מובא במדרש רבה: רַבִּי אַחָא אָמַר יִתֶּן לְךָ וְיִתֶּן לְךָ 'אֱלָהוּתָא'… מסביר ה"נתיבות שלום" את עניין ברכת ה"אלוקתא" שהרי מובא בספה"ק שכל התרי"ג מצוות הם 'עצות' להגיע ל"ובו תדבק" לדבקות בהשם.
וכך כותב הרמח"ל שהאדם לא נברא אלא להתענג על השם ולהינות מזיו שכינתו, אמנם עינייני תאוות העולם יכולים להרחיק את האדם…
אבל הברכה של יצחק ליעקב היא שיתן לך להיות דבוק בהשם בכל מצב ובכל עניין גם בתוך הגשמיות ועינייני העולם הזה! כי על ידי שיהודי מכניס "אלוקות" – דבקות וכוונת לשם שמיים בכל עינייניו, אז אדרבא כל עיניינים הגשמיים מקרבים ומרימים אותו יותר לעבודת השם.
[fvplayer id="3217"]
וכמו שמביא הבעש"ט הקדוש: שאין רע יורד מהשמיים אלא אדרבא "מה יפית ומה נעמת אהבה בתענוגים" שבכל התענוגים הוא האהבה העליונה, שע"י התעוררות זאת התענוג בטבעו, יקל לו לאהוב את הבורא ב"ה, כי בלאו הכי קשה לפתוח זאת המדה להתחיל לאהבו ית', וע"י התענוגים שנתעוררה בו זאת האהבה יקל לו להדבק בהשם יתברך.
מנוע האנרגיות הבלתי מעורער של עולם החתונות והשמחות, קובי גרינבוים משיק סופסוף את סינגל הבכורה שלו "ויקבץ", שיר מקורי נוסף בדרך לאלבום בכורה מסקרן ועוצמתי.
גרינבוים המזוהה עם מוזיקה חסידית אמיתית, בוחר להביא לאוהדיו להיט קצבי המבוסס על מילות הנבואה "ויקבץ נדחינו מארבע כנפות הארץ" אליהן מצטרף טקסט מקורי שכתב אלי קליין.
השיר הזה נולד באחד מימי הסגר העצובים של תחילת תשפ"א. שריד בית מקדשנו נותר בודד ומנותק מהמוני בית ישראל שפוקדים אותו ביומיום. "הכותל היה מרוקן והבתים שקטו מאורחים", נזכר גרינבוים, הדממה העצובה ברחבת המקום הקדוש עוררה בו מחשבות נוגות. "דיברתי על כך עם הילדים שלי, בין קירות של סגר. הרי חייב לקרות משהו אחר, חייבת להיות תפנית באווירה שנועלת אותנו בבית".
כשהגיע לצמד הקליינבריז, המגה מוכשר – הוא ידע לתאר בדיוק – מה השיר שהוא מחפש.
גרינבוים, אדם אופטימי וחייכן בד"כ, גילה בעולם צד שלא נערך אליו: "לא רק שהופרדנו פיזית ממגע עם העולם החיצון ומהמשפחות שלנו, אלא שגם נדרשנו להתרחק אח מרעהו באופן הכי נורא שיש, בשנאה ופילוג. לא עוד. אני קורא באופטימיות ובעוצמה להתחיל לפעול ל'ויקבץ', שנתאחד כבר ונביא שינוי הכרחי כל-כך".
קובי גרינבוים מוגדר כזמר מהמיינסטרים הליטאי, הוא שר כבר 15 שנה באירועים נחשבים ותמיד עם מוזיקה משמחת. הסינגל החדש שאינו קשור לעולמות התוכן של עולם השמחות מפתיע אפילו אותו, זמר החתונות האהוב. "לפני 7 שנים, בחיים!, לא הייתי מוציא כזה שיר וקליפ. אבל היום אני משחרר שיר שונה, עם מטרה ברורה לאחדות העם ומבקש ישירות מאלוקים שיקבץ את כל כנפות העם…".
"ויקבץ", נוצר מחומרי גלם ממנו עשויים להיטים: טקסט פשוט וסוחף, לחן ועיבוד של המנונים ששרים ביחד אלפים. זהו שיר מעולה עם קליפ מרהיב, ובעיקר…. מנגינה שלא תצליחו להפסיק לזמזם.
"כשכתבתי והלחנתי את השיר 'שבורי לב', חשבתי וחלמתי שאברהם פריד ישיר אותו", סיפר בן ארי לצופים ופנה לפריד באתגר: "אברמל'ה היקר, אתה בטח בניו יורק עכשיו. אני רוצה לאתגר אותך מארץ הקודש ולבקש ממך לעשות ביצוע משלך לשיר 'שבורי לב'… זה יהיה מרגש וחלום בשבילי"
[fvplayer id="2994"]
אברהם פריד לא נשאר אדיש לאתגר של חנן והגיב: "כשחנן בן ארי מאתגר, אני בהחלט שוקל את העניין :)" ושלח סרטון תגובה כשהוא מזמזם את השיר ומרמז על הבאות.
[fvplayer id="2995"]
האתגר המוזיקלי שכולם מדברים עליו, בוצע. שבורי לב, גרסתו של אברהם פריד לשיר המרגש והמצויין של חנן בן ארי, הוקלט הלילה בניו יורק.
על ההפקה המוזיקלית לביצוע הזה של "שבורי לב", חתום כמו תמיד, מנהלו המוזיקלי, יובל סטופל .
אקדים ואומר, הסנן הפנימי המוזיקלי שלי עובד כך- אני מאזין לשניות הראשונות של השיר, ובשברירי שניות מחליט אם להמשיך להאזין או לעבור לשיר הבא… אכזרי, ואולי אפילו מטופש במקצת, אך כך אני רגיל לבחון שירים ולא עושה רושם שזה עומד להשתנות בקרוב.
בשיר מברך השנים נהג דייויד (שהוא גם המעבד של השיר) בחוכמה- כשהתחיל בנגיעה מרטיטה ומזמינה של גיטרה, מה שהפך אותי מיד למאזין של השיר. אחרי הניצחון הקטן- אך המשמעותי, מתפתח אינטרו (הקדמה) יפיפה וקצרצר, אגב, גם נקודה חשובה- הקדמות ארוכות הן בלתי נסבלות. (אלא אם כן מדובר במהלך גאוני ועוצר נשימה ממש). הלחן מתחיל בדרגה החמישית של הסולם- מה שכבר מקנה לו ייחודיות מסוימת, ומתנהל בנעימות חייכנית משהו. בהתאם לכך גם השירה רגועה והליווי אקוסטי ועדין, אף כשהבית חוזר שוב, כמעט אין שינוי- לבד ממעין מקהלה המתווספת לסולן.
אף שהעיבוד משתדל שלא להתבלט בשלב זה של השיר, הסאונד של הגיטרות מקפיץ את האוזן ומוכיח את היכולות של המעבד בתחום המיקס. (כן, הוא גם עשה את המיקס).
הפזמון מתחיל, ולרגע נדמה שהרוגע והחייכנות ילוו אתנו עד סוף השיר, ואז השיר יהווה מקסימום שיר רקע רדיופוני נחמד- ולא חוויה רגשית מוזיקאלית אמתית, אך אז הלחן מזנק בעוצמה מלאת רגש וכן השירה הופכת להיות לוחצת ונוגעת בתפילה של ממש "ושבענו מטובה וברך שנתנו כשנים הטובות לברכה".
בחלק השלישי והמסיים ניתן לשמוע את קולו מלא ההבעה של דייויד בטוח יותר בעצמו, כשהלחן נושא עמו תקווה, יחד עם מעין תחינה אילמת "כי קל טוב ומטיב אתה ובמברך השנים". בבחירה שאינני שלם אתה, מצטרפים קולות ליווי פעמיים כשהמילים "מברך השנים" מופיעות, בפעם השנייה, ההתפתחות של הלחן מצדיקה את ההדגשה, בפעם הראשונה, זה נשמע אך ורק כי זהו שם השיר, סוג של פתטיות שאף פעם לא התחברתי אליה.
השיר חוזר לסיבוב נוסף, אינטרו קצר משמש כמעבר בתוספת אקורדיון, והכיף האמיתי מתחיל.
גיטרה (עם סאונד מושלם כבר אמרנו?) נכנסת, ונותנת קצב מהמם עד כדי תהייה- איך שרדנו עד כה את השיר בלי הגרוביות הנפלאה הזו?!
כעת כשהבית חוזר ההתפתחות משמעותית יותר, כשבעיבוד מתווסף Snap (חבטה כזאת עם האגודל והאמה, סאונד שמשמש מתפללים החפצים לקרוא לילדיהם, ואיכשהו הפך לאחד הסאונדים הכי פופולאריים במוזיקה העולמית), ונעימת אקורדיון, גם זירת הווקאל לא קופחה ונכנסת מקהלה עם סאונד רך ואוורירי ואף השירה עצמה קופצנית ומשוחררת יותר.
בפזמון נכנסים כלי הקשה ומשלימים את תמונת הקצב כשהחוויה עשירה במגוון תחושות הנעות בסקאלה שבין הקצב לרגש.
בחלק השלישי מתנגן צליל נוסף שחוזר על עצמו ויוצר הרמוניה מדהימה, הקולות המלווים הפעם לא מאכזבים- כשהזמר אומר "מברך השנים" הם משיבים לו "מברך השנים", ולא מצטרפים אליו כמו בסיבוב הראשון- מה שחש לי מעט פתטי. ייתכן שבכדי להעצים את היופי שבפעם השנייה נקט דייויד במהלך הזה. גם כאן האקורדיון מלווה ומעשיר את העיבוד עם ליוויים מעולים.
השיר מסתיים עם האינטרו- שמשמש הפעם כאאוטרו (סיום), כשדייויד מצטרף בקולו ומחזיר לאווירה של תחילת השיר.
עוד משהו שלכד את תשומת לבי בשיר הזה- ההפקה כולה ללא תופים (חוץ מכלי הקשה), מה שהופך את העיבוד לנועז במידה מסוימת. עליי הדבר הזה עובד נפלא, אני אישית מאוד מתחבר לקצב שנוצר מצלילים או כלי הקשה- ולא מתופים, כי דווקא עקב האגרסיביות שלהם הביט 'נסחב' במקום לנוע.
לסיכום, שיר מושלם עם פוטנציאל טוב להפוך ללהיט החורף הנוכחי, בנייה יוצאת דופן בהתפתחות הלחן, העיבוד והשירה, חוויית האזנה עשירה רגשית, כשהכול מוגש במעטפת מוקפדת של סאונד איכותי ברמה הגבוהה ביותר.
מילים: מקורות | לחן: בני לאופר | עיבוד והפקה מוזיקלית: בני לאופר | גיטרה: אריק שחר | כלי הקשה: ליאור סוזיוב | חליל צד: דור אסרף | פסנתר: בני לאופר | מיקס ומאסטרינג: חיים מוזס | קולות: יוסי ויהודה וילמן | הוקלט באולפני בנט ופופאי | טכנאי: אבי קורלנסקי | הפקה: אלי לב | בימוי וצילום: חיים עטון | עריכת וידאו: סטודיו סלמקס | גיטרה: עופר שמיר | קחון: בנימין פרגא
אוהד מושקוביץ ושמילי אונגר פותחים את עונת החורף עם דואט חדש ואנרגטי בשם 'בר אלעאי'. השיר שעתיד לכבוש במהרה את רחבות הריקודים בחתונות בארץ ובעולם יוצא למרות התקופה המאתגרת. אולמות השמחה אמנם סגורים עדיין, אך חתונות מתקיימות במתכונת מצומצמת והשמחה חייבת להימשך.
הלחן הוא של הרשי ווינברגר, העיבוד המוסיקלי של נפתלי שניצלר והשילוב המושלם בין הקולות של שני ענקי הזמר יוצר דואט מיוחד במינו.
"התקופה ההזויה שאנחנו נמצאים בה פוגעת קשות בתחום השמחות והאירועים", מספר אוהד מושוקוביץ. "יוצא לי להופיע מדי פעם בחתונות מצומצמות שמתקיימות תחת מגבלות ואני רואה כמה זה קשה לחתן ולכלה שהיום החשוב בחייהם נחגג בצורה כזאת. כולי תקווה שהשיר 'בר אלעאי' יוסיף ולו במעט לשמחה שלהם".
שמילי אונגר מספר: "השיר מוכן כבר זמן רב וחיכינו להזדמנות טובה כדי להוציא אותו. אחי הצעיר שלום נ"י מתחתן בשעה טובה והחלטנו להוציא את השיר לכבוד השמחה. אני מאחל לו ולכל הזוגות שמקימים בית בישראל שיזכו ששמחתם תהיה שלימה, ורק נחת ואושר עד 120."
לאחר שנה די שופעת במוזיקה החסידית מבחינת כמות השירים שיצאו, שנה שבה לא קיבלנו להיט משמעותי שישאר לאורך ימים. ושנה שבה לא יצאו כמעט אלבומים משמעותיים שייזכרו לאורך זמן, צריך לעשות סיכום.
נתחיל עם תוצאות המצעד של קול חי מיוזיק בהגשת אפרים קמיסר ומני גירא שוורץ:
[fvplayer id="2470"]
קודם כל 'שפו', מצעד מושקע עם פרשנויות וניתוח עמוק של הנתונים בצורה מקצועית ביותר אך קצת ארוכה, אחרי הכל 5 שעות של מצעד זה קצת יותר מידי, קצת מוגזם בשביל שידור רדיו.
אגב קול חי מיוזיק הפתיעו הפעם עם פלטפורמת דירוג חדשנית בוואטסאפ, שזה כשלעצמו שידרוג משמעותי.
בואו נתמקד על שני נתונים מעניינים, האחד הוא מעבד השנה, בפילוח הנתונים שפורסם מסתבר כי בתואר מעבד השנה זכו הצמד 'אלי קליין ואיצי ברי' (בשר מבשרה של קול חי מיוזיק) כשלאחריהם אנחנו רואים את 'משה לאופר' (שלא באמת כיכב עם עיבודים גדולים השנה) ואת אודי דמארי שלמרות היותו מעבד מוכשר וגדול, קהל היעד של קול חי מיוזיק הוא לא קהל היעד של דמארי, בקיצור נתונים מפתיעים במיוחד.
ואחרי כל זה עוד לא הגענו לגולת הכותרת של הסיפור. שימו לב לאופציות הדירוג לתואר מעבד השנה שנתנו לנו החברים בקול חי מיוזיק.
גם לכם בטח חסר משהו בתמונה לא?? להיכן נעלם יואלי דיקמן??? פנינו לקול חי מיוזיק בכדי לקבל תגובה אך הם נמנעו מלהגיב לשאלתנו.
נעבור לנתון המעניין יותר, 'מלחין השנה' ששם אנחנו רואים דווקא את יוסי גרין, ואני שואל את עצמי, מה ההסתברות שמלחין שלא היה משמעותי בשנה האחרונה יזכה בכזו אהבת קהל, מה שמגביר את התמיהה זה הזיקה שיש בין יוסי גרין למגיש התכנית אפרים קמיסר (שמגדיר את עצמו כראש קבוצת אוהדי יוסי גרין)
נעבור למצעד קול פליי בהגשת ארי המניק וגבי כץ שבחרו להישאר ברדיו ולא להגיש הפקה מצולמת:
קודם כל נדבר על תחנת הרדיו קול פליי, בשונה מאחותה הגדולה קול ברמה, תחנת קול פליי פונה לקהל יעד שונה קצת, לציבור בחורי הישיבות, המיינסטרים של המגזר, פחות לציבור בני התורה הספרדיים ולכן המצעד נראה בהתאם, ושונה בהרבה מהמצעד בקול ברמה (מה שמסביר את הפיצול במצעד בין קול ברמה לקול פליי).
תחילה ניגע בקטגוריית שיר השנה פה אנחנו לא רואים שינוי דרמטי מקול חי למעט המקום השני בו מחליף קובי ברומר (שאגב הפתיע במצעדי השנה) את מוטי שטיינמץ שדי נעלם השנה מתחת לרדאר.
גם בזמר השנה הנתונים דומים, אבל במלחין השנה דברים משתנים, במקום גרין לאופר ודמארי אנחנו מוצאים דווקא את אלי קליין בנצי שטיין ואלחנן אלחדד, שזה שיקוף יותר מדויק למה שקרה השנה במוזיקה, מה גם שבמקום הראשון נתון מעניין "אלי קליין" כן כן מהתחנה המתחרה, כמו קובי ברומר שקיבל מקום שני בשיר השנה.
עוד אלמנט שנכנס במצעד קול פליי זה אלבום השנה, שרק לפי התוצאות אנחנו מבינים למה קול חי לא העלו בכלל דירוג כזה, מהסיבה הפשוטה שכמעט ולא יצאו דיסקים השנה.
ואם אנחנו נוגעים בנושא האלבומים יש אלבום שדי נעלם השנה, גוועלדיג של ליפא, אלבום מושקע ומדהים, שדי נעלם בתוך כל הבלאגן שיצא השנה.
נתון נוסף שנכנס למצעד קול פלי הוא שיר הקורונה שריגש אתכם, בו דווקא אנחנו רואים זכייה במקום הראשון של איש התחנה 'יואלי דיקמן', מה שמעלה תמיהה קלושה, מה גם שהשיר הוא שיר סטנדרט שהסיבה היחידה שהוא נחשב שיר קורונה, זה עצם זה שהוא יצא בתקופה הזו.
נעבור למצעד קול ברמה בהגשת עמירם בן לולו וישראל כהן:
[fvplayer id="2472"]
בקול ברמה בחרו שלא להתפזר, וסיכמו את השנה עם שלוש קטגוריות בלבד, שיר השנה, זמר השנה ופריצת השנה.
בשיר השנה הנתונים שדומים במקצת, משתנים לכיוון המזרחי, ואנחנו רואים למשל את איציק דדיה במקום השלישי אחרי קובי ברומר (אמרנו הפתיע?) וישי ריבו שנדחק מעט, אגב אתם שואלים איפה פריד ושטיינמץ?
אז שטיינמץ מוקם עם בזכות התורה במקום הרביעי והמכובד, כשפריד תופס את המקום השישי מייד אחרי חיים ישראל.
ובקטגוריית זמר השנה.. 'חיים ישראל' אני לפחות הופתעתי, היו זמרים גם במגזר המזרחי שהוציאו יותר חומר והיו יותר דומיננטים השנה.
בואו נתמקד על נתון נוסף "פריצת השנה"
כאן אנחנו רואים גיוון נרחב, בקול ברמה מככב לנו יונתן שינפלד עם הפריצה המחודשת שלו כזמר בוגר, ולעומת זאת בקול חי מיוזיק אנחנו רואים את אברומי ויינברג במקום הראשון כשמייד לאחריו שוקי סלומון ומאיר גרין (די נדוש) אך בקול פליי גיוון מעניין בפריצת השנה, במקום הראשון שוקי סלומון, במקום השני אברהם מרדכי שוורץ – תופעה מדהימה מאמריקה עם מוזיקה מצויינת, ובמקום השלישי אנחנו נוחתים נחיתה מהירה חזרה אל הבמה הישראלית עם עקיבא, זמר ישראלי מצליח שתפס פחות בציבור החרדי אבל הצליח להשתחל למקום השלישי.
זוהי סיכומה של שנה מעניינת במוזיקה החסידית ישראלית, בתקווה לשנה עם מוזיקה יותר טובה.
בטור הבא אסקור בס"ד את התפתחות המוזיקה היהודית בשנים האחרונות לטוב ולמוטב, אתייחס לתופעות שוליים פורחות ושאינן, תרבות צריכה, וכמובן לסצנת המיינסטרים המרכזית. בנוסף אכתוב ביקורות מוזיקה לשירים שיגעו בי, וכן אתן הצצה אל מאחורי הקלעים של המוזיקה ואחשוף 'סודות מן החדר' מהליך היצירה וההפקה המוזיקליים.
משפטים כמו 'המוזיקה כבר לא מה שהיא הייתה' או 'אין כבר מה לשמוע היום אפילו אצל הזמרים הגדולים' נשמעים בכל מקום, תחושה של אכזבה גוברת בקהל המבוגר יותר, אך לא רק. במאמר זה אנסה להבין האם יש ממש בדברים, ואם כן, מה הם הגורמים והסיבות לכך שהמוזיקה כבר לא…
השינוי המרכזי שחל בשנים האחרונות לטענת זמרים רבים, נוגע בכדאיות ההשקעה באלבום. "אין מכירות" משננים רבים מהם כשהם מגיעים לתחנות הרדיו השונות, "כולם צורבים" (2005) אומרים בכאב, "כולם מורידים" (2020) זועק בסבטקסט (בין השורות) MBD באלבומו צעקה. בתחילת המהפכה, אני מניח שאכן היו זמרים שנכנסו לשוק קל מהירידה הדרסטית במכירות, אך אין ספק שמהר מאוד הם התאוששו והמשיכו להוציא אלבומים- תוך השקעה כספית לא מועטה, כשההורדות הפיראטיות מקבלות לגיטימציה, בדרך כלל בנוסח "הם מחזירים את הכסף באמצעות ההופעות, זה שווה להם שיורידו את האלבום והם יתפרסמו".
אם תשאל את הזמרים, הם יתבטאו בכעס על המורידים ולא יקבלו שום צידוק וטענה. עם זאת, טענת המורידים נשמעת הגיונית סך הכול, האלבום הינו אפיק פרסומי וכי נדרש לשלם על האזנה לפרסומות?…
האמת לכאורה איפשהו באמצע. כל זמר שמוציא אלבום, בראש ובראשונה מעוניין שזה יגיע לכמה שיותר אוזניים, האלבום הוא לא המטרה אלא האמצעי – להיות זמר מוכר.
אך עד לפני מספר שנים, אלבום היה אפיק מכניס לכשעצמו, הוא היה המטרה. אנשים השקיעו באלבום על מנת לקצור את הרווחים ולאו דווקא בכדי להפוך לזמרים מוכרים, זה מסביר סדרות אלבומים כמו לחיים טיש שלא באו לקדם זמר ספציפי.
כיום ההכנסות מהאלבום פחות רלוונטיות לזמרים, אלא יותר לקהל המפיקים והמשקיעים למיניהם. השינוי יורגש באלבומים לשם אלבומים, ששם נראה מן הסתם הבדל משמעותי ברמת ההפקה עד כדי מחיקת הענף.
אך עדיין כאב הזמרים מושמע ברמה עקב היכולת שהייתה להם להרוויח כפול, גם להתפרסם וגם לכסות באמצעות המכירות את ההוצאות הרבות ושלא לדבר על להרוויח ממש… אז הכאב הוא כאב, אך עינינו הרואות כיצד ידי המעבדים – שאינם זולים כלל – עמוסות עבודה ואלבומים ממשיכים לצוץ כאן כפטריות אחרי הגשם. הירידה במכירות לא שיתקה את ענף אלבומי הזמרים כי אם את ענף אלבומי המפיקים.
אם כן, זהו לא המקור להידרדרות (לטוענים שזו קיימת כמובן). אז נחזור לשאלה שבה פתחנו את המאמר, מה קרה למוזיקה??? מה באמת קרה?
אולי כדאי להאיר זרקור על תופעה נוספת שמתרחשת בשנים האחרונות. סצנת המוזיקה כבר לא נסובה סביב שלושה ארבעה זמרים גדולים ועוד כמה קטנים. כל צעיר חובב מוזיקה הופך למפיק, כל בחור חסידי שקולו מזכיר את אהרלה סמט נהיה זמר, וכן הלאה נגנים מכל סוג.
שיעור סטנדרטי בישיבה בימינו יכול להפיק שיר בקלות. סיכוי טוב שתמצאו שם את המעבד, הזמר, הגיטריסט והנשפן. מה שקורה, שזה לא נשאר בפוטנציאל אלא יוצא החוצה, וכאן מתברר דבר מדהים. אין מוזיקה שאין לה ביקוש. זה מכיל תווים? (לא משנה הסדר…) יש קצב כלשהו ברקע? יהיה מישהו שיאהב. בוודאות. וכך הרשת מוצפת בעשרות שירים שעולים בקצב מסחרר, כשהרבה מהם נעשים באופן חובבני מינוס, וטרם נגענו ברמיקסים למיניהם…
לעניות דעתי יש לזה השפעה עצומה על המוזיקה. זה מוריד את המוטיבציה להשקיע במוזיקה איכותית, לא השקעה כלכלית אלא השקעה לוגית – כמה יצירתיות המעבד יכניס בעיבוד, כמה אינטליגנציה תעמוד מאחורי כל החלטה בהפקה. בנוסף זה מאוד משפיע על המאזינים שהחלו לצרוך כמות אדירה של מוזיקה באיכות נמוכה כשהשירים הטובים נתקלים בקושי להתבלט אל מול גלי השירים השוצפים דבר יום ביומו. אף כשיש להיטי על, התחושה החמצמצה גוברת, בעקבות החשיפה לשירים באיכות נמוכה עד כדי הפקות בר מצווה וכו' שאף הם עולים אחר כבוד לרשת עם כותרות משכנעות.
לסיכום, לא בטוח שיש כיום פחות שירים טובים כמו שיש יותר שירים לא טובים…
יש עוד סיבות והשפעות על התמורות שחלו בעולם המוזיקה, זו סקירה של שני גורמים מכריעים, אך לא היחידים. אי"ה אסקור גם זוויות נוספות של הנושא. אז מה דעתכם?… ספרו לנו כאן בתגובות.
