הונאות טקטיות והטעיית האויב ב"שטחים המתים" הן רק חלק מהפעולות של גדוד האיסוף הקרבי "ניצן", באזור שבו נפל רב"ט דביר (יהודה) שורק ז"ל. כתב ynet התלווה לאחד מאותם מארבים מתוחים שנערכים ללא סבבי שינה: "הכוח קטן ואתה לא יודע מאיפה יתפתח האיום"
המרדף החם אחר מחבלים אל מול המשימות הסיזיפיות במארבים החשאיים ביהודה ושומרון – מבט מבפנים: גזרת עציון, שבה נרצח רב-טוראי דביר (יהודה) שורק ז"ל, שידרה בשנה האחרונה מעל לפני השטח שקט יחסי. ואולם, מאחורי השגרה המטעה הזו התאפיין האזור במאמץ גדול של מחבלים יחידים ושל חוליות מאורגנות להוציא אל הפועל כמה שיותר פיגועים במתווים שונים. בסרטון בפתח הכתבה: תיעוד ליל מארבים מהעת האחרונה, לפני הפיגוע הרצחני.
בחסות חופש התנועה לפלסטינים, שעדיין נשמר בהמלצת צה"ל, אירעו בחודשים האחרונים עשרות מקרים של יידויי אבנים ובקבוקי תבערה לעבר כביש המנהרות והצירים המובילים ליישובים במזרח הגזרה, כולל בקרבת זירת הפיגוע ליד קיבוץ מגדל עוז.
המגמה הסלימה באחרונה גם להשלכות מטעני חבלה. רובם היו מאולתרים אבל היוו סכנת חיים ממשית כשהושלכו מנקודה גבוהה לעבר מכוניות שנסעו באזור במהירות של יותר מ-100 קילומטרים בשעה.
"המחבלים האלה שולטים באש ובתצפית על הכביש, חלק מיידים את המטענים מתוך הבתים שלהם בבית ג'אלה ואחרים משליכים בקבוקי תבערה מעבר לחומת ההפרדה ונעלמים חזרה לשטח שלהם", הסביר באחרונה ל-ynet סגן-אלוף רועי יתח, מפקד גדוד האיסוף הקרבי "ניצן" של פיקוד המרכז. "הדרך היחידה לתפוס אותם היא בשטח שלהם".
הצטרפות בשבועות האחרונים לכוחות היחידה שלוחמיה משכיבים מארבים מדי לילה מול ובעומק השטח הפלסטיני, מלמדת עד כמה המשימה הזו סיזיפית, מייגעת וכמעט בלתי אפשרית: פחות מ-100 מטרים מפרידים בחלק מהמקרים מהבתים הפלסטיניים במרחב הכפרים אל חאדר ובית ג'אלה מאלפי מכוניות ישראליות שנוסעות מדי יום בכביש 60 העולה לירושלים.
באל ערוב ובבית אומר הבתים ממש נוגעים בכביש הראשי שאותו חולקים ישראלים ופלסטינים כאחד. לוחמי "ניצן" נדרשים לפעול בדיוק היכן שחברותיהם לגדוד, התצפיתניות בחמ"לים, לא רואות: הטופוגרפיה ההררית שבגזרה מקשה על כיסוי מלא מתרני המצלמות והמכ"מים, ובשטחים "המתים" האלה שוכבים הלוחמים מדי לילה, לעיתים גם באמצע היום, במארבים שבין 6 ו-8 שעות עד כמה ימים.
רוב המארבים מסתיימים בלא כלום, והכוח הקטן נדרש לערנות. גם כשקפוא באמצע הלילה אסור לזוז אל מחוץ לרשת ההסוואה, על האדמה הטרשית, בין שיחים קוצניים לנביחות הכלבים בפאתי הכפר. "סיפור המטענים יחסית חדש", ציין סא"ל יתח. "בנס לא היו נפגעים עד כה מהם. תחשוב מה זה כשמטען כזה חודר לרכב ומתפוצץ במהלך נסיעה".
"מזהים תווי פנים עם הרחפנים"
הלוחמים מתאימים את המארבים שלהם בהתאם לכל כפר וכפר פלסטיני, נעזרים ברחפנים שמשוגרים לאוויר, עוסקים הרבה בהונאות טקטיות ובהטעיית האויב. כמעט בכל מארב מופעל גם כוח יירוט מהגדוד, ששוכב בקרבת מקום וממתין לאור הירוק לפעול, מהכוח שמתצפת.
"ברגע אחד של הפעלה במקרה אמת, יכולים לצאת אלינו עשרות אם לא מאות מפרי סדר. גם תרחיש כזה אנחנו לוקחים בחשבון", סיפר אחד המפקדים בכוח. "כיום הרחפנים שלנו נותנים לנו עין טובה גם בלילה, עם אמצעי טרמי, ונדרשת מיומנות מבצעית להפעילו: לא להיות קרוב מדי לקרקע כדי שלא ייחשף ועדיין לספק תמונה חדה ומדויקת, לא פחות טובה מהתמונה שמתקבלת ממזל"ט 'רוכב שמיים'.
"לעיתים אנו מרימים אותם לגובה של 200-150 מטרים. עם הרחפנים אנו כבר יכולים לזהות תווי פנים של אדם וכך להפלילו".
