כתבינו הפוליטי עשה את היום הדרמטי והבלתי צפוי בכנסת ישראל, וחוזר עם רשמים; המפלגות השונות נערכות לקראת הכנסה הבאה; התרחישים, המיזוגים, מאחורי הקלעים, והצהרת נפתלי בנט הערב על מפלגתו.

יומן בחירות: כך תיראה המפה הפוליטית החדשה. בשבוע שעבר הכנסת עשתה היסטוריה, אחרי 71 שנים מיום הקמתה של המדינה כנסת ישראל הלכה לבחירות נוספות, לאחר חודשיים מהבחירות הקודמות, ועשרים ותשעה יום בלבד אחרי שנכנסה לכהונתה. שבוע לפני זה היה בגדר איום מצחיק, עד שזה נהפך לעובדה מוגמרת.

יו"ר 'ישראל ביתנו' חה"כ אביגדור ליברמן גרר את המדינה לבחירות מיותרות ובזבזניות בעקבות התעקשותו כביכול על שינוים בחוק הגיוס, מה שהולך ומתברר כפייק, העילה לבחירות: ליברמן רואה עצמו כמועמד לרשת את נתניהו לאחר שיורשע (אם בכלל.) משכך הוביל מהלך עקשני שלא להיכנס לממשלת ימין והעדיף ללכת לבחירות חוזרות. למרות שקיבל רק 5 מנדטים הוא היה לשון המאזניים לאן פני הכנסת הולכים.

ובתוך כך במפלגות מתחילים להיערך שוב למערכת בחירות סוערת שייצאו ממנה רק לפני תקופה קצרה, המפלגות: יהדות התורה, ש"ס, כחול לבן, ישראל ביתנו, ואיחוד מפלגות הימין ירוצו באותה מתכונת כמו הבחירות האחרונות ללא שינוים. במפלגת הליכוד ירוצו עם חברי מפלגת כולנו שהתמזגו עם הליכוד לבקשת רוה"מ בנימין נתניהו.

העבודה ומר"צ ירוצו ככה"נ במשותף במטרה ליצירת גוש שמאל שכנראה כבר נמחק מהמפה הפוליטית בישראל, במפלגת העבודה ייערך פריימריז לראשות המפלגה לקראת הבחירות, גבאי עצמו טרם החליט אם יתמודד שוב על ראשות המפלגה. המפלגות הערביות התמודדו בבחירות האחרונות, בנפרד. בבחירות הקרובות הם מתכוונים להתמודד שוב ברשימה משותפת.

הצהריים הודיעה ראש הממשלה על פיטוריהם של השרים בנט ושקד מתפקידהם (החינוך, המשפטים.) ומחברותם בקבינט המדיני ביטחוני. יהיה מעניין לדעת, מי יימנה רוה"מ מ"מ זמני לתפקידים, שישליך על אחרי הבחירות, מפלגת זהות שבהובלת משה פייגלין, שלא עברה את אחוז החסימה בבחירות האחרונות ובזבזה 3 מנדטים, שוקלת לחבור בבחירות הקרובות למפלגה נוספת. פייגלין אמר שהוא לא שולל ריצה משותפת עם נפתלי בנט.

שר החינוך לשעבר ויו"ר 'הימין החדש' שלא עברה את אחוז החסימה בבחירות האחרונות, נפתלי בנט, אמר לפני דקות בסמוך לביתו: "רוה"מ הודיע לי שהוא מפטר אותי מתפקידי כשר החינוך של ישראל. לכל אדם יש תחליף. אני מתחייב לבצע חפיפה מסודרת לכל שר שיחליף אותי כדי לצמצם את הזעזועים לקראת פתיחת שנת הלימודים בעוד 90 יום.

מדינת ישראל נקלעה למערכת בחירות נוספת. זה לא דבר טוב, אבל יש הזדמנות לכולנו, לבוא אליה, חכמים יותר, רצינים יותר וצנועים יותר. הימין החדש תביא בשורה של ימין ממלכתי שמאחד את כל חלקי העם, דתיים חילונים ומסורתיים, הימין החדש תהיה מפלגה שלא מוותרת ומתפשרת על עמדותיה. אמשיך לפעול בכל כוחי למען העם. הפעם בעז"ה ננצח".

בנט לא התייחס, לשקד האם תעמוד בראש המפלגה. חודשיים לאחר הבחירות, המערכת הפוליטית שוב סוערת, הבחירות לכנסת ה-22. ספינים, סקרים, קונספירציות, ספוקלציות, הם יהיו לחם חוקם של התקשורת בחודשים הקרובים. המערכת הפוליטית בהחלט הולכת לקרב הגמר שלה.

בית המשפט העליון בישראל הידוע בכינויו בג"ץ מהווה איום
משמעותי וחמור על הדמוקרטיה בישראל ועל הזהות היהודית של
אזרחי מדינת ישראל כפי המקובל מדורות עברו בתרבות היהודית.
בפסיקותיו השנויות במחלוקת נוטה בג"ץ תמיד לפסוק לטובתם של
אלמנטים אנטי דתיים בהעדיפו את עקרונות הדמוקרטיה והשיוויון על
פני עקרונות הדת היהודית. הוא רואה את עצמו כסמכות לעצב מחדש
את פניה של הזהות היהודית דתית במדינה ואוכף בכח החוק את
דעתו על מהלך החיים הציבוריים במדינת ישראל גם בתחומים
מדיניים כלכליים ובטחוניים ומאלץ לקבל את עמדתו אף בנושאים
מגה-לאומיים המשפיעים על עתיד המדינה וקיומה.
כיום במצבנו, אנחנו כבר לא מדברים רק על טשטוש הזהות היהודית
ועיצובה מחדש באמצעות התערבותו של בג"ץ בהחלטות בעלות
אלמנטים דתיים נטו כגון כשרות, הכרה ברפורמים, גיורים ועוד, אלא במצב חמור בהרבה המתבטא בהתערבות
בוטה כלפי חוקי הרשות המחוקקת שהיא הגוף הנבחר של אזרחי
מדינת ישראל כגון ביטול חוק הלאום, ביטול חוק טל, ביטול חוק
המסתננים ועוד .
מעבר לכך בחוצפה יתירה, התיר בג"ץ לעצמו עליית מדרגה נוספת
בכיבוש השלטון באמצעות ביטול החלטות ממשלה נבחרת במדינת
ישראל שאמורה להיות דמוקרטית.
ממשלה נבחרת היא הזרוע המבצעת של אזרחי מדינת ישראל. בג"ץ
התיר לעצמו כריבון ושליט לבטל החלטות ממשלה וביצוע מדיניותה.
ביטול מתווה הגז, ביטול גירוש מסתננים לא-חוקיים, ביטול מתווה
הכותל ועוד הינם רק חלק מהדוגמאות כיצד הפך בג"ץ למנכ"ל בפועל
של מדינת ישראל.
גם ללא הכאב כאדם דתי חרדי על כל העוול שנעשה תחת השמש
כיצד הופכת מדינת ישראל, אשר אמורה להיות מדינת היהודים,
למדינה אירופאית מזוהמת של כפירה ופריצות, עדיין כולנו אמורים

להיות מאוד מודאגים כאזרחי מדינה מערבית נורמלית כאשר גוף
שלטוני זר מנסה לגנוב לנו את הריבונות מתחת לידיים.
העם אמור להיות ריבון על ארצו, גם אם הרוב קובע באמצעות הכנסת
כרשות מחוקקת והממשלה כרשות מבצעת על החלטות ביצוע של
תהליכים חברתיים מסויימים, או צעדי הרתעה בטחוניים, או קביעות
דתיות מסויימות, לא ייתכן שיעמוד איזה שהוא גוף החוצץ בין
החלטות העם הריבוני לבין ביצועם של אותם החלטות.
כל גוף שייקח לעצמו סמכות זו הרי הוא מנשל את אזרחי המדינה
מריבונותם ומחשיבם כשוטים וסכלים במקרה הטוב או כעבדי
עקרונות נרצעים של הוד מעלתם נאורי העם והאומה.
לתהליך חברתי-פוליטי שכזה קוראים בשפה פשוטה
דיקטטורה, ואם זה נעשה ע"י חבורת משפטנים
מהפכנים קוראים לזה דיקטטורה חוקתית.
במצב חמור שכזה, אין מנוס מלקבוע בוודאות שבג"ץ פוגע באושיות
הדמוקרטיה של מדינת ישראל. השקר והצביעות, כחטאת קסם מרי,
כל כך מבלבלים עד שנדמה שהם, הדיקטטורים בגלימות השחורות,
מצילים את חלום הדמוקרטיה ועקרונותיה בזמן שהם הדורסים אותה
בבוז.
לאיזה עולם הפוך הגענו כשאלו שרוממות החוק בגרונם ובשם
הדמוקרטיה ועקרונותיה מהלכים עלינו אימים ואוחזים בחרב פיפיות
בידם להשמיד ולכלות כל זכר מקדושת ישראל ומזכויות החרות
האזרחיות של רוב העם בישראל להנהיג את מדינתו.
כל יהודי בעל זהות דתית אמיצה, כל אזרח ישראלי בעל תחושה
לאומית בריאה צריך לשאול את עצמו, האם לילד הזה התפללנו ?
ואם נעיז לשאול את כל הדורות הטבוחים בעבר, ואת כל נרצחי
הלאום היהודי מאז גלותו מאדמתו, ואת כל קדושי ישראל אשר מסרו
נפשם להקמת מדינה עברית זו הי"ד, האם זוהי הגשמת החלום
שעליו נעקדו ?
ואם היתה האפשרות לשאול את צאצאנו בדורות הבאים, האם
למדינה שכזו הם רוצים להוולד, למדינה המתכחשת למורשתה

התרבותית והדתית ומתכתשת עדיין במלחמת דמים כדי לשרוד מול
אויביה ?
בשמנו כאזרחים, ובשם אבותינו הקדושים, ובשם צאצאינו המבקשים
לחיות, עלינו למחות ולהתקומם כנגד דיקטטורה אכזרית זו השולטת
עלינו בשם חוקות עקו"מ ומוסר לאומים חטאת.
במהלך העשור האחרון נוצרו כאן תקדימים מסוכנים, הן מבחינה
חברתית-דתית והן מבחינה בטחונית-כלכלית כאשר בג"ץ משים עצמו
כפוסק עליון ובעל המילה האחרונה והמכרעת בסוגיות לאומיות
כבדות משקל אשר הדי הפסיקה אינם רלוונטיים רק לפתרון אותו דיון
ספציפי אלא משפיעות על חיי הגוף הממון והנפש של כלל האזרחים
במדינת היהודים.
חמורה יותר מכך היא העובדה שפסיקות אלו יהוו את התקדים
והבסיס החוקתי לשאר מערכת המשפט לפסוק בעתיד ברוח פסיקות
אלו.
זהו תהליך אנטי דמוקרטי של עיצוב תרבותי כפוי המבוצע באמצעות
שלטון החוק. זהו תהליך מתוחכם המנצל שימוש בכלים משפטיים
אשר נועדו להגנת הפרט והמיעוט לצורך יצירת תקדימים לאומיים
ודתיים רחבי היקף אשר עתידים להשפיע באופן ארוך טווח על כלל
חיי אזרחי מדינת ישראל היהודים.
זהו תהליך עיצוב זהותי תרבותי כפוי אשר באמצעותו נוטעים את
היסודות החוקתיים של מדינת ישראל על בסיס השקפה דמוקרטית
ליברלית אנטי שמרנית בסגנון המדינות המערב – אירופאיות
ה"נאורות" כגון שוייץ, הולנד דנמרק, שוודיה וגרמניה.
האם אזרחי מדינת ישראל בחרו באמת להיות כמו המדינות
ה"נאורות" הללו ?
החלפת השלטון הדמוקרטי לדיקטטורה חוקתית
בתהליך עיצוב תרבותי כפוי זה המונהג ע"י שילטונות בג"ץ נוצרים
מספר פגמים וקונפליקטים מהותיים בערכי יסוד בדמוקרטיה אשר
מהווים פגיעה חמורה באושיותיה כגון:

1. הערך היסודי שרצון רוב האזרחים הוא הקובע
2. ערך היסוד של זכות הבחירה של האזרחים להחליט על אופיו
   של שילטונם
3. זכויות החרות הדתיות של רוב אזרחי המדינה אשר מצפים
   למרחב ציבורי לאומי המבטא את תרבותם הייחודית
   וההיסטורית ולא חיקוי עלוב לתרבויות נכר מיובאות וזולות.
   ככל שערכים אלו נפגעים ונרמסים בפני אושיות בג"ץ הולכת ונעלמת
   החירות הדמוקרטית ואיתה יחד הזהות היהודית ואנו מתקדמים אל
   הגדרה שילטונית חדשה – אותה מוטציה הנקראת "דיקטטורה
   חוקתית".

שלב ראשון בפגיעה בדמוקרטיה – דעת הרוב הקובע נדחקת
אחד הקונפליקטים החריפים מבחינה דמוקרטית בתהליך עיצוב
תרבותי כפוי זה הינו קיבוע חוקי של רוב אזרחי המדינה אל מסגרת
שילטונית חוקתית אשר אינה נוחה לרוב האזרחים אלא למיעוטים
שבהם, וכל זאת, בהסתמך על עקרונות הדמוקרטיה עצמה האמורה
לשקף דווקא את רצון רוב האזרחים ולא המיעוטים שבהם.
הקיבוע החוקי מנטרל את יכולת ההתגוננות של רוב האזרחים
ברצונם לבטא את דעתם ורצונם בסדרי המדינה וניהולה אל מול
מיעוט המנצל את שיפוטו הלקוי של בג"ץ בהבנת מהות הדמוקרטיה
ואוכף באמצעות החוק ה"נאור" דווקא את זכויות המיעוט לדכא את
זכויות הרוב.
למרות שגורלות כבדי משקל לאומי ודתי עומדים על פרק הזהות
היהודית המיטשטשת, יעדיפו תמיד שילטוני בג"ץ את עקרונות
המהפכה הצרפתית בפרשנות המתירנית שלה אל מול חוקי התורה
וגדריה העומדים בפרץ על שמירת גדרי העם היהודי וזהותו.
כל התנגדות אל עקרונות שיפוט פלורליסטים אלו, היוצרים עיצוב
זהות תרבותית מחודשת, למורת רוחם של רוב האזרחים, תמיד
תיבחן לאורם ולרוח פסיקתם של אותם עקרונות שאליהם הם
מתנגדים.

זהו השיעבוד בעצמו, הנוטל ממך גם את הלגיטמציה להתנגד לו ע"י
שימוש בכלי החוק כדי לאכוף את עקרונותיו ולרסק את מתנגדיו –
זוהי הדיקטטורה במיטבה.
לדוגמא, אם יחליטו רוב אזרחי ישראל לחוקק חוק המתיר לכוחות
הביטחון לירות למוות באופן מייד בכל פלסטיני המגלה תוקפנות
ואלימות כלפי יהודים כדי לייצר הרתעה קשה ורחבה בכלל
האוכלוסיה הפלסטינית ובכך להוריד באופן דרסטי את מפלס
האלימות ברחוב הפלסטיני כלפי יהודים – מייד יפסול בג"ץ את החוק
בפילפולים משפטיים על בסיס נאורות ודמוקרטיה.
הוי אומר שלשיטת הדיקטטורה החוקתית של בג"ץ, אזרחי ישראל
היהודים במדינתם הריבונית, שהם הרוב הקובע, צריכים לשלם
בחייהם ובפחד נפשם כדי לעמוד בעקרונות השפיטה של אומות
העולם בוגרי סמינר הצדק האולטמטיבי.
בג"ץ, במהפכת השיפוט האקטיבי, מחדש פולחן פגאני מודרני
המקריב קרבנות אדם על מזבח השקפת עולם "נאורה" ופלורליסטית.
וכן בתחום הדתי נוצר מצב בו רוב אזרחי המדינה אשר מוקירים
ומכבדים את היהדות הנאמנה וחוקיה סובלים בכפיה ובדומיה את
עלבון דת משה וישראל הנרמס ומסולף על ידי פסיקות בג"ץ
המבטלים את סמכותה של דת התורה ומלעיגים את נושאי דיגלה
בשם עקרונות שפיטה זרים וליברלים.
זוהי פגיעה חמורה בעקרון דמוקרטי הנקרא הרוב קובע.
שלב שני בפגיעה בדמוקרטיה – אובדן זכות הבחירה
קונפליקט חריף נוסף המערער את יסודות הדמוקרטיה עצמה הינו
חוסר מתן הבחירה לאזרחי המדינה בדבר העיצוב התרבותי הכפוי
שהם עוברים.
המהלך העיצובי החדש מעולם לא הובא לדיון או בחירה בפני אזרחי
מדינת ישראל אלא נקבע בעשורים האחרונים ע"י חבר משפטנים
מצוצמם על פי השקפת עולמם של כבודם. הם אף העיזו לקרוא לילד
בשמו הפרטי ברבים, מהפכת השיפוט האקטיבי בהנהגת אהרן ברק.
הם אפילו לא מתביישים במהלך הדיקטטורי, הרי בידם שלטון החוק.
אנו חיים במציאות כואבת אשר רק חלקה ניתן לתיאור כאוב :

התקשורת עוסקת בסימום מוחות ההמונים,
התרבות השטחית מצמצמת את העומק וההבנה השכלית,
שיטת החיים של "אכול ושתו כי מחר נמות" מקצרת את טווח הראיה
העתידית קדימה,
התדרדרות חמורה בסדרי מוסר ודת ופריצות המונית נוסח סדום,
תהום הבורות בתולדות ההיסטוריה היהודית מחליש את יסודות
הזהות היהודית והקשר לעברה,
שלטון הנהנתנות הרגעית מסיר כל אחריות ציבורית ומנהיג הפקרות
חינוכית.
בצל מציאות כואבת זו נעשה ברבים מחטף חוקתי המוביל לאסון
לאומי והיסטורי שבו דוהרים משפטני בג"ץ להשליט כאן חוקים
פלורליסטים הפוגעים בבטחון אזרחי מדינת ישראל היהודים ובזהותם
הדתית ההיסטורית ללא כל אפשרות בחירה לכלל אזרחי המדינה
'המובלים אל טבח זהותם בניצול העיורון הלאומי הנוצר מכח הגורמים
הנ"ל.
וכך, ללא אפשרות בחירה לגיטימית מובל עם שלם אל תהליך טשטוש
זהות לאומי ושמד רוחני תורני בדרך אל אובדן ייעודו ההיסטורי כפי
שהיטיב לשמר במשך 3,500 שנות קיומו.
חונטת המשפט הדיקטטורית מחליטה עבורנו מה נכון ומה צודק, מה
מוסרי ומה חוקי – אפשר כבר לסגור את הבסטה של זכות הבחירה,
העיקר שנמשיך לנפנף ביום העצמאות המדומה.

הפרדוקס המובנה בשיטת המשפט במדינת ישראל
קונפליקט יסודי נוסף המערער לחלוטין את הליגיטימיות של שלטון
חוקתי אבסולוטי על בסיס חוקי העקו"מ במדינה, הינו הפרדוקס בין
עילת הזיקה הריבונית לשטחי מדינת ישראל על בסיס חוקי התורה
וזכות העם העברי לשוב למולדתו ההיסטורית כפי מורשתו הדתית,
לבין ביצוע ואכיפת הריבונות בפועל על בסיס שלטון חוקי עכו"מ אשר
סותרים ורודפים בעצמם את חוקי התורה והדת.

אי אפשר לבנות מדינה על בסיס לגיטימציה דתית
ולנהל אותה בפועל על בסיס העקרון של הפרדת
הדת מהמדינה.
זוהי הנחה לוגית פשוטה ושורש הסילוף של מערכת המשפט הקיימת
במדינת ישראל.

לאחר הסברת המצב הנתון כיום בו מדינת ישראל הופכת להיות
דיקטטורה חוקתית נעבור למתן דוגמאות מוחשיות לאותו תהליך
עיצוב תרבותי כפוי.
ישנן דוגמאות רבות מתחומים שונים להמחשת תהליך העיצוב
התרבותי הכפוי כאשר שילטונות בג"ץ משמשים כגיבוי חוקתי אקטיבי
במימושו בפועל, אך נזכיר את הבולטות והמשמעותיות שבהן:

חברה ודת
• חוק הלאום שנפסל ע"י בג"ץ מסיבות דמוקרטיות שיויוניות
למרות שנועד להגן בפועל על אינטרס המדינה היהודית.
• מתווה הכותל, נישואין וגיורים אלטרנטיביים, כשרות מזון
עצמאית, אי-הפרדה מיגדרית ומתירנות xxxxx תמיד זוכים
להעדפה וללגיטמציה של בג"ץ וזאת אף כנגד עקרונות
הפסיקה היהודית לאורך הדורות.
• ביטול חוק טל, ובמקביל, פסילת חוק גיוס המטיב מעט עם
המיגזר החרדי, החדרת השכלה לליבת מערכת החינוך הדתית
לא נועדו לייצר באמת שיויון דמוקרטי אלא לקדם אג'נדה
חברתית של שילוב מאולץ של החרדים בתרבות החברתית
החדשה תוך ניפוץ ערכיה התרבותיים תורניים של החברה
כבעלת ערכים יהודים דתיים אורתודוכסיים.
בטחון וכלכלה
• ביטול צווי הריסה לבתי מחבלים הניתן ע"י מערכת הביטחון
כחלק מאפקט הרתעתי כלפי מחבלים.

• מגבלות רבות על נוהל פתיחה באש הכובלות את ידי חיילי
צה"ל מלתת מענה עוצמתי אל מול פעילי טרור.
• איסור על מתן עונשים קולקטיביים כלפי חלקים בחברה
הערבית המעודדים במוצהר ובגלוי לאלימות וטרור ומכחישים
את עצם קיום המדינה היהודית.
• איסור השתקתם של גורמים עויינים למדינה הגורמים להסתה
ולנזק גדול בתדמיתה הבין לאומית של מדינת ישראל
ולהחלשת כוחה לבצע מדיניות ביטחונית הדרושה לאבטחת
בטחונם של אזרחי המדינה.
• הריסת בתי יהודים מסיבות משפטיות לקוניות ומאידך, אי
אכיפה כלפי בנייה בלתי חוקית מאסיבית של המיגזר הערבי.
• פסילת מתווה הגז תוך הפרת התחייבויות ממשלתיות כלפי
משקיעים זרים.
בעצם התערבותו של בג"ץ בנושאים מגה היסטוריים אלו בעלי
השפעה עמוקה על העם היהודי וחרותו הדתית מנסה בג"ץ לעצב
מחדש את זהותו של העם היושב בציון כפי השקפת עולמו ולייצר
בסופו של תהליך מדינת אזרחים מתבוללת בניחוח יהודי של פעם.
למרות שהגדרת המדינה מראשיתה הושתת על יסודות יהודים
ודמוקרטיים, בוחרים שופטי בג"ץ באופן עקבי להעדיף בפסיקותיהם
את העיקרון הדמוקרטי על פני העקרון היהודי. לדידם, עקרונות
הדמוקרטיה הליברלית ראוי שיגברו על עקרון היהדות במדינה
ולפיכך, נוטלים לעצמם משפטני בג"ץ את הסמכות להתערב ביסודות
הפסיקה היהודית ולכפות את פרשנותם המשפטית הפלורליסטית.
לעיתים, אף חמור מכך, מספקים שלטונות בג"ץ לגיטימציה לכתות
יהודיות-נוצריות זניחות ותמהוניות אשר מעולם נלחמו בהגדרת
הזהות היהודית ובכך לייצר משקל רב ועצום לאותו מיעוט זני, שזהו
נקרא סילוף האמת ועיצוב תרבותי דתי כפוי המורכב ונבנה באמצעות
פסיקות משפטיות המייצרות תקדימים אשר נוטעים את היסודות
לפסיקה עתידנית על סמך עקרונות שיויון דמוקרטיים ליברליים
הגוברים על עקרונות הזהות של המדינה היהודית.

וכך, ללא משים לב נדחקת מדינת היהודים להגדרה של דיקטטורה
חוקתית כאשר אין בסמכותם של האזרחים לקבוע באמת את הדרוש
לטובתם אלא בתוך מגבלות החוקה שנוסדה ע"י בג"ץ.
האם עיקרון חופש השיויון יכול לדרוך על עיקרון החרות הדתית ?
האם ניתנה הזכות לאזרחי ישראל להביע אי פעם את עמדתם לגבי
העיצוב הזהותי החדש שהם עוברים בכוח חוקי בג"ץ ועל פי פרשנותו
?
האם לשיבת ציון כגון זו התפללו וכספו אבותינו בגלות 2000 שנה ?
האם לצורת שלטון מופקרת זו שפכו טובי בנינו את דמם היקר ?
האם עתיד מדינת היהודים וזהותה הלאומית ייקבע ע"י חבר
משפטנים דיקטטורים המנתח את חיינו באמצעות כלים משפטיים
המבוססים על עקרונות משפט של חוקי גויים ?
ישנו פתרון ראוי, אך על כך במאמר נפרד.
ניתן להגיב ישירות אל כותב השורות ashwarts111@gmail.com

יו"ר מטה הפעילים ב'דגל' מרדכי בלוי כבר מוכן לבחירות: "רבותי, אם נגזר עלינו בחירות – אנחנו פה. הכל מוכן!"
"כמו שהחליטו שלא משנים את ההסכם בין 'דגל' ל'אגודה', אנחנו פה, כולנו מתייצבים.
אם זה יהיה באלול – אז יהיה "פלצות" !"
"נעשה ככל אשר יורוך ויהיה זכויות בימי הדין בסייעתא דשמיא, אנחנו לא נביא שמונה, נביא מניין!"

האיש שמטלטל את המערכת הפוליטית! שר הביטחון לשעבר אביגדור ליברמן עושה חיים קשים ובכלל לא קלים לראש הממשלה בנימין נתניהו, לקואליציה שמעוניין רוה"מ להקים, ובעיקר למפלגות החרדיות שבסך הכל מבקשים לשמור על הקיים ועל הסטטוס קוו.

ליברמן רשם רקורד עשיר במשרדי הממשלה השונים, ולמרות זאת עדיין מתנהג כפרובוקטור ולא כפוליטקאי שפוי. ליברמן מתיימר לייצג את השכבות בעיקר של עולי מברית המועצות.

ההבטחות וההצהרות שלו, נרשמו תמיד על הקרח (והפשירו מיד.) ולא עמד במילה שאמר, רק אם נזכיר כמה אמירות שלו, שלא התממשו: "אם אני שר ביטחון, תוך 24 שעות אסמעיל הנייה יחוסל". "כשהיה שר ביטחון יגיע סופו של החמאס". ועוד משפטים שלא קוימו.

הסיסמא שלו מהבחירות הקודמות: "מילה זה מילה", מה שהולך ומתברר כגימיק בחירות פחות מוצלח, והוא הוכיח עד כמה הוא לא עומד בדיבורו.

מכל המהלכים האחרונים של ליברמן, נראה שהוא משקר את הציבור. הוא לא רוצה שנתניהו יהיה ראש ממשלה, אז הוא משתמש בחרדים ובחוק הגיוס. אותו ליברמן פרש לפני כמה חודשים מתפקידו וגרר את ישראל לבחירות.

הוא מקווה גם עכשיו שנתניהו יפול ולא יהיה ראש ממשלה. חוק הגיוס, הוא לא הבעיה האמיתית של ליברמן, המדיניות הביטחונית וסוגית הטיפול בעזה, זה מרכז המשא ומתן עליו מתמקד ליברמן.

תופעת אביגדור ליברמן, תמשיך להישאר עלומה ללא יכולת לעמוד על טיב האדם ששווה מבחינה אלקטורלית לא הרבה (ביחס למפלגות האחרות.) ובכל זאת, הוא המכריע בעניין עתידה של הממשלה בצורה שמצליח להדהים את המערכת הפוליטית בישראל כל פעם מחדש.

הזמן אוזל, הקמת קואליציה או הליכה לבחירות; התרחישים, תגובות הסיעות, ומה הסיכוי לירידת ליברמן מהעץ. הבחירות שנערכו לפני כחודשיים העמידו בסימן שאלה את עתידה של שלטון הימין, אבל למרות הניצחון של רוה"מ בנימין נתניהו הקשיים רק הולכים ומחריפים.

זה החל במפלגות החרדיות שסימנו לעצמם מטרה להתעקש בעניני דת ומדינה ובחוק הגיוס, וכלה במשבר הנוכחי של מפלגת 'ישראל ביתנו' שבראשות אביגדור ליברמן, למרות הצהרותיו שיתמוך בממשלת ימין ולא יגרום להפלתה, מתברר שהכל היה ספין ושכנוע לבוחריו ותו לא.

נכון לכתיבת השורות מדינת ישראל צפויה להכנס שוב לסחררות הבחירות שרק לפני תקופה קצרה יצאה ממנה. הפלונטר: ליברמן מתעקש על הישארות חוק הגיוס במתכונתו הנוכחית ללא שינוי. במפלגות החרדיות מבקשים לעשות שינוים בחוק, מה שגורם לסיבוך להקמת קואליציה.

ביום שישי אמרו ראשי 'יהדות התורה' ח"כ גפני וחה"כ ליצמן: "כי כל בר דעת מבין שאביגדור ליברמן אינו רוצה להשתתף בממשלת נתניהו מסיבותיו שלו, ולכן הוא פרש מהממשלה לפני מספר חודשים ועתה הוא משתמש בחוק הדיחוי כתירוץ, כשבמציאות הוא זה היחיד שלא מאפשר הקמת ממשלת ימין". כך נאמר בהודעתם.

התרחישים: החרדים מתקפלים ברגע האחרון בניסיון לתקן את החוק בהמשך, מה שלא הכי נראה מציאותי לאחר ההתעקשות של מועצגה"ת של אגודת ישראל לעשות שינוים בחוק, ליברמן מתגמש ויורד קצת מהעץ, נראה יותר לאחר שצבר מספיק פרסום מהעניין, ויבין שזה לא יהיה כמו שיירצה בדיוק, מקימים ממשלה של 60 ומפעילים לחץ על ליברמן, לגייס שניים או שלושה ח"כים מהאופוזיציה שיערקו, מכריזים על בחירות חדשות, שייגרמו לקולות הימין שלא עברו את אחוז החסימה להיות רלוונטים, וכן טוב לתקשורת שתקבל תקופה נוספת של פוליטיקה סוערת,

אפשרות נוספת שהנשיא מטיל על ח"כ אחר את הרכבת הממשלה הוא יכול להיות ח"כ גם מהליכוד לפי בחירה של נשיא המדינה. רוה"מ מבין שזה שעתו האחרונה או ממשלה או הרשעה.

אם יצליח להרכיב קואליציה ולהניח על שולחן הכנסת את 'חוק החסינות' יוכל להיות רגוע שעתידו בפוליטיקה שנים רבות, אחרי שלא יוכלו להגיש נגדו כתב אישום, אם לא יצליח להרכיב קואליציה, והולכים לבחירות, סיכויו קלושים לגרום לחוק החסינות לעלות, מה שיגרום לו להיזכר כהיסטוריה ולא כראש ממשלה. ולכן הוא עושה את כל המאמצים כדי לרצות את כולם בתקווה להקמת קואליציה.

רוה"מ נתניהו אמר היום: "החרדים התקדמו 90% לטובת ליברמן, אם לא יימצא פתרון, נפזר את הכנסת". ליברמן הגיב על משבר המו"מ: "ההאשמות והאיומים של נתניהו כלפיי, לא מקרבים אותי אל שולחן המו"מ – בלשון המעטה". ש"ס בתגובה: "לצערינו מר ליברמן אינו דובר אמת. מעולם לא הייתה הסכמה מצידה של תנועת ש"ס להעביר את החוק ללא שינוי של "פסיק או מילה" כדרישתו התמוהה. מר ליברמן, קוראים לך לגלות אחריות. אל תגרור את ישראל למלחמת אחים. משוך ידך מההסתה הפרועה נגד ציבור גדול, וקיים את התחייבותך להקמת ממשלת ימין".

במידה ונשיא המדינה לא הטיל את הרכבת הקואליציה על אחד מחברי הכנסת, יש 21 יום שבהם 61 חכי"ם יכולים להמליץ על מועמד כולל נתניהו להרכיב את הממשלה. אם לא תוקם ממשלה עד תום 21 ימים, הכנסת מתפזרת והולכים לבחירות חוזרות שייערכו בכ"ד אלול תשע"ט. 3 ימים נשאר לסיום המועד להרכבת הממשלה, לחץ בסביבת נתניהו, האם המדינה תגרר שוב לבחירות, וסיכון הקמת ממשלת ימין? הימים הספורים שנשארו, יכריעו לאן פניה של הממשלה הנוכחית הולכת.

השידור החי יועבר ביום ההילולא ל"ג בעומר תשע"ט – לבנתיים אתם מוזמנים לצפות בשידור חוזר אשתקד תשע"ח

https://youtu.be/uk3R2s-lFLU

מאת : א. שוורץ

אורי אורבך ז"ל, שהפך מסופר ובדחן מוצלח למנהיג
המפד"ל, היה האיש שהכניס את נפתלי בנט למלא את
מקומו בהנהגת מפלגת המרכז של הציונות הדתית. הוא
לא שיער בדעתו שהוא יהיה האיש שימוטט את
המפלגה אל פרפורי גסיסה פוליטיים.
בתור חבר טוב של אורי אורבך המנוח ז"ל אני יכול
לנחש שהבדיחה שהיתה מופיעה במדור הסאטירה
שערך 'הלחי השניה' לאחר הבחירות האחרונות היתה
בערך כזאת, מסגרת שחורה ומרובעת בסגנון מודעת
דרושים עם המלל הבא:
דרושים מניין מתנדבים לעלות על קברה של
גברת מפדל להגיד קדיש לזכרה ולהניח פרחים על קברה.

נפגשים בבית (הקברות) היהודי בשעה 18:00
מנחה וערבית במקום – כיבוד קל ושתיה
ישאו דברים לזכרה רבנים ואנשי ציבור.
ככה היה אורי אורבך ז"ל – חריף, ישר ונוקב. עם הרבה
יצירתיות וחוש הומור מפותח ביותר.
ללא האיחוד הפוליטי במפלגות הימין – אין ספק
שמפלגת הבית היהודי, אפילו בצירוף האיחוד הלאומי,
לא היו עוברים את אחוז החסימה. מפלגת המרכז של
הציונות הדתית, גברת מפדל המיתולוגית, קרובה היתה
להעלם מהמפה הפוליטית בבחירות 2019.
למרות שהוא בתור פוליטיקאי הרדים אותה לנצח וסגר
לה את העיניים, אני בטוח שהיו לו כוונות טובות לרענן
את השורות עם נפתלי בנט ולסחוף קהלים חדשים.

אמנם בבחירות 2013 זה הצליח בהתחלה יפה, ואחר
כך התחיל לצלוע בבחירות 2015, אבל לבסוף קרס
בקול רעש גדול כשנפתלי עזב והשאיר את זקני
המפד"ל מבוססים מתחת לאחוז החסימה באופן בולט.
מפלגת הזרם המרכזי של הציונות הדתית, לשעבר
גברת מפדל והיום הבית היהודי, עמדה בפני התאדות
מהירה מהנוף הפוליטי.
לכשהבינו בבית הקורס שהם נוצלו פוליטית במשך שש
שנים באמצעות התאגיד הפוליטי "שקד את בנט" כבר
היה מאוחר מידי למהלך של פריימריס, והם נאלצו
לגייס בדחיפות בצו 8 בהול את הרבצ"ר בדימוס,
הרה"ג פרץ שליט"א להנהיג את המפלגה.
לבוש מדים פוליטיים, חליפה ועניבה מסודרת, התייצב
לפקודת רבותיו להחליף בהנהגה את ה'אח' הסורר
נפתלי שברח מהבית עם זוגתו לרעות בשדות זרים
והפנה את עורפו לכללי המשחק של הדתיים.
גם תהליך המתיחה הקוסמטית ברענון ההנהגה לא
הועיל ולפי המצב הרע בסקרים לא הצליח להשפיע על
בני\ות המגזר לשוב חזרה אל הבית המדשדש בסקרים.
מצב הרוח בבית היה קשה – מהערכת המצב
האופטימית כחמור עד הערכות פסימיות המגדירות את
המצב כגמור.
ביבי ראה והחליט להציל את הכבוד האבוד של רבני
הציונות הדתית ולחץ בכל הכח על איחוד מפלגות הימין
כדי להציל את הקולות האבודים של המגזר הדתי
לאומי מרדת שאולה. בחכמתו לראות הנולד כבר
בפברואר 2019, כחודשיים לפני הבחירות, שריין
בפריימריס של הליכוד שני מקומות לטובת עסקת

האיחוד במפלגות הימין. זו מנהיגות פוליטית למופת
המעידה שוב על יצירתיות ותחכום של ראש ממשלת
ישראל אשר ברוב השפעתו הציל את הבית מקריסתו.
האבסורד המצחיק בכל הקטע הוא שהמצילים
האמיתיים של כבוד התורה של רבני הציונות הדתית היו
אותם צעירי כהנא המשולהבים שחלמו בהקיץ להכניס
את עו"ד איתמר בן גביר לכנסת. אותם המוקעים
בציבור הדתי-לאומי של המיין סטרים – הזרם המרכזי,
הם אלו שהצילו את כבודם של המוקיעים אותם.
נפלאות דרכי הבורא שנתן בליבו של ביבי לתכנן את
המהלך הפוליטי המחוכם הזה שהוכיח את עצמו
והצליח יפה להציל למעלה ממאתים אלף קולות.
אם העולם הפוליטי היה ג'נטלמן ואדיב באמת, ראוי
היה לכלול את עו"ד בן גביר בתנאי מפורש בכל הסכם
קואליציוני ולשלבו במשרה משמעותית במשרד
המשפטים, אולי כמשנה ליועץ המשפטי במקומה של
דנה זילבר, ממובילות האקטביזם האנטי-דתי, או לפחות
כמנכ"ל המשרד להנהגת קו מקצועי במערכת
המשפטית שאינו מתנכל בזדון לכל יוזמה דתית
חברתית – סוג של אפלייה מתקנת אחרי שנות דור של
ניבול במערכת המשפט השמאלנית של מדינת ישראל.
הבעיה היא שהעולם הפוליטי, אפילו זה הדתי, אכזרי
ומתנכר ואם לא אמרו אז רמזו בעדינות שהכושי עשה
את שלו אז הכושי יכול ללכת, ועו"ד בן גביר, שעשה
דרך ארוכה ומכובדת מנער רחוב כהניסט, יחזור
למשרדו ברחוב הלל בירושלים.
בסופו של דבר, גם מהלך האיחוד הפוליטי לא יצר
מפץ רעיוני חדיש וסוחף אלא מנע בקושי את

סכנת הקריסה וזאת בעיקר בגלל שלוש סיבות
פוליטיות מרכזיות:

1. חשבון ההקרבה האישית אל מול האחריות הציבורית
   בטוח שהרבה בציבור הדתי-לאומי שנמנה על מצביעי
   מפד"ל מסורתיים לאורך שנים עשו הפעם החלטה
   כואבת בלב קרוע והחליטו לתת את הקול לביבי ולא
   לרפי ובצלאל. הם ראו והבינו שהפעם המלחמה היא
   בין-גושית על חודו של קול ואסור לאפשר את האופציה
   לתת את השלטון למפלגת הלפיגנצים הנגועה בדעות
   שמאלניות. הרבה במגזר הדתל"י התחבטו בין השכל
   האומר להצביע מח"ל בראשות נתניהו כדי להנצל
   מסכנה לאומית ממשית של שלטון שמאל, לבין הרגש
   להצביע טב ולהשאר עדיין במפה הפוליטית בתור
   מפלגה סקטוריאלית המייצגת את המגזר.
   אין ספק שקמפיין ביבי והליכוד להגדיר את הלפיגנצים
   כשמאל חלש ולא מפלגת מרכז כמו שניסו לטשטש
   בכחול-לבן, עשה עבודה נהדרת ברבבות אנשי הציונות
   הדתית והשפיע על עמדתם לשלשל מח"ל של שלטון
   ימין על פני העדפת המפלגה הסקטוריאלית של הבית.
   זה עבד כל כך טוב עד שתופעה דומה אף התרחשה
   במגזר החרדי כאשר אלפי חרדים מעדיפים בחשבון
   שכלי קר לתת את קולם לטובת מפלגת שלטון ימין,
   אפילו חילונית מוצהרת, על פני הבחירה במפלגה
   הסקטוריאלית המייצגת אותם, הספרדית או האשכנזית.
   בני\ות הציונות הדתית מחונכים היטב לוותר על שיקולי
   פרט אישיים ולשכב על הגדר במסירות למען הרעיון
   הכללי והגשמת האידיאל. המסרים של ביבי חלחלו
2. היטב אל מחילות הפחד והחרדה מפני הסכנה הקיומית
3. לשלמות הארץ ומפני חידוש שלטון השמאל והצליחו
4. לעורר את רגש האחריות לכלל ישראל ולהשפיע על
5. החלטתם של רבבות מבני המגזר להצביע לליכוד ולא
6. לחברי מפלגתם.

1. המפלגה הדת"לייטית החדשה בהנהגת שקד את
   בנט
   למרות שפרצו בסערה אל קדמת המפה הפוליטית
   בסקרים על חורבות הבית היהודי, הוכו צמד המהפכנים
   הדת"לייטים במבחן התוצאות בקלפי והפכו לאכזבה
   ולכשלון פוליטי מהדהד. בקרבות הכבוד של האביר
   בנט הוא סחף אחריו בתבוסה גורפת קרוב למאה
   וארבעים אלף קולות מגוש הימין אל מצולת הטמיון
   והאבדון. הרוב המוחלט של הקולות שטבעו היו של
   מצביעי הבית היהודי.
   שגעון הגדלות המגלומני של הנפוליאון הקרח עם כיפת
   השקל גרמו לתבוסה מכאיבה ומשפילה לכוחו
   האלקטורלי של המגזר הדתי-לאומי.
2. מפלגת אובדן הזהות בראשות משה פייגלין
   אין ספק שקהל התומכים הבסיסי והמרכזי של מפלגת
   זהות המכונה הגרעין הקשה הגיע מהציבור הדתל"י.
   הרבה אנשים במגזר אוהבים ומעריכים את פייגלין עוד
   מימי 'זו ארצנו' וחסימות הכבישים בתקופת אוסלו.
   הפעילות הפוליטית שלו בהקמת לובי 'מנהיגות יהודית '
   בליכוד הפך לכח עוצמתי ומשפיע בפריימריס בליכוד
   אבל הוא היה מסומן אישית ע"י ביבי ונאלץ לוותר על
   חלומותיו בליכוד מחוסר יכולת לקצור את פירות עמלו
   בתנועת הליכוד.

המצע המורכב של מפלגת זהות שהקים, בשילוב
רעיונות פלורליסטיים מתקדמים, יצר מרחק גדול שלא
אפשר אפילו מכנה משותף רעיוני להצטרפות לאיחוד
מפלגות הימין.
גם אבירות הלב שלו ומצעו היהיר שלא על פי דעת
תורה וללא גיבוי רבני וגם הסקרים המחמיאים
למפלגתו מנעו ממנו לחשוש מפני עוצמת הסכנה
הכרוכה באובדן קולות משמעותי וחמור לגוש הימין
בכלל וכרסום הקולות המסיבי שגרם בקרב מצביעי
הציונות הדתית.
מנתוני הבחירות במרכזי אוכלוסיה דתלי"ם נראה כי
לפחות שני מנדטים שהם קרוב לשמונים אלף קולות,
הקריבה הציונות הדתית על מזבח חלומו של פיייגלין.
כיצד קרה שמפלגת הדגל המרכזית של הציונות הדתית
נלחמת על חייה הפוליטיים בעוד שכוחו האלקטורלי
של הציבור הדתי-לאומי מוערך בקרוב לחמש עשרה
מנדטים ?
איך התפורר כוח האחדות במחנה הציוני-דתי עד כדי
כך שקיצוני כהנא ונוער הגבעות הם אלו שהצילו את
המנגנון הפוליטי הדתי-לאומי מקריסת מערכות
מוחלטת ?
מי יתן את הדין על דלדול כוחה וטשטוש מעמדה של
הציונות הדתית בייצוג הפוליטי בכנסת ביחס הפוך
לעוצמת הקרבתה ומסירותה למען שלטון המדינה
וריבונותה ?
אין ספק שציבור החפץ בהחדרת עקרונותיו לשיח
הציבורי והחברתי בישראל, ציבור החפץ לקבל חלק
בהנהגת הציבור כפי חלקו היחסי באוכלוסיה ראוי

שיעשה חשבון נפשו מדוע נפל בצורה כה כואבת.
בהשקפת היהדות מכה כואבת היא סימן משמים
לבחינה מחודשת של צדקת הדרך ולחישוב מסלול
מחדש. זו קריאה עליונה משמים לפשפוש במעשים
וביחס אל שמירת התורה והמצוות.
כציוני-דתי לשעבר המביט בהווה כאדם חרדי על אחי
וחברי בעבר מהמגזר הדתי-לאומי אני חש הרבה יותר
מצביטה בלב. הכאב הגדול עד דמעות על ציבור
איכותי ויקר המפוזר בקשת חברתית-דתית כל כך
רחבה, החל משולי החרדלי"ם ממרכז-הרב והר-המור
עד לקצה השני, רבני צוהר ובית הלל הגובלים ממש
במרחק נגיעה מכתות הרפורמים.
נראה לומר בצער ובכאב שהציונות הדתית עוברת
משבר רוחני של אובדן וטשטוש הזהות הדתית אל מול
השתלטות הזהות הישראלית הלאומית חילונית. במהלך
של שנים נחלשה הזהות הדתית אל מול זו הלאומית.
לאחר כיפוף עקרונות דתיים במשך שנים למען
עקרונות ישראליים לאומיים מצד הנהגת הציבור של
רבני הציונות-דתית המתבטא בפשרות רבות בתחומי
ההלכה של הדת ומדיניות חברתית אנטי-בדלנית כלפי
החברה החילונית וכיסוי רוב פשעיה, נפגע מנגנון
ההשרדות הדתי ומערכת החיסון הרוחנית נחלשה
מאוד. זיהומים חילוניים חברתיים החלו לחדור אל
מרקם החיים הדתי ולצנן את יראת השמים ולקרר את
הלב מעול עבודת הבורא המוטל על כל אדם דתי.
בשם בניית כ"ק מדינת ישראל שליט"א הונהג מודל
חברתי כללי של השתלבות חסרת מעצורים בכל תחומי

התרבות והשלטון החילונים על חשבון פגיעה אנושה
ברמת הדת ובעקרונותיה.
אם בחורי המגזר בהמוניהם מעדיפים למצות את כוחם
במסלולי הסיירות המובחרות ולסיים מסעות במקום
מסכתות, ניתן לומר בבירור שחל שיבוש חמור בתפיסה
הדתית של היהדות אשר מעולם העמידה את ערך
לימוד התורה כערך עליון על פני כל ערך אחר, אפילו
ממלכתי-לאומי נשגב כבניין בית המקדש.
גייסות צעירים נשלחים למען האידיאל העליון לשנות
מבפנים את המערכת, אבל במבחן המציאות, המערכת
היא זו שמשנה להם את הבפנים, הזהות הדתית
מתערערת והזהות הלאומית היא זו שנותנת את הטון.
כשהזהות הדתית הבסיסית נפגעת נוצרות מוטציות
מוזרות כמו נפתלי בנט, מצליחן כלכלי ומטכ"ליסט
ביצועי, המשמש כמנהיג של ציבור דתי אשר אינו יודע
אפילו למנות מהם אבות המלאכות האסורות בשבת.
בחוצפה יסגי מתנשא למלוך על מפלגה דתית בור ועם
הארץ מדאורייתא ומדרבנן מתוך בטחון עצמי שהוא
מבין יותר טוב מרבנים ותלמידי חכמים ששנו ושימשו.
יש לדעת בברור כי עומק השיבוש בהשקפה הדתית,
המקבל בהבנה לגיטימית יכולת קבלת החלטות טובה
יותר אצל מי שלא זכה לסיים דף גמרא אחד עם רש"י
ותוספות על פני חכמי התורה, הינו על גבול
האפיקורסיות והמינות.
זוהי דוגמא אחת לאותו שבר בזהות הדתית הקיים
בציבור הדתי-לאומי אשר התפתח למימד חברתי רחב
אשר באופן שיטתי אינו מקבל מרות רבנית וחכמי דת.
מנקודה זו, של נטישת חובת הציות לסמכות רבנית
כאוטוריטה דתית מחייבת ועד להתפתחות חברתית של
זרמים רפורמים, המרחק קצר.

בניגוד לחזונם של האבות המייסדים של הציונות הדתית
להשליט את חוקי התורה והדת על המערכות
הממסדיות והממלכתיות, הוחלפה השיטה ונשחתה
דרכה להעדיף את הזהות הישראלית ציונית על פני זו
הדתית.
כמו כן, הסרת חומת הבדלנות הדתית המשמרת את
גחלת היהדות השורשית תרמה אף היא ליצירת
השיבושים החמורים והסדקים בהגדרת הזהות הדתית.
אין ספק שנגע המתירנות הפלורליסטית פשה במגזר
כמגפה מדבקת לנטוש את תורת אמך ולהתיר ערבוב
מגדרי בפרהסיה ולהקל מאוד בפתיחות מבהילה כלפי
איסורי ראיה ולימודי השקפות מינות, ובכלל, יחס
לגיטימי לצפייה בהתבהמות תרבותית מחוקות הגויים.
נראה בעליל כי יחסם המיקל של רבני המגזר אל
החשפות יתר לחיידקי הטכנולוגיה ברשת והשלמה
כואבת עם נזקי הרוח הנגרמים מחיבורים בלתי מסוננים
אל צינור השופכין הוירטואלי של תרבות גויים, הם
שפגעו בסופו של דבר בתוקף סמכותם הדתית של
הרבנים בעצמם, עובדה המלמדת על הזנחת עקרונות
הלכתיים דתיים יסודיים.
מורא רבך כמורא שמיים זו אינה המלצה יהודית
מסורתית, ואהבת את ה' אלוקיך -לרבות תלמידי
חכמים זו אינה חביבות סימפטית ללומדי התורה אלא
ציווי מפורש במקרא המצפה מהמאמין הדתי לבטל
דעתו בפני גדולי התורה, “ועשית ככל אשר יורוך".
כיוון שמדובר בציבור איכותי ואידיאליסטי המסוגל
בהחלט להוביל מהפך תורני חברתי במדינה, כואב
הלב על פירוד הלבבות ופיזור הדעות ועל העדר הנהגה

תורנית רוחנית מוסכמת אשר תאחד את כוחו של
הציבור לאגרוף חברתי יעיל המקדם עקרונות לקידום
הזהות הדתית בישראל על פני המשך תמיכה עיוורת
בעקרון הזהות הישראלית חילונית.
אולי השבר הפוליטי יפקח את העיניים לראות את
הנתונים הקשים ולהתחזק בעיבוי הזהות הדתית יהודית
ולשוב אל מקורות הרוח של עם ישראל ולהקפדה על
בדלנות דתית בריאה ושמחה מול הניוון התרבותי של
ישראל החילונית.
ניתן להגיב ישירות אל כותב שורות אלו במייל:
Ashwarts111@gmail.com

רבים שואלים ודורשים בהלכות החג הלאומי המכונה בשם יום
העצמאות של מדינת ישראל האם יש בו משום קדושת חג לדעה
אחת או דינו כסתם יום חול שקבעוהו עממין לדעה שניה ולפי זה אין
ראוי להחשיבו במניין ימי המועדים הנהוגים ע"פ תורת ישראל. ישנה
דעה אחרת קיצוניות אף יותר המגדירה את היום כיום עברה וחרון,
.גידוף ועבודה זרה
גישות הלכתיות אלו מבוססות על פי השקפת דעת התורה על הקמת
מדינת ישראל ועוד קודם לכן, השקפת דעת גדולי התורה על ראשית
.ימי הציונות ותהליך השיבה לארץ הקודש וקיבוץ גלויות
אפשר לחלק באופן כללי את הדעות בהלכה זו לשלוש שיטות
.שונות
השיטה הציונית דתית – הקובעת שיש ביום זה משום קדושה
ומשנים במנהגי עליה לתורה להשוותם לדיני עלייה במועד ומוסיפין
באמירת הלל בציבור ואף ישנם כאלה הסוברים שאף ראוי לברך על
אמירתו בשם ומלכות. בשם קדושת היום מתירים גילוח, תספורת
.ושמיעת כלי זמר בימי ספירת העומר
לשיטה זו, אין מביטים על ההיבטים השלילים במדינת ישראל אלא
, המחבר ומאחד את היהודים תחת דגל ישראלי אחד

.רק על החיובי
.היתרון הלאומי מתגבר על החסרון הדתי
השיטה החרדית המרכזית – אין לחגוג יום זה מבחינה ציבורית,
אפילו בהתחשב בנסיבות חיוביות הקשורות להקמת מדינת ישראל,
וזאת כדי ליצור חומת בדלנות כלפי הרעיון המסוכן של החלפת
הזהות היהודית דתית בזהות ישראלית המנותקת מחובת קיום הדת
ושמירת תורה ומצוות. זהו יום חול רגיל כאחד מימי ספירת העומר
.ואפילו אומרים תחנון כרגיל
לשיטה זו, המתייחסת אל מכלול הנתונים הקשורים אל השלטון
האזרחי במדינת ישראל, אין בנמצא התר הלכתי המצדיק שינויי
נוסח ומנהגים של ריבוי שמחה בגלל האופי החילוני המודגש בסדרי
השלטון במדינה אשר פוגעים באופן מהותי בחרות הדתית יהודית

של אזרחי המדינה הדתיים ומסלפים את יסודות ההשקפה התורנית
.המסורים לנו מסיני
.על עקרונות שיטה זו נרחיב בהמשך הדברים
השיטה הקנאית – יש לנהוג מנהגי אבילות ביום זה אשר מטרתו
מרידה במלכות שמים והשלטת חוקות הגויים על עם ישראל. זהו יום
של עבודה זרה ציונית אשר מרדה בגזרת הגלות וטימאה את אדמת
ארץ הקודש. לשיטה זו אף ראוי לארגן הפגנות רחוב ועצרות אבל
.ומחאה כנגד ממסד השלטון הציוני הכופר
אמנם בימי חגים של נוצרים הם אינם יוצאים לרחוב ומוחים אבל
בימי חגי הציונים הם מרשים לעצמם להביע את דעתם באופן די
.רועש בסביבה
מבחינה אחת ודאי ראוי לכבד קבוצה קנאית זו, כי בדורנו החומרני זו
באמת מסירות נפש לצעוק ברחובות אמת אידיאולוגית שאינה
.מקובלת
הבעיה העיקרית בשיטה זו שאין שום אפשרות ריאלית להחזיר את
, ומבחינה הלכתית

הגלגל ההיסטורי אחורה, הממזר נולד והוא יהודי
עלינו לקבלו בתוכנו ולשדלו לקיים את מצוות הדת ככל יהודי אחר.
אין טעם לצעוק עליו מדוע נולד ולקיים עצרות אבל ביום הולדתו
בתקווה שיאבד מן העולם. היהדות תמיד התמודדה עם אתגרים ולא
.ברחה מהם והטמינה את ראשה בחול

הסבר השיטה החרדית-מרכזית
הגדרת הזהות היהודית על פי התורה
בשאלה הידועה האם היהדות היא לאום או דת יש לדעת התורה
תשובה ברורה ומדוייקת. היהדות היא לאום דתי. הלאום נוצר עבור
קיום הדת וגדרי הדת הם הקובעים את זהות הלאום. אמנם אנחנו
לאום המבוסס על יסוד גנטי אך על פי גזירת הכתוב רק הנולד לאם
יהודיה נחשב חלק מהלאום היהודי בעוד הנולד לאב יהודי נחשב גוי
לכל דבר ועניין. בשונה מאומות העולם בהם השיוך הלאומי נקבע על
.פי האב בעיקר או על פי שני ההורים
עקרון זה של לאום-דתי נאמר בנבואה למשה בסיני במעמד הסנה
לפני 332,3 שנים – "בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את
האלוקים על ההר הזה" – תכלית היציאה ממצרים ויצירת העם

.היהודי אינו אלא לתכלית קבלת התורה
גם אבי האומה העברית, אברהם אבינו נתבשר 400 שנים קודם לכן
"ואברהם היו יהיה

בלשון דומה בהבטחת המלאכים על לידת יצחק,
לגוי גדול ועצום וכו'…למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו
."דרך ה' לעשות צדקה ומשפט
אין אומתנו אומה אלא בתורתה" תימצת זאת במשפט מוחץ רבנו”
סעדיה גאון לפני אלף וחמש מאות שנה וקביעתו שרירה וקיימת עד
.ימינו
רקע היסטורי
לקראת סוף המאה ה-19 ,בעקבות התעוררות לאומית של קבוצות
אתניות שונות באירופה אשר שאפו להגשים את ריבונותם
ולהשתחרר מעול שלטוני של אימפריות ובעקבות גלי פרעות
אנטישמיים בעיקר במזרח אירופה, נתעוררו קבוצות יהודים להתאגד
תחת בקשת הכמיהה לשיבת ציון וכינון שלטון יהודי אוטונומי
בפלשתינה, שהיתה אז נתונה תחת שלטון האימפריה העותמאנית
המתפוררת. גלים של התעוררות דתית לשיבת ציון החלו לנשב
.בקהילות היהודיות עוד לפני הולדתו של ד"ר הרצל
ה'לב העברי' – ר' עקיבא יוסף שלזינגר, מתלמידי תלמידיו של החתם
סופר וממקימי המושבות הראשונות מוצא, גדרה, מגדל עדר ופתח
תקווה כבר עלה לארץ הקודש והחל ליזום בשטח פעולות תפיסת
קרקעות בהיקף גדול ולהטיף לכינון כלכלה יהודית עצמאית עוד בזמן
.שד"ר הרצל היה ילד הונגרי קטן בבודאפסט

אריסטוקרט דתי בעל תואר אצולה

הנדיב הגדול משה מונטיפיורי
אנגלי מלונדון, החל בביקוריו הרבים בפלסטינה לממן פעילות רכש
.ובניה בארץ הקודש 5 שנים לפני הולדתו של אבי הציונות המדינית
באותה תקופה במקביל החלו להתעורר גם כן קבוצות משכילות
חילוניות לארגון התיישבות חקלאית בפלסטינה, זו היתה תחילתה
של תקופת העליה הראשונה שהיו צעירים נלהבים ואידיאליסטים
בעיקר מאודסה כמו הבילויי"ם וחברי הציונות הרוחנית של אחד
.העם

בנקודת זמן זו החל להתפתח זרם חילוני משכיל ודעתני אשר פרק
מעליו עול תורה ומצוות אך מאידך ראה עצמו כשליח האומה

.העברית השבה לארצה וכמגשימו של רעיון שיבת ציון התנכ"י
.כאן החל תסביך הזהות בין לאום לדת
רק 30-20 שנה לאחר מכן פרסם הרצל את ספרו המפורסם 'מדינת
היהודים' אשר תירגם לשפת המעש המדינית את הרעיונות
הרוחניים של שיבת ציון והכה גלים ביהדות התפוצות באירופה והיה
.המנוע המרכזי לפריחת הציונות בכלל הציבור
ד"ר הרצל היה מתבולל רחוק כל כך מיהדות עד שלא ידע סידור מהו
וחגג חגים נוצריים כי לא ידע על קיומם של החגים היהודיים. הוא חי
בוינה הקוסמו-פוליטית כסטודנט בוהמיין צעיר וניסה לבנות לעצמו
קריירה של אמן תיאטרון ומחזאי. הוא היה מנותק לגמרי מיהדות
ומכל שאיפה לאומית עד לשנות חייו האחרונות. הוא שימש
ככתב בעיר פריז עבור עיתון וינאי מכובד ושם לפתע, בעיקר
בעקבות סיקור פרשת דרייפוס, הכה בו הרגש הלאומי בעוצמה רבה
ומאז הקדיש את שארית חייו במרץ אדיר לקידום מדיני ופוליטי
להקמת מדינה עצמאית ליהודים. הוא העמיד לרשות הרעיון הציוני
, את כל יכולותיו האינטלקטואליות

את כל כוחו וכשרונו הספרותי
וקשריו החברתיים הענפים, הוא מימן מכספו האישי את אירגון
הקונגרסים הציונים הראשונים, סבל השמצות וחרפות על הזיותיו אך
המשיך בעקשנות בקידום רעיונותיו ועבד במרץ כמו סוס עבודה עד
.שהוכרע במחלת לב בגיל 44 בלבד
בריחוקו כי רב מכל ידע או סממן תרבותי דתי הוא דגל בהפרדת
הדת מהמדינה ובביטוי מדיני חילוני אזרחי. הוא קבע נחרצות
"הציונות דבר אין לה עם הדת" וביסס את רעיון הזהות
הציונית-ישראלית המעורטלת מקיום תורה ומצוות שעליה מושתת
.מדינת ישראל כיום
במאבק בין שתי השיטות הנ"ל, ניתן לומר שבעקבות מחדלים חרדים
,
ומאבק רעיוני פנים חרדי אשר גרם למחלוקת רבה בציבור יראי ה'
נפל מפעל שיבת ציון לידיהם של פורקי עול תורה ומצוות והם הפכו
.להיות המייצגים של העם היהודי מול אומות העולם
מאז נמשך המאבק הרעיוני בין השיטות, זו הרואה בדת משה
וישראל כבסיס לכל פעולה כללית לאומית לבין השיטה החילונית
.המנסה לקדם לאום אזרחי יהודי שאינו קשור בעול תורה ומצוות
יום העצמאות במהותו ובתוכנו נקבע כיום נצחון של אותה השקפה

.חילונית ישראלית על פני זו הדתית
גם אם תהליך שיבת ציון וקיבוץ הגלויות בארץ הקודש הינו מבורך
כשלעצמו כמבואר בדברי הנביאים, אין התר דתי להתמוגג על
התרחשותו באופן פומבי כיוון שהוא מנוהל באמצעות בעלי השקפה
מסולפת המנסים ליצור זהות יהודית מזוייפת המנותקת מעול תורה
ומצוות ומשרתת אינטרסים הפוגעים בקיום דת משה וישראל.
בהחרמת חגיגות יום העצמאות ושלל טכסיו, זועקת היהדות
החרדית את מחאתה כלפי כלל ישראל ואומות העולם כי לא ייתכן
בניין אמת של קדושה ואתחלתא דגאולה אלא על פי דרך התורה
.וקיום מצוותיה
החסרונות בשיטה הישראלית חילונית רבים ועצומים מכדי שנוכל
להעלים עין ולהיות שותפים השמחים בפרהסיה במפעל הנקרא
.מדינת ישראל

מאת: א שוורץ

שוב טפטוף שהפך למטר, שוב מתיחות בטחונית שמתפוצצת ישר בפנים. מצד ארגוני הטרור השולטים בעזה מדובר בעליית מדרגה אמיצה ותוקפנית – מבלוני תבערה לטילים קטלניים, מהתפרעיות בגדר לירי חי אל ריכוזי אוכלוסיה גדולים במדינת ישראל. מבלי למצמץ ולהרתע הם יורקים לנו אש ישר בפנים, האם מישהו שם בוחר להתאבד ובוחר ביודעין ללכת על כל הקופה או שהם מנסים להרים את תקרת הזכוכית של מדיניות ההכלה הבטחונית של ראשי הצבא וחברי הממשלה בקבינט ?

זה כבר תקופה ארוכה שמלחמה בעצימות נמוכה מתרחשת בחזית הדרומית של מדינת ישראל. התפרצויות מקומיות כבר הפכו להיות שכיחות ותדירות כחלק משגרה קשה של תושבי עוטף עזה. כבר אין שבוע בלי אזעקה, אין שבוע בלי בלוני תבערה ואין חודש בלי התפרצויות אלימות באזור גדר ההפרדה.

זו חזית תוססת ואלימה שאף פעם לא באמת רגועה, תמיד אש והקפצה, מתיחות חמורה, כוננות גבוהה וחשש תמידי לאזעקה. זו לא צורת חיים אזרחית, רגועה והולמת המגיעה לשום אזרח במדינה ריבונית ונורמלית.

הבעיה היא של פי מדיניות בטחונית רשמית הנקראת "הכלה בחזית הדרומית" מדינת ישראל מוכנה לשלם את מחיר המתח התמידי מאשר לפתור באופן שורשי ומקצועי את הבעיה. את החשבון השוטף והמיידי משלמים האזרחים תושבי עוטף עזה היקרים ועכשיו הצטרפו גם האזרחים המסורים תושבי באר שבע ואשקלון לשלם בגופם את מיסי הטרור התובעניים. את החשבון העתידי והעקיף משלמים כל אזרחי ישראל שזכו למדינת טרור ריבונית בחצר האחורית.

הבעיה היותר קשה היא שזו כבר לא בעיה רק בחצר האחורית אלא בפתחו של הסלון, ממש בדלת הראשית. הטיל שנשלח "בטעות" לפני חודש פלוס לכיוון נתניה ופגע בבית במושב סמוך רק היה איתות ברור שרצועת עזה היא כבר לא בעיה מקומית של עשרות אלפי אזרחים אלא בעיה לאומית המאיימת על מיליוני אזרחי ישראל. אם נצרף את פרץ האלימות התוקפני לאחרונה עלינו להכיר בכאב שאנחנו בפתחה של מלחמה חדשה.

מאז סוף השבוע האחרון, ראש חודש אייר, כבר אי אפשר להתחפר בניסוחים מרגיעים כמו טעות קטנה או התארגנות מקומית, עושה רושם שכמות ההרוגים בצד הישראלי תגביל הפעם את עוצמת הטיוח מצד שלטונות הארגעה הבטחונית של מדינת ישראל.

השאלה כעת היא האם עזה תטופל שוב בצורה קוסמטית חפיפה של כמה פליקים כואבים מהאוויר או שתינתן שוב זריקת ארגעה והרתעה זמנית במינון גבוה יותר בשילוב כניסה קרקעית כדוגמת "צוק איתן" או "עופרת יצוקה" או שהפעם באמת יבוצע טיפול שורשי של ניקוי החיידקים הרעילים ממחילות הרצח והשנאה וביעור נשאי הטרור ומפיציו מכל החורים והסדקים מבית לבית ומשכונה לשכונה כמו כל חברת הדברת מזיקים הפועלת כנדרש באופן יעיל ומקצועי .

אם היה מדובר על ארצות הברית והנשיא טראמפ היה אפשר לענות תשובה ברורה, כי ארה"ב היא מדינה יחסית נורמלית שלא תפקיר שום אזרח בקצה המדינה לאיום טרור תמידי והנשיא טראמפ אמיץ דיו כדי לתת מכה ניצחת לכל המבקש לאיים על מדינתו ועל שלום חיי אזרחיה,  אבל כאן במדינת משותקי הגפיים שלא מסוגלים לדפוק מכות גם למי שבאמת כבר הגיע לו מזמן, נראה שאין לצפות ליותר מידי הפגנת עוצמה בניהול התגובות. במדינה שעדיין מוכנים לנהל משא ומתן עם המצהירים מעל כל בימה אפשרית על רצונם בהשמדתה הטוטלית, במדינה שמעבירה מיליוני דולרים קטאריים לרכישת אמל"ח והתעצמות צבאית של אויביה, נראה בעליל שמשהו נדפק בדיסק הקשיח, משהו פגום ב Hard Disk -.   

בעולם הרפואה ידוע שטיפול חיצוני בזיהום או דלקת אינו פותר את הבעיה – ריפוי זמני באמצעות טיפול אנטיביוטי  רק דוחה את ההתפרצות החמורה הבאה. כדי להגיע להחלמה בטווח ארוך ולריפוי אמיתי יש לטפל ביסוד ובשורש המקור הזיהומי אשר בגינו פרחה הדלקת או התפתחה המחלה.

גם מבחינת השקפה יהודית, הוידוי וההכרה במניעי החטא נחוצים ומעכבים כל הליך של כפרה ותשובה. ידוע במקורותינו כי שיקולי ההשגחה העליונה במשלוחי היסורים, כמותם ועוצמתם על אדם חוטא תלויים בקשר הדוק במידת ההכרה על חטאו ובדרכים המעשיים אשר בהם הוא נוקט לפקוח את עיניו וליטול אחריות על מעשיו ולהתרחק מאותו החטא והגורמים לו –  "אם יש דין למטה אפשר למנוע דין למעלה" – כתבו גדולי הצדיקים.   

גם בזירה הבטחונית בדרום – המשוואה ברורה ומדוייקת ממש כמו במדע הרפואה. מבחינה מקצועית נטו, כל טיפול צבאי בעזה שאינו מטהר את חבל הדמים והשכול מכל אמצעי לוחמה המופנה נגד אזרחי ישראל נידון ככשלון מבחינה ריבונית-שלטונית ועתיד להצמיח תוספת הרג, סבל ויסורים במעגלי טרור אין סופיים. מבלי ניקיון מוחלט בעזה של כל תא טרוריסטי אפילו הקטן והזעיר ביותר, יתממש עוד בדורנו חזון עתידי רווי דם ואש ותמרות עשן בטווח פגיעה גדל והולך המאיים על רוב אזרחי ישראל.

אין ספק שמבחינה בין-לאומית ידה של מדינת ישראל על העליונה לפתיחת מבצע צבאי גדול בסגנון "ביעור חמץ" או "סדר פסח" ברצועת עזה אשר מטרתו הסופית תהיה פירוז טוטלי של כל מתחם הרצועה. מאקדח ועד טיל, מרובה ועד משגר, זכר לא יישאר מכל ריח של חומר נפץ או כל אמל"ח מחתרתי. כל פעיל טרוריסטי יזכה להיות שאהיד או לבחור להניח את נשקו לנצח. השכנים ממצרים בראשות א-סיסי בוודאי יברכו על המהלך, בני הדודים מרמאללה בראשות אבו-מאזן כבר מחכים שנים שישראל תעשה להם את העבודה המלוכלכת בעזה שהם היו אמורים לבצע, ומסתבר להניח שגם הנשיא טראמפ מצידו  ייתן גיבוי מלא לחיסול הטרור בעזה לקראת פרסום תכנית המאה מטעם הממשל האמריקאי. מי יודע, אולי אפילו נגיע לאחרית הימים לאחר גלי הטרור העולמי שגם הקהילה האירופית לפחות לא תגנה בצורה אוטומטית את התוקפנות הישראלית כפי שעשתה עד כה ללא קשר למציאות בשטח.

אפשר לחלק את עזה למשבצות אזוריות מנותקות ולעבוד בצורה מסודרת ויעילה,  כל פעם בהפתעה תופסים משבצת אחת ומנקים ביסודיות, כל נשאי אמל"ח לסוגיהם ומיניהם ינוטרלו באופן מיידי, כל האזרחים מפונים עד לניקוי סופי וחוזרים לביתם רק בתנאי מסמך התחייבות אישי שלא לעסוק בטרור או בכל פעילות צבאית שאינה חוקית. הפרת תנאי ההתחייבות תחייב גירוש לסוריה, ירדן או לאי אקזוטי נידח באזור אוסטרליה – אל דאגה, אפשר למצוא כיוון. זהו מהלך צבאי אפשרי, חכם, תוקפני ונחוש כראוי לכל מהלך צבאי הדורש הכרעה ברורה בשדה הקרב ולא דשדוש מתמשך במלחמת התשה מדממת. לו גם נניח שאייזנקוט, בנוסף לשליחותו האזרחית בצבא מטעם הקרן החדשה לישראל, גם עשה את עבודתו המקצועית כרמטכ"ל ואכן הכין את צה"ל לתרחיש שכזה, עדיין עלינו לעבור את מבחן השיפוטיות של בג"ץ המצדד בכל שונאי ישראל ובוודאי יקום להגנתם של ארגוני הטרור הרצחניים של עזה. לצערנו, אנו עדיין חיים בתקופה בה שופטי מדינת חלם

אמש באופן מפתיע נשיא רוסיה, ולדימיר פוטין חתם על חוק חדש שמטרתו ליצור תשתית חדשה של רשת אינטרנט שתוביל לרשת רוסית נפרדת מזו של שאר העולם

זאת לאחר שבשנים האחרונות פעל הנשיא הרוסי להגבלת הגלישה באינטרנט ברוסיה בין היתר לפני תקופה חתם פוטין חתם על חוק שאוסר על הגולשים במדינה להשתמש ברשתות VPN ובאתרי פרוקסי. החוק אוסר על גישה לכל טכנולוגיה שמאפשרת גישה לתכנים שצונזרו על ידי הקרמלין.

המודל של הנשיא פוטין הם סין שם שחצי שנה קודם התקבל גם חוק בנושא, אם כי רחב יותר. בשני המקרים נשללת מהגולשים האפשרות לגלוש, או הופכת קשה הרבה יותר, כמו גם גישה לתוכן שצונזר.

ב-2014 העביר הקרמלין חוק שמורה לחברות האינטרנט לאחסן את המידע שהן צוברות על המשתמשים בתוך גבולות רוסיה. החוק אמנם לא נאכף על כל חברות האינטרנט,

כמו כן, הרשויות ברוסיה הענישו, עד כדי שליחה לכלא במקרים מסוימים, גולשים ברשתות החברתיות בעקבות תוכן שפרסמו. המקרה האחרון היה של גולש שכמעט נשלח לכלא לאחר שפרסם ביוטיוב (YouTube) סרטון שלא לרוח הממשל.

רוסיה עדיין לא הגיעה לדרגת הצנזורה על האינטרנט של סין ו-ודאי שלא למצב של צפון קוריאה, שם הגישה לרשת חסומה כליל עבור כמעט כל אזרחי המדינה. אך כאמור הצעד הדרמטי של הקמת רשת חדשה בהחלט מקדם את המעצמה הרוסית לעבר שלטון דקטטורי