שלום וברכה מורי ורבותי!
והנה שאלה שלכם!
איך עובדי ההוראה, שעבודתם בימי שיגרה בכלל ובימים אלו בפרט באה פעמים רבות על חשבון הבית, יכולים להסביר לבני הבית את עבודת הקודש מחד, ואת האפשרות היחידה שלצערנו ולבושתנו העומדת בפנינו בימים אלו בהם עבודת הקודש הזו באה על חשבון בני הבית.
כלומר, אנחנו מבינים שזו עבודת קודש, אנחנו מבינים שמוטל עלינו לחנך את דור העתיד, אבל איך עושים זאת כאשר בפועל זה בא על חשבון הילדים, על חשבון הבעל, על חשבון המשפחה?
שימו לב טוב מורי ורבותי!
שמעתי מאבי מורי, ששמע מפי מחנך דגול, שני דברים בכל הנוגע לחינוך ילדי ישראל.
דבר ראשון, אם אתה מחנך וזקנך אינו לבן, זה אומר שאתה לא מחנך טוב כי מחנך טוב מלבין בגיל צעיר מרוב מאמץ.
דבר נוסף, כאשר החלטת שאתה מחנך, לעולם אל תבכה על כך שאתה לא לומד מספיק ולא משתלם בעליה רוחנית כפי שתכננת מראש, כי אם התפקיד שלך הוא לחנך את דור העתיד, זה אמור לבוא על חשבון חייך האישיים.
עד כאן שני הכללים הכבדים והראשוניים לכל מחנך.
אבל יש פה כלל אחד נוסף.
בטרם ציווה אותך הקדוש ברוך הוא לדאוג לילדי ישראל הוא ציווה אותך בפסוק "וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ" (דברים ו, ז) – קודם כל הבנים שלך, ורק לאחר מכן כל עם ישראל.
אם אתה לא מצליח לדאוג לבני המשפחה, ברור שאסור לך לדאוג לילדי ישראל. אתה אמור לסגור את הבסטה, לסגור את העבודה, להיפרד מהחברים ולחזור הביתה ולהיות אבא או אמא במשרה מלאה.
אלא מה? ככל שאנחנו עושים למען עם ישראל, לאחר שטיפלנו בבית שלנו, יהיו פה ושם פעמים שזה יבוא על חשבון בני המשפחה, זה הגיוני, זה יכול לקרות. אבל זה אמור להיות אחרי שהסברנו להם, אחרי שישבנו עם הילדים ואמרנו להם: "אתם יודעים שישנם כאלו שאין מי שילמד אותם. אתם מבינים שישנם כאלו שיכולים להתפתח ולהגיע לרמות גבוהות כל כך אבל אם אני לא אעשה זאת, הם ישארו מאחור. אתם זכיתם, אתם מגיעים למקומות מצוינים למקומות מדהימים. מה נעשה? אמא דואגת גם לאחרים. אבא הולך ומוסר נפש גם לאותם שאין להם. אבל אתם, שותפים מלאים לכך. כי כאשר אתם מוותרים על דברים קטנים, כאשר אתם מוותרים לפעמים על האבא והאמא האישיים שלכם ומעניקים את הזכות הזו לאחרים, אתם בעצם שותפים בחינוך של דור העתיד. אני בתור מורה, לא נמצא לבד על השולחן ומלמד את ילדי ישראל, אלא אתם מלווים אותנו, הזכות כולה שלכם, ויחד אנחנו מחנכים את דור העתיד".
ילדים שיבינו את הדברים, ילדים שיפנימו אותם, ישמחו ויתלהבו בכל פעם שאבא או אמא יהיו קצרים בבית, כי הם יבינו: אנחנו יחד עם אבא ואמא הופכים עכשיו את העולם.
מעניקים לילדים את המקסימום, לאחר מכן מעניקים לתלמידים את המקסימום, אבל עושים את זה בתיאום מוחלט עם הילדים, כאשר הם שותפים מלאים לכל הפעילות הברוכה של אבא ואמא, וזוכים כולם להיות שמחים ומאושרים מבית ומחוץ.
ברוכים תהיו!
