גם אחרי סגירת רשימות המועמדים לכנסת ה־22, נראה כי גוש הימין לא מצליח להשיג את הרוב הדרוש כדי לשמש בסיס קואליציוני לממשלה נוספת בראשות בנימין נתניהו.
על פי סקר שערך עיתון ישראל היום , לו הבחירות היו נערכות היום, הליכוד היתה אמנם המפלגה הגדולה ביותר, אולם גוש הימין היה מונה 55 ח"כים בלבד, ללא ישראל ביתנו.
על פי הסקר, נראה שהיה כדאי לראשי עוצמה יהודית להתאחד עם מפלגת הימין בראשות איילת שקד אפילו במחיר ייצוג במקום השמיני בלבד. הסיבה: על פי הסקר, עוצמה יהודית לא עוברת את אחוז החסימה, ואילו מפלגת שקד־בנט־פרץ־סמוטריץ' מקבלת 11 מנדטים. מייד לאחר הליכוד, שהיתה גורפת 30 מנדטים
כחול לבן בראשות בני גנץ היתה זוכה ב־28 מושבים, הרשימה המשותפת ב־12, ישראל ביתנו ב־10, מרצ וישראל דמוקרטית ב־9, ש"ס ויהדות התורה ב־7 כל אחת, והעבודה־גשר ב־6. זהות בראשות משה פייגלין לא עוברת את אחוז החסימה. במצב הזה, כאמור, מונה גוש הימין 55 מנדטים, אולם אם בן גביר היה מסכים להצטרף לימין המאוחד היתה המפלגה מקבלת יחד 13 מנדטים, וגוש הימין היה עולה כתוצאה מכך במנדט ל־56 מנדטים.
שאלת ההתאמה לראשות הממשלה ממשיך ל נתניהו הוביל בפער גדול. 40% מהנשאלים אמרו שהוא הראוי ביותר. אחריו בני גנץ גם 28%. מנגד, אהוד ברק עם 8% בלבד. זמן קצר אחרי הכרזה על הבחירות החדשות, מיהר ברק להודיע על חזרתו למערכת הפוליטית. בכל הסקרים שאחר כך נראה היה כי ברק הוא אולי סחורה חמה בטוויטר ובתקשורת, אבל הרבה פחות בקרב הציבור הכללי, שלא העניק למפלגה בראשותו יותר ממנדטים בודדים בכל הסקרים. בסופו של דבר, התאחד ברק עם מרצ, שאליהם עברה גם סתיו שפיר ממפלגת העבודה, וברק הציב את עצמו במקום ה־10 ברשימה.
המעמד של ברק
הסקר בחן מה דעתו של הציבור על ראש הממשלה לשעבר ועל הקאמבק שלו. התוצאות לא ממש מחמיאות למי שחשב עוד להתמודד על ראשות הממשלה. השאלה היתה עד כמה אתה רוצה או לא רוצה שאהוד ברק יהיה חבר כנסת. רוב הציבור (54%) השיב כי אינו רוצה (24%) או כלל לא רוצה (32%) לראות את ברק בכנסת. 24% השיבו "ככה ככה". רק 22% אמרו שהיו רוצים או רוצים מאוד לראות את ברק שב אל המשכן.
