מיקום כתבה: חדשות חמות

צה"ל השלים בהצלחה מבצע מצוד שנמשך כיממה במזרח רפיח. דובר צה"ל עדכן הערב (מוצאי שבת) כי בתום מרדף אינטנסיבי, חוסלו ונעצרו כל 17 המחבלים שניסו לברוח מתשתית טרור תת-קרקעית במרחב. כוחות צוות הקרב של חטיבת הנח"ל, הפועלים במזרח רפיח, איתרו ועצרו לפני זמן קצר את המחבל האחרון שניסה להימלט מהמנהרות. בכך, בתום מצוד של 24 שעות, סוכם כי 11 מחבלים חוסלו בקרבות ותקיפות מהאוויר, ושישה נוספים נכנעו, נעצרו והועברו להמשך חקירת שב"כ.

הפעילות במרחב מזרח רפיח ושכונת ג'נינה, בהובלת צק"ח גולני וצק"ח הנח"ל ובפיקוד אוגדת עזה, מתבצעת בריכוז מאמץ משמעותי בשבועות האחרונים. בצה"ל מציינים כי במרחב מזרח רפיח נותרה רשת של מספר תווים תת-קרקעיים בהם התבצרו בחודשים האחרונים עשרות מחבלי חמאס. "עמדת צה"ל באשר לגורל המחבלים ברפיח ברורה – או שיכנעו או שיחוסלו", נמסר מצה"ל. הכוחות פועלים בשיטה של כיתור המרחב סביב המחבלים בתת-קרקע, והשמדה שיטתית של תשתיות הטרור מעל ומתחת לקרקע, תוך שיתוף פעולה הדוק עם לוחמי יחידת יהל"ם.

הדרמה החלה אתמול (שישי), אז בעקבות הלחץ המשמעותי של הכוחות, זוהו על ידי תצפיות צה"ל כ-15 מחבלים שיצאו מתשתית תת-קרקעית בשני מוקדים במרחב. 6 מהמחבלים הותקפו מהאוויר ומהשטח וחוסלו באופן מיידי, ו-5 מחבלים נוספים נכנעו, נשבו ונלקחו לחקירה. הכוחות המשיכו בסריקות נרחבות לאיתור המחבלים שנותרו.

במהלך יום שבת, בשעה 14:00, כוחות צק"ח נח"ל זיהו 3 מחבלים נוספים שככל הנראה יצאו מהפיר – והם חוסלו באמצעות ירי נשק קל. באזור השעה 16:00, תצפיות צה"ל זיהו 2 מחבלים נוספים שיצאו מהפיר – וחוסלו על ידי הכוחות. בנוסף, מחבל נוסף חוסל על ידי לוחמי מילואים מגדוד 7015 בפיקוד החטיבה הדרומית, לאחר שניצל ציר הומניטרי ופתח בירי לעבר מוצב בו שהו הלוחמים בדרום רצועת עזה. בעקבות הפרה זו, יצא צה"ל לשורת תקיפות נוספות.

בסיכום המבצע, מדובר בהצלחה טקטית משמעותית להסרת איום נוסף של התת-קרקע ברפיח. כוחות צה"ל בפיקוד הדרום ממשיכים להיות פרוסים במרחב בהתאם להסכם, ויפעלו ללא הפסקה "להסרת כל איום, להשמדת תשתיות טרור ולהגנה במרחב".

דקות ספורות לפני כניסת שבת קודש, ובחסות צו הביניים שהוצא על ידי השופט יצחק עמית נגד מינוי השופט (בדימ') יוסף בן חמו לניהול חקירת פרשיית פצ"רגייט, הגישה היועצת המשפטית לממשלה עו"ד גלי בהרב-מיארה בקשה לקיום דיון נוסף בפסק הדין המכונן של שלושת שופטי בג"ץ. במקביל, הגישה היועמ"שית בקשה לעיכוב ביצוע מיידי של הפסיקה.

כזכור, פסק הדין התיר לשר המשפטים למנות גורם מחוץ לפרקליטות שיטפל בחקירה, זאת לאחר שנקבע כי היועמ"שית ובכירי הפרקליטות מצויים ב"מניעות מוסדית רחבה" בפרשה. לטענת היועצת המשפטית, פסק הדין שהוצא כולל "הלכות חדשות וקשות המתירות לראשונה בישראל מעורבות פוליטית בחקירה משטרתית ספציפית בעודה מתנהלת".

במערכת הפוליטית הגיבו בזעם חריף על המהלך, ובפרט על עיתויו. סגן ראש הממשלה ושר המשפטים יריב לוין תקף בחריפות: "איך הם לא מתביישים? דקות לפני כניסת השבת, תוך ניצול ציני של משאבי המדינה, מגישה הפרקליטות בקשה מבישה לדיון נוסף".

לוין הדגיש כי הבקשה נעשתה "תוך התעלמות מקביעתם המהדהדת של שלושה שופטים של בג״ץ, באשר לניגוד העניינים החמור שבו מצויים עו״ד בהרב מיארה, הייעוץ המשפטי לממשלה והפרקליטות". השר חתם במסר חד: "מי שאמורים להיות מבצר של תקינות, יושרה ושמירה על החוק, לא בוחלים בשום אמצעי כדי למנוע חקירה לגילוי האמת. מה אתם מנסים להסתיר?"

גם שר המשפטים לשעבר, גדעון סער, הצטרף לגינוי החריף וכינה את המהלך "שפל מקצועי וערכי". סער אמר כי: "בקשת היועצת המשפטית לממשלה לדיון נוסף בפסיקתם החדה כתער של 3 שופטי בית המשפט העליון בפרשת הפצ״רית היא שפל מקצועי וערכי".

סער טען כי הצעד נעשה לאחר ש"נקבע שהיא ובכירי הפרקליטות מצויים ב״מניעות מוסדית רחבה״ בפרשה. ברור שאמון הציבור אינו מעניין כלל את החבורה הזאת". לטענתו, "יש פה עוד משהו: רצון גלוי לטייח ולמנוע את חשיפת האמת. הפעם זה לא יעבוד."

ברקע ההתחממות בגבול הצפוני והאיומים מצד ארגון הטרור חיזבאללה, צה"ל ממשיך בפעילותו הנחושה כנגד ארגון הטרור בדרום לבנון. מוקדם יותר היום (שבת), תקף צה"ל, באמצעות מטוסי חיל האוויר, שני יעדי טרור משמעותיים של הארגון וחיסל שני מחבלים.

בתקיפה הראשונה, במרחב מיפדון שבדרום לבנון, חוסל המחבל כאמל רצ'א קרנבש. על פי גורמי צבא, המחבל קרנבש עסק באופן פעיל בניסיונות שיקום וחיזוק תשתיות ארגון הטרור חיזבאללה באזור, פעילות המהווה איום מתמיד על ביטחון ישראל.

בתקיפה נוספת, בהובלת אוגדה 91 ובסיוע חיל האוויר, חוסל מחבל נוסף מארגון הטרור חיזבאללה במרחב כפר חולא שבדרום לבנון. מחבל זה שימש כנציג מקומי של ארגון הטרור באזור כפר חולא. במסגרת תפקידו היה אמון על הקשר בין הארגון לבין תושבי הכפר, הן בנושאים צבאיים והן בנושאים כלכליים, ובנוסף פעל להשתלטות על נכסים פרטיים במטרה לשרת מטרות טרור של חיזבאללה.

בצה"ל מציינים כי פעולותיהם של שני המחבלים היוו הפרה בוטה של ההבנות בין ישראל ללבנון. "צה"ל ימשיך לפעול על מנת להסיר כל איום ולהגן על מדינת ישראל", נמסר בהודעת הצבא.

האלוף (במיל') אליהו (אלי) זעירא, מי שכיהן כראש אגף המודיעין (אמ"ן) של צה"ל במהלך מלחמת יום הכיפורים ונחשב לאחת הדמויות השנויות ביותר במחלוקת בהיסטוריה הצבאית של ישראל, הלך לעולמו. זעירא היה דמות מרכזית באירועי אוקטובר 1973, והאיש שהמילה "קונספציה" דבקה בו ככתם בל ימחה.

זעירא נולד בחיפה, הצטרף לפלמ"ח ושירת בצה"ל מאז הקמתו. הוא נחשב לקצין מבריק, כריזמטי ובעל ביטחון עצמי רב. הקריירה שלו ידעה עליות מהירות: הוא כיהן כראש לשכת הרמטכ"ל משה דיין, כמפקד חטיבת הצנחנים (באופן זמני) וכנספח צה"ל בארצות הברית. בשנת 1972 מונה לראש אמ"ן. המינוי נתפס אז כטבעי עבור הקצין המוערך, אך איש לא צפה את הטרגדיה שתתרחש במשמרת שלו, שנה מאוחר יותר.

לקראת יום הכיפורים תשל"ד (1973), הצטברו ידיעות רבות על הכנות מצריות וסוריות למלחמה. למרות הסימנים המעידים – כולל פינוי משפחות היועצים הסובייטים וידיעות שהגיעו מהמוסד – דבק זעירא בהערכת המודיעין כי הסבירות למלחמה היא "נמוכה".

זעירא האמין בלב שלם כי מצרים לא תצא למלחמה ללא יכולת תקיפה אווירית בעומק ישראל, וכי סוריה לא תתקוף לבדה. ביטחון עצמי זה הוביל לכך שגם בבוקר יום הכיפורים, שעות ספורות לפני פרוץ האש, עדיין לא ניתנה התרעה חד-משמעית לגיוס מילואים נרחב, החלטה שעלתה בחיי חיילים רבים ובפתיחה קשה וכואבת למלחמה.

ועדת אגרנט, שחקרה את נסיבות פרוץ המלחמה, הטילה על זעירא אחריות אישית כבדה. הדו"ח קבע כי זעירא היה "ביקורתי מדי" כלפי המידע שהגיע אליו ולא העריך נכונה את כוונות האויב. הוועדה המליצה שלא ימשיך לכהן כראש אמ"ן, מה שהוביל לסיום הקריירה הצבאית שלו ולשחרורו מצה"ל.

במשך עשרות השנים שחלפו מאז המלחמה, זעירא לא הרפה מהניסיון לטהר את שמו. הוא טען כי המחדל לא היה מודיעיני בלבד אלא מדיני, והאשים את הדרג המדיני (ובראשו גולדה מאיר ומשה דיין) בכך שידעו על המלחמה אך נמנעו ממתקפת מנע בלחץ אמריקאי.

בשנים מאוחרות יותר, הסתבך זעירא בפרשה נוספת מול ראש המוסד דאז, צבי זמיר. זעירא הואשם כי חשף את זהותו של אשרף מרואן ("המלאך") כסוכן המוסד הבכיר במצרים, בטענה שמרואן היה למעשה סוכן כפול שהונה את ישראל. חשיפת השם הובילה למאבק משפטי מתוקשר ומר בין שני ראשי הארגונים לשעבר, ולביקורת חריפה על זעירא מצד בית המשפט וקהילת המודיעין.

אבל כבד בחצר הקודש צאנז, עם קבלת הידיעה המרה והמעציבה מבית החולים 'איכילוב' בתל אביב, על הסתלקותו בדמי ימיו של הרה"ח ר' מנחם מנדל לוק ז"ל, מחשובי החסידות וזמר חתונות בעל שם, שהלך לעולמו בגיל 55 בלבד.

כזכור, ביום ראשון שעבר, במהלך מסע הלווייתו של ר' גרשון לידר ז"ל, המנכ"ל המיתולוגי של בית החולים 'לניאדו' בנתניה, התמוטט ר' מנחם מנדל ז"ל בפתאומיות לעיני המלווים הרבים, לאחר שעבר אירוע מוחי קשה.

מאז האירוע הקשה, ובמהלך כל השבוע האחרון, קרעו רבים שערי שמיים והעתירו בתפילה לרפואתו בהיכלי התורה ובריכוזי חסידות צאנז. אולם, למרבה יגון וכאב, נגזרה הגזירה והוא השיב את נשמתו הטהורה לבורא בשעות 'רעווא דרעווין' של יום השבת קודש, כשהוא מותיר אחריו חלל כבד.

המנוח ז"ל נולד בז' בניסן תש"ל, לאביו שיבלחט"א הרה"ח ר' בן ציון לוק, מחשובי חסידי צאנז, ולאמו מרת מאטיל שתחי'. בבחרותו התחנך והתעלות במוסדות התורה והחינוך של חסידות צאנז, שם קנה את תורתו ויראתו. בהגיעו לפרקו הקים את ביתו הנאמן בישראל עם רעייתו שתחי', בתו של הרה"ח ר' ישראל שפר הי"ו.

לפרנסתו עסק בתחום הנגינה והשירה החסידית. הוא נודע כזמר חתונות מפורסם ובעל רגש רב, ושימש כמשורר בולט במקהלת חסידות צאנז הידועה יחד עם אחיו, תחת ההרכב 'האחים לוק'. מכריו הרבים מבכים את לכתו ומספרים על אדם שהיה "משמח אלוקים ואנשים", אשר כיבד את ה' מגרונו ושימח חתנים וכלות רבים במהלך השנים בשירתו הסוחפת.

מסע הלווייתו צפוי להתקיים עוד הלילה (מוצאי שבת). פרטים מדויקים על מועד ומיקום הלוויה יפורסמו בהמשך.

מוקדם יותר היום (ש'), מחבל חמוש חצה את הקו הצהוב, תוך שימוש וניצול ציני של הציר ההומניטרי דרכו נכנס סיוע הומניטרי למרחב דרום הרצועה.

המחבל ביצע ירי לעבר כוחות צה"ל הפרוסים בדרום רצועת עזה, ללא נפגעים. מיד לאחר הזיהוי, כוחות החטיבה הדרומית ירו וחיסלו את המחבל.

בצה"ל אומרים כי מדובר בהפרה בוטה של הסכם הפסקת האש ובתגובה לכך, צה"ל בהובלת פיקוד הדרום, בהכוונת אמ"ן ושב"כ ובאמצעות חיל האוויר החל לתקוף מטרות של ארגון הטרור חמאס ברחבי רצועת עזה.

"כוחות צה"ל בפיקוד הדרום פרוסים במרחב בהתאם להסכם וימשיכו לפעול להסרת כל איום מיידי" נמסר מצה"ל.

• צה״ל חיסל בכיר במערך הייצור של חמאס כתגובה לניסיון ירי לעבר מגנן של צה״ל בדרום הרצועה. שלושה מחבלים נוספים מהמנהרה ברפיח חוסלו. יצוין כי מתחילת החודש בוצעו יותר מ־250 תקיפות בעזה וכ־25 מחבלים שחצו את הקו הצהוב חוסלו.

• דיווח באל־ג'זירה: חמאס הביע זעם בפני המתווכות על המשך התקיפות וטען כי הוא והפלגים עומדים בהסכם, ודרש התערבות מיידית שתמנע את קריסתו. בתוך כך, מקורות בחמאס ובפלגים פלסטיניים טוענים כי המאמץ לאיתור שלושת חללי ישראל שנותרו נתקל בסיבוכים גדולים למרות שחודש לאחרונה. למתווכות ולארה״ב הועבר כי יש קשיים משמעותיים, וקיים ספק לגבי היכולת לאתר את הגופות שנותרו, אם כי ייתכן שאחת מהן נמצאת בצפון נוסיראת. לדבריהם, יש מגעים מתמשכים בנושא ובסוגיות הפסקת האש, והחיפוש יימשך אך צפוי להיות ארוך.

• דיווח בוול סטריט ג׳ורנל: ארה״ב מקדמת תוכניות להקמה של אזורי מגורים לעזתים בשטח הקו הצהוב.

• התקיפות בלבנון נמשכות: צה״ל תקף משגרים ואתרים צבאיים של חיזבאללה במרחב הבקעא ודרום לבנון.

• טראמפ נפגש עם ראש עיריית ניו יורק הנבחר זוהראן ממדאני: "הייתה פגישה נהדרת, אנחנו רוצים שהעיר תצליח". טראמפ אמר כי הוא סבור שממדאני יהיה ראש עיר נהדר וכי הם מסכימים על יותר ממה שחשב. במסיבת העיתונאים, ממדאני תיקן עיתונאי ואמר שלא טען שממשל טראמפ מבצע רצח עם, אלא שישראל מבצעת זאת והממשל מממן. טראמפ, למרבה הבושה והאינטרסים, לא הגיב לדברים.

• חברת הקונגרס מרג'ורי טיילור גרין, הידועה בעמדות אנטי־ישראליות ובתיאוריות קונספירציה אנטישמיות, הודיעה כי תפרוש לאחר הידרדרות יחסיה עם טראמפ. טראמפ הגיב ואמר כי אלו "חדשות נהדרות עבור ארצות הברית".

• מנהיגי אירופה יוצאים נגד תוכנית "השלום" של טראמפ באוקראינה, ומזהירים מפני הגבלות על גודל הצבא האוקראיני ודרישות לוויתורים טריטוריאליים.

• אינדונזיה: הארגון האיסלאמי הגדול בעולם נהדלאטול עולמאא (למעלה מ־100 מיליון חברים) דרש מנשיא הארגון יחיא צ'וליל סטקלוף להתפטר תוך שלושה ימים, לאחר שהזמין דובר שתמך בישראל להרצות באירוע.

• ארדואן ממשיך לפעול נגד האופוזיציה בטורקיה: נפתחה חקירה נגד ראש עיריית אנקרה מנסור יבאס בחשד לאי־סדרים כלכליים. כמו ראש עיריית איסטנבול המודח אכרם אימאמאולו, גם יבאס נחשב מועמד מוביל לנשיאות מול ארדואן ב־2028.

כוחות צה״ל בפיקוד הדרום ושב"כ, פועלים בשבועות האחרונים במרחב רפיח במאמץ מרוכז על מנת להשמיד את התוואים התת-קרקעיים שנותרו במרחב ולחסל את המחבלים השוהים בהם, זאת ברקע הסערה המדינית סביב האפשרות למעבר המחבלים לשטח שנמצא בשליטת ארגון הטרור, בתמורה למעבר ללא נשק והתנגדות.

מוקדם יותר הבוקר, הודיע דובר צה"ל, כי "כוחות צוות הקרב של חטיבת הנח״ל זיהו חמישה מחבלים שיצאו מתשתית טרור תת-קרקעית במזרח רפיח מעבר לקו הצהוב, והתקרבו לכוחות צה"ל הפרוסים בדרום רצועת עזה, באופן שהיווה עליהם איום מיידי. בעקבות כך, חיל האוויר בהכוונת הכוחות בשטח, חיסל את המחבלים".

שעות לאחר התקרית, בצה"ל כבר יש תוצאות של תחקיר ראשוני ממנו עולה כי מוקדם יותר היום (ו') כ-15 מחבלים יצאו מתשתית טרור תת-קרקעית בשני מוקדים במרחב מעבר לקו הצהוב במזרח רפיח.

חיל האוויר בהכוונה של הכוחות בשטח והכוונה מודיעינית של שב״כ חיסל עד כה שישה מחבלים. במקביל, כוחות צוות הקרב של חטיבת הנח״ל הפועלים במרחב ועצרו חמישה מחבלים אשר הסגירו את עצמם לכוחותינו ונלקחו להמשך חקירת שב"כ בשטח הארץ.

"הכוחות ממשיכים לסרוק במרחב מהאוויר ומהקרקע לאיתור המחבלים הנוספים" אמרו בצה"ל ובמערכת הביטחון מעריכים כי מדובר במחבלים ששהו בתת הקרקע, שנסגר עליהם בשל פעילויות שונות של הלוחמים המיוחדים.

הלם בעיר נתניה, עם פטירתה הפתאומית של ראש העיר המיתולוגית, מרים פיירברג, שכיהנה ברצף מזה כעשרים ושבע שנים ברציפות בתפקיד.

פיירברג (74), כיהנה בתפקיד ברציפות מאז שנת 1998, זכתה שוב ושוב לתמיכה מצד גדולי ישראל ובראשם האדמו"ר מצאנז, שמקום מושבה של החסידות, שוכן בעיר. קשר חם במיוחד היה לה עם מרן הגר"ע יוסף, שראה בה דלת פתוחה למען עולם התורה בעיר.

למרות אתגרים משפטיים וחקירות במהלך השנים, פיירברג שמרה על פופולריות עצומה בקרב התושבים ורק בבחירות האחרונות בפברואר 2024, היא זכתה שוב באמונם ונבחרה לקדנציה שישית, עדות לקשר העמוק בינה לבין תושבי העיר.

לפני כשנה וחצי, בצעד של שקיפות ואומץ, חשפה פיירברג את דבר מחלתה בפני הציבור לאחר גל שמועות. "כפי שהתמודדתי עם אתגרים אחרים, כך אתמודד גם איתו", כתבה אז לתושבים, והבטיחה להמשיך לנהל את העיר "ביד רמה" – הבטחה שקיימה עד ימיה האחרונים. אולם למרבה הצער, השיבה את נשמתה הבוקר, כשהיא בביתה.

הרב הראשי לישראל ונשיא מועצת הרבנות הראשית, הגאון רבי קלמן מאיר בר, פרסם הודעת אבל מיוחדת, בה ביכה על לכתה: "תושבי נתניה מכל המגזרים העדות והחוגים מרכינים ראש באבל גדול על לכתה של ראש העיר הגברת מרים פיירברג איכר ע"ה שהלכה לעולמה אחרי מחלה קשה וייסורים גדולים.

מרים הייתה אשת חזון שראתה מול עיניה את טובת תושבי העיר נתניה ואת מימוש שאיפתם לשגשוגה של העיר ולהפיכתה לאחת הערים החשובות והמשפיעות בישראל. היא חתומה על אין ספור מיזמים ופרויקטים מהפכניים בעיר, ברוח ובגשם. מיזמים שיצרו את הפסיפס המדהים של העיר נתניה".

הרב הראשי אמר עוד כי "מרים הצליחה לשמור על גשר יציב ואיתן בין חלקי החברה הישראלית. היא עשתה זאת גם בתקופות שמדינת ישראל ידעה סערות אמוציונלית קשות. תמיד שמרה על החיבור בין הקצוות השונים של עם ישראל. היא הדגישה את הטוב והמאחד, וסירבה ליפול אל הפילוגים והמחנאות. לצד הראיה הכללית שאפיינה אותה, היא ראתה כל תושב ותושב באופן פרטי לפי צרכיו האישיים. בכך הייתה מרים כמו אמא של תושבי נתניה, וכך הם ישמרו את זכרה".

גם את העמידה לימין עולם הדת, הזכיר הרב בר: "עמדה לצדם של שומרי הדת, כמו גם של הציבור החילוני בעיר. ידעה לתת לכל קבוצה את מה שמגיע לה: את פריחת התרבות העירונית מצד אחד, ואת שימור המסורת ובניית בתי כנסת ומקוואות מצד שני. באופן אישי אני חב לה רבות. מרים הייתה זו שהביאה אותי לכס רבנות העיר נתניה, ולאחר מכן עבדה קשה מאוד בתקופת מחלתה, כדי שאזכה בתפקיד הרב הראשי לישראל. לנצח אזכור לה טובה מרובה זו. תושבי נתניה ועם ישראל כולו ינצרו את זכרה הטוב והמאחד בליבם".

ראש הממשלה בנימין נתניהו ספד לה ואמר: "יחד עם כל תושבי נתניה ורבים בארץ, רעייתי שרה ואני משתתפים מעומק ליבנו בצערם של משפחתה וחבריה של חברתנו הטובה מרים פיירברג-איכר ז"ל שהלכה לעולמה היום. מרים הובילה את העיר נתניה במשך עשרות שנים, הקדישה את חייה לשירות הציבורי, לקידום החברה ולבנייה עירונית נועזת ועתידית.

בכל פגישה איתה במהלך עשרות שנים, מרים ביקשה לקדם את העיר נתניה. היא חיה, נשמה וחלמה נתניה, והדבר ניכר בפיתוח העצום של העיר תחת הנהגתה. אנו דואבים את הליכתה של חברתנו, מנהיגה פורצת דרך. אנו מצדיעים למפעל חייה, החל מעבודתה הסוציאלית בעירייה, דרך כהונתה לראשות העיר מאז 1998 ועד לפועליה הרבים לטובת התושבים. יהי זכרה ברוך."

ממשרד הפנים נמסר: "משרד הפנים מביע צער עמוק על פטירתה של מרים פיירברג-איכר ע״ה, ראשת העיר נתניה, שנפטרה היום בגיל 74. פיירברג כיהנה כראשת העיר נתניה 27 שנה בשליחות ובמסירות, במהלך תקופת כהונתה הובילה תהליכי פיתוח עירוניים רחבי היקף, וקידמה מהלכים משמעותיים בתחומי הבינוי, החינוך, התשתיות והקהילה בעיר נתניה. מנכ״ל משרד הפנים, ישראל אוזן, יחד עם הנהלת המשרד, שולח תנחומים כנים למשפחתה, לצוות הרשות ולתושבות ולתושבי העיר. יהי זכרה ברוך".

המתח בלשכת ראה"מ גבר בשבועות האחרונים. נתניהו ואנשיו המתינו בדריכות להחלטת גדולי ישראל שליט"א בנוגע לחוק להסדרת מעמדם של לומדי התורה, המתגבש בוועדת חוץ וביטחון. ח"כ בועז ביסמוט, שמונה לראשות הוועדה במקום ח"כ יולי אדלשטיין, ניגש לעניין ברצינות, ושלא כקודמו גילה כנות רבה ונמנע ממניפולציות מול הנוגעים בדבר.

הדיונים בקרב גדולי ישראל ארכו זמן בשל המשמעות הכבדה. בלב כבד הם ישבו ימים ולילות, במאמץ למצוא פתרון, כיון שבהיעדר חוק מסודר, המצב הקיים מסובך הרבה יותר, ועלול להמיט קשיים ואף להפיל אוכלוסיות שונות מהמסגרת התורנית. זו הסיבה שהם ישבו ודנו ברציפות משך ימים ארוכים על כל המשמעויות שבעניין.

השהיית התשובה עקב העיסוק הרציני עוררה את שועלי הכרמים להפיץ שמועות שקריות, כאילו גדולי ישראל מעכבים בכוונה את תשובתם, וכאילו "אין עם מי לדבר". מדובר כמובן בהבלים גמורים של פרשנויות ובדיות רחוקות מהמציאות. 

ביום רביעי השבוע הגיעה ההודעה הרשמית של דגל התורה: "בהוראת גדולי ישראל שליט"א הוחלט לתת אור ירוק לקידום החוק בוועדה בכנסת בהקדם". עם זאת, הדגישו כי רק לאחר הגשת הצעת החוק המלאה, ובטרם ההצבעה במליאה, תובא ההצעה לשולחנם של גדולי ישראל והם יכריעו סופית על אופן ההצבעה.

בהודעה הוסיפו קריאה לציבור לומדי התורה להתמיד בלימוד דווקא בעת הזו, שעה שאנו זקוקים להרבה סיעתא דשמיא: "אנו סמוכים ובטוחים שבזכות ריבוי לימוד התורה והיצמדות לדעת גדולי ישראל שליט"א, נזכה להגדיל תורה ולהאדירה, שזו השמירה הגדולה על עם ישראל כולו".

עתה הכדור בידיו של נתניהו, שנדרש להאיץ את קידום החוק בוועדה, בהתאם להסכם הקואליציוני. בסביבתו מנסים כעת לטעון, בין השאר באמצעות כתבים חרדים, שההודעה אינה חד-משמעית כביכול, וגם לאחר אישור החוק בוועדה, לא מובטח שהחרדים יתמכו בו במליאה.

"מדוע שנתאמץ ונספוג אש, ובסוף החרדים לא יתמכו?", תהו שם. אך התשובה לכך לא איחרה לבוא.

נקודת ההכרעה

פרשנים אחרים (בהם ינון מגל), הסבירו כי ההודעה של דגל התורה על ההמתנה עד סיום הדיונים בוועדת חוץ וביטחון, נובעת מהעובדה שהם רוצים לראות שזה החוק שאושר בלי שעשו בו שינויים. הלקח הזה נלמד לאחר מה שארע בזמנו עם יולי אדלשטיין, שהונה את הנציגים החרדים, כפי שהם העידו בראיונות עימם.

נתניהו צריך להבין, אפוא, שאי אפשר עוד למרוח את הזמן. האפשרות ברורה: או הסדרת החוק שיאפשר את הסדרת מעמדם של לומדי התורה, או בחירות. נתניהו כידוע מבקש להשלים את ימיה של הממשלה, כיון שהוא קורא סקרים ורואה שמלבד סקרי חדשות 14 ו-15, כל שאר הסקרים אינם מעניקים לו 61. לפיכך הוא לא מעוניין כרגע בבחירות. מנגד מנסים פרשנים אחרים לטעון, שגם המפלגות החרדיות לא מעוניינות כרגע בבחירות ולכן יש כאן מעין משחק פוליטי מי ייכנע ראשון.

גורם המקורב לכל הסוגיות הנידונות, השיב לכך באופן נחרץ: "אם נתניהו לא יפנים את זה וישהה את העברת החוק, הוא יקל על החרדים את העבודה ונלך לבחירות ללא שום חשש, כשהציבור שלנו מלוכד אלקטורלית כולו כנגד גזירת הגיוס ושאר הגזירות".

לדברי אותו גורם, "במידה שיהיה ברור לציבור, שנתניהו יכול היה לקדם את החוק אך נמנע מלעשות זאת מסיבות כאלו ואחרות, הוא לא יוכל לראות את המפלגות החרדיות כשותפות טבעיות ומובנות מאליהן בממשלתו. הדברים ישקלו שוב במבטם של גדולי ישראל".

הדד ליין מתקרב: בעוד שלושה שבועות תחלוף חצי שנה מכישלון ההצבעה על פיזור הכנסת, ואז ניתן יהיה להעלות את הנושא שוב. אם החוק לא יוסדר, הכול יהיה פתוח.

נקודה לסיום: ביום חמישי פרסם "יתד נאמן" את החלטת הבג"צ להחריף את האכיפה הפלילית נגד לומדי תורה בתוך 45 יום, אך לא הזכיר את הודעת גדולי ישראל שנכתבה לעיל על החוק. הסיבה פשוטה: כל עוד נתניהו לא יקדם את החוק, מבחינת גדולי הדור, האירוע אינו קיים. נקודת ההכרעה מתקרבת והיא מצויה, כאמור, בידיו של ראש הממשלה. 

חדלו הרע! 

ההודעה החריגה של סיעת יהדות התורה השבוע, לא נולדה בחלל ריק. מזה תקופה מתמשכת שקלו בסיעה האם לצאת בהצהרה פומבית וישירה נגד גל האלימות ההולך ומחמיר, המוסווה תחת מעטה של "מחאה". השיקול המרכזי היה שלא להעניק כל לגיטימציה, אפילו ברמז, למעשים פסולים אלו. לפיכך, ננקטה עד כה מדיניות של התעלמות מופגנת. אך עתה, משהגיעה האלימות לרמה חדשה וממוקדת, בעיקר כלפי חברי הכנסת החרדים, היה זה צו השעה להשמיע קול ברור.

בישיבת הסיעה השבוע, התריעו המשתתפים כי ההתנכלות הפיזית והמילולית של האנרכיסטים הללו שאינם בוחלים במאומה נגד חברי הכנסת החרדים, אינה רק מעשה עברייני, אלא פוגעת ישירות בציבור החרדי כולו, בהציגו כאלים וחסר מעצורים. בכך הם מספקים תחמושת נוספת למסע ההסתה המתמשך נגדו. כמו כן המעשים הללו מחדירים פנימה מושגים של אלימות ופראות שכמותן לא היו, ואף גורמים נזק אדיר לעצם העניין שלשמו הם כאילו מפגינים ומוחים.

"נמשיך להישמע להכוונת מרנן ורבנן שליט"א", הצהירו הח"כים, "לא נירתע מרדיפות ולא נחשוש מאיומים". בהודעתה קראה הסיעה לרשויות אכיפת החוק "למצות את הדין עם מבצעי האלימות, ולפעול בנחישות למניעת המשך ההתקפות".

ואמנם, במשטרה לא לוקחים סיכונים והעלו את רמת האבטחה סביב חלק מהח"כים החרדים שכבר הותקפו לדרגה 4, כאשר דרגה 6 היא רמת הסיכון הגבוהה ביותר. המשמעות של דרגה 4: אישי ציבור שנמצאים תחת איומים, אולם לא נשקפת סכנה ממשית לחייהם. במקרה כזה מצמידים להם סל אבטחה הכולל תיעדוף בהגעת ניידות משטרה, וכן קיום הערכות מצב לפני כל מקום שאליו הם אמורים להגיע.

ההחלטה הזו על העלאת האבטחה לרמה 4 התקבלה על בסיס מידע מודיעיני לאחר בדיקה מערכתית. במשטרה ציינו, שאם רמת האיומים תשתנה ותחריף בימים הקרובים, ישונה גם סל האבטחה, ויתכן שהח"כים יידרשו להתקין בבתיהם מצלמות וכן בסביבות הבתים (חלק כבר התקינו), כמו גם התקנת לחצני מצוקה ועוד אמצעי אבטחה. אם רמת האיום תגיע ל-6, יוצמדו מאבטחים לח"כים המאוימים. "אנו לא לוקחים סיכונים נגד מפירי החוק והסדר המהלכים אימים", ציינו במשטרה.  

שורה תחתונה: הציבור מביט בשאט נפש באספסוף הפרוע, שמנסה להשליט את דעתו בכוח הזרוע על עולם התורה, וכפי שנכתב השבוע, פונה אליהם בקריאה, אם נותר שם מי שישמע: חדלו הרע! 

המבצר נפל

זה היה כה צפוי, והנה זה קורה: תקשורת השמאל, בליווי הפרשנים המשפטיים הקבועים, יוצאים בשצף קצף נגד בג"צ, אך ורק בשל פסיקה שאינה עולה בקנה אחד עם השקפת עולמם. לא עוד הערכה והאדרה ל"שומרי הסף", אלא טענות, תלונות והשמצות.

הכל התרחש לאחר החלטת בג"צ בתחילת השבוע, שהתירה לשר המשפטים יריב לוין למנות שופט חוקר בפרשת הפצ"רית, מה שנחשב לניצחון מובהק ללוין ולתבוסה מהדהדת ליועמ"שית. אמנם מועמדו של לוין, השופט אשר קולה, לא אושר עקב סעיף 11 (המונע כפל תפקידים בשל כהונתו כנציב תלונות הציבור על שופטים), אך הפסיקה הבהירה חד־משמעית: היועמ"שית מצויה בניגוד עניינים ואינה צד ראוי לניהול החקירה.

התגובות לא איחרו לבוא, והכותרות בהתאם, בעיקר בעיתון השמאל הקיצוני "הארץ", ששכח באחת את כל הטפותיו המוסריות על "שמירה על שומרי הסף". לקט מן הכותרות מעיד על הצביעות השיטתית והמוסר הכפול:

"הבג"ץ נכנע", "תקדים מסוכן", "שפוטים של לוין", "ניצחון על חשבון שלטון החוק", "תוצאה הרסנית", "ערעור מערכת המשפט", ואפילו: "המבצר – עלייתו ונפילתו". היו גם מי שציטטו (בהיפוך כמובן) את מנחם בגין: "אין שופטים בירושלים".

גם הקפלניסטים לא איחרו ליישר קו. בוגי יעלון התריע כי "נפל מורא מכונת הרעל על שופטי בג"ץ". מנהיגת המחאה שקמה ברסלר אמרה, כי "קשה להבין את ניסיונם של שופטי בג"ץ להיות ממלכתיים מול מי שדורך עליהם כבר שלוש שנים עם די־9".

הפרשן אביעד גליקמן, שהוכתר זה מכבר על ידי הימין כ"דובר הפרקליטות ובג"ץ", כתב כי "זו טעות חמורה של שופטי בג"ץ". גם יריב אופנהיימר מיהר להטיל דופי בשופטת כנפי שטייניץ, כשהציע לפתוח דיון ציבורי האם ראוי שאשתו של יו"ר רפא"ל, חברה ממשלתית, תדון בתיקים הנוגעים לנתניהו. הוא התכוון כמובן ליובל שטייניץ, וסיכם: "עד כה, באופן עקבי, שטייניץ מספקת את הסחורה".

וכך, בזה אחר זה, נשמעו טענות קשות כלפי השופטים, לא בגלל שינוי עמדותיהם, אלא פשוט מפני שהפסיקה לא תאמה את הקו האידיאולוגי של השמאל.

גם הפרשנויות לא איחרו לבוא: "אפילו יריב לוין הופתע", כתב גידי וייץ ב"הארץ", וציטט "משפטן בכיר" שקבע: "זו ההחלטה המופרעת ביותר בתולדות בג"ץ". והיה גם את השופט יצחק עמית, שהשמאל מתעקש לכנותו "נשיא בית המשפט העליון", שגם הוא לא יצא חסין: "עמית ברח מהדיון והשאיר את ההכרעה בידי הרכב מזדמן ושמרני", נטען.

איזון מלאכותי

התוגה בשמאל התבטאה בתחזית הקודרת שנכתבה מיד לאחר הפסיקה לטובת יריב לוין: "גם אם יהיה הרכב של 11 שופטים בבג"ץ, אין כל ערובה שהשכל הישר והמבט המפוכח על המציאות הם שיקבעו את הטון", נכתב, כמי שמספידים את הבג"ץ שנפל, לדבריהם, ל"ידיים אחרות".

מסקנתם ה"אובייקטיבית": "בית המשפט סיפק רוח גבית אדירה למהפכה המשפטית. חלפו הימים שהבג"ץ היה השכפ"צ מעל היסודות הדמוקרטיים הרעועים ממילא של מדינת ישראל. רק החלטה הפוכה תוכל להציל אותו מעצמו".

לטענת כותבים ופעילים בשמאל, שופטי בג"ץ "בגדו" באותם מפגינים שיצאו לרחובות במשך חודשים למען "עצמאות הרשות השופטת", ובמקום לגמול להם בפסיקה נוחה, ביקשו השופטים "לשמור על שרידותם".

"מיציתי", כתבה אחת ממובילות המחאה, "אני לא יוצאת יותר לרחובות להגן על בג"ץ אחרי החלטות הזויות כאלה. מגיע להם שהממשלה הזאת תחריב אותם. עייפתי".

כאן המקום לספר, שהשבוע ביום ראשון, מיד לאחר שהתקבלה החלטת הבג"ץ לטובת יריב לוין, כתבתי לעצמי טיוטה לקראת כתיבת המדור, תוך ציון האפשרות הסבירה, שהבג"ץ ימהר מאוד לאזן את פסק הדין, ובהזדמנות הראשונה שתקרה לו, הוא יפסוק לטובת השמאל והתקשורת (ראו ערך צו הביניים שהוציא השופט עמית אמש).

הסיבה: השופטים מתקשים לעמוד בביקורת הקשה שמוטחת בפניהם, ובפרט באיומים של מפגיני קפלן להפסיק להפגין נגד "המהפכה המשפטית". לפיכך הבג"ץ חייב יהיה לאזן עם פסקה שתניח את דעתם של מבקריו.

הערכתי לעצמי שמי שישלמו את המחיר יהיה כרגיל החרדים, כאשר חוק הגיוס יגיע לפתחו של הבג"ץ. "אין כל סיכוי  שהרכב כזה או אחר, גם אם יהיה הכי שמרני, יאפשר את החוק הזה", כתבתי בטיוטה.

בפועל זה קרה מוקדם מהצפוי. הבג"ץ ביקש לעשות ספין מלא להחלטתו ביום ראשון, ועוד קודם העברת חוק הגיוס בכנסת, מיהר להוציא שלשום הודעה תקדימית המאיצה בממשלה לפעול בצעדים אפקטיביים לאכיפה במישור הפלילי וכן במישור הכלכלי-אזרחי כלפי "משתמטים חרדים". 

מי שחשב אפוא שרוחות חדשות מנשבות בבג"ץ ויש סוף סוף שינוי בתוכו, קיבל את התשובה מהר מאוד, וגילה שהכל היה אחיזת עיניים. ההודעה המהירה והחריפה, הייתה ניסיון מובהק להשיב את אמון השמאל על חשבון הציבור החרדי. שוב הוכח כיצד הבג"ץ מתנהל על פי הרצון למצוא חן בעיני מבקריו ותו לא.

נקודה נוספת, לא פחות חשובה, עולה מתוך אותו דפוס פסיקה והיא קשורה ישירות למשפט נתניהו. מסתבר שאין שום סיכוי שהשופטים יזכו אותו, ויהי מה.

שופטי ההרכב, הרואים את הלחץ משמאל שמופעל על חבריהם בבג"ץ, יעדיפו שלא להיות אלו ש"מאכזבים" את קו התקשורת והמחאה. מבחינתם, עדיף שתימצא חנינה או פתרון חיצוני לנתניהו ובלבד שהם עצמם "יחזרו הביתה בשלום". אבל זה כבר סיפור אחר (שקשור, איך לא, לטראמפ ולהרצוג).

הקוזאק הנגזל

לאחר שנים שבמהלכן נרמלה התקשורת את התנהגותם האלימה של פעילי המחאה, בטענה כי "צריך להטריד את מנוחתם של אלה שרוצים לחטוף את המדינה", היא מגלה לפתע שחרב האלימות יכולה להתהפך ולפעול גם נגדה. או אז מגיעים העיתונאים לאולפנים, עוטים פנים מסכנות, מלינים על מר גורלם וזועקים לעזרה. 

כך אירע לאחרונה לעיתונאי גיא פלג, האיש שקיבל לידיו את סרטון שדה תימן בפרשת הפצ"רית, וכך אירע לחדשות 13 עם כתובת הגרפיטי שנמרחה על שער הבניין שלהם ברמת החייל: "דם הבוגדים עוד יותר לפרסום".

איש אינו מצדיק אלימות, לא כלפי אנשי ימין ולא כלפי אנשי שמאל. אך ראוי להצביע על הדפוס: אותם כתבים ששתקו נוכח מסעות הסתה ואלימות כלפי חיילים, שוטרים, ח"כים מהקואליציה, ארגוני ימין וסתם אזרחים, נזעקים כשמישהו מעז להשיב להם כגמולם הרע.

זה החל כאשר פעיל ימין אמיץ, מרדכי דוד, החל לחסום את פעילי המחאה, ששבו (איך לא) מפעולות חסימות כבישים. הפעילים החלו ליילל ולבקש ממנו ומחבריו שיפנו את הרכבים שלהם ויתנו להם לפנות לדרכם, אך הוא עיכב אותם שעה ארוכה בטענה שהוא מפגין בדיוק כמותם "למען החטופים". "אין מחאה אפקטיבית ללא הפרעה לסדר הציבורי", ציטט את היועמ"שית, שהצדיקה בטענה זו את מחאתם האלימה של הקפלניסטים.  

היעד הבא של מרדכי דוד היה הכתב גיא פלג, שפרסם כאמור את סרטון שדה תימן ונחשב לאחד הקולות הבולטים בחדשות 12 נגד הממשלה והעומד בראשה. דוד לא נקט באלימות ישירה מול פלג, אך נצמד אליו והראה לו כיצד חשים בימין כאשר מפריעים להם לנהל את סדר יומם. בתגובה שכר הערוץ מאבטחים "להגן" על פלג ומנהל קמפיין בכייני שלם, בנוכחותו, תוך גינוי ה"אלימות" נגדו.

אין מנוס אלא להזכיר את התבטאויותיו של אותו פלג במהלך הרפורמה המשפטית, כאשר שאלת ההטרדות והרדיפה של שרים וח"כים מהקואליציה על ידי אנשי שמאל ומתנגדי הממשלה, עלתה לשיח הציבורי.

בין קרנף לצבוע 

"ברמה האישית אני מאוד מאוד אוהב את זה, כי אני מאוד לא אוהב שהשמאל מנומס ועדין. אני חושב שכשמאיימים לעשות הפיכה שלטונית ולשלול את הדמוקרטיה, אולי ברגע הזה צריכים להתעורר, וצריכים להיות קולניים, וצריכים להטריד את מנוחתם של אלה שרוצים לחטוף לנו את המדינה", אמר גיא פלג.

באותם ימים לא יצאה התקשורת נגד חסימת מאות אלפי אזרחים בדרכים, הצתה והרס של רכוש ציבורי, תקיפה ורדיפה של אנשי ציבור ובני משפחותיהם, וכן פעולות אלימות נגד ארגוני ימין אזרחיים. איש מהם לא גינה את שיגור פצצות התאורה לעבר ביתו של נתניהו בקיסריה, ואת "טבעת האש" שהוצתה בשכונת מגוריו של נתניהו בירושלים. להיפך. פעולות אלו נורמלו על ידם והם יצאו להגנת הפורעים האלימים שנעצרו על ידי המשטרה. ח"כים משמאל אף ביקרו אותם בבתי הכלא עד לשחרורם.

כמו כן אותו ערוץ חדשות שמגונן היום על פלג, לא יצא לטובת הכתב הבכיר שלו, עמית סגל, כאשר זה הותקף על ידי מפגיני קפלן בכניסה לנווה אילן. האולפנים לא עסקו בכך ואיש לא גינה זאת. דין אחד לפלג, ודין אחר לסגל. הכל תלוי בפוזיציה ובדעה הפוליטית.

הדברים אמורים גם על הבכיינות של חדשות 13 לאחר הגרפיטי שרוסס השבוע בשעריו. הערוץ שנרמל גניבת טנק מאתר הנצחה, לצורך מלחמה ברפורמה המשפטית, ונרמל את דבריה של ד"ר יולנדה יבור שכינתה את נתניהו "בוגד וצורר", לפתע מזדעזע כאשר האש מלחכת את שולי גלימתו. "זו חציית קו אדום", אומרים אנשי התקשורת ומצקצקים בלשונם, תוך שהם שוכחים את חלקם בליבוי ההסתה.  

הציבור אינו טיפש, ומבחין בצביעות הזועקת. הרצאה של גיא פלג בחיפה בוטלה, לאחר שהמשתתפים אמרו שאינם מעוניינים לשמוע אותו. "מפחיד לגלות שמקום שבו הרציתי שנים רבות כמה פעמים בשנה נכנע לאלימות. יש לזה שם – התקרנפות", הגיב פלג. הקוראים יחליטו מה גרוע יותר: קרנף או צבוע.

"עשיתי", "הנחיתי"

גם מיטיבי הלכת שיודעים לקרוא ולפרש את כל הנעשה בתוככי הליכוד פנימה, התקשו השבוע להבין את פשר ההתקפה של נתניהו על שר הביטחון ישראל כ"ץ בעיצומה של ישיבת הממשלה.

נתניהו הרים את קולו ונשמע זועם במיוחד: "בתקופה הזאת של שנת בחירות אנחנו עדים למתקפת פריימריז, מתקפת ציוצים שאני לא זוכר בנושאים ביטחוניים", אמר ועקץ את כ"ץ: "'אני אמרתי', 'אני עשיתי', 'אני עדכנתי', גם בנושאים שקשורים בביטחון הלאומי שלנו. אני מזכיר שהנושאים הללו נקבעים בתיאום עם ראש הממשלה, שהוא אחראי לזה".

מסתבר שנתניהו לא אהב את נטילת הקרדיט של כ"ץ. רק לו (לנתניהו) מותר להשתמש בגוף ראשון: "אני הוריתי", "אני הנחיתי", "אני אישרתי".

כ"ץ אינו שר הביטחון הראשון שסופג מהלומות מילוליות מנתניהו. אם מביטים לאחור מגלים שקדמו לו שבעה שרי ביטחון, שאיש מהם לא שבע נחת מראש הממשלה. חלקם שילמו על זה בכיסאם. הראשון היה יצחק מרדכי, שהאשים בזמנו את נתניהו על קבלת החלטות משיקולים פוליטיים ופוטר. אחריו היה אהוד ברק, שהתקשה לקבל את מרותו של פקודו לשעבר ב"סיירת" והסתכסך עמו קשות.

בהמשך הגיע בוגי יעלון, שהחל את המתיחות מול נתניהו סביב פרשת החייל היורה אלאור אזריה. הבא אחריו היה ליברמן שהתפטר בטענה שנתניהו נכנע לטרור בעזה. הבאים אחריו, בנט וגנץ, לא הסתדרו גם הם עם נתניהו, בדיוק כמו שר הביטחון האחרון גלנט. חלקם אף הפכו לאויביו המרים, מראשי תנועת המחאה נגדו.

בשונה מהם, כ"ץ לא מתכוון לריב עם נתניהו ובטח לא להתפטר. הוא משתדל להיות נאמן הלאה לראש הממשלה, וסופג על כך קיתונות של לעג. אולם מדי פעם הוא מנסה להראות בכל זאת שהוא מוביל ומקבל החלטות עצמאיות. כך עשה לאחר ההתקפות באיראן, תימן ועזה כאשר נטל קרדיטים לעצמו ב"מתקפת ציוצים". הדבר התבטא גם באמירתו האחרונה: "הנחיתי להציב את נושא הריסת המנהרות כמשימה המרכזית בשטח". כל הדברים הללו הביאו כאמור למתיחות שנוצרה מול ראה"מ. 

הסימנים למתיחות בצבצו כבר עם מינויו של עו"ד איתי אופיר כפצ"ר. נתניהו לא אהב את המינוי אך לבסוף תמך בו. גם ההודעה על סגירת תחנת התקשורת הצבאית לא תואמה תחילה עם ראה"מ, ששונא כאלו הפתעות. בד בבד, יש הטוענים בליכוד כי מדובר בניפוח של מחלוקת דמה. לדבריהם, מדובר בסכסוך זוטר בין אנשי הלשכות של השניים, כאשר נתניהו וכץ מתואמים לחלוטין בנושאים הביטחוניים והשבוע אף היו יחד בביקור משותף בשטח הסורי.

ובכל זאת לוויכוח ביניהם יש פן פוליטי פנימי ליכודי.

הנאמנות וההישרדות

ביום שלישי הקרוב יתקיימו בחירות לוועידת הליכוד אחרי 13 שנה. לשר הביטחון כ"ץ חשוב מאוד להיבחר שוב ליו"ר מזכירות הליכוד, כיוון שהוא מחשיב מאוד את כוחו הפנימי במפלגה. ההתמודדות שלו תהיה באופן ישיר מול השר מיקי זוהר. הבחירות הללו יהיו הפרומו לקראת הפריימריז ויהוו מעין מבחן כוח לקבוצות השונות השולטות בליכוד. 

כ"ץ, כאמור, מכוון גבוה, ולכן הוא יודע שאסור לו לריב עם נתניהו. זו הסיבה שהוא שמע השבוע את ביקורתו של ראש הממשלה, ספג אותה בשקט ונמנע מלענות. בד בבד הוא יודע לשמור על עצמאותו, תוך שלמד מניסיונם של שרי הביטחון לפניו, כיצד להימנע מעימותים מול נתניהו. במילים אחרות: כ"ץ עם יד אחת על ההגה הביטחוני ויד שנייה בקלפי הליכוד.

העיתונאי שלום ירושלמי, ניתח השבוע באופן מעניין את שלושת הכללים שכ"ץ אימץ. הכלל הראשון: אסור אף פעם להשמיע ליד נתניהו דעות מתונות ופשרניות, ולא להזדהות עם אויביו הפוליטיים. שרי ביטחון קודמים שעשו זאת, פוטרו. לפיכך תמיד צריך לשאת נאומים והצהרות מימין לראש הממשלה.  

כלל שני: יש לבצר כוח פנימי בליכוד, כדי שנתניהו יחשוב אלף פעמים לפני שירצה לפטרו. הבחירות בשבוע הבא בוועידת הליכוד, הן חלק מהמשחק הפוליטי הפנימי שכץ יעמוד במרכזן. כלל נוסף: יש לשאוף תמיד לקבל את תמיכת ראש הממשלה במהלכים פנים-מפלגתיים. לפיכך אין להתבטא מולו וכמובן שלא להתמודד נגדו.

וכדי להשלים את התמונה על מצבו הפנימי של כ"ץ בתוך הליכוד, נספר כי השבוע התפרסם סקר פנימי של "מכון אגם", שמישש את הדופק בקרב חברי הליכוד לקראת הפריימריז שייערכו במהלך השנה לפני הבחירות. הסקר נערך בקרב אלפי מתפקדים עם סיום המלחמה, וגילה כמה ממצאים מעניינים על רשימת הליכוד לכנסת הבאה.

במקום הראשון זוכה חברת הכנסת גוטליב. המתפקדים הצביעו עבורה לאור עמדותיה המשפטיות. אחריה אמיר אוחנה, משה סעדה ובועז ביסמוט. את החמישייה הראשונה סוגר השר ישראל כ"ץ. מבחינתו מדובר בהישג, כיוון שהסקר הזה מבטא הצבעה של "מצביעים חופשיים", בעוד שבפועל בפריימריז יהיו דילים של קבוצות כוח פנימיות שימקמו אותו גבוה יותר.

החמישייה השנייה: אלמוג כהן, יריב לוין, אלי כהן, עמיחי שיקלי ושלמה קרעי. החמישייה השלישית: מירי רגב, גלעד ארדן, אופיר כץ, דודי אמסלם והשרה מאי גולן. במקום ה-16 ניר ברקת, ואחריו, אבי דיכטר, אביחי בוארון ויואב קיש. במקום ה-20 גדעון סער. אחריו בעשיריה הבאה: עמית הלוי, מיקי זוהר, חנוך מילביצקי, יולי אדלשטיין, גלית דיסטל, עידית סילמן, אופיר אקוניס, אריאל קלנר, ו…יואב גלנט במקום ה-29. קטי שטרית סוגרת את המקום ה-30. בעשירייה הרביעית נמצאים בין היתר צחי הנגבי, גילה גמליאל, חיים כץ וזאב אלקין.

לפי הסקר רוב מוחלט (83.8%) מבקשים לראות את נתניהו ממשיך להנהיג את המפלגה. הסקר בדק גם את ההעדפות ב"עידן שאחרי נתניהו" והפעם בלי רון דרמר, שבשבוע שעבר נבחר למקום הראשון. הפעם היה זה ישראל כץ עם 23.4%, אחריו אמיר אוחנה עם 19.3% ואחריהם בפער של כ-4% ויותר: יריב לוין, ברקת וארדן.

מהאולפנים לתקשורת

תופעת הגנרלים שנכנסים לפוליטיקה מוכרת וידועה. ברבים מהמקרים מדובר בכניסה זוהרת שמתגלית ככישלון מוחלט, אך עדיין הם נחשבים לסחורה פוליטית מבוקשת. ראשי המפלגות מבקשים להתהדר בהם, ואינם מבינים שמדובר ב"אתרוגים אחרי סוכות".

השבוע הכריז יאיר לפיד על צירוף ביטחוני חדש לרשימת "יש עתיד": האלוף במיל' נועם תיבון,  מראשי תנועת המחאה. תיבון אינו הראשון. קדמו לו גנרלים ואנשי ביטחון שישולבו בבחירות הקרובות ברשימות השונות: טל רוסו ברשימת "ישר" של איזנקוט, נמרוד שפר ב"דמוקרטים" של יאיר גולן, גיורא איילנד ב"ישראל ביתנו" ויורם כהן ברשימתו של נפתלי בנט.

המשותף לכולם (מלבד הרקע הביטחוני): פרשני אולפנים שמתחו ביקורת על הממשלה לאחר המלחמה, וכעת עושים את המעבר אל מפלגות האופוזיציה.

תיבון עצמו נחשב לאיש שמאל מובהק. הוא ייסד את הארגון "חומת מגן לישראל", שהיה בין מובילי מחאת קפלן, ובשנה שעברה אף קיבל פרס מהתנועה לאיכות השלטון, וזה אומר לגביו הכל.

לפי עמדותיו, תיבון יכול היה להשתלב במפלגת "הדמוקרטים" של יאיר גולן. אך שם, כך נראה, לא היה מוצב בעמדה בולטת. לעומת זאת, ביש עתיד, נחשבים אנשי ביטחון למצרך נדיר, ולכן אימץ אותו לפיד בזרועות פתוחות. מלבד רם בן ברק ואלעזר שטרן (שעשוי לעבור לאיזנקוט), אין ללפיד שמות ביטחוניים חזקים. תיבון יוצב בחמישייה הראשונה, שרבים חוזים שזו תהיה גם החמישייה האחרונה.

כניסתו של תיבון מעוררת מתיחות פנימית ב"יש עתיד". כזכור, נתניהו עקץ את לפיד בכנסת: "עוד נראה אם יש עתיד ל'יש עתיד'". עתה גם הח"כים של לפיד שואלים זאת. רבים מהם חשים שהעתיד הפוליטי שלהם נגוז, ומביעים תסכול וכעס.

לאורך הקדנציה הם החניפו ללפיד, התאימו עצמם לקו הפוליטי שלו, וקיוו שהוא יגמול להם בהצבתם בקדמת הרשימה. עתה הם רואים כיצד לפיד מיישם עליהם את "חוק הגיוס" הפוליטי, כשהוא מגייס מועמדים מבחוץ שדוחקים אותם החוצה.

ברקע מרחפים שמות נוספים שעשויים להצטרף ללפיד: דובר צה"ל לשעבר דניאל הגרי, והאלוף במיל' ישראל זיו ("מהי האסטרטגיה"). הסקרים הקשים מביאים רבים במפלגה לחשב מסלול מחדש וחלקם, כך דווח השבוע, כבר פוזלים למפלגות אחרות: דבי ביטון שוקלת לעבור לליכוד, אלעזר שטרן לאיזנקוט, בועז טופורובסקי מתכנן פרישה, ואחרים בוחנים את עתידם.

ההערכה היא שגיוסו של תיבון נועד בראש ובראשונה לחזק את לפיד לקראת שיחות האיחוד הצפויות בגוש, בעיקר מול איזנקוט.

דו עט – המילים המרכזיות שהדהדו השבוע

אף 35: האם החמקן האמריקאי יימכר לסעודיה ויאיים על העליונות האווירית של ישראל.  באופוזיציה טוענים שנתניהו אשם, ובקואליציה מזכירים: "הרי אמרתם שצריך לעשות הכל להחזיר את החטופים, וזה חלק מהדיל". בינתיים יש קשיים בהעברת החמקן בשל התנגדות סעודית לנורמליזציה עם מדינת ישראל. 

קבלת פנים: הנשיא טראמפ עשה הכל לקבל את יורש העצר הסעודי, בן סלמאן, בקבלת פנים ססגונית ומרשימה, עם מטחי כבוד, פרשים והרבה צבע. ככה ייעשה לאיש אשר טראמפ חפץ לכבדו. "אפילו את נתניהו הוא לא קיבל כך", עלצו במחנה הרל"ב. 

נתיב למדינה פלשתינית: החלטת מועצת הביטחון של האו"ם אישרה את הצעתו של טראמפ ל'תוכנית עזה' וכללה גם את המילים: "נתיב למדינה פלשתינית". אולם כדי שזה יקרה הפלשתינים צריכים לשנות את עורם ולהעביר שורת רפורמות, שאין שום סיכוי שיעברו. אפשר להירגע: ה"נתיב" למדינה פלשתינית ימשיך להיות "דרך ללא מוצא" עד שהפלשתינים יפסיקו לחנך לרצח.

קטעי עיתונות: הבג"צ השליך מכל המדרגות את ראשי השב"כ לשעבר שהסתמכו על קטעי עיתונות כאשר ביקשו לפסול את דוד זיני מכהונת ראש השב"כ. "הטענות שלכם לא רציניות", אמרו להם. מבהיל לחשוב שכך עבדו ראשי השב"כ הללו כאשר כיהנו בתפקידם. לא פלא שאירעו כה הרבה מחדלים לאורך השנים, כשהארגון ניהל את עצמו על סמך רכילות וצהובונים.

"דלת נעולה": שרי הממשלה שאיחרו לישיבת הממשלה השבוע מצאו דלת נעולה, סנקציה שהשית עליהם ראש הממשלה. רק לאחר כמה דקות הורשו להיכנס פנימה. חלקם רטנו בכעס: "איחרנו רק בדקה אחת וכבר סגרנו לנו את הדלת". הגנון הממשלתי. 

ביביסט וקפלניסט: פנייה בלתי שגרתית הגיעה לאקדמיה ללשון העברית בבקשה להוציא את שני המילים הללו "ביביסט" ו"קפלניסט" משימוש. "מדובר במילים פוגעניות, מפלגות ומסיתות המעמיקות את השסע בישראל", נטען. שאלו יהיו הצרות שלנו.

לפיד הפוך: בנאום בכנסת התבטא לפיד בכעס באומרו: "כולנו יושבים פה ומחכים לקבל אישור מרבנים בבני ברק על השאלה האם יהיה או לא יהיה חוק גיוס. כל הרעיון בהקמת המדינה הציונית היה שלא מחכים לאישורי רבנים"… והנה בראיון אחר, כאשר לפיד כיהן בממשלת בנט,  הוא נשאל, איך הממשלה שהוא חבר בה הגיעה למצב שהיא תלויה בהחלטתה של מועצת השורא (המנהיגה את מפלגת רע"ם). לפיד ענה בביטול: "לכל מפלגה בישראל יש גוף מייעץ שיושבים וחושבים ומדברים, וזה בסדר". צביעות כזו יכולה לקרות רק למי שמנהל את חייו הפוליטיים על בסיס אנטי והסתה. שבת שלום.

פורסם לראשונה במדור 'מקור נאמן' בגליון סופ"ש של עיתון 'יתד נאמן'

אלפי חסידי סאטמאר מהארץ ומהתפוצות יתאספו למירון לשבת קודש מיוחדת ומרוממת בראשות כ"ק האדמו"ר שליט"א. השבת צפויה להיות אחת מהגדולות שנראו בהר, עם תפילות מיוחדות, טישים וסעודות לכלל החסידים, והדגש המרכזי – מעמד ההדלקה במוצאי שבת לציון התנא האלוקי רבי שמעון בר יוחאי זי"ע.

הבוקר (שישי) החל המעמד המרכזי של אמירת כל ספר התהלים במערת הרשב"י עם עלות השחר, בשעה 6:30, במהלכו נשא האדמו"ר דברות קודש והתעוררות. עבור הציבור הוקם האוהל הגדול "היכל התפילה – בנין בראך" עם רמקולים סביב החצר, על מנת לאפשר לכלל החסידים להשתתף בבהירות וללא דוחק. לאחר אמירת התהלים יתקיימו מנייני שחרית, הלל ומוסף של ראש חודש, וכן סעודת ראש חודש פת שחרית, ואחריה "טועמיה" לכבוד שבת בשעות הצהריים.

במשך השבת תתקיים תפילת מנחה, קבלת שבת ושירת "בר יוחאי", ולאחריה ייכנס כ"ק אדמו"ר שליט"א לעריכת הטיש. סעודות השבת ייערכו ב"היכל הסעודות" שבמתחם "שערי הרשב"י", שחולק לשלושה מתחמים: לחסידים מחו"ל, לתושבי הארץ ולבחורי החסידות.

ביום שבת תתקיים תפילת שחרית בשעה 9:00 ב"היכל התפילות – בנין בראך", ולאחריה קידושא רבא וסעודת שבת בבוקר, עם דברות קודש של רבני החסידות. סעודת רעוא דרעווין ועריכת השולחן של האדמו"ר תיערך בשעה 17:00, ולאחריה סעודה שלישית לציבור הרחב.

המעמד המרכזי של השבת הוא ההדלקה הגדולה לכבוד רשב"י, כשלושת רבעי שעה לאחר ההבדלה במוצאי שבת. האדמו"ר ישמיע דברות קודש והתעוררות לפני ההדלקה, ולאחריה יתקיימו ריקודי קודש ומנהג החלאקה לילדים. בסיום תיערך סעודת מלווה דמלכא לכלל הציבור בהיכל הסעודות.

המארגנים קוראים לציבור להקפיד על זהירות, לעלות להר במועד מוקדם, לעמוד במרחב מסודר ולהישמע להוראות העסקנים והסדרנים, לאור צפיפות המשתתפים הצפויה.

בפרשת השבוע, פרשת תולדות, אנו קוראים על יצחק אבינו ורבקה אמנו, המתפללים מעומק ליבם לה' יתברך שיזכו לילדים. תפילתם מתקבלת, ורבקה מתעברת, והנה תֹּאמִים בבטנה. אך כבר מן ההריון מתחיל להתברר שהשניים האלה, יעקב ועשו, אינם הולכים בדרך אחת. וכאשר הנערים גדלים, מראה התורה את הפער: עשו איש יודע ציד, איש שדה, ויעקב איש תם יושב אוהלים. ובעוד יעקב דבק בתום, בקדושה ובעבודת ה', הרי שעשו בוחר לו דרך אחרת – דרך של פשיעה, של מלסטים את הבריות, של חיים מושחתים ורחוקים מדרכי אבותיו.

אבל התורה מגלה לנו דבר עמוק יותר: איך מתייחס יצחק אבינו לעשו? הרי יצחק יודע היטב מה עשו עושה. ואף על פי כן, וַיֶּאֱהַב יִצְחָק אֶת עֵשָׂו. ולמה נאמר ויאהב, לשון מאמץ, ולא כמו אצל רבקה שנאמר עליה ורבקה אוהבת את יעקב? מסביר הנצי"ב בפשוטו של מקרא: כי ציד בפיו – בפיו של יצחק. יצחק מתאמץ לאהוב את עשו. הוא פועל להכניס אהבה בליבו, הוא "צד" אותו בלשונו, במעשיו, בניסיון לקרבו ולהשאירו מחובר לבית. הוא לא זורק אותו, לא מגרש אותו, ולא שונא אותו – הוא מחפש דרכים לקרב.

מתוך כך אפשר להבין גמרא נפלאה במסכת שבת. שם נאמר שלעתיד לבוא יאמר הקב"ה לאברהם: בניך חטאו. ואברהם עונה: יימחו על קדושת שמך. גם יעקב משיב כך. אבל כשפונה הקב"ה ליצחק ואומר לו: בניך חטאו – יצחק הופך את הקערה. ריבונו של עולם, וכי הם רק בניי? הלא גם בניך הם. בוא נעשה חשבון: כמה שנים אדם בכלל יכול לחטוא? חצי מהחיים הוא ישן – נמחק. זמן אכילה, זמן רחצה, זמן חופשי – נמחק. נשאר מעט מאוד. את חצי מהזמן הזה אני נושא עליי, ואת החצי השני אתה תישא. והקב"ה מקבל את דבריו.

שואלת הגמרא: איך זה שדווקא יצחק מצליח לפעול ישועה לישראל החוטאים? למה אברהם לא יכול לומר כך, ולמה לא יעקב? אלא הסוד טמון בפסוק שלנו: ויאהב יצחק את עשו. יצחק נשא על כתפיו בן חוטא – והוא אהב אותו. הוא לא ויתר עליו, לא זרק אותו, ולא איבד תקווה בו. ולכן דווקא הוא מסוגל לעמוד לעתיד לבוא לפני הקב"ה ולומר: רבונו של עולם, כמו שאני נשאתי, גם אתה תשא. וכך ניצלים ישראל בזכות כוח האהבה של יצחק.

וזוהי הוראה נצחית לדור שלנו, דור עקבתא דמשיחא, דור קשה, מבולבל, מלא ניסיונות משונים. אנו כהורים וכמחנכים יודעים שלא כל הילדים דומים זה לזה. אין בדורנו כמעט רשעים – יש מבולבלים, יש חלשים, יש מתקשים. העבודה שלנו היא למצוא בכל ילד את הטוב, את הנקודה הזוהרת שבו, ולהגביר את האהבה. כי כשאוהבים באמת – אפשר לחנך, אפשר להצמיח, אפשר לקרב.

לפעמים צריך גם נזיפה, ולעיתים גם דחייה מסוימת, אבל אפילו זה חייב לבוא ממקום של אהבה. לא מביישים ילד, לא מכאיבים לו, לא רומסים אותו. תוכחה של אהבה איננה פגיעה. וכשאדם יודע שאוהבים אותו – הוא יכול לגדול, להתבגר, להתייצב, ולהפוך לאדם של אמת ועבודת ה'.

נלמד מאבותינו הקדושים. מעשה אבות סימן לבנים. נאהב, נחבק, נחזק – ונזכה שהאהבה תחזור אלינו פי שניים.

שבת שלום ומבורך.