לילה אחד, בסוף החורף של תש"ג (1943) נקשה אישה צעירה ומבוהלת בחלון ביתה של משפחת ואשקינל בעיירה קטנה השוכנת לא הרחק מווילנה, שהייתה שייכת אז לפולין.
הצעירה מסרה בחיפזון לאמיליה ואשקינל צרור קטן עטוף היטב. בצרור היה תינוק בן ימים אחדים. לאותו לילה קדמו כמה פגישות חשאיות בין אמיליה ובתיה, אמו הצעירה של התינוק. בתיה, שידעה שגזר דינה כבר נכתב, רצתה להציל את בנה בכל מחיר.
בעיצומה של שואת יהודי אירופה, פחדה אמיליה פחד מוות לקחת לידיה תינוק יהודי ולגדל אותו. היא אמרה לאמו של התינוק שאם המעשה יתגלה היא תוצא להורג. אבל האם הנחושה להציל את בנה בכל דרך, אמרה לאמיליה: "הרי את נוצרייה וכשיגדל הוא יהיה כומר ומורה". אמיליה היססה, העלתה נימוקים בעד ונגד והתרצתה לאחר שאימצה את הפעוט אל לבה.
בתיה לחשה לה את שמו של התינוק ונעלמה בחשיכה. "היה לך שם משפחה מאוד יהודי", סיפרה האם המאמצת לבנה כשגילתה לו את הסוד לאחר 35 שנה, "אבל מהר מאוד שכחתי אותו. פחדתי שזה יהיה גזר דין מוות. לכן לא רציתי לזכור שום דבר מאותו לילה".
זהו סיפורו של הילד היהודי יעקב. חייו של יעקב התגלגלו וידעו תחנות רבות. את יהדותו גילה באורח סופי כשהוא כומר גדול על אדמת פולין. בשנים האחרונות חל מפנה גדול שבמרכזו התקרבות משמעותית של יעקב לחיי תורה ומצוות.
יד לאחים עמד לצידו של יעקב פעמים במישרין, ופעמים בעקיפין. יד לאחים דאג לו לתשמישי קדושה, ועוד. בימים האחרונים התקיימה פגישה מרגשת של יעקב עם הרב חנוך גכטמן, מנהל מחלקת מניעה ומאבק במיסיון ביד לאחים. במפגש הוסבר ליעקב תוכנה של תקיעת שופר, שזו, התקיעה, היא צעקה עמוקה של בן השב לאביו מדרך רחוקה. "זה אני התינוק שנשבה" הגיב בהתרגשות יעקב. הנוכחים בחדר לא יכלו לעצור את התרגשותם למשמע הדברים, של היהודי בן ה81, שנשבה כתינוק קטן בימי השואה האיומים ועתה שב הביתה. יעקב המשיך בדברים מצמררים "ראו זה פלא. ההשגחה העליונה גלגלה את הדברים שכבר מגיל צעיר הייתי פרח כמורה ולאחר מכן הייתי כומר. בתור שכזה, לא נישאתי מעודי. כך לא נישאתי לנכרית ולא נולדו לי יהודים שאינם יהודים. אני משער שאילו התפתחו הדברים אחרת, היה לי הרבה יותר קשה לעזוב הכל ולשוב אל דת אבותיי".
יעקב חי בימים אלו חיים יהודיים כיהודי ירא ושלם בירושלים, עובד ב'יד ושם' יד לאחים ממשיך את הקשר החם עם יעקב.
