רבי חיים קניבסקי ורבי גרשון אדלשטין לא מתרגשים מהסתה | מאמר

כותב לי היום עיתונאי בכיר, בכיר ומפורסם מאד בתקשורת הישראלית, את הדברים הבאים: "נדמה לי שהחרדים לא מבינים את עומק האכזבה מהם, גם בקרב אוהביהם. השאלה עוד מעט תהיה לא האם תשב עם המפלגות הערביות בקואליציה, אלא איך תשב עם המפלגות החרדיות בקואליציה. (לא שהשיקול צריך להיות פוליטי, זה עמוק יותר). רמות של מיאוס שאינני זוכר משום סיבוב קודם. אני אישית כמובן במבוכה (כמה אפשר להשתמש בסרטון של ר' גרשון אומר "רוידף"?)".…

נדמה שהדברים מדברים בעד עצמם.

הנושא צריך להתחלק לשניים: א) היחס לחברה החילונית. ב) התשובות שאנו אמורים לספק לעצמנו, להבין בעצמנו.

נקודה ההנחה הראשונית והמאד נכונה שלנו היא שגדולי ישראל מכירים את המצב, יודעים מה קורה, שומעים ורואים את החולים והנפטרים ה"י. הרי כל שם של חולה נכנס, כמעט כצעד הראשון שכל יהודי מאמין בדורינו עושה, למרן רבי חיים קניבסקי. מאות שאלות העוסקות בנגיף מגיעות מידי יום לגדולי התורה. כך שלחשוב שגדולינו אינם מכירים את העובדות לאשורם, מגוחכת להפליא.

מנגד, סבורים רבותינו שלימוד התורה של תשב"ר, של בני הישיבות ושל כל לומדי התורה, מחזיק את העולם, מונע אסונות ומפחית את כמות החולים. דברים אלו כתובים בדברי חז"ל ובספרים הקדושים באלפי מקומות לאין חולק.

לדאבונינו, לימוד התורה והתפילה לא יכול להימשך ללא פתיחה מסודרת, למחצה לשליש ולרביע, של מוסדות החינוך, הישיבות הקטנות והגדולות וכוללי האברכים, תוך כדי השתדלות מקסימלית לשמירת כל כללי הבריאות, כולל חבישת מסכות הרמטית, ריחוק חברתי ככל הניתן ולמידה במרחבים פתוחים, ככל הניתן.

ניסו, ועדיין מנסים, למידה מרחוק, התכנסויות שונות תחת כיפת השמים וכל מיני אפשרויות, אך זה לא צלח. כל מחנך, ר"מ ומשגיח, בכל ישיבה ומוסד חינוכי, יעידו כמה נופלים, כמה התאדו, כמה לא מקשיבים וכמה התמכרו למחשב, למרשתת ה'חסומה', לשיעמום ולבטלה. המקרים הקשים יותר ידועים לאנשי החינוך ובעלי המקצוע. אלו העובדות.

יחד עם נתוני התחלואה הגוברת והמחרידה, המגיעה לפתחי גדולי ישראל (שר הבריאות עצמו הגיע למרן שר התורה, זוכרים?!), מגיעים גם מאות עובדות על בחורים ובנות שלא מוצאים את עצמם ב'מרחב הקולי' וחיי התורה שלהם נגדעו, ברמה כזאת או אחרת.

כעת השאלה היא: מה עדיף? לסכן חיי גוף של כך וכך אנשים ונשים, או לסכן חיי נפש של כך וכך אנשים ונשים?

גם אם לא איבדנו בחור או בת סמינר, ברמה של שמירת שבת או אי הנחת תפילין, איבדנו אותם ברמה של הפסקת הלימוד או הפסקה מסויימת, שוטטות ברחבי המרשתת ועוד כל מיני פגעים רוחניים חמורים, שיפגעו בהם עצמם, ובחברה החרדית כולה, לטווח ארוך מאד, הרבה אחרי שהקורונה תיעלם מאיתנו.

כעת ניגע בנקודה הראשונה: מה נאמר לחילונים? איך נפסיק את ההסתה? מי ירכיב כך, כשרף השנאה נוסק לגבהים, את הממשלה הבאה?

התשובה היא, שאם מדובר בנזק בלתי הפיך לחברה החרדית ולנבחרת שלה, לומדי התורה, פחות מעניין אותנו מה יחשבו החילונים או מי ירכיב את הממשלה הבאה.

אנחנו מעריכים מאד את המאמץ הציבורי למניעת המגפה. אנחנו מבינים שאין כאן מלחמה נגד הדת, אלא רצון כנה למיגור הקורונה, ואנו מעריכים את כל אלו שחפצים בבריאותנו ורווחתנו הגופנית (לא כולל, כמובן, כל אותם גורמים מסיתים ומרושעים שאינם דורשי טובת ושלום הציבור, אלא תאבי מנדטים הם, מנדטים שיגיעו דרך הסתה שיטתית ושנאת חרדים קולקטיבית), אך לא נהרוס את החברה החרדית מבפנים- רק כדאי שימחאו לנו כפיים. אפילו לא כדי שיבינו אותנו.

רבי חיים קניבסקי ורבי גרשון אדלשטין לא מתרגשים מהסתה חילונית.

ממרומי גילם, הם זוכרים היטב גלי הסתה גבוהים יותר. רבי גרשון אדלשטין חי ברמת השרון, בתקופה המאפניקי"ת העליזה, כשילדי חיידר ספגו מכות יומיומיות כשעברו ברחוב. תשאלו כל ילד חרדי תל אביבי, לפני חמישים שנה, כמה פעמים העיפו לו ברחוב את הכיפה.

הסתה נגד החרדים, ואת זה זוכרים היטב גדולי ישראל שהם למעלה מגיל תשעים, הייתה כאן תמיד. זוכרים את ההפגנות הגדולות בעד גיוס חרדים? את ר"ץ? את 'עם חופשי', את ה'ליגה נגד כפייה דתית', את מר"צ, טומי לפיד ועוד המוני גלי הסתה ששכחתי, בגלל גילי הצעיר יחסית?

גדולי ישראל קובעים מה שטוב לחברה החרדית. הרבה פחות מעניין אותם מה אומרים אליהם בחוץ.גם אם מדובר ביהודים שעד כה לא שנאו חרדים, וכעת, תוך כדי הקשבה וצפייה לארס התקשורתי הבלתי פוסק, הצטרפו לשונאינו.

ואם סגירת כל מוסדות החינוך מביאה לקשיים רוחניים עצומים לנוער שלנו, באמת לא אכפת לנו מי ירכיב את הממשלה הבאה.

כל מה שאנחנו צריכים ממשלה טובה לאידישקייט, הוא כדי שנוכל ללמוד תורה ולהתעלות ביראת שמים. אנחנו מעדיפים להתייבש אלפיים שנה באופוזיציה, מאשר לשבת בממשלה ולדעת ששילמנו על כך מחיר חינוכי ורוחני כבד מנשוא, בכל העמדת הדור הצעיר הבא שלנו, גם אם מדובר בירידה דקה מן הדקה, ובוודאי אם הירידה תהיה משמעותית יותר.

כן תקשורת לא תקשורת, כן מנדטים או לא מנדטים. חשוב לנו יותר שהבנים של תשפ"א יהיו שקועים אך ורק בלימוד התורה ושהבנות של תשפ"א לא יהיו פחות רוחניות וצדקניות, רק בגלל שאין להם מסגרת חינוכית הולמת.

*****

כעת ניגע בנקודה השנייה, לשיח וחשבון נפש לתוך עצמנו.

מדוע הגענו למצב בו העולם החילוני, העולם המערבי, מצליח לחדור אלינו תוך כמה חודשי סגר ואנדרלמוסיה. איך הגענו למצב בו הורים, המון הורים, מתקשים לשמר את חומות הרוח הגבוהות שיצרנו לעצמנו במשך שנים.

מדוע הרבה צעירים, שמתקשים ללמוד ב'למידה מרחוק' ולקבוע חברותות טלפוניות סביב השעון, מוצאים את עצמם צופים במרשתת או עסוקים בסרטונים ומיילים שאינם תואמים את רוח הבית החרדי, וכל זה רק בלשון המעטה.

איך נפלו מאות צעירים וצעירות כל כך מהר-יחסית?

התשובה הראשונה, היא תשובה מבחינה טכנית. המצב כפה עלינו לרכוש מכשיר סלולרי כמעט לכל ילד בבית, כדי שיקשיבו לשיעורי החיידר או בית הספר. רבים שישבו בבידוד, נאלצו להתחבר למרשתת כדי לערוך קניות מרחוק. ישנם מוסדות שאיפשרו למידה ב'זום', כך שגם המצלמה והמיקרופון נכנסו הביתה. כך זחלה לה הטכנלוגיה לבתים רבים, דבר שלא היה עד כה.

והתשובה הכואבת והיותר עמוקה היא: התרגלנו לחיות חיים יהודיים רק באמצעות מסגרות קבועות ושמרניות. "תיבת נח", קרא כבר מרן הסטייפלר זצ"ל לעולם הישיבות. התיבה הרוחנית השומרת על הצעירים מכל הוויות הרחוב.

כעת, כשיצאנו בעל כרחינו מ'תיבת הנח', הגיעו המוני חיות טורפות….

חשבון הנפש שלנו צריך להתמקד בדבר אחד, לחזק את האוירה הרוחנית השורשית גם בבית פנימה, גם כשאין מסגרות חיצוניות של ישיבות ובתי ספר.

הגענו למצב בו חובת השעה המוטלת על כל הורה ומחנך הוא להבין שכעת "ביתי הוא מבצרי" הרוחני. ההורים הם המלמדים, המחנכים, המשגיחים, המשפיעים הרוחניים. שלא יתרחש מצב שבחור עובד את בוראו ברצינות במסגרת הלימודית ואילו כשהוא לבדו, בחיק משפחתו, הוא נופל.

שכל בן ישיבה או בת סמינר יעבדו את הקב"ה באמת ובתמים בגלל עצמם, בגלל החיבור האישי שלהם לרבש"ע. כעבודה רוחנית פרטית עמוקה, מתוך תחושה שהשם הוא האלוקים ואנו מחוייבים, וגם שמחים מאד, לקיים את רצונו יתברך. לא בשביל הסביבה, הישיבה, המשגיח או המחנך, הלחץ הלימודי- רוחני מהקהילה או מהמסגרת.

כשנשכיל להחדיר, בכל הרצינות, אהבת ויראת ה' בלב הצעירים, שמחת התורה ושמחת המצוה, אמונה ובטחון בהקב"ה וכן, גם הרגשה וידיעה שיש שכר ועונש, גן עדן וגהינום, על כל מעשה ומעשה, מחשבה, דיבור וראייה- הרי מטבע הדברים יתעלו הצעירים גם כשהם לבדם, ללא מסגרת ומשטר.

ברור שסדרים ומסגרת הם צרכים דחופים ומועילים. ברור שמדובר בחמצן יהודי נצרך. "אדם נמשך אחר רעיו", ייסד לנו הרמב"ם בהלכות דעות והסביבה החיובית היא גורם ראשון במעלה לבידול , הצבת גבולות ואוירה רוחנית נכונה. אך אם הצעיר יעבוד את בוראו לא רק בגלל הסביבה, אלא גם בגלל רצונו הפנימי החזק שלו עצמו- היינו יכולים לעבור את התקופה הזאת עם הרבה פחות כשלונות ועם הרבה יותר הצלחות.

הרבה דרכים יש כדי לבצר את ה'אני' וה'לבד' שלנו, בגלל שחלקים מאיתנו חיו עד כה רק כחלק מקבוצה, בתוך מסגרת. אך כל עוד המצב הוא שרק ה'ביחד' גורם לנו להיות חרדים הנאמנים לה' ולתורתו, אין לנו פריבילגיה לסגור את כל המוסדות ולהפסיק כליל את ה'ביחד', את הלימוד המשותף, השיעורים והחברותות, ההתכנסויות והתפילות. כמובן, תוך שמירה מקסימלית על כל כללי הבריאות האפשריים, חבישת מסכות, מרחקים בין אחד לאחד, פריסת ניילונים מגינים, שטיפת ידיים וכל מה שאפשר, בדיוק כפי שינחו אותנו גדולי ישראל שליט"א.

כי בנפשותינו הדבר.