שלום וברכה מורי ורבותי!
ערב שבת שלום, שבת פרשת וישב!
ובפרשתנו, לאחר שהאחים שונאים את יוסף ומראים לו את אותה שנאה – ורש"י הקדוש מלמד אותנו שהם לא היו כאלה שמתנהגים לחבריהם אחד בפה ואחד בלב, אלא הם הראו לו שהם שונאים אותו –
יעקב אבינו, אביו של יוסף, פונה אליו ואומר לו: "לך נא ראה את שלום אחיך ואת שלום הצאן והשיבני דבר".
יוסף לא אומר לאבא שלו: "אבא, אחים שלי שונאים אותי שנאת מוות, אני מפחד להתקרב אליהם כאשר אתה לא באזור".
אבל יוסף אומר: "אבא, הנני!" – הרגע אני הולך אליהם.
הולך ומגיע אל המקום ולא מוצא אותם.
הוא יכול לחזור הביתה ולהגיד לאבא: "חיפשתי ולא מצאתי", אבל במקום זה הוא מתעניין על ידי האנשים בסביבה, עד שמגיע אליו המלאך גבריאל בכבודו ובעצמו ואומר לו: "הם הלכו לדותן". הוא ממשיך את הדרך ונכנס לתוך לוע הארי.
למה?
כי אבא שלי ביקש ממני!
כמה פעמים אנחנו מוסרים נפש למען כיבוד הורים?
כמה פעמים אנחנו עושים את מה שאבא שלנו ואמא שלנו אומרים גם כאשר לא כל כך נחמד לנו, לא כל כך מתחשק לנו?
אלה מבינינו פה שהוריהם נמצאים בישיבה של מעלה, כמה עשינו למענם, כאשר אנחנו יודעים מה הטוב להם ומה יעשה להם נחת רוח?
יוסף הצדיק מוסר נפש למען אבא שלו.
האם הוא הפסיד מכך? האם בגלל שהם הפשיטו את כותנתו, הכניסו אותו אל הבור ולאחר מכן מכרו אותו עד אשר הגיע למצרים, יצא מזה דבר רע ליוסף הצדיק?
ממש לא!
הרי ממילא נגזר על עם ישראל להגיע למצרים. הקדוש ברוך הוא עשה את הכל כדי שיוסף יהיה המשביר, יוסף יהיה המפרנס, יוסף יהיה השליט.
יוסף רק הרוויח מהסיפור הזה, במקום להגיע למצרים בשלשלאות של ברזל, הוא הגיע ומלך והפך להיות אהוב שמציל את כל בני המשפחה שלו, כי מכיבוד הורים לא מפסידים לעולם.
הקדוש ברוך הוא נותן לכל אחד ואחת מאיתנו כח לכבד את הוריו בעולם הזה ובעולם הבא, ועל ידי זה לזכות לאריכות ימים גם בעולם הזה וגם בעולם הבא, כדברי הגמרא הקדושה (חולין קמ"ב ע"א).
בברכת שבת שלום ומבורך ממני, ומכל צוות החיזוק היומי העולמי האוהב, מעריך, מוקיר, מעריץ ומה לא..
ברוכים תהיו!
