המאמצים לאיתור גופתו של החטוף החלל רס"ל רן גואילי ז"ל, החטוף החלל האחרון שנותר ברצועת עזה, מתחדשים היום (ראשון). חמאס והצלב האדום יחלו בחיפושים בשכונת זייתון בעיר עזה.
על פי פרסום ברשת ב', בישראל גוברת ההערכה כי ישנו קצה חוט בנוגע למקום קבורתו של גואילי הי"ד. התקדמות בחיפושים אושרה אמש על ידי מנהיג חמאס בעזה, חליל אל-חיה, שאמר בריאיון לערוץ אל-ג'זירה כי היום "ייכנסו צוותי החיפוש של חמאס והצלב האדום לאזורים חדשים ברצועה, אשר לא חיפשו בהם עד כה, כדי לחפש את החטוף החלל רן גואילי".
רס"ל רן גואילי, שוטר יס"ם בן 24 בנופלו, יצא להילחם ולהגן על יישובי עוטף עזה בבוקר 7 באוקטובר. הוא נפל בהתקלות עם מחבלים וגופתו נחטפה לרצועת עזה.
סערה בצפת: עשרות מגדולי ישראל, דיינים, מקובלים, ראשי ישיבות ורבני העיר צפת, לצד בית הדין של העדה החרדית הספרדית, חתמו על מכתב חריף נגד התופעה החדשה של נשים חרדיות הנכנסות לעבודה כנהגות בתחבורה הציבורית. במכתב כונה המקצוע "עבודה שפלה", וצוין כי הוא מנוגד לגדרי הצניעות וההלכה.
לדברי החותמים, בשבועות האחרונים הגיעו עדויות מצפת וטבריה על נשים חרדיות שהחלו לשמש כנהגות אוטובוס. הרבנים מזהירים כי מדובר ב"פירצה חמורה בחומת כרם בית ישראל", וכי יש בכך "ירידה רוחנית" בקרב נשות ישראל.
במכתב, שנחתם בערב ראש חודש כסלו, כתבו הרבנים כי "הרבה מגדולי ישראל אסרו באופן כללי לנשים לנהוג ברכבים" – ולא עלה על הדעת, כלשונם, שיתפתח מצב שבו נשים חרדיות ינהגו בתחבורה הציבורית. עוד נטען כי "אפילו נכריות המתוקנות שבהן לא ישפילו את עצמן לעבודה כזו".
החותמים קובעים כי העבודה כרוכה ב"מספר איסורים חמורים", ותובעים מכל מי שנכנסה לתחום "לשוב מדרכה ולפרוש מיד". בנוסף, הם קוראים לציבור "לעשות כל אשר לאל ידו לעצור בעד המשחית", ולסייע במניעת המכשול.
על המכתב חתומים שורה ארוכה של רבנים – בהם ראש ישיבת 'פורת יוסף' הגאון רבי משה צדקה, המקובל הרב דב קוק, חברי מועצת חכמי התורה, הגאון רבי ראובן אלבז והגאון רבי שמואל בצלאל, ראש ישיבת המקובלים 'נהר שלום' המקובל רבי בניהו שמואלי, הדיין הרב ציון בוארון, רבני ברסלב בצפת, אדמו"רים מצפת וממקומות נוספים, דיינים, ראשי ישיבות, מו"צים ומרביצי תורה רבים.
במקביל, פורסם מכתב נוסף מטעם בית הדין של העדה החרדית הספרדית, בו נאמר כי "מעיה"ק צפת וטבריה באה עדות נוראה ומזעזעת", וכי יש לעשות כל מאמץ למנוע "את המכשלה החמורה". הרבנים מדגישים כי נשים הזקוקות לעבודה צריכות לבחור בתפקידים "שאין בהם שמץ של איסור בגדרי הצניעות וההלכה".
אחרי הפסקה קלה, הגענו לאולם התצוגה של חברת צ'רי מבית היבואנית פריסבי, כדי לבדוק ולבחון מקרוב את הצ׳רי טיגו 8 פרו, פלאג-אין, ברמת הגימור המפוארת אולטימייט. זהו רכב שבעה מקומות היברידי נטען, שכבש את שוק הרכב בישראל ונמצא בין הדגמים הכי נמכרים בישראל.
לנסיעת המבחן קיבלנו כאמור את הדגם המפואר, יצאנו מאולם התצוגה של צ׳רי בראשון לציון, בליווי דניאל, מאנשי המכירות הבולטים במקום ולקחנו את הרכב לבדיקה בכבישי ישראל, לאורכה ולרוחבה, והטווח שעליו מצהיר היצרן, אכן עשה את שלו, גם אם מעט פחות מההצהרה הרשמית.
לא מצליחים לצפות? נסו כאן
כבר בפתיחה דניאל הגדיר את הטיגו 8 כהחלטה הטובה ביותר למי שמחפש רכב חסכוני וחזק. שילוב של סוללה גדולה עם מיכל דלק של שישים ליטר מספק טווח נסיעה מרשים של 1200 קילומטרים במצב היברידי ועד תשעים קילומטרים על חשמל בלבד.
לשם השוואה, בנסיעות דומות ברכב הקודם שלי, נדרשתי למלא דלק בין פעמיים לשלוש, מה שממחיש את החיסכון הדרמטי שהרכב הזה מביא.
תא הנהג ברמת האולטימייט יוקרתי במיוחד עם דימוי עור בצבע קפה, מסך ענק, תאורת אווירה מתקדמת ותפעול מלא בעברית. כל הכפתורים נגישים, כולל שליטה מלאה במערכות הרכב. שלושת מצבי הנהיגה – אקו, רגיל וספורט – מעניקים התאמה לכל סוג דרך. למרות שמצב ספורט אינו מיועד למרוצים, הכוח של 347 כוחות סוס מספק ביצועים מעולים. החיסרון שמורגש בכל זאת, הוא היעדר הנעה כפולה, אך בפועל הרכב מתמודד היטב גם בשבילי עפר ומרגיש בטוח ויציב.
המושבים הקדמיים מציעים אוורור, חימום ואצל הנוסע הקדמי גם עיסוי ומשענת רגליים – נדיר בקטגוריה הזו. בשורה השנייה מרווח גדול, חיבורי USB, מזגן אחורי וחימום מושבים. השורה השלישית מתאימה בעיקר לילדים אך מאפשרת גם למבוגרים ישיבה לנסיעות קצרות.
אחד היתרונות הבולטים הוא בידוד הרעשים. גם במצב בנזין הרכב שקט במיוחד ומעניק תחושה של נסיעה חלקה ורגועה. מנגד, הביקורת הבולטת ביותר נוגעת למערכת המיזוג שאינה מגיעה ביעילות מספקת לשורה השלישית, בעיקר בשל היעדר פתחי אוורור ייעודיים – נקודה שכבר הועברה ליצרן לצורך הטמעה בדגמים עתידיים.
תא המטען נפתח ונסגר חשמלית ומציע נפח של 173 ליטרים כאשר כל שבעת המושבים פתוחים. מדובר בנפח קטן יחסית, אך ניתן לפתור זאת באמצעות גגון או מתקני גג שמציעה החברה. הרכב מצויד בגלגלי 19 אינץ וצמיגים איכותיים, ועיצוב החוץ עם הגריל החדשני מעניק לו מראה יוקרתי ובולט בכביש.
האחריות רחבה במיוחד: שמונה שנים על הסוללה ושש שנים או 150 אלף קילומטרים על הרכב כולו. המחיר לדגם האולטימייט עומד על 209,900 שקלים, וממקם אותו כתחרותי במיוחד מול מתחרים כמו האאוטלנדר או סקודה קודיאק, הנמכרים בישראל בעיקר בגרסאות בנזין יקרות יותר.
דניאל מסכם את הרכב במילים יוקרה, חיסכון ותמורה למחיר – ומשוכנע שזהו אחד הגורמים לכך ש-"הטיגו 8 הוא הרכב הנמכר ביותר בארץ".
בין אם אתם מסכימים ובין אם לא, אתם מוזמנים להגיב בתגובות, רק חשוב להדגיש: המדור לא פרסומי ומבוסס על חוויית הנהיגה של הכותב בשיח עם נציג החברה.
נמשך העימות הפומבי בין שר הביטחון ישראל כ"ץ לרמטכ"ל אייל זמיר, זאת ברקע מסקנות התחקירים של צה"ל והתדרוכים של הרמטכ"ל לפיהם אין בכוונתו לנקוט בצעדים נוספים נגד בכירים בצה"ל וקידום שורת מינויים.
בהודעה שפרסם הערב שר הביטחון ישראל כ"ץ, נכתב כי "סוגיית התחקירים והמינויים בצה"ל היא בעלת משמעות רבה לאור אירועי ה-7 באוקטובר ואין קשר בינה לשום היבט אישי או פוליטי. כבר בכהונת הרמטכ"ל הקודם עמדתי על הצורך להשלים בהקדם את התחקירים כתנאי למינוי אלופים חדשים, ואכן בעקבות פרסום התחקירים פרשו הרמטכ"ל וקצינים בכירים נוספים מצה“ל ומונו אחרים.
לאחר מינויו, הציג בפניי הרמטכ"ל אייל זמיר את כוונתו למנות ועדה בראשות האלוף (במיל') סמי תורג'מן כדי לבחון את התחקירים ואת הצורך לבצע בהם שינויים, או להשלים אותם, וקיבל את תמיכתי למהלך.
עם השלמת עבודת הוועדה הוצגו בפניי הדו"ח וההמלצות. חלק מרכזי בהמלצות היה הצורך לבצע מחדש תחקירים שבוצעו באופן לא ראוי ולהשלים תחקירים בתחומים שלא נחקרו וביניהם נושא חשוב ביותר כמו "חומת יריחו" – תוכנית החמאס למיטוט אוגדת עזה שנחשפה ע"י המודיעין הישראלי כבר בשנת 2018 ולא זכתה להתייחסות מתאימה.
ציפיתי שהרמטכ"ל יפעל בהתאם להמלצות הוועדה וישלים ויעמיק את התחקירים, אבל הופתעתי כאשר זימן קצינים והטיל עליהם סנקציות שונות מבלי לעדכן אותי במהלך כל כך משמעותי ומבלי להתייעץ".
כ"ץ הוסיף וטען: "מאחר ואני הגורם שמאשר על פי חוק את מינויי הקצינים הבכירים בצה"ל מדרגת אל"מ ומעלה, הטלתי על מבקר מערכת הביטחון, שהוא הגורם המקצועי המוסמך ביותר, להשלים את התחקירים ולהביא בפניי את הממצאים שיאפשרו לי לשקול את עמדתי בנושא מינויי הבכירים, וביקשתי מהרמטכ"ל להמתין 30 יום עם נושא השיבוצים כדי שיהיה בידיי המידע הנדרש ושנוכל לפעול בהתאם לנוהל שגיבשנו – הכולל התייעצויות מוקדמות. לצערי הרמטכ"ל לא נענה לפנייתי וקיים את דיון השיבוצים.
עוד לפני שאשקול את הנושא לאחר שאקבל את המידע הרלוונטי – נחשפתי לכוונה לגייס לצה"ל ולהעניק דרגת תת-אלוף למי שקרא והטיף באופן מובהק לסרבנות, והודעתי לרמטכ"ל באופן חד משמעי שלא אאשר את המינוי – ואכן הוא הוסר מעל הפרק.
ראוי להדגיש כי בכל הקשור לפעילות המבצעית של צה"ל בזירות השונות, מתקיים על ידי קשר ישיר ושוטף עם הרמטכ"ל וצמרת צה"ל, כמו גם דיונים משותפים רבים בראשות רה"מ, ודבר אינו נוגע בדבר. צה"ל כפוף להחלטות הדרג המדיני בראשות רה"מ ותפקידי כשר הביטחון לוודא שצה"ל מקיים ומבצע את ההחלטות שהתקבלו. כך עשיתי וכך בכוונתי להמשיך ולעשות גם בעתיד – לטובת ביטחון ישראל וטובת מדינת ישראל".
ברקע ההכרזה של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ על הוצאת חלקים מארגון 'האחים המוסלמים' מחוץ לחוק והודעתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, לפעול אף הוא בנושא, יו"ר רע"מ מנסור עבאס, שמפלגתו מזוהה עם הארגון האסלאמי הקיצוני, מטיל הערב פצצה פוליטית ומודיע על פרישה דרמטית ממועצת השורא, הגוף העליון של המפלגה.
בראיון ל'פגוש את העיתונות' לעתיד הפוליטי של מפלגתו, הבהיר עבאס כי רע"ם אינה חלק מהאחים המוסלמים: "אנחנו לא האחים המוסלמים". עבאס הסביר כי לו הייתה מפלגתו שייכת לארגון כזה, "לא רק שלא היינו בכנסת, אפילו לא הייתי יושב איתכם פה". הוא ציין כי מפלגתו פועלת בכיוון של להיות מפלגה אזרחית לחלוטין עם מוסדות נפרדים, בין היתר ממועצת השורא ותיאר את התהליך כשינוי שיתקיים בוועידה הקרובה: "בוודאי. זו הגישה שמתקדמת בשנים האחרונות ברע"ם. בחודש הבא יש לנו ועידה והיא תאשר את השינויים".
עבאס התייחס גם להצעות שקיבלה מפלגתו לתמיכה בחוק הפטור מגיוס והבהיר כי מדובר בזכות בסיסית לחיים ומוות בתוך החברה הערבית. "מה אתם מצפים מאיתנו לתת? לא ישנתי כל הלילה שבין חמישי לשישי כי דנים בנושא שהוא חיים ומוות של החברה הערבית, של שני מיליון אזרחים. ובהקשר הענייני, אין לנו זכות לבוא ולהגיד 'זה יתגייס וזה לא יתגייס'".
בנוגע לאלימות בחברה הערבית, עבאס שעד כה סירב לגנות את הטבח של חמאס ומסרב לגבות את המשטרה בפעולותיה נגד הפשיעה הערבית, מצא כמובן את האשמים וטוען כי הממשלה הנוכחית אחראית לשיא במספר הרציחות בשנים האחרונות: "תחת הממשלה הזאת, שלוש שנים, הגענו לשיא. כל שנה יש לנו שיא במספר הרציחות בתוך החברה ערבית. אני מודד את הממשלה הזאת ואת התפקוד שלה בהתאם לחיי האזרחים הערבים".
בתגובה לדבריו של עבאס, יו"ר הציונות הדתית ושר האוצר בצלאל סמוטריץ' תקף בחריפות את עמדותיו: "מנסור עבאס היה ונשאר זאב בעור של כבש. אויב תומך טרור שעומד בראש תנועת אחות של חמאס ומנסה שוב ושוב להתחפש ולהתל בציבור הישראלי. עבאס מסרב מאז טבח ה-7 לאוקטובר לגנות את חמאס ולהגדיר אותו ארגון טרור ומקומו מאחורי סורג ובריח ולא בכנסת ישראל".
לדברי סמוטריץ': "אחרי שתרגיל ההונאה הקודם שלו נחשף הוא מנסה להתחפש עכשיו שוב, כחלק מתכניתו של השמאל לחזור לשלטון תוך חבירה לתומכי טרור אנטי ציוניים. כמי שעמד בפרץ ופעם הקודמת והיה הראשון להתריע מפני השקר של מנסור עבאס אני מתחייב לעשות הכל כדי למנוע ממדינת ישראל להימכר לאויביה על ידי פוליטיקאים חסרי אחריות ותאבי שלטון".
נשיא המדינה יצחק הרצוג העניק ריאיון לאתר החדשות האמריקני 'פוליטיקו' בו הוא מתייחס לסוגיית בקשת החנינה של ראש הממשלה בנימין נתניהו, היחסים עם טראמפ וסוגיות נוספות.
הרצוג מתאר בריאיון כי מאז כניסתו לתפקיד, הוא חי בתוך מערבולת בלתי פוסקת. מההתמודדות עם משבר הקורונה ועד המחאה סביב הרפורמה המשפטית, ומשם לטראומה הלאומית של השבעה באוקטובר והמלחמה בעזה. לדבריו, "לא היה יום אחד שהיה דומה לקודמו, הכול היה משבר רודף משבר". כעת, הוא מתמודד גם עם סוגיית בקשת החנינה של ראש הממשלה בנימין נתניהו, העומד לדין בשוחד מרמה והפרת אמונים.
הרצוג מאשר כי הבקשה הגיעה ללשכתו ומבהיר כי ההליך ינוהל על פי הדין. "כל בקשת חנינה זוכה לבדיקה מלאה, מקצועית ועניינית, ושום לחץ חיצוני לא ישפיע עליי", אמר. בשאלת ההתייחסות של נשיא ארצות הברית לשעבר דונלד טראמפ שקרא להעניק לנתניהו חנינה, הרצוג היה נחרץ: "אני מוקיר כל ידיד של ישראל, אבל ישראל היא מדינה ריבונית. איש מחוץ למדינה לא יקבע עבורנו".
לצד הסערה סביב בקשת החנינה, הרצוג מתייחס בזהירות לשאלה האם הוא חושש מתגובה אמריקאית אם יחליט שלא להיענות לנתניהו, במיוחד לנוכח הקריאה הפומבית של הנשיא האמריקני דונלד טראמפ. לדבריו, היחסים עם טראמפ חשובים והוא מכיר בתרומתו לישראל, אך אינו מתכוון לנהל את בית הנשיא תחת איום או רמיזה ללחץ בינלאומי. "היחסים עם הנשיא טראמפ ועם ממשלו הם פתוחים וישירים", אמר. "אני שומע את עמדתו ומעריך את הידידות, אבל ההחלטות שלי יתקבלו אך ורק על פי טובת העם בישראל. אינני פועל מתוך פחד ואינני מקבל הכרעות על סמך תרחישי קיצון. האחריות שלי היא אך ורק כלפי אזרחי ישראל".
הנשיא מותח ביקורת על השיח האמריקאי סביב המלחמה ועל ההשפעה של רשתות חברתיות. "יש עולם שלם שמתבסס על תוכן ויראלי שלא קשור למציאות", אמר. לדבריו, ישראל פועלת על פי החוק הבינלאומי, אך נפגעת באופן קשה ממידע חלקי. "הכאב שלי על ילדים ואזרחים שנפגעים הוא אמיתי. אבל מי שפתח את הדלת לאסון בעזה הוא חמאס". הרצוג מוסיף כי הוא מבקש שיח הוגן: "אני מבקש מאנשים לראות את מלוא התמונה, לא רק סרטון קצר שמופץ ברשת".
על הקשר עם ארצות הברית הוא אומר כי מדובר בברית עמוקה שאינה תלויה בזהות פוליטית. "היחסים האלה יציבים יותר מכל סערה רגעית". לגבי ניצחונו של זוהראן ממדאני בבחירות לראשות עיריית ניו יורק הוסיף כי מדובר בתוצאה מדאיגה: "מי שמייצג עיר עם קהילה יהודית כל כך גדולה צריך להבין את עומק הקשר שלה לישראל".
הרצוג תיאר את מפגשיו עם אלפי מתנדבים ואנשי מילואים, בהם קשישים בני שמונים ואף בני תשעים ושש. "זו הרוח הישראלית במלוא עוצמתה", אמר. לקראת הבחירות המתקרבות בשנה הבאה, הוא מצהיר כי יפעל להרכבת ממשלה רחבה. "ישראל זקוקה כרגע לשותפויות, לא לשסעים".
סערה גדולה התפתחה סביב מעצרו של מנחם אביב הרצמן, תלמיד ישיבה שחזר לאחר שנתיים של לימודי סמיכה לרבנות ושחיטה בישיבת “מכון ר״ן” במוסקבה. מיד עם נחיתתו בישראל נעצר ונלקח לכלא צבאי, שם הוא עומד בסירובו ללבוש מדים או להשתלב בפלוגות הרגילות. על פי מקורביו, גורמי הכלא הופתעו מהנחישות שהפגין. לדבריהם, הוא ניצב בעוז, סופג איומים ומתמודד עם לחץ כבד – ועדיין אינו מוותר על עמדתו המוצהרת.
רבני חב״ד רבים שלחו מכתבי תמיכה אל הבחור, שבמהלכם הביעו את הערכתם למסירותו ואף ביקשו להגיע ולבקרו כדי לחזקו. כעת מצטרף אליהם גם רבה הראשי של רוסיה, הגאון רבי בערל לאזאר, במכתב חריף שנשלח לשר הביטחון ישראל כ״ץ ולשלטונות הצבא. הרב לאזאר מביע תדהמה עמוקה מהעובדה שתלמיד ישיבה נעצר על לימוד תורה, ללא אפשרות להגיע לביתו או לישיבתו, וקובע כי האירוע מותיר “כתם נורא” בלבם של יהודי מוסקבה.
לדבריו, החדשות על המעצר נפוצו במהירות בקרב הקהילה היהודית בעיר, שבה רבים מצויים בתהליך התחזקות ואף מתכננים לעלות בעתיד לארץ. הרב לאזאר כותב כי המקרה יצר תדהמה בקרבם, שכן אפילו בתקופות הקשות של השלטון הקומוניסטי לא עצרו בחורים על לימוד תורה. הוא מדגיש כי ישראל, המהווה יעד של תקווה רוחנית עבור יהודי הגולה, אינה יכולה להרשות לעצמה מציאות שבה תלמיד ישיבה נעצר עם כניסתו לארץ “כאחרון הפושעים”.
במכתבו דורש הרב לאזאר לאפשר לרבנים להגיע ולבקר את הבחור, ומעל לכל – לשחררו לאלתר ולאפשר לו לשוב ללימודיו בלא עיכוב. הוא מדגיש כי אם אכן מדובר בטעות או שגגה, ניתן וצריך לתקנה במהירות כדי למנוע פגיעה רוחנית וציבורית רחבה הרבה יותר מעצם המקרה עצמו. לדבריו, חובת המערכת היא להסיר את “הכתם הנורא” שנוצר ולהחזיר את האמון בקרב יהודי התפוצות, המביטים על מדינת ישראל כמרכז התורה והקדושה.
דקות ספורות לפני כניסת השבת הודיע דובר צה״ל כי בוטל מינויו השערורייתי של בכיר בארגון 'אחים לנשק' אלוף משנה (במיל') גרמן גילטמן, למפקד המרכז למפקדות בזרוע היבשה.
על פי הודעת דובר צה"ל, הרמטכ״ל, רב-אלוף אייל זמיר, קיים שיחה אישית עם גילטמן, זאת בהמשך לדיון האיוש שנערך אמש ולגל הפרסומים שעורר סערה ציבורית סביב מינויו. בשיחה הציג גילטמן את עמדתו באופן חד-משמעי, והבהיר כי מעולם לא קרא לסרבנות.
על אף התיעודים הברורים, בהם הוא לבוש בחולצת 'אחים לנשק' ונואם במסיבת העיתונאים נגד הרפורמה המשפטית, כשהוא מצהיר שלא יוכל לשרת עוד בצה"ל, טען גילטמן כי "הסרטון שפורסם נגדו הוצא מהקשרו ואינו משקף את דעותיו ואמונותיו".
גילטמן ציין בפני הרמטכ״ל כי בשנתיים האחרונות ביצע למעלה מ־700 ימי מילואים בתפקידים מבצעיים בחזית הלחימה. בעקבות כך, אמר דו"צ כי הרמטכ״ל בחן את הדברים וציין כי הוא אינו מאפשר גילויי סרבנות וכי הוא שמח לשמוע מהקצין כי הוא מתנגד לכך נחרצות. הרמטכ״ל הוסיף כי הוא רוחש לגילטמן הערכה רבה על תרומתו רבת-השנים לצה״ל, הן בשירות הסדיר והן במערך המילואים.
בהודעת צה״ל נמסר כי הרמטכ״ל הביע הערכה עמוקה לכלל אנשי המילואים, המהווים לדבריו דוגמה ומופת לחברה הישראלית וראויים להוקרה על מסירותם הבלתי מתפשרת.
עם זאת, אלוף-משנה (מיל׳) גילטמן אמר לרמטכ״ל כי נוכח הפרסומים ולאור הסערה שהתפתחה סביב מינויו – הוא מבקש להסיר את מועמדותו לתפקיד. גילטמן הדגיש כי ימשיך לשרת במילואים, כפי שעשה לאורך השנים, מתוך מחויבות עמוקה וערכית למדינה ולצה״ל.
הרמטכ״ל שהצהיר על עמדתו נגד גילויי הסרבנות, העדיף לקבל את טענת גילטמן כאמור ו-"הביע צער על הנסיבות שהובילו לביטול המינוי וחזר והדגיש את הערכתו לפועלו של גילטמן, על תרומתו המבצעית ועל מחויבותו להמשך שירות משמעותי במערך המילואים".
כוחות צוות הקרב של חטיבת כרמלי וחטיבת הצפון ממשיכים בשבועות האחרונים בפעילות אינטנסיבית תחת פיקוד אוגדה 252 במרחב צפון רצועת עזה. מטרת המערכה היא חיסול תשתיות טרור פעילות וסיכול מתמשך של חוליות מחבלים שיוצרות איום על הכוחות המתמרנים בשטח, המהווה כ-70% משטח הרצועה.
בסוף השבוע האחרון חוסלו חמישה מחבלים באירועים שונים, לאחר שזוהו מתקרבים לעבר כוחות צה״ל או נושאים חפצים שהוגדרו חשודים. בחלק מהאירועים הופעלו כוחות האוויר בהכוונת הכוחות שפעלו על הקרקע, מה שהוביל לסיכול מהיר ומדויק של האיומים.
אתמול זיהו לוחמי החטיבה הצפונית שני מחבלים שהתקרבו לעבר הכוחות עם ציוד חשוד. לאחר תהליך זיהוי מלא הוזנקו כלי טיס של חיל האוויר, שהכוונו על ידי הכוחות בשטח. שני המחבלים חוסלו בתקיפה מדויקת.
היום פעלו כוחות החטיבה הצפונית יחד עם צוות הקרב של חטיבת כרמלי בשני אירועים נוספים שבהם אותרו מחבלים שחצו את הקו הצהוב. הלוחמים פתחו באש והביאו לחיסולם של שלושה מחבלים נוספים. בצה״ל מציינים כי הפעילות נועדה לשמור על ביטחון הכוחות ולהבטיח שליטה רציפה במרחב הלחימה.
כשנסכם בס"ד את האירועים הפוליטיים המרכזיים של השנה, השבוע הזה יתפוס מקום משמעותי במיוחד. בקשת החנינה, או נכון יותר, בקשת הפסקת המשפט נושאת עמה השלכות פוליטיות, ביטחוניות ומדיניות רבות.
לעיתים נדירות ניתן למצוא קונצנזוס כה רחב, מימין ומשמאל, בקרב פרשנים מכל הקשת. השבוע זה קרה: כולם סבורים שנתניהו פעל נכון מבחינתו בהגשת הבקשה. כל תוצאה, כך נדמה, תשחק לטובתו. מדובר במהלך של "ווין-ווין", כפי שכתבנו השבוע.
אם הבקשה תתקבל, יוכל סוף סוף להשתחרר מהנטל הכבד של הגעה למשפט שלוש פעמים בשבוע, אילוץ שנכפה עליו בשל לו"ז השופטים, ובראשם השופטת פלדמן, שאמורה לצאת לגמלאות בעוד כשנתיים. על הקושי הזה נתניהו ועורכי דינו התלוננו לא אחת.
סיום ההליך יאפשר לו להתמקד בניהול המדינה, דווקא בתקופה של אתגרים ביטחוניים כבדים והזדמנויות מדיניות רבות, בעיקר בזירה האמריקנית, תחת ממשלו של טראמפ. "נוצרו כאן הזדמנויות רבות, במיוחד כאשר טראמפ מכהן כנשיא. אסור לנו לפספס אותן", כתב נתניהו במכתבו.
מאידך, אם בקשתו תידחה, יטענו אנשיו כי שוב הוכח כיצד נתניהו היה מוכן לוותר על כבודו ולהגיש בקשה להפסקת המשפט, אף שכל יום שעובר מראה כיצד העדויות והחשדות נגדו מתמוססות ברוב התיקים (נשאר רק תיק 1000). "הוא הסכים לוותר על זיכויו והוכחת חפותו, שם את האגו האישי שלו בצד, רק כדי לחזור ולנהל בשקט את ענייני המדינה, ולא מאפשרים לו. זו רדיפה לשם רדיפה", יטענו.
כל זה מוביל אפוא להנחה הרווחת בקרב כל הפרשנים מכל הצדדים, שנתניהו נקט במהלך נכון מבחינתו. היטיב להגדיר זאת השבוע, אורי שני, מנכ"ל הליכוד בעבר, איש של אריאל שרון, שרחוק מלתמוך פוליטית בנתניהו. שני אמר כי בבחירות האחרונות לא הצביע ליכוד, אך כשהוא בוחן את מה שארע השבוע, הוא נוכח לראות עד כמה המהלך של נתניהו "מבריק".
"יש לו בחירות באופק. הוא רוצה להצליח להיבחר, ולכן בקשת החנינה היא גאונות מבחינתו. כל החלטה של הנשיא תשרת את נתניהו לקראת הבחירות". שני מדגיש שצריך להתעסק ב"מה טוב לנו יותר, ולא במה רע או טוב נתניהו". לדבריו, הנשיא צריך לראות האם ביטול המשפט או חנינה משרתים את המדינה או לא. "אני חושב שהמשפט גורם לנזק למדינה".
הרצוג ונתניהו. צילום: חיים צח/לע"מ
נבצרות או התבצרות
מתנגדיו של נתניהו מבינים היטב את התרגיל הפוליטי שרקח להם, ומנסים להתמודד מולו באמצעות אזכור התחייבותו בתחילת הקדנציה שהוא יוכל גם לכהן כראש ממשלה וגם לעמוד למשפט. התחייבותו זו מנעה לדבריהם, את הוצאתו לנבצרות.
"אם הוא לא יכול לעמוד למשפט עקב ניהול המדינה, שיודיע על נבצרות ויתרכז במשפט", הם אומרים. מבחינתם, כל עוד הוא שקוע במשפט, יכולתו להצליח בתפקידו נחלשת, גם אם המדינה נפגעת מכך. העיקר: "רק לא ביבי".
אלא שאין מנוס אלא להשיב להם בטיעוניהם שלהם: בדיוק כפי שהם טוענים ש"קרה משהו בשבעה באוקטובר", כך גם כאן. התחייבותו של נתניהו ניתנה לפני השבעה באוקטובר, ומאז הכול השתנה כולל ההתחייבות עצמה. מה שהיה אז, לא תקף היום.
"צריך לזכור שחנינה לנתניהו, זו גם חנינה לפרקליטות", מזכירים אנשיו, תוך שהם מצטטים את עדות החוקר צחי חבקין, על העוולות שנעשו בחקירה והחריגות מההיתר המשפטי שניתן. "הצד שתפר את התיקים יקבל גם הוא חנינה ולכן כדאי להם לתמוך במהלך, לפני שייחשפו עוד ועוד חריקות וסטיות שנעשו".
חובבי הקונספירציות כבר טוענים שזה בדיוק מה שעמד בבסיס ההחלטה לחייב את נתניהו להגיע שלוש פעמים בשבוע למשפט ולעמוד שעות ארוכות בחקירה. מטרת המאמץ המנטלי: להתיש אותו כדי שיבקש חנינה. ואז יוכלו יריביו לטעון שזו ההוכחה שהראיות נגדו חזקות. כי מדוע שיבקש חנינה אם הוא לא חושש מהרשעה? כך, הם עצמם יקבלו חנינה מהמשך חשיפת תפירת התיקים ומהטענות המופרכות שכבר קרסו ברוב התיקים.
"זו תהיה טעות לעצור את המשפט", אמר השבוע חיים רמון, לשעבר שר המשפטים, שרואה בעצמו נפגע ממערכת המשפט. לדבריו, הוא מדבר לא מתוך פוזיציה בעד או נגד נתניהו אלא מתוך רצון שהמשפט ייחשף במלואו ויחשוף את הליקויים שבמערכת.
"אם הייתי מקורב לנתניהו או אחד מבני משפחתו, הייתי ממליץ לו כמובן לעצור את המשפט. אבל אני עצמי הייתי מייעץ להמשיך אותו, כדי שכולם יראו איך המערכת פעלה", אמר.
התחזית של רמון: "לא תהיה חנינה בתנאים של נתניהו בלי פרישה, הנשיא הרצוג לא יאזור אומץ לחתום על דבר כל כך משמעותי בלי לקבל מנתניהו את מה שבמשך כל שנות המשפט רצו להשיג מתנגדי נתניהו: פרישתו מהחיים הפוליטיים. איך כתב לי מישהו: כל העשור האחרון בפוליטיקה הישראלית זה כן ביבי או לא ביבי".
ובתוך כל זה קיים גם העניין הביטחוני. בכל פעם שמוכנסת לאולם המשפט מעטפה חומה סגורה והדיון נפסק, עוקבים בצד השני של הגבול. גם אויבינו. גם הם שואלים: מה מסתתר עכשיו במעטפה? הוראת פעולה? החלטה דרמטית?
הפסקות המשפט הללו יוצרות כוננות אצל האויב ואולי גם מסכלות מהלכים מודיעיניים או צבאיים. לא רק המשפט כאן על כף המאזניים.
ראש הממשלה בנימין נתניהו בבית המשפט. צילום: חיים גולדברג/פלאש 90
חנינה בעד מדינה
בקשת החנינה לא הפתיעה איש. היא ריחפה באוויר זמן רב. משפטנים בכירים ובהם אף נשיא בית המשפט העליון לשעבר, אהרן ברק, ניסו בעבר לעצור את המשפט, מתוך הבנה לנזקיו ולכרסום באמון הציבור במערכת המשפט.
נתניהו עצמו אמר לא מכבר בראיון לתקשורת הזרה, כי ישקול בקשת חנינה אם תוצע לו. "אני מבזבז זמן יקר, שלושה ימים בשבוע, בזמן שאני מנהל מלחמה ומנסה להרחיב את מעגל השלום, על שאלות כמו למה הבן שלי כשהיה בן חמש קיבל בובת באגס באני", אמר. כשנשאל האם בקשת חנינה אינה הודאה באשמה, השיב: "אף אחד לא אומר שאודה באשמה".
לכל זה נכנס הנשיא טראמפ. עם סיום מבצע "עם כלביא" מול איראן, כאשר פרסם תגובה ברשת החברתית שבבעלותו, ובה הביע תדהמה על כך שביום שאחרי מבצע מוצלח בהובלת נתניהו, נדרש ראש הממשלה להתייצב בבית המשפט. "מעולם לא היה דבר כזה", כתב טראמפ, "זהו משפט פוליטי, שמבוסס על סיגרים ואישומים לא הוגנים אחרים. בלתי נתפס. מגיע לו הרבה יותר מזה. המשפט צריך להתבטל מיד, או שתינתן לו חנינה לגיבור הזה שעשה כה הרבה בעבור מדינתו".
כמה ימים אחר כך שב טראמפ על הדברים: "השימוש הזה במערכת הצדק פוגע במשא ומתן עם איראן ועם חמאס. זה טירוף. לא ייתכן שראש ממשלת ישראל ישב בבית המשפט על כלום!". הוא אף הזדהה עם נתניהו אישית: "זה בדיוק כמו מה שאני עברתי. שחררו את ביבי, יש לו עבודה חשובה לעשות".
הדברים חזרו על עצמם כאשר טראמפ ביקר בישראל בסיום מבצע "עם כלביא", כדי לקבל קרדיטים על המבצע. הנשיא האמריקאי ניצל את נאומו בכנסת לסייע לידיד ופנה לנשיא המדינה יצחק הרצוג, שישב לידו: "יש לי רעיון, ואני פונה אליך למרות שזה לא כתוב לי בנאום. מדוע שלא תיתן לנתניהו חנינה. אני אוהב את האיש הזה. סיגרים ושמפנייה? למי בכלל אכפת מזה. הוא אחד המנהיגים הכי טובים שהיו כאן במלחמה". הקואליציה מחאה כפיים בהתלהבות. חברי האופוזיציה שתקו בפנים חתומות.
לפני כשבועיים וחצי פנה שוב טראמפ להרצוג והפעם באיגרת רשמית, בה ביקש לחון לחלוטין את נתניהו. "אני מאמין שהתיק הזה פוליטי ולא מוצדק. הגיע הזמן לתת לביבי לאחד את עם ישראל באמצעות חנינתו ולשים קץ ללוחמה המשפטית הזו אחת ולתמיד".
אלא שההתערבות הזו הולידה גם שמועות. יריביו של נתניהו טוענים: מדובר ב"חנינה תמורת מדינה". לטענתם, בביקורו הקרוב אצל טראמפ, יידרש ראש הממשלה לשלם מחיר כבד: ויתורים בעזה, ריסון בזירה הסורית, ופשרות מול טורקיה. "נתניהו מוכן לתת הכול תמורת חנינה", טוענים.
מי שאמור לקבל את ההחלטה הוא נשיא המדינה יצחק הרצוג וגם סביבו כבר מתלחששים על דילים כאלו ואחרים.
הרצוג וטראמפ. צילום: קובי גדעון/לע"מ
מחיר התמיכה
לפני מספר שבועות בפתיחת מושב החורף בכנסת, נקלע הרצוג, לעימות סוער בין הקואליציה לאופוזיציה סביב תוארו של יצחק עמית. בעוד יו"ר הכנסת אוחנה ושר המשפטים לוין, ציינו כי עמית הוא שופט בבית המשפט העליון, מחו באופוזיציה על כך וצעקו: "נשיא בית המשפט העליון". הרצוג ישב בתווך ונשא נאום סוער, בו נטה כצפוי לצד האופוזיציה.
הציפייה הייתה שנתניהו יגבה את מחנהו ויימנע מלהעניק לעמית את התואר השנוי במחלוקת. אך נתניהו, בדרכו המוכרת, בחר בממלכתיות מעורפלת: "יצחק עמית הוא נשיא, זו עובדה". רק לאחר מכן ניסה להתנות את דבריו בכך שהשמאל יכיר בו כראש ממשלה, תוספת שנשמעה מאולצת.
כבר אז, כתבנו כאן ב"מקור נאמן", שיריב לוין, אוחנה, גוטליב ואחרים חשים על בשרם מה שחוו רבים: נתניהו משתמש בהם לצרכיו, ואחר כך משליך אותם, וכל זאת לעיני כל. המטרה: לשוות לעצמו תדמית ממלכתית שעשויה לסייע לו בשיחות השקטות מאחורי הקלעים עם הנשיא לקראת חנינה. רמזנו אז לדיל אפשרי. כעת, הרמז הופך לשיח גלוי.
נשיא המדינה נתון בלחץ מכל עבר. בשונה מנתניהו, שכל תוצאה תועיל לו, אצל הרצוג המצב הפוך: אם יסרב לחנינה, יואשם על ידי תומכי ראש הממשלה באטימות ובפוליטיזציה. אם יאשר את הבקשה, יתקל בהפגנות קשות נגדו, איומים אישיים, ותיוג כנשיא חלש. הקרב כבר החל.
מתנגדי החנינה כבר מנופפים בזעם: "זה דיל פוליטי לכל דבר", הם אומרים. לטענתם, נתניהו, אמור היה לתמוך במרים פרץ לנשיאת המדינה, אך תמך בהרצוג אף שהיה יריבו הפוליטי בעבר, רק כי קיבל התחייבות על חנינה. לפיכך, הרצוג צריך לפסול את עצמו מאחר והוא פועל מתוך ניגוד עניינים מובהק.
אחד הנרטיבים המרכזיים הוא שהכול היה ידוע מראש. נתניהו, אומרים המבקרים, לא היה פונה לנשיא לולי הייתה כבר קרקע מוסכמת. גם פנייתו של טראמפ, כך נטען, אינה מקרית, אלא חלק מהכשרת הקרקע, שנועדה לייצר להרצוג מעטפת נוחה לקבלת ההחלטה על החנינה.
ויש הטוענים כי מאחורי הקלעים קורה כאן משהו הרבה יותר גדול: יתכן מאד שמדובר בחנינה מקיפה על הכול, כולל הסרת האחריות על השבעה באוקטובר. אחרי זה אפשר יהיה לתת לשופט עמית למנות ועדת חקירה ממלכתית, שכאמור תכסה מראש את האפשרות של הסקת מסקנות אישיות נגד הדרג המדיני. במסגרת זו יוותר נתניהו גם על הרפורמה המשפטית והתקשורתית, על מינוי עוד שופטים שמרנים, והכל למטרה אחת בלבד: הפסקת המשפט ויכולת להמשיך להתמודד גם בבחירות הבאות. נתניהו עשוי להסכים לדבר אחד בלבד: ההתמודדות לכנסת הבאה, תהיה גם האחרונה. לאחריה יפרוש (ואז יתמודד לנשיאות).
שורה תחתונה: גם אם הרצוג ייעתר לבקשה, ההשלכות על המדינה, על מערכת המשפט ועל הזירה הפוליטית יהיו עצומות.
אנרכיסטים מפגינים בשם עסקת חטופים. צילום: אבשלום ששוני/פלאש 90
קו החנינה
אחת מהספקולציות שעלו מיד לאחר בקשת הפסקת המשפט של נתניהו, הייתה שהוא מבקש לשנות את השיח הפנימי בשבועות ובחודשים הקרובים סביב בקשתו. אם כך יהיה, הרי שהמאבקים ברחובות שמעט נרגעו עם תום המלחמה והחזרת החטופים, עלולים להתעורר מחדש, בעד ונגד הפסקת המשפט. ייתכן מאוד שזה בדיוק מה שנתניהו רוצה: מערכת בחירות שתתמקד כולה בבקשת החנינה שלו, ולא בחוק הגיוס ובשבעה באוקטובר.
העיניים נשואות למי שמשמש בתפקיד נשיא המדינה יצחק הרצוג. ההנחה הרווחת היא שהרצוג יחפש נוסחת אמצע מפא"יניקית, שתנסה לרצות את כל הצדדים: חנינה על תנאי או חזרה לעיסוק בעסקת טיעון, הפעם בחסות בקשת החנינה הרשמית של ראש הממשלה.
אלא שבחלל האוויר מרחפת שאלה משפטית ומוסרית כבדה: האם ניתן לחון אדם שלא הורשע? התשובה טמונה באחד התיקים הדרמטיים בזיכרון הלאומי: פרשת קו 300. ב- 1984 חוסלו שני מחבלים חיים בידי אנשי שב"כ, והמערכת ניסתה להסתיר את המעשים. נשיא המדינה דאז, חיים הרצוג, אביו של הנשיא הנוכחי, חנן את ראשי השב"כ עוד בטרם הושלמה החקירה, בנימוק של "שמירה על ביטחון המדינה". הבג"צ קבע אז כי ניתן להעניק חנינה לפני הרשעה, אך ורק במקרים חריגים מאוד, כאשר קיים אינטרס ציבורי מובהק ואין חלופה סבירה אחרת.
האם זה המצב כיום: ראש הממשלה לא הורשע, משפטו מתנהל, ואין כל הודאה באשמה או לקיחת אחריות. בניגוד לפרשת קו 300, שעסקה בהגנה על סודות ביטחוניים, כאן מדובר בראש ממשלה מכהן שמבקש לעצור את משפטו בטענה כי "טובת המדינה" מחייבת זאת.
מתנגדי המהלך טוענים כי חנינה שכזו תמנע הקמת ועדת חקירה ממלכתית לאירועי השבעה באוקטובר, עניין המפלג את הציבור כולו. הרצוג מבין שכל החלטה שלו, תהיה אשר תהיה, תוביל לעימות ציבורי חזיתי. אולי בשל כך, הוא מבקש להעביר את הדיון לציבור ומזמין את אזרחי מדינת ישראל להביע את עמדתם.
ההחלטה הזו היא ככל הנראה הדרמטית בקריירה הציבורית של הרצוג. בעבר סיפר כי הרגע המכונן ביותר עבורו היה ההצבעה בקבינט להפצצת הכור בסוריה. גם אז רעדו לו הידיים. עתה, הוא נדרש להכרעה מוסרית, משפטית ופוליטית בלי יכולת להתחבא מאחורי יועצים ומשלחות גישור.
יתרה מזו, הרצוג כבר ניסה בעבר לסייע לנתניהו באמצעות קידום עסקת טיעון. כאשר זו נכשלה, בין השאר משום שראש הממשלה סירב לפרוש, הבין כי תיאלץ להיות החלטה פומבית. ועתה, בלית ברירה, הוא שוב נדרש להתייצב בחזית.
אחת האפשרויות שנרמזות מאחורי הקלעים היא שהרצוג ינסה "לאזן" את החלטתו באמצעות הענקת חנינה גם לצד השני של המתרס: לשורפי הפחים, למפגינים שהשליכו פצצות תאורה לעבר בית ראה"מ, ולכלל הנאשמים הנוספים על הסתה נגדו. ומי יודע? אולי גם חנינה עתידית לפצ"רית וליועמ"שית, הכול כדי ליצור תחושת איזון מוסרי ציבורי. אם כך יקרה, הרי שממוסד החנינה יהפוך למעין ועדת פיוס לאומית, וישמש כסולם לרדת מהעץ הגבוה שעליו טיפסו כולם.
שריפת הרכבים סמוך לבית ראש הממשלה בנימין נתניהו. צילום: דוברות המשטרה
תרגיל או אילוץ
ביום שלישי בצהריים יצאה הודעה מלשכת ראש הממשלה שלפיה צפויה בערב הצהרה של נתניהו. הכתבים שמעו כי מדובר בהתייחסות לחוק הגיוס. הכוונה הייתה לתת גיבוי פומבי ליו"ר ועדת חוץ וביטחון, בועז ביסמוט, ולאחד את שורות הקואליציה כדי למנוע סדקים בהעברת החוק.
קודם לכן פורסם כי תשעה מחברי הקואליציה צפויים להתנגד או להימנע בהצבעה: יולי אדלשטיין, שרן השכל, אליהו רביבו, דן אילוז, משה סעדה, אופיר סופר, מיכל וולדיגר, משה סולומון ואוהד טל. נתניהו תכנן להצהיר ולהזהיר מפני האפשרות שהחוק לא יעבור ולצאת במסע שכנוע בקרב המתנדנדים.
ההודעה גרמה לשני ראשי ממשלה לשעבר, בנט ולפיד, שתקופת כהונתם הייתה מהקצרות בתולדות המדינה, אך הם עדיין מתהדרים בתואר, להודיע שגם הם יישאו הצהרות בתגובה. מטרתם הייתה ברורה: להיראות באותה ליגה תקשורתית של נתניהו, ולנצל את הנושא להפקת רווח פוליטי.
אלא שחמש דקות לפני השידור, פורסמה הודעה חדשה: "עקב אילוצי לו"ז, ראש הממשלה נתניהו נאלץ לדחות את הצהרתו בעניין חוק הגיוס". מאחורי הקלעים עלו סימני שאלה: האם באמת מדובר באילוצי לו"ז, או שמדובר במהלך מחושב.
פרשנים העריכו שמדובר בתרגיל פוליטי. עמית סגל טען כי ההצהרה יועדה לשכנע מתנגדים מתוך הקואליציה. אחרים סברו שאין טעם למהר כשיש עוד זמן לדיונים. דוברו לשעבר של נתניהו, אביב בושינסקי, פקפק בטענה על לו"ז צפוף: "במקרה של הצהרות, כל לו"ז מתבטל", אמר. גורמים אחרים העריכו כי נתניהו פשוט לא רצה להעניק לבנט וללפיד את ההזדמנות להגיב לו בשידור חי, והשאיר אותם תלויים באוויר עם תגובות להצהרה שלא ניתנה.
בנט, בלהיטותו, שחרר בטעות גרסה לא ערוכה של נאומו, בה נראים אנשי צוותו מנחים אותו להיראות "עם יותר אנרגיה", בעוד הוא מתקשה לגייס התלהבות. הפרסום הפך לבדיחה ודחק הצידה את המסר שביקש להעביר. תומכיו טענו שמדובר במהלך מתוכנן, אך לפי התוצאה, קשה להאמין שזה היה רצוני.
כך או כך, מלבד הרצון של נתניהו ללכד את שורות הקואליציה, אין חשיבות מיוחדת להצהרתו ולדברים שלבטח תכנן לומר על "גיוס נרחב של חרדים". נתניהו מבין היטב שבלעדיי חוק גיוס הממשלה לא תשרוד. הוא מעוניין להעביר את החוק עוד לפני נסיעתו לארה"ב לפגישה עם טראמפ בסוף החודש, ולכן מקדם את הדיונים בקצב מואץ. הוועדה צפויה להתכנס גם בשעות הלילה, כדי להכשיר את הקרקע לאישור החוק בתקווה שעד הבחירות הוא כבר לא יהיה בכותרות.
היהב והרהב
בשבוע שעבר תקף עיתון השמאל "הארץ" את ראש עיריית חיפה יונה יהב וכינה אותו "ראש ממשלת הדיכוי". יום קודם פורסמה באותו עיתון כתבה גדולה נגד יהב תחת הכותרת "ראש העירייה נגד הדו קיום בחיפה".
מטבע הדברים ועל פי האג'נדה של העיתון, ההתקפה על יהב הייתה משמאל: "בשנה האחרונה משתמשת עיריית חיפה בחוקי עזר ככלי לדיכוי אירועים שמזוהים עם השמאל הליברלי. לפי מקורות, העירייה בראשות יהב נתונה ללחצים של גורמי ימין קיצוניים", נכתב.
בין הטענות שעלו: פקחי העירייה משתפים פעולה עם המשטרה כדי לדכא הפגנות נגד "ההפיכה המשטרית", ומרחיקים דוכני מחאה חילונית ואפילו שלטים בערבית. במאמר המערכת נטען כי יהב ושליחיו מכרסמים בזכות לחופש הביטוי והמחאה, ומדכאים בעקביות הפגנות, כולל שיגור דוחות למפגינים שמפעילים רמקולים ניידים המדמים זמזום כטב"מים.
עוד בטרם ראיתי את תגובתו, ידעתי שיהב לא ישתוק. בהיכרותי איתו, הייתי בטוח שבמקום להשיב לגופו של עניין, הוא יפנה את האש לעבר החרדים. לא טעיתי. ביום ראשון פורסמה תגובתו באותו עיתון ממש.
ראשית טען שהכתבה "מנותקת מהמציאות", וכי "חיפה בראשותי היא העיר הליברלית ביותר בישראל". בהמשך טען שהוא פועל נגד "גורמים חריגים" המנסים לערער את מרקם החיים בעיר, ולכן אוסר אירועים במימון עירוני או בנכסי העירייה כולל מימין, כדבריו.
עד כאן הכול טוב ויפה ואפשר היה לסיים את הטיעונים, בהם הבהיר מדוע מנע מאותו ארגון שמאל להשתמש בנכס העירוני. אבל אז הגיע כרגיל הקטע המוכר: החרדים. כדי לקרוץ למערכת "הארץ", שאל יהב מדוע לא סיקרו את פינוי בית הספר החרדי ש"פלש" לנכס עירוני (צעד שבוטל על ידי בית המשפט – א.ז). כמו כן התרברב שהרחיק דוכני תפילין מהמרחב הציבורי, ושאל: מדוע את זה העיתון לא סיקר?
יהב פשוט נשאר יהב: צפוי, פתטי ונלעג. כך נהג גם כשאיים לפני שלוש שנים, לאחר יום הכיפורים, ש"בחיפה לא תהיה הפרדה בין נשים לגברים", לנוכח רצון תושבים לקיים תפילה בהפרדה.
ואם לא די בכך, הוא עוד ישתמש בטור הזה כהוכחה וכ"ראיית אופי" שהוא "נלחם גם בחרדים", וישגר אותו למערכת "הארץ" כדי להרוויח עוד נקודות. "תראו! אפילו יתד נאמן תוקף אותי. הנה ההוכחה שאני ליברל אמיתי. גם החרדים לא מרוצים ממני!". בסוף, אצל יהב, החרדים הם תמיד התשובה.
ראש עיריית חיפה לשעבר יונה יהב. צילום: יוסי אלוני/פלאש 90
ראשון השואלים
הסיפור הבא, שהתפרסם השבוע, נשמע כמעט כמו בדיחה, אבל הוא אמיתי לחלוטין. בדקתי מכלי ראשון, ורק לאחר אימות, אני מביא אותו כאן (לטובת מי שלא נחשף אליו).
הקדמה קצרה: ראה"מ נתניהו מעדיף מסיבות עיתונאים סגורות בלי שאלות. כשהוא בכל זאת מסכים לענות, זה מוביל פעמים רבות לעימותים מול כתבים שמנצלים את הבמה להתקפות ולא לשאלות ענייניות. לכן, כחצי שנה לאחר הטבח, כאשר נתניהו פתח את מסיבת עיתונאים לשאלות, זה היה אירוע חריג.
כתב חדשות 14, מוטי קסטל, פנה לדובר ראה"מ טופז לוק וביקש לשאול ראשון. לוק אישר ובמסיבת העיתונאים ההיא, קסטל היה השואל הראשון. אחרי האירוע ביקש להפוך זאת לעניין קבוע, בטענה שהראשון מקבל את מלוא הסיקור מכל הערוצים. "כל האחרים יתעמתו ויתריסו באופן לא מכובד. אני שואל עניינית", ניסה לשכנע. לוק סירב, וציין שהתקבלו תלונות מיתר הכתבים, ולכן מעתה תיערך הגרלה.
ואז התחילה שרשרת של צירופי מקרים בלתי מוסברים. בהגרלה הבאה נשלף שמו של קסטל ראשון מתוך כל הפתקים, וכך גם בהגרלה הבאה. בקרב הכתבים החל לבעבע חשד: האם הפתקים לא עורבבו כראוי? האם הפתק של קסטל הובלט במכוון? בפעם הבאה, דרשו שהעיתונאים יערכו את ההגרלה בעצמם ולא משרד ראה"מ. ואכן כך היה: העיתונאית טל שלו, שלפה את הפתק ושוב קסטל.
בפעם הבאה שונתה ההגרלה. במקום שמות, הכינו העיתונאים מספרים מהספרה אחת ועד 15 כמספרם בחדר. כל עיתונאי התבקש לשלוף מהכד מספר, שיקבע את סדר השאלות. מספר 1 ישאל ראשון, מספר 2 שני, וכך הלאה. הכד עבר בין העיתונאים. קסטל היה הרביעי שהושיט יד להוציא מספר, ו… המספר ששלף היה 1.
ההגרלה הבאה נערכה במוצ"ש וכיוון שקסטל שומר ר"ת, הוא הגיע אליה באיחור, אך דאג עוד בערב שבת ששמו יופיע בהגרלה. העיתונאי יובל קרני (ידיעות) הוא ששלף את הפתקים והתוצאה לא הפתיעה והייתה כמו כל שאר ההגרלות. קסטל ראשון.
העיתונאים בחדר ידעו היטב שההגרלות התקיימו בשקיפות מוחלטת, אך לא יצאו להגנתו של קסטל, כשעיתונאים אחרים שלא היו במקום, טענו שהכול מבוים ומתואם עם לשכת רה"מ. "הם ראו ושותקים", אמר קסטל. "עוד הוכחה לשיטה – להכפיש בלי לבדוק".
הסיפור הזה נשמע כאמור מופרך. התקשרתי, בדקתי ומצאתי שהוא אמיתי לחלוטין. אפשר אפוא לומר, שאם נתניהו היה נושא השבוע הצהרה (בעניין חוק הגיוס) ופותח אותו לשאלות, ברור מי היה השואל הראשון.
מוטי קסטל. צילום: חיים גולדברג/פלאש 90
דו עט – המילים המרכזיות שהדהדו השבוע
בקשת חנינה: הפצצה שהטיל נתניהו השבוע, לאחר חמש וחצי שנים מאז פתיחת משפטו, תעסיק עוד רבות את המערכת הפוליטית והמשפטית. עד החנינה הדרך אמנם ארוכה, אבל היא כבר מעוררת ויכוח. האם אפשר לבקש חנינה ללא הודאה? האם היא תינתן עם תנאים מחייבים של פרישה? תומכים לא מעטים של נתניהו, קיוו שימשיך להפריך את ההאשמות נגדו, עד שיזוכה וימשיך להתמודד לראשות הממשלה. מתנגדיו מייחלים להרשעתו שתוביל לפרישתו מהחיים הפוליטיים, ואם אפשר במדי אסיר. נתניהו במכתבו לא מודה בעובדות ומנמק את בקשתו ב"התפתחויות מדיניות חשובות במזרח התיכון", תוך שהוא מבהיר שהבקשה אינה בתמורה לפרישה. המילה "חנינה" אפילו אינה נזכרת במכתבו. הרצוג האומלל צריך להחליט לכאן או לכאן, וגם לאחר שיחליט, העניין יגיע להכרעת הבג"צ.
ראש המוסד: לאחר ששמו כבר הוזכר כמועמד לרמטכ"ל ולראש השב"כ, ימונה רומן גופמן, מזכירו הצבאי של נתניהו לראש המוסד, ויחליף את דדי ברנע המסיים את תפקידו עוד חצי שנה. המינוי של גופמן ששירת בתפקידים בכירים בצבא, בהם מתאם פעולות הממשלה בשטחים, מעורר ויכוח פנימי במוסד, לאחר שסימנו שם את שני הסגנים ע' ו-ה' כמועמדים. גם שמו של א', בכיר לשעבר הוזכר כמועמד, אך נתניהו בחר באיש אמונו – ר' גופמן. "נתניהו ממנה את אנשי אמונו לתפקידים הבכירים ומתעלם מחוסר ניסיונם", אמרו במרירות יריביו. ראוי להזכיר להם שגם ראש המוסד מאיר דגן, נבחר בזמנו לתפקיד, לאחר שהיה איש אמונו של אריאל שרון, ואף ניהל עבורו את המטה הפוליטי. דגן גדל בגן (חוות השקמים) של שרון ואיש לא התנגד למינויו.
המינוי שנפסל: בפעם השנייה ביטל הבג"צ את החלטת שר המשפטים למנות שופט חוקר לפרשת הפצ"רית. תחילה פסלו את השופט אשר קולה, והשבוע את השופט יוסף בן חמו. דובר הליכוד גיא לוי שרטט את תרשים הזרימה הבעייתי: "בהתחלה זו היתה הפצ"רית, שהדליפה נגד לוחמי צה"ל, רימתה, שיקרה, יצרה מצג שווא ודאגה בסוף לשמור רק על עצמה. ואז באה היועמ"שית, גם היא כיסתה, הסתירה ושמרה על הפצ"רית. או אז הגיע השופט יצחק עמית וחבריו בבג"צ וגם הם שמרו על היועמ"שית ששמרה על הפצ"רית ששמרה על עצמה". מסקנה: שומרי הסף שומרים זה על זה וחוששים מגילוי ובירור האמת.
התערבות פנימית: בקשת החנינה שהגיש נתניהו להרצוג נפתחת באזכור עמדתו של הנשיא טראמפ. גם השרה סילמן מסתמכת על טראמפ ואומרת שאם נתניהו לא יקבל חנינה, הנשיא טראמפ עלול להעניש את מדינת ישראל. בד בבד אין כנראה מקריות בהזמנה ששיגר טראמפ לנתניהו להגיע שוב לביקור ופגישה בוושינגטון. "זו התערבות זרה ובוטה בענייניה הפנימיים ביותר של מדינת ישראל", קובלים ומתלוננים יריביו של נתניהו, ושוכחים במכוון שהם קראו בזמנו למעורבותו של הנשיא ביידן לעצור את הרפורמה המשפטית, וכן קראו לטראמפ ללחוץ על נתניהו לבצע את עסקת החטופים ולעצור את המלחמה. מעורבות אמריקאית מותרת רק אם צד מסוים במפה הפוליטית דורש אותו.
זכות הצבעה: יו"ר האופוזיציה, יאיר לפיד, העומד בראש מפלגה, שעל פי סקר "חדשות 24" אינה עוברת את אחוז החסימה, מעז לדבר על זכות הצבעה ומבהיר כי לא התכוון לשלול זכות הצבעה מערביי ישראל אלא רק מ"משתמטים שזומנו לגיוס". אם היו מחלקים פרס נובל על הסתה נגד הציבור החרדי, לפיד היה עומד על הדוכן מדושן עונג עטור במדלייה. גם אם היה מתעקש שלא התכוון.
פורסם לראשונה במדור 'מקור נאמן' בגליון סופ"ש של עיתון 'יתד נאמן'
ממשלת ישראל התכנסה היום (ו') כדי לאשר את תקציב המדינה לשנת 2026 עם סדרת החלטות תקציביות היסטוריות, הכוללות השקעות רחבות היקף בכלכלת המדינה, במערכת הביטחון ובשלטון המקומי. על פי הסיכומים שהושגו, משרד הביטחון יקבל 112 מיליארד שקלים (מאה ושתיים מיליארד), בהנחת הפעלה של כ־40 אלף אנשי מילואים בממוצע לשנה, לצד חבילה של 725 מיליון שקלים (שבע מאות עשרים וחמישה מיליון) לחיזוק הביטחון ביהודה ושומרון, לרבות מיגון, כבישים, בסיסים ופרויקטים בגבול המזרחי.
במישור המקומי, משרד הפנים השיג תיקון היסטורי בנוסחת מענקי האיזון, תוך הגדלתם ל־3.74 מיליארד שקלים (שלושה מיליארד שבע מאות ארבעה מיליוני) לשנים 2025–2026, מה שמסמן את הסכום הגבוה ביותר בהיסטוריה. ההגדלה כוללת תוספת של כ־440 מיליון שקלים בכל שנה, ומעניק לרשויות המקומיות כלים משמעותיים לצמצום פערים, חיזוק פיתוח ושיקום רשויות מוחלשות, ושיפור איכות השירותים לתושבים. מנכ״ל משרד הפנים ישראל אוזן ציין: “הגדלת מענקי האיזון ותיקון הנוסחה ההיסטורי יאפשרו לרשויות להתמודד עם אתגרים כלכליים וחברתיים, תוך חלוקה הוגנת של משאבים והבטחת שירות איכותי לכל אזרח”.
במישור החברתי־ביטחוני, משרד האוצר ומשרד לביטחון לאומי סיכמו על שיפוי מלא בעקבות ביטול הסכם דוקלר, שמבטיח ששכר הנטו של שוטרים, סוהרים ומשרתי קבע לא ייפגע. ההסכם כולל עלויות מוערכות של 900 מיליון שקלים (תשע מאות מיליון) שמימש האוצר, והוספת 3,000 תקנים חדשים לגופי הביטחון הפנימיים, לצד תוספת תקציבית של 4.5 מיליארד שקלים (ארבעה וחצי מיליארד) ל־2026 לחיזוק מערכים מבצעיים, תשתיות ושכר.
שר התרבות והספורט מיקי זוהר הצליח לבטל קיצוצים במשרדו ולהגדיל את תקציב קרן המתקנים ביותר מ־50%, והגדלת ההשקעות באה בשילוב עם סיוע רחב לשוק התעשייה ועסקים קטנים ובינוניים. משרד הכלכלה והתעשייה קיבל מאות מיליוני שקלים נוספים, המיועדים לחיזוק רפורמות, פיתוח אזורי תעשייה בפריפריה, תמיכה ביצוא, הקמת נספחויות כלכליות בחו״ל, הרחבת רפורמת “מה שטוב לאירופה ואמריקה – טוב לישראל” והטמעת מערכת התעסוקה הדיגיטלית B.O.O.L.
התקציב משקף מדיניות כוללת של חיזוק מנועי הצמיחה של המדינה, שמירה על יציבות כלכלית, תמיכה ברשויות המקומיות ובתושבים, וחיזוק הביטחון הלאומי. ראש הממשלה בנימין נתניהו ציין בישיבת הממשלה כי “אנחנו מביאים תקציב שהוא בשורה למדינת ישראל. הממשלה הזאת תמלא את ימיה”, בעוד שר האוצר סמוטריץ׳ הדגיש את המחויבות להפחתת יוקר המחיה ואישור רפורמת החלב, שנועדה להרחיב תחרות ולהוזיל מחירים.
אחרי שלושים וחמש שנות היעדרות מבית אביו, חוזר יעקב אבינו לארץ ישראל לאחר לידת יוסף. הדרך רצופה מהמורות וניסיונות, ובמרכזה עומד אחד האירועים המופלאים והמסתוריים בתורה: “וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ עַד עֲלוֹת הַשַּׁחַר”.
חז“ל, ובייחוד ספר הזוהר, מלמדים שהמאבק הזה אינו סיפור היסטורי בלבד, אלא יסוד עמוק בשרשי האומה. אותו “איש” הוא שרו של עשו, הוא כוח היצר הרע, הוא כל כוחות הקטרוג וההסתה נגד יעקב ונגד עם ישראל לדורותיהם.
יעקב הוא “איש תם יושב אוהלים”, הוא סמל התורה, הוא “תיתן אמת ליעקב”. התורה נקראת אמת, והיא חותמו של הקדוש ברוך הוא. לעומתו, עשו אינו יכול להשלים עם הנהגת העולם לפי חוקי התורה. הוא לקח לעצמו את העולם הזה, את החומר, ולכן ממרום כוחותיו הוא נאבק נגד האפשרות שהעולם יתנהל על פי רצון ה'.
אך התורה קובעת: “וַיַּרְא כִּי לֹא יָכֹל לוֹ”. שרו של עשו יודע: לבטל את התורה – לא יוכל. עם ישראל יישאר דבוק בתורה, ימסור נפשו עליה, ואף בגלות הקשה תורה לא תיעקר מישראל.
איפה הוא כן פוגע? – “וַיִּגַּע בְּכַף יֶרֶךְ יַעֲקֹב”. אומר הזוהר הקדוש: הירך מסמל את “אִילָנָא דְתַּמְכֵי דְאוֹרַיְתָא” – את התומכים בתורה. מכיוון שבתורה עצמה לא יכול עשו לגעת, הוא פוגע במי שמעמידים ומחזיקים אותה. הוא מחליש את יכולת התמיכה, את הנדיבות, את הנדבנים, את האפשרות להעמיד מוסדות תורה ברווחה. וכך יוצא שלומדי התורה לאורך הדורות לומדים מתוך דוחק, מתוך צער הפרנסה, מתוך מסירות נפש.
“וְהִזָּהֵר בִּבְנֵי עֲנִיִּים – שֶׁמֵּהֶם תֵּצֵא תּוֹרָה”. התורה נרכשת במאמץ, בענווה, מתוך קושי ויגיעה. כך היה וכך יישאר עד בוא הגאולה. מי שמחזיק ידי הלומדים, מי שמסייע בבניין התורה – הוא למעשה בונה את עולמו הרוחני.
מסופר על נדיב גדול שפנה אל רבנו יוסף חיים, הבן איש חי זיע“א, וביקש לבנות בית חולים. אמר לו הרב: “בתי חולים – יהיו רבים שיבנו. אבל ישיבה? לא רבים יזכו להעמיד”. הנדיב שמע לעצת הצדיק והקים את ישיבת “פורת יוסף” בירושלים – הישיבה שממנה יצאו גדולי עולם, ובראשם מרן רבנו עובדיה יוסף זצוק“ל, שהאיר את הדור כולו בתורה.
והנה, זה בדיוק מאבק הירך: מעטים זוכים להיות תומכי תורה. מעטים עומדים בפרץ. מעטים זוכים להעמיד ישיבה, להחזיק אברכים, לחזק כוללים וגדולי תורה.
אשרי האדם שתומך בתורה. מי שתומך בתורה – כל פרוטה שלו היא בניין נצחי. יש חסדים רבים ונעלים, אבל החזקת התורה היא חותם של אמת, “תיתן אמת ליעקב”. ומתוך מיעוט התומכים – הזכות שלהם עצומה לאין ערוך.
יהי רצון שנזכה כולנו להיות מן הזוכים לתמוך, להרבות, להעמיד ולהפיץ תורה. שנזכה להתגבר על מאבקו של שרו של עשו, לחזק את “כף הירך”, את עמודי התורה, ולראות בגאולה השלמה, שבה “יעלה השחר” ותשוב האמת לשלוט בעולם.
ילד בן שש, ממשפחה חרדית בעיר רחובות נמצא הבוקר ללא הכרה בביתו לאחר שלא התעורר משנת הלילה. למרות מאמצי החייאה ממושכים של צוותי הרפואה, בבית ובבית החולים, נאלצו הרופאים לקבוע את מותו. המקרה הותיר את בני המשפחה השברים ואת השכונה כולה בהלם מוחלט.
על פי דיווחי איחוד הצלה, בני המשפחה הבחינו כי הילד אינו מתעורר משנתו וקראו לעזרה. חובשים ופרמדיקים שהגיעו למקום מצאו את הילד כשהוא ללא דופק ונשימה. הם פעלו במשך דקות ארוכות בניסיון להשיב את נשימתו, תוך שימוש באמצעי החייאה מתקדמים. לאחר מכן פונה הילד לבית החולים קפלן, כשהצוות ממשיך בפעולות החייאה גם במהלך הנסיעה.
נהוראי אלוני, חובש באיחוד הצלה שהיה בין הראשונים להגיע לזירה, מסר כי במהלך הלילה הילד לא חש בטוב. לדבריו, בני המשפחה סיפרו שהילד שכב לנוח אך בבוקר כבר לא הגיב. אלוני תיאר את האירוע כקשה במיוחד וציין כי נעשה כל מאמץ להציל את חייו. עם הגעתם לבית החולים הרופאים נלחמו על חייו, אך בסופו של דבר נאלצו לקבוע את מותו.
כוחות המשטרה והגורמים הרפואיים ממשיכים לבדוק את נסיבות האירוע. בשלב זה לא ידוע מה גרם לאיבוד ההכרה הפתאומי. מותה של הילד היכה בתדהמה את הסביבה הקרובה, ובני המשפחה מקבלים ליווי של גורמי תמיכה רגשית.
מביה"ח קפלן נמסר: הילד בן ה- 6 מרחובות שנפטר היה בריא בדרך כלל וללא מחלות רקע, נמצא שהיה חיובי לשפעת מסוג A, ולא חוסן.
