שלום וברכה מורי ורבותי!
ערב שבת שלום, שבת פרשיות תזריע ומצורע.
ובפרשיותינו ישנה הלכה מדהימה.
למרות שאדם שיש על גופו צרעת והכהן פוסק שאותה צרעת היא צרעת של טומאה, מאותו רגע הוא אמור לצאת מחוץ לעיר ולשבת בדד ולצעוק את המילים: "טמא! טמא!", לבל יתקרבו אליו (ויקרא יג, מה-מו),
למרות זאת, אם כל גופו הפך לנגע אחד שלם, הרי ש"כֻּלּוֹ הָפַךְ לָבָן טָהוֹר הוּא" (שם יג, יג).
אם מדובר במספר סנטימטרים בודדים של טומאה, הרי שהוא טמא,
ואם כל גופו הופך להיות מצורע, הרי שהוא טהור.
מה ההגיון בכך?
אומר לך הקדוש ברוך הוא: "יקירי! כאשר ישנה בעיה קלה, כאשר ישנה טומאה קטנה, אני בא לרמז לך משהו, אני מבקש ממך! תשתנה, תשנה את הדרך, תפתח משהו חדש, ויחד נתחיל את החיים החדשים והטובים.
אבל אתה יודע מה קורה כאשר "הכל" לא הולך?
אתה יודע מה קורה כאשר "הכל" נראה טמא?
אתה יודע מה קורה כאשר הצרות אופפות אותך במימדים שאתה מאמין שכבר אין לך את הכחות להתקדם הלאה?
שם אני כבר נמצא איתך ואומר לך: יקירי! במקרה הכי גרוע אני איתך.
אתה טהור ואתה מוצלח, ואין כמוך בעולם, ויחד בעזרת ה' נצא מזה ונתחיל דרך חדשה מבלי שתצטרך לסבול".
כלומר, במשברים הגדולים ביותר של החיים, בנקודות הנמוכות ביותר של האחריות, במקומות בהם אנחנו מרגישים שכבר אין לנו מה לעשות, אין לנו משהו שנדרש מאיתנו,
אומר לנו הקדוש ברוך הוא: "אתם צודקים במאת האחוזים.
כי כאשר אתה לא יכול לשנות את המצב לטובה, תפקידי הוא לעשות זאת.
כאשר אתה לא יכול לצאת מן המיצר, תפקידי הוא להוציא אותך.
זה שאתה רואה את כל החומות נסגרות מסביבך, לא אומר שהמצב אבוד, אלא להיפך, אומר שמעתה לא נדרש ממך מאומה אלא להמתין לי, ואני כבר אגדל, אקדש וארומם אותך לדרגות טהרה גבוהות ברוחניות ובגשמיות.
ברכת שבת שלום ומבורך ממני ומכל צוות החיזוק היומי העולמי האוהב, מעריך, מוקיר, מעריץ ומה לא?…
וברוכים תהיו!
