ממשלת השיסוי | שושנה חן

עצוב ומדאיג לראות מה מתרחש מול עינינו. כאילו לא הלכו לעולמם רק עכשיו קרוב ל־6,500 איש, מכל המגזרים, מקורונה שאימתה טרם סרה מן העולם. כאילו לא רצנו רק לפני שבועות אחדים למקלטים, לממ"דים, השתטחנו ארצה מאימת הטילים ופחדנו פחד מוות לנוע בכבישי ישראל, לא רק ביישובים מעורבים. תחת מכבסת המילים של הכותרת "ממשלת אחדות" מדירה מדינת ישראל היהודית, הדמוקרטית למעלה ממיליון מתושביה, אנשים נשים וטף. כוכבי קמפיין "למריצה ולמזבלה".

בציבור החרדי מביטים בדאגה ועצב על הממשלה החדשה העומדת לקום בשבוע הבא. מדוע עצב? כי אנו עומדים לצפות בהתערטלות מדינת ישראל בבוטות מעוד סממנים של צביון יהודי כולל השאריות, שנותרו לפליטה מהסטטוס קוו ז"ל. מהפיכת רמיסת שרידי השבת במרחב הציבורי לאידיאולוגיה. ואילו הדאגה מקורה באנשים כמו ליברמן, שהפך את שנאת ורדיפת החרדים לדגל ועכשיו מתיישב על השיבר ללא כל פיקוח. האם ינצל את העובדה לחנוק את החרדים ללא כל בקרה ומעצורים? האינסטינקט הקיומי החרדי רואה בו את הסכנה הגדולה ביותר. הוא נתפס כאדם חסר חמלה מול המגזר העני במדינה. וכמי שמול חור עצום בתקציב, תולדת הקורונה, לא יהסס לקצץ ואפילו במשפחתונים של הקטנטנים, כדי לנופף בהישגים תקציביים. גם אם לא יעמיד מאות מריצות בשערי ישיבת פוניבז' וישלח פקחים להעיף תלמידי "חדרים" למזבלות הסמוכות. אך גם בלפיד, שהנמיך להבות והותיר לליברמן לעשות עבורו את עבודת השיסוי, לא רואים שליח של אחדות. על בנט לא סומכים. הוא עובד ומתמחה בסטארט־אפ בנט למען בנט.

התחושה היא ששוב חוזרים ימי ממשלות ישראל מתקופות גרועות של פעם, שרואות ב"כור ההיתוך" אידיאולוגיה, ובחרדים את הפרימיטיביים שזקוקים לחינוך מחדש. מבלי להבין ואפילו לטרוח להבין את ליבת הערכים, והפסיפס החרדי. בהמשך ישיר, משוכלל ומרוכז יותר של מחדלי ראשית הקורונה.

קשה לקרוא ולשמוע כיצד הופכים את המגזר החרדי לקבוצה גורפת של חמסנים, גנבים, החולבים את כספי המדינה. שרמיסתם תהפוך לפסטיבל לאומי קל ונגיש. כשאת המחיר תשלם החברה כולה. "חבל שהקורונה לא לקחה את כולם והיינו נפטרים מהגועל הזה", הגיבה אתמול אחת הקוראות למאמרו של עמיתי נחום ברנע, והיא עוד הייתה מתונה.

הכאב החרדי על פגיעות צפויות בציפורי נפש מקודשות מדורות כמו גיור, שבת, נישואים, כשרות, לא מובן דיו בחברה. ערכים שיהודים מסרו עליהם את חייהם במשך דורות, מעוררים גיחוך בקרב צאצאיהם. אלא שבמקום לתווך את הערכים הללו לכלל הציבור, מתנהלת בכנסת, ברשתות החברתיות ובתקשורת מלחמת הקצנה של החרפות וגידופים. צעקות בסגנון "תוריד את הכיפה", "רשע", "מפקירי בוחריכם" – רק מגבירות את הגיחוך והבוז. צורת הביקורת של נציגי הציבור החרדי חייבת להשתנות. עידן זעקות הגעוואלד חלף. בתוך כל סיר הלחץ המבעבע הזה – אמירות כאלה רק מזיקות. אף חרדי לא יוותר על קוצה של יוד של שמירת שבת, ולא ירוץ לבקו"ם, הקיצוניות וחוסר ההכלה ההדדית רק יגדלו אם ימשיך קמפיין הגידופים. טוב יהיה אם נאפסן כולנו את היוהרה, ההתנשאות והשנאה שאנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו.

מול עינינו נשפך התינוק עם מי האמבטיה. הייחודיות שלנו כמדינה שגם החרדים תורמים לה. החוטים המחברים בינינו. הגיע הזמן להפסיק להניח לפוליטיקאים להרעיל ולנהל את חיינו. אין צורך להמתין לאסון כמו מירון כדי להכיר את מרקמי החיים ואצילות בתים חרדיים, ואת הלב הגדול של חילונים שבאו לנחם, שהגישו עזרה, שכאבו.

הפוליטיקאים, תאביי הרייטינג, מתמכרים לשיח הצעקני, הבוטה, יוצר הכותרות. אנחנו, תאבי חיים, צריכים לחיות ביחד. להבין מדוע החילוני כועס כל כך ומדוע מזדעזע החרדי מהמחשבה שהרפורמים ישתלטו על הגיור, אפילו על הכותל שהוא עבורם פוטו אופורטיוניטי. ממה נובעת ומה טיב הדאגה לכשרות. לשבת. ומה בכלל זכותנו על הארץ הזאת, כשאנחנו רומסים ערכים בני אלפי שנים, בעוד עבאס החכם והממולח מגן בקפדנות מעוררת התפעלות על כל מה שחשוב לבני עמו.

כן, הציבור החרדי ישרוד גם את הממשלה הזאת, שמי יודע מה יהיו ימיה. קול התורה ימשיך לעלות מישיבות, חדרים, וכוללים. צעירים חרדים יינשאו ויקימו משפחות. אבל איזה מחיר נשלם כחברה שמעצימה את מעמד המתנשאים מול הנרמסים בשם האחדות הכוזבת. ושוכחת שאנחנו בני עם אחד.

טורה של העיתנואית שושנה חן מפרסם הבוקר בעיתון 'ידיעות אחרונות'