ערב מתן תורה: "המושגים" של עולם הישיבות, כולל התפריט

לקראת מתן תורה אנו מפרסמים כתבה מרתקת אותה כתב העיתונאי יענקי קצבורג ופורסמה ב'קו עיתונות', על המושגים הידועים ופחות ידועים בעולם הישיבות.

סדר היום הישיבתי שונה מישיבה לישיבה, וודאי שונה בסוגים שונים של ישיבות. הכתבה לא מתיימרת להקיף את עולם המושגים בעולם התורה והישיבות, אך יש בה פירוט של עולם מושגים ישיבתי רחב, מהתפקידים הבכירים ועד הזוטרים ביותר, מ"שיעורים כלליים" ועד "ועדים" לקבוצות מצמצמות.

תחילה סדר היום של ישיבה 'מסורתית' בציבור הליטאי:

7:30 תפילת שחרית,

8:30 לימוד קצר של הלכה או פרשת השבוע,

8:40 ארוחת בוקר.

9:10 סדר ראשון של לימוד בחברותא ובסופו שיעורים מפי הר"מים,

13:40 מנחה ולאחריה ארוחת צהריים, מנוחת צהריים (כשעתיים)

16:00 סדר שני של לימוד בחברותא, ללימוד מהיר יותר (בקיאות)

19:00 סדר מוסר ותפילת ערבית, ארוחת ערב.

21:00 סדר שלישי ואחרון של לימוד בחברותא, לימוד אותו "המתמידים" ימשיכו אל תוך הלילה והפחות מתמידים יסיימו בשעה 23:00, בחלק מן הישיבות הסדר השלישי הוא רשות, יש שאף יבחרו ללמוד את הסדר השלישי בבית מדרש אחר עם חברותא שאינו מתלמידי הישיבה.

בליל שישי המתמידים נוהגים ללמוד כל הלילה במה שמכונה "משמר" שלאחריו מתפללים בנץ החמה ונחים במהלך הבוקר עד תפילת מנחה, השתתפות בתפילת שחרית בימי שישי בישיבות הינה רשות.

לוח זמנים זה או דומה לו שכיח למדי גם בישיבות שאינן ליטאיות מובהקות.

תקופות הלימוד בישיבה מכונות "זמן". ישנם שלושה "זמנים" – זמן חורף (חשון-אדר), זמן קיץ (אייר-ט' באב), זמן אלול (אלול-יום כיפור). התקופה שבין זמן לזמן נקראת "בין הזמנים" שהסתיים זה עתה.

מפת המושגים:

עיון ובקיאות: סדר ראשון מוקדש ללימוד עיון, זהו לימוד המעמיק בסוגיה ובמפרשיה שלעיתים מוביל להתעכבות של חודשים על דפי תלמוד בודדים, העוסק והמצליח בו נקרא "בעל כישרון", לעומתו לימוד הבקיאות מהיר יותר. ההבדל יכול להתבטא בכמות החומר (בבקיאות – גמרא, רש"י ולפעמים תוספות, בעיון – דגש על לימוד ראשונים ואחרונים) או ברמת ניתוח החומר והעמקה בו. לימוד הבקיאות מקובל במיוחד בישיבות ספרדיות וחסידיות, אך גם בישיבות ליטאיות, השמות דגש על העיון, מקצים לו זמן.

סדר שני: ברוב הישיבות לומדים בו "בקיאות", סדר שלישי – בדרך כלל מוקדש ללימוד בקיאותי ומהיר, או ל"הכנה", היינו הכנת החומר העיוני לקראת יום המחר.

ר"מ: אמנם המילה ר"מ מורכבת מראשי תיבות של "ראש מתיבתא" כלומר ראש ישיבה בארמית, בפועל ר"מ הוא מגיד שיעור של מחזור גיל אחד בישיבה. מידי יום שעה 12:00 בצהרים עוזבים התלמידים הצעירים את בית המדרש המרכזי לטובת חדרי שיעורים קטנים שם שומעים שיעור בסוגיה הנלמדת מפי אחד מרבני הישיבה.

משגיח או מנהל רוחני: קיים בעיקר בישיבות הליטאיות, דמות רוחנית המוסר שיחות מוסר ו"ועדים", שיחות אחת לשבוע, "ועדים" מידי יום בכל פעם לקבוצת גיל אחרת.

מק"ק (משגיח קטן): הוא הדמות האחראית לכך שהתלמידים יעמדו בכללי המוסר והמשמעת הנהוגים בישיבה. המק"ק יוצא לסיורים גם בחדרי הפנימיה וחדר האוכל, הוא מעניש את התלמיד בפועל כאשר לראשי הישיבה יש ביקורת כלפיו.

משפיע: קיים בישיבות חסידיות. דמות רוחנית שמעודדת את התלמידים לעסוק בעבודת ה' ובהתעלות רוחנית.

ראש קיבוץ: ר"מ המשמש ר"מ לבני הקיבוץ – בחורים שסיימו 3 שנות לימוד ראשונות בישיבה גדולה. תפקידו הוא ללמוד עם הבחורים, ולמסור להם "חבורות" מדי פעם.

משיב: תפקיד שבו נעסוק בפרק הראשון של הפרויקט, מדובר בדמות שתפקידו לענות לשאלות הבחורים בלימוד בזמן הסדר בבית המדרש. ישנן ישיבות שבהן יש משיב מיוחד לכל מחזור.

שיעור כללי: שיעור המושמע בדרך כלל מפי ראש הישיבה, לכלל התלמידים כאחת בהיכל הישיבה, מבלי להתחשב בחלוקתם למחזורים, וכולל רעיונות יסודיים על הסוגיה.

המושג "שיעור" משמש בחלק מעולם הישיבות להגדרת המחזור, שנה ראשונה שיעור א', שנה שנייה שיעור ב' ושנה שלישית שיעור ג'. לכל שיעורוועד ישנו ר"מ ובישיבות גדולות יותר מר"מ אחד. בישיבת פוניבז' ובנותיה משתמשים בשם ועד לקיבוץ כגון שנה ראשונה בקיבוץ נקראת ועד א'. בישיבת חברון ובנותיה שיעור א' נקרא ועד ראשון וכן הלאה.

קיבוץ, או כינוס: בחלק מן הישיבות מכונה כך השיעור ברמה הגבוהה ביותר בישיבה. בעוד בדרך כלל מתחלקים התלמידים לפי שנים, ב"קיבוץ" לומדים כל התלמידים המבוגרים בישיבה, בדרך כלל משיעור ד' (שנה רביעית) או ה' ומעלה. ברוב הישיבות, "בני הקיבוץ" אינם שומעים שיעורים באופן סדיר.

שיחה (שמועס): ברוב הישיבות מוסר המשגיח שיחה שבועית של דברי מוסר והשקפה, בדרך כלל בהקשר לעניינים שהזמן גרמן או לפרשת השבוע.

ועד: בחלק מהישיבות קיימים שיעורים לקבוצות קטנות במחשבה וספרי הגות (לרוב עם המשגיח), מתבטא גם בהשתתפות של התלמידים בשיעור.

חברותא: מקובל ללמוד עם בן זוג. לימוד ללא חברותא נחשב לחריגה מהנורמה, לפי האמרה "או חברותא או מיתותא" (או חבר או מוות). בישיבות חסידיות "שותף" היא המקבילה של "חברותא". בהיכלי הישיבות מתנהל כעין שוק סמוי בסיום כל "זמן", לחיפוש חברותות, כאשר הבחורים החזקים מבוקשים יותר והחלשים נאלצים להמתין לרגע האחרון ולהילחם על שמות מבוקשים, בישיבת בריסק שבראשות הגרא"י סולובייצ'יק קיים שוק חברותות רשמי ברחבת הישיבה בתחילת כל זמן.

חבּורה: חלק מהמיישיבים ופעמים גם הבחורים עצמם מתכנסים לאמירת שיעור קצר בקצה בית המדרש או ב"עזרת נשים" בו הם מוסרים מערכה תורנית על הסוגיא הנלמדת בישיבה. המונח "חבורה" משמש גם ככינוי מושאל למערכה תורנית כתובה. בדרך כלל יעביר את החבורה אחד התלמידים המבוגרים בישיבה, אך לעיתים אף צעירים.

עילוי: בחור או אברך מצטיין, שכשרונו הוא מעל הממוצע.

מתמיד: בחור שמקפיד על לימוד שעות רבות, ומאופיין בדרך כלל בידע נרחב, ומהווה אף הוא מודל לחיקוי.

אילן: המושג אילן נקרא על שם מי שיסד אותו, הגאון רבי יעקב דוד אילן מראשי ישיבת כנסת יצחק כתלמיד ישיבת פוניבז' יסד לימוד משותף של הבחורים המבוגרים מהקיבוץ עם בחורי שיעור א', מיזם שממשיך עד היום הזה בהיכלי הישיבות הליטאיות.

תפריט האוכל המקובל בישיבות:

מהחלק הרוחני אנחנו קופצים ל'חציו לכם', ונפתח תחילה עם התפריט הנהוג והמקובל ברוב הישיבות הליטאיות:

ארוחת הבוקר:

• לחם שחור פרוס
• גבינה לבנה 5%
• חמאה
• ממרח שוקולד
• ריבה
• ביצים קשות וחביתות
• מלפפון/עגבניה
• שתיה ממותקת/מים
• תה
• חלב
• אבקת קפה.

ארוחת צהרים:

• מנה עיקרית תכלול שלוש פעמים בשבוע אוכל בשרי, כמו קציצות עוף/ חזה עוף/ שניצל/ רבע עוף/ חמין.
• פעמיים בשבוע המנה העיקרית היא פרווה, כמו נקניקיות מן הצומח/ שניצל תירס/ בלינצ'ס עם תפו"א/ בורקס תפו"א/ חמין פרווה.
• לצד המנה העיקרית נהוג להגיש תפוחי אדמה/ אורז/ פסטה/ פתיתים/ אפונה/ שעועית ירוקה/ או קטניות מעורבות.
• סלט אחד לפחות. ולקינוח פעמים מוגש פרי שלם כמו תפוח/ תפוז/ אגס וכדומה.

ארוחת הערב:

• הארוחה מבוססת תמיד על מאכלי פרווה קלים לצד לחם שחור פרוס וממרחים.
• יש ישיבות שידלגו על מנה עיקרית בארוחת הערב ויגישו מרק ירקות פרווה ותוספת שתכלול סלט ולחם. לעומת זאת ישיבות אחרות יגישו מנה עיקרית פרווה כמו פיצה/ צ'יפס/ אורז/ פסטה וכדו'.

המיוחדים: 

• בימי שישי, בשעה 13:30, מוגשים בורקסים ורוגלך.
• בשנים האחרונות, בכדי למנוע מבחורי ישיבה לצאת לרכוש מזון בחנויות ומסעדות, הוסיפו בחלק מהישיבות הגשת כיבוד קל גם בשעה 23:00 בלילה, במיוחד בליל שישי אז רבים מן הבחורים לומדים לאורך הלילה וזקוקים לאוכל חם, בישיבות רבות יגישו בליל שישי חמין (טשולנט) פרווה בשעה 12:30.

תפריט שבת

מתברר כי התפריט בשבתות וחגים הוא כמובן שונה לחלוטין

ערב שבת:

• בליל שבת אחרי תפילת מעריב ימתינו הבחורים לקידוש אותו עורך בדרך כלל אחד מבחורי הישיבה המבוגרים, על השולחנות מחכות לחמניות "בולקעלך" וכמה סלטים. בישיבות רבות מנת הדג תכלול גפילטע פיש בלבד, בישיבות בהן המצב טוב יותר מנת הדג תכלול סוג נוסף של דגים כמו נסיכת הנילוס מושט או סלומון.
• לאחר המרק שלא תמיד יוגש לצד שקדי מרק, יזכו הבחורים למנת רבע עוף המחולקת לשניים או בקר בחלק מהישיבות ותוספת נוספת של קוגל או אורז, בחלק מהישיבות השתייה בשבת היא פטל ומשקה מתוק יוגש רק בחגים, בישיבות בהן המצב הכלכלי טוב יותר יוגש בקבוק קוקה קולה לארוחת שבת עבור כל חמישה בחורים.
• בליל שבת בשעה 23:00 יש כיבוד קל ושתיה.

יום שבת:

• בשבת בבוקר אחר תפילת שחרית בתקופת הקיץ בישיבות רבות יערכו קידוש ויגישו כיבוד קל בלבד, ורק בשעה מאוחרת יותר תוגש ארוחת השבת המלאה. מי שנהנה מכך הם הבחורים שמתעוררים בשעה מאוחרת, וכך לא מפספסים את הארוחה בחדר האוכל של הישיבה, בשבתות החורף ארוחת השבת מתקיימת מיד לאחר סיום תפילת שחרית בישיבה, בדרך כלל סביב השעה 10:00 ועד השעה 12:00 בצהרים.
• התפריט בארוחות השבת כולל בדרך כלל לחמניות בלקעלך, קציצות גפילטע פיש או ביצים וסלטים למנה ראשונה, ישיבות בהן המצב הכלכלי מאפשר יגישו גם כבד עם ביצים. המנה העיקרית היא כמובן החמין, הטשולנט שכולל בקר וקישקע (קוגל העשוי קמח).
• בסעודה שלישית יוגשו בדרך כלל הסלטים שנשארו מסעודות השבת לצד לחמניות.
• במוצאי שבת בשעה 23:00 יוגשו ביצים קשות וחביתות עם לחמניות שנותרו משבת או בחלק מהישיבות לחמניות חדשות, בישיבות בבני ברק מספרים כי מאפיית ויז'ניץ תורמת לחמניות טריות.

ומי הם הטבחים? בדקנו בכמה ישיבות ליטאיות מובחרות, בישיבת תושיה בתפרח הטבחית היא הגב' שושנה פרץ ובעלה רפאל המתגוררים במושב, לצדם עובדים צוות של עובדים ועובדות ממוצא רוסי. טבח הערב עונה לשם יגאל וגם הוא מסור מאוד לתלמידים, יגאל בעל ידי זהב וחנויות הפלאפל בדרום רכשו את מרשם הכנת עיסת הפלאפל ולפי האגדות הוא מקבל תמלוגים מחנויות הפלאפל בנתיבות וברחבי הדרום.

מידי שנה במסיבת החנוכה בתחילת נאומו של ראש הישיבה הגר"א פילץ הוא מודה לטבחים על העבודה הקשה והמסירות במשך כל השנה כולה, רפאל פרץ ורעייתו הטבחית הראשית מגיעים במיוחד לתחילת נאומו של ראש הישיבה כדי לשמוע את מילות הכרת הטוב של הגר"א פילץ. יצוין כי הגר"א פילץ מתעניין במשך כל השנה בטיב המאכלים ודואג שהכל יהיה באופן משובח.

ישיבת פוניבז': הטבח הראשי הוא שמחה פרלמוטר שמכין את האוכל גם עבור ישיבת גרודנא באר יעקב, ועוזר גם לישיבות תפארת ציון וקרית מלך.

ישיבת קול תורה הטבחית היא דבורה אייזנבאך שלמדה את המתכונים האהובים מהטבחית הקודמת שיצאה לפנסיה הרבנית יהודית פישר, בשנים האחרונות ירדה מעט איכות האוכל בישיבה מאז המהפך הניהולי לפני שבע שנים, בשל חיסכון בתקציב. בעבר היה האחראי על המטבח אברהם שטרן, ששמו היה מושג של ממש בישיבה.