עץ האתרוגים המיתולוגי ששתל מרן הגאון רבי מיכל יהודה לפקוביץ זצ"ל מיד לאחר נישואיו בחצר ביתו לבקשת מרן החזון איש זצ"ל, נהרס השבוע לאחר ששטח הבית ברחוב וילקומירר 4 נמכר לאיש עסקים שיבנה במקום בנין דירות, מדובר בעץ שממנו כל הפרדסים של זן חזון איש בארץ.
כפי שמסופר בספר פניני דעת, כמה שנים לאחר נישואיו של מרן רבי מיכל יהודה ליפקוביץ, בהיותו מתגורר בצריף העץ שעמד באותם ימים במעלה ההר, בכתובת שלימים התפרסמה – "רחוב וילקומירר 4 בני ברק". באחד הבקרים לאחר שסיים את תפילת שחרית כותיקין במנין אצל מורו ורבו מרן החזון איש זי"ע, ביקשו רבו הגדול שיכנס עמו לחדרו. מרן החזון איש פתח את הארון הקטן ששימש למקום קירור על ידי בלוק קרח שהיה מונח שם, הוציא מעטפה שבתוכה היו גרעינים מהאתרוג עליו בירך בסוכות, ומסרו לתלמידו – הגרמי"ל זצוק"ל, וביקשו: "קח גרעינים אלו ונטע אותם בחצר ביתך ותגדל מהם עץ שיוציא אתרוגים מהודרים לברכה".
הגרמי"ל זצוק"ל קיים את רצונו ובקשתו של רבו החזון איש, כאשר הרבנית ע"ה (שנפטרה בחול המועד סוכות לפני ארבע שנים) מתמסרת לטפל בכל התהליך עד שנבטו הזרעים והפכו לשתילים, ומהם שתלה בחצר את העץ. מרן החזון איש זי"ע היה מתעניין במשך התקופה על התפתחות העץ והטיפול בו, והיה מזרז שיתנו מים לעץ שיגדל היטב. כשהגאון רבי מיכל יהודה זצ"ל הביע פעם בפניו את חששו שאינו יודע כלום בגידול עצים ושתילתם, ומי יודע אם יצליח העץ, ענה החזון איש: "במשב רוח אחד ששולח הקב"ה מצליח העץ לגדול ולהצמיח פירות".
ואכן רצון יראיו יעשה, התהליך הצליח, ומיד לאחר שנות ערלה ורבעי, עם התקרב חג הסוכות מילאה התרגשות גדולה את ומשפחתו כאשר מרן החזון איש בא בעצמו לחצר לחפש אתרוג. מרן החזון איש נשכב מתחת לעץ בטירחה מרובה ובחר לעצמו אתרוג מהודר.
בהזדמנות כשטייל הגרמי"ל זללה"ה עם רבו מרן החזון איש זי"ע ורבו שאלו האם הוא משקה את העץ, שאלו הגרמי"ל מאין מוצאו של אתרוג זה, ומהיכן יודעים בוודאות שאינו אתרוג מורכב. ענה החזון איש: "אתרוג זה יש עליו דין כאתרוג עם מסורת", אמר ולא הוסיף. וידוע מתלמידי החזון איש, שאתרוג זה מוצאו מהעיר שכם, ומרן המהרי"ל דיסקין גם בירך על אתרוג מיוחס זה.
מאז שגדל העץ בחצרו של ר' מיכל זללה"ה, הקפיד החזון איש לקחת ולברך דוקא על אתרוג מעץ זה, וכך גם המשיך גיסו מרן הסטייפלער זצוק"ל, שהיה מגיע מידי שנה ביום ט״ו לחודש אב [חודשיים לפני סוכות] לחפש על העץ אתרוג, והיה נוטל ושומר אותו בזהירות לחג הסוכות, כשהוא מקפיד לשלם עבור האתרוג מחיר מלא. באחת השנים כשהגרמי"ל סירב לקחת ממנו תשלום, אמר לו הסטייפלער: "אתה הרי נותן לי הכל, ואני איני נותן לך כלום". כלומר, אתה מזכה אותי בחיי עולם הבא על ידי האתרוג המיוחס הזה שאתה נותן לי, וכל כסף וזהב שבעולם אינם שוים לעומת מצוה מהודרת זו.
באותן שנים, בימים לפני חג הסוכות היה ביתו של ר' מיכל הפקר ממש. כל תלמידי החזון איש היו מסתובבים בבית ובחצר, ובודקים כל אתרוג שנקטף מהעץ. מסביב לעץ התפתחו שיחות בדברי תורה והיו הת"ח מתנצחים זה עם זה בהלכה. הריתחא דאורייתא מסביב לעצים היתה לשם דבר בבני ברק, החום הלוהט לא מנע מהם לטרוח בחביבות המצוה.
מאז פטירת מרן הגרמי"ל זצ"ל גדלו על העצים בחצרו רק כמה עשרות אתרוגים, ובשנים האחרונות העץ לא הניב בכלל פירות, אבל פרדסים רבים ברחבי הארץ הם מפירותיו של אותו עץ, והפכו לחלק בלתי נפרד מהשוק במה שמוגדר "זן חזון איש".
בימים האחרונים לאחר שביתו של הגרמי"ל זצ"ל נרכש על ידי משקיע העצים נעקרו לטובת בניין רחב ידיים שיוקם על אדמת קודש זו.
כפי מה שידוע לי העבירו את השתילים למקום אחר והכל נעשה בהתייעצות עם רבן של ישראל שר התורה
כאשר אחד מבני המשפחה נכנס לרבינו לפני כמה חודשים להתייעץ עמו בענין
כמה שטויות בכתבה אחת… לגבי ההסטוריה וכמה שטויות נכתבו אודותיה אינני יודע, אבל מזה חודשים ארוכים (ולא השבוע), הועבר העץ יחד עם אדמתו למקום אחר (ולא 'נעקר'). ושטח לא נקנה בידי משקיע שיבנה עליו בנין דירות, אלא בידי מוסד צמוד שרוצה להתרחב…