כדי להתחיל את השבוע בתדר של השראה ויישוב הדעת, אנו מזמינים אתכם להצטרף למסורת הלימוד הקבועה של 'מלוגמא' במוצאי שבת.
יחד, נצלול בכל שבוע לתוך עולם של תורה והתעלות, עם תכנים מגוונים שיאירו את ימי המעשה שלכם: נלמד יסודות מתוך אוצר הלכות ומנהגים, נתחזק בחוק למוצאי שבת, נתחבר ללב עם סיפורי צדיקים מרגשים, נתחקה אחר ימי הילולא וקורות הימים, ונתעטף בזמירות ותפילות מרוממות.
הצטרפו אלינו למפגש שבועי קבוע, ותנו לנשמה שלכם את הטעינה שהיא צריכה כדי לפתוח את השבוע ברגל ימין.
ערב שבת שלום אחי ואהוביי! אנחנו נמצאים ערב שבת 'נחמו' – "נַחֲמוּ נַחֲמוּ עַמִּי יֹאמַר אֱלֹקֵיכֶם" (ישעיה מ', א').
עברנו עשרים ושנים ימים – ימי בין המצרים, שהם בעצם ימי המפתח לגאולה. בימים האלה התמקדנו בחיבור לאבא שבשמים, בחיזוק באמונה ולדעת שהכל הכל, בעצם כל הטוב שלנו, תלוי בטיב החיבור שלנו לבורא עולם.
לא סתם אמרתי "מפתח". כי אם נקח את מספר השעות שיש ב-22 יום, נמצא בדיוק גימט' 528, שזה 'מפתח' (22 יום כפול 24 שעות = 'מפתח' שעות).
ובפרשה אנחנו גם נקרא את הפסוק שאיתו הלכו דורי דורות אל המשרפות, אל עמוד התליה, אל הגרדום: "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹהֵינוּ ה' אֶחָד" (ו', ד'). האמונה באל אחד היא בעצם יסוד הכול.
אם נסתכל – יש לנו 613 מצוות. אם נחבר: 6 + 1 + 3 (613) = 10. 10 במספר קטן זה 1. זה כפי שרבותינו אומרים (כך כותב רב סעדיה גאון) שעשרת הדברות כוללות את כל תרי"ג מצוות.
זאת אומרת: תרי"ג מצוות – השורש שלהם עשרת הדברות, והשורש של עשרת הדברות זה אחד – זו האמונה באל אחד. שהוא ורק הוא עשה, עושה ויעשה לכל המעשים. וככל שיותר נתחבר אליו, יהיה לנו ולכל העם שפע, טובה וברכה.
יהי רצון שנזכה ב"מפתח" הזה שעברנו, לפתוח את השער למשיח צדקנו שיבוא ויגאלנו במהרה בימינו, אמן.
עשרה בטבת שנת 588 לפני הספירה: נבוכדנצר מלך בבל מתייצב עם צבא עצום מול חומות ירושלים ומטיל מצור כבד על העיר. כעת, כשהם מנותקים מהשדות שמחוץ לעיר, נשארים תושבי ירושלים ללא אוכל. הרעב הקשה פוגע בכולם. במיוחד בילדים.
התחושה בקרב הנצורים קשה, כפי שמעיד הפסוק: "דבק לשון יונק אל חיקו בצמא עוללים שאלו לחם פרש אין להם" (איכה, ד', ד') וככל שחולפים הימים, הייאוש של תושבי ירושלים הנצורים הולך וגובר "עבר קציר כלה קיץ ואנחנו לוא נושענו" (ירמיהו, ח' כ').
האימה מגיעה לשיאה כשאילי הברזל הבבליים מתקרבים אל עבר חומות העיר ומתחילים לנגוח בהם. הרעש מחריש אוזניים. האדמה רועדת. הקשתים הבבליים יורים מטחים של אלפי חיצים לעבר המגנים הישראלים, זאת כדי לחפות על חיל הרגלים הבבלי שמתקדם במהירות אל שער העיר. המגנים הישראלים מצדם משיבים אש בכל כוחם.
בתשעה בתמוז שנת 586 לפני הספירה, אחרי למעלה משנה וחצי של מצור, החומה הצפונית נבקעת והצבא הבבלי פורץ אל העיר בשטף אדיר. את המכה הקשה ביותר תספוג ירושלים רק כעבור חודש ימים. ב-ז' באב מגיע לירושלים נבוזראדן רב טבחים, המפקד הבבלי שעליו הוטלה המשימה להחריב את ירושלים עד היסוד.
"ובחודש החמישי, בשבעה לחודש היא שנת תשע עשרה שנה למלך נבוכדנצר מלך בבל, בא נבוזראדן רב טבחים עבד מלך בבל ירושלים. וישרוף את בית ה' ואת בית המלך ואת כל בתי ירושלים ואת כל בית גדול שרף באש" (מלכים ב', כ"ה, ח'- ט'). בתשעה באב עולה בית המקדש באש וירושלים נחרבת.
את שרידי החורבן של ירושלים חושפים הארכיאולוגים של רשות העתיקות בחפירות שהם מקיימים בעיר דוד כ-2,600 שנה לאחר החורבן הראשון. ד"ר יפתח שלו, מנהל החפירה מטעם רשות העתיקות חוזר אל רגעי החשיפה של מבנה שקרס בחורבן: "אחד הרגעים המרגשים ביותר שזכורים לי מהחפירות בעיר דוד היה הרגע שבו הבנו שאנחנו חושפים מבנה שלם שחרב בשריפה אדירה.
"אחרי שנה של הוצאת אבנים, פתאום הגענו לרצפה וראינו את הממצאים ואת הכלים על הרצפה. ההבנה מאוחר יותר שמדובר בחלק מהחורבן של ירושלים על ידי הבבלים בשנת 586 לפני הספירה רק העצימה את ההרגשה הזאת. הגילוי של מבנה שנעזב כמו שהתושבים שחיו בו עזבו אותו ברגע החורבן, הוא רגע מרגש שמחבר את העבודה שלנו בשטח עם העבר".
עדויות לשריפה הגדולה שאחזה בבתי ירושלים מוצאים הארכיאולוגים גם במדרון המזרחי של עיר דוד בחפירות "בית שלם". ד"ר ג'ו עוזיאל שניהל את חפירות בית שלם מטעם רשות העתיקות סיפר על רגעי החשיפה: "גילנו חדר עם כ-12 קנקנים מרוסקים. הקנקנים היו מכוסים בשכבת אפר גדולה. הרגע שבו הבנו שהחדר שאנו חושפים הוא שנחרב עקב החורבן הבבלי של ירושלים ב-586 לפני הספירה היה רגע מרגש מאוד של חיבור עם האנשים שחיו כאן לפני 2,600 שנה".
מטבעות החירות
לאחר החורבן, גולים אחרוני היהודים הנותרים בירושלים אל בבל. "על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו בזכרנו את ציון" (תהילים, קל"ז, א'), אולם לא למשך זמן רב נמשכה הגלות ובתום 70 שנה, חזרו הגולים לאדמתם, הקימו את בית המקדש וגדול היה כבודו ויופיו, מהבית הראשון.
ארבע מאות ועשרים שנה נמשכו ימי ההוד וההדר, עד שגברה שנאת החינם בעם ישראל וצבאות רומי צרו על בית הבחירה, החריבו את ארץ הקודש, הרגו גברים נשים וטף ושדדו את נווה קודשינו, והציתו באש את בית הבחירה.
כמעט 500 שנה לאחר החורבן הראשון, שוב זה קורה. באביב שנת 70 לספירה, מצעיד טיטוס את לגיונותיו אל ירושלים. כבר ארבע שנים שהצבע הרומי אינו מצליח לדכא את המרד העקשני שפרץ ביהודה. היהודים שנאבקים ברומאים מטביעים מטבעות מרד המבטאים את שאיפתם לשחרר את ירושלים, והמילים "לחירות ציון" מתנוססות בכתב עברי קדום עליהן.
מטבעות אלו מתגלים בחפירות רשות העתיקות ברחוב המדורג – "דרך עולי הרגל" בעיר דוד. נחשון זנטון, מנהל החפירה מטעם רשות העתיקות סיפר אודותיהם: "סיסמת המורדים רשומה בכתב עברי קדום על מטבעות היהודים. קריאת הסיסמה לאחר 2,000 שנה מהדהדת היסטוריה ארוכה שהתחילה בכישלון צורב ואלים אך כיום הקריאה של סיסמת המרד בכל מטבע כזה שנמצא בחפירות הרחוב מקבלת משמעות נוספת".
שאריות מהקרב
באותם ימים, קרב קשה מתחולל בין הרומאים לבין המורדים היהודים. ראשי חצים ואבני בליסטרה בהם השתמשו הרומאים על מנת לדכא את המרד נחשפים במהלך החפירות.
לדברי זנטון, "זוהי עדות משמעותית לקרב של מכונות מלחמה רומיות. ההיסטוריון יוסף בן מתתיהו תיאר כי גם למורדים היו מכונות כאלו שנפלו לידיהם בשלבים שלאחר הניצחון על חילותיו של המצביא הרומאי גאלוס, אך עם הגעת הלגיונות של אספסיאנוס וטיטוס רוב הירי הבליסטי של אבני הבליסטרה שנורו באזור מקורם בחיל 'התותחנים' הרומי".
במהלך חפירות רשות העתיקות בתעלת הניקוז שעברה מתחת לרחוב, התגלו עדויות נוספות לרגעים האחרונים של ירושלים ערב חורבן הבית השני. אחת התגליות הבולטות היא חרב של לגיונר רומי שנמצא בתעלת הניקוז המרכזית של ירושלים בחפירות שקיים הארכיאולוג אלי שוקרון במקום.
"גם במקרה זה, מתיאוריו של יוספוס אנו למדים על שימוש בתעלות הניקוז למסתור ומפלט של מורדים ועל חיפושם, ובמקרים מסוימים אף מציאתם על ידי חילות הצבא הרומי". אומר זנטון.
תיאור דרמטי של רגעי האימה והמסתור של תושבי ירושלים מציג יוסף בן מתתיהו: "ואחרי אשר המיתו הרומאים חלק מהאנשים היוצאים עליהם ואת שאריתם לקחו בשבי, חקרו למצוא את המורדים המסתתרים במנהרות וקרעו את שכבת האדמה אשר על גבם, ואת כל הנופלים בידם היכו לפי חרב" (יוספוס פלביוס, מלחמות היהודים ברומאים).
עדויות ארכאולוגיות המתכתבות עם התיאור ההיסטורי נחשפו בחפירה הארכיאולוגית שמנהלת רשות העתיקות ליד הכותל המערבי באזור קשת רובינסון שבגן הארכיאולוגי ירושלים, נחשף לאחרונה בור מים קטן השייך למבנה. בתוך הבור נמצאו שלושה סירי בישול תמימים, וכן נר חרס קטן, המתוארכים לתקופת המרד הגדול. הכלים נמצאו בתוך תעלת הניקוז שנחשפה במלואה מבריכת השילוח שבעיר דוד ועד לתחתית קשת רובינזון.
"זו הפעם הראשונה שאפשר לקשור את הממצא הארכיאולוגי לסוגיית הרעב בירושלים בתקופת המרד במצור. סירי הבישול השלמים ונר החרס, מעידים שאנשים ירדו אל תוך הבור ואכלו שם את האוכל בסתר, מבלי שאף אחד יכול לראות אותם – כדברי יוסף בן מתיתיהו". מספר אלי שוקרון, מנהל החפירה מטעם רשות העתיקות.
בספרו "תולדות מלחמת היהודים ברומאים" מתאר יוסף בן מתתיהו את המצור הרומאי על ירושלים, ובעקבותיו – הרעב הכבד ששרר בעיר הנצורה. על פי תיאורו, היהודים הנצורים החביאו את האוכל שהיה ברשותם מחשש מגזל המורדים, ואכלו אותו במקומות נסתרים בבתיהם.
"טירוף המורדים התעצם בד בבד עם הרעב… משלא נמצאה תבואה (לפי) הרבים פרצו המורדים לבתים וערכו בהם חיפוש מדוקדק, אם מצאו (דבר מה) התעללו (ביושביהם) על שהכחישו את הימצאותו ואם לא מצאו דבר ,ייסרו אותם בעיניים על שהסתירוהו בהצלחה כה רבה… רבים המירו את רכושם באיפה אחת העשירים (באיפת) חיטים והעניים (באיפת) שעורים, ואחר כך הסתגרו בפינות בתיהם החבויות ביותר. מקצתם טרפו אחוזי בולמוס ואת גרעיני התבואה כמות שהם , יתרם אפו אותם ככל שהתירו להם זאת שעת הדחק והפחד. בשום בית לא נפרך שולחן…." מספר מי שערק לצד הרומאים והינו שנוי במחלוקת.
הכתובת הנדירה
אבל לא רק מוצגים מתקופת החורבן התגלו בשנים האחרונות, אלא גם תגליות נוספות, שכאילו ולוקחות אותנו במנהרת הזמן אל הימים ההם, ימי בית המקדש.
כתובת אבן יחידה במינה מתקופת בית שני, שנמצאה בחפירות הארכיאולוגיות, היא כתובת המציינת את שמה של ירושלים באותיות עבריות בכתיב מלא, כפי שהוא מוכר בימינו.
הכתובת נחשפה ליד בנייני האומה בירושלים, בחפירה שניהלה ארכאולוגית רשות העתיקות דנית לוי לפני סלילת כביש חדש, ביוזמת מוריה -החברה לפיתוח ירושלים, ובמימונה. במהלך החפירה נחשפו יסודות מבנה מהתקופה הרומית שנתמך בחוליות עמודים. גולת הכותרת היתה חוליית עמוד אבן עגולה, ששולבה במבנה הרומי בשימוש חוזר, ועליה כתובת ארמית באותיות עבריות, האופייניות על פי צורתן לימי הבית השני, סביב ימי שלטונו של הורדוס. וזו לשון הכתובת: חנניה בר דודלוס מירושלים.
ד"ר יובל ברוך ארכאולוג מרחב ירושלים ברשות העתיקות, ופרופ' רוני רייך מאוניברסיטת חיפה, אשר קראו וחקרו את הכתובת, מציינים כי "כתובות מימי הבית הראשון והשני המציינות את השם ירושלם / ירושלים נדירות ביותר". לדבריהם "נדיר אף יותר הוא ציון השם ירושלים בכתיב המלא כפי שמקובל לכתוב בימינו, ולמעשה, זוהי כתובת האבן היחידה מתקופת הבית השני המוכרת במחקר, המציינת את השם ירושלים בכתיב מלא. מופע כזה מוכר פעם אחת בלבד בתקופת בית שני, על מטבע מימי המרד הגדול ברומאים (66-70 לספירה). נדירות השם בכתיב המלא עולה גם מן המקרא, ששם העיר מופיע בו 660 פעם, ורק ב-5 מקרים, מאוחרים יחסית, הכתיב מלא.
באזור בנייני האומה, שם התגלה הממצא הייחודי, מתנהלות חפירות לאורך שנים ארוכות, בשנים האחרונות על ידי דנית לוי ורון בארי – הן חשפו, צעד אחר צעד, אתר שהתמחה בייצור כלי חרס המתוארך מימי הממלכה החשמונאית ועד לתקופה הרומית המאוחרת – במשך כ 300 שנה ברצף. לדברי דנית לוי, "זהו האתר העתיק הגדול ביותר לייצור מוצרי חרס באזור ירושלים". בסוף תקופת הבית השני, ובמיוחד בימי שלטונו של הורדוס, התרכזו מפעיליו בעיקר בייצור כלי בישול. מתקני הייצור נמצאו פזורים ברחבי האתר, והם אורגנו ביחידות ייצור שכללו כבשנים, בריכות להכנת טין, מאגרי מים מטויחים, מקוואות וחללים לעבודה לייבוש ולאחסון התוצרת. לצד השטח שבו פעלו מתקני הייצור, התפתח כפר קטן שפרנסתו התבססה על ייצור כלי החרס. התוצרת שווקה בכמות גדולה לאוכלוסייה בירושלים וסביבותיה ולבאים בשעריה, ואף לעולי הרגל היהודים שפקדו את העיר. לאחר חורבן ירושלים בשנת 70 לספירה, שב בית היוצר לפעילות מצומצמת ובראשית המאה ה-2 לספירה, הלגיון העשירי הרומי הקים במקום בית יוצר חדש לייצור המוני של מוצרי בנייה מחרס – רעפים, לבנים וצינורות וכלי מטבח, כלי שולחן וכלי אגירה האופייניים לצבא הרומי. כבשני הלגיון ומוצרי בית היוצר מוצגים במרתף מרכז הקונגרסים בבניני האומה ובמוזיאון ישראל.
עיר התחתית
חפץ נדיר נוסף שהתגלה בשנים האחרונות, הוא כלי ששימש למדידה אחידה של נפח, אשר התגלה לאחרונה בחפירות רשות העתיקות בעיר דוד שבגן לאומי סובב חומות ירושלים. בימים ההם, כידוע, עיקר השיעורים נעשו באמצעות נפח ולא במשקל והכלי הזה שהתגלה, הוא כלי מדידה שכזה. אגב, מיקום מציאתו מחזק את הסברה שהתגלתה כיכר העיר התחתונה של העיר מתקופת בית שני.
המדובר בחלק של שולחן אבן אשר שימש לקביעת מידות נפח אחידות, שהתגלה בסמוך לרחבה מרוצפת גדולה ברחוב המדורג, אשר הוביל את עולי הרגל מבריכת השילוח אל הר-הבית.
"בשבר שולחן המדידות שנתגלה בעיר דוד, נותרו שניים מהשקעים החרוטים העמוקים, כשלכל שקע נקב קטן בתחתיתו. את הנקב שבתחתיתו ניתן היה לפקוק באמצעות אצבע, למלא את השקע נוזל כלשהו, להסיר את האצבע ולרוקן את החומר אל תוך כלי אחר, ולקבוע בכך את נפחו של הכלי, על פי התקן של שולחן המדידות. בצורה זו, יכלו סוחרים לבוא ולכייל את כלי המדידה שלהם לפי תקן אחיד". סיפר פרופ' רוני רייך, אשר חוקר את החפץ, "מדובר בכלי נדיר. כלי אבן אחרים היו מאוד פופולאריים בירושלים של ימי הבית השני, אבל עד כה, התגלו בחפירות רק שני כלים למדידת נפחים – האחד התגלה בשנות ה70 של המאה הקודמת בחפירות הרובע היהודי, וכלי אחר נמצא בחפירות בשועפט, שמצפון לירושלים".
"בחפירות הרחוב המדורג בעיר דוד התגלו גם משקולות אבן רבות מאוד, ובערכים שונים. המשקולות שנמצאו שייכות לטיפוס שהיה אופייני בעיקר לירושלים. העובדה שהיו משקולות אופייניות לעיר, מעידה על הייחודיות של הכלכלה והמסחר בירושלים של ימי בית שני, ייתכן שבהשפעת המקדש". מוסיף הארכיאולוג ארי לוי, ממנהלי החפירה ברחוב המדורג מטעם רשות העתיקות. משקולות האבן עשויות כמעין כיכר פחוס, והן בגדלים שונים, המייצגים ערכים שונים של משקל.
לדברי רייך, יותר מ90% של מכלול משקולות האבן מטיפוס זה, המונה כמה מאות בסך הכול, נמצא בחפירות ארכיאולוגיות שנערכו בירושלים הקדומה של ימי הבית השני: בכך הן מיוחדות ומייצגות תופעה ירושלמית מובהקת.
חוקרי רשות העתיקות נחשון זנטון, מורן חג'בי ומידד שור, ממנהלי החפירה ברחוב המדורג מטעם רשות העתיקות, חשפו בשנים האחרונות רחבה מרוצפת גדולה ברחוב שעלתה אל בית המקדש בימי בית שני, והם סבורים שרחבה זו שימשה ככיכר העיר התחתונה, בה התקיימה פעילות המסחר של ירושלים.
המקווה השלם
תגלית ייחודית נוספת היא חשיפתו של מקווה טהרה שלם וייחודי מימי בית המקדש השני (המאה הראשונה לספירה), שהתגלה בחפירות הצלה ארכיאולוגיות בפרויקט מעלית הכותל שבמדרון המזרחי של הרובע היהודי. המקווה נמצא בחפירות בניהולם של מיכל הבר וד"ר אורן גוטפלד מטעם האוניברסיטה העברית ובמימון משרד ירושלים ומורשת, שהחלו בפברואר 2021 במטרה לאפשר בנייה של שתי מעליות שיחברו בין רום הרובע למפלס הכותל המערבי.
המקווה שנמצא חצוב בסלע ומקורה בקמרון בנוי שהשתמר בשלמותו. לצידו נמצאו שרידי מבנה מגורים מימי הבית השני. ייחודו של המקווה – שדומים לו התגלו בחפירות קודמות של האוניברסיטה העברית בירושלים ברובע היהודי (בעיקר, במהלך חפירות הרובע היהודי שהחלו ב-1969 על ידי פרופ' נחמד אביגד) – הוא במיקומו על המצוק שהפריד בין העיר העליונה (בתי המגורים המפוארים של הכהנים) לבין הר הבית.
נוסף למקווה, נמצאו שרידים נוספים, עליהם סיפר ד"ר גוטפלד כי "בחפירות התגלו שרידים וממצאים רבים מימי הבית השני, התקופות הרומית-ביזנטית והתקופה העו'תמאנית. ריבוי התעלות, בורות ובריכות המים שנמצאו בחפירה מעידים כי באזור זה נעשתה פעילות בנייה רבה הקשורה באספקת מים לאורך הדורות".
בין הממצאים הבולטים היא אמת המים התחתונה העוברת בתוואי החפירה אשר הובילה מים מבריכות שלמה, הנמצאות מדרום-מזרח לבית לחם, למקדש בימי הבית השני ושנעשה בה שימוש חוזר בתקופות מאוחרות; בריכת מים אשר נבנתה על ידי חיילי הלגיון העשירי שפעלו באזור אחרי ייסודה של הקולוניה איליה קפיטולינה (סביב שנת 130 לספירה) ושנבנתה על גבי טאבון (תנור אפיה) רומי שברצפתו נמצאו שתי לבנים עם טביעות, אחת הנושאת את שמו של הלגיון העשירי, "LXF" (Legio X Fretensis ), והשנייה טביעה עם שם פרטי בלטינית; ובור מים מטויח אשר שימש וילה מפוארת עד לחרבן בשנת 70 לספירה ובו התגלו כ-40 סירי בישול מימי הבית השני, בהם רבים שלמים.
כאמור, גולת הכותרת של החפירה היא המקווה החצוב. מיכל הבר הסבירה את חשיבות הממצא: "המקווה נחצב תחת אמת המים התחתונה ונראה כי הייתה מקור המים המרכזי של המקווה, דבר שאינו מוכר לנו ומצריך מחקר נוסף. ידוע כי באזור זה התגוררה האליטה של העיר ההרודיאנית, ולכן הממצא המרגש ובמיוחד קרבתו להר הבית מעלים שאלה מי היו תושבי אותה וילה מפוארת ערב החורבן – יתכן משפחת כהנים". בשיתוף ארכיאולוג מרחב ירושלים של רשות העתיקות, ד"ר עמית ראם, הוחלט לשמר את המקווה, כמו גם את שרידי מבנה המגורים שלצידו, ולשלבם בבניית אולם המבואה של מעלית הכותל.
יצויין כי מקוואות טהרה נוספים התגלו בשנים האחרונות, על ידי רשות העתיקות ואחרים, בין היתר בקשת וילסון שם התבצעו חפירות רבות והתגלו לא מעט ממצאים שיכולים לספר על החיים בתקופת בית שני.
'קשת וילסון' היא חלק מגשר – מן מחלף עצום ממדים, שנבנה כחלק מבניית הכותל המערבי של מתחם הר הבית, לפני כ-2,000 שנה. אורך הקשת 15מ' ורוחבה 13מ', והיא נישאת לגובה רב של כמעט 23 מ'. בבניית הקשת שולבו אבני ענק, הדומות לאבני הכותל.
בתקופת בית שני, תמכה קשת וילסון ברחוב שהוביל את תושבי ירושלים ועולי הרגל אל אחד מארבעת שעריו של הר הבית, ומתחתיה, כך נראה, עבר רחוב – הלא הוא המשכו של הרחוב אשר נחשף מתחת ל'קשת רובינסון' המוכרת מדרום. עוד ייתכן, כי הקשת שימשה גם כתמיכה לאמה שהובילה מים מהר חברון להר הבית. הארכיאולוגים מעריכים, כי לאחר חורבן הר הבית בידי הרומאים, בשנת 70 לספירה, הקשת שוקמה, הורחבה, והמשיכה לשמש את מי שהגיעו אל המתחם המקודש במתכונתו החדשה.
ד"ש מבית ראשון
מלבד הגילויים החשובים מתקופת בית שני, ברשות העתיקות מצליחים למצוא גם ממצאים נדירים מתקופת בית המקדש הראשון. כך למשל במהלך פעילות סינון עפר ארכיאולוגי המתקיימת בגן הלאומי עמק צורים בחסות עמותת עיר דוד יחד עם רשות הטבע והגנים, נמצא ממצא מפתיע במיוחד: משקולת אבן זעירה ועליה חרוטות בכתב עברי קדום האותיות ב' ק' ע'.
המשקולת, המתוארכת לימי בית המקדש הראשון, נמצאה בעפר ארכיאולוגי שמקורו ביסודות הכותל המערבי – צפונית לעיר דוד, למרגלות קשת רובינסון. העפר הועבר משטח החפירה לאתר הסינון שבגן הלאומי עמק צורים לצורך מיון קפדני ובמהלך הסינון נחשפה המשקולת.
משקולת הבקע שימשה כמידת משקל שכנגדה ניתנה תרומת מחצית השקל. "משקולות בקע מימי הבית הראשון הן ממצא נדיר, אך המשקולת הזו נדירה אף יותר כי הכתובת המופיעה עליה, כתובה בכתב ראי והאותיות חרוטות משמאל לימין במקום מימין לשמאל. ניתן להסיק מכך שהאומן שחרט את הכתובת על המשקולת התמחה בכתיבת חותמות שכן חותמות נכתבו תמיד בכתב ראי על מנת שלאחר הטבעתן, תופיע הכתובת בכתב רגיל". אומר הארכיאולוג אלי שוקרון, אשר ניהל את החפירה מטעם רשות העתיקות.
לדבריו, "ככל הנראה, אומן ייצור החותמות התבלבל כאשר חרט את הכתובת על המשקולת בטעות בכתב ראי כפי שהיה רגיל ומהטעות הזו ניתן ללמוד על הכלל: האומנים שחרטו על משקולות בימי בית ראשון הם אותם אומנים שהתמחו בהכנת חותמות. התנ"ך, הממצא, קרוב למקדש שלמה, צפונית לעיר דוד, יסודות הכותל- הכל מתחבר".
משקולת נוספת אותרה לפני כשנתיים בקשת וילסון, "המשקולת עשויה בצורת כיפה עם בסיס שטוח. בראש המשקולת נחרת סימן שדומה לאות ע', סימן מצרי שמייצג קיצור של המילה 'שקל', ולידו שני קווים לציון שני שקלים. המשקולת שוקלת 23 גרמים, ואנו יודעים מממצאים קודמים מירושלים, כי משקלו של שקל בודד כ-11.5 גרמים – הרי שלפנינו משקל מדויק של שני שקלים. הדיוק במשקל מעיד על היכולות הטכנולוגיות, כמו גם על החשיבות שיוחסה לדיוק במשקלים בירושלים הקדומה". מספר ד"ר ברק מוניקנדם-גבעון ותהילה ליברמן, מנהלי החפירה מטעם רשות העתיקות:
לדברי הארכיאולוגים, "בתקופה זו עוד לא היה שימוש במטבעות כסף, ולכן למשקל מדוייק היה תפקיד מאוד חשוב במערכת המסחר. הנשים והגברים שהסתובבו עם המשקולת הזו, יצאו לקניות כאן בירושלים הקדומה של לפני 2,700 שנים, ובעזרתה מדדו ושקלו על המאזניים כמויות מדוייקות של תבלינים או מאכלים בשוק".
מוניקנדם-גבעון וליברמן מוסיפים, כי "מערכת המשקולות של השקל שמשה בבית המקדש הראשון, שם גבו מס שנתי של מחצית השקל לטובת שימושי המקדש וקורבנות. הממצא הייחודי, שנמצא במכלול שמתוארך לתקופה הרומית, מראה כי אזור הכותל רווי ממצאים מתקופות מגוונות, חלקן קדומות ביותר".
"בקלות ניתן לדמיין את האזור של הר הבית הומה אדם בתקופה של החגים והעלייה לרגל. מעבר לצרכי המקדש שנרכשו על ידי העולים: קרבנות, מנחות וכו', הם גם רכשו לעצמם מזון, מצרכים בסיסיים ומזכרות מהמסע למקדש בירושלים. המשקולת הזו שימשה, כנראה, באחד ממרכולי ירושלים בימי בית המקדש הראשון, ובאמצעותה וידאו כי הרוכל מספק לקונה תמורה הוגנת. אמנם, באופן חריג, השנה אזור הכותל לא היה הומה אדם במהלך החג, אך משקולת האבן הזו היא תזכורת לכך שכבר בימי בית ראשון היה מדובר באזור מרכזי שוקק פעילות", אומרים החוקרים.
ההצצה הנדירה שקיבלנו באמצעות החפירות הארכיאולוגיות והעתיקות שנחשפו, הן רק חלק מממצאים רבים שמתגלים מידי יום. חלקם שייכים לתקופות סוערות ואחרים שייכים לתקופות שלוות, ולנו לא נותר אלא לצפות למימוש ההבטחות הנבואיות "עד ישבו זקנים וזקנות, ברחבות ירושלם; ואיש משענתו בידו, מרב ימים. ורחבות העיר ימלאו, ילדים וילדות, משחקים, ברחבותיה" "והיה כאשר הייתם קללה בגוים, בית יהודה ובית ישראל–כן אושיע אתכם, והייתם ברכה: אל-תיראו, תחזקנה ידיכם", כשהבולטת שבהבטחות היא נבואת הנביא זכריה, "כה אמר ה' צבאות, צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי יהיה לבית-יהודה לששון ולשמחה, ולמעדים, טובים; והאמת והשלום, אהבו".
בגמרא במסכת תענית נפסק ש-"כל העושה מלאכה בתשעה באב אינו רואה ממנה סימן ברכה לעולם (תענית ל, ב)". הטעם לכך הוא מפני שאסור להסיח את דעתו מהאבלות.
כאתר של עולם התורה, מערכת 'המחדש' מצטרפת אף היא אל האבל הכבד, אבלו של העם היהודי כולו, במלאות 1958 שנים לחורבן בית מקדשנו ולשריפת היכלנו.
אשר על כן, החל מכניסת הצום ועד לשעה שלאחר סיום יום האבל הלאומי, האתר יעבוד במתכונת מצומצמת וצוות האתר יעלה חדשות במתכונת חירום, תוך מיעוט ידיעות אחרות שמסיחות את הדעת מן האבלות.
בנוסף, לאורך כל שעות הלילה והיום, יועברו שידורים חיים ממוקדים שונים ברחבי הארץ, יועלו זיכרונות מגדולי ישראל זצוק"ל ויתפרסמו תיעודים מגדולי ישראל שיבדלחט"א, דרשנים ידועי שם והמחשות על חורבן הבית, לצד ידיעות נוספות הנוגעות לעיצומו של יום, בתפילה ובתקווה שכבר במהלך היום נזכה לדווח על ביאת גואל צדק.
ככל שנזכה לגאולה השלימה במהלך יום תשעה באב, 'המחדש' יעבור למתכונת מיוחדת של שמחה וגאולה ויעביר שידור חי ממוקדי השמחה השונים ודיווחים שוטפים. אם חלילה לא נזכה לכך, אף על פי שיתמהמה, עם כל זה כולנו מחכים לו.
זמני יציאת הצום: ירושלים – 20:03 | תל אביב – 20:01 | חיפה – 20:05 | באר שבע – 20:02
לוח שידורים חיים
ערב תשעה באב
20:15 – מגילת איכה ושיעור התעוררות עם הרב יוסף חי פור. שידור חי מבית הכנסת רבי מאיר בעל הנס בעיר חולון (ע"מ).
22:20 – שידור חי מאמירת קינות ומגילת איכה מרבה של כפר יונה, הגאון הגדול רבי יוסף הללויה (ע"מ)
20:45 – שידור חי מאמירת הקינות ומגילת איכה מפי הגאון רבי אליהו מאיר פייבלזון – ראש ישיבת 'פתחי עולם' (אשכנז)
21:30 – בלעדי ב'המחדש': שידור חי מעצרת הקינה והנהי, בראשות המגיד של עולם הישיבות, הגה"צ רבי אהרון בירנצוויג – מבית המוסר בעיר ביתר עילית.
יום חמישי – תשעה באב
08:45 שידור חי מאמירת קינות ומגילת איכה (ע"מ) מרבה של כפר יונה, הגאון הגדול רבי יוסף הללויה
10:15 שידור חי משיעור מיוחד בענייני החורבן, מאת ראב"ד ירושלים, הגאון הגדול רבי גדעון בן משה
כדי להתחיל את השבוע בתדר של השראה ויישוב הדעת, אנו מזמינים אתכם להצטרף למסורת הלימוד הקבועה של 'מלוגמא' במוצאי שבת.
יחד, נצלול בכל שבוע לתוך עולם של תורה והתעלות, עם תכנים מגוונים שיאירו את ימי המעשה שלכם: נלמד יסודות מתוך אוצר הלכות ומנהגים, נתחזק בחוק למוצאי שבת, נתחבר ללב עם סיפורי צדיקים מרגשים, נתחקה אחר ימי הילולא וקורות הימים, ונתעטף בזמירות ותפילות מרוממות.
הצטרפו אלינו למפגש שבועי קבוע, ותנו לנשמה שלכם את הטעינה שהיא צריכה כדי לפתוח את השבוע ברגל ימין.
הרוחות בין פולין לליטא סערו באותם ימים, וגבולות המדינות ננעלו הרמטית. מעבר הגבול הפך לשדה מוקשים מאיים, שכל צעד בו היה כרוך בסכנת נפשות מוחשית. אך בתוך בליל המתיחות הגיאופוליטית הזו, פעם בליבו של בחור צעיר מפולין רצון עז ובוער – לשבר את כל המחסומים ולזכות לינוק מתורתו הייחודית של 'הסבא מסלבודקה', הגאון רבי נתן צבי פינקל זצ"ל. במסירות נפש עילאית, תוך שהוא חומק תחת אפם של שומרי הגבול ומסכן את חייו ממש, חצה הבחור את הגבול והגיע אל היכל הישיבה בליטא.
מהר מאוד התברר כי לא לחינם סיכן את נפשו. הבחור הפך למעיין המתגבר, מתמיד עצום בקנה מידה יוצא דופן. גם באולם הישיבה השוקק, רווי המתמידים, בלטה שקידתו הפנומנלית, והסבא מסלבודקה התפעל ממנו עמוקות. בעיניו, היה הבחור לסמל חי של "לא פסיק פומיה מגירסא" – תלמיד חכם ששפתיו דובבות תורה ללא הרף.
יום אחד, ניגש אליו הסבא בפנייה אישית מרגשת: "עשה עמי חסד", ביקש ברכות, "אני רוצה שתקדיש שעה אחת בכל יום ללמוד בחברותא עם בני". עבור הבחור הצעיר היה זה כבוד שמימי, זכות עצומה שאין למעלה ממנה. הוא נענה ברצון ובשמחה, והשניים החלו ללמוד יחד יום-יום.
באחד הימים, שב הסבא לביתו בשעת צהריים, ופניו קורנות. הוא פנה לרעייתו הרבנית ואמר בהתרגשות: "הקדוש ברוך הוא זימן לנו את הבחור הפלוני המופלא! הרי הוא מתמיד עצום בקנה מידה מבהיל. ביקשתי ממנו שילמד עם בננו, והוא הסכים מרצונו הטוב!". ואז, הוסיף הסבא משפט מפתיע שהסעיר את הדמיון: "אם הבחור הזה יתארס בעתיד עם בת ארצו מפולין, וייאלצו לנסוע לחתונה שלו מעבר לגבול הסגור – ייתכן שאשלח את בננו איתו, למרות הסכנה!".
השתיקה שסדקה את ההבטחה
הזמן חלף, ושנה תמימה עברה. הגיעה השעה המיוחלת, והבחור המופלא אכן התארס עם בת גילו, צנועה וחסודה מפולין. הבחור, שלא פסק מתלמודו לרגע, המשיך ללמוד כדרכו בקודש ללא שמץ של הפוגה. כשהגיע מועד הנסיעה לחתונה, נכנס הבחור אל חדרך של הסבא מסלבודקה כדי להיפרד ולקבל את ברכת הדרך. הסבא קיבלו בחביבות עצומה, הרעיף עליו את כל הברכות הכתובות בתורה, ונפרד ממנו לשלום חם.
הרבנית, שזכרה היטב את דבריו של בעלה הגדול משנה אשתקד, הכינה את עצמה ואת בנה למסע המורכב והמסוכן מעבר לגבול. אולם יום עבר, ויומיים חלפו – והסבא שותק. אין קול ואין קשב, והוא אינו מזכיר את העניין ולו ברמז.
ככל שהתקרב תאריך הנישואין והמתח גבר, לא יכלה עוד הרבנית להתאפק. היא פנתה אל הסבא בתמימות ושאלה: "הרי לפני שנה הבעת התפעלות כה עצומה מאותו בחור מופלא, ואמרת בפה מלא שתשלח את בננו לשמחת נישואיו, גם אם לשם כך יצטרך להבריח את הגבול במסירות נפש. והנה, יום החתונה קרב ובא, ואתה שותק ואינך מדבר על כך כלל?!".
הביט בה הסבא במבט חודר ושאל בדאגה: "האם אמרתי אז שאשלח אותו בכל מקרה, באופן ודאי, או שמא הדבר נאמר רק בגדר אפשרות?". "אכן", השיבה הרבנית בכנות, "לא אמרת זאת כהבטחה מוחלטת, אלא רק כאפשרות".
נשם הסבא לרווחה ואמר: "ברוך השם! אילו הייתי אומר זאת כהבטחה מוחלטת – הייתי מחויב לעמוד בדיבורי ולשלחו. אך כיוון שהיה זה רק בגדר אפשרות – לא אשלח את בננו לשמחה זו בשום אופן!".
כוח התורה והכרת הטוב: המאזן הגורלי
"אך מה השתנה?" תהתה הרבנית לפשר השינוי הדרמטי בעמדתו של גדול הדור.
השיב לה הסבא דברים נוקבים, המרעידים את הלב: "כדי להבריח גבול, מעשה בלתי חוקי לחלוטין הכרוך בסכנת נפשות איומה ובחציית קווי אש, אדם זקוק לכוח שמירה רוחני עצום. הוא זקוק לכוחה של תורה! כל הזמן הזה הייתי בטוח שכוח התורה וההתמדה המבהילה של הבחור הזה יגן עליו, ובזכותו תהיה הגנה ושמירה גם על בננו שלומד עמו בחברותא. אך… באותו היום שבו התארס הבחור, חזיתי במחזה ששינה את דעתי.
כאשר חבריו ובני הישיבה ניגשו אליו בהתרגשות לומר לו 'מזל טוב' ולשמוח בשמחתו, עמדתי מן הצד, התבוננתי בו ובחנתי את התנהגותו בדקדקנות. הנוהג המקובל והטבעי בעולם הוא שכאשר בחור מאחל לחברו שהשתדך ברכת 'מזל טוב', השידוך משיב לו במאור פנים: 'ברוכים תהיו! בקרוב אצלך!'.
אך אצל הבחור הזה, התגובה הייתה אחרת לגמרי. הוא עמד קפוא כגוש קרח. פניו נותרו חתומות, והוא לא הראה לאף אחד מן הבחורים פנים מסבירות או חיוך קל. ייתכן מאוד שבאותם רגעים ראשו היה שקוע בעמקי סוגיה חמורה, והוא הגה במהלך עמוק של הרשב"א או של ה'קצות החושן'… אך בשורה התחתונה: בחור שאין בו הכרת הטוב בסיסית, שאינו מסוגל להחזיר לחברו פנים מסבירות ולברכו בחזרה מתוך הערכה על שמחתו – אין בכוח התורה שלו כדי להגן ולשמור על בננו מסכנות הדרך! ומשום כך, אינני מוכן להעמיד את בננו בספק-סכנת חיים אפילו לרגע אחד".
התביעה הגדולה בשערי ארץ ישראל
התובנה המרעישה הזו של הסבא מסלבודקה – לפיה תורה ללא הכרת הטוב מאבדת את כוח שמירתה הרוחני – היא-היא פתח השער לספר דברים, חומש הפקודים והתוכחות.
בפתח הספר, רגע לפני שהוא נפרד מעמו האהוב ועולה אל הר העברים למות שם, עומד משה רבינו ונושא את נאום חייו: "אֵ֣לֶּה הַדְּבָרִ֗ים אֲשֶׁ֨ר דִּבֶּ֤ר מֹשֶׁה֙ אֶל־כָּל־יִשְׂרָאֵ֔ל… בֵּֽין־פָּארָ֧ן וּבֵֽין־תֹּ֛פֶל וְלָבָ֥ן וַחֲצֵרֹ֖ת וְדִ֥י זָהָֽב" (דברים א, א).
בתחילת דבריו, בוחר משה להוכיח את כלל ישראל ברמזים דקים, ומזכיר את התחנות והמקומות שבהם הם חטאו במהלך ארבעים שנות הנדודים במדבר. ואם נתבונן לעומקם של המקומות הללו ובמהותם של החטאים, נגלה חוט שני אחד, ברור ומבהיל, המקשר בין כולם: כפיות טובה מוחלטת והיעדר הכרת הטוב.
הקדוש ברוך הוא, בזרוע נטויה ובניסים גלויים, קרע להם את הים, והם בכו והתלוננו שמצרים נוסע אחריהם. הוא הוציאם מבית עבדים, מפרך לחרות עולם, והם צעקו במרירות "המבלי אין קברים במצרים?". הוא הוריד להם את המן – לחם אבירים שמימי – והם העזו לומר במיאוס "ונפשנו קצה בלחם הקלוקל". הוא העניק להם ביד רחבה ועשירה ריבוי עצום של זהב, ומתוך השפע הזה הם הלכו ויצרו להם עגל מסכה…
עמד משה רבינו מול העם ואמר להם מלב שותת: "אחיי ורעיי, אנו עומדים כעת בפתחה של הארץ, אנו הולכים לחזור על כל מצוות התורה וללמוד אותה מחדש. אך דעו לכם – לפני שמתחילים ללמוד תורה, ישנו תנאי קדם הכרחי: צריך קודם כל הכרת הטוב! איפה הכרת הטוב שלכם?! כיצד אפשר ללמוד את תורת ה' כאשר הלב אטום ואינו מכיר בטובתו של מקום?!".
יסוד היסודות של עבודת האלוקים
יסוד זה אינו רק מוסר נוקב, אלא חוק קיומי בנפש האדם וברוחניותו. רבנו בחיי, בספרו האלמותי 'חובת הלבבות' (שער 'עבודת האלוקים'), מגדיר זאת בצורה הברורה ביותר: מידת הכרת הטוב היא-היא הבסיס והתשתית לכל עבודת הבורא. בלעדיה, לא תיתכן עבודת השם אמיתית בשום אופן ובשום צורה. כדי להגיע למדרגה כלשהי בעבודת ה', חובה עלינו ראשית לפתח, לטפח ולהעצים בתוך לבנו את רגש הכרת הטוב, להודות על כל חסד וחסד ולא לקבל דבר כמובן מאליו.
גישה זו מאירה באור חדש ומרתק פסוק נוסף המופיע בפרשתנו, כאשר עם ישראל עובר בגבול בני עשו: "אָ֣כֶל תִּשְׁבְּר֨וּ מֵאִתָּ֤ם בַּכֶּ֙סֶף֙ וַאֲכַלְתֶּ֔ם וְגַם־מַ֛יִם תִּכְר֥וּ מֵאִתָּ֖ם בַּכֶּ֥סֶף וּשְׁתִיתֶֽם" (דברים ב, ו).
התורה מצווה את העם לשלם מכספם המלא על האוכל והמים שהם מקבלים משכניהם, ולא לקבלם בחינם. ומדוע זה כל כך חשוב? התורה עצמה משיבה על כך מיד בפסוק הבא: "כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ בֵּרַכְךָ בְּכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶךָ יָדַע לֶכְתְּךָ אֶת הַמִּדְבָּר הַגָּדֹל הַזֶּה זֶה אַרְבָּעִים שָׁנָה ה' אֱלֹהֶיךָ עִמָּךְ לֹא חָסַרְתָּ דָּבָר".
ורש"י הקדוש, בלשונו הזהב, מפרש ומחדד את עומק הכוונה: "לפיכך לא תכפרו את טובתו להראות כאילו אתם עניים, אלא הראו עצמכם עשירים".
הגאון רבי משה חברוני זצ"ל עמד על דברים אלו והגדיר את טבעו של האדם ביד אמן: טבעו של האדם הוא להציג את עצמו תמיד כמסכן וחלש. בני אדם נוטים מטבעם להתלונן ולזעוק את חסרונם – "אין לי מספיק כסף", "כואבת לי הרגל", "אני לא מרגיש טוב", "אתמול היה לי יום פשוט נורא". תלונות אלו, כך מסביר הרב, הן פגיעה ישירה ברצון התורה.
התורה מצווה עלינו בדיוק את ההיפך הגמור: חובתנו להראות הכרת הטוב, ואסור לנו להתלונן!
אם חנן אותך השם בכסף ובאמצעים – שמח בחלקך, אל תתחנן לקבל מתנות חינם מאחרים ואל תציג מצג שווא של עוני; הקדוש ברוך הוא העניק לך – הודה לו על כך בגלוי ואל תכפור בטובתו. זכית לגוף בריא ומתפקד? הפסק להתלונן על כל מיחוש קטן, על עייפות או חולשה זמנית. עליך לשמוח! להראות לעין כל שאנו שמחים ושבעי רצון מטובתו השופעת של מקום.
בלי המפתח הזה של הכרת הטוב – הממיס את הקרירות שבנפש והופך את האדם למודה ומאיר פנים לסביבתו – לא ניתן לפסוע ולו צעד אחד בשבילי עבודת השם. זוהי התחנה הראשונה, והיא זו שקובעת את גורל הדרך כולה.
יהיו הדברים לעילוי נשמתו של אבי מורי, רבי מאיר חי בן ג'וליט זצוק"ל
ערב שבת שלום אחים אהובים ויקרים! השבת נקראת 'שבת חזון', על שם ההפטרה הנהוגה ברוב קהילות ישראל – "חֲזוֹן יְשַׁעְיָהוּ בֶן אָמוֹץ".
'חזון' פירושו של דבר הסתכלות קדימה. ובאמת על זה אנחנו מצווים – לצפות לישועה. על זה אנחנו נשאלים מיד כאשר נעלה לשמים: "ציפית לישועה?" (עי' שבת ל"א ע"א). וכאן יש קושי: איך אני יכול לצפות לישועה? מה אני יודע? אני אפילו לא יודע למה לצפות. אז איך אני יכול לקיים באמת "ציפייה לישועה"?
נספר מעשה: יהודי חשוב שבורא עולם ברך אותו ביכולות כלכליות, הגיע לאיזו ישיבה חשובה בארצות הברית, ולתדהמתו הוא רואה שלט פרסומי ענק מול הישיבה עם תמונת תועבה. איך יכול להיות? מי עושה דבר כזה, לשים מול ישיבה כזאת תמונה?! הוא התקשר מיד לחברת הפרסום של השלטים, ואמר: "תקשיבו, אני רוצה לרכוש את השלט הזה". אמרו לו: "תשמע, זה כבר תפוס. אם אתה תשלם יותר, יש מה לדבר". אמר להם: "לכמה זמן זה תפוס?", אמרו לו: "ל-90 יום". אמר: "אתם יודעים מה? אני מוכן לקחת 90 יום עלי". אמרו לו: "זה אלף דולר ליום". -"אין שום בעיה, תשעים אלף דולר אני מוכן לשלם".
אומרים לו: "טוב, מה לפרסם?", אמר להם: "אני לא יודע מה לפרסם. אין לי איזה משהו שנוגע אלי שאני צריך לפרסם אותו. אבל אתם יודעים מה? (זה היה שלט דיגיטלי כזה שמתחלף) תכתבו ביום הראשון – 'עוד תשעים יום', אחר כך – 'עוד שמונים ותשעה ימים' וכן על זו הדרך. אני מקיים את רצון ה', אני שם לנגד עיני לשמור על קדושת הבחורים היקרים האלו, על בני התורה הקדושים הללו".
טוב, ככה עשו. והשלט דופק כך יום יום, והוא משלם בלי שום תועלת גשמית הנראית לעין.
יומיים לפני סיום התשעים יום, הוא מקבל טלפון מחברת ענק שאומרת לו: "תקשיב, מה שאתה הולך לפרסם בסוף התשעים תפרסם במקום אחר. אנחנו רוצים את יום התשעים לפרסם משהו משלנו". למה? "זו פרסומת מתמשכת, שהיא מושכת, כולם מסוקרנים לדעת מה יקרה עוד… אנחנו מוכנים לשלם על כך שלשה מיליון דולר". נו, הוא קיבל את ההוצאה שלו בכפלי כפליים. הוא, לא ידע למה לצפות. הוא רק ציפה לדבר אחד: לעשות רצון השם!
וזאת הציפייה שיש לנו! ריבונו של עולם, אנחנו לא יודעים למה לצפות. אין לנו כלים באמת להבין מהי תקופה של עילוי השכינה, מה זו תקופה של גאולה, תקופה שמלכות ה' בעולם תתגלה, אין לנו מספיק כלים. אבל ריבונו של עולם, זה משהו שהוא טוב עבורך, זה משהו שהוא נחת רוח לבורא עולם, לזה אנחנו מצפים. ואחר כך נקבל כהנה וכהנה.
זה החזון שיש לנו בשבת הזאת; שמצד אחד זו השבת הסמוכה ליום האבל הלאומי – יום תשעה באב. אבל זאת שבת עם חזון, עם ציפייה, עם כמיהה, עם געגועים אל דבר שאנחנו לא מכירים כפי שאמרנו. אבל ברגע שנכוין אל רצון ה', אז נקבל ישועה וגאולה במלוא חופניים.
יהי רצון שנזכה כולנו לשמוע שופרו של משיח, ולאמר לבני ציון: "בא זמן גאולתכם!".
שבת שלום ומבורך!
שר התפוצות עמיחי שיקלי התייחס להתחזקותו בסקרים של חבר הכנסת גדי איזנקוט, המכהן כיו"ר מפלגת "ישר!", ואמר: "הוא יריב פוליטי ראוי, אבל הוא איש שמאל למהדרין, מובהק, עד הקצה"
בדבריו בראיון ברשת ב' השווה השר בין איזנקוט לבין ראש הממשלה לשעבר נפתלי בנט, וציין כי הוא מעדיף את איזנקוט על פני בנט, אותו תיאר במילים קשות כ"מושחת, נוכל ואדם רע".
שיקלי הזכיר את התקופה המשותפת שלהם בעבר ואמר: "הלכתי איתו דרך כשאמרנו ש'אנחנו מפלגת ימין, אנחנו הולכים להקים ממשלת ימין, לא נאפשר ללפיד להיות ראש ממשלה'".
בהמשך פירט השר את הרקע שהוביל לפרישתו מאותה מסגרת פוליטית: "כשהצטרפתי לבנט, הצטרפתי למפלגת ימין מובהקת וברורה. האיש הפר את כל אחת מההתחייבויות שלנו לבוחרים – לא רק בנושא לפיד, גם בנושא של מרצ, גם בנושא של הקמת ממשלת ימין, גם בנושא של המבנה הדמוקרטי של הקואליציה". שיקלי ביקר את עצם הקמת הממשלה ההיא והוסיף: "מה זאת אומרת לקחת ראשות ממשלה עם שישה מנדטים? זה דבר נלעג זה. איך נראה אחר כך כל מו"מ קואליציוני כאשר כל ראש מפלגה קטנטנה חושב שהוא יכול לבקש כל תפקיד שהוא רוצה ואין לך בכלל יציבות של מפלגת שלטון". לסיכום הנושא חזר ותקף את התנהלותו של ראש הממשלה לשעבר באומרו כי "הנזק שגרם במעשה המרמה, ההונאה והנוכלות שלו הוא נזק חסר תקדים למדינת ישראל, חסר תקדים לדמוקרטיה הישראלית".
לצד המתקפות האישיות, נשאל השר שיקלי על אודות חילוקי הדעות והשמועות בתוך הליכוד לגבי שינוי שיטת הבחירה הפנימית או אפשרות של ביטול מוסד הפריימריז לקראת הבחירות הבאות. "אני מקווה מאוד שתימצא נקודת האיזון בין הצורך להביא מספר מועמדים חדשים, דם חדש, ולחזק ברוח, בכיוון שראש המפלגה רוצה לחזק את התנועה. אני לא חושב שזה יילך לעשרה שריונים, אני מעריך שיהיו בין שישה לבין שמונה שריונים ויהיו פריימריז, זו הערכתי האישית", הבהיר שיקלי.
השר ביקש להדגיש את החשיבות של שמירת כוחם של חברי המפלגה ואמר: "זו מפלגה אמיתית עם שטח אמיתי, ולכן צריך לתת את המקום ואת הכבוד לאנשים שהם בעצם הלב של התנועה, המתפקדים". הוא סיכם את עמדתו בנושא זה והצהיר: "אני חושב שהדבר הזה הוא דבר מאוד חשוב, לצד גם עמדת ראש הממשלה שרוצה להכניס שחקני חיזוק. מצוין, אני מברך על כך. ולכן אני חושב, ניתן את הזמן, ניתן את הקרדיט לראש הממשלה ונמתין בסבלנות".
שרי החוץ של מדינות האיחוד האירופי יתכנסו בבריסל כדי לדון באפשרות להטיל מגבלות או איסור מוחלט על הסחר עם ההתנחלויות. הדיון מתקיים בעקבות לחץ שמפעילות חלק ממדינות האיחוד לקדם צעדים בנושא.
לפי המידע שנמסר, הנציבות האירופית הכינה מסמך הכולל שלוש אפשרויות: הטלת מכסים גבוהים על ייבוא מוצרים המיוצרים בהתנחלויות, הנהגת משטר רישיונות יבוא שיקשה על הסחר עמן, או איסור סחר מוחלט. עם זאת, בשל חילוקי דעות פנימיים בין מדינות האיחוד, לא צפויה להתקבל החלטה גורפת.
מדינות הנחשבות לתומכות יותר בישראל, ובהן צ'כיה ובעבר גם הונגריה, מסתייגות מהמהלך. מנגד, לפחות עשר מדינות, ובהן בלגיה, הולנד וספרד, סבורות כי יש לנקוט צעדים נגד הסחר עם ההתנחלויות. לדברי אותן מדינות, "לאיחוד האירופי יש חובה לסיים את הסחר עם השטחים הכבושים, בעקבות פסיקה של בית הדין הבינלאומי לצדק בשנת 2024 שקרא לישראל לסיים את הכיבוש של השטחים הפלסטיניים בהקדם האפשרי. על מדינות האיחוד האירופי לנקוט צעדים כדי למנוע יחסי סחר או השקעה המסייעים בשימור המצב הבלתי חוקי שיצרה ישראל בשטח הפלסטיני הכבוש".
לפי המידע שנמסר, עמדת האיחוד האירופי לאורך השנים היא כי ההתנחלויות מהוות מכשול לשלום ואינן חוקיות. בהתאם לעמדה זו, יש באיחוד הקוראים לעצור את הסחר עם ההתנחלויות.
ועדת החוץ והביטחון של הכנסת, בראשותו של ח"כ בועז ביסמוט, אישרה היום (ראשון) את הצעת חוק שירות ביטחון – שילוב תלמידי ישיבות, הידועה בכינויה "חוק המעצרים", לקריאה שנייה ושלישית במליאה. אישור זה מהווה אבן דרך משמעותית בקידום המתווה המיועד להביא להקפאת הליכי מעצר נגד בני ישיבות העוסקים בלימוד תורה.
בעקבות החלטת הוועדה, פרסם ח"כ מאיר פרוש מיהדות התורה, הודעה מטעמו ובה מסר: "בשעה זו אישרנו בוועדת החוץ והביטחון את הצעת החוק המפסיקה את מעצרם הנפשע של לומדי התורה. אישור הצעת החוק הוא מסר כי רוב העם היהודי בארץ ישראל מתנגד למעצר לומדי תורה, דבר שמקטרג חלילה על ארץ ישראל".
ח"כ פרוש הוסיף והדגיש בדבריו את חשיבות קידום המהלך באופן מזורז: "אנו מצפים לאישור החוק בעזרת ה' באופן סופי במליאת הכנסת עוד השבוע". לפי עמדתו, מדובר בפתרון נחוץ והכרחי במציאות הנוכחית, שבה עשרות תלמידי ישיבות מוצאים את עצמם תחת מעצרים ומוסגרים לידי רשויות המשטרה הצבאית.
מנגד, קידום החוק והעברתו בוועדה התרחשו בצל התנגדות וביקורת משפטית נוקבת מצד מוסד היועץ המשפטי של בית המחוקקים. במהלך הדיונים המתוחים בוועדה, התייחסה היועצת המשפטית לכנסת, עו"ד שגית אפיק, לשינויים המהותיים שבוצעו בחקיקה והביעה תרעומת חריפה על דרך גיבוש המתווה הנוכחי, כאשר אמרה כי "הנוסח שגובש לאחר 86 ישיבות, הוחלף למעשה בהסדר אחר לחלוטין".
דרמה יוצאת דופן שהסתיימה בטעות קשה בזיהוי התרחשה לפני שעה קלה בצומת הרחובות שדרות ירושלים ובעל הנס ברובע ז' באשדוד. אברך תושב העיר, המשתייך לחסידות גור, נפצע באורח קל ומשקפיו נשברו כתוצאה מהפעלת כוח פיזי מצד אנשי חוק בלבוש אזרחי.
לפי הפרטים הראשוניים שפורסמו, כוח שיטור ביצע פעילות באזור לאיתור אדם הדרוש לחקירה בגין תיק מזונות. הבלשים זיהו את האברך וביקשו ממנו לעצור. מאחר שהאברך שוהה במעמד של עריק משירות צבאי, הוא ניסה להימלט מהמקום. בתגובה לכך, פתחו אנשי הכוח במרדף קצר, כבלו את האדם באזיקי ידיים ורגליים והפעילו נגדו כוח פיזי ממוקד, שגרם לקריעת בגדיו, לשבירת משקפיו ולחבלות בגופו. רק לאחר שהיה כבול, ביצעו אנשי הכוח בדיקה במסופון המשטרתי וגילו כי מדובר בטעות מוחלטת בזיהוי וכי האדם אינו החשוד הדרוש להם.
על פי עדויות של עוברי אורח שנכחו בזירה, מיד עם הבנת הטעות, הסירו אנשי החוק את האזיקים מגופו של האברך, נכנסו לרכבם ועזבו את המקום מבלי להזדהות, מבלי להגיש עזרה רפואית ומבלי להותיר פרטים.
מהמשטרה נמסר בתגובה: "במענה לפניות כתבים ובהמשך לאירוע מעצרו של אדם חרדי באשדוד, נבהיר כי מדובר בפעילות משטרתית שבוצעה מכוח צו שיפוטי ובמסגרת חקירה מתנהלת. במהלך הפעילות זוהה אדם שהחל להימלט מהמקום וסירב להזדהות. בהמשך התברר כי מדובר בטעות בזיהוי, והוא שוחרר במקום". עוד הוסיפו במשטרה כי "האירוע הועבר לבדיקה על ידי הגורמים המוסמכים, ובסיומה יופקו הלקחים הנדרשים. משטרת ישראל מצרה על תחושת המצוקה ועוגמת הנפש שנגרמו, ותמשיך לפעול תוך הקפדה על זכויות האזרחים".
הודעות אבל רשמיות ותנחומים זורמים הבוקר מצד ההנהגה הבכירה בישראל בעקבות פטירתו של הסנאטור האמריקאי לינדזי גרהאם. ראש הממשלה בנימין נתניהו הביע צער עמוק על פטירתו של הסנאטור האמריקאי לינדזי גרהאם ואמר כי "ישראל איבדה את אחד מידידיה הגדולים, אמריקה איבדה פטריוט גדול ואני איבדתי חבר אהוב". נתניהו ציין כי בפגישתם האחרונה הגדיר את גרהאם "ידיד גדול של ישראל וחבר יקר", ואמר כי הסנאטור הקדיש את חייו להגנת ארצות הברית, לחיזוק הברית עם ישראל ולעמידה לצד העולם החופשי. ראש הממשלה שלח תנחומים למשפחתו של גרהאם ולעם האמריקני.
אל דברי ההספד הצטרף גם שר האוצר ויו"ר הציונות הדתית, בצלאל סמוטריץ', אשר הדגיש כי "מדינת ישראל איבדה הבוקר את אחד מגדולי ידידיה בוושינגטון". בהודעתו המלאה מסר השר: "הצטערתי מאוד לשמוע על פטירתו של סנאטור לינדזי גראהם, ידיד אמת של ישראל והעם היהודי כולו. לכל אורך שליחותו הציבורית בסנאט ובקונגרס האמריקני, הוא עמד איתן לצידה של ישראל ופעל לחיזוק הברית האסטרטגית בין המדינות. תמיכתו הבלתי מסויגת לצד מחויבותו העמוקה לבטחון ישראל, תרמו רבות לחיזוק מעמדנו בעולם ולהובלת הישגים רבים במלחמה. אני שולח תנחומים מעומק הלב למשפחתו וחבריו, לתושבי דרום קרוליינה ולעם האמריקני כולו. יהי זכרו ברוך".
גם נשיא המדינה, יצחק הרצוג, פרסם גילוי דעת מיוחד שבו כינה את המנוח "ידיד יקר, ידיד גדול של ישראל ופטריוט אמריקאי גדול". הנשיא הוסיף וכתב על פועלו של גרהאם בגבעת הקפיטול כי "הוא היה מגדלור של בהירות מוסרית ומנהיג אמיתי של השותפות בין ארצות הברית לישראל. לעולם לא נשכח כיצד עמד לצד העם בישראל ברגעינו הקשים ביותר, ותמיד נהיה אסירי תודה על הצדק, האמת והנאמנות שהפגין".
שר הביטחון, ישראל כ"ץ, ספד אף הוא לסנאטור הרפובליקני וציין כי היה "ידיד אמת של מדינת ישראל ואחד מתומכיה החזקים והאיתנים ביותר". כ"ץ הרחיב על המשמעות של פעילותו לאורך השנים וכתב: "לאורך השנים עמד הסנאטור גרהאם לצד ישראל ברגעיה הקשים ביותר, פעל ללא לאות לחיזוק הברית האסטרטגית בין ישראל לארצות הברית, והיה קול איתן בתמיכה בביטחונה של ישראל ובזכותה להגן על עצמה. ביקוריו החוזרים ונשנים במהלך אחד הפרקים האפלים ביותר בהיסטוריה של ישראל שיקפו את מחויבותו העמוקה למדינה היהודית ולזכותה לחיות בשלום ובביטחון".
חבר מועצת חכמי התורה של תנועת ש"ס, הראשון לציון הגאון הרב יצחק יוסף, נקט בלשון חריפה ותקדימית נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו במסגרת שיחה סגורה שהתקיימה אמש ותוכנה הובא לפרסום בגלי צה"ל.
מן הדברים עולה כי הרב נוטה להוביל קו המפרק את שותפותה של ש"ס בגוש הימין לצדה של מפלגת יהדות התורה, ומביע העדפה מפורשת לקדם את מועמדותו של גדי איזנקוט לתפקיד ראש הממשלה הבא של מדינת ישראל.
הגר"י יוסף ציין כי קיימת היתכנות ממשית לפיה מפלגת ש"ס תעניק את תמיכתה הרשמית לאיזנקוט במערכת הבחירות הקרובה, והביע תקווה כי גם הנהגת יהדות התורה תבחר לחבור אליו למהלך פוליטי זה. כמו כן, הדגיש כי בכוונתו לצאת באמירה פומבית וגלויה בנושא ככל שיתקרב מועד פתיחת הקלפיות.
במהלך השיחה הסגורה התייחס הרב ליו"ר מפלגת "ישר" ואמר: "גדי איזנקוט הוא אדם טוב, יהודי חם, הוא אוהב את לומדי התורה – סבתא שלו הצביעה ש"ס ורצתה שהוא יהיה רב, זה אמנם לא קרה אבל אפשר לסמוך עליו". בהמשך דבריו העלה את האפשרות המעשית לשיתוף פעולה פוליטי עמו והוסיף: "אפשר שנלך איתו בבחירות הקרובות, אפשר לתמוך בו שהוא יהיה ראש הממשלה הבא".
לאחר מכן עבר הגר"י לביקורת ישירה ונוקבת נגד ראש הממשלה הנוכחי ואמר: "נתניהו רימה אותנו בחוק הגיוס ובעוד דברים – אי אפשר לסמוך עליו, הוא אדם שקרן".
במקביל לפרסום השיחה המוקלטת, נשא הרב יוסף דברים גם במהלך שיעורו השבועי שהתקיים אמש, ושם התייחס לאופייה של המערכת המדינית: "אנחנו נמצאים, בעוונותינו הרבים, במדינה חילונית, לא במדינה חרדית. אנחנו מתפללים שכולם יחזרו בתשובה. יש כאלו שחזרו בתשובה, ויש כאלו שאני לא מאמין שיחזרו בתשובה". בהמשך דבריו בשיעור בחר הרב לנקוב בשמותיהם של פוליטיקאים בכירים בהנהגה, והפנה את דבריו באופן ממוקד כלפי בנימין נתניהו כשאמר: "ביבי נתניהו יחזור בתשובה? אין שום סיכוי". מנגד, הציג עמדה שונה ומפתיעה כאשר נשאל על יו"ר מפלגת "ישר" וציין: "איזנקוט אולי כן יחזור בתשובה".
