משפחה מהעיר בית שמש שלחה בערב שבת עוגה יקרה עבור חבורת בחורים שנסעו לשבת התאחדות בעיר ביתר, ולאחר תפלת קבלת שבת נזכרו שהעוגה היקרה שנשלחה לחבורה היא חלבית, ויש אותו סוג עוגה בחזקת פרווה, ולא סומן על העוגה שהיא חלבית, והבחורים יכולים להיכשל ח"ו לאוכלה לקינוח אחד סעודת שבת הבשרית
ושאלו את הרבנים האם מותר להם לומר לגוי שיתקשר לגוי מעיר ביתר שיודיע לבחורים שהעוגה חלבית? ואכן הגאון רבי אהרן מרדכי גרין פסק להם שהדבר מותר וכך אכן עשו
ונימוקו עמו "אפילו שהדבר רק בגדר ספק מכשול לרבים, מכל מקום נראה להתיר בזה לפי שעצם מעשה ההתקשרות של הגוי בטלפון היא מלאכה האסורה מדרבנן, ובמקום מצוה, צער, הפסד, התירו שבות דאמירה לנכרי כשהמלאכה עצמה שבות ואסורה מדרבנן, ומה שהגוי מביתר יכול להניע את רכבו ויעשה מלאכה דאורייתא לצורך זה, אין זה ענין שלנו, כיון שלא אמרנו לו באיזה אופן יודיע לבחורים
ועוד שלדעת החוות יאיר אין איסור אמירה לנכרי אלא כשהנכרי עצמו עושה האיסור, ולא כשאומר לנכרי שיאמר לנכרי אחר לעשות האיסור, כמובא במשנה ברורה סימן ש"ז ס"ק כ"ד" עכ"ל, השאלה והתשובה מובאת בקובץ וישמע משה שיצא לאור היום יום חמישי לפרשת ויקרא
הם בסוף אכלו או לא??
כמעט הלכו לאכול וברגע האחרון הגוי בא ואמר להם שזה חלבי
חחח יפה ניראה טעים
וואו איזה מסירות
אשריהם
ואו אשריכם ישראל וחסידי עומות העולם
מי כעמך ישראל.
השאלה האחרת היא, האם יש לגוי 'נאמנות' להודיע שהעוגה חלבית. אך מסתמא, דנים אותו כ'משיח לפי תומו' ונאמן.
עיין בש"ך וט"ז ביו"ד סי' צח ס"ק ב