מיקום כתבה: חדשות חמות

צה"ל הודיע היום (שבת) על מותו של רס"ם (מיל') בצלאל יהושע מסבכר הי"ד, בן 32 מאבני איתן, לוחם הנדסה קרבית מגדוד ההנדסה 749, חטיבת ביסל"ח (828). מסבכר נפטר מפצעיו לאחר שנפצע באורח קשה ב-19 ביולי 2025 (שבת שעברה) במהלך קרב בדרום רצועת עזה.

האירוע שבו נפצע התרחש בשבת שעברה, אז עלה "האמר" על מטען. באותו אירוע נפצע באורח קשה גם קצין הנדסה קרבית במילואים מגדוד ההנדסה 710, עוצבת 'ראם' (179).

מסבכר ז"ל, תושב אבני איתן שבגולן וכן תושב אור יהודה, הותיר אחריו את אשתו מעיין ובת. בצלאל עבד בחברת החשמל. עם מותו, מניין חללי צה"ל מתחילת המלחמה עומד על 896.

הודעת אבל מהיישוב אבני איתן: היישוב אבני איתן פרסם הודעת אבל על נפילתו של בצלאל יהושע ז"ל: "בצער רב, אנו מודיעים על נפילתו בקרב ברצועת עזה של רס"ם (מיל') בצלאל יהושע מסבכר הי"ד, בן אבני איתן ותושב אור יהודה. בצלאל בן 32, נשוי למעיין ואב לילדה קטנה. עובד חברת חשמל ולוחם מילואים בגדוד הנדסה קרבית 749 בחטיבת ביסל"ח.

"הוא נפצע קשה בקרב בשבוע שעבר ונלחם מאז על חייו. לצערנו בשבת חלה הידרדרות במצבו והוא נפטר מהפציעה. בשעה קשה זו קהילת הגולן מחבקת את אשתו מעיין וביתו, הוריו, יעקב וחנה, אחיו, אחיותיו וכל משפחתו. המועצה וכל הגולן מצדיעים ללוחמי ולוחמות צה"ל הממשיכים גם בימים אלו לחרף את נפשם במלחמה. בתקווה ובתפילה לחדשות ובשורות טובות לכל עם ישראל."

התקיפות שביצעה ישראל במבצע עם כלביא פגעו קשות לא רק בתוכנית הגרעין האיראנית, אלא גם בפרויקט סודי לפיתוח פצצה אלקטרומגנטית (EMP) מתקדמת, שנועדה לשתק את רשת החשמל בישראל. כך דווח היום ב"וושינגטון פוסט".

על פי הפרסום של הפרשן דיוויד איגנשיוס, בישראל חששו כי פצצה זו הייתה אמורה לשמש דרך לעקיפת ה"פתווה" של המנהיג העליון של איראן, עלי ח'אמנאי, האוסרת על פיתוח נשק גרעיני.

עוד דווח כי ישראל כבר נערכה לסדרת מתקפות שנועדו להביא להפלת המשטר בטהראן, אלא שנשיא ארצות הברית דונלד טראמפ הורה על הפסקת אש ובכך מנע זאת.

איגנשיוס דיווח כי ישראל הופתעה מכמות הארסנל הגדול בהרבה מההערכות הקודמות של טילים בעלי מנוע דלק מוצק טילים שקשה יותר לאתר וליירט. למרות זאת, ישראל הצליחה להשמיד כ-50% ממאגר של 3,000 טילים בליסטיים שהיה בידי איראן, וכ-80% מתוך 500 משגרי טילים.

בנוסף, לפי מקורות ישראליים ששוחחו עם איגנשיוס, הושמד מתקן שבו הוסתרו כ-400 ק"ג של אורניום מועשר ברמה גבוהה. גם אם קיימות בישראל הערכות כי ייתכן וישנם מחסנים נוספים שנותרו מוסתרים, גורמים מעריכים כי לא ניתן יהיה לבנות מהם פצצה "מלוכלכת" או גרעינית פונקציונלית.

בהתאם להנחיות הדרג המדיני ובתום הערכת מצב שהתקיימה הערב, צה״ל החל בסדרת פעולות לשיפור המענה ההומניטרי ברצועת עזה ולשלול את הטענה הכוזבת של הרעבה מכוונת בעזה. בתוך כך, הלילה (ש') צה״ל יחדש הצנחת סיוע באמצעות הנתיב האווירי במסגרת המאמצים להעברת הסיוע לרצועת עזה.

מבצע הצנחת הסיוע יתבצע בשיתוף פעולה עם ארגונים בינלאומיים וצה״ל בהובלת מתפ״ש וחיל האוויר. ההצנחה תכלול שבעה משטחי סיוע המכילים קמח, סוכר ושימורי מזון שיסופקו על ידי ארגונים בינלאומיים.

בנוסף, הוחלט כי יוגדרו מסדרונות הומניטריים שיאפשרו תנועה בטוחה של שיירות האו״ם וארגוני הסיוע להכנסת מזון ותרופות לאוכלוסייה. צה״ל ערוך להפוגות הומניטריות במרחבים בהם יש ריכוזי אוכלוסייה וימשיך לפעול, לטהר ולהעמיק סיכול תשתיות ומחבלים באיזורים שבהם פועל.

השבוע בלבד, נפרקו יותר מ-250 משאיות סיוע אשר הצטרפו למאות המשאיות שממתינות במעברים לאיסוף על ידי האו"ם והארגונים הבינלאומיים. כמו כן, נאספו על ידי האו״ם והארגונים הבינלאומיים כ-600 משאיות אשר פוזרו ברחבי רצועת עזה. צה״ל באמצעות המתפ"ש ימשיכו לתאם עם ארגוני הסיוע ההומניטריים את איסוף תכולת מאות המשאיות שטרם נאספו.

כמו כן בהתאם להחלטת הדרג המדיני, צה"ל באמצעות מתפ"ש ובשיתוף חברת החשמל לישראל, חיברו את קו החשמל "קלע" לטובת הפעלת מתקן ההתפלה הדרומי שעתיד לספק כ-20,000 מ״ק מים ביום, במקום 2,000 שסופקו עד כה על מנת לתת מענה לכ-900,000 תושבים במרחב.

צה"ל מדגיש כי אין הרעבה בעזה, מדובר בקמפיין שקרי של ארגון הטרור חמאס. האחריות על חלוקת המזון לאוכלוסייה בעזה מוטלת על האו״ם וארגוני הסיוע הבינלאומיים וכן, מצופה מהאו״ם ומהארגונים הבינלאומיים לשפר את אפקטיביות הפצת הסיוע ולוודא שהסיוע לא מגיע לידי חמאס. צה"ל מדגיש כי אין עצירה בלחימה. נמשיך להילחם ברצועת עזה לשם השבת כלל החטופים והכרעת ארגון הטרור חמאס מעל ומתחת לקרקע.

• שיגור חות'י יורט בהצלחה: במהלך הלילה (שבת) שיגרו החות'ים טיל בליסטי לעבר שטחי ישראל. אזעקות נשמעו באזורי יהודה, ערד וים המלח, דרום הר חברון ויישובי גוש עציון. דובר צה"ל עדכן כי הטיל יורט בהצלחה.

• רקטה לעוטף עזה: אזעקות נשמעו במושב כיסופים שבעוטף עזה בעקבות רקטה שנורתה מרצועת עזה. הרקטה נפלה בשטח פתוח.

• מחויבות לביטחון הדרוזים: שר הביטחון, ישראל כ"ץ, נפגש עם מנהיג העדה הדרוזית, השייח' מואפק טריף, והצהיר: "אנחנו מחויבים לאחינו הדרוזים בישראל ונמשיך לפעול להגנת אחיהם הדרוזים בסוריה. נקדם שיתוף פעולה להעברת סיוע רפואי והומניטרי דחוף נוסף לדרוזים בהר הדרוזים המצויים במצב חירום".

• חיסול בכיר בחיזבאללה: כוחות צה"ל חיסלו באמצעות כלי טיס של חיל האוויר את המחבל עלי עבד אלקאדר אסמאעיל, מפקד במטה גזרת בינת ג'בל של ארגון הטרור חיזבאללה. על פי דובר צה"ל, הוא עסק בניסיונות שיקום הארגון.

• תסכול אמריקני מול חמאס: לאחר ששיחות המשא ומתן עם חמאס קרסו, שר החוץ של ארה"ב, מרקו רוביו, הביע תסכול בשיחתו עם משפחות החטופים ואמר: "אנחנו צריכים חשיבה מחודשת רצינית מאוד".

• הספינה "חנדלה" בדרך לעזה: הספינה "חנדלה" יצאה מאיטליה בדרכה לעזה. פעילים על סיפון הספינה, שמטרתה "לשבור את המצור", טענו הערב כי כוחות של חיל הים החלו להתקרב לכלי השיט, ועל סיפונו הופעלו אזעקות. צה"ל נערך להשתלט הלילה על הספינה.

• דיווח על פגיעה בתוכניות איראניות: בוושינגטון פוסט דווח היום, מפי מקורות ישראליים, כי התקיפות שביצעה ישראל במהלך המלחמה נגד איראן פגעו קשות לא רק בתוכנית הגרעין האיראנית, אלא גם בפרויקט סודי לפיתוח פצצה אלקטרומגנטית (EMP) מתקדמת שנועדה לשתק את רשת החשמל בישראל.

• מסוקי צה"ל בסוריה: מרכז המחקרים הסורי "נורס" טען כי ארבעה מסוקים של צה"ל נחתו הלילה במפקדת הדיוויזיה ה-15 בעיר א-סווידא שבדרום סוריה, מעוז הדרוזים, כשהם נושאים סיוע צבאי ולוגיסטי.

• חשש בחמאס מניסיון חילוץ: בעיתון א-שרק אל-אווסט דווח כי בחמאס נקטו צעדים ביטחוניים מחמירים בשל חשש לניסיון של כוחות צה"ל או כוחות אמריקנים לחלץ חטופים.

• התנגדות איטלקית להכרה במדינה פלסטינית: ראש ממשלת איטליה, ג'ורג'ה מלוני, הזהירה כי הכרה מוקדמת במדינה פלסטינית עלולה להיות הרסנית, והביעה התנגדות להצהרתו של מקרון כי יכיר בה בספטמבר. לדבריה, הכרה בגוף שעדיין לא קיים יוצרת אשליה של פתרון.

• תקיפת מפעל ברוסיה: לפחות חמישה כטב"מים אוקראינים פגעו לפנות בוקר במפעל ציוד קשר בסטאברופול שברוסיה.

הסלמה חמורה בפיגועי הטרור כנגד נקודות ההתיישבות: מחבל חמוש חדר בליל השבת לגבעת אור נחמן הסמוכה לישוב עדי עד שבגוש שילה, ופתח באש מטווח של כמה עשרות מטרים לעבר נערים שישבו במרפסת אחד הבתים.

הירי שנשמע בהתחלה עמום יותר בשל קפלי הקרקע גרם לנערים לחשוב שמדובר בירי ממרחק כפי שבוצע בשורת פעמים בחודשיים האחרונים מהרכס הסמוך לעבר הגבעה, אך נער אחר שדיווח לרבש"ץ ויצא החוצה לאתר את מקור האש נתקל בירי נוסף שבוצע – הפעם מטווח קצר.

הנער נמלט החוצה יחד עם חבריו כדי לתפוס מחסה, אך המחבל ביצע מקבץ ירי שלישי לכיוונם במהלך הריצה שגם הוא בנס לא הביא לנפגעים. כוחות גדולים הוקפצו למקום בעקבות האירוע וביצעו סריקות נרחבות במהלך השבת, אולם המחבל לא נתפס עד כה.

"חווינו השבת אירוע חמור שרק בחסדי שמיים נגמר בנס ללא נפגעים. בדרך הטבע היינו אמורים להיות הערב בהלוויות", אמרו בגבעה בצאת השבת. "המחבל חדר לשטח הגבעה והגיע עד סמוך ממש לבית הנערים שנמצא בנקודה קדמית יותר מבתי המשפחות. הנערים תפסו מחסה בתושייה כשכדורים שורקים להם מעל הראש".

לדבריהם, "הפיגוע החמור הזה הוא תוצאה ישירה של ההכלה המסוכנת שחווינו כאן בחודשים האחרונים. למעלה מ15 פיגועי ירי ממרחק בוצעו בתקופה האחרונה לעבר הגבעה מצד מחבלי הכפרים מועייר ואבו-פלאח, אך בצה"ל התעקשו להתייחס לכך באדישות ובספקנות. התרענו שוב ושוב שזה לא ייגמר שם, ואכן לפני חודש וחצי הגיעו שני מחבלים באחד הלילות עד למרחק קצר מהבתים, ובחסדי שמים זוהו על ידי השומר ונמלטו, לאחר שככל הנראה באו לבדוק את השטח".

בגבעה אומרים הערב עוד ברקע הפיגוע, כי העובדה שהיא ממוקמת בתפר בין גזרות החטיבות המרחביות מהווה נקודת תורפה, אך דורשים מצה"ל למצוא פיתרון לכך. "הגבעה יושבת בתפר בין חטיבת שומרון לבנימין ולכן לפעמים נופלת בין הכסאות, כך שלמשל חסמים שהציבו ערבים בציר הסמוך כדי לעכב את כוחות צה"ל אפילו לא מטופלים, אבל זה לא יכול להיות תירוץ. מדובר פה בחיי אדם, ואם בצה"ל לא יתעוררו עוד הערב אף אחד מאיתנו לא יוכל חלילה להגיד ידינו לא שפכו את הדם הזה", הוסיפו.

לאחר שלושה ימים של חיפושים: המשטרה עצרה  הערב (שבת) את המחבל מהפיגוע בכפר יונה כשהוא נמצא על עגורן באתר  הבניה,  תוך סיוע של רחפן, כאשר לאורך כל הימים, מאות שוטרים, לוחמי מג"ב ומתנדבי כיתות כוננות ניהלו סריקות בסיוע יחידות מיוחדות, לרבות מסוקים, כלבנים, פרשים, כיתות כוננות ואמצעים טכנולוגים מתקדמים.

מפכ"ל המשטרה דני לוי נכח לאורך כל ימי המצוד בחפ"ק בשטח והנחה את כלל יחידות המשטרה הארציות לסייע בכל האמצעים, המשאבים וכח האדם הנדרש, על מנת לעצור את החשוד. כאמור, בתום סריקות באחד מאתרי הבניה, הצליחה המשטרה לאתר את החשוד שהסתתר על המנוף והורידו אותו אל הקרקע עד למעצרו.

מפקד מג״ב, ניצב בריק יצחק שיבח את פעילות הלוחמים ואמר: ״שלושה ימים של מצוד בלתי מתפשר הסתיימו בדיוק כפי שצריך עם המחבל עצור על הרצפה. לוחמי מג״ב, מתנדביו והיחידות המיוחדות של החיל פעלו בעוצמה, בתיאום ובנחישות – והוכיחו שוב שאין מקום בטוח למי שמבקש לפגוע באזרחי ישראל. אנחנו נרדוף כל מחבל, נגיע אליו – ונעצור אותו, בכל מקום ובכל שעה. לוחמי מג״ב הם חומת המגן של המדינה ונמשיך לעמוד בחזית, בעוצמה וללא היסוס.״

מפכ"ל המשטרה דני לוי, אשר ליווה את החיפושים אחר המחבל, שביצע את פיגוע הדריסה בחמישי האחרון, הודה לממ"ז מרכז, ניצב יאיר חצרוני,  למאות השוטרים, לוחמי מג"ב,  המתנדבים, כיתות הכוננות וגופי הביטחון הנוספים, על המאמצים הרבים, הנחישות והחתירה למגע, שהובילו למעצר החשוד על ידי שוטרי משטרת ישראל.

אחד מידידיי, שבתו בת תשע, לומדת בבית ספר חרדי בארה"ב. הוריה רצו מאוד לגמול אותה מאכילת ממתקים, שהייתה נפוצה מאוד בקרב ילדי ארה"ב. הם החליטו להגיש לה בארוחת הערב ירק ששמו ברוקולי ולנסות לשכנע אותה שזה טעים הרבה יותר מכל הג'אנק פוד והממתקים שהיא רגילה לאכול.

אך הילדה, כמובן, לא השתכנעה. ההורים ביקשו, ממש התחננו: "תנסי לטעום ותראי בעצמך כמה זה טעים!" אך היא לא הייתה מסוגלת להכניס זאת לפיה. וכצפוי, ההורים בכו והילדה בכתה. לאחר זמן רב, יום אחד היא פנתה אליהם בעצמה ואמרה: "הוריי היקרים, אהיה מוכנה לאכול את הירק, וזאת בתנאי אחד: שגם אתם תמלאו את בקשתי. מוכנים?" ההורים חשבו לעצמם מה כבר היא יכולה לדרוש מהם? והחליטו להסכים למלא את בקשתה, העיקר שתאכל את הברוקולי.

הם השיבו לה בחיוב ואמרו שימלאו כל שתבקש. הילדה החלה באכילת הירק והתאמצה להסתיר שאינה מסוגלת בשום פנים ואופן לאכול ממנו. כעבור חצי שעה סיימה לאכול, בשעה טובה. "נו, ומה את מבקשת מאיתנו?" שאלו. והיא ביקשה מהם לשבת, לא להתרגש, וגם לא ליפול מהכיסא כשישמעו את בקשתה… ההורים כבר החלו להבין שאולי הסתבכו בהסכמתם למלא את בקשתה, אך לא היו להם הרבה ברירות… "תזכרו שהבטחתם!" הקדימה ואמרה.

ההורים בלעו את רוקם כמה פעמים, ואז פתחה הילדה וביקשה: "אני רוצה שתגלחו את כל שיער ראשי, ולאחר מכן תקנו לי מטפחת, שבה אעטוף את הראש, וכך אלך לבית הספר."

ההורים, נפשם כמעט פרחה. האמא פרשה מהחדר, עברה לחדר אחר ופרצה בבכי נסער, וגם האב לא ידע את נפשו מרוב פלצות. "מה נפל לך על הראש?" הוא שאל את הילדה. אך היא אמרה רק מילה אחת: "הבטחתם!" והוסיפה: "אני מקווה שתקיימו את דבריכם ותעמדו במילתכם!" האמא התנגדה נמרצות, אך האב אמר לה: "אני מתכוון לעשות מה שהילדה אמרה, מבלי לדעת אפילו את הסיבות לדרישה המוזרה כל כך. מבחינתי, אם הבטחנו בצורה כה מפורשת, חייבים לקיים. אחרת, נאבד לגמרי את האמון אצל ילדתנו." וכך היה: הם קיימו את דברי הילדה, גילחו את ראשה לגמרי, הלבישו לה מטפחת. והנה האב לוקח את הילדה במכוניתו לבית הספר. גם נפשו של האב כמעט פרחה, אך הוא ביקש לשמור על האמון, כאמור.

והנה, בהגיעם אל שער בית הספר, הם נתקלים במכונית נוספת, שממנה יוצאת ילדה, חברת כיתתה, וגם היא מגולחת וראשה עטוף במטפחת… עיניו של האב יצאו מחוריהן, והוא פנה אל בתו ואמר: "תגידי, מה עבר על הכיתה שלכן? השתגעתן לחלוטין?" ועד שהילדה מספיקה להשיב, ניגש אביה של הילדה השנייה אל האב ואמר לו:

"אתה לא יודע איזו בת יש לך! אילו מידות טובות מעטרות אותה!" "מידות טובות?" תמה וזעק האב: "על מה אתה מדבר? הבת שלנו השתגעה ויצאה מדעתה, ועכשיו אני רואה שגם בתך מתנהגת בצורה דומה. צריך לבדוק מה קורה שם בבית הספר?!"

אביה של החברה פרץ בבכי וגילה לאב הנדהם מה באמת קרה כאן. "בתי חלתה במחלה, ולאחרונה עברה טיפולים כימותרפיים, וכל שיער ראשה נשר. היא התביישה מאוד להגיע כך לכיתה ונשארה בבית. כך עבר יום ועוד יום, שבוע ושבועיים, ולדבר לא היה סוף. היא סירבה ללכת לבית הספר.

הילדה היחידה שהתקשרה אליה כל הזמן ושאלה לשלומה הייתה בתך. הן דיברו ביניהן ארוכות, כשבתי סיפרה לבתך מה עובר עליה, ועל הקשיים והבושות שיהיו לה אם תצא כך מהבית. בשלב מסוים, בשיחתן לפני כמה ימים, אמרה בתך לבתי: 'אני מאוד מבינה אותך ויודעת מה עובר עלייך. ואני מוכנה לסייע בידך'. 'כיצד תוכלי לסייע לי?' שאלה בתי האומללה, 'ועכשיו תשמע, אבא יקר…'

היא פנתה אל בתי ואמרה לה: 'בואי נעשה עסק. גם אני אגלח את שיער ראשי, ושתינו נגיע לכיתה ללא שיער, ועם מטפחת לראשנו… תשומת הלב של החברות לא תוסט רק אלייך, אלא אל שתינו, ובכך תימנע ממך הבושה – אמנם לא לגמרי, אך שתינו נהיה יחדיו באותה סירה…'"

"בתי הסכימה לעסקה. היא רק לא האמינה שבתכם תעשה זאת… אך אמש התקשרה בתכם והודיעה לבתי שגילחה את שיערה, וכי כעת היא יכולה כבר להגיע לבית הספר. בתי נתנה את הסכמתה להגיע לכיתה…" האב שמע, ורגליו רעדו זו אל זו, והוא כמעט נפל ארצה מרוב התרגשות. שתי הילדות נכנסו יחד לכיתתן, וכך אכן נמנעה הבושה מהילדה החולה. ואדרבה: כל הילדות דיברו על הנושא מתוך רצינות וכובד ראש, שיתפו את שתי החברות עטופות המטפחת ברגשותיהן, וכך עלתה הכיתה ונתעלתה ברמת מוסריותה וערכיותה…

רק נתבונן: אילו נשמות טהורות מסתובבות בעולמנו, בני דורנו. בנוסף, נתבונן מה היה קורה אילו האב לא היה עומד בדיבורו, לא היה מסוגל לעמוד בדיבורו…

"כְּכָל הַיֹּצֵא מִפִּיו יַעֲשֶׂה" [במדבר ל', ג'] פירש רש"י: "לא יחל דברו – כמו לא יחלל דברו, לא יעשה דבריו חולין".

החיד"א הקדוש אומר בדרך רמז ודרוש: מי שלא יחל את דברו – כל מוצא פיו הקב"ה יעשה. מה שיוציא מפיו, הקב"ה ישמע. צדיק גוזר, וגם תפילתו תתקבל. ומי שאצלו מילה זו מילה, יש לו זכות ש"ככל היוצא מפיו ייעשה". כתב הגר"א: "אך העיקר לזכות בעולם הבא, באמצעות שמירת פיו". וזה יותר מכל התורה והמעשים, כי הפה קודש קודשים מכל הדברים הצריכים חיזוק.

שלוש הפטרות יש לפני תשעה באב: האחת – דברי ירמיהו, "שמעו דבר ה'", ולאחר מכן חזון ישעיהו. אומר ר' יונתן אייבשיץ: זה אומר לנו מה צריך לתקן – עיקר חטאי האדם הם בפה, ולאחר מכן לשמוע לשון הרע, ולאחר מכן חזון לתקן את הראייה.

פעם נכנס אדם אחד אל אדמו"ר חשוב ושאל אותו: "'אני רוצה שהרב יגלה לי את הסוד איך נעשים ל'בעל מופת' – אני רוצה להיות 'בעל מופת'! זה נשמע דבר מעניין וטוב: מוציאים איזה דיבור מהפה, והכול מתקיים! פלאי פלאים! ובפרט שבאמצעות זה שייך גם להרוויח קצת כסף בצד. ובכן'," ביקש היהודי מהרבי, "'למדני נא את דרכיך, איך נעשים ל'בעל מופת'…'". אמר לו הרבי: "'דע לך, שכל הסוד טמון בפסוק אחד בתורתנו הקדושה!'… 'כְּכָל הַיֹּצֵא מִפִּיו יַעֲשֶׂה'."

"וְאֵת֙ בִּלְעָ֣ם בֶּן־בְּע֔וֹר הָרְג֖וּ בֶּחָֽרֶב" [במדבר ל״א, ח׳] הוא בא… ותפש אומנתם לקללם בפיו, אף הם באו עליו והחליפו אומנותם באומנות האומות שבאין בחרב, שנאמר 'ועל חרבך תחיה' [רש"י].

בלעם ניסה לתפוס את אומנות ישראל ולקללם בפיו, אך אומנות זו לא צלחה בידו, מפני שטעה בהבנת עומקה של אומנות הפה. הוא חשב שאומנות הפה היא ככל האומנויות שאדם מצליח בהן בזכות כוחו ובזכות התמחותו. אך האמת היא שאומנות הפה, שישראל כה דבקו בה, כלל אינה מבטאת את כוחו של האדם, אלא זוהי רק צורה כיצד לזכות בכוחותיו של הקב"ה. הסיבה לכך שעם ישראל מצליח כל כך באומנות זו, היא רק משום שהם מבינים שאין זה מכוחם ועוצם ידם, אלא, אדרבה, טיבה של אומנות התפילה הוא בהנמכת ובענוות כוחו של המתפלל, ובהאדרת והעצמת כוחו של הקב"ה.

אך בלעם, בגאוותו, טעה וייחס כוח לפיו, כאילו בכוחו הם מתקללים. לעומת זאת, לעיתים בני ישראל תופסים באומנות האומות, אומנות החרב. זהו משום שהחרב, לעומת הפה, מסמלת את כוח המעשה. אם כן, במצוות, אינם מסתפקים בתפילה ובהשתדלות שהדברים ייעשו על ידי הקב"ה, אלא הם פועלים עם החרב, הם עושים מעשה ב"קום ועשה", כי כך ציווה ה'.

ולסיום, צריך לזכור: כשאנו מתפללים בשמונה עשרה בברכת "ולירושלים עירך", ומבקשים להוסיף פירוש למילים כאמור, אזי במילים "ותשכון בתוכה – כאשר דיברת"!

כדאי להיזכר בסיפור זה ולומר בפשטות רבה ככל האפשר: ריבונו של עולם, אתה הבטחת שתבנה את ירושלים ואת בית המקדש ותחזור לשכון בתוכה. אם כן, "ותשכון בתוכה – כאשר דיברת", עמוד בדיבורך וחזור לשכון בבית הגדול והקדוש שנקרא שמך עליו, במהרה בימינו אמן. כמה פשוט, כמה חזק וכמה אמיתי!

יהיו הדברים לע"נ מו"ר אבי הרב מאיר חי בן גולי'ט זצוק"ל

ראש הממשלה בנימין נתניהו פרסם אחר הצהריים (שישי) הודעה באנגלית, בה התייחס למבוי הסתום במשא ומתן לשחרור החטופים.

נתניהו ציטט את דברי השליח המיוחד למזרח התיכון, סטיב וויטקוף, שאמר אמש כי חמאס אינו מעוניין בהסכם הפסקת אש, וקבע: "חמאס הוא המכשול לעסקה לשחרור חטופים."

לדברי ראש הממשלה, "יחד עם בני בריתנו בארצות הברית, אנחנו שוקלים כעת דרכים אלטרנטיביות להשיב את החטופים הביתה, לסיים את שלטון הטרור של חמאס ולהביא שלום בטוח ובר קיימא לישראל ולאזור."

וְנִכְבְּשָׁה הָאָרֶץ לִפְנֵי ה' וְאַחַר תָּשֻׁבוּ וִהְיִיתֶם נְקִיִּם מה' וּמִיִּשְׂרָאֵל וְהָיְתָה הָאָרֶץ הַזֹּאת לָכֶם לַאֲחֻזָּה לִפְנֵי ה'. (במדבר לב, כב)

והנה מצינו במשנה בשקלים (פ"ג, מ"ב), שהיו מפרישים את השקלים מן הלשכה שהיו השקלים מונחים שם, ונוטלין מהן בשלש קופות, וכל קופה מהן של שלש סאין, וכתוב בהן אל"ף בי"ת גימ"ל, ורבי ישמעאל אומר יונית כתוב בהן אלפ"א בית"א גמל"א, משום שנאמר 'יפת אלוקים ליפת' שלשונו יפה, ואין התורם נכנס לתרום, לא בפרגוד חפות [שהוא כפל שיש בשולי בגדו], ולא במנעל ולא בסנדל ולא בתפילין ולא בקמיע [שלא יאמרו שנתן לתוכן מעות], שמא יעני ויאמרו מעון הלשכה העני או שמא יעשיר ויאמרו מתרומת הלשכה העשיר, לפי שאדם צריך לצאת ידי הבריות כדרך שצריך לצאת ידי המקום שנאמר 'והייתם נקיים מה' ומישראל', ואומר (משלי ג) 'ומצא חן ושכל טוב בעיני אלקים ואדם'.

כל מקום משום מראית העין אפי' בחדרי חדרים אסור

והנה מצינו בשבת (קמו, ב) במשנה, מי שנפלו בגדיו למים בדרך, מהלך בהן ואינו חושש, וכשמגיע לחצר החיצונה שסמוכה למבוא העיר שהיא בתוך העיר יכול לשוטחן בחמה, אבל לא כנגד העם, שמא יחשדוהו שכבסן בשבת, ובגמ' אמר רב יהודה אמר רב כל מקום שאסרו חכמים מפני מראית העין אפי' בחדרי חדרים אסור, ומה שמצינו במשנה ששוטחן בחמה הוא תלוי במחלוקת ור"א ור"ש אוסרים, וכן מצינו שם בגמ' (סד, ב), וכתב שם רש"י שלא יצא בשריון וקסדא ומגפיים, או שלא יקשור גמלים זה בזה שנראה שהולך בשבת, וכן לא בפעמון שעל בהמה ואפי' שאינו מוליד קול, ומבואר שחלקו האם מה שאסרו חכמים משום מראית העין מותר בחדרי חדרים כשלא רואים.

ובתוספות שם הביאו, שיש מפרשים שאין הלכה כרב, שהרי מצינו בגמ' בחולין (מא, א) שאין שוחטים לתוך גומא שלא יראה כצדוקים לעבודת כוכבים ובחצר מותר, אמנם כתבו שאין ראיה משם שיש לחלק בין מקום שבתוך חצרו נראה שמנקר את חצרו ואין חושדים בו למקום שאם יראו אותו בחצרו יחשדו בו כמו בשוק שאסור.

ובתוספות בחולין הביא שבירושלמי מצינו שיש ראיה במשנה דלא כשיטת רב, ונראה שהבבלי אין סובר כן שלא הקשה מהמשנה שם, וכן מה שהקשו בגמ' בעבודה זרה (יב, א) לגבי מי שנתפזרו לו מעותיו לפני עבודת כוכבים וכן מי שישב לו קוץ ברגלו לפני העבודה זרה שאם אינו נראה מותר, ומיישבים שאינו נראה כמשתחווה לעבודה זרה, ובירושלמי הוכיחו מזה שאין הלכה כרב, ובתוס' בעבודה זרה (יב, א) הביא, שרבינו נסים גאון נקט שאין הלכה כרב, ור"י סבר שהלכה כרב, וכן הביא ברא"ש בשבת (פכ"ב סי' ט), וכן פסק בשולחן ערוך (או"ח שא, מה) לגבי מי שנפלו בגדיו במים שאסור גם בחדרי חדרים, וכתב במשנה ברורה (ס"ק קסה), שדוקא מדאורייתא אסור בחדרי חדרים אבל בתקנות חכמים לא אסרו בחדרי חדרים, ובביאור הלכה כתב, שבאיסור דרבנן יש לסמוך על סברא זו וכן בדברי רבינו ניסים גאון מותר גם מדאורייתא.

מראית העין בכלאים

ובשולחן ערוך (יו"ד רחצ, א – ב) כתב, שאין אסור משום כלאים, אלא צמר רחלים ואילים עם פשתן, אבל צמר של שאר מינים, מותרים בפשתן, וכן קנבוס וכו', וחכמים אסרו מפני מראית העין משי עם צמר, לפי שדומה לפשתים, וכיום שמשי מצוי והכל מכירים בו, אין בו משום מראית העין ומותר עם הצמר ועם הפשתן, וכתב הרמ"א, שאסור לתפור בגד קנבוס מתחת בגד צמר במקום שלא מצוי קנבוס, משום מראית העין, ובמקום שמצוי מותר, ובש"ך (סק"ב) כתב, שבמדינותינו נוהגים היתר בבגד קנבוס כי הוא מצוי לרוב, וכתב הב"ח שכיון שמצוי נוהגין היתר אף על פי שלא נמצא מי שמכירו להבין שהוא בגד קנבוס.

ובחידושי רבי עקיבא איגר כתב, שהב"ח הסתפק בדין זה כיון שאין הכל מכירין בו שמשמע שצריך שהכל ידעו שהוא קנבוס, אמנם כתב שבמקום שתופר בענין שאינו נראה וכשאין חש מדאורייתא יש להקל בדרבנן בחדרי חדרים, והוסיף רעק"א שיש לדון להקל גם בדאורייתא אם התפר מתחת הבגדים וכדברי התוספת בשבת (סב, א) שכשהוא בהצנע גם בשוק מותר כיון שאם ידעו שהוא קנבוס, אין בזה איסור כלל.

אם באיסור דרבנן אסרו בחדרי חדרים

והנה מצינו בגמ' בכתובות (ס, א), נחום איש גליא אומר, צינור שמקלח מים מהגג שעלו בו קשקשין, וסותמים את קלוחו ומימיו יוצאים ומתפשטים לגג ודולפים לבית, ממעכן ברגלו בצנעא בשבת ואינו חושש, ומבואר שהוא מתקן כלאחר יד הוא, כיון שעושה כן ע"י שינוי, ובמקום הפסד לא גזרו רבנן, ואמר רב יוסף, הלכה כנחום איש גליא, ובתוספות הקשו, לשיטת רב שמפני מראית אסור גם בחדרי חדרים, היינו דווקא באיסור מלאכה מדאורייתא כמו שוטחן בחמה אבל לא כנגד העם שאם יראו יסברו שכבסן בשבת, אבל במקום שיראו רק מלאכה כלאחר יד שהיא מדרבנן לא גזרו חכמים לאסור בחדרי חדרים.

והנה המגן אברהם (או"ח שא, סקנ"ו) הקשה, לדברי התוס' שלא אסר רב בחדרי חדרים באיסור דרבנן, והרי מצינו שאסר בפעמון של הבהמה שנראה כיוצא לשוק והרי זה איסור מדרבנן ומה הקושיא לרב, וכתב הצל"ח (ביצה ט, א) לתרץ קושייתו, שתוס' כתבו שלהלכה אין איסור מדרבנן אבל רב סבר שיש איסור גם מדרבנן, אמנם בגמ' בחולין (מא, א) מבואר שרב סבר שאין איסור מדרבנן.

ובמנחת אליהו (ח"ב סי' יא) כתב לבאר שחלקו הבבלי והירושלמי, שמה שאמר רב שכל מקום שאסרו משום מראית העין אסור גם בחדרי חדרים, שאינו אותו איסור בחדרי חדרים כמו בחוץ, אלא שיש איסור של מראית העין בחוץ, ורב הוסיף שחכמים אסרו גם בחדרי חדרים ואינו אותו איסור אלא גם במקום שאין מראית העין.

העברת סולם לשמחת יום טוב

ובגמ' בביצה (ט, א) במשנה, בית שמאי אומרים, אין מוליכין את הסולם משובך לשובך, אבל מטהו מחלון לחלון, ובית הלל מתירין, וכתב הר"ן (ד, ב מדפי הרי"ף) שהוא סולם המיוחד לכך וניכר שהוא של שובך והטעם של ב"ש מפורש בגמ' שהרואה אומר שהוא צריך להטיח את גגו ועושה מלאכה ביום טוב וב"ה מתירין משום שמוכח שהסולם של השובך, ומבואר בגמ' שחלקו ב"ש וב"ה בדברי רב שכשאסרו משום מראית העין אסרו בחדרי חדרים, וברשות הרבים ודאי אסור, והרי"ף שפסק כדברי רב והרי הלכה כב"ה הרי סברו שגם ברשות הרבים מותר, ורבינו ניסים גאון כתב, שאין הלכה כדברי רב, ולכך סבר שברשות הרבים אסור ומ"מ התירו ב"ה ברשות היחיד.

והנה ברמב"ם (פ"ה הל' יום טוב ה"ד) כתב שאין מוליכים את הסולם של שובך משובך לשובך ברשות הרבים שמא יאמרו לתקן גגו הוא מוליכו, אבל ברשות היחיד מוליכו, ואף על פי שכל מקום שאסרו חכמים מפני מראית העין אפילו בחדרי חדרים אסור כאן התירו מפני שמחת יום טוב, ובראב"ד השיג עליו שהרי לא מצאנו דין זה בגמ' רק שתלו במחלוקת בית שמאי ובית הלל, וכן ביאר הרמב"ם בפי' המשנה (ביצה ט, א) ומבואר שהאיסור שבחדרי חדרים אסור התירו מפני שמחת יו"ט, ולא את האיסור של מראית העין ברשות הרבים, וכ"ז בדברי הבבלי, אבל לפי הירושלמי יש את אותו איסור גם בחדרי חדרים, כיון שאסרו משום מראית העין, וכן כתב לבאר את שאר קושיות הירושלמי, ולכך כתבו תוס' לחלק בין איסור דאורייתא לדרבנן לפי שלא אסרו חכמים בחדרי חדרים באיסור מדרבנן.

דם דגים

הנה מצינו בגמ' בכריתות (כא, ב), אמר רב, דם דגים שכינסו אסור, והקשו בגמ' שהרי מצינו שדם דגים, ודם חגבים מותר ואפילו לכתחלה, ומתרצת הגמ' שמדובר שלא כינסו, ורב אמר כשכינסו, ומקשים שהרי מצינו שמותר בכינסו, ומתרצי' שיש חילוק אם יש בדם קשקשים שנראה שהוא דם דגים, ורב אסר כשאין בדם קשקשים, וברש"י כתב שמחליף בדם בהמה והרואה יאמר שמותר לאכול דם.

ובשולחן ערוך (יורה דעה סו, ט) כתב, דם דגים אע"פ שהוא מותר אם קבצו בכלי אסור משום מראית העין, לפיכך אם ניכר שהווא מדגים כגון שיש בו קשקשים מותר, והביא בחדושי רבי עקיבא איגר, שמבואר בדברי רש"י שדוקא אם היה בדם קשקשים אבל אסור להניח שם קשקשים מתחילה עבור זה, וכן מבואר שם בתוס'.

ובדרכי משה (סק"ט) הביא מתשובות הרשב"א, שמכאן אנו לומדים שאין דמים אלו אוסרין כשנתערבו עם אוכל אחר כיון שאם ידוע שהם של דגים הם מותרים וכל מה שאסור משום מראית העין לכך מותר בתערובת.

בשר בחלב שקדים

והביא שהמהרש"ל (יש"ש פכ"ה סי' נב) למד מכאן לאסור לאכול בשר עוף בחלב שעושים משקדים, אלא אם כן הניחו מן השקדים אצלו משום מראית העין, אמנם כתב, שאין הכרח בדבריו לפי שדם איסורו בכרת ולכך יש להחמיר משום מראית העין, משא"כ בשר עוף בחלב שהוא רק מדרבנן, וכן המנהג פשוט להתיר.

וכתב הרמ"א (יו"ד פז, ג) שנהגו לעשות חלב משקדים ומניחים בה בשר עוף, הואיל ואינו רק מדרבנן, אבל בשר בהמה, יש להניח שקדים ליד החלב, משום מראית העין, והוכיח מכאן רע"א שמשמע שמותר להניח קשקשים בתוך דם דגים.

ובש"ך (סק"ו) כתב, שמדובר בבישול שאל"כ גם בבשר בהמה אין איסור מדאורייתא ואי"צ להניח שקדים, וכן מוכח בתורת חטאת, אבל במהרש"ל (פכ"ה סי' נב) נקט, שגם בעוף יש להחמיר ולהניח שקדים שגם בדרבנן חוששים למראית העין, וכן הוכיח מהגמ' בשבת (דף סד, ב) שאין יוצאים עם פעמון שבצוואר הבהמה ואפי' שאין משמיע קול, ופירש"י דהיינו למכור בשוק ואפי' שאיסור מקח וממכר בשבת אינו אלא מדרבנן.

ובט"ז (סק"ד) הביא, שהגם שדברי הרמ"א נכונים וכבר התפשט המנהג כן, מ"מ נראה שיש להניח לכתחילה שקדים גם ליד עוף, ובמקום שאין לו שקדים אין לאסור לאכול בשביל זה שכל מה שאפשר שיתקן וכמו שמצינו לגבי חלב אישה שחששו למראית העין ובדיעבד מותר, וכן משמע בלשון הרמ"א שכתב שיש להניח, ובפתחי תשובה (סק"י) כתב, שיש לחלק בין סעודה גדולה שיש יותר לחוש למראית העין, משא"כ כשמבשל בביתו ויודעים שזה שקדים שיש פחות לחוש, ובפלתי (סק"ז) כתב להקל בחלב שקדים, לפי שאינו חלב אלא מי פירות ואינו כדם דגים ורק דומה לחלב שהוא לבן, וכן שכיון שמצוי הרואה לא יחשוד.

ברכה מדרבנן

בשו"ת הרשב"א (ח"א סי' תקכה) הקשה השואל, לגבי עיסה שיש בה שותפות של ישראל וגוי, שאם יש בה שיעור של הפרשת חלה בחלק של הישראל חייב להפריש חלה, והקשה האם חייב לברך על ההפרשה כיון שכל מה שחייבו ברכה הוא משם מראית העין ולא מן הדין שנאמר 'עריסותיכם', והשיב הרשב"א, שיש לברך לפי שכל שהצריכו חכמים להפריש או לשחוט מאיזה טעם הרי"ז מצוה מדרבנן ומברכים.

איסור מפני החשד ואיסור מראית העין

באגרות משה (או"ח ח"א סי' צו) כתב, לגבי נסיעה ברב שבת סמוך לשקיעה , שאין בזה איסור משום מראית העין כיון שאין שום איסור לעשות מלאכה לאנשים שלא הדליקו נרות שבת, שכל מה שאסרו משום מראית העין היינו כשיש איסור בדבר משא"כ כשיש נשים שטועות וחושבות שמזמן הדלקת הנרות אסור אף לאנשים, לא שייך לאסור בזה משום מראית העין, שהרי יכולים לברר את האמת שלאנשים מותר כיון שעדיין לא קבלו שבת.

וכתב (או"ח ח"ד סי' פב) לייסד, שיש איסור חשד מדאורייתא בפסוק 'והייתם נקיים מה' ומישראל' שמחויב שלא לעשות דברים שיחשדוהו, וכן מצינו בגמ' בשבת (כג, א) באחד מהטעמים שצריך להניח פאה בסוף שדהו משום חשד, שעצם ענין החשד הוא האיסור, ויש עוד איסור משום מראית העין, באופן דלא שייך חשד לפי שהוא עושה דבר היתר והכל רואים מה שעושה רק שיבואו לדמות לדבר האסור, והוא דין מדרבנן כמו שמצינו (שבת יז, ב) לענין שיעבוד גוי עבורו בקבלנות שאין לחשוש מצד חשד כיון שיכול להראות כשכיר יום, מ"מ אסרו שלא יהיה מקום לבעלי לשון הרע לדבר עליו, וכן מי שנפלו בגדיו במים בשבת, שרש"י כתב שיחשדוהו שכבסם שהאיסור מצד עצמו ולא משום החשד, וכשאמרו בגמ' שהאיסור מפני החשד הוא דין מדאורייתא משום 'והייתם נקיים מה' ומישראל'.

ובאגרות משה (אה"ע ח"ב סי' יב) כתב לגבי מה שמותר לגלח את הזקן במספרים כעין תער ולא אסרו משום מראית העין אף ששם הוא מאיסורי לאוין, שהם חמש לאוין, ואולי הטעם משום שברוב הפעמים ניכר למי שרגיל להתגלח שאינו גלוח של תער, לא אסרו בשביל פעמים רחוקים שלא ניכר, ואף שהם מצוים גם בין אנשים שאין מתגלחים, מ"מ כיון שניכר למי שמתגלח הרי"ז כידוע לכל, דחברך חברא אית ליה, וידעו שמתגלח במספרים ובסם וכדומה ולא בתער, ועוד יש לומר, כיון שידוע שאפשר לגלח כעין תער בדבר המותר לא יחשדוהו, ואף שבעוה"ר יש שמגלחים בתער, מ"מ אין לאסור עתה מה שלא אסרו מתחלה, וגם למי שמכיר אותו לא יהיה שום חשד כיון שהוא בחזקת כשרות ומי שאין מכירו אין חשש שילמד ממנו כיון שכבר יש עבריינים.

מאכל פרווה שנראה חלבי

בשו"ת חשב האפוד (ח"א סי' כ) כתב לדון אם מותר לאכול לחם ממורח במרגרינה עם בשר, וכתב שלדעתו זה מותר בלי ספק כיון שכל מה שהקפידו חכמים הוא בחלב שקדים עם בשר בלי היכר שקדים, כי סתמא דמילתא חלב אינו עשוי משקדים, אבל מרגרינה כיום מצויה כמו חמאה והרואה אוכל לחם ממורח נופל תכף ספק בלבו אם זאת חמאה או מרגרינה ואם כן אין בזה שום צד מראית עין.

בשו"ת שבט הלוי (ח"ט סי' קנז) כתב, האם מותר לאכול שניצל פרווה עם גבינה, אם יש בזה משום דין מראית עין, כיון שהיום מפורסם מאוד שאינו בשר כלל, לא שייך בזה מצוה, וכתב, שהרי שאפשר לומר שלא גזרו רק בדבר שהוא חלב באמת אלא שהתורה לא אסרה, אבל חלב שקדים נקרא רק כן בשם משאל, וכיו"ב כאן שאינו לא בשר ולא נקרא בשם בשר והוא ק"ו משקדים ואם גזרו שם בבשר בהמה אין הכרח לחדש גם כאן גזרה, וכן נקט בדרך למוד זכות על אלו שעושים כן.

לכבס בתשעת הימים מפני מראית העין

וכתב עוד (ח"י סי' פא), בענין מכבסה של יהודי אשכנזי, מראש חודש אב עד שבוע שחל תשעה באב, אם מותר לכבס לצורך ספרדים, שיראה להחמיר, ואפילו לפי מה שהקל בערוך השולחן בכובסת ישראל לצורך נכרים דוקא אם מפורסם שהיא כובסת שלהם, משא"כ כשמכבס גם לאשכנזים שיש מראית עין, וגם לאלו שמצדדים באחרונים להקל באיסור של מראית עין משום חשש אבוד פרנסה בשאלה זו לא שייך סברא זו, כי לפי המציאות גם כשלא יכבס ימים ספורים בין ר"ח לשבוע של ט"ב, לא יאבד את פרנסתו מזה, ואם נתנו למכבסה לפני ר"ח אב יש מקילים גם לצורך ישראל כיון שבכביסה לאחרים אין מנהג איסור, וצריך לעיין בזה למעשה, עכ"פ לא יעשו בפרהסיא.

אפיית פת ומיני מזונות בגבינה וחלב

כתב בשו"ע (יו"ד צז, א) אין לשין עיסה בחלב שמא יבוא לאכלה עם בשר ואם לש כל הפת אסורה אפילו לאכלה לבדה מפני הרגל עבירה, והוא עפ"י הגמ' בפסחים (ל, א), וכתב הט"ז, שיש גם איסור בכלים פרווה שהשתמשו בהם בבשרי שמא יבוא לאכול בחלב, וצריך להכשירה ואפי' בדיעבד אסור, אמנם בפרי חדש (סק"א) כתב, שרק בלחם יש חשש שיתערב עם בשר וחלב כיון שיכולים לטעות, אבל דברים אחרים כגון מדוכה וכדו' כשחוזר ומייחד הרי זהיר בזה, ויש שכתבו שאין מחלוקת שבמקום שיש ספק שיבוא ויכשל אסור ואם ייחדו לכך ולא יטעה בזה מותר, וא"כ לכאורה יש את הטעם גם במיני מזונות שבחזקת פרווה יש לגזור עליהם.

סימן ושינוי צורה

בגמ' (שם לו, א) נקט רש"י שאם אוכלו מיד מותר, והרי"ף והרמב"ם נקטו שאם שינה את הצורה וניכר שהוא חלבי מותר, וכ"כ הרשב"א בתורת הבית הקצר, ופסק בשו"ע כשני הפירושים שע"י שינוי צורה וכן דבר מועט מותר אפי' לכתחילה לאפותן ולאכלן, ומסיק רמ"א ע"ז ולכן נוהגין ללוש פת עם חלב בחג השבועות גם בשומן לכבוד שבת כי כ"ז נחשב כדבר מועט גם כי צורתן משונה משאר פת.

ובהגהות שערי דורא כתב, שיש לחוש לכתחילה לעשות במילוי של בשר סימן שהוא של בשר דהיינו שיניח עליו קצת עצמות ובשר, ובשל חלב יעשה סימן שהוא של חלב שיניח עליו קצת גבינה, והביא בדרכי תשובה (סקכ"ב) בשם שו"ת תפארת אדם להקל בזה אלא שכיון שעושה סימן שמשונה מכל פת מותר כיון שיבוא לשאול, משא"כ בנחתום לא יועיל שיעשה שינוי כיון שלא ישאלו אא"כ מפורסם שהוא חלבי.

ובגליון מהרש"א (אות ב) הביא מתשובות דת אש, (סי' יב) להתיר לחתוך בו אותיות 'חלב' על הפת לאחר האפיה, אמנם כתב שלא ישגיח בסימן, ולכאורה להניח עליו פתק שהוא חלבי דומה לנידון זו דיש חשש פן לא ישגיח בסימן, איברא ובדרכי תשובה (סקי"ט) וכתב שמועיל שינוי כל דהו שיהיה ניכר לעין הרואים, אמנם יש לחוש שיאכל מקודם הצד שיש בו השינוי וההיכר ואח"כ יאכל הנשאר עם בשר, ואפשר לחלק כיון שאין אוכל את המדבקה תשאר עד שיגמור לאכול, ובכתב סופר (חיו"ד סי' סא) כתב לחלק אם לש מתחלה שאסור לחלק ואם זב תחת התבשיל חלב יש מקום להתיר בזה כיון שינו עושה כן מתחילה.

גודל הזהירות ב'והייתם נקיים'

ובשו"ת חתם סופר (ח"ו סי' נט) כתב, שכל ימיו היה מצטער על המקרא הזה 'והייתם נקיים מה' ומישראל' שיש שני חובות של נקיות מה' יתברך ונקיות מישראל עמו, ויותר אפשרי לצאת ידי החוב הראשון בידי שמים מלצאת בחובת נקיות הבריות, לפי שהם חושבים מחשבות זרות ועונשו קשה יותר עד לאין מספר ממי שאינו יוצא ידי שמים ח"ו, כמו שמצינו ביומא (פו, א), בענין חלול ה' שאין לו כפרה כלל, וכתב שמה שמצינו בקהלת (ז, כ) 'אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא' שכוונתו שאפי' כשעושה טוב א"א שלא יחטא, וכן בני גד שנאמר להם דין זה, לא יצאו מחובת המקרא ולכך גלו ראשונים לפני כל השבטים כמו שנא' (משלי כ, כא) 'נחלה מבוהלת בראשונה ואחריתה לא תבורך', וכן מבואר במדרש (במדבר רבה כב, ט).

לתגובות והארות: pilpul613@gmail.com

סערה חדשה סביב חברת התעופה הספרדית וולינג (Vueling): החברה פרסמה היום (שישי) את זהותו של הטייס שהיה מעורב בתקרית האנטישמית בוולנסיה, במסגרתה הורדה קבוצה של כ-50 ילדים יהודים מטיסה בשל שירת שירים בעברית.הטייס, איוון צ'יריבאייה, שימש בעברו כמדריך טיס לשניים ממחבלי ה-11 בספטמבר 2001, שהתרסקו אל תוך מגדלי התאומים בניו יורק.

לדברי חברת התעופה, צ'יריבאייה, במקור מהאיים הקנריים, הוא טייס בוולינג מאז שנת 2006, וצבר בקריירה שלו יותר מ-12,500 שעות טיסה. בנוסף, הוא עובד כמדריך טיס בבית ספר לטיסה עצמאי, שם, לטענת וולינג, "הכשיר יותר מ-100 טייסים מרחבי העולם בתפעול טיסה".

הקשר המטריד בין צ'יריבאייה לפיגועי ה-11 בספטמבר נעוץ בעברו כמדריך טיס בחברת "ג'ונס תעופה". שם, כך דווח, "נעזרו" בשיעורים שקיבלו ממנו שניים ממחבלי אל-קאעידה: מוחמד עטא, ראש החוליה שריסק מטוס לתוך מגדל התאומים הצפוני, ומרואן אל-שהי, שריסק מטוס לתוך המגדל הדרומי. השניים, שהגיעו עם ידע מסוים בטיסה מבית ספר אחר, "היו זקוקים לשיפור המיומנויות" לשם ביצוע פיגוע הטרור הקטלני.

צ'יריבאייה נחקר בעבר על ידי ה-FBI במסגרת הקשר שלו לפרשה, אך לא נמצא אשם בדבר. עם זאת, רישיון הטיס שלו לא חודש בארצות הברית, והוא נאלץ לחזור בשל כך לספרד בשנת 2002.

הכאב, ובעיקר תחושת האכזבה, ניכרים היטב בקולו של הרב משה גפני, גם כשחלף כבר למעלה משבוע מאז הכריזה יהדות התורה על פרישה מהקואליציה, בעקבות פגישת הפיצוץ בלשכת יולי אדלשטיין. "לא הפרישה היא שמכאיבה לי", מבהיר הרב גפני בשיחה עמי שלשום –  שעות ספורות לאחר החלטת הליכוד להדיח את אדלשטיין מראשות ועדת חוץ וביטחון ולמנות תחתיו את ח"כ בעז ביסמוט. "מה שמכאיב זו ההתנהלות של יולי. על כך האכזבה".

מדוע אתה כה מאוכזב ממנו, האם תלית בו תקוות מיוחדות? אני שואל. "אני אישית לא הייתי בוועדה שעסקה בזה", משיב הרב גפני (חברי הכנסת הרב מקלב והרב אשר היו מטעם דגל התורה – א.ז), "אבל אני חבר של אדלשטיין שנים ארוכות בכנסת. ולכן הרמתי לו פעמיים טלפון ושאלתי אותו ישירות: 'יולי. מה קורה. מה עם החוק'. הוא ענה לי: 'מחר אני מציג אותו', והמחר הזה נמשך ונמשך, ונדחה בכל פעם בתירוצים אחרים. בינתיים עד לרגע זה, למרות שכבר התפטרנו, הוא לא הציג את החוק. האיש לצערי לא דיבר אמת".

במשך שנים קימת מחלוקת סמויה בכנסת – איזו ועדה חשובה ויוקרתית יותר  – ועדת חוץ וביטחון או ועדת הכספים. בשני המקרים, ראשי הוועדות הללו שקולים לתפקיד של שר בממשלה. אדלשטיין שהבין לאחר הקמת הקואליציה שלא יקבל תפקיד שר בכיר (נבחר בפריימריז רק במקום ה-18 בליכוד), ביקש להתמנות ליו"ר ועדת חוץ וביטחון, ונתניהו נענה לבקשתו. בדיעבד יש להניח, שהוא מתחרט על כך.  

גפני שכיהן עד התפטרותו כיו"ר ועדת הכספים, שכאמור נחשבת בסדר גודל דומה לוועדת חו"ב, מנדב מניסיונו כדי להסביר את המחדל של אדלשטיין. "בכל חוק, לבטח בחוק עם משמעות ציבורית רחבה, מגיש היו"ר נייר מסודר עם נוסח הדברים כדי שהצדדים יראו, יתרשמו, יביעו הערות ויתקדמו. והנה כאן במשך יותר משנה, אין כלום. המשמעות: במשך חודשים ארוכים ויותר, לא התקדמנו לשום מקום. כאשר הגענו לגדולי ישראל, הם ביקשו מאתנו שנציג את החוק ולא היה לנו שום נייר מסודר. הכול היה בעל פה. אנשים חשבו שהמצאנו ובדינו מליבנו את הפרטים. כך לא עובדים".

אני מחזיר את גפני לאותה ישיבה סגורה, שבה נדרשו הנוכחים להשאיר את הטלפונים בחוץ, ולצפות במסמך רק על מסך מחשב. מדוע, אני שואל, נקט אדלשטיין בצעדים קיצוניים כאלה? "הוא פחד", עונה הרב גפני. "זו דעתי. הוא ידע שהחוק הזה יקומם עליו גם את הציבור החרדי וגם את נציגי המילואימניקים. אז הוא התחמק. כאמור אפילו אחרי ההתפטרות, כשנדרש להציג את הנוסח הוא סירב. אמר: 'תביטו במסך, אבל לא תקבלו עותק'. אינני מכיר דבר כזה. גם לא אחרי כל כך הרבה שנים בכנסת".

המפלגות החרדיות לא היו מעורבות בהדחת אדלשטיין ובבחירת ביסמוט תחתיו

כאמור, הרב גפני מדבר על הדברים הללו במרחק של שבוע וחצי, ועדיין הוא נסער. "אני ממש לא מבין מדוע הוא התנהג באופן הזה. לא עשינו לו מעולם כל רע והוא נהג בחוסר שקיפות ובצורה לא הוגנת, כאשר נמנע מלומר לנו את האמת. אף אחד לא מבין את זה. אין הסבר ברור. אני לא מחדש בדברים הללו שום דבר. אלו העובדות שהיו וגם אתה מכיר אותן".

בסביבתו של אדלשטיין ניסו להמציא השבוע גרסה מחודשת על מה שהיה. הדברים נשמעו גם בתקשורת על ידי כתבים (מטעם) שתודרכו כנראה על ידו. לדבריהם, אדלשטיין הסכים ערב התקיפה באיראן לחלק מפרטי נוסח החוק, רק כדי לצמצם את חילוקי הדעות כמה שאפשר, על מנת למנוע את פיזור הכנסת. אולם הוא לא הסכים לכל פרטי החוק.

אלא שגרסה זו סותרת את עדותו המפורטת של ח"כ הרב יעקב אשר, שאמר כאן. בשבוע שעבר: "כל הסעיפים, לרבות השנויים במחלוקת, נדונו באותה ישיבה, אני מוכן לעבור בדיקת פוליגרף", הדגיש אז.

שאלתי את הרב גפני אם הוא מכיר את גרסת "ליל התקיפה". "שמעתי", הוא משיב ביובש, "אבל איני מבין את הקשר. הרי מדובר במחדל של שנה שלמה. לא נייר, לא נוסח, לא כלום. זה לא עניין של ערב התקיפה. החוק היה אצלו זמן רב קודם. אז על מה אנחנו מדברים?"

הוא ממשיך ומחדד: "תאר לעצמך אותי כיו"ר ועדת הכספים, מקבל חוק מהממשלה ומתדיין סביבו שנה שלמה בלי לפרסם שום דבר. לא מתקבל על הדעת. אבל זה בדיוק מה שהיה. ומה התוצאה? הסתה גוברת נגד לומדי התורה ונגד הציבור החרדי. זו הייתה הפגיעה האמיתית".

על השאלה האם היו מעורבים מאחורי הקלעים בהדחתו של אדלשטיין, משיב הרב גפני בפשטות: "אנחנו לא מינינו אותו, ולא דרשנו את הדחתו. דרשנו רק דבר אחד: שיעביר את החוק שעליו התחייב נתניהו בהסכם הקואליציוני. אם יולי מסוגל בבקשה. אם לא שיבוא מישהו אחר".

גם על הפרסומים לפיהם החרדים העדיפו את מינויו של ח"כ ביסמוט, מבהיר גפני: "הוצאנו הודעה מפורשת שאין לנו שום העדפה. איננו קובעים לליכוד ולא מעורבים בשיקוליו. רק דרשנו את העברת החוק. התקשורת ייחסה לנו עמדות שלא היו, דיווחים שקריים. גם אנחנו וגם ש"ס הודענו שאין לנו יד ורגל במינויים הללו".

הסיטואציה החריגה בוועדת הכספים וחידוד המסר לנתניהו: "נחזור רק עם חוק"

מאז פרישתו הדרמטית מראשות ועדת הכספים, זוכה הרב משה גפני, לשטף של מכתבים ושיחות טלפון מראשי המשק, אישי ציבור, מנכ"לים ובכירים במשק הישראלי, כולם מבטאים  צער על עזיבתו. התדמית שהותיר אחריו בראשות הוועדה הנחשבת למורכבת ביותר בכנסת, של ניהול מקצועי, מיומן ואחראי מחלחלת היטב גם מחוץ לגבולות הפוליטיקה.

השבוע, ביום שני, נצפה לפתע ח"כ גפני כשהוא יושב על כיסא היו"ר באולם ועדת הכספים. הדבר עורר מיד גל ספקולציות תקשורתיות: האם ההתפטרות הייתה סמלית בלבד? האם פרישת דגל התורה מן הקואליציה הייתה מהלך טקטי ותו לא? לאור הדברים הללו, אין מנוס מלשאול: האם אתם באופוזיציה על מלא?

בפעם הראשונה מאז תחילת השיחה, הרב גפני מעלה חיוך. "לא נשארתי לשבת על שום כיסא. פרשנו לאופוזיציה על מלא, ולא נחזור לקואליציה עד שהחוק יעבור. עם זאת, נשארתי חבר ועדה. לא עזבתי את הכספים, עזבתי את ראשותה".

ומה באשר לישיבה הנשאלת? הרב גפני מסביר: "זה היה דיון על חוק הפיצויים לאזרחים בעקבות המלחמה. חוק שאני עצמי קידמתי עוד בטרם הפרישה. היו"ר הזמני, ח"כ אופיר כץ, ביקש ממני לנהל את הדיון בהיעדרו, עם ח"כ הרב ינון אזולאי. היה לי עניין לגמור את זה.  הציבור מחכה לפיצויים. לאחר שהחוק עבר, חזרתי למקומי כחבר ועדה מן המניין, כפי שיהיה מעתה והלאה עד העברת חוק הגיוס".

ההומור לא נעלם מעיניו. "קראו לזה 'מ"מ של המ"מ', בדיחה נחמדה. אבל אנו באופוזיציה, ולא נשוב כל עוד החוק אינו עובר".

האם בינתיים מתקיימות שיחות בינך לראש הממשלה? אני מנסה להבין. "נתניהו רוצה שנחזור. הבהרנו לו שנחזור רק בתנאי אחד: העברת החוק. אין לנו עניין להיות סתם באופוזיציה, אבל אין לנו עניין להיות גם בקואליציה ללא חוק הגיוס. הוא מנסה לקדם את החוק. מעבר לזה אין לנו שום דיבורים אחרים".

אתה מאוכזב ממנו? אני שואל בהקשר של נתניהו. "בוודאי שכן. הוא האחראי. אמרתי לו את זה ישירות. זה נכון שיותר ויותר התברר שיולי אדלשטיין עיכב ומעכב. אבל נתניהו נושא באחריות לדברים. איתו יש לנו דין ודברים וממנו אני מבקש את החוק. לא מיולי".

איך זה מקרב אותנו לבחירות? אני מנסה לחדד. "אם לא יהיה חוק, יהיו בחירות. חד משמעי. אבל אני עדיין מקווה שלא נגיע לבחירות מוקדמות. אני לא רוצה שאנחנו נגרום לממשלה ליפול. ואני לא אוהב את זה. אבל ברור לכולם: אם לא יהיה חוק, אין ממשלה ויהיו בחירות".

כיצד השיב גפני על השאלה הישירה: האם ידע מראש על התקיפה באיראן? 

מיד לאחר בחירתו ליו"ר ועדת חוץ וביטחון, התייצב ח"כ בעז ביסמוט בפני המצלמות והצהיר כי מטרתו הראשונה היא להעביר את חוק הגיוס. האם להערכתך הוא אכן יוכל לעמוד במשימה? אני שואל את ח"כ הרב משה גפני. "אדלשטיין נמנע מלעשות זאת, כי כנראה נבהל מהלחצים ומההפגנות הקשות שהופנו נגדו. אף אחד לא אוהב שמפגינים לו מול הבית. גם נגד ביסמוט כבר החלו הפגנות. אגב, הם מפגינים גם ליד ביתי. אלה התקפות לא פשוטות. אני מקווה שביסמוט יעמוד בלחץ ויביא את החוק".

שעה קלה לפני שיחתנו, התפרסמה ב"כאן 11" ידיעה של הכתב מיכאל שמש לפיה יו"ר ש"ס, ח"כ הרב אריה דרעי, שוקל לפנות למועצת חכמי התורה כדי לדון בחזרה לממשלה, לאחר שאדלשטיין הודח סופית ובאם ייקבע מועד מוסכם לאישור חוק הגיוס. אני שואל את הרב גפני: האם גם אתם שוקלים לפנות לגדולי ישראל בבקשה לחזור לממשלה באותם תנאים?

"למיטב ידיעתי, הרב דרעי הכחיש את הדיווח", משיב הרב גפני ומוסיף: "למדנו מהטעויות של תחילת הקדנציה. לא שמנו את נושא הגיוס בראש סדר העדיפויות, לפני הרפורמה ולפני התקציב. זה התגלגל כפי שהתגלגל, כי לא היינו נחרצים די הצורך מול ראש הממשלה. זו הייתה טעות – ולא נחזור עליה".

לדבריו, "גם אם נגיע למצב של חקיקה, נשאל את גדולי ישראל האם לחזור בתחילת התהליך או רק לאחר אישור סופי. מה שיורו לנו, נעשה. אבל כל עוד לא החלה חקיקה של ממש, ההוראה היא: לא לחזור. גם לא לאחר הדחת אדלשטיין".

לקראת סיום השיחה, אני שואל את השאלה שרבים רצו לשאול: האם ידע מראש על התקיפה באיראן, והאם הדבר השפיע על המשא ומתן הלילי עם ח"כ אדלשטיין? לרגע, קצב הדיבור נעצר. הרב גפני בוחר את מילותיו. "לא הייתה שום השפעה על החוק או על ההשלכות הפוליטיות שלו. לגבי מה שידעתי או לא ידעתי, לא דובר על כך בפגישה".

אני מזהה התחמקות, אז אשאל אותך ישירות לסיום: לפי מקורות חוץ, חתמת על פי בקשת נתניהו על מסמך סודיות ואז הוא גילה לך מראש על התקיפה. היו מתי מעט שידעו. האם היית ביניהם? "תשובתי היא כזו", משיב הרב גפני: "אני מודה לקב"ה על הניסים והנפלאות שהוא עשה עמנו. כולם אומרים את זה, ואני אומר זאת ביתר שאת בגלל מידע נוסף, ולא אוסיף".

לא הרבנים ולא הנציגים החרדים: מי באמת עומד מאחורי הדחת אדלשטיין?

למרות ההכחשות התקיפות מצד יהדות התורה וש"ס על כל מעורבות בהדחת חה"כ יולי אדלשטיין מראשות ועדת חוץ וביטחון, בחרו גופי תקשורת מהשמאל ובראשם עיתון "הארץ" לקבוע כעובדה מוגמרת כי הרבנים הם שהחליטו, והנציגים החרדיים הם שביצעו.

הכותרת הראשית בעיתון נוסחה כך: "הרבנים החליטו ונתניהו הדיח את אדלשטיין כדי לקדם השתמטות". שורות הכתבה נכתבו בטון עכור שנשאב, כך נדמה, משיח תעמולה משנות השלושים של המאה הקודמת. רק החליפו את המילה "יהודים" ב"חרדים" וקיבלתם את אותה תבנית ארסית: "מאחורי הקלעים במחשכים, החרדים ניהלו את התהליך כולו".

ואם לא די בכך הושלם הדמיון בקביעה המקוממת שזו הפעם הראשונה בה יו"ר ועדה ביטחונית בכנסת מונה "בידי כמה רבנים ישישים" לצורך קידום חוק "השתמטות המוני". גם אם לא היה שום קשר בין הרבנים לבין ההדחה, מה חשוב? השנאה כבר הופצה, והכתם הוטבע.

אלא שמי שטרח לבדוק, שמע גרסה אחרת בתכלית: לא הרבנים, אלא ראש הממשלה עצמו, הוא שיזם את ההדחה, בין היתר בשל משקעי עבר מול אדלשטיין, שניסה לייצר מהלך עצמאי (פוטש עם גלנט) אחרי השבעה באוקטובר. בליכוד, אגב, לא מכחישים זאת. אלא שזה לא מפריע למהנדסי התודעה לשוב ולהצביע על החרדים, כי הם תמיד אשמים, גם כשאין היגיון.

כך בדיוק הפך גם חוק הגיוס ל"חוק ההשתמטות", בדיוק כמו שהרפורמה המשפטית הפכה בזמנו ל"מהפכה המשפטית". הדבר נעשה בדיווחים רשמיים בערוצי החדשות, כאשר המאזינים מתרשמים בתמימות, שכך באמת נקרא החוק. מכאן ועד לסקרי דעת הקהל הדרך קלה והתוצאות בהתאם נגד החוק.

מי שניסה לקעקע את הטענה הזו השבוע היה השר מיקי זוהר. בראיון לחדשות 12, כשהופנתה אליו השאלה על "חוק ההשתמטות", השיב בשקט: "זה בדיוק ההפך. החוק מדבר על ערך לימוד התורה, ובמקביל כולל יעדי גיוס". זוהר אף טרח להביא נתונים.

המראיין, עודד בן עמי, נותר ללא מילים. הכינוי התקבע, אבל לא תאם את המציאות. הכתבת הפוליטית ניסתה לחלץ אותו עם הסבר מגומגם, אך המספרים שהציב זוהר לפניה דיברו בעד עצמם.

חוק הגיוס כקפיץ פוליטי: מי מתלהם, מי מתקדם, ומהן ההערכות למועד הבחירות?

לצד לוח הזמנים הצפוי להעברת חוק הגיוס, נרשמת בזירה התקשורתית תופעה מקבילה של "הנדסת תודעה" מסוג אחר: קידום אישי של דוברים, פרשנים ומרואיינים קבועים שמצטיינים בהתלהמות אנטי-חרדית או בביקורת בלתי מרוסנת נגד הממשלה.

כך, למשל, הפך הפרשן ברק סרי, לדובר שטוף מסרים בנושא חוק הגיוס. סרי, שניסה בעבר את כוחו באשדוד ונכשל, מסתמן כמי שמבקש לפלס את דרכו לכנסת הבאה ברשימתו של בנט, ואולי אף ברשימת ליברמן. את תעודת הכניסה הוא מנסה להרוויח דרך קמפיין אגרסיבי נגד חוק הגיוס.

לצידו בולטת עו"ד שבות רענן, מהציונות הדתית, שהתבלטה בשיח תקשורתי חריף בנושא הגיוס. גם היא, כך נראה, תמצא עצמה באחת ממפלגות המחאה, אולי בזו של יועז הנדל, המכונה "מפלגת המילואימניקים". גם שמות כמו שקמה ברסלר ודומיה כבר מסומנים כמי שישוריינו על ידי יאיר גולן ב"הדמוקרטים".

התהליך כולו לגיטימי כמובן, אך כשהוא מלווה בהסתרה ובהכחשה תקשורתית, יש בו טעם מר. הציבור סבור כי מדובר בפרשנים "אובייקטיביים", בעוד בפועל מדובר במועמדים פוליטיים בהכנה מוקדמת.

ובחזרה לעיקר: לפי גורמים בכנסת, יו"ר ועדת חוץ וביטחון החדש, ח"כ בועז ביסמוט, מתכוון לכנס את הוועדה גם בימי הפגרה בניסיון להכשיר את הקרקע להצבעה על חוק הגיוס כבר בפתיחת כנס החורף בעוד שלושה חודשים.

פרשן חדשות 12 עמית סגל העריך השבוע כי ראש הממשלה נתניהו פועל להעברת החוק במהירות, כחלק מתכנית מקיפה להקדמת הבחירות לספטמבר 2026, מעט לפני המועד המקורי. ככל שהחוק יועבר מוקדם יותר, כך יוכלו לחלוף מספיק חודשים עד שיגיעו למערכת הבחירות, ובכך לדלל את ההשלכות התקשורתיות והציבוריות של ההכרעה.

בינתיים, סקר חדש שערך יוסי טאקיטה עבור "זמן ישראל", מגלה סדרי עדיפויות ברורים בקרב הציבור: בראש עומדת המלחמה בעזה. רק אחר כך ניצבים להם חוק הגיוס, יוקר המחיה, המאבק במשילות והדיפ סטיט, נושא שמקדם נתניהו. תוצאה אחת בלטה במיוחד: לפי הסקר, הליכוד שב להוביל עם 30 מנדטים, עם גוש חוסם. ממשלה חלופית בראשות האופוזיציה? רק עם עבאס.

בשמאל ובמחאה החלו במסע תירוצים והאשמות מפני הפסד אפשרי בבחירות הבאות

עד לאחרונה עוד היו בטוחים אנשי השמאל והמחאה, כי הניצחון בבחירות הבאות מונח בכיסם. ביטחונם ניזון מסקרי הערוצים (כולם חוץ מ-14), ובעיקר מהשכנוע העצמי לפיו "רוב העם איתנו", כך נטען שוב ושוב. אלא שבזמן האחרון, ניכרים בקיעים ראשונים בתודעת הניצחון. הביטחון מפנה מקומו להיסוס, והשיח משתנה: לא עוד ודאות לניצחון, אלא תחילתה של מסכת תירוצים: אם נפסיד, זו תהיה אשמת הימין ונתניהו. כמובן.

מובילת התזה, שקמה ברסלר, שיתפה השבוע את תכניותיה לשלוש משימות מרכזיות בשלוש חזיתות: הראשונה  – עצירת "מלחמת השולל בעזה", כהגדרתה. השנייה – "הבטחת מערכת בחירות דמוקרטית ללא הדרת ציבור". השלישית  – "גיוס 'צו שמונה דמוקרטי' כדי לממש את שלטון הרוב ולהחזיר את ישראל למסלול הנכון". במילים אחרות: מחאה פוליטית במדים.

האירוניה היא, שעד לא מזמן הביע השמאל "חשש", שנתניהו יבטל כליל את הבחירות הבאות בנימוק ש"לא עושים בחירות באמצע מלחמה". עכשיו יש כבר תזה חדשה: הבחירות יתקיימו, אך לא יהיו "דמוקרטיות באמת". הנרטיב משתנה לפי הצורך, אבל הפאניקה נשארת.

לפי התרחיש המדומיין החדש, מביעים בשמאל חשש מפגיעה בטוהר הבחירות לקראת, במהלך, ולאחר הבחירות הבאות לכנסת. הדבר עלול מבחינתם להיעשות באמצעות "השתלטות" של הקואליציה הנוכחית על ועדת הבחירות המרכזית. או בפגיעה ביכולתן של מפלגות ערביות להתמודד בבחירות הבאות.

עוד פורסם כי אם הליכוד יחוש שהוא מפסיד את הבחירות, הוא יטען לזיופים בקלפיות, וינסה לבצע מהלך אלים למנוע את פרסום התוצאות, על פי מודל ההשתלטות של אנשי טראמפ על גבעת הקפיטול, לאחר ניצחנו של ביידן בבחירות הקודמות בארה"ב.

מדובר כמובן בהאשמה של "הפוסל במומו פוסל", כיוון שזה בדיוק מה שעשו אנשי השמאל והמחאה מיד לאחר הבחירות האחרונות, כאשר סירבו להכיר בתוצאות והחלו בהפגנות על הגשרים, עוד לפני שהחלה החקיקה המשפטית.  

כך או כך, ה"חשש" הזה, מגובה כמובן (וכרגיל) ב"סקרי אמת" המותאמים במדויק לרוח הדברים. תרשים הזרימה מוכר וידוע: קודם ממציאים "תזה" הזויה, אחר כך מזמינים סקר "מדעי" שיתאים את הנתונים לאותה תזה, ואז מגיעים לציבור ומכריזים: "גם הסקרים מוכיחים שאנחנו צודקים". כך פועלת מכונת התעמולה.

מי שמתעקש להביט בעובדות מגלה שהתמונה הפוכה לחלוטין: מדד השוואתי שניתח מערכות בחירות ב-170 מדינות בינלאומיות בין השנים 2013–2022, מעניק לישראל ציון ממוצע של 8.7 מתוך 10 – מהגבוהים בעולם. ישראל דורגה במקום ה-23, מעל מדינות רבות. לשם השוואה: ארצות הברית דורגה במקום ה-60 בלבד, עם ציון 7.3, ואילו דנמרק, במקום הראשון המכובד, עם ציון 9.8.

אלא שכל זה אינו מונע מראשי השמאל ומחנה הדמוקרטים לפתוח כבר מעתה בקרב מנוסה והכנה לתבוסה בקלפי בטענות של "זיופים אפשריים" ו"גניבת קולות בקנה מידה נרחב", שיגיעו כביכול ממפלגת הליכוד והימין הפוליטי. הקמפיין כבר החל. התירוצים מוכנים, הכתובת ברורה, והנרטיב מגובש: אם הימין ינצח, זו תהיה אשמתו.

מחלת רל"ב כרונית: כך הפכה דלקת מעיים שגרתית לקונספירציה פרועה והזויה

קבלו את הדילמה הבאה: מצד אחד קיימת כאן נטייה טבעית קבועה ובסיסית, להגן ולהזדהות עם ראש הממשלה נתניהו, שנרדף שוב ושוב על ידי התקשורת והשמאל. מדובר במעין אחוות נרדפים על ידי אותם רודפים.

מצד שני – הנרדף הזה, לוקה בבעיה חמורה של חוסר יכולת (שמא חוסר רצון) לקיים את הבטחותיו והתחייבויותיו, מה שמוביל להצדקת אותם שטוענים נגדו (במישור של אי קיום ההבטחות). הדילמה הזו מלווה אותנו שנים, אך בתקופה הנוכחית לאור האירועים מסביב היא גוברת ומתחדדת. תמצית הדילמה בקטע שלפניכם. 

דלקת מעיים תמימה ושגרתית בעקבות אכילת מזון מקולקל, הפכה השבוע לקונספירציה בקרב חלק מאנשי התקשורת הישראלית. היה זה לאחר הודעת לשכת ראש הממשלה כי "נתניהו חש ברע עקב אכילת מזון מקולקל, קיבל טיפול רפואי בבי"ח הדסה עין כרם, יצטרך לנוח שלושה ימים בביתו בהתאם להנחיית הרופאים, וינהל משם את ענייני המדינה".

ההודעה הזו גרמה לפרץ תיאוריות קונספירציות בקרב אנשי התקשורת הנמנים על אנשי הרל"ב ("רק לא ביבי"), שהיא כידוע מחלה חשוכת מרפא. בזה אחר זה הם החלו להתלוצץ על המחלה של נתניהו, תוך שהם מציינים כי מדובר במחלה מדומה לצורך אי הגעה למשפט.

כך לדוגמא העיתונאי רביב דרוקר, "אוהד" נתניהו ידוע, סיפר לשומעיו כי "נתניהו אכל במכוון אוכל מקולקל… והכל כדי לא להיפגש עם יותן תדמור" (התובע במשפטו). החרה אחריו "אוהד מושבע" אחר של נתניהו, בן כספית, שציין בהתלהבות ש"דרוקר צודק". כספית נידב זיכרונות ילדות, כשסיפר שבבית ספרו, נהגו ילדים לאכול גירים כדי להעלות את החום ולהשתחרר הביתה. הנמשל ברור.

רל"ביסט נוסף, גיא פלג, לעג (במילות רחוב) על מחלת המעיים של נתניהו וכמו דרוקר, ייחס אותם ל"משפט שיוצא לפגרה".  ג'קי לוי, עוד עיתונאי מהסוג הנ"ל, הביע תמיהה, כיצד המחלה הזו לא תוקפת אף פעם את נתניהו, כאשר הוא נדרש לטוס לחו"ל. לוי התעלם כמובן מהעובדות: בעבר דחה נתניהו נסיעה לגרמניה בשל מחלה. אבל למי אכפת מהעובדות, אם אפשר להתעלם מהחסינות הרפואית וללעוג לבעיות בריאותיות. כשזה מגיע לנתניהו ההיגיון יוצא לחופשה, והעובדות הולכות לישון.

והנה אנו שבים לדילמה שהצגנו לעיל: אפשר וצריך למתוח ביקורת על נתניהו, ובעיקר על מחדליו והפרות הבטחותיו. שלא תטעו: הוא האשם המרכזי והעיקרי באי העברת חוק הגיוס.  אבל כאשר ביקורת לגיטימית הופכת לרעל קונספירטיבי, קשה שלא להתרעם על מפיצי השנאה, שהפכו הודעה רפואית תמימה לקונספירציה פרועה. לא כל כאב בטן הוא תרגיל פוליטי, אלא אם כן אתה חולה במחלת רלב"ת.

שורה תחתונה: גם אם נתניהו היה מגיע השבוע למשפט, היו מוצאים בו פגם. אם היה מתעטש במהלך העדות, היו כותבים שהשיעול נועד להשפיע על השופטים. זו לא ביקורת, זו תסמונת, שנכון להיום אין לה תרופה ואין לה חיסון.

האם תושבי עזה רעבים באמת לאוכל, או שתקשורת השמאל רעבה יותר לכותרות?

הנה שוב זה קורה: קמפיין חדש, ישן, מטעם השמאל והפעם על "הרעב בעזה". הכותרות דרמטיות, הנתונים "קשים", והכל מלווה בתמונות נבחרות שממחזרות עצמן בגלים. מאחורי הקמפיין הזה ניצבים אנשי תקשורת בכירים, ובעיקר עיתון "הארץ", שיוצא בכותרות הנשענות על "משרד הבריאות בעזה", גוף שתכליתו להעצים שקרים, לנפח מספרים ולהפיץ תעמולה. וכך, על בסיס גוף תעמולתי של ארגון טרור, מביא "העיתון לאנשים חושבים" טענות על "רעב מתגבר", "תת־תזונה" ו"מחדל הומניטרי".

לקמפיין הזה שותפים עוד אנשי תקשורת משמאל, חלקם מחזיקים בתפקידים בערוצי החדשות הגדולים. כך לדוגמה פורסמה תכתובת פנימית ב"חדשות 12" בה דנו הכתבים על המצב בעזה, תוך שהם מציינים כי אין די בדיווחים על הרעב בעזה, "גם אם משפחות החטופים לא מגלות אמפטיה למתרחש שם". כך, לפתע, גם החטופים מאבדים את הבכורה התודעתית, כאשר נרטיב הרעב נדרש לחיזוק.

באותו קו ממש צועדת גם "התחנה הצבאית", בה מהדהדות כותרות כמו "רעב מחריף", "משבר חמור" ו"ילדים גוועים ברעב". די בכותרת כזו והיא כבר משוכפלת עשרות פעמים בכלי תקשורת זרים, משמשת חומר בערה בקרב הדה-לגיטימציה הבינלאומי נגד ישראל.

ומה עם העובדות: הן נותרות מחוץ לשיח. אותם כתבים ופרשנים אינם טורחים לשאול שאלות בסיסיות: מי מחלק את הסיוע (חמאס), מדוע מחסני אונר"א עדיין מלאים (חמאס), ואיך ייתכן שאין כל תיעוד של מקרי רעב אותנטיים ברצועה? גם ארגוני הסיוע עצמם, אם בודקים לעומק, אינם טוענים לרעב המוני. יש מחסור, יש קושי, יש אזורים מורכבים, אך אין רעב המוני, ודאי לא כזה שתואם את מה שמציירים כלי התקשורת משמאל.

האבסורד מגיע לשיאו כאשר מתברר כי מדובר בקמפיין שקרי, מבוסס תעמולה, המשוכתב בעברית רהוטה ועטוף באנגלית מתוקנת. ככל שהוא שקרי יותר, כך קל יותר להפיץ אותו. בסופו של יום, מדובר בשקר אחד גדול, שמשרת צד אחד בלבד: את החמאס.

ראוי אפוא להזכיר למי ששכח: חמאס הוא שפתח במלחמה אכזרית נגד ישראל והוא זה שמרעיב את תושבי עזה ואת החטופים שבידיו. מדינת ישראל מתירה הכנסת סיוע הומניטרי, והצבא  עצמו מאבטח שיירות סיוע. העיכובים, כמעט כולם, מקורם בהשתלטות חמאס על המחסנים, או בהתפרעויות מקומיות.

דובר צה"ל בערבית, אף פרסם השבוע תיעוד מתוך המנהרות, בו נראים מחבלי חמאס כשהם מתפארים בארוחות שלהם במנהרות, מנותקים מסבלם של תושבי הרצועה ומשווקים שקרים לעולם על הרעבה מכוונת מצד ישראל. "המחבלים הללו הם גנבים שדואגים לעצמם על חשבון תושבי עזה ומתחבאים במנהרות מחשש להשלכות על מעשיהם", כותב דו"צ.

העובדות האלו פחות מעניינות את המחנה שזועק "רעב". הם רעבים, אך לא ללחם, אלא לכותרת, שמהדהדת את תעמולת האויב.  

דו עט – המילים המרכזיות שהדהדו השבוע

ריבונות ביו"ש: לראשונה מאז מלחמת תשכ"ז, הכנסת מצהירה ברוב מובהק כי מדינת ישראל תומכת בהחלת ריבונות ביהודה ושומרון. ההצבעה סמלית והצהרתית בלבד, אך משמעותית מבחינה מדינית: 71 ח"כים משני צדי המתרס הפוליטי תמכו, 13 התנגדו.

פגרת הכנסת: הכנסת יצאה לפגרה רשמית, אך במערכת הפוליטית יודעים: הפגרה הנוכחית עשויה להפוך לתקופת רתיחה. ועדת חוץ וביטחון תמשיך לפעול וממנה עשויים להגיע מהלכים שישפיעו על כל הקואליציה.

אולי הפעם: גם השבוע נרשמת אופטימיות זהירה, רמזים דיפלומטיים ודיווחים זהירים שמרמזים כי עסקה קרובה. אך כמו בכל סבב, גם הפעם מרחפת התחושה שמדובר בעוד ניסיון שיתפוגג ברגע האמת. האם הפעם תהיה פריצת דרך אמיתית?

הצבעה גלויה: ההצבעה על הדחתו של ח"כ יולי אדלשטיין מראשות ועדת חו"ב הפכה לקרב אמון אישי. דרישה להצבעה חשאית נדחתה, וההצבעה הייתה גלויה לעין כל. רק ארבעה תמכו בו בגלוי, הוא עצמו והח"כים ביטן, דלל ורביבו.

רעבים לפייק: תמונות ממוחזרות, מספרים מנופחים, ודיווחים ממשרד הבריאות של חמאס.  כך נראה קמפיין הרעב החדש מעזה. מחסני אונר"א מלאים, סיוע נכנס, אבל הכותרות ממשיכות לזרום. גם אם הן רעבות לאמת.

עשרים שנה להתנתקות: עברו שני עשורים מאז גירושם של אלפי יהודים מגוש קטיף. השמאל מנסה להשכיח, הימין מתקשה לשכוח. עזה הפכה מאז לממלכת חמאס וישראל משלמת עד היום את מחיר ההתנתקות.

מתנקשת פוטנציאלית: גבולות המחאה מיטשטשים. אישה בת 70 נעצרה בחשד שתכננה לפגוע בראש הממשלה באמצעות מטען חבלה. תיעוד מהפגנות עבר מעלה כי מדובר בפעילת מחאה בולטת. שוב מתברר כי הסכנה איננה רק בתוכן ההסתה, אלא גם באלה שעלולים ליישם אותה.

מסר לטראמפ: שגריר ארה"ב בישראל, מייק האקבי, ביקר השבוע בביתו רבנו מרן הגר"ד לנדו שליט"א, והוזמן להעביר לנשיא טראמפ מסר כפול: תודה על התמיכה הנחרצת בישראל בזירה הבינלאומית, ובעיקר מול איראן; ותזכורת לפיה כל פגיעה בעולם התורה פוגעת בעם ישראל ובעולם כולו.

פורסם לראשונה במדור 'מקור נאמן' בגליון סופ"ש של 'יתד נאמן'

תקופה מבצעית אינטנסיבית ביהודה ושומרון מגיעה לסיומה, עם סיכום פעילות מרשים של גדודי המילואים: בשלושת החודשים האחרונים, שבעה גדודי מילואים מחטיבות מנשה, אפרים, שומרון ויהודה, פעלו בגזרה במטרה להגן על תושבי יהודה ושומרון ואזרחי ישראל. כעת, הם מוחלפים על ידי כוחות מחטיבת הצנחנים, שימשיכו את המאמץ הביטחוני.

במהלך תקופה זו, גדודי המילואים ביצעו מאות מבצעים ממוקדים לסיכול טרור, ורשמו הישגים משמעותיים: מעצר של יותר מ-200 מחבלים, החרמת מאות אמצעי לחימה שונים, חיסול מחבלים וסיכול של עשרות פיגועים.

הכוחות ביצעו מבצעי סיכול טרור מגוונים, כולל פעילות במרחב שכם ובצפון השומרון, וחשפו תשתיות טרור בעומק חברון. פעילות זו כללה פשיטות, סריקות ומודיעין מדויק, שהובילו לפגיעה משמעותית ביכולותיהם של ארגוני הטרור באזור.

הצהרת נשיא צרפת, עמנואל מקרון, בדבר כוונתו להכיר במדינה פלסטינית, ממשיכה לעורר תגובות חריפות, כעת גם מצד נציגי ארצות הברית. שגריר ארה"ב בישראל, מייק האקבי, לעג הבוקר (שישי) להכרזה בסרקזם משתלח.

"ההכרזה החד-צדדית של מדינה 'פלסטינית' לא אמרה היכן היא תהיה. כעת אני יכול לחשוף באופן בלעדי כי צרפת תציע את הריביירה הצרפתית והמדינה החדשה תיקרא 'פראנס-אן-סטין'," כתב האקבי.

הביקורת לא איחרה לבוא גם מצד שגריר ארה"ב החדש בצרפת, צ'ארלס קושנר, שנכנס לתפקידו לאחרונה. קושנר כתב כי "החלטתה של צרפת להכיר במדינה פלסטינית היא מתנה לחמאס ומכה לשלום. הגעתי זה עתה, ואני מאוכזב מאוד. עמנואל מקרון, אני מקווה לשנות את דעתך לפני ספטמבר. סייע לשחרור החטופים, התמקד בהפסקת האש. זו הדרך לשלום אמיתי".

עיריית ירושלים פנתה הבוקר (שישי) במכתב התראה רשמי וחריף למשטרת ישראל, בדרישה להפסיק באופן מיידי את השימוש במכת"זית ה"בואש" ברחובות העיר. במכתב, שנשלח למפכ"ל המשטרה ולמפקד מחוז ירושלים, הציבה העירייה אולטימטום ברור: אם השימוש ב"בואש" באזורים מאוכלסים לא ייפסק, היא תפנה להליכים משפטיים נגד המשטרה.

"השימוש באמצעי זה הינו בלתי סביר, אינו מידתי, וגורם לפגיעה קשה באוכלוסייה חפה מפשע, ובהם ילדים, קשישים ותושבים שאינם מעורבים באירועים," ציינה העירייה במכתבה. "ככל שהשימוש יימשך, נפעל בכל הכלים החוקיים העומדים לרשותנו על מנת להפסיק את הפגיעה בתושבים."

מעבר לפגיעה בתושבים, טוענת עיריית ירושלים לנזקים כלכליים עצומים שנגרמו לה בעקבות השימוש ב"בואש", בסכומים המגיעים ל"מיליוני שקלים". המכתב מציין כי מדובר ב"מפגע ומטרד אשר פוגע משמעותית בכלל תושבי העיר, שאינם נמנים כלל על מפרי הסדר". עוד הודגש כי ניסיונות של אגף שפ"ע ותברואה בעירייה לטפל ולצמצם את נזקי הריח לא צולחים, ולראייה העלויות הרבות לעירייה בניסיונות אלו.