שלום וברכה מורי ורבותי!
מה קורה לאדם שבטרם הגיע לביתו התקשר אליו הילדון הקטן שלו ואמר לו: "אבא בוא דחוף! אמא הערב הפתיעה אותך, הכינה את מה שאתה הכי אוהב, היא הכינה לך היום 'על האש'"?
הוא מגיע לביתו, כולו מרוגש, מיצי הקיבה שלו כבר מכוונים לכיוון האוכל הנכון אותו הוא אוהב כל כך, ואליו הוא כוסף כל כך.
והנה כאשר הוא מגיע לביתו הוא רואה שלושה ממולאים בתוך סיר על גבי הכירה, הדבר האחרון שהוא אוהב, והדבר האחרון עליו פינטז כל הדרך לבית.
מה קורה אז?
הוא מתמלא באכזבה אדירה, הוא פונה לבנו ואומר לו: "בני היקר! למה ככה אמרת לי?".
והבן אומר לו בתום ילדותי "כביכול": "אבא! ממולאים בתוך סיר זה גם משהו שמניחים על גבי האש…".
האם יש סיכוי שהממולאים הללו יהיו טעימים לך?
האם יש סיכוי שכאשר תאכל בכזו סיטואציה את הממולאים תרגיש באמת טוב עם עצמך?
ברור שלא!
היו לך ציפיות גבוהות מידי, ונחתת על הקרקעית.
מה קורה במקרה הפוך, כאשר בנך מחייג אליך ואומר: "אבא! אמא הכינה היום את הדבר שאתה הכי לא אוהב, אמא הכינה היום ממולאים".
ואתה מגיע לבית ואתה רואה בדיוק את הסטייקים הדרושים, אלו שהם פסגת שאיפותיך וחלומותיך, נמצאים על גבי המנגל.
ואתה שואל את בנך: "למה ככה אמרת?".
והוא אומר לך: "מה אתה רוצה? כל סטייק כאן ממולא בשומן, ואין ממולא יותר ממנו…".
מה קורה ברגע זה?
הטעם של הסטייקים יהיה ערב לחיכך ותחוש כאילו אתה נמצא בגן עדן.
כי באת עם ציפיות נמוכות כל כך, וקיבלת את הדבר המדהים והיפה כל כך.
מה קורה אם היית מגיע לבית והיית מקבל את האוכל הממוצע, השגרתי, היום יומי, לאחר ציפיות גבוהות, או לאחר ציפיות נמוכות?
ברור שככל שהציפיות יהיו גבוהות יותר, כך האכזבה תהיה גדולה הרבה יותר.
זה נכון בבית וזה נכון בחיים.
זה נכון במקום העבודה, וזה נכון בכל מקום בו אנחנו מבקרים.
ככל שהציפיות שלנו גבוהות יותר, כך האכזבות שלנו גדולות יותר.
כאשר אתה רוצה באמת לא להיות מאוכזב, תשתדל ממש לא לצפות לשום דבר.
תגיע על דעת לתת, לא על דעת לקבל, ותופתע בכל פעם מחדש מהדברים הקטנים של החיים ומהטעימות המדהימות שיפתיעו אותך אך ורק לטובה.
ברוכים תהיו!
הפתגם אומר "ציפיות גבוהות גורמות לאכזבה "