ההיפך הוא הנכון, כל אחד ואחד מאתנו מחויב להשתתף, לקחת חלק ולסייע, אי אפשר לעמוד מהצד כשמשפחות רבות כל כך פונו בבהלה מבתיהן, חלקן נמלטו ואיבדו בדרך חלק מבני המשפחה.
אי אפשר לעמוד מנגד.
זה הזמן לקחת יוזמה ולהגיש סיוע!!! בפרק הזה של תולדות עמנו, כל אחד ואחד יכול להיות שותף פעיל.
לשם כך הוקמה קרן החירום של 'קופת העיר', קרן ייחודית וייעודים לטובת תושבי הדרום וחיילי צה"ל היקרים שמחרפים נפשם למען כולנו.
בתרומה לקרן תוכלו להיות שותפים להחזקת משפחות ברגעים הכי קשים שלהן, לאפשר להן להתקיים, לשרוד עד שהמצב יירגע והרשויות יוכלו להעניק להן את הפיצויים המגיעים להן. לתת להן את גלגל ההצלה שיאפשר להן להחזיק מעמד עד שיגיעו מסוקי החילוץ ויובילו אותם לחוף מבטחים.
הסיוע למשפחות יתבצע לפי רשימות שהוכנו על ידי קופות הצדקה המקומיות בערי ויישובי הדרום, הקופות המקומיות לא עומדות בביקוש העצום בימים אלו, ונאלצו לפנות בבקשת עזרה מיוחדת ל'קופת העיר' שמלווה אותן ותומכן בהן גם בימי שגרה, קל וחומר בעיתות חירום.
כמו כן ישמשו התרומות לחיילים כדי לצייד אותם הן באמצעי לחימה ומיגון אישי, והן בתשמישי קדושה החסרים באזורי הכינוס וקווי הפעילות כמו כיפות, ציציות, תפילין, סידורים, ספרי תהילים, ערכות לקידוש והבדלה בשבתות ומוצאי שבתות ועוד.
מאות יהודים בעלי לב חם כבר נרתמו והרימו תרומה כספית, זה הזמן להצטרף אליהם, ולקחת חלק במבצע החשוב הזה.
וכבר אמר הכתוב: "וצדקה תציל ממות", ואין לנו זמן ועת שבה ההבטחה הזאת נחוצה לנו כל כך, כמו בימים טרופים אלו כשמחוץ תשכל חרב ומחדרים אימה.
עם ישראל נמצא באחת השעות הקשות, דווקא בזמן הקשה, עם ישראל מוצא נחמה וחיזוק בדבריו של רבי שמעון בר יוחאי, שאמר שבזכות הלימוד בספר הזוהר הקדוש, תגיע הגאולה. בימים שכולנו מחפשים מרגוע לנפש, עם ישראל מתחבר לדברים שאמר חבר מועצת גדולי התורה הגאון הגדול רבי יצחק זילברשטיין בשמו של החזון איש: "לימוד הזוהר הוא מרפא לנפש".
מכל רחבי העולם היהודי , רבים, רבים, מצטרפים למיזם החדש של 'ותן בליבנו' ללימוד הזוהר הקדוש. הספרון כולל פירוש מיוחד לספר הזוהר, עם מסרים רלוונטיים לחיי היום יום ולתקופות קשות של הסתר פנים. הלומדים זוכים להתחבר למסרים העמוקים של הזוהר, באמצעות פירוש הכתוב בשפה ברורה.
אל לימוד הזוהר הצטרפו, גם משנה יומית שהיא אותיות נשמה. ולימוד הלכה יומית. כך נכרכו בכריכה אחת סודו של הרשב"י עם לימוד המשנה והלכה, בחינת 'החוט המשולש'. אשר יחדיו לא במהרה ינתקו.
גדולי ישראל מכל החוגים והעדות שקראו את הפירוש החדש, יצאו מגדרם ואמרו כי הוא פותח לראשונה שער ללימוד הזוהר הקדוש ולחיזוק באמונה וביטחון.
ולא רק מרפא לנפש וחיזוק באמונה יש בלימוד הזוהר, גם סגולה לפרנסה רבי פנחס מקוריץ הבטיח שמי שלומד זוהר בכל יום יזכה לפרנסה.
אחרי שבוע של הצבעות במצעד המוזיקה היהודית לשנת תשפ"ג, עשרות אלפי גולשי 'המחדש' קבעו את זהות זמר השנה, מעבד השנה, מלחין השנה, אלבום השנה ושיר השנה.
בתום המצעד שנפתח להצבעה למשך זמן קצר בלבד, אך עם עשרות אלפי הצבעות, הגולשים בחרו את המועמדים שלהם, כשבחלק מן המקרים מדובר בקרבות צמודים ממש ולעיתים בפער של עשרות אלפי קולות בין המקום הראשון למקום השני.
אז מה היה שם? ישראל רוזן עורך המוזיקה של 'המחדש' ויוחאי דנינו העורך הראשי, מגישים משדר מיוחד לסיכום שנת תשפ"ג עם המנצחים, המקומות השניים, אלו שכמעט והגיעו לפסגה וגם הפספוסים של השנה ויש לכם גם כמה מילים מהמנצחים!
האזינו כעת וצפו במילות התודה.
זמר השנה: מקום שלישי: עקיבא מקום שני: ארי היל מקום ראשון: נפתלי קמפה
אלבום השנה: מקום שלישי: חיים ישראל – חיברתי מנגינות מקום שני: פיני איינהורן – במסתרים מקום ראשון: נפתלי קמפה – ליבי
[fvplayer id="16919"]
תגלית השנה: מקום שלישי: שמוליק סוכות מקום שני: שמואל מקום ראשון: נותי ליברמן
[fvplayer id="16920"]
מלחין השנה: מקום שלישי: בנצי שטיין מקום שני: אלחנן אלחדד מקום ראשון: הרשי ויינברגר
[fvplayer id="16925"]
מעבד השנה: מקום שלישי: אהרלה נחשוני מקום שני: יואלי דיקמן מקום ראשון: אלי קליין ואיצי ברי
[fvplayer id="16923"]
שיר השנה: מקום חמישי: אבי אילסון ואיציק דדיה – שבילים מקום רביעי: בערי וובר ושמילי אונגר – ואני אבטח בך מקום שלישי: בני פרידמן ומרדכי שפירו – לחי עולמים מקום שני: נותי ליברמן – ים של דמעות מקום ראשון: אברהם פריד, חיים ישראל ובנצי שטיין – אל תיפול
כבר לפני מספר חודשים, היו אמורים לשבת כאן רבנים חדשים, אבל הכנסת אישרה בחודשים האחרונים את הארכת כהונת הרבנים הראשיים בעוד כשנה ואנחנו מיהרנו לנצל את ההזדמנות, להגיע לשיחת חג מרוממת, בלשכתו של נשיא מועצת הרבנות הראשית לישראל, הרב הראשי הגאון רבי דוד לאו.
כבר עשור שהרב לאו מכהן בתפקיד, שאליו נבחר בגיל הצעיר ביותר מבין הרבנים הראשיים שכיהנו מאז הקמת הרבנות הראשית. אבל על אף הזמן שחלף, אנשי לשכתו מספרים כי העבודה היא באותה מתכונת ומרץ, כאילו זה עתה נבחר הרב לתפקידו.
בשל הארכת הכהונה, הרב לאו נכנס בשנית לתפקידו כנשיא מועצת הרבנות הראשית, אחרי שעמד בראשה כבר במחצית הראשונה של הקדנציה. בשנים שחלפו מאז, כיהן כנשיא בית הדין הגדול, והוא אף אמור לחזור לתפקיד, במחצית השנה שלפני סיום הכהונה.
על אף העובדה שהגר"ד לאו, הינו חובש כיפה שחורה ונמנה על טובי בניה של היהדות החרדית, הרב הראשי מקובל על כל שדרות הציבור, ומוקף באהדה גם בקרב ציבור חובשי הכיפות הסרוגות והשקופות.
אך מעל הכל, ברבנות הראשית מדברים על מסירותו כדי לפתור בעיות סבוכות שממתינות להכרעה מזה שנים רבות. סדר יומו עמוס עד לעיפה, ובימי שלישי, בהם מתקיימים דיונים בבית הדין הגדול, אי אפשר לתפוס אותו אפילו לשיחה קלה. ראשו ורובו שקוע בעתירות שהגיעו למושב בית הדין שהוא מכהן בו כאב"ד, או בתפקידו כנשיא בית הדין והדיינים שמשרתים איתו יחד בקודש, נאלצים לשנות את סדר יומם, באופן שיאפשר להם את המשך הדיונים, עד לשעות הקטנות של הלילה.
בין דיון לדיון ובין כינוס לכינוס, הרב הראשי פינה מעט מסדר יומו, כדי לקבל את 'המחדש' לשיחת חג מרוממת, בענייני אגדה והשקפה, אך לא פחות מכך, גם בעניינים שעל סדר היום הציבורי.
בתחילה מתייחס הגר"ד לאו לקרע הגדול שהחל עם המחאה שפרצה בהקמת הממשלה הנוכחית. "אני מסתובב בארץ, מגיע למקומות של אנשים שהם יותר אנשי בית כנסת וכאלו שפחות. אני חייב לומר שהעם בריא יותר ממה שנדמה לנו. הנה, תראה את עשרות האלפים שהגיעו לכותל.
"הציבור הגדול שמגיע לבית הכנסת לעם אכפת יותר מהמורשת ממה שנדמה. נכון, יש פירוד וצריך להיות מודעים לכך, אבל אולי נזכה לראות את כולם בסוכה" אומר הגר"ד לאו ומיד מדבר על מהותה של הסוכה. "בסוכה, לכולם יש אותו סכך שמגיע מהפסולת. אם נצליח למצוא את הדברים המשותפים ולא שכל אחד יתנשא, אלא להיפך יחפשו להיות "כולם אגודה אחת" כמו שהתפללנו בימים הנוראים, אין לי ספק שנגיע למצב בו "לעובדך בלבב שלם".
"בימים הנוראים ביקשנו באבינו מלכנו 'הרם קרן ישראל עמך'. בכנס של אנשי ציבור, בו השתתפתי, שאלו אותי הנוכחים מה ההצעה שלי לחשבון נפש עבורם, חשבתי כל כך ואמרתי: 'קרן ישראל עמך'. כל אחד צריך לבחון האם הוא רוצה להגדיל קרן ישראל, או קרן עצמו. אם זה יהיה כך, נהיה במצב טוב יותר" אומר הרב הראשי ל'המחדש'.
הרב דוד לאו נואם ב-'צעדת בני הישיבות' של הציבור הדת"ל. צילום: אוליביה פיטוסי/פלאש 90
אחרי הרעיון התורני, מגיעות גם השאלות על הוויכוח שקורע את המדינה. יהודי, או דמוקרטי.
"צריך לזכור שהמושג דמוקרטיה מתחיל ביהדות" הודף הרב הראשי את הטענות ומוכיח: "אחרי רבים להטות זה מהתורה שלנו". גם את מגילת העצמאות, מגייס הרב הראשי לטובת עמדתו. "למעלה מ-10 פעמים מופיעה בה המילה יהודית, ואף לא פעם אחת דמוקרטית. זאת אומרת שמייסדי המדינה רצו דמוקרטית, אבל קודם כל יהודית.
"כשאני מדבר על יהודית אני מבקש לשים לב מה המשמעות של זה" מחדד הגר"ד לאו את הדברים. "אם בכותרת אני רואה את המושג של מגילת העצמאות שמתחילה מ-"בארץ ישראל קם העם היהודי" ומהתנ"ך, ולעומת זאת יש מקומות שממעיטים בלימוד התנ"ך אני חושב שהשאלה צריכה להגיע לא לרבנים, אלא לאותם אנשים שממעיטים ומורידים את לימוד התנ"ך ומרחיקים אותו מעצמם.
"אנחנו כאן בארץ ישראל ולא במקומות אחרים. הציעו לנו להיות באוגנדה, ייתכן והיינו יכולים להיות שם בלי שכנים בעייתיים. היינו יכולים ללכת בעקבות הברון הירש לארגנטינה, אבל לא הלכנו לגור שם אלא חיפשנו לחזור לפה לארץ שהיא חמדת אבות, ארץ אשר עיני השם אלוקיך בה.
"במשך שנים היה ויכוח האם מדובר במדינת היהודים או מדינה יהודית, כעת הוסיפו למשוואה צד נוסף אולי מדינת כל אזרחיה. צריכים לזכור: הגענו לכאן כי זו מדינה יהודית. כן, אני רוצה שאתה כדמוקרט תוכל לבחור, אבל אני רוצה שתדע במה לבחור. אם אדם לא ידע מה היא יהדות, לא יכיר את שרשרת הדורות מי אלו מלכי ישראל ומי זה הרמב"ם, לפי מה יחליט?" תוהה נשיא מועצת הרבנות.
הרב הראשי חושף גם סודות מהתקופה שנכנס לתפקידו, לפני כעשור. "כשנכנסתי לתפקידי, פניתי לראש הממשלה ואמרתי: כל הצעת חוק שמקודמת, עוברת את משרדי הממשלה והייעוץ המשפטי מביע את עמדתו, האם יש קשיים ומניעים משפטיים. באותה השיחה, אני הצעתי שכל הצעה תעבור לרבנות, כדי שיידעו אם יש נקודה יהודית או לא, וזה כמובן לא משנה אם יקבלו את העמדה שלנו או לא, לפחות שיידעו.
היה לי שכן חבר כנסת דתי, שסיפר לי שהוא רוצה לפעול כדי שגם ילד מאומץ יקבל את הירושה של הוריו המאמצים. אמרתי לו: 'יפה מאוד, אבל אתה חובש כיפה. מתפלל בבית כנסת. אתה יודע שלתורה יש מה לומר בנושא הזה? אתה יודע שלפי חוק זה לא מספיק, אלא צריך לוודא שהירושה מגיעה למי שזכאי לה על פי התורה, אחרת זה בגדר 'והעברתם את נחלתו'. הרעיון נכון, הביטוי שאתה רוצה לבטא על הקשר בין ההורים המאמצים לילדים זה רעיון יפה, אבל האם אתה יודע שיש לתורה מה לומר בנושא הזה? והוא השיב: 'אוי לא ידעתי'. זו הייתה תגובתו ועל זה אני מדבר. לפני שמחליטים אם יהודית, או דמוקרטית, צריכים לדעת מה זו מדינה יהודית ולהכיר את הערכים של התורה שעליהם מושתת מדינה דמוקרטית. לדעתי אפשר לשלב בין השניים מבלי שזה יהיה בסתירה אחד כלפי השני" חותם הרב הראשי הגאון רבי דוד לאו.
כששומעים את הדברים, באווירה הכל כך נינוחה, אי אפשר שלא לתהות מדוע הרב הראשי, או רבנים אחרים, לא מנסים להביא לפשרה משלהם בכל הוויכוח הפוליטי, אך לגר"ד לאו, יש תשובה גם על כך. "הרעיון הזה יכול היה להיות לפני הבלאגן או אחריו, אבל ברגע שזה הפך לשאלות פוליטיות רב לא אמור להיות שייך לשום צד פוליטי, רב צריך להיות שייך לכולם. של כל יהודי ויהודי באשר הוא ועמדתו הפוליטית.
ברגע שהדברים גלשו לתחום הפוליטי, הרגשתי – גם בראיונות בתקשורת הכללית ראיתי – שהדבר היחיד שמעניין אותם זה אם אתה בעד או נגד הרפורמה. אבל אם נכניס את היהדות לוויכוח הזה, יהיה מצב שאנשים יתרחקו מהיהדות ואת זה אני לא רוצה. אני מתפלל ש-'כל בני בשר יקראו בשמך' אני לא רוצה להגיע למצב שישפכו את התינוק עם המים חלילה".
-במצב הנוכחי, שיש התדרדרות בכל הנוגע למצבה היהודי של המדינה, הרב חושב שיש עוד עתיד למצבה של המדינה כמדינה יהודית?
הגר"ד לאו: "אני יהודי מאמין שמתפלל ומייחל שאת צמח דוד עצמך תצמיח, אבל אני מודע למצב ויודע דבר פשוט: כל עוד אנחנו מאמינים וידעים שתורתנו היא המנחה את דרכינו, אנחנו ממשיכים הלאה. מי אמר שזה צריך להיות דרך פשוטה? תראה את הפריחה של שיעורי תורה לומדי הדף היומי, תראה בתי המדרש המלאים מפה לפה וזה לעומת זה עשה אלוקים עשרות אלפי לומדי תורה. קיבלנו יכולות של בחירה, ודווקא בגלל זה יש זה לעומת זה. קשיים לא פשוטים, אבל בשם השם נעשה ונצליח".
לצד הראשונים לציון מרן הגרש"מ עמאר ומרן הגר"י יוסף. צילום: נועם ריבקין פנטון/ פלאש 90
גם סוגיית ההתערבות של בתי המשפט, בנושאים השונים שעל סדר היום, עולה על השולחן. ביקשנו לשמוע על התערבות שכזו במערכת בתי הדין והרבנות הראשית.
"ברוב מוחלט של פניות לביהמ"ש העליון כנגד בתי הדין הרבניים, בית המשפט לא מתערב ומקבל את עמדתנו" אומר הרב הראשי, אך מודה: "ישנן בעיות ספציפיות, שעליהן אנחנו עמלים לתקן, כמו הצעת חוק של השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי, שמבקשת להחזיר את היכולות של בתי הדין לפסוק בנושאי מזונות לילדים אחרי הגירושין. הצעת החוק נועדה לתקן אימרת אגב של השופט מזוז, והיות שהחוק אומר מפורש שבתי הדין מוסמכים לפסוק בזה, היו שניסו להגיד שלא.
בבתי הדין המשכנו לדון ולעשות כל מאמץ לפעול בדרכה של תורה, כיוון שאחרת עלולות להיות שאלות כבדות משקל, אך בעקבות כך, הוגשה עתירה נגד ההתנהלות של בתי הדין שלא הולכים על פי הערת השופט. ראינו את המצב ובעקבות כך פניתי לשר הדתות והוא אכן מגיש הצעת חוק שקובעת ברחל בתך הקטנה קטנה, כי לבית הדין יש סמכות לפעול בעניין. אני לא מיפה את המציאות" ממהר הרב לאו להבהיר, "אני מודע לבעיות שיש מידי פעם בפעם, אבל בד"כ אנחנו לא נתקלים בבעיות".
גם המקרים הבודדים שבהם בית המשפט ניסה להתערב, לא גורמות לגר"ד לאו לחשוש: "אני שם את זה בפרופרציות המתאימות. אני יודע את כמות היכולת והעשייה, לעומת ההפרעות. אנחנו לא זזים מההלכה, גם כשיש מפריעים מסיבות אידיאולוגיות, או מסיבות אישיות. לשם כך הקב"ה שלח אותנו ואנחנו משתדלים לעשות מה שצריך".
בראיון ל'המחדש'
חמש שנים כיהן הרב לאו בתפקיד נשיא בית הדין הגדול, ובעוד כמחצית השנה, הוא אמור לחזור שוב לתפקיד ובמערכת בתי הדין יש מי שמדברים על התקופה הזו, כתקופה שעוד תותיר חותם במערכת בתי הדין.
דיונים על גבי דיונים, שעות על גבי שעות, "מבלה" הרב הראשי בתוך אולמות בתי הדין, ללא הפסקה. במשך השנים הצליח הגר"ד לאו להביא לפתרונן, עשרות תיקים סבוכים של אנשים ונשים שהמתינו לפסיקה שתשחרר אותם לחופשי, לעיתים כשהצד השני נמצא במקומות מרוחקים. לשם כך, הרב הראשי אף נעזר בגופי הביטחון השונים, בכדי להעלות מזור לכאבן של הנשים.
אך לא זו בלבד. גם דיונים פיזיים שנועדו לשכנע סרבנים קשים, נמשכים שעות על גבי שעות בבית דינו של הגר"ד לאו, כשהוא מנסה שוב ושוב לפתור את התסבוכת שגם גדולים לא יכלו לה. לעיתים, רק אחרי תקופות ארוכות ממש, מצליחים הצדדים להגיע להסכמות, שיובילו לשחרור מכבלי העגינות מחיים.
"אמרתי לדיינים כמה פעמים: לפעמים יש לכם תיק מול העיניים, כשאתם אומרים לעצמכם יש סוגיה הלכתית יפה שאפשר לבנות פסק דין בנוי לתלפיות, אבל את זה תשמרו לספר שלכם. כאן, תפתרו לאנשים את הבעיה שלהם. לא חייבים להגיע ל-'ייקוב הדין את ההר', חשוב יותר לעזור להם ולסגור את התיקים שלהם, מאשר פסק דין מרובה עמודים ואמירות נוקבות" משתף הרב הראשי בשיחה עם 'המחדש'. "ברגע שהדברים נעשים כך, במבט אל האנשים ובדרכה של תורה לפתור את הבעיה לטובת המשפחה ההורים והילדים שנמצאים מאחור, אפשר להביא להצלחה בסיעתא דשמייא".
"כשהתחלתי את דרכי ברבנות" מגלה הגר"ד לאו, "ביקשתי מהקדוש ברוך הוא: אני מאוד רוצה להאהיב שם שמים על הבריות ומאידך שלא לטעות חלילה באות אחת בהלכה. ביקשתי להצליח לחבר בין הדברים, זה אפשרי וצריך הרבה תפילה. נכון, זכיתי בס"ד לסייע לאנשים להתחיל חיים חדשים, אבל הכל מכוח כך" הוא מודה.
לא אחת, נאלצים הדיינים בבית דינו של הגר"ד לאו, למצוא פתרונות יצירתיים שכוללים גם גמישות מרובה בלוח הזמנים. "יש כאן מקרים שאת כל הדיון היינו יכולים להתחיל רק אחה"צ, מכיוון שאתה מדבר עם אנשים בחו"ל ובשעות הבוקר שלנו, זה עדיין לילה שם. מדובר בסיפורים של חיים של אנשים, גם בבירורי יהדות, גם בשאלות של פירוקי משפחות, שאלות של ילדים שאלות משמעותיות" אומר הרב הראשי, מבלי להיכנס לפרטים, "כדי לשמור על פרטיותם".
אחת התקנות שהגר"ד לאו הוביל בבית הדין הגדול, היא הכנסת צוות גיטין לתוך בית הדין העליון, בצעד תקדימי. "לפני שהגעתי, לא היה צוות גיטין בבי"ד הגדול. הדיינים היו שומעים את הערעור, מחליטים ומחזירים לבית הדין האזורי, אבל במשך הזמן ראיתי שבמקרים רבים אם אנחנו מגיעים להסכמות עם בני הזוג וסוגרים את התיק, במקרה כזה כששולחים אותם הביתה לכתוב גט, עד שיגיעו לבית הדין האזורי, עלול להיווצר בינתיים מצב בו יועצים שכביכול פועלים לטובתם, גם אם ברצון טוב, יכולים להתערב.
"אגב" מוסיף הרב הראשי, "כשאני רואה למשל אחד מבני המשפחה שהוא עורך הדין של האיש או של האישה, אני יודע שזה יהיה קשה, כי הוא לא מסוגל להתעלות מעל הקשר האישי שלו ואז הוא לא יהיה מסוגל לחשוב על טובת האנשים שנמצאים שם במקום. לעיתים דווקא מרוב טובה, זה לא תועלתי וכדי שלא יהיו יועצים לא טובים, כדי שלא יפריעו, למען בני הזוג, הבאנו צוות גיטין לבית הדין הגדול" .
תקנה נוספת שהוביל הגר"ד לאו נוגעת אף היא לסידור גיטין. "למרות שעל פי ההלכה המסורה, בדרך כלל מסדרים קודם כל את העניינים הכספיים ואחר כך את הגט וזה עניין שיש בו כריתות, הובלתי קו שכשבית הדין רואה לנכון, קודם יסדר את הגט וכל העניינים הממוניים יהיו אחר כך. נכון, לכאורה עדיין נפגשים בבית הדין, אבל הרי ממילא כשיש ילדים משותפים נפגשים בבית הדין, וממילא אין כריתות גמורה. מה שצריך לעשות זה לבחון מה טוב עבור בני הזוג ולעשות מאמץ לעזור להם, כשכמובן הכל אך ורק על פי ההלכה".
צילום: יונתן זינדל/ פלאש 90
הרב הראשי לישראל, הגר"ד לאו מכהן בימים אלו כנשיא מועצת הרבנות הראשית לישראל, תפקיד שלא זר לו כאמור. בדיונים השונים של המועצת, נאבק הרב הראשי על עניינים שונים הנוגעים לחיזוק מעמדם של רבני הערים, מתוך הבנת צורך השעה בכך. אנחנו, ביקשנו לשמוע מהרב הראשי דווקא על תפקידו של רב בישראל.
"תפקידו של רב, מתחיל קודם כל בתפילה לבורא עולם ובמסירות. רב לא יכול להסתכל על השעון, ולומר בשעה כזאת אני לא עובד. בנוסף, תפקידו של רב הוא להגיע לכל יהודי במקום שבו הוא נמצא ושם לעזור לו לעלות. אם אתה מסתכל על האדם כמות שהוא, זו הדרך הגדולה".
הרב לאו, שמדבר על תפקיד הרבנים, לא חוסך בביקורת גם על המדינה. "במקומות מסוימים יש מכרזים למינוי רבנים בעשרים אחוזי משרה. זה מחפיר, זה לא ראוי ולא נכון, רב נותן 24/7 למען הציבור והאמירה הזו של אחוזים, היא פגיעה קשה במעמדו של רב. בחלק מהמקומות נלחמנו ואפילו הצלחנו לשמרו שלא יורידו לרב ואני מקווה שבקרוב זה כבר יתוקן, באופן שלא יהיה דבר כזה".
תוך כדי שאנו מדברים על כך, אנו מעלים לשולחן את נושא מינוי רבני הערים הפרטיים, כמו ברבנות העיר בני ברק, שם מכהנים שלושה רבנים מטעם העירייה וכמו בעיר רמת גן, שם יש רב עיר מטעמו של ראש העיר.
"לא אדבר על מקרים אישיים שבחלקם מדובר בתלמידי חכמים ראויים בכל קנה מידה" ממהר הגר"ד לאו להשיב, "אבל זה דבר לא נכון. בחירות צריכות להיות עם הציבור והם אלו שצריכים לבחור את הרב. תמיד הייתה חלוקת נציגים בגוף הבוחר, והשילוב הזה של הציבור חשוב ביותר".
הגר"ד לאו בלשכתו. צילום: המחדש
כשמדברים על תפקידו של רב, אנחנו מנצלים את ההזדמנות כדי לשאול את הגר"ד לאו דווקא על המשך השושלת הרבנית, במשפחת לאו.
"זו זכות גדולה שיש לי אפשרות, שכשאני מבקש עצה אני פשוט מרים טלפון או פשוט יכול לקפוץ לאבא" אומר הגר"ד לאו. "הדמות של אבא, ולפני כן הדמות של סבא הרב יצחק ידידיה פרנקל רבה של ת"א, אלו דמויות הוד וזו זכות גדולה עבורי".
הרב הראשי, זוכה לחיבה יתירה גם בבתי גדולי ישראל שליט"א ולהבדיל גם בין החיים לחיים, בבתיהם של גדולי ישראל זצ"ל: "זכינו גם ליטול עצה מגדולי ישראל אשר היו עמנו ויבדלחט"א אלו אשר עימנו, וכל הנוטל עצה מן הזקנים אינו נכשל. אנחנו העם היהודי שמתרגש לעסוק בתורה, גם עם הדורות הקודמים".
אגב הקשר עם גדולי ישראל, משתף הגר"ד לאו באירוע מעניין שאירע עמו. "באחת ההזדמנויות, רופא שהגיע לביתנו ראה אותי יושב ומתעמק בספר כלשהו והוא שאל לשמו של הספר ולנכתב בו. הסברתי לו שמדובר בספר של רב מלפני מאה שנה ותוך כדי הדברים, הוא הסתכל עליי בתמהון ואמר: 'אם הייתי מסתכל בספר של רופא מלפני מאה שנה, זה לא היה מעניין אותי ואילו אתה קורא ספר מלפני מאה שנה?' אמרתי לו: כאן טמון ההבדל: אני לא קורא, אני לומד. אני לומד בספר הזה כי הוא קרוב יותר ממני להר סיני, והיהדות שלנו בנויה על העברת התורה מדור לדור. אני מאושר ללמוד את תורתם של רבותינו הראשונים והאחרונים, ובוודאי לאורך ימים שאני יכול ללמוד גם בצורה ישירה 'והיו עיניך רואות את מוריך', בעז"ה שנזכה לאורך ימים ושנים".
לסיום, ביקשנו מהרב הראשי ונשיא מועצת הרבנות, להעביר מסר לקוראים והרב נעתר: "אאחל לצופים שישתדלו לנצל את אותה דירת עראי של הימים המיוחדים הללו בסוכות. מתברר שאפשר לשמוח גם בדירה פשוטה, אפשר גם עם תקרה פשוטה וגם כשכל המינים נמצאים יחד. נשתדל לעשות זאת כל השנה כולה. זה אפשרי ותלוי בנו."
