שלום וברכה מורי ורבותי!
ומיום ליום אנחנו רואים שבימי החנוכה הנפלאים הללו אנחנו מדליקים נר אחד נוסף.
במקור, בין רבותינו, בית שמאי ובית הלל, הייתה מחלוקת האם 'מוסיף והולך' או 'פוחת והולך' – האם ביום הראשון מדליקים נר אחד, למחרת שניים עד שביום השמיני מדליקים שמונה נרות.
או שלהיפך, מתחילים עם שמונה נרות, והולכים ופוחתים מיום ליום עד שביום האחרון מדליקים נר אחד בלבד.
ההלכה נפסקה לכיוון בית הלל, שמוסיף והולך.
לא נכנס לפרטי ההלכה, נכנס למה שנוגע לכל אחד מאיתנו, ולא רק לימי החנוכה.
אור, לעולם לא ממעיטים, אור רק הולכים ומוסיפים.
כאשר אתה זוכה להאיר את החיים שלך, כאשר אתה זוכה להאיר את החיים של הסובבים אותך, לעולם אל תאמר לעצמך: "אולי הגיע הזמן להוריד את השאלטר, אולי הגיע הזמן לעמעם את האורות".
להיפך, באור, בדיוק כמו שבחכמה ובדברים טובים, לעולם לא אומרים: "יש כאן יותר מידי". תמיד, ככל שיהיה יותר, יהיה טוב יותר בכל מה שנוגע להארת חייהם של הסובבים אותך.
אין לעולם את המקסימום שבו אנחנו אומרים לעצמנו: "הגיע הזמן להפסיק".
ככל שאתה יכול יותר ויותר ויותר לטעון את המצברים של האחרים, הרי שבעצם אתה מטעין את המצבר שלך, אתה נותן לעצמך סיבה טובה ומיוחדת לקום בבוקר.
היו גדולי ישראל אומרים לאותם שנעזרו על ידם והתנצלו על כך שהם מטריחים את אותם אנשים גדולים בדברים פעוטים כל כך: "אם לא באנו לעולם בשביל לעשות חסד עם אנשים אחרים, אז למה בעצם באנו לכאן? כי ללמוד תורה אנחנו יכולים גם בעולם הבא, גם בגן עדן. אנחנו כאן בכדי לעזור לכל הסובבים אותנו.
האור הגדול שיש לך, בין אם הוא אור רוחני ובין אם הוא אור גשמי, תמיד תשתמש בו להאיר גם את חייהם של האחרים.
כאשר הארת את חייהם של האחרים, תמיד תמשיך ותהיה מוסיף והולך, אותו אחד שמיום ליום מדליק נר נוסף ואור גדול וחזק יותר בליבותיהם של כל הסובבים אותו.
ברכת חנוכה שמח לכל אחד ואחד מאיתנו,
וברוכים תהיו!
