שריפת הענק בהרי ירושלים: כשלים מסוכנים במערך הכבאות

כ-25,000 דונם עלו באש השבוע במהלך שריפת הענק בהרי ירושלים, אלפי תושבים פונו מבתיהם. בנוסף ע"פ ההערכות אלפי בעלים חיים נהרגו או נפצעו באירוע, זאת מלבד הנזקים לבתים, למשקים וליקבים.

ב'ישראל היום' פורסם הבוקר תחקיר לפיו רבים טוענים שהכתובת היתה על הקיר, ומעלים שורה של שאלות קשות בנוגע להיערכות מערך הכיבוי, מצבת כוח האדם החסרה, המיומנות של הכבאים, ההתנהלות של ראשי מערך הכבאות והזמינות הלקויה של מטוסי הכיבוי.

ל', קצין כיבוי ממחוז ירושלים שהשתתף השבוע במאמצי הכיבוי אומר: "במבחן התוצאה, כל המיליארדים שמדינת ישראל השקיעה במערך הכבאות מאז אסון הכרמל לא באו לידי ביטוי, מטוסים וכמה כבאיות חדשות לא יכולים להיות שובר השוויון מול שריפה בסדר גודל כזה. כוח האדם של מערך הכבאות צריך להיות גדול פי שניים לפחות, אחרת לא נוכל להתגבר על שריפות כאלה בצורה מהירה ויעילה. ההנהלה טוענת שיש כיום 2,200 כבאים מבצעיים. צריכים להיות 5,000 לפחות. תיקון הנזקים שהשריפות האלה גורמות עולה פי כמה מהעלויות של עוד 2,500 כבאים".

הקצין מוסיף ומספר כי "בשעות הערב של היום הראשון לשריפה, יום ראשון בשבוע, הנציב הודיע שהושגה שליטה על האש וזאת למרות שתנאי מזג האוויר הראו שהאירוע רחוק מסיום. הוא עשה הערכת מצב שגויה. בלילה האש רגועה, כי אין רוחות. אבל למחרת בבוקר, אני וגורמים אחרים, כולל מהטייסת, ביקשנו להעלות את כל המטוסים ולא רק חלק מהם, אך הנציב סירב.

בצהריים מזג האוויר השתנה והיו רוחות חזקות, והשריפה התחדשה. הכוחות שהיו בשטח כבר היו מותשים, היו מעט מטוסים באוויר ואז החלו להזעיק עוד כוחות ואפילו דיברו על סיוע בינלאומי.

כשהגיעו כוחות נוספים היה בלאגן בשטח. כבאים הלכו לאיבוד והגיעו בטעות לקריית יערים במקום לגבעת יערים, ועוד טעויות כאלה. בנס לא קרה אסון. באירוע כזה הפיקוד הוא של המשטרה, אבל הנציב סירב לשבת איתם באותו חפ"ק וכך נפתחו שני חפ"קים, אחד של הכיבוי ואחד של המשטרה, והבלאגן רק הלך וגדל.

"הסיבה לכל זה, לדעתי, היא הערכת מצב שגויה והבנה שגויה של תנאי מזג האוויר. חילקו את השטח לשש גזרות, וארבע מהן ניתנו למפקדי כבאות שבאו מהצבא, ואין להם ידע בכיבוי. את הגזרה הקשה ביותר, צובה, נתנו למפקד המכללה להכשרת כבאים, חי"רניק שהגיע לפני שנה מהצבא.

"הגיע הזמן שאירועים כאלה יעברו תחקירים של אנשי מקצוע חיצוניים, שאין להם אינטרס לטייח את הדברים. התחקירים שעושים, כמו באסונות קודמים – למשל, בשריפות בנוף הגליל או במבוא מודיעים – לא משקפים את המציאות. לצערי, כנראה שזה מה שיעשו גם כאן".

בתחקיר שמביא 'ישראל היום', ישנן טענות נוספות על שיתוף פעולה לקוי בין מערך הכיבוי למשטרת ישראל. גורמים במערך הכיבוי מספרים: "ביום השני, בזמן שהשריפה השתוללה ותושבים פונו מבתיהם, נציגי הכיבוי והמשטרה אפילו לא הצליחו להחליט באיזה חפ"ק לשבת. בסופו של דבר הקימו שני הגופים שני חפ"קים נפרדים, ופקידים זוטרים נשלחו זה מטעמו של זה לישיבות ולהערכות מצב.

מפקדים במחוזות, המפכ"ל והנציב לא ישבו להערכת מצב משותפת, מלבד בתחילת האירוע, וגם אז כל מה שעניין אותם היה זוויות צילום לתקשורת.

"כל זה גרם לחוסר תיאום מוחלט בין המשטרה לכיבוי. במשטרה אמרו לסגור צירים, בכיבוי אמרו לפתוח. בטייסת אמרו להרים מטוסים, בכיבוי התנגדו. לא היה שיח, הפקודות היו סותרות, ובינתיים הכל נשרף" אומרים גורמים במערך הכיבוי.

עוד טענות בנוגע למאבקים בין הגופים הן על תפקודה של טייסת הכיבוי. יחידת הכיבוי האווירי של מדינת ישראל – שנקראת גם "טייסת אלעד" על שמו של צופה האש אלעד ריבן ז"ל, שנספה בשריפה בכרמל – מורכבת מאנשי המערך האווירי של משטרת ישראל, אנשי גף שטח של הרשות הארצית לכבאות והצלה, חברת אלביט וחברת קליר קאט תעופה.

המורכבות הזו, טוענים קציני כיבוי מאחורי הקלעים, הביאה למלחמות אגו קשות בין המשטרה למערך הכיבוי, מה שיצר לעיתים מחלוקות ועיכוב בהזנקת המטוסים.

סגן ניצב תומר ברנר, מפקד הטייסת אומר כי: "ניהול האופרציה של הכוח האווירי מאוד מורכבת, מדובר בגופים רבים שצריכים לעבוד ביחד. לפעמים זה עובד יותר חלק, לפעמים יותר קשה. לפעמים מסכימים, ולפעמים לא. אני תמיד מנסה לקבל החלטות לטובת מדינת ישראל. אם לא היינו פועלים כמו שפעלנו בשריפה הזאת, היו נשרפים כליל שישה יישובים".