קבלן הבונה בניין בניו יורק הזמין אצל נגר גדול ארבעים מטבחים, הנגר התאמץ לעבוד כל ימי האלול [למרות שנוהג להקדיש ימים אלו לתשובה ולמעשים טובים], וזאת כדי לספק את המטבחים לדירות העומדות לאיכלוס מיד אחר סוכות, ואף שכר פועלים נוספים למטרה זו כי הקבלן האיץ בו לסיים מהר, כשסיים הודיע לקבלן שהמטבחים מוכנים, והקבלן התחנן להשאיר את המטבחים אצל הנגר, ומאידך הנגר הסביר לו שאין לו מחסן, מאחר וארבעים מטבחים תופסים מקום גדול, הנגר נאלץ לאחסן אותם מחוץ לנגריה, בהסכמת הקבלן.
והנה בחודש האחרון בא סופת ההוריקן גדולה מאד וסחפה אתה הרבה בתים, וביניהם סחפה גם את כל הארבעים המטבחים שעמדו מחוץ לנגריה, ולא נשאר מהם כלום.
כעת נתעוררה השאלה, הנגר דורש את התשלום, עבור ארבעים מטבחים שגמר בזמן? ואילו היה הקבלן גומר לבנות את הבניין בזמן לא היו המטבחים נזוקים, והקבלן אומר לא עשיתי קנין, ולא זכיתי בהם, ולכן אינני חייב לשלם עבור האסון שאירע במטבחים השייכים בינתיים לך.
הלכה למעשה פסק הגר"י זילברשטין כי מאחר ולא ניתן להתקין את המטבחים בבתים אחרים מאחר והוזמנו לפי מידה, הרי שכל החיוב נופל על הקבלן המזמין.
