המבשר' ו'המחנה החרדי' במאמר משתף: "העיניים נשואות קדימה"

העיניים צופיות היום באגודת ישראל אל ישיבת ועדת ה־8 של אגודת ישראל שתתקיים אי"ה היום הזה, יום חמישי, בבני ברק.

הישיבה מתקיימת לאחר שביום שלישי השבוע כבר ישבה הועדה ודנה בעניינים שעל הפרק.

בישיבה נפרסו דרישות שעלו ובאו בתקופה האחרונה, הטיבו לנמק את הסיבות, האלמנטריות והבסיסיות, העומדות ביסוד הדרישות שמטרתן המוצהרת היא לחדש את ימי אגודת ישראל כקדם, לנער אותה ולרענן את שורותיה, ובעיקר: לאחד וללכד כאחד את כל קהילות הקודש המתייצבות וחוסות תחת דגלה של אגודת ישראל, התנועה הקדושה והקדומה.

הן אמת כי בכל מערכת מסועפת ורבת שותפים יש ויכוח מעת לעת. הויכוח כשלעצמו אינו גורע, כי אם מוסיף ומשבח. הדיונים, ככל שהם אמיתיים ומנסים להגיע למקום של שלום ושלוה, הרי הם מבורכים ויש בהם טעם לשבח. במקום לטאטא ולהחביא מוקשים כאשר בסופו של דבר הם עלולים חלילה להביא לידי פיצוץ בלתי מבוקר ובלתי נעים, מעדיפים לשים את הדברים על השולחן כדבר איש אל רעהו, לדון בהם יחד, לראות עין בעין כיצד אפשר לדלג על מהמורות, ללכת איש לקראת רעהו ולחבר את כל השותפים לכדי שולחן אחד עם מטרה אחת.

הרצון הראשוני של 'לכתחילה' הוא לדון בדברים בחדרי חדרים. בצורה מכובדת ומכבדת. בייחוד ראוי כך לתנועה קדושה שיסדוה ראשונים כמלאכים זלה"ה. אלא שלעתים, בלית ברירה, יש להציף את הדברים, כדי שיזכו לאוזן קשבת ולדיון הגון, כמתבקש.

כעת – העיניים נשואות קדימה. אין כל ענין לדוש בעבר. המבט היום הוא אל האופק הקרוב והרחוק. רצוננו לראות את התקוה קורמת עור וגידים, לממש ולמשש את השינויים הנדרשים, להווכח כי לא פסו אמונים מהתנועה האגודאית.

התקווה היא כעת, לאחר שנפגשו ליד שלחן הדיונים, ביום השלישי והיום – ביום החמישי, שלא נצטרך עוד לדון בנושאים אלו בפומבי, וכי הדיון כמו ההחלטות יהיו ברוח של לכידות, של הבנה ורגישות לצדק ולערכי ההוגנות.

בנקודה זו חשוב לציין כי לפני למעלה מעשור יצאה כבר "החלטת ועדת השישה של אגודת ישראל שהתקבלה פה אחד" שנכתבה ונחתמה על ידי נציגי הסיעות ביום שלישי כ"ו בכסלו תשס"ט, לפיה: "אגודת ישראל חוזרת ומחליטה שהמקום השישי ברשימת יהדות התורה שייכת לחסידות בעלזא, ואין מנהלים משא ומתן עם שום גורם אחר על המקום הזה ברשימה משותפת".

הידיעה הברורה שהדרישות שהועלו מקורן בהיגיון וביושר – היא הנותנת תקווה כי אכן תתקבלה על דעת ועל לב כל הנוגעים בדבר. הרי הבסיס והמכנה המשותף של הדרישות שמצויות כעת על שולחן הדיונים האגודאי עיקרן הוא שיתוף כוחות, ליכוד שורות ואיגוד קהילות. כזו היא הדרישה האמורה לעיל, לכבד את עדת חסידי בעלזא כראוי, וכך גם הדרישות להציב במקום החמישי ברשימה נציג אגודאי שייצג קהילות נוספות במרחבי אגודת ישראל וכך גם להקים ועדת כספים פעילה ומשותפת עם נציגי הסיעות שתתנהל בצורה שקופה – כל אלו הן דרישות שחוש הצדק וההגיון הצרוף תומכים בהן ללא היסוס.

בכל אופן, ככותרת הדברים, כעת העיניים נשואות קדימה, מביטות הלאה. על הדברים להגיע לידי סיום נאות כבר היום. הדרישות שלמעשה כבר עלו ובאו לפני כשנתיים, חובה שימצאו היום את פתרונן. אסור להכנס למרתון של ישיבות שאחת מכריזה על השניה.

הדרישות הן מינימאליות ומוגדרות מאד, והיום, יום חמישי ח' שבט תשפ"א, הוא היום לסיים את הפרק הזה, ולהתחיל בתנועתנו ימים חדשים, מלכדים ומאחדים.

משיכת זמן בעת הזו, היא מתכון מובטח לשבירת אמון, חלילה. אין להשאיר את ההחלטות למועד אחר. היום הדברים צריכים להסתיים בכי טוב. טענה, ככל שתושמע, שאין כעת זמן לקבל החלטות, אין בה צדק. גם כי לכל מה שצריך ורוצים יש זמן, ועדיין הזמן לפנינו עד להגשת הרשימות. וגם כי היה די זמן והותר מאז עלו הדברים לדיון לפני כשנתיים. כעת הוא הזמן לחתום את הדיונים ולהציג החלטה ברורה וצודקת.

הציבור האגודאי רוצה לראות את מרכיבי התנועה, נציגיה, פרנסיה וחבריה, מתלכדים יחדיו אל דגלה של אגודת ישראל, אשר יסדוה ארזי הלבנון גדולי הדורות, זכותם יגן עלינו.

ויעשו כולם אגודה אחת לעשות רצונך בלבב שלם.