האדמו"ר רבי יאשיהו פינטו: הכח של הזעתר להוריד עין הרע ולהסיר פחדים

באגרת ששלח ראב"ד מרוקו, רבי יאשיהו פינטו לתלמידיו, ממיטת חוליו, כתב היום יום ראשון, הרב פינטו את הדברים הבאים:

בתחילת דבריו כתב הרב: "הקב״ה ברא את האדם בצורה שכל דבר חדש מזעזע את האדם ומכניס את האדם לחוסר יציבות ולדאגה ולחוסר נוחות. ולכן התורה הקדושה אומרת לנו: משנה מקום, משנה מזל. ומדוע המזל משתנה, כשמשנה מקום ?

ודרשו רבותינו הקדושים, כל שינוי גורם צער בנפש האדם וכאשר האדם מצטער בסוג צער מסויים כזה של שינוי מקום, זה גורם לכפרת עוונות ושינוי המזל לטובה. וכן משנה שם, משנה מזל. וזה על אותו עקרון.

יש סוגים שונים של יגון, צער, אנחה. וכאשר האדם עובר סוג של צער מסוים, של שינוי, הפירות של השינוי והצער הזה, לשנות את המזל ומנקה את האדם מהעוונות ושובר לאדם את הבטחון השלילי, של כוחי ועוצם ידי שהוא הקלקול הקשה, החוסם וסוגר כל חלקה טובה אצל האדם.

ולכן הסוג צער של שינוי, פותח דלתות שנסגרו ממעשים רעים ודברים מסוימים בנפש האדם. ולכן עלינו לדעת, שכל שינוי העובר על האדם מביא איתו כעין משבר בנפש של האדם. גם שינוי בין קיץ לחורף, מביא משבר של עצבות וקושי"

וכך רבותינו חייבו אותנו לשמח חתן וכלה בשבעת ימי השמחה. משום שהחתן והכלה נכנסים בחיים למשהו חדש, שלא מוכר להם עד היום וחוסר ידיעה על מצב מסוים, מביא עצבות ולכן חייב לשמח את החתן והכלה, ששמחה תהיה מנת חלקם, משום שכל המשך החיים יונק ושואב מימי השבע ברכות, והם כעת בזמן של עצבות והשמחה שמשמחים מסירה את העצבות המסוכנת.

וכך בכל ענין, כאשר האדם נכנס לבלתי נודע ולחדש, ערפל אופף את חייו וצער מנת חלקו. גם בדברים החדשים והטובים, כפי שנעל חדשה מכאיבה ברגל עד שמתרגלים אליה, כך הנפש עוברת מכאוב לכל דבר חדש.

וודאי אם נכנסים לזמנים קשים ולמצבים לא בריאים, כפול ומכופל הכאב והעצבות שנמצאת באדם. וחייב האדם להבין זאת ולא לקחת החלטות בזמנים של כאב, של התחדשות, כי ההחלטות שגויות במצבים שהנפש לא בריאה והרבה טעויות וחורבנות האדם יכול להביא על עצמו ועל הקרובים אליו.

החלטות חשובות לא מקבלים, לא בעצבות ולא בזחיחות הדעת ולכן תורתינו הקדושה ציותה אותנו, עשה לך רב והסתלק מן הספק. והעומק של הדברים, שאדם יעשה לו רב שאיתו מתייעץ וממנו מקבל דעה, מה טוב ומה לא והסתלק מן הספק, שגם הרב לא יהיה מסופק בהחלטות שיפסוק, רק אם הוא בטוח במה שאומר, ואין לו ספק בתשובה.

וגם אם נגרם לך נזק מהעצה של הרב, יש לך חוב מהשמים, שחייבים לך והקב״ה יפרע לך את החוב. אתה הלכת בתמימות ומי שהולך בתמימות ושואל דעת תורה על כל ענין וענין, כל חייו בנויים על התורה ועל העבודה. וגם אם נזק יצא לו, זה נזק זמני והמחוייבות היא רוחנית שיצליח בדרכו. ולכן מוטב חוב שמימי, מחוב של בשר ודם.

אדם שהפסיד כסף מעצת רב, הכסף שמור אצל הקב״ה לזמן שבאמת יצטרך אותו, ואז הקב״ה יחזיר לו. ואם החוב הוא של בשר ודם, אולי לא יהיה לחברך להשיב לך, בזמן שבאמת אתה צריך את הדברים. ולכן האדם יתפלל, שבכל עת וזמן יפול ביד הקב״ה ולא בידי בשר ודם, ושכל דרכיו ומעשיו יהיו קשורים לשמים וכמה שפחות קשורים לארץ, לבשר ודם.
אדם שחייב בידי בשר ודם, אין הוא יודע כמה מדת המוסריות שלהם, עד כמה ירחיקו ללכת על החברות ועל הערכים שלהם. אך כאשר אתה בידי הקב״ה, הרבה שלוחים למקום, והקב״ה מצמיח ישועות ממקומות שלא חשבת ולא עלה בדעה של האדם, משם הקב״ה מצמיח את הישועה לאדם.
ולכן עלינו בזמן הזה להיות איתנים וחזקים ולקשור הכל בדבר השם, ולחזק האמונה בהקב״ה וצריך לדעת, שכח האמונה היא חזקה ביותר וכמה שנחפור נמצא שיש עוד מקום לחפור באמונה, וכמה שמאמינים, יש עוד להשתפר באמונה.

ואמרו רבותינו: ״חדשים לבקרים רבה אמונתיך״ כל יום נפתח עוד כח של אמונה, שאפשר להשיג ולהגיע. ורק עלינו להיות כלי קיבול, להכיל את כל הכח והיכולת של האמונה בנפש ולהוציא את האמונה מהמחשבה לפועל, להיות בעל אמונה רגע רגע, ״והבוטח בהשם חסד יסובבנו״.

זה זמן ששנים למדנו ושמענו, איך אבותינו ורבותינו זצוק״ל נהגו באמונה והלכו בתמימות באמונה. אלו הזמנים שצריכים להוציא לפועל את האמונה הזאת. זה מובן מאליו שזמן כזה לא היה בשום זמן והנפש של כולם נמצאת בזמן רעוע. לא יעזור כמה שהאדם יתכחש לזה, כולנו נמצאים בזמן של מערבולת גדולה בנפש, מכל התהפוכות שהעולם עובר והנפש מרגישה.

כל אדם מוציא את הלחץ והצער הנפשי שלו בצורה אחרת, אך עלינו לדעת איך למצות את הזמן הזה בצורה נכונה, ככל שהזמן קשה ומר, הוא הזמן המיוחד לבנות את הנפש ולהגיע ולהשיג את ההשגות הגבוהות ביותר.

ועצה טובה שאבותינו ורבותינו זצוק״ל היו מקפידים בה, לשים בכיס מעט אזוב-זעתר. ולהקפיד שזה לא זעתר שנקטף מבית החיים. ומה טוב לקחת זעתר שברכו עליו עשבי בשמים במוצאי שבת, בהבדלה.

וידוע שהכח של הזעתר להוריד עין הרע ולהסיר פחדים. ומור זקננו רבי ישראל אבוחצירא זצוק״ל היה מקפיד בידים הקדושות שלו, לפזר על השולחן שבו קיבל אנשים והוא בעצמו הניח את המפה על הזעתר.

וכך מסופר על רבנו יואל מסטמאר זצוק״ל, שאחד מן הגבאים שלו בא לרב וספר לו שאשתו פוחדת בלילה להיות לבד, כי הוא מתעכב עד שעות מאוחרות עם הרב. לקח רבנו יואל מעט זעתר ונתן להם ומהיום ההוא, הפחד לא שב לביתם.
ובימים אלו שהפחד עמוק בלב כל אדם וכל אחד בצורה שונה ומשונה, טוב שכל אחד מבני קהילתנו הקדושה ״שובה ישראל״ יניח בכיסו ובכיס בני ביתו, מעט זעתר והקב״ה יתן הטוב.
״והבוטח בהשם חסד יסובבנו״ באהבה מרובה,
יאשיהו יוסף.