שלום וברכה מורי ורבותי!
שעת חינוך ההורים והילדים שלנו במקביל.
אנחנו מתחנכים, וכך מחנכים את ילדינו.
וכאן אני רוצה לענות על מגוון שאלות על ידי יסוד וכלל אחד.
אנחנו כהורים מנסים לעשות הכל כדי להוביל את בנינו בדרך הישר.
יש לנו גם כמה שמסייעים לנו בכך.
בין היתר, אם לא בעיקר, הם המורים והמורות של ילדינו היקרים.
הרבנים והרבניות שמובילים אותם בהמשך הדרך, אלו שנמצאים לצידנו ועושים ככל יכולתם להשכיל וללמד את בנינו חכמה, בינה ודעת, וגם איך להתנהג נכון.
מה קורה במקרה של קונפליקט?
מה קורה במקרה של סערה שמתרחשת בין בנינו לבין המורים?
מה קורה כאשר אחד מהמורים מתנהל שלא בדרך אותה אנחנו בחרנו?
להיכן אנחנו אמורים להשיט את הספינה המוזרה הזו?
שימו לב טוב מורי ורבותי!
כל עוד שהמורים מתנהגים על פי דרך התורה הקדושה, אנחנו אמורים ליישר איתם קו.
כל עוד והם לא עושים זאת, אנחנו אמורים להתנתק כאן ועכשיו.
אבל כאשר מדובר בדרך התורה הקדושה, והם עושים את המוטל עליהם, והבן שלכם לא כל כך מסתדר, או הבת והמורה לא הולכות באותה דרך, וזה נראה מסלול של מתכון לפיצוץ.
האם אנחנו אמורים ברגע זה לגבות את המורים, או לגבות את הילדים?
הרי מצד אחד הילדים שלנו הם כל עולמנו, ואנחנו אמורים להראות להם עד כמה הם חשובים לנו מכל אחד אחר.
מצד שני, אם כל מורה יקבל קטגוריה, קטגור, או ליתר דיוק, אופוזיציה מההורים, הרי שיהיה לו קשה מאוד להתנהל מול ילדינו.
מה עושים במקרה כזה?
שימו לב טוב מורי ורבותי!
אנחנו מסבירים לילד עד כמה אנחנו מאחדים דרך עם המורה.
כלומר, המורה מספר שתים ואתה מספר אחת.
אבל דווקא בגלל שאתה מספר אחת, אני מאחד את דעתי יחד עם המורה ודואג לשלומך.
כי למורה יש מספיק ניסיון והוא למד איך מתנהלים עם ילד כמוך.
במקרים חריגים בהם המורים מתנהגים שלא כדין, ולצערנו ולבושתנו, בדורותינו אלו ישנם מקרים שכאלו, מגבים את הילד ובמקרה הצורך אפילו מתלוננים.
כל עוד שלא הגענו לשם, אנחנו מסבירים לילד: "אתה מספר אחת בעיננו, המורה מספר שתים. אבל למענך אני הולך יחד עם המספר שתים ומגבה אותו ולא אותך".
בהצלחה רבה לכולנו באחד ממבחני החיים הקשים ביותר,
וברוכים תהיו!
