שלום וברכה מורי ורבותי!
שמחת חיים לא תלויה במה שיש לך ובמה שאין לך.
שמחת חיים לא תלויה גם בברכתם של גדולי ישראל, ושמחת חיים לא תלויה בתורשתיות.
היא תלויה בדבר אחד בלבד – עד כמה אתה מחליט שלמרות כל מה שעובר עליך, אתה שמח ומאושר.
אין אף אחד מצופינו הנכבדים שקיבל ייסורים מגיל צעיר וברצף גדול כל כך כמו יוסף הצדיק.
אחים שלו שונאים אותו, משליכים אותו לבור, מוכרים אותו למדיינים, שמכרו אותו לסוחרים, שמכרוהו למִצְרִים, כאשר בסופו של תהליך הוא מגיע ומשמש כעבד בביתו של פוטיפר, ומשם הוא מושלך לבית האסורים.
וגם לאחר מכן, בשנים היפות שלו כאשר עלה למלכות, הוא לא היה אמור להיות כל כך מאושר והיה אמור להיות עצוב, כאשר כל המשפחה גדלים בתורה וביראת שמים טהורה תחת כנפי האבא והוא מלך על מצרים.
הוא ממש לא היה רוצה את זה. זה לא היה חלק מהתוכניות שלו בחיים.
אבל כאשר הוא היה שם, לא היה מאושר כמוהו.
המדרש מספר לנו שאפילו כאשר הוא היה עבד בביתו של שר הטבחים, הוא ידע לומר לעצמו: "כאן אין מי שמקנא בי. כאן לא צרה עינם של אחים שלי במה שאני אוכל ובמה שאני מקבל מאבא".
מה אתה שמח? מה אתה מאושר? הרי אתה עבד, מי מקנא בעבד?
אומר לך יוסף הצדיק: "נכון שאני עבד, אבל אני יודע להסתכל על הצד היפה ועל הצד הנאצל ועל דברים שיש לי פה שלא היו לי בבית של אבא שלי.
כאשר הוא מגיע לבית האסורים, הוא מחנך את כולם להיות מאושרים עד כדי כך שכאשר הוא רואה את שר המשקים ושר האופים עצובים, הוא שואל אותם: "מַדּוּעַ פְּנֵיכֶם רָעִים הַיּוֹם" (בראשית מ, ז).
וכי היכן אנחנו נמצאים? בחופשה? אנחנו נמצאים בבית האסורים!
אבל בבית האסורים לצידו של יוסף, כולם מאושרים, כי כולם מידי בוקר מודים לאלוקים שמעניק להם שלוש ארוחות ביום מבלי שיצטרכו לעבוד עליהם, ששומר עליהם שאף אחד לא יוכל לפגוע בהם לרעה, כי הם שמורים בבית האסורים השמור ביותר של מצרים.
ההחלטה שלך היא, האם מסלול החיים שלך הוא מסלול של אושר וכבוד, או מסלול של עצב ותסכול.
החלטה נבונה לכולנו,
וברוכים תהיו!
