מיקום כתבה: מיוזיק כתבה ראשית

על הבימוי והקונספט של הקליפ מילים הכ"כ מושקע הופקדה האמנית יעל שרבני (אסולין)

1. ראשית, כמה שנים כל אחד מכם זוכה לנגן במירון בל"ג בעומר?

דוד קליגר: שאלה טובה, למעשה לראשונה הופעתי בתור ילד פלא במירון כשהייתי בן 8. בגיל 17 גיליתי את הקלרינט, ומאז היו שנתיים שלא זכיתי לנגן, בשנה של האסון ובשנה של הקורונה, אז איך אנחנו אומרים בספירת העומר? 25 שנה שהם למעשה 34.. לא?!

חיים קירשנבוים: מנגן כבר 35 שנה… לאורך שנים כילד היו מנגנים ליד החלון של  הציון בחצר, והייתי מסתכל על מוסא ברלין, בנימין ברזסקי וגרשון קלצקין. מנגנים. שהיו מנגנים מ9 בערב עד 1 וממשיכים לקבר רבי יוחנן הסנדלר.

אברהם בלטי: זו השנה ה20 שאני זוכה לנגן במירון.

נחמן צוקר: גם אני השנה ממלא 20 שנה על הבמה במירון.

שרגא פראנק: אני מנגן במירון 7 שנים ב״ה כולל בשנה של הקורונה  שהגעתי וניגנתי בחצר שהיה ריק מאדם בגלל הסגר.

• איך הגעתם לשם? כידוע מי שמנגן שם זה מסורת של שנים, מתי היתה הפעם הראשונה.

נחמן צוקר: הפעם ראשונה הייתה  כשהתפללנו עם הנץ החמה ברבי יוחנן הסנדלר כמה חברים ביניהם נחמן פורת המתופף, נחמן נתן דרייער הגיטריסט (כיום בארה"ב) ועוד. שמענו את הניגונים עולים מחצר המערה ואמרנו לעצמינו 'יאלה בואו נעלה לנגן', היה זה טרם הזמנים המסודרים עם השעות הקבועות מראש ע"י יחיאל בריכטא, ה' ישלח לו ברכות לרוב על עבודתו המסורה.

הגענו ברוח קרבית והפגנו את מיטב יכולתנו בכליזמרים מהירים ומורכבים, מבחינתי היה זה גם בשביל להשיל מעלינו את הנגנים שנשארו איתנו מקודם לכן, לאחר זמן מה מוסא ברלין התייצב מאחורי והתחיל 'אמר רבי עקיבא' פשוט וברור שנתן לי להבין נגינה טובה ומרימה מהי. עם השנים ה' עוזר שהלב מתחבר יותר ויותר לשמחה הפשוטה ולפנימיות הנגינה.

חיים קירשנבוים: בשנים עברו כפי שאמרתי הניגונים היו מסתיימים ב1 ולא הייתה מוסיקה יותר, לאחר שהתחילו לנגן כל היממה התחלתי לנגן בשעות לפני תפילת וותיקין, כשהדגש בנוסף לניגוני מירון גם על שירי רגש ישנים דוגמת קה אכסוף וניגון רבי מיכל מזלוטשוב.

אברהם בלטי: הפעם הראשונה הייתה כשהייתי בחור שיעור א' ישי"ק למדתי בישיבת דארג ונסעו לראשונה כל הישיבה למירון, אני כאחד שאוהב מוזיקה וקלרינט כמובן רצתי מיד לבימת התזמורת בחצר ולקראת השעות האחרונות של ההילולא הבמה נהיתה ריקה מהנגנים הוותיקים באותם שנים התחילו חסידויות כמו תולדות אהרן ועוד לקיים הדלקות נוצר חלל ריק ומיד ניצלתי את ההזדמנות ומנהלי הבמה ממש נהנו שנה אחר כך כבר לא היה ספק.

שרגא פראנק: הגעתי לשם דרך בן דוד שלי חיליק פראנק הענק ועוד כמה שעזרו לי בזה בהתחלה נתנו לי קצת זמן ואם השנים קבלתי יותר זמן ולאט לאט קבלתי זמן משלי מודה לקב״ה על הזכות לשמח אנשים

• ספרו לנו על רגע בלתי נשכח מכל השנים

דוד קליגר: אחד המעמדים הזכורים ביותר שלי היה כשהייתי בן שמונה כפי שציינתי לעיל ועכשיו באריכות, אבא שלי למד בכולל של הרב שטרן, ובמירון הם עשו דוכן התרמה לכולל, שם מכרו שם שמן זית, נרות וכל מיני עניינים, על הדרך החתימו הוראת קבע לכולל. בין השאר הביאו ילד שהיה מאוד מאוד נמוך הוא היה נראה קטן מאוד אבל היה לו קול יפה והוא ידע לשיר. הצמידו לו אורגניסט והילד הזה שר משמונה בערב עד השעה שתיים בלילה ברצף, כשאנשי הכולל כל הזמן אומרים ילד הפלא בן השלוש… הייתי אמנם בן שמונה אבל נמוך הייתי ונראיתי ממש כבן שלוש… לא אשכח איך באו כל מיני אמריקאים וכל מיני סבתות זקנות שזרקו עלי מטבעות של כסף מרוב התלהבות. מרוב ביישנותי שרתי עם הגב לקהל… כן התביישתי.

אגב, אם אתם קוראים את הכתבה הזה ויש בידכם תמונות או סרטונים וידאו בין השנים תשמ"ט – תשנ"ב, אנא שתפו אותי ואני יודע שיש, אני זוכר גם שצילמו אותי.

שרגא פראנק: הרגע שלי היה לפני 4 שנים (שנה לפני הקורונה) ניגנתי בנעילה שזה מה שנקרא השעות האחרונות בסוף ל״ג בעומר שנועלים את הניגונים זה היה מעמד מאד מרגש עם בכיות עד לב השמים

אברהם בלטי: קשה להצביע על רגע אחד כזה, כל שנה אני מרגיש כאילו זה השיא, אבל בפשטות בהדלקה של האדמו"ר מבויאן ברגע שמתחילים לנגן את הניגון הראשון שפותח את כל ההתעוררות וההכנה לשמחה ניגון הד' בבות.

חיים קירשנבוים: שנה אחת הגיעו קבוצת יהודים מארה"ב, ונתנו לי רשימת שירים, כל שיר משנה אחרת שניגנתי, תוך כדי שהם זוכרים בבירור את כל השירים מכל השנים. עוד רגע בלתי נשכח. זו הנגינה בשנת הקורונה. עמדתי לבד בחצר עם 2 אנשים שרקדו וניגנתי. זה היה מעמד מרגש במיוחד!

נחמן צוקר: רגעים שזכורים לי במיוחד הם הדקות של הריקודים שאני רוקד עם כל הדבק של עמך ישראל לפני שאני עולה לנגן.

• אי אפשר להתעלם מהאסון הנורא שפקד אותנו, איפה הייתם באותו שלב, ואיך התחושות לנגן השנה אחרי אסון כזה

אברהם בלטי: אכן ממש לא פשוט, אותי זה תפס כשהייתי בדרכי חזרה מנגינה למטה באחד הבתים בישוב כשהתקרבתי למתחמי ההדלקה למעלה נודע כל העניין, כמובן שאחרי כזה אסון התחושה שונה לגמרי אבל אנחנו לא מבינים חשבונות שמים.

חיים קירשנבוים: בשנת האסון הייתי בכפר שמאי בדרך למירון, והיו לי 4 ילדים בהדלקה של תולדות אהרון והמתח היה נורא, הודו לשם שניצלו.

שגרא פראנק: בשנה של אסון הייתי במירון בדרך לנגן בחצר, הייתי אמור לנגן באזור השעה 1:30 בלילה, זה היה הזמן שלי והתחלתי לעלות בהר לכיון הציון, ואז קבלתי את הבשורה הקשה כמו כל בית ישראל ברגע אחד זה נהפך ללילה עצוב וקשה מאד, אנשים מכל הזרמים בכו לא ישכח את הלילה הזה לכל החיים.

נחמן צוקר: בזמן האסון ניגנתי עם יואלי קליין, נחמן הלביץ ומוישי בהר באוהל חלוקה של הרב סגל שהוקם בצמוד להכנסת האורחים קרליבך שמאחורי הציון, יהודים באים לאכול תוך כדי שבמסלול הם שומעים ורואים את המוזיקה, באיזשהוא שלב כנראה דקות ארוכות לאחר האסון הגיע שוטר כשהוא מנופף בידיו בחזקה בתוך הרעש, הפסקנו לרגע והוא צועק להפסיק מיד יש הרוגים למטה, מסתמא זה גם הפריע לפעילות, חיכינו שם במקום, ישבתי בגב הבמה מכונס בעצמי, כשאני רואה דרך חריצי הרצפה את האלונקות מובלות במהירות אחת אחרי השנייה.

דוד קליגר: אני בדיוק הגעתי עם חבר לכרמיאל אחרי שניגנתי בהדלקה בבני ברק אצל הגרש"א שטרן שליט"א, הגענו שניה אחרי שסגרו את הכניסה לתחנת הרכבת, ואז התברר לי שגיסי היה בין הנפגעים, ופונה לביה"ח בנהריה, בסייעתא דשמיא גדולה מאוד איך שהוא בדיוק פגשתי בכרמיאל מישהו שנוסע לשם והצלחתי להגיע לבית החולים דקות ספורות לאחר שהוא הגיע לשם וב"ה שמעתי שהוא בהכרה, לא נתנו לי להיכנס אבל זה לפחות הרגיע את אשתו (אחותי) שגם הייתה בדרך למירון ושינתה מסלול. היא הגיעה חצי שעה אחריי וב"ה בשעה 4 לפנו"ב הוא שוחרר מבית החולים כשהפיג'מה של ביה"ח על גופו מאחר וקרעו לו את כל הבגדים כדי לחלץ אותו מהתופת הנוראה.

• איפה תנגנו השנה?

שרגא פראנק: השנה ב״ה אני ינגן  בשעות היום גם בחצר בתזמורת המסורתית עם הניגונים של מירון הידועים מה שנקרא להביא את הניגונים של המוסרת של הכליזמר וכן בהכנסת אורחים של הרב סגל באוהל שמוקם בכניסה לישוב מירון גם שם יש שמחה עצומה.

אברהם בלטי: כמידי שנה יהיה לי את הזכות להתחיל בהדלקה המסורתית של האדמו"ר מבויאן ומשם להמשיך לחצרות הגדולות ר' מיילך בידרמן תולדות אהרן ועוד…

חיים קירשנבוים: השנה אנגן לאורך הלילה והיום במירון בהדלקות שונות.  טיפ לשמחה זו הידיעה שביום הזה הישועות באות מהשמחה יחד עם התפילות.

נחמן צוקר: השנה אנגן בע"ה בחצר רבי שמעון וכן בהדלקות נוספות במירון.

דוד קליגר: אני מאז האסון, הפסקתי לתכנן את מירון, מסיים לנגן בהדלקה באחת מערי הארץ, ויוצא למירון ללא תכניות, זה יום השמחה של רשב"י והוא זה שיחליט מתי ואיך וכמה אזכה לשמוח בשמחתו.

• לסיום תנו לנו טיפ על שמחה ביום הגדול הזה

חיים קירשנבוים: טיפ לשמחה זו הידיעה שביום הזה הישועות באות מהשמחה יחד עם התפילות

נחמן צוקר: השמחה שלי ביום הזה היא עם שמחתו של רבי שמעון שככל שהוא עולה גבוה יותר בכל הילולא שלו, הוא יורד למקומות יותר נמוכים שאני מדשדש בהם ומעלה אותי לכף זכות וכיף חיים של קדושה ואהבה עם השם יתברך ועם ישראל

אברהם בלטי: מקובל שיום ההילולא של צדיקים זה כמו חתונה שלהם, אם בן אדם יחשוב שהוא מגיע לשמוח בשמחה של רבי שמעון בודאי השמחה שלו תראה אחרת, השם יעזור שנזכה לפעול ישועות ברוחניות ובגשמיות ביום המיוחד הזה.

שרגא פראנק: אומרים שבל״ג בעומר במירון בתוך הציון זה יום כיפור ובחוץ זה שמחת תורה כלומר בתוך המערה אנשים בוכים לישועות ובחוץ בחצר אנשים שמחים כמו שקבלו את התורה צריכים לבוא בפשוט ולשמוח עם רבי שמעון ומאחל שהיה שמחה עצומה עם בשורות טובות לכל עם ישראל ושהכל יעבור בשלום ב״ה יתברך!!!

ואולם השנה, כש'מלכות' מציינת עשור להקמתה (תשע"ג-תשפ"ג), מציגה המקהלה פרויקט ראשוני מסוגו, כשהיא מאפשרת לקהל הרחב הצצה רחבה אל חדרי האולפנים הסגורים, לעקוב מקרוב אחר בניית השיר הווקאלי מא' ועד ת'.

לראשונה תוכלו להכיר מקרוב את תפקידו של כל חבר במקהלה, להתרשם מהמנעד האישי ומההגשה והצבע הייחודיים לו, מוותיקי החבורה ועד החברים החדשים שלוהקו אליה אך לאחרונה. כל אחד בתורו צועד חרישית אל תוך האולפן כשהוא מוסיף טאצ' משלו, קול נוסף, קונטרה מלמעלה או מלטה, ליצירה הבעלזאית האהובה 'אין כאלוקינו' בלחנו של הרב ירמיה דמן.

כאשר המוצר הופך למוגמר, חוגגת המקהלה עשור במסעדת גולדיס החדשה בבני ברק מול שולחנות ערוכים בכל טוב המעדנייה, לקול צלילי הווקאלי הטרי שזה עתה הופק באולפני 'פלוטו' המפורסמים בתל אביב.

אלפים מלווים בניו יורק את הזמר החסידי מיכאל שניצלער, שהלך לעולמו והוא בגיל 62, לאחר שחטף התקף לב. הזמר ליפא שמעלצר ביצע קריעה ופרץ בבכי כספד לו: "אני קורע את החליפה הכי יפה שלי בשם הבחורים המתבגרים שהתחזקו ממך, האנשים השבורים, החולים והנזקקים".

מיכאל שניצלער, זמר ויוצר מהוותיקים במוזיקה החסידית הוציא במהלך השנים עשרות אלבומים וביצועים עם שלל גדולי הזמר והופיע בשלל הופעות בארצות הברית ובכלל.

את קולו היוחודי של ר' מיכאל אי אפשר לפספס, קול עמוק ויחודי עם מתיקות אופיינית שליוותה אותנו במשך שנים ארוכות, רוב שיריו של שניצלער שולבו עם מילים מהמקורות יחד עם טקסטים מיוחדים בשפת האידיש.

מרגש: ר' מיכאל שניצלער – על דעת המקום

בשנת תשע"ז לאחר התקף לב שעבר פורסם כי הוא הלך לעולמו, ר' מיכאל עם המתיקות המיוחדת נאלץ לפרסם הקלטה בקולו בה הוא מודיע "אני חי, אני לא מת. אני מתכוון לחיות עוד שנים ארוכות. אוהב את כולכם". שניצלר, הידוע בחוש ההומור המשובח שלו, הוסיף בציניות: "עדיין לא חילקתי את הירושה. בבוא היום אחלק את הירושה, זה יקרה בערך בעוד שבעים-שמונים שנה".

לאחר ששוחרר מבית החולים שיחרר את אלבומו "מימיני מיכאל" כשהוא מספר כי לאורך כל התקופה הוא חש כי "מעל ראשו שכינת קל"

בערב שבת סמוך לכניסת השבת עבר ר' מיכאל דום לב, כוחות ההצלה נלחמו על חייו עד שלבסוף נגזרה הגזירה ור' מיכאל השיב את נשמתו לבוראו.

מיכאל שניצלער, זמר ויוצר מהוותיקים במוזיקה החסידית הוציא במהלך השנים עשרות אלבומים וביצועים עם שלל גדולי הזמר והופיע בשלל הופעות בארצות הברית ובכלל.

את קולו היוחודי של ר' מיכאל אי אפשר לפספס, קול עמוק ויחודי עם מתיקות אופיינית שליוותה אותנו במשך שנים ארוכות, רוב שיריו של שניצלער שולבו עם מילים מהמקורות יחד עם טקסטים מיוחדים בשפת האידיש.

בשנת תשע"ז לאחר התקף לב שעבר פורסם כי הוא הלך לעולמו, ר' מיכאל עם המתיקות המיוחדת נאלץ לפרסם הקלטה בקולו בה הוא מודיע "אני חי, אני לא מת. אני מתכוון לחיות עוד שנים ארוכות. אוהב את כולכם". שניצלר, הידוע בחוש ההומור המשובח שלו, הוסיף בציניות: "עדיין לא חילקתי את הירושה. בבוא היום אחלק את הירושה, זה יקרה בערך בעוד שבעים-שמונים שנה".

לאחר ששוחרר מבית החולים שיחרר את אלבומו "מימיני מיכאל" כשהוא מספר כי לאורך כל התקופה הוא חש כי "מעל ראשו שכינת קל"

בערב שבת סמוך לכניסת השבת עבר ר' מיכאל דום לב, כוחות ההצלה נלחמו על חייו עד שלבסוף נגזרה הגזירה ור' מיכאל השיב את נשמתו לבוראו.

ת.נ.צ.ב.ה

שרולי, זמר יוצר ומלחין, נולד בלונדון בחסידות סאטמר בחיק משפחה מוזיקלית דור אחר דור עליה נרחיב בהמשך…

כשאני פונה לשרולי ומתחיל למנות את שיריו שיצאו עד כה אני מופתע לגלות רשימת שירים ארוכה, חלקם ביצע וחלקם הלחין לאמנים שונים, כשבראש הרשימה כמובן נמצאים "לאמיר מאכן קידוש" ו"אליהו הנביא" אותו ביצע יחד עם דודי פלדמן, להיט היסטרי שהפך לקלאסיקה המנוגנת ומושרת במוצאי שבתות בכל רחבי העולם.

שרולי, ספר לנו איפה הכל מתחיל, איפה אתה מגלה את המוזיקה בחיים שלך?

כבר מגיל קטן ממש זה כבר תפס אותי חזק. מאז ומתמיד אני מרגיש מאד מחובר לזה. קודם כל בגיל צעיר גיליתי את עולם השירה וקול שני והרמוניות וכדומה…. ואז בגיל 11 בערך התחלתי לנגן כמה כלים. כמו קלרינט וגיטרה ואורגן ועוד… היום אני כבר מקליט להיטים ושר אירועים ומשמח הרבה יהודים ברוך השם, בגיל 16 לפני 8 שנים, הכרתי את גרשי שוורץ בלונדון. הוא אמר לי שיש לו בבית מחשב ומיקרופון, כבר באותו לילה עשיתי את העיבוד הראשון, וידעתי שאני לא יפסיק לעשות את זה. זמן קצר לאחר מכן פגשתי את מיילך קאהן שהיה בתחילת דרכו, ועשיתי לו עיבודים ל"ונהפוך הוא" "ואהבת" ועוד… ואז נכנסתי לתחום ההלחנה והתחלתי למכור שירים. לבערי וובר, מנדי ווייס, לוי פלקוביץ, מרדכי שפירא, חיים שלמה מאיעס ועוד.

יכול להיות, זה יכול להיות מעניין, יש כמה שיתופי פעולה אחרים דווקא על הפרק, דברים שעוד תשמעו עליהם, וכמובן יש גם חולם לפתוח שיתופי פעולה גדולים יותר

אחד השירים הטובים שלך האהובים עלי באופן אישי זה "כי לישועתך" שאף קיבל ביצוע מחודש של מוטי שטיינמץ, ספר לי על השיר הזה.

רציתי לשיר משהו שבאמת מגיע מהלב, שמבקש לישועה. והרבה אנשים דווקא מבקשים את זה היום כשיר חופה.

איזו נישה אתה הכי אוהב, אתה הרי גם זמר, גם מלחין וגם מעבד.

כל אחד מהם, זה הגשמות חלום בשבילי. אבל אני הכי מרגיש את עצמי שאני שר על הבמה.

נכנסתי כדי להביא מוזיקה טובה שהרגשתי שחסר קצת. וגם יש לי מסר של אהבת ישראל שחשוב לי להביא.

איך אתה רואה בעין שלך את התפתחות המוזיקה היום?

אני חושב שיש היום ים של חומר שיוצא כל הזמן. וקשה לפעמים למצוא את הדברים שהם באמת יפים.

אתה אוהב את הפתיחה של המגזר לז'אנר הישראלי?

זה מאתגר למישהו כמוני, שרגיל למנטליות אחרת וסגנון מוזיקה אחר. אבל התרגלתי ואני מאד אוהב את העם פה ואני מתחבר לווייב. אנרגיה טובה!

אתה מכוון באלבום לכיוון מסחרי ועדכני או שדווקא לכיוון האישי והאמנותי יותר?

לדעתי זה שילוב מושלם של שתיהם!

אתה מערב בהפקה מוזיקאים נוספים?

לא! יש נגנים, טכנאים, טכנאי מיקס ומאסטר. אבל את ההפקה בעצמה אני עושה. לחנים מילים עיבודים וכו', אני כן מתייעץ פה ושם עם כמה חברים או עם משפחה. ובמיוחד אני אוהב לערב ולשתף את אבא שלי בהפקות

ספר לי קצת עם אבא.

אבא שלי הוא מוזיקאי בטירוף. עם אוזן והבנה ממש ממש טובה. הוא לימד אותי כל כך הרבה. הוא מנגן לשמח אנשים פה ושם, אבל הוא לא מתעסק בתחום בצורה מקצועית בכלל.

ממנו הגיעה האהבה למוזיקה?

גם מצד אמא שלי יש אחיזה במוזיקה, אבל אני חושב שהעיקר הגיע ממנו. הוא מנגן על כמה כלים. והתחיל גם בגיל ממש קטן. בעצם כל האחים שלי מנגנים על כמה כלים וגם כותבים שירים ומעבדים. הם לא בתחום וזה תחביב אצלם, אבל אפשר להגיד שאם יש מישהו שקשור להפקה של האלבום, זה הם, ועוד איזה שני חברים פה בארץ.

ואם אנחנו כבר מדברים על אבא, לצערנו אבא שלו (סבא שלי) נפטר לפני שש שבועות. שזה אומר שהוא כבר לא יכול להיות חלק מזה כבר. והוא יצטרך לחכות לשמוע את זה, כל דבר שהקלטתי שלחתי אליו לקבל את הסכמתו. לראות אם הוא התרגש מזה או אם פחות. ותמיד הוא ידע מה להגיד, הוא היה איש מלא רגש והוא ניחן בנשמה מוזיקלית גבוהה, אני סמוך ובטוח שכשהאלבום יצא נשב כבר כולנו שוב יחד כבני חורין, סביב שולחנות ערוכים בירושלים הבנויה.

1:
בעוד כמה שעות, כשנזכה לשבת סביב שולחן ליל הסדר, בין מצוות אכילת מצה ומרור וקריאת ההגדה, נצטרך לשתות ארבע כוסות של יין.
מדוע דווקא יין? מדוע דווקא ארבע?

ב״ירושלמי״ כתוב: ״אמר ר׳ הונא, כנגד ארבע לשונות של גאולה האמורים בגלות מצרים, והוצאתי, והצלתי, וגאלתי, ולקחתי״ – כנגדם שותים את ארבעת הכוסות.

נשאלת השאלה, מדוע דווקא יין ולא מאכל או משקה אחר?

אחד מהתירוצים, כיוון שביין יש משהו מיוחד שאין בשאר מאכלים ומשקאות.
ביין יש היכר והבדל בין טעמה והשפעתה של הכוס הראשונה לכוס שניה, ובין הכוס השניה לשלישית ולרביעית.
מה שאין כן בשאר מאכלים ומשקאות, שם אין חידוש בין אם נאכל את אותו מאכל בפעם הראשונה, השנייה, השלישית והרביעית. כל אכילה ואכילה תהיה באותו הטעם ותרגיש לגוף אותו דבר.

המיוחדות של היין הוא בזה שכל לגימה ולגימה מגבירה את החוזק וההשפעה על האדם, בגדר ״מוסיף והולך״.

לפי דברים אלו, אם אמרנו שארבעת הכוסות הן כנגד ארבעה לשונות גאולה, אז כמו שלכל לשון יש את החוזק והמיוחדות שלו ואין ארבעתם שווים כלל וכלל, כך ראוי לבחור דווקא בארבע כוסות של יין.

2:
עוד צריך לבדוק את עניין חלוקת הכוסות, מדוע שותים שתי כוסות לפני ״שולחן עורך״ ושתיים אחרי.

כדי לענות על שאלה זו, נצטט את הגמרא במסכת ״ברכות״ (דף נד:) ״אמר ר׳ יהודה אמר רב, ארבעה צריכין להודות, יורדי הים, הולכי מדברות, מי שהיה חולה ונתרפא ומי שהיה חבוש בבית האסורים״.

ה״מהרש״א״ שם אומר שכנגד ארבעת הדברים האלו שותים בליל הסדר את ארבעת הכוסות, כי ביציאת מצרים היה לנו את כל ארבעת הניסים.

יצאנו ממצרים, עברנו את ים סוף, הלכנו במדבר ונתרפאנו בהר סיני.

אם כן, הכוס הראשונה היא כנגד כנגד ״עוברי ימים״.

עם ישראל ירדו לים סוף, עלו ממנו ונתעשרו מביזת הים ועל זה אמרו ״יודו לה׳ חסדו ונפלאותיו לבני אדם״ ועל זה אמרו שירה.

את הכוס הראשונה אנחנו שותים בקידוש, שם אנו אומרים ״זכר ליציאת מצרים״.

המהרש״א מסביר ש״זכר ליציאת מצרים״ הכוונה על היציאה מים סוף ומעניין לראות שהוא מקשר בין ״זכר ליציאת מצרים״ רק לאחר היציאה מים סוף, ומדוע?

כיוון שעד שלא ראו עם ישראל את גופות המצרים נפלטות מהים, לא הרגישו עדיין משוחררים באמת, מפחד שהמצרים עלולים לצאת מהים אחריהם ולהרגם.

זאת גם הסיבה למושג ״יציאת מצרים״ ולא כמו שלכאורה היה צריך המושג להקרא ״היציאה ממצרים״.

״יציאת מצרים״ – הכוונה יציאת המצרים והשפעתם לגמרי מעם ישראל וזה קרה רק לאחר שעם ישראל ראו את כל המצרים מתים.

3:
הכוס השניה שאנו שותים היא כנגד ״הולכי מדבריות״.

שם במדבר קיבלו בני ישראל מתנות טובות.
קיבלו את ה״מן״, את ״בארה של מרים״ וקיבלו את ה״שליו״.

על דברים אלו אמרו את ״שירת הבאר״.

הכוס השלישית שאנו שותים היא כנגד ״חולה שנתרפא״.

ידוע הדבר שאחד הסימנים לאדם חולה, כשאין לו תאבון לאכול והנה פה ב״שולחן עורך״ כולנו יושבים בריאים ועם הרבה תאבון.

הכוס הרביעית היא כנגד ״חבוש שיצא מבית האסורים״.

רק לאחר שכבשו עם ישראל את ארץ ישראל והרגישו סוף סוף מה זה להיות אדונים לעצמם, רק אז הוסר לחלוטין עול המצרים מעל ישראל.

לפי זה אפשר גם להבין מדוע שניים מתוך הארבע נאמרו בלשון ״הווה״ ושניים בלשון ״עבר״.

״יורדי הים״ ו״הולכי מדברות״ – לשון הווה.

מי שהיה חולה ונתרפא ומי שהיה חבוש בבית האסורים – בלשון עבר.

כיון ששניים מהמקרים קרו בזמן זה של פסח שהוא המקום והזמן העיקריים להגיד לקב״ה תודה, הלכנו במדבר וניצלנו בקריעת ים סוף.

4:
גם ״הגאון מוילנה״ מסביר מדוע כל ליל הסדר סובב סביב הסיפרה ״ארבע״.

ארבע קושיות, ארבע כוסות, כנגד ארבעה בנים, ארבע פעמים ״כזית״, ארבע לשונות ״ברוך״, ברוך המקום, ברוך הוא, ברוך שנתן תורה לעמו ישראל, ברוך הוא.

ומדוע? כי כל ליל הסדר מכוון כנגד ״ארבעה צריכים להודות״ וחובה עלינו לזכור זאת.

ב״שולחן ערוך״ אומר שיש לארבעת הדברים סימן בפסוק: ״וכל החיים יודוך סלע..״, ״חיים״ – ראשי תיבות חבוש, יסורין, ים, מדבר.

יוצא שבמצרים היו לישראל את כל הארבע.

5:
בספר ״אוזניים לתורה״ שואל, מדוע בקורבן שלמי תודה, מתוך ארבעת הלחמים שמביאים עם הקורבן, יש שלושה סוגים של מצה ואחד של חמץ.

ומסביר שמצה לא מתקלקלת לעולם, לעומת החמץ שמחמיץ ומתקלקל מהר.
בשלושה מהמקרים לא קרה לגוף שלנו עצמו שום דבר.

עוברי ימים ומדברות וכן חבוש שיצא מבית האסורים, אומנם יצאו מכלל סכנה, היו בצער גדול, אבל גופם לא נפגע, כנגדן מביאים עם קורבן התודה את שלושת סוגי המצה שתכונתה היא לא להתקלקל.

לעומת זאת במקרה הרביעי, חולה שנתרפא, הנזק היה בגופו ממש והוא בגדר גוף שהחמיץ, כנגדו מביאים את הסוג הרביעי בין ארבעת הלחמים, את לחם החמץ שתכונתו להתקלקל.

6:
״שבכל הלילות אנו אוכלים חמץ ומצה..״
שואל ה״אברבנאל״, בכל הלילות אנו אוכלים חמץ ומצה?
מתי אנחנו אוכלים ביחד חמץ ומצה?? במשך השנה לא אוכלים מצות ובפסח לא אוכלים חמץ.

מסביר ה״אברבנאל״ שהבן שואל את אביו, אם כמו שאמרת שליל הסדר הוא כנגד ארבעה מקרים שצריכים להודות בהם ולהביא שלמי תודה וארבעה סוגי לחם, אם כן תמיד יש בקורבן תודה סוגי לחמים של חמץ ומצה, מדוע פה יש על השולחן רק שלוש מצות, איפה הלחם הרביעי שיהיה כנגד המקרה הרביעי, כמו שיש תמיד בקורבן תודה?

על זה עונה לו האבא, שעוד מעט יגיע חג השבועות ושם נשלים את הלחם הרביעי, שם יהיה קורבן שתי הלחם.

שלושה דברים קשורים לנו לעכשיו, יציאת מצרים, קריעת ים סוף וההליכה מדבר.

אבל הרביעי, חולה שנתרפא, קרה לנו בהר סיני בקבלת התורה, שם ריפא הקב״ה את כל עם ישראל.

אם כן, שלושה קשורים לפסח והרביעי לשבועות.

בספר ״מגיד צדק״ אומר על דברי הגאון מוילנה שמקשר בין ארבעת המקרים לליל הסדר, שגם המקרה הרביעי של חולה שנתרפא קשור לעכשיו, לזמן של מצרים, כיון שהחולי המדובר הוא לא על חולי הגוף אלא על חולי הנפש.

הנפשות של עם ישראל בהיותם במצרים היו חולות ופצועות בגלל קושי העבודה והגזרות הקשות.
גם הקירבה וההתעסקות בעבודה זרה גרמה לנפש שלהם לחלות.

7:
בספר ״באר צבי״ מסביר, שאם ארבעת הכוסות הם כנגד ארבעת המקרים וכנגד ארבע לשונות הגאולה – והוצאתי והצלחתי וגאלתי ולקחתי, אם כן,
ו״הוצאתי״ מכוון כנגד ההודיה של חבוש שיצא מבית האסורים – כנגד בני ישראל שיצאו ממצרים.

ו״הצלתי״ – מכוון כנגד ההודיה של חולה שנתרפא – כנגד בני ישראל שעבדו בפרך בעבודה קשה שעשתה אותם חולים ובעלי מומים מבחינה גופנית, ויותר מזה, הזיקה לנפשם.

ו״גאלתי״ – מכוון כנגד ההודיה של עוברי ימים – כנגד עם ישראל שעבר את ים סוף.

ו״לקחתי״ – מכוון כנגד ההודיה של עוברי מדבריות – כנגד הסבל שעבר עם ישראל במדבר בדרכו לקראת קבלת התורה.

עכשיו אפשר להבין את מה ששאלנו קודם, מדוע מחולקים הכוסות שתיים לפני ״שולחן עורך״ ושתיים לאחרי.

שתי כוסות לפני שולחן עורך – מודים על מה שסבלנו כשהיינו במצרים, היינו גם חולים וגם בבית האסורים.

שתי כוסות אחרי שולחן עורך – מודים על מה שסבלנו לאחר שיצאנו ממצרים – עברנו את המדבר ואת הים.

8:
עוד מסביר בספר ״באר צבי״ שגם ארבעת הקושיות קשורות לארבע הודאות.

בכל הלילות אוכלים חמץ ומצה, הלילה הזה כולו מצה – כגד מה שיצאנו ממצרים מבית האסורים בחיפזון ולא הספיק הבצק להחמיץ ולכן אכלנו מצות.

שבכל הלילות אנו אוכלים שאר ירקות, הלילה הזה מרור – כנגד החולי שנגרם לנו מהיסורים ועבודת פרך שעברנו.

שבכל הלילות אין אני מטבילין אפילו פעם אחת, הלילה הזה שתי פעמים – כנגד קריעת ים סוף, שם התחילה ההצלה ברגע שהטבלנו את גופנו בים סוף, רק אז קרע הקב״ה את הים, לכן מטבילים כרפס במי מלח.

שבכל הלילות אנו אוכלים בין יושבים ובין מסובים – כנגד ההליכה במדבר וקבלת התורה, אנו מסובים עכשיו דרך חירות, ואין בין חורין אלא מי שעוסק בתורה .

9:
ה״אבודרהם״ שואל, מדוע נקראת ״הגדה של פסח״, ולא ״המשנה של פסח״?

ומסביר, כי כל פרשת ההגדה נלקחה מ״פרשת הביכורים״ שם מלמדת אותנו התורה את חשיבות אמירת התודה, שם מזהירה אותנו התורה שלא נהיה כפויי טובה, שם הוא המקור לכל נושא ההודיה, שם כתוב ״ובאת אל הכהן.. ואמרת אליו הגדתי היום לה׳ אלוקיך כי באתי אל הארץ אשר נשבע ה׳ לאבותינו לתת לנו, וענית ואמרת לפני ה׳ אלוקיך ארמי עובד אבי וירד מצרימה.. וירעו אותנו המצרים ויענונו.. ונצעק אל ה׳.. ויוצאנו ה׳.. ויביאנו אל המקום הזה..״ וכו׳ וכו׳.

פרשת ההגדה מקורה בפרשת הביכורים – וענית ואמרת שאתה לא כפוי טובה, שאתה יודע להגיד תודה.

עכשיו גם מובן מדוע קוראים בליל הסדר מפרשת הביכורים ולא מאחת הפרשות שמות, וארא, בא, בשלח,
כי שם אין הודיה לקב״ה, שם רק מסופר מה היה, ההודיה נמצאת בפרשת הביכורים.

מטרת ליל הסדר היא להודות לקב״ה על מה שהיה, לא לספר את מה שהיה.

10:
בגמרא ב״פסחים״ מסופר ששאל ר׳ נחמן את דרו עבדו, מה עושה עבד כשהאדון שיחרר אותו ונתן לו כסף וזהב?
ענה לו דרו העבד, שבמקרה כזה חובה עליו להודות ולשבח את האדון.

אמר לו ר׳ נחמן: ״פטרתני מלהגיד מה נשתנה ומייד פתח בעבדים היינו״.

אם כן חשוב לדעת, מה מטרת הלילה הזה? לשבח ולהודות לקב״ה.

ברמב״ם כתוב שמצווה עלינו לספר ביציאת מצרים, בליל ט׳ו בניסן בתחילת הלילה.

מצווה על כל אחד לספר כפי צחות לשון המספר, וראוי להוסיף ולהאריך בדברי הגדה של שבח והודיה כמה שיותר, שכל המאריך לספר ביציאת מצרים הרי זה משובח.

גם ב״ספר החינוך״ כתוב שמצווה לספר ביציאת מצרים כל אחד כפי צחות לשונו ולהלל ולשבח על הניסים שעשה לנו הקב״ה.

אמנם יש לנו את ההגדה, אבל כשאנחנו קוראים אותה במהירות וללא מחשבה וכוונה, כאילו זה סיפור שקרה למישהו אחר, אנו מפספסים את עיקרו של ליל הסדר.
לכן בנוסף לאמירת ההגדה עלינו להוסיף דברים משלנו, במילים שלנו, כל אחד כפי צחות לשונו.

כשאדם מספר בעצמו על דבר נורא שקרה לו ואיך הוא ניצל, הוא מספר את הסיפור בשיא הלהט וההתלהבות, רואים עליו שהוא נרגש, שהוא חי את את אותם רגעים.

אבל אחד ששמע את הסיפור מבעל המעשה, כשילך לספר על המעשה למישהו אחר, הוא יספר כבר אחרת בלי התלהבות ויחסוך במילים ונקודות חשובות של הסיפור.

(דברים נפלאים אלו שמעתי באחד השיעורים המיוחדים של הדרשן הרב ברוך רוזנבלום)

חג שמח לכל עם ישראל
עמירן דביר (דבורקין) הלוי

צילום: ברוך גרינברג

השיר היה מוכר במשפחה, ואמא של ישי אהבה אותו מאוד, ותמיד בערב פסח שאלה "ישי מתי אתה מוציא אותו לעולם?", אז בליל הסדר האחרון הבטיח לה בנה שהשנה יעשה מאמץ "כי היא כל כך מבקשת…"

בפורים האחרון הוא נזכר בהבטחה, כמעט עברה שנה, ולמרות הזמן הקצר, קפץ לאולפן של מאור שושן, "בזמן שהיינו אמורים להמשיך לעבוד על שיר אחר, אמרתי לו 'תשמע מאור: אני רוצה שנעצור ונקליט סקיצה לשיר מפעם שכתבתי, כדי לשמח את אמא שלי', ומאור האהוב והרגיש, ישר נרתם לזה. וכנראה בזכות רגע של כיבוד הורים, הכל התנהל בסייעתא דשמיא יוצאת דופן, הווייב, ההפקה והלהקה המושלמת שלי שניגנה, הכל קרה ממש בכמה ימים…"

מוזמנים לעצום עינים ולהיכנס לאווירת שולחן הסדר

והפעם… מחרוזת שירי פסח האהובים בדואט מקורי וקסום של שני הזמרים הגדולים שמחה פרידמן ונתנאל ישראל ובליווי מוזיקלי מבריק של תזמורת מלודי, בעיבודו והפקתו המוזיקלית של ישי אבן חיים מעבד הלהקה, שכהרגלו, גם הפעם הפתיע עם סאונד ועיבוד חדשני ובועט. במחרוזת מבוצעים מיטב שירי החג האהובים והידועים, לצד קליפ אווירה קסום בהפקתו של שרולי ברונכר. חג שמח!

המתכנת והמפיק המוסיקלי עדי נתנאלי מציין בימים אלו עשרים שנות פעילות מוסיקלית עם אלבום EP אינסטרומנטלי חדש. האלבום מכיל חמש מחרוזות בסגנונות ומקצבים שונים ומגוונים שנוגנו ממיטב דגימות הסאונד של נתנאלי ובהן מתארחים גדולי הנגנים לנגינת כלי הסולו שהוסיפו צבע מיוחד לכל שיר והפכו את האלבום ליצירה מוסיקלית של ממש.

נתנאלי שעומד וניצב בחזית מהפכת עולם המקצבים הסאונדים והדגימות של הקלידים מביא באלבום זה באופן מדויק ומזוקק את הידע והניסיון שצבר במרוצת השנים בתחום.

האלבום הופק לרגל המופע השלישי בסדרת המופעים המצליחה "שלושה אורגנים במה אחת" וחולק לבאי המופע במהדורת VIP. כעת האלבום יוצא באופן רשמי וזמין להאזנה/הורדה בכל חנויות המוזיקה הדיגיטליות.

מוצאי פורים האחרון, השעה כבר היתה קרובה לחצות הליל כשנגן הקלרינט דוד קליגר התהלך לו ברחובות ירושלים כשבצידי הדרכים עדיין נצפו פה ושם שיכורים זרוקים השקועים בתרדמת עמוקה.

קליגר שם פעמיו אל חצר הקודש רחמסטריווקא ששם כידוע הכל נעשה מעל הזמן ומעבר לזמן עם התחברות עילאית לרבש"ע.

אחרי כשעה של נגינה בטיש יחד עם הקאפעליע של פרחי החסידות, הרבי שליט"א יצא להפסקה בת שעה או אז ניתן האות וקליגר פצח בנגינת הקלרינט וביצע מחרוזת 'הורה' ארוכה ומשובחת לצד ניגוני מירון כשהקהל מקפץ ומרקד עד כמעט 4 לפנות בוקר.

כעת לקראת פסח הקרב ול"ג בעומר שגם הוא כבר ממש מעבר לפינה מגיש קליגר את ההקלטה המלאה, לכם לא נותר אלא לקום ולרקוד!