תגלית היסטורית ממלחמת העולם הראשונה: מנהרת וינטרברג

ביערות על רכס לא הרחק מהעיר ריימס, גופות של 300 חיילים גרמנים מוטלות כבר יותר ממאה שנה – לאחר שמתו בנסיבות מייסרות שקשה לדמיין. מאז שנות השבעים של המאה העשרים לא נמצאה תגלית כה חשובה מהמלחמה הגדולה בצרפת.

ההיסטוריונים ידעו על עצם קיום המנהרה אך מיקומה המדויק לא היה ידוע עד כה. השלטונות הצרפתיים והגרמנים לא חיפשו. אך בזכות עבודה של צמד היסטוריונים אב ובנו נמצאה הכניסה למנהרת וינטרברג.

השאלה שמעסיקה כעת את ממשלות צרפת וגרמניה הוא מה לעשות הלאה. האם למהר ולקבור את הגופות בבית קברות גרמני? או לאפשר חפירות ארכיאולוגיות ללמוד עוד על התנהלות המלחמה ועל חייהם של האנשים שנלחמו בה?

הממשלות עדיין דנות, אך הזמן לוחץ. מכיוון שאם מיקום המנהרה בתיאוריה הוא עדיין סוד, זה ענין של כמה ימים עד שכל ציידי עתיקות חובבי הקונספירציות והיסטוריוני מלחמה ינהרו למקום. בוזזי עתיקות כבר הספיקו לבקר במקום והורחקו.

עיתונאי הbbc  שביקר במקום לפני כמה ימים, תיעד כיצד ליד הכניסה למנהרה נחפר בור בעומק של שלושה מטרים, ואוסף של חפצי מלחמה עתיקים – גרזנים, שיירי אוכל אביזרי חפירה וגם מרעומים שלא התפוצצו.

הבוזזים לא הצליחו לפרוץ למנהרה – שנמצאת עמוק יותר – ומה שהם מצאו הם רסיסים של הפגז שהתפוצץ בפתח המנהרה ובעצם אטם אותה על החיילים שהיו בתוכה.

באביב 1917 פתחו הצרפתים במתקפה לכבוש מחדש את הגבעות השוכנות מצפון לנהר אוזן. הגרמנים החזיקו את קו הביצורים במשך יותר משנתיים, והייתה להם מערכת מורכבת של הגנות תת קרקעיות.

מנהרת וינטרברג הגרמנית עברה לאורך 300 מטר מהצד הצפוני של ההר במקום בלתי נראה לצרפתים – עד השורה הראשונה של קו הביצורים הגרמני.

ב- 4 במאי 1917 פתחו הצרפתים בהפגזת המנהרה משני קצותיה. פגז שנורה מהים פגע בכניסה למנהרה גרם לפיצוצים נוספים מתחמושת שאוחסנה שם וגרם להצפת המנהרה באדי גפרית. פגז נוסף שנורה אחריו בעצם אטם את פתח המנהרה.

בתוך המנהרה נלכדו מאות אנשי הפלוגה העשירית וה -11 של גדוד המילואים 111. לדברי החוקרים לקח עוד 6 ימים עד שהחמצן במנהרה נגמר, מרבית החיילים נחנקו למוות. היו כאלו שביקשו מחבריהם להרוג אותם.

גופם של שלושה חיילים עמד להם והצליחו לשרוד עד שחולצו. אחד מהם, חייל בשם קרל תיאר בכתב את אשר התרחש בנהרה בימים הקריטיים:

"כולם התחננו למים, אבל זה היה לשווא. המוות צחק מהם. ופשוט עמד על המשמר כך שאף אחד לא יצליח להימלט. חלקם קיוו להצלה, אחרים למען מים. חבר אחד שכב מפרפר על האדמה לידי והתחנן לחבר בקול נשבר שיטעין לו את האקדח שלו. "

כאשר הצרפתים כבשו את הרכס, המצב בגזרה היה תוהו והרס מוחלט. חפירת המנהרה לא הייתה בראש סדר העדיפויות, ולכן הם עזבו אותה. הגרמנים מצידם היו עסוקים בגזרות שונות ולא היה להם זמן לחפש שרידים.

בסוף המלחמה איש לא יכול היה לומר בוודאות היכן הייתה מנהרת וינטרברג. גופות צרפתיות לא היו בפנים וצרפת העדיפה לטפל בגזרות אחרות שם היו מוטלות עדיין גופות חיילים צרפתיים והענין פשוט נשכח. היער צמח ופתח המנהרה נעלם כליל.

אבל.

אזרח צרפתי בשם אלן מלינובסקי לא וויתר. ואחרי שקרא על המנהרה היא לא יצאה לו מהראש. כשעבד במטרו בפריז בשנות התשעים, היה נוסע מדי יום לפריז ומנצל את זמנו הפנוי לביקור בארכיונים צבאיים בטירת דה וינסן. במשך 15 שנה אסף מידע ומפות, ביקר במקום תיחקר חיילים – אך ללא הועיל. כל האזור נחרב קשות בהפצצות ולא היתה לו אפשרות להתקדם ולגלות קצה חוט לאיתור המנהרה.

השינוי הדרמטי התחיל בשנת 2009 כשאיתר מפה ישנה שהציגה לא רק את המנהרה אלא גם מפגש של שני שבילים שבעצם שרדו עד היום. בזהירות הוא מדד את הזווית והמרחק והגיע למקום המסומן. "הרגשתי את זה. ידעתי שאני קרוב. ידעתי שהמנהרה נמצאת איפשהו מתחת לרגלי," אמר אלן מלינובסקי לעיתון ה'לה מונד'.

מאז, במשך 10 שנים שום דבר לא קרה. הוא סיפר לרשויות על הממצאים אך הם סירבו לבצע בדיקות נדרשות, לא משום שלא האמינו לו אלא משום שלשלטונות לא היה רצון לפתוח קבר מלחמה המוני.

לתוך הסיפור נשאב בנו פייר מלינובסקי, בגיל 34 חייל לשעבר בצרפת וכעת מנהל קרן במוסקבה המוקדשת לאיתור עקבות הרוגי מלחמה מתקופת נפוליאון ושאר התקופות.

פייר זעם על כך שהשלטונות לא עושים דבר והחליט לכפות על ממשלות צרפת וגרמניה על ידי כך שיפתח את המנהרה בעצמו. זה היה עבירה על החוק, אבל הוא חשב שזה שווה את העונש.

לפני שנה באישון לילה הוא הוביל צוות עם כלי חפירה מכניים למקום שאביו זיהה כפתח המנהרה. הם חפרו ארבעה מטרים, ומהר מאד גילו את הפעמון בפתח ששימש להשמעת אזעקה; מאות מסכות גז; מסילות להובלת אמצעי לחימה; שני מקלעים; רובה; כידונים ושרידי שני גופות. ממצאים שהוכיחו להם סופית שאכן הם נמצאים בכניסה למנהרה.

פייר מלינובסקי כיסה את הפתח והשאיר את המקום סגור כפי שהוא מצא אותו, ומיהר ליצור קשר עם הרשויות. עשרה חודשים לאחר מכן, ששוב ראה שהשלטונות לא מראים התעניינות הלך ופרסם את הסיפור המסעיר ל'לה מונד'.

יהיה זה הוגן לומר שפייר מלינובסקי אינו דמות פופולרית בין הארכיאולוגיים וההיסטוריונים. הם מאמינים שלא רק שהוא עבר על החוק. ללא שום היתר, לא קיבל את ההנחה כי למתים עדיף לנוח במקום שהם נמצאים, וגם אילץ את השלטונות לפתוח את המנהרה או לפחות להגן עליה. מומחים אף מביעים חשש מתופעה של ציידי עתיקות בעולם שיראו במעשיו מודל לחיקוי ויפתחו בחפירות פיראטיות במקומות 'חשודים' בעולם.

דוברת ועדת קברני המלחמה הגרמנית, אמרה לרדיו הגרמני "למען האמת, אנחנו לא מאוד מתרגשים מהגילוי. למעשה זה בכלל מצער אותנו".

למעשה נערכים כעת מאמצים לאיתור צאצאי המתים במנהרה – ובהצלחה מסוימת. הגדוד ה -111 גייס גברים באזור באדן באלפים וכבר עד עתה זוהו תשעה חיילים. פייר מלינובסקי עצמו אומר כי רואה זכות שתצלומים ומכתבים שכתבו החיילים ברגעיהם האחרונים להוריהם ולנשותיהם בזמן שקיוו שגופותיהם יימצאו במהרה יועברו למשפחות.