מיקום כתבה: הנצפים ביותר

הגאון בעל ה"מנחת אלעזר" ממונקאטש נסע פעם ברכבת. הוא ראה לפניו אדם יושב בספסל ממולו, מוציא כריך עם בשר "דבר אחר" ואוכל. הגאון ראה את המעשה וצעק על האדם ההוא: "יהודי, אסור לך לאכול בשר זה!"

הנוסע הביט ב"מנחת אלעזר" בפליאה, כמי שתמה על ההערה שיצאה מפיו, ואמר לו: "אינני יהודי, ולכן מותר לי לאכול את הבשר הזה!" אך הגאון האדיר, שפסקי ההלכה שלו הופצו עוד בחייו ברחבי העולם היהודי כולו, פנה אל האדם בשנית וחזר ואמר לו: "יהודי, אל תאכל בשר זה!"

הוא, מצידו, התעקש אף הוא והצהיר שאינו יהודי. אך כשהגאון ממונקאטש אמר לו בפעם השלישית שלא יאכל את הבשר, קרה משהו… האיש שאכל את בשר ה"דבר אחר" ניגש אל חלון הרכבת, השליך את הבשר החוצה, ניגש אל הגאון והודה בפניו שאכן הוא יהודי. הוא פרץ בבכי וביקש לדעת איך הצליח לזהותו כיהודי. "'אני נפגש עם הרבה אנשים, ואף אחד מהם לא אמר לי שאני יהודי, וכיצד הצלחת לראות שאני יהודי?'" שאל האיש את הגאון.

ה"מנחת אלעזר" אחז בידו של היהודי, חיבק אותו בחום ואמר לו: "'די היה להביט בהתנהגותך בעת שאכלת את הבשר, כדי לדעת שהנך יהודי!'"

מכיוון שהאיש לא הבין את פשר הדברים, הסביר הגאון שהשולחן ערוך [אורח חיים סימן קע סעיף י'] אומר: "לא ישוך פרוסה ויניחנה על גבי השולחן". והטעם, כפי שמביא המשנה ברורה, הוא "מפני שנמאסה לבריות". ולכן, המשיך הגאון והסביר לאיש ההוא, נהגו יהודי פולין שכאשר הם אוכלים לחם, הם חותכים בסכין את החתיכה שברצונם לאכול ומכניסים רק אותה לפיהם, והלחם עצמו נשאר נקי. הדבר מקובל גם באכילת תפוח וכל כיוצא בזה – שלא נוגסים בתפוח עצמו, אלא חותכים את החתיכה הראויה בסכין. "כך נהגו יהודי פולין", ציין הגר"י זילברשטיין שליט"א, "'ואני זוכר גם את אבותיי ואבות אבותיי שהתנהגו כך'".

"הסתכלתי עליך בשעת אכילתך את בשר ה'דבר אחר'", אמר ה"מנחת אלעזר" לאיש, "וראיתי שגם אתה אוכל בצורה כזו, דהיינו שלא נגסת בכריך עצמו, אלא אחזת סכין בידך וחתכת לעצמך את החתיכה שרצית לאכול. זה הספיק לי כדי לדעת בבירור שאתה יהודי, וכזה בוודאי ראה אצל הוריו את קיום ההלכה ההיא בסימן ק"ע, ולכן גם אתה מתנהג כך. לא ייתכן שגוי יתנהג בצורה שכזו! לא ייתכן!" האיש הודה והתוודה שכל דבריו של הגאון הם אמת ויציב, והוא אכן גדל בבית יהודי לכל דבר. ובגלל תוקף הצרות והמצוקות שפקדו את העם היהודי בתקופה ההיא, הגיע לאן שהגיע והתדרדר לאן שהתדרדר, עד שהגיע למצב בו הוא אוכל בשר "דבר אחר". אבל קיום ההלכה שראה בבית הוריו לא נשכחה ממנו. האיש הפך להיות אחד מחסידיו הנלהבים של הגאון ממונקאטש. הוא הרגיש שה"מנחת אלעזר" נגע לו בדיוק בנקודה הרגישה ביותר בחייו, וקיבל על עצמו מהיום והלאה להישמר ולהיזהר בקיום כל ההלכות בשולחן ערוך.

"נָשֹׂ֗א אֶת־רֹ֛אשׁ בְּנֵ֥י גֵרְשׁ֖וֹן גַּם־הֵ֑ם לְבֵ֥ית אֲבֹתָ֖ם לְמִשְׁפְּחֹתָֽם:" [במדבר ד', כ"ב]

עלינו להבין, מה באה התורה להשמיענו באומרה: "גם הם לבית אבותם"? וכי יעלה על הדעת שלא לפקוד את בני גרשון? הרי כל השבטים נפקדו, ומדוע לא יפקדו את בני גרשון? נראה לבאר כי "בני גרשון" הם רמז לאלו שנטו מן הדרך, התגרשו מהתורה והמצוות וגורשו מעל שולחן אביהם שבשמיים. מצווה אותנו התורה: "נשא את ראש בני גרשון" – אל תדחה ואל תרחיק אותם. אדרבה, "נשא את ראש בני גרשון", תרומם ותקרב אותם אל אביהם שבשמיים. אם תרצה לדעת על מה ולמה? – על כך מוסיף הכתוב: "גם הם לבית אבותם".

לעתים אנו פוגשים אדם שכלפי חוץ נראה רחוק מתורה ומצוות, אורחות חייו רחוקים מדרך ה', דעותיו מנוגדות לדרך התורה והשקפותיו פסולות. אך אם נתחקה אחר שורשיו, יתברר לנו שאבות אבותיו היו רבנים וגדולי תורה. בשל נסיבות החיים הידרדר הוא לאן שהידרדר, אבל אסור לנו להתנכר לו! צריך לגלות כלפיו יחס של קירבה, לרומם ולמשוך אותו בעבותות אהבה אל בורא עולם ואל דרך ה', לקרבו אל התורה והיראה ואל שמירת המצוות. אלו אינם דיבורים בעלמא; בדורנו זכינו לראות את הדברים במוחש.

לפני כמה שנים הגיעו לישיבתנו כמה בחורים שהיו בעלי עדינות נפש מיוחדת. שאלתי אותם לשם משפחתם. השם היה מתורגם לשפה העברית ['דקל'], ושאלתי מה שם משפחתם המקורי. לאחר דרישות וחקירות על מוצאם, גילינו שהם נצר לאחת המשפחות המיוחסות בישראל, מצאצאיו של אחד מגדולי ישראל הקדמונים – רבנו המהריק"ש, רבי יעקב קשטרו זצ"ל, מחבר הספר "אוהלי יעקב", רבה של מצרים, שחי לפני כארבע מאות שנה והיה בן דורו ורעהו של מרן הבית יוסף. הוא בעצמו רצה לחבר ספר הלכות כדוגמת ה"שולחן ערוך", אך כיוון שכבר יצא לאור ספרו של מרן הבית יוסף, כתב בספרו רק הגהות על ה"שולחן ערוך".

כשמורנו ורבנו, מרן רבנו הגדול, גאון עוזנו והדר תפארתנו הרב עובדיה יוסף זצוק"ל, היה במצרים, אחד ממשפחת קשטרו ביקש לכבדו ונתן לו את כתבי היד של זקנו, רבי יעקב קשטרו זצ"ל. מרן שמח מאוד על המתנה היקרה, וכשבא לארץ ישראל ניגשו אליו מהאוניברסיטה ורצו לקנות ממנו את כתבי היד בסכום כסף גדול, אך מרן זצוק"ל לא הסכים למכור את כתב היד הקדוש הזה בשום פנים ואופן!

זכתה הישיבה הגדולה "תל ציון" להחזיר את הבנים לשורשם, וראינו בחוש שמתקיים הפסוק: "לֹֽא־יָמ֡וּשׁוּ מִפִּ֡יךָ וּמִפִּי֩ זַרְעֲךָ֨ וּמִפִּ֤י זֶֽרַע־זַרְעֲךָ֙ אָמַ֣ר יְהֹוָ֔ה מֵֽעַתָּ֖ה וְעַד־עוֹלָֽם" [ישעיה נט, כא], כמו שדרשו רבותינו [בבא מציעא פה ע"א]: "כל שהוא תלמיד חכם, ובנו תלמיד חכם, ובן בנו תלמיד חכם – שוב אין תורה פוסקת מזרעו לעולם… אמר הקדוש ברוך הוא: אני ערב לך בדבר זה."

יהיו הדברים לעילוי נשמת מור אבי הרב מאיר חי בן ג'וליט זצוק"ל

חשיפת איצקוביץ': שבוע אחרי סערת המודעה שבוטלה לקראת ביקורו של אחד מחברי מועצת חכמי התורה בטבריה, נמצא הפתרון. המודעה פורסמה עם התואר המדויק ואילו בבית הרב, התקבל התואר הגרנדיוזי כלבבם.

•

חשיפת איצקוביץ': אחד מגדולי הרבנים פונה במהלך ליל חג השבועות לביה"ח בעירו, אולם במהלך תפילת שחרית של החג התברר כי הרב משתתף בתפילה בבית מדרשו. לאחר בירור נחשף: הרב שב לביתו על ידי גוי, באופן שמותר מבחינה הלכתית.

•

חשיפת איצקוביץ': העלות המדוייקת של ארון הקודש, בהיכל ישיבת 'עטרת שלמה' בראשון לציון – 14 מליון דולר.

•

חשיפת איצקוביץ': שר חרדי בכיר חוגג בימים אלו יום הולדת עגול, אך מחשש לעין הרע הוא הנחה את מקורביו לא לחגוג את המאורע.

•

חשיפת איצקוביץ': רבים מתלמידי הגר"ד קוק נחשפו לעובדה שהוא מאושפז בבית חולים במרכז הארץ, אולם לא נמסרו פרטים מדוייקים על מקום הימצאו. איצקוביץ' חושף כי הרב מאושפז בבית החולים 'מעייני הישועה' ועל מנת להימנע מחשיפה, תפילותיו נעשות מאחורי מחיצה ובאופן שלא יבחינו בו. צילום: ש.פ.ה

•

מרן הגר"י זילברשטיין שליט"א ביקר אצל חתנו הגר"ד קוק המאושפז בבית החולים. במהלך הביקור אמר מרן שליט"א לחתנו: "אתה לא חולה, אותי לא מרמים".

הקרב על הנהגת בני תורה הספרדים? אחרי פריחתן של קהילות 'מנין אברכים' בראשות הגאב"ד הגרש"י זעפראני, הראשון לציון הגר"י יוסף פקד השבוע את העיר טבריה והשתתף במינוי רב בית הכנסת 'מקדש שלמה', זאת אחרי שלפני כמה שבועות השתתף במינוי רב בית הכנסת 'רבי עמרם בן דיוואן'.

הגאון רבי עזריאל אוירבך, בדרכו לארה"ב, שם צפוי להשתתף במעמד 'אדירי התורה'.

ראש ישיבת מיר מרן הגאון הגדול רבי יצחק אזרחי שליט"א הגיע למסור שיחת הכנה למתן תורה בבית המדרש החדש 'אור יחזקאל, שהוקם לפני קצת יותר משנה במעון קדשו של מרן המשגיח רבי יחזקאל לווינשטיין זצ"ל ברח' יחזקאל בירושלים. ראש הישיבה שליט"א העלה זכרונות מעניינים מביתו של המשגיח זצ"ל, שתקופה ארוכה הוא היה מגיע לשם כל שבת לשמוע את הוועד השבועי מר' חצק'ל. ראש הישיבה אף החווה באצבעו ואמר שהוא זוכר היכן בדיוק היו הוועדים של המשגיח.

ראש ישיבת כנסת יחזקאל, הגרב"מ אטינגר שליט"א, מסר שיחת חיזוק לתלמידי ישיבת 'צעירים החדשה' באלעד, בנושא האופנה המתחלפת בעולם הישיבות על העניבות והכובעים מרחב לצר מצר לרחב: "אני לא מבין, שאלתי פעם מישהו: תגיד לי את האמת, מה יפה יותר, הכובע רחב או הכובע הצר? המשקפיים המשושים או המרובעים? איך יכול להיות כזה דבר?! יש לזה תשובה אחת. איך היצר הרע הצליח להעמיד דבר שהוא חוט השערה והוא נהיה הר גבוה". צילום: מערכת ישבה זוכער

רגע אחרי שחנך את בית הדין הרבני בנתניה, הגיע הראשון לציון הגר"ד יוסף לביקור מרגש במיוחד בביתו של מקים עולה של תורה בעיר, הגה"צ רבי שמעון גבאי זצוק"ל, שם התקבל בחביבות רבה על ידי בני הישיבות. מאחור: האברך החשוב ומשגיח הכשרות הנודע ר' בן ציון בוארון. צילום: הטשולנט הנתיינתי.

עוד קודם לכן, בעודו בביתו של הגר"ש גבאי זצ"ל, חתם הראשון לציון על הגבס שבידו השבורה של בן ראש המוסדות, הגאון רבי יוסף חיים גבאי. מסביב: בניו הנוספים של הגר"ש גבאי. צילום: הטשולנט הנתיינתי.

ברקע הסערה הפוליטית: איצקוביץ' שביקר השבוע במסדרונות הכנסת המתוחים, ראה מחוץ לישיבת סייעת יהדות התורה, את יו"ר דגל התורה ח"כ משה גפני וסגה"ש אורי מקלב, כשהם מגבשים עמדות משותפות יחד עם סגן השר האגודאי, יעקב טסלר. מחוייך משמאל: יענקי מורגנבסר, הדובר הבלתי נלאה של גפני.

אפרופו מקלב, במוצאי החג הגיע סגה"ש אורי מקלב לחפ"ק התחב"צ בירושלים כדי לפקח מקרוב ולדאוג לכך שכל הנוסעים יגיעו לביתם במהרה.

את יו"ר סיעת יהדות התורה, חבר הכנסת יצחק פינדרוס, איצקוביץ' ראה בסיור במפעלי ים המלח.

בהכנה למתן תורה, איצקוביץ' פגש את בכיר ש"ס, שר העבודה יואב בן צור, בכתיבת אות בספר תורה, אצל משפחת צדוק בנוה יעקב.

השר לשירותי דת ויקיר המדור, מיכאל מלכיאלי, נצפה השבוע ברגע של קורת רוח עם מקורבו ואיש סודו, חבר מועצת העיר מודיעין עילית נתנאל מנשורי, בדינר מיוחד של ארגון 'נותנים' – המיועד לילדים בעלי צרכים מיוחדים.

בערב חג מתן תורה, ראה איצקוביץ' את השר פרוש מסייר להנאתו באוהלי הכנסת אורחים שהקים משרדו ברחבי ירושלים להולכים לכותל, תוך כדי שהוא מתאר בהתרגשות בפני מקורביו הרמ"ט שמעון בלוי והיועץ בני הקר, את הימים של השיבה לכותל המערבי בערב שבועות לפני 58 שנה.

כנס מיוחד בנושא גניזת אבני הכותל התקיים בהשתתפות הראשל”צ הגר”י יוסף והגר״ק בר, השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי, השר מאיר פרוש ומ"מ נציב שירות המדינה, מנכ”ל הרבנות הראשית יהודה כהן.

בשולי הכנס, ראה איצקוביץ' את הראשון לציון הגאון רבי דוד יוסף בשיחה ידידותית וממושכת עם השר פרוש, כשהם דנים על עומקה של הלכה ונזכרים בימי בית אבא משני הצדדים. ברקע נראים מרוצים רמ"ט השר שמעון בלוי ורל"ש הרשל"צ איתי גדסי.

יו"ר ועדת החינוך ח״כ יוסי טייב עלה למעונו של הראשון לציון הגר״ד יוסף שליט״א, להזמינו לחתונת בנו. איצקוביץ' מחכה להזמנה.

ברקע הגזירות: ראש המוסדות ומנהלה הרוחני של ישיבת "כסא רחמים" הגאון הרב צמח מאזוז המריא יחד עם בנו הגרמ"ח מאזוז והרב עובדיה חדוק – משמשו בקודש של אחיו מרן ראש הישיבה הגר"מ מאזוז זצוק"ל, למסע חיזוק בארצות הברית.

ברקע הסערה הפוליטית: איש התקשורת מנחם טוקר, שיגר פנייה מיוחדת לחברי הכנסת מהמפלגות החרדיות, בבקשה שלא יפרשו מהממשלה.

ואם כבר בסערה הפוליטית עסקינן, איש התקשורת יוסי שטארק פגש השבוע את שר הבינוי והשיכון (הפורש?) יצחק גולדקנופף, שהגיע להשתתף בשמחת בר המצווה לבנו של נציג גור בבית שמש, סגן ראש העיר חנוך דרנגר. שטארק ניסה להבין אם גולדקנופף קיבל כבר התחייבות לתפקיד שר הביטחון בממשלת בנט.

הנגיד הרבני ומבכירי הרבנות הצבאית הראשית, הרב איתמר סיאני, נצפה השבוע בביקור מיוחד ב-770. איצקוביץ' היה חייב לתעד.

שלושת הרמ"טים הכי עסוקים במסדרונות הרבנות – איתי גדסי (הרשל"צ), עקיבא חופי (השר לשירותי דת) ומתנאל נוגאוקר (מנכ"ל הרבנות הראשית ונציב שירות המדינה) – נצפו רגע לפני ההצבעה בוועדה למינוי דיינים, מסתודדים בשיחה דרוכה. איצקוביץ' תוהה אם זו ישיבת תיאום, סיעור מוחות או סתם תדרוך אחרון – אבל ברור שמכאן יוצאות ההחלטות הגדולות.

רגע לפני שהוא חוגג את שמחת נישואיו, איצקוביץ' ראה את הצלם החב"די ויקיר המדור דב בער הכטמן, כשהוא מתיישב לתמונה עם רב העיר קרית מוצקין, הרה"ח דוד מאיר דרוקמן.

את הרקדן החסידי יענקלה קורנבליט, איצקוביץ' ראה כשהוא מנסה לבצע ריקוד עם אופניים מחוץ למעיין הבעל שם טוב במעז'יבוז'.

ואילו את האדמו"ר ממעז'יבוז' איצקוביץ' ראה כשהוא משקיף מחלון ציון הבעל שם טוב, לעבר בית העלמין.

תעצרו את המוזיקה: בעיצומם של שירי רגש במהלך חתונה במגזר, אמן הרגש פיני איינהורן עצר את המוזיקה וקרא לקהל לשיר יחד איתו את "אחינו כל בית ישראל" למען פצועי המלחמה וכל אלו שצריכים ישועות. צילום: צביקה מנצ'יק

אורח מיוחד אמש (רביעי) במופע הקומזינג גלובל של שלום וגשל, בהשתתפות מלך המוזיקה החסידית מרדכי בן דוד ובנו יידל. איש התקשורת וסוכנות הידיעות 'ינוניוז' ינון מגל, שכבר הספיק לערוך לא מכבר היכרות עם בן דוד במפגש על טשולנט מהביל, הגיע והתלהב מהמוזיקה.

לאחר מכן, נעמדו מגל ובן דוד לתמונה משותפת. עוד נראים: יידל ורדיגר, הרב דוד דרוק מכיסופים, שלום וגשל וחנני בלייך.

בחתונת הענק של משפחת זורביין שהתקיימה השבוע, איצקוביץ' תיעד את גדול הזמר החסידי זאנוויל ווינברגר בליווי תזמורתו של מאסטרו אהרלה נחשוני, כשהם מרגשים את הקהל בחופה.

עם צאת השיר החדש שלו 'כי לעולם חסדו' בדואט עם שמילי אונגר, הזמר נמואל הרוש מקפיץ את הקהל עם השיר הזה עם תזמורתו של המוזיקאי והמעבד מאסטרו בני לאופר.

במהלך אירוע יוקרה באולמי ויסטה נצפה המוזיקאי והזמר דודי קאליש מנצח על תזמורתו של יענקי לנדאו, בליווי מקהלת נשמה. הפקה: סטייג ארט

ועוד באותו אירוע נצפה גם ענק הזמר ליפא שמעלצר, כשהוא מבקש 'שמע קולנו' יחד עם דודי קאליש.

השימוש בתמונות נעשה בהתאם לסעיף 27 א'. אם הנכם בעלים של אחד מהתיעודים ומרגישים עצמכם נפגעים, או אם יש לכם תיעוד מעניין, הנכם מוזמנים ליצור קשר במייל: itzkowitz@hm-news.co.il או למספר 055-923-5333

השבוע הושלמה בנייתו של ארון הקודש הגדול ביותר בעולם בקרית הישיבה "עטרת שלמה" בראשון לציון, מעשה ידי אמן כולו בעבודת יד. הארון, שהוא גם כלי הכסף הגדול ביותר בעולם, מהווה הישג יהודי אמנותי חסר תקדים.

בעטרת שלמה מספרים על מאפייני הארון, שמידותיו הן שטח של 120 מטר מרובע, אורך 20 מטר, גובה 6.5 מטר. בבניית הארון הושקעו מעל 2 טון כסף טהור. חלקי הכסף המוזהבים חופו בכמות עצומה של זהב טהור 24 קארט.

במרכז הארון חדר המיועד לאחסון ספרי התורה, שנבנה בעבודה קפדנית על ידי האמנים המובילים מהעיר אודייפור שבהודו. פתח חדר הקודש מעוטר בפרוכת ארגמן ארוגה בחוטי זהב ומשובצת באבני חן יקרות שעמלו חודשים רבים על יצירתה טובי האמנים בחבל קשמיר, הודו.

בפתח חדר הקודש – המזוזה הקטנה בעולם, במידות 2.7 על 2.7 ס"מ, מעשה אמן מהודר. הארון מוקף בגדר נחושת יצוקה במשקל 4 טון, שנוצקה במפעל ייעודי בשטוטגרט, גרמניה.

הבנייה, נמשכה שלוש וחצי שנים, וכללה מעורבות של 350 אמנים מ-12 מדינות בשלוש יבשות. חלקי הארון הובלו בנתיבים מורכבים בים ובאוויר, תוך התמודדות עם אתגרים לוגיסטיים, כולל איומי החות'ים ומצב המלחמה, עד להגעתם לקרית הישיבה.

הארון מומן במלואו על ידי נגיד יהודי-אמריקאי, חסיד באבוב, שהקדיש את השנים האחרונות לפרויקט מונומנטלי זה לעילוי נשמתו הטהורה של רבו, הרה"ק רבי שלמה הלברשטאם מבאבוב זצ"ל.

הערב יתקיים מעמד חנוכת הארון והכנסת ספר תורה, בהשתתפות אלפי תלמידי הישיבה, רבנים ואורחים מכובדים, ברוב הדר ובהתרגשות רבה.

פוסט חריג בחשבון ה-X (טוויטר לשעבר) הרשמי של דובר צה"ל באנגלית מעורר סערה בעקבות ההתייחסות התמוהה לשיגור טיל בליסטי מתימן לעבר ישראל.

"זה רק ה-3 ביוני, ובפעם השלישית החודש מיליוני ישראלים בורחים למקלט בגלל ירי טילים של החות'ים." כתב דו"צ עם מפת ישראל והאזורים הרבים שבהם הופעלו אזעקות, בחשבון המתהדר בכמעט 3 מיליון עוקבים (2,999,405).

יצוין כי מדובר בניסוח לא שגרתי בעליל, שנדמה לרגע כאילו דובר צה"ל מהדהד את מסרי דובר החות'ים שמתגאה במנוסה של מיליוני יהודים מאדמתם ולא כהצהרה רשמית של צבא הגנה לישראל. גם אם מדובר בניסיון להיאבק על ההסברה, הציוץ הזה היה אמור להופיע בחשבון של משרד החוץ ולא של צה"ל.

כוחות צה״ל בפיקוד הדרום ממשיכים לפעול בהכוונת אגף המודיעין ושב"כ נגד ארגוני הטרור ברחבי רצועת עזה, במסגרת מבצע "מרכבות גדעון". הכוחות חיסלו מחבלים והשמידו תשתיות טרור מעל ומתחת לקרקע.

אתמול (ש׳), צוות הקרב של עוצבת הקומנדו השמידו את המבנה הממולכד, בו הופעל מטען נגד כוחות חטיבת הקומנדו לפני מספר ימים ונהרג הלוחם סמ״ר דנילו מוקנו הי"ד.

בנוסף, במהלך פעילות של חטיבת הצנחנים ברצועה, הכוחות השמידו פירים ועמדות תצפית שהיוו איום על כוחות צה״ל הפועלים במרחב.

במהלך היממה האחרונה, חיל האוויר תקף עשרות מטרות טרור ברחבי רצועת עזה. בין המטרות שהותקפו, מחבלים, מבנים צבאיים וממולכדים, תוואי תת-קרקע, עמדות צליפה וירי נ״ט שהיוו איום על הכוחות בשטח.

כוחות צה״ל ממשיכים לפעול נגד ארגוני הטרור ברצועת עזה, על מנת להגן על אזרחי מדינת

זה היה בתחילת מלחמת העולם השנייה, כשהידיעות על גורל היהודים שנפלו טרף לידי הנאצים הרשעים החלו להתפרסם. ישיבת קלצק שבפולין, בראשות ראש הישיבה, הגאון רבי אהרן קוטלר זצ"ל, נמלטה לליטא. כשהרוסים כבשו את ליטא, נאלצה הישיבה להתחלק לכמה קבוצות שהתפזרו, כדי לא לעורר את חמתם.

על בני הישיבה באותם ימים נמנה תלמיד בשם יענק'ל קליאט. יענק'ל זה היה פיקח וחרוץ מאוד, והחליט לעשות הכול על מנת להשיג אשרת יציאה לארץ זרה, להימלט מהמלחמה המשתוללת. הוא נקש על דלתות השגרירויות השונות, עמד בתורים הארוכים והתחנן ללא הרף, אך לשווא. רוב המדינות סגרו את שעריהן וסירבו להנפיק אשרות יציאה למדינותיהן – אשרה שפירושה חיים.

אך יענק'ל לא אמר נואש. הוא שב והתחנן בשגרירות הבריטית, ופעל בכל דרך אפשרית כי השגרירות הבריטית בליטא תנפיק לו אשרת יציאה לבריטניה, שנחשבה ארץ מוגנת. לבסוף, עלה בידיו להביא לכך שהשגרירות הבריטית "תשקול" אם להעניק לו אשרת יציאה, והוא אף קיבל על כך אישור בכתב. עדיין לא מדובר באשרת היציאה הנכספת, אלא באישור כי השגרירות "שוקלת" ו"בוחנת" אם להעניק לו אשרה כזאת, כך שבעצם – למכתב לא הייתה כל משמעות מעשית.

כמה ימים חלפו, ולמרות שיענק'ל הוסיף להתחנן בשערי השגרירות, עדיין לא הונפקה האשרה המיוחלת. יענק'ל סבר שכנראה בקשתו – כמו בקשת יהודים רבים אחרים – נדחתה על הסף. לאחר כמה ימים נוספים, כשנסגרה השגרירות הבריטית, הבין יענק'ל שככל הנראה לא תהיה לו אשרת יציאה, וכל מה שנותר בידיו הוא רק המכתב הלא מספק, שלפיו השגרירות "שוקלת" אם להעניק לו מעמד פליט.

בשל כך, החליט כי זה הזמן לעשות מעשה. הוא פנה לראש הישיבה, רבי אהרן קוטלר, והודיע לו כי החליט לנסות להימלט בעזרת המכתב הזה. "זו אמנם לא אשרת יציאה," הסביר יענק'ל, "אך בכל זאת זה מסמך כלשהו, אולי הוא שווה משהו. אעשה הכול על מנת להימלט בעזרת המסמך הזה, אולי יחוסו ואולי ירחמו עליי!"

רחמיו של רבי אהרן נכמרו על התלמיד. הוא חש כי זו סכנה גדולה מדי עבורו. "לפי דעתי," אמר ליענק'ל, "חוששני שחלילה יתפסו אותך ללא האשרה וישלחו אותך לסיביר. לא כדאי להסתכן עד כדי כך, עודך צעיר לימים!" סבר ראש הישיבה. אלא שיענק'ל לא אבה לוותר. הוא חש כי זו ההזדמנות היחידה שלו להציל את חייו מאימת המלחמה, וטען כי אולי בכל זאת בעזרת המסמך יינצל, ולחילופין – הלא נאמר לו כי יש סיכוי קלוש שאשרת היציאה תחכה לו בנמל, אולי זה יקרה… יענק'ל המשיך לראות בפיסת הנייר שבידו הזדמנות אחרונה לזכות בחיים חדשים בבריטניה, ורצה רק לברוח.

לבסוף, "נכנע" ראש הישיבה לעקשנותו והפצרותיו של יענק'ל, ובירכו שייסע לחיים ולשלום. יענק'ל נפרד מראש הישיבה ושם פעמיו לעבר תחנת האוטובוס. עד מהרה הגיע האוטובוס, ישן ומקרטע, צפוף בעשרות אנשים שהצליחו להידחק ולעלות אליו. האוטובוס עשה את דרכו לקובנה, שם יש רכבת הנוסעת לעיר הנמל. המסע לא קל, אך החיים שווים אותו, בהחלט.

כשהגיע האוטובוס לקובנה, גילה יענק'ל תחנת רכבת הומה אדם, כולם ביקשו להגיע לנמל ולנסות לברוח. הוא מיהר לרכוש כרטיס נסיעה מתאים, ושירך את רגליו בין ההמון, עד שמצא קרון אליו אפשר לעלות. כעת לא נותר לו אלא להמתין ברכבת העמוסה, עד שזו תחליט לצאת לדרך, לעבר עיר הנמל.

המסע המפתיע של ראש הישיבה

ובעוד יענק'ל יושב בקרון הרכבת וממתין, דמות נוספת נכנסה לתחנת הרכבת – ראש הישיבה, הגאון רבי אהרן קוטלר בעצמו. זמן קצר לאחר שיענק'ל יצא, עשה רבי אהרן את הדרך אחריו: יצא לתחנת האוטובוס, והמתין בה שעה ארוכה. אחר כך נסע באוטובוס נסיעה לא קצרה, ובסיומה – הגיע לתחנת הרכבת בקובנה. ועדיין לא נסתיים המסע.

רבי אהרן התרוצץ בתחנת הרכבת, קורא בקול: "יענק'ל, יענק'ל," מחפש אחריו בכל מקום ופינה. ראשו נדחק באשנבים השונים, זקנו ההדור התנופף ברוח החולפת, והוא ממשיך לרוץ ממקום למקום וזועק: "יענק'ל קליאט," מחפש אחר תלמידו. דקות ארוכות חולפות, רבי אהרן עובר מקרון לקרון ברציפים השונים, ממשיך לקרוא בשמו של תלמידו ומחפש אחריו כאילו איבד יהלום יקר.

יענק'ל ישב ברכבת, ולפתע, משום מקום, שמע קול מוכר קורא בשמו, פעם אחר פעם, קריאות קצובות וקולניות. הוא הפנה את מבטו אנה ואנה, הביט לכל הצדדים, וביקש מהעומדים על יד חלונות הקרון – לזוז מעט כדי שיוכל לראות מי קורא לו. להפתעתו, היה זה ראש הישיבה, רבי אהרן קוטלר בעצמו!

"הראש ישיבה!" קם יענק'ל ממקומו נסער כולו, המום מהמראה, עיניו קרועות מתדהמה ופיו יורה שאלות: "מדוע עשה ראש הישיבה את כל הדרך אחריי? מדוע נדחק ראש הישיבה באוטובוס, רץ והתרוצץ בין המון האדם בתחנת הרכבת, התאמץ כל כך כדי לשוב ולפגוש בי? מה קרה?!" שאל בתימהון.

"רק רציתי לבשרך," אמר לו רבי אהרן בקצרה, "שמיד לאחר צאתך, הגיע מברק המבשר כי בניגוד לכל התחזיות, הבריטים ניאותו לתת לך אשרת כניסה. במברק נכתב כי המסמכים מחכים לך בנמל!"

"נפלא!" שמח יענק'ל על הבשורה, "הודו להשם כי טוב!" קרא ברגש רב בהבינו כי חייו ניתנו לו לשלל. "אבל," שבה התמיהה וזעקה מתוך ליבו, "הלא המסמכים היו ממתינים לי לפני העלייה לספינה בכל מקרה, מדוע טרח ראש הישיבה כל כך כדי לנסוע אחריי לקובנה ולהשיגני על פסי הרכבת? מה בער להתאמץ כל כך רק כדי לדווח לי את הידיעה המשמחת?!"

"זה פשוט," חייך רבי אהרן את חיוכו הטוב, "הלא הרגשתי כי יצאת לדרך מודאג ומתוח, כשאינך יודע כיצד יסתדרו העניינים, ובעצם אתה מצפה לנס… החלטתי לרדוף אחריך ולבשר לך את הבשורה, למען תיסע לדרכך רגוע ושליו, שמח ובטוח בישועתך!"

יענק'ל שב והתיישב במקומו, משפשף את עיניו כלא מאמין. ידוע ידע כי רבו גאון התורה וענק המידות, אך לא ידע עד היכן מגיעה אהבת ישראל הבוערת בקרבו, עד היכן מגיעה דאגתו לשמחת ליבו של תלמידו. ראש הישיבה בוודאי שמח לשמע הבשורה כי תלמידו יינצל, אך לא הסתפק בכך: הוא טרח לנסוע באוטובוס לעיר השכנה, להתרוצץ בתחנת הרכבת ולקרוא בשמו, וכל זאת כדי להסיר ממנו את עננת הדאגה ולשמח את ליבו!

ללמוד מאהבת ישראל: להיות כמדבר

הסיפור הזה, אין כמוהו ללמדנו מהי אהבת ישראל – לחוש את הזולת, להרגיש את העובר עליו. רבי אהרן לא הסתפק בידיעה כי תלמידו יינצל, הוא טרח והתאמץ כדי לבשר לו זאת, כדי להרגיע אותו ולהעניק לו שלווה בדרכו ובמסעו. לא פעם נקרית לידינו הזדמנות לשמח יהודי אחר, להסיר ממנו דאגה, להעניק לו את התחושה כי אנו שותפים לכאבו ומייחלים לישועתו בדיוק כמוהו – הבה נעשה זאת מכל הלב, זוהי אהבת ישראל! וגם אם זה קצת קשה, דורש מאמץ או מחייב הקרבה – זו לא סיבה לוותר, נהפוך הוא. הבה נראה את רבי אהרן מתרוצץ בין קרונות הרכבת, קורא "יענק'ל, יענק'ל" אל החלל, מקווה למצוא את תלמידו, רק כדי להרגיעו. אלה וכאלה חמדה ליבנו, להתאמץ למען יהודי אחר, לעשות הכול לשמח את ליבו, להפגין כלפיו אהבה מכל הלב!

"במדבר סיני" – יסוד התורה והשלום בבית

"וַיְדַבֵּ֨ר יְקֹוָ֧ק אֶל־מֹשֶׁ֛ה בְּמִדְבַּ֥ר סִינַ֖י" [במדבר פ"א]

"במדבר" – זו מילת המפתח של חיי תורה אמיתיים. הוא כמדבר, חסר חשיבות, לחוש את הזולת, להרגיש את העובר עליו, נפשו כעפר לכל תהיה.

במדרש רבה הובא: "למה ניתנה תורה במדבר? לומר לך! שאין אדם קונה את התורה עד שיעשה עצמו הפקר כמדבר". היסוד לקנייני התורה הוא לשים עצמו כמדבר, להפקיר עצמו לאחרים ולגבי התורה הקדושה, לסלק את עצמיותו בשביל לימוד ועמל התורה, להיות שומע ומקבל, מבקש ונותן, ללא שום חשבונות. רק כך הוא הופך לכלי שבו יכולה לשרות התורה. לא לחינם אומרים אנו בתפילת "אלוקי נצור" – "ונפשי כעפר לכל תהיה, פתח ליבי בתורתך". רק אחרי שאדם שם עצמו כעפר לכל, אז יכול לבקש על התורה. כך ראינו בכל הדורות שצמחו גדולי ישראל: דבר ראשון עטפו עצמם במידת ענווה מופלגת, וכך הפכו עצמם לכלים המוריקים תורה לכלל ישראל.

"במדבר" – זו מילת המפתח לשלום בית בבית של תורה. מדבר פירושו הפקר. האדם צריך להרגיש. יחשוב בליבו: מי אני שאתהלך כמו מצביא ומפקד בתוך הבית? מי אני שאדרוש דרישות ואקפיד על קוצו של יו"ד? מי אני שאתעקש ואעמוד על שלי? מי אני שאעיר על כל דבר? מי אני, מה אני, הלא אני עפר ואפר, כמדבר הפקר. יסוד הבית מושתת על כבוד הדדי, על הבנה, על ויתור. תפקיר את עצמך! אתה רוצה לחיות בכבוד מלכים? תתייחס אל האישה כמלכה. יש לך מלכה בבית! חז"ל [יבמות סב ע"ב] אמרו שיש לכבד את האישה יותר מגופו. היא קודמת לך!

עם זאת, חכמי ומאורי הדורות הוסיפו ופירשו לאור דברי חז"ל על הפסוק "ממדבר מתנה" [במדבר כא, יח], כי קריאת פרשה זו לפני חג מתן תורה באה ללמדנו את הלקח – כי התורה ניתנה במדבר דווקא; כיון שעושה אדם עצמו כמדבר שהוא הפקר לכל, תורה ניתנה לו במתנה, וניתן ללמוד מכך את הערכים החשובים והמיוחדים שעלינו להפנים לפני קבלת התורה.

רואים אנו כי עלינו לשנן ולהפנים אל קרבנו את הלקחים הנלמדים מכך שניתנה התורה במדבר, וזוהי ההכנה הראויה לחג קבלת התורה.

יהיו הדברים לעילוי נשמת מור אבי הרב מאיר חי בן ג'וליט זצוק"ל