לאחר שנה רצופה בקשיים, תסבוכות ושעות מול המסך בבית, היום תסתיים שנת הלימודים. בשיחה עם כתב החינוך של "ישראל היום", שרת החינוך שאשא-ביטון מצהירה: "ניתן למצוא פתרונות יצירתיים בעניין ימי החופש, אבל זה משהו שאני רוצה לעבוד עליו עם כל השותפים"
הבוקר זה יקרה: שנת הלימודים תשפ"א, שהתקיימה בצל הקורונה, תגיע לסיומה גם בגני הילדים (6-3) ובבתי הספר היסודיים (א'-ו). 1,661,890 תלמידים ייצאו היום באופן רשמי לחופשת הקיץ (חלקם ימשיכו לבתי הספר המלמדים) לאחר שנה רוויית קשיים, מתווים מסובכים ובלתי הגיוניים, חשש וחרדה, ירידה בציונים והרבה שעות מול מסך המחשב מהבית – בתקווה ששנת הלימודים הבאה תהיה שונה לחלוטין.
תזכורת, למי ששכח: שנת הלימודים לא נפתחה בכל הארץ – והתלמידים שמתגוררים בערים האדומות חיכו שבועות רבים בבית. הלימודים בכיתות א'-ד' התקיימו בקפסולות, ותלמידי ה'-ו' ראו את הכיתה רק פעמיים בשבוע וגם אז, כמו כל התלמידים, ישבו בכיתה עם מסיכות. נזקי הקורונה התאפיינו לא רק בפערים הפדגוגיים שהלכו והתעצמו, אלא גם בנזקים נפשיים ופסיכולוגיים שנגרמו לתלמידים הבוגרים, שבילו את רוב השנה בגפם. תחושות הבדידות והבריונות גדלו, ויידרשו לא מעט שנים לתקן את הנזק. אך יש גם נקודות אור קטנות. משרד החינוך הדביק פערים טכנולוגיים של שנים, מחשבים חולקו לתלמידים מעוטי יכולת, המורים עברו השתלמות בלמידה מקוונת ובתי הספר צוידו בציוד תקשורת – ועדיין יש עוד עבודה לעשות.
שרת החינוך, יפעת שאשא-ביטון, מסיימת את השנה הזאת עם הישג והגשמת חלום, אך גם היא תרצה להשאיר את הקורונה מאחוריה: "חשוב לזכור את הכל כדי שנוכל ללמוד מטעויות. אני חושבת שאסור לחזור על הוויתור הבלתי נתפס על התלמידים במהלך השנה הזאת. היה מאוד קל לשלוח אותם לתקופה ארוכה הביתה. אי אפשר לתת להם חומר לימודי בזום מבלי להתייחס להיבטים רגשיים וחברתיים. תלמידים הגיעו אליי לוועדת הקורונה, וסיפרו ששכחנו אותם בבית ושנמאס להם להיות קובייה על המסך – זה אגרוף בבטן עבורי".
בשבועיים האחרונים חווים בישראל מעין התפרצות מחודשת של הקורונה, ומספר התלמידים והמורים החולים במערכת החינוך נמצא גם הוא בעלייה. השרה שאשא ביטון מתארת איך תיראה השנה הבאה ואומרת: "אנחנו מקימים צוות שיכלול אנשי משרד וגם אנשי מקצוע ממשרד הבריאות, ויחד איתם נגבש תוכנית לשנה הבאה. התפיסה היא לשמר את השגרה עבור התלמידים, אם חלילה תהיה התפרצות. לשמחתי הרבה מכל, מה שאני שומעת מאנשי המקצוע בשבועיים האחרונים הוא שאנחנו לא צפויים לראות התפרצות משמעותית. אנחנו במצב אחר כי אנחנו מחוסנים ויודעים הרבה יותר על הנגיף.
הרעיון הוא לראות איך בונים שגרה לצד ההתמודדות עם ההיבט הרפואי. אבל אם נניח יקרה משהו, למשל פנדמיה חדשה – כל הנושא של האמצעים הדיגיטליים והלמידה מרחוק כבר מוכר לנו, ואנחנו נמשיך ונחזק את זה. לדוגמה, הנחתי שתלמידים לא יחזירו את אמצעי הקצה שהושאלו להם מבית הספר בסוף שנת הלימודים. המחשבים והטלפונים נשארים אצלם כדי שיוכלו להמשיך למידה ברצף. כמו כן, החלטתי שבשנת הלימודים הקרובה לא יאוחדו כיתות כתוצאה מהפחתת תלמידים. ובכלל אנחנו לא הולכים אחורה. למשל, אני פועלת לכך שתומכי ההוראה שגויסו לכיתות ג'-ד' יישארו במערכת החינוך, אנחנו נרוויח אותם, וגם אם יקרה משהו – יהיה לנו אותם בשלוף. אני רוצה את מערכת החינוך ערוכה. גם שעות התגבור שניתנו לבתי הספר בקיץ יישארו אצלם וינוצלו בתחילת שנת הלימודים הבאה".
זה השבוע השלישי של שרת החינוך החדשה בתפקיד, ומאות אלפי אנשי חינוך תולים בה תקווה. כששואלים אותה איזו מערכת חינוך היא מצאה היא אומרת: "יש פה מערכת שצריכה רה-ארגון, ופעם שנייה צריכה מישהו שיוביל אותה באופן שיטתי, עם תוכניות מסודרות. אני לא באה לבקר את מה שקורה, אלא לראות איך מושכים אותה למעלה ואיך עושים דברים טובים, זה מה שמניע אותי. היו לי שתי פגישות מצוינות עם שני ראשי ארגוני המורים, רן ארז ויפה בן דויד".
כשהשרה מזכירה את שמה של בן דויד, השאלה על הכוונה לעבור לחמישה ימי לימוד בשבוע בבתי הספר היסודיים מתבקשת: "הכוונה היא לבטל את הלימודים המסורתיים ביום שישי ולהפוך אותו לשישי חברתי. תהיה פעילות העשרה, שיתוף תנועות נוער ואפילו נשלב את המחויבות האישית של תלמידי תיכון בתוך בתי הספר היסודיים".
יש לא מעט הורים שחוששים שייקחו להם את יום שישי: השרה שאשא ביטון מרגיעה ואומרת: "ביום שישי הילדים יהיו בבתי הספר. הכוונה היא ליצור משהו עם השפעה משמעותית רחבה, אני לא רואה במערכת החינוך בית ספר, אלא בית חינוך עם אלמנטים חברתיים, רגשיים וכדומה. לגבי מה שיקרה עם שעות הלימוד האלה של יום שישי – זה ייבנה במהלך השנה הקרובה, אולי ניקח אותם ונחלק אותם על פני השבוע. לי יש את הרעיון והחזון, אבל איך זה יקרה – נבנה את זה יחד עם ארגוני המורים והרשויות המקומיות. המורים לא יעבדו פחות".
עדיין יישאר פער בין ימי החופש של ההורים לבין אלה של הילדים: "זו סוגיה אחרת שיש לטפל בה. דיברתי לא פעם על כך שאפשר למצוא פתרונות יצירתיים, כמו לשנות את החופש מיולי-אוגוסט לאוגוסט-ספטמבר, אבל זה משהו שאני רוצה לעבוד עליו יחד עם כל השותפים, אני לא רוצה שאף אחד במערכת ירגיש שבאים ומנחיתים. כל מה שנבנה עם השטח ומתוכו – יש ערובה שיצליח ויישאר לאורך זמן. כל ההנחתות למיניהן – זה לא מחזיק יותר מדי".
לגבי העל-יסודי אמרה כי: "הצעד הראשון של מעבר לחמישה ימי לימוד יקרה בחטיבות הביניים ובתיכונים. את שעות הלימוד של יום שישי נחלק על פני השבוע, מדובר בארבע שעות. זה ינכה את יום שישי ויעשה הרבה שפיות, זה לא יפגע במורים".
יש לה גם מסר אישי לתלמידים: "הקיץ הוא חופש וכיף, אבל הוא מזמן הרבה פיתויים והרבה דברים פחות סימפטיים, אז תשמרו על עצמכם. אל תעשו דברים מסוכנים או התנסויות שליליות".
דיבורים דיבורים דיבורים. שאשא יודעת לדבר וזהו
לא פחות מכתבת יח’’צ לשאשא ביטון. איזו לשון מלוקקת: באה עם תקווה, לא מתייאשת, הגשמת חלום.
איכס!