מועדים לשמחה, חגים וזמנים לששון!
וישנה הלכה מיוחדת אך ורק לימי הפסח.
להלכה הזו קוראים "חמץ בפסח במשהו" (שו"ע אור"ח תמ"ז ס"ה).
כל איסור של דבר מאכל שהתערב לנו עם מאכל אחר, יש לנו די כללים מפורטים המתירים במספרים מסוימים לאכול את כל אותה תרכובת.
יש לנו מקרים של "יבש ביבש" שאחד יכול להתבטל ברוב (שו"ע יו"ד ק"ט ס"א),
יש לנו מקרים של "אחד בשישים", שאומר שאם האיסור היה אחד וכנגדו היה שישים של היתר, מותר לאכול מהתרכובת הזו (שם),
וישנם עוד מספרים נוספים בשאר איסורי התורה (שם צ"ח ס"ח ועוד).
אבל בפסח אין מספרים, "חמץ בפסח במשהו" – גם אם גרגיר קטן או פירור של לחם נפל לתוך ערימה של מצות ולא ניתן לזהות ביניהם, כל התרכובת הזו אסורה לחלוטין.
מדוע?
אומר לך הקדוש ברוך הוא: "אני שונא שנאה עצומה את החמץ.
ויתירה מכך, אני לא שונא אותו אך ורק בימי החג, אני שונא אותו בכל השנה כולה".
"כי כל שאור וכל דבש לא תקטירו ממנו אשה לה'" (ויקרא ב, יא).
בבית המקדש הקדוש ברוך הוא לא רוצה לראות חמץ.
מדוע ריבונו של עולם?
מה מפריע לך כל כך בחמץ הזה?
אומר לך הקדוש ברוך הוא: "שים לב טוב!
מה ההבדל בין מצה לבין כיכר של לחם?
מה ההבדל בין מצה לבין לאפה ריחנית?
הבדל אחד בלבד!
נתנו לקמח ולמים, לאחר שהפכו לבצק, לתפוח.
כלומר, לקחנו את אותה כמות, וניפחנו אותה, נתנו לאותה כמות של קמח ומים להיות גבוהה יותר, גדולה יותר, רחבה יותר, או במושגים שלנו, להתגאות יותר, לעשות "פוזה" של גדולה הרבה הרבה יותר.
כאשר מה שבאמת ממלא אותה הוא בסך הכל אויר.
אומר לך הקדוש ברוך הוא: "את הגאווה אני שונא!".
"אין אנו והוא יכולים לדור בעולם" (סוטה ה' ע"א), אמר הקדוש ברוך הוא על הגאוותן.
"אני לא מסוגל לראות אותו, אני לא מסוגל לשמוע אותו.
אני אוהב את הענוה הטהורה.
אני לא אוסר עליכם לאכול לחם בכל ימות השנה, אבל שבוע אחד בפסח אני מבקש מכם, תבינו מה זו ענוה אמיתית.
תתנהגו לפי הגודל האמיתי שלכם, וקחו עמכם את הלקח הזה לכל השנה כולה".
"השבוע של הענוה הלאומית", אומר הקדוש ברוך הוא לעם ישראל בארץ ובעולם, זה השבוע של פסח.
תצטנעו, תחיו לפי המושגים שלכם, לפי היכולות שלכם ולפי הגובה האמיתי שלכם,
ושאו ברכה כל הימים.
ברוכים תהיו!
חזק ביותר משיח נאוו