מדינה בסימן שאלה? תיקו פוליטי – כל התסריטים: פרשנות שתעשה לכם סדר

כבר נכתב בעבר באתר זה ובמקומות אחרים שבחירות חוזרות לא יספקו את ההכרעה הפוליטית להקמת שלטון יציב. לשווא בוזבזו מיליארדים מהקופה הציבורית כדי לייצר הכרעה פוליטית שלא הגיעה אלא ההפך – חידדה את הקיטוב הבין גושי בפוליטיקה הישראלית.

בבחירות הקודמות ובעקבות סירובו של ליברמן לחבור לגוש הימין בהנהגת בנימין נתניהו ואף להפיל ממשלת ימין פוטנציאלית – הרי שהחלטתו – לא משנה כרגע המניעים להחלטה זו – שינתה את הגדרת הגושים הפוליטיים במדינת ישראל. החלטתו העקרונית להעדיף הכרעה פנים חברתית בנושאי דת על פני קרבות אידיאולוגים בנושאי לאום ובטחון מול השמאל בישראל יצרה מציאות פוליטית חדשה.

יש להבין כי איש אחד שינה את מאזן הכוחות הפוליטי בכנסת ישראל וגרם לערעור היציבות השלטונית. אם עד 2019 גוש הימין הורכב על בסיס ימני אידיאולוגי בשיתוף חרדים כנגד גוש שמאל אידיאולוגי וערבים – הרי שהגדרת הגושים כבר איננה בין ימין לשמאל אלא בין שומרי דת ישראל וחובבי מסורת לאלו הנלחמים בה.

כדי להקל על ההבנה ניתן לומר שבעריקתו של ליברמן מגוש הימין על בסיס תיאופובי אנטי דתי הרי שחלוקת הגושים כפי המציאות הנוכחית היא בין גוש הדתיים והמסורתים לבין גוש שונאי הדתיים והערבים.

הוכחה עובדתית לחלוקת הגושים החדשה היא הבלוק החוסם בראשות נתניהו שכל חבריו התחייבו פוליטית לקיים מו"מ קואליציוני כמקשה אחת גושית. ומי הם מרכיבי הגושים החדשים ?

הדתיים (24 מנדטים – ש"ס, אגודה ורסיסי המפד"ל) והמסורתיים (31 מנדטים – ליכוד) סה"כ הגוש הדתי- מסורתי מונה 55 מנדטים לעומת הגוש האנטי דתי המונה 52 מנדטים (כחול לבן 33, ליברמן – 8, העבודה – 6, מרץ – 5). זהו תיקו פוליטי מסובך שדורש חשיבה פוליטית מחודשת כדי לייצר ממשלה ושלטון יציב ולהתגבר על הפלונטר הפוליטי.

בירור פוליטי חברתי בישראל

מדינת ישראל שהוגדרה במגילת העצמאות יהודית ודמוקרטית נקרעת כרגע בבירור היסטורי בין היהודית לבין הדמוקרטית. הבירור החברתי נעשה לאור יום באמצעות התיקו הפוליטי שנוצר בין הגוש הדתי המעדיף את הזהות היהודית כגורם דומיננטי בהגדרת המדינה לבין הגוש האנטי דתי המעדיף את הזהות הדמוקרטית. הממשלה שתוקם – אם תוקם – תחרוץ את הסוגיה לכל כיוון.

התסריט השפוי

הכיוון הוא די ברור, ממשלת הגוש הדתי תעדיף את ההגדרה היהודית כפי שיתבטא בחקיקת סדרה של חוקים להגבלת שופטני בג"ץ ושות' במשרד המשפטים והיועמ"ש כמו באמצעות חוק פיסקת ההתגברות ובהמשך חקיקת חוק לאום וחוק גיוס במתכונת משופרת לשותפים הקואליציונים.

בחקיקה מעין זו, בשילוב ניקוי אורוות רציני במשרד המשפטים, מדינת ישראל יכולה לחזור לשפיות של בטחון אישי בחקיקות חוקי יד קשה ועונשי הרתעה משמעותיים כנגד אלימות ברחובות – בכל הרחובות. גם השפיות החברתית תחזור למקומה כשכל אחד יודע מה מעמדו ומקומו ורשות שיפוטית שהתנפחה למימדים של מפלצת חוקתית ומאיימת תחזור לגודלה הטבע ולמילוי תפקידה הציבורי. לא ביקשנו הרבה – רק לשבת בשעות הבוקר ולשפוט על פי חוקי הכנסת והחלטות הממשלה כפי שעושים ברוב המדינות הדמוקרטיות ולא לתכנן הפיכות אקטיביסטיות ומהפכות חברתיות בשעות הלילה.

חוקי הגבלה של בג"ץ נחוצים ביותר על רקע השימוש המוגבר בבג"ץ כדי לקדם יוזמות בעלי אג'נדה אנטי דתית מובהקת. אם "ראש הממשלה הפך להיות סמרטוט של החרדים" כלשונו האגריסיבית של הגנרל ברק, אז גם במקביל "בג"ץ הפך להיות סמרטוט של גורמים אנטי דתיים" המשתמשים בו ומנצלים את כבודו ומעמדו לקבוע עובדות במרחב הציבורי. הם עושים זאת באמצעות עתירות קנטרניות המאלצות את בג"ץ להתערב ולתת את חוות דעתו לאור עקרונות הדמוקרטיה בתחומים של דת והלכה וצעדי מדיניות ממשלתית ובכך לקדם את האג'נדה האנטי דתית של אותם גורמים בדבר עליונות ההגדרה הדמוקרטית ועדיפותה על פני ההגדרה היהודית. לא צריך עין חדה ובוחנת כדי לראות בעליל שבג"ץ די מתענג בסיטואציה שנוצרה (להגן בעצם על כבודו ומעמדו שלו) ומשתף פעולה באופן יוצא מן הכלל.

במערכת המשפט העולמית ההגונה מקובל להחשיב את התופעה של אינטרס משותף ויד רוחצת יד בין השופט לבין אחד הצדדים בדיון כעילה לפסילה עצמית של השופט. ואם יתירה מכך, אם נתאר לעצמנו דיון משפטי באופן שאחד משני צדדי הדיון מתואם מראש עם כבוד השופט\ת עוד לפני תחילת הדיונים – זה באמת כבר עילה לחשדות פליליים ולהפחה מוסרית מצחינה בתוך חדרי טוהר המידות של כבוד בית המשפט.

ההתרפסות הכנועה ושיתוף הפעולה ההדדי בין שופטני בג"ץ ובין גורמים אנטי דתיים בישראל כבר הפכו מזמן לידועים בציבור והקשר ביניהם הוא עמוק ובל ינותק – הלזה יקרא משפט גבוה לצדק – הרי הסרחון עולה ממש כמו סמרטוט רצפה משומש היטב.

קשה לומר על כבודם מילים חריפות אלו, אך גם בנידון דדן אלמנט השיוויון בפני החוק פעל את פעולתו ואותה קריצת עין הדדית בין מגישי העתירות לבין מקבליה ומכריעי דיניה לא נעלמה מעינו החודרת של הציבור. לא פלא שאמון הציבור במערכת המשפט ירוד ביותר בציבוריות הישראלית. עקרון הקריצות ב"משפט הוגן" כבר קיים במערכת בתובנה הפנימית שהכל בעצם משחק מכור מראש.

קריצות הוואטסאפ שנחשפו בפרשת המסרונים ("עדיף שתראי מופתעת ממה שנאמר מחר בדיון") בין התובע עו"ד ערן שחם שביט לבין השופטת פוזננסקי בתיק המעצרים של פרשת בזק (4000) רק חשפו את המסכה מעל שחקני בימת התיאטרון המשפטי בישראל – הכל זו הצגה אחת גדולה ומבויימת של משפט הוגן לכאורה. הרי שני כוכבי הפרשה חזרו לעבודתם כרגיל תוך פחות משנה – בהוראת שופטני בג"ץ גם כן ואם זה לא סיאוב משפטי – אז מה כן ?

הציטוט המדהים והמזעזע מעתירתה של השופטת המודחת לבג"ץ אינו יכול להשתמע לשתי פנים אלא כאיום מרומז על מערכת המשפט להוציא את הכביסה המלוכלכת החוצה. "בזכות הסכמתה להודות בעובדות שנטענו נגדה ולחתום על הסדר (השעיה לשנה א.ש.) לא נחשפנו להתנהלות המערכתית של התביעה מול בית משפט לשלום בתל אביב ומול בתי משפט אחרים" – רק להם מותר להיות מושחתים ועוד לחזור לתפקידם הציבורי בסלחנות משפטית מסואבת. לשופטים יש דם כחול – שכחתם ?

הגבלת סמכויות בג"ץ, ולו בעזרת פיסקת ההתגברות, תעצור את הסחף השלטוני המסוכן של פגיעה אנושה בדמוקרטיה אשר מתוכנן על ידי המחנה האנטי דתי בממשלה שתקום בראשותו.

התסריט המסוכן

גם בגוש האנטי דתי הכיוון די ידוע, הם יעדיפו את ההגדרה הדמוקרטית על פני זו היהודית. כמשקל נגד לאותה פיסקת ההתגברות של ממשלת הגוש הדתי – תחוקק ממשלת הגוש האנטי דתי הנבחרת סדרת חוקי יסוד חדשים המעגנים את מרות האקטיביזם השיפוטי ב"חוק יסוד : המשפט בישראל" שבו מוגדרים שופטני בג"ץ כסמכות שיפוטית לפסול חוקים של כנסת נבחרת. המשמעות הפשוטה של מהלך פוליטי כזה הינה מתן עדיפות לרשות השיפוטית על פני הרשות המחוקקת והפיכתה לסמכות מחוקקת-על הקובעת לפי עקרונות חוקת הדמוקרטיה אזרחית.

זהו סוג של הפיכה שלטונית המטמיע בהגדרת המדינה חוקה אזרחית במודל שיפוטי על פי עקרונות דמוקרטים ומתעלם מהגדרת המדינה על הבסיס האתני דתי שלה – הקרוי מדינה יהודית גם כן. זה יכול להתחיל בחקיקת סדרת חוקי יסוד לחיזוק מעמדו של בית המשפט ועלול להסתיים בחוקה אזרחית. לפי מודל שיפוטי זה, גם אם 79 חכי"ם יחוקקו חוק בעניין בתי הדין הרבניים הקובע את הסמכות ההלכתית האורתודוכסית כקובעת בבית הדין – הרי שבגלל סטיה מן העקרון הדמוקרטי יאלץ בג"ץ את חברי הכנסת לשנות את החוק באופן שיאפשר גם לרבנית רפורמית לשבת בהרכב בית הדין הרבני.

זה יכול להמשיך להתפתח בכיוון הרס הדת באופן סביר כאשר שופטני בג"ץ יגיעו בעתיד למסקנה הנאורה של משפטני בריסל ואנטוורפן לאסור את השחיטה הכשרה מטעמים הומניים ואז כל הדתיים יתחילו לייבא בשר שחוט מחו"ל או להפוך לצימחוניים שומרי חוק. וגם אם יגיע אי פעם הגוש הדתי לשלטון – ללא רוב מיוחס של 80 חכי"ם לא תהיה אפשרות לשנות את החוק האנטי דתי ההרסני.

זה לא רק בתחום החברתי דתי , זה יכול להתפתח גם בתחום הבטחוני, כשערבים יעתרו לבג"ץ להשתלב ביחידות קרביות – אם זה טוב לנשים אז זה גם טוב לערבים – ומפקדי צה"ל ימשיכו בצייתנות עיוורת להכנע לגחמות חברתיות שיויוניות המוכתבות מבג"ץ ופוגעות בשיקול המקצועי נטו ובבטחון של כולנו.

הסכנה הקיומית כבר נוגעת באופק בדמות אותה חוקה אזרחית דמוקרטית אשר עלולה לחסל את מדינת ישראל המוכרת לנו כיום עם רוב יהודי מוצק. מחר יקימו קרנות יותר חדשות לישראל שיתחילו לממן באופן מאסיבי איגוד עמותות קש תחת ארגון עמותת הגג של "הנשמות הטובות אוהבי מדינת ישראל". כל העמותות הללו מארגנות ויוזמות משלחות דתיות של עוד מיליון נוצרים או שני מיליון מוסלמים שהחליטו להתגייר במבצע גיור בזק של רבנים רפורמים מזוייפים שקיבלו כסף על מנת לשנות את המפה הדמוגרפית בישראל. הרי זהו גיור חוקי על פי חוקת הדמוקרטיה של בג"ץ ואין אפשרות חוקית או ממשלתית לחוקק שום חוק כנגד מבצע הגיור הפיקטיבי משום שבכוח סמכותו העליונה של בג"ץ – הגיור מוכר כתקף וחוקי למהדרין.

וכך כולנו יכולים להתמזג בהתבוללות שקטה באין מפריע, ותוך דור או שנים, בעידוד אקטביזם שיפוטי נאור, נהפוך להיות מיעוט אתני דתי במדינה דמוקרטית של אזרחים גויים דוברי עברית. זהו תהליך סופני של התאבדות קולקטיבית על מזבח המדינה האזרחית. מי יודע – אולי יגיע גם הרגע בו נאלץ למלא טופס בקשה לקבלת אישור חוקי מבג"ץ כדי לעשות ברית מילה.

התסריט הוא הרסני ומסוכן, בכך ששלטון הגוש האנטי דתי יאפשר את הסמכות לשופטני בג"ץ לבטל חוקי כנסת נבחרת – הרי שזו עילה מספקת להפיכה שלטונית והגדרה מחדש של מערכת השיפוט כדי לשמר באמת את עקרונות הדמוקרטיה במדינה היהודית. העימות החזיתי אסור שיגלוש למחוזות אלימות אך מי יכול לרסן את הכוחות ברגע שהשד יצא מן הבקבוק לקראת שלטון עריצות משפטית דיקטטורית המאיים על הדמוקרטיה.

1. הפרה בוטה של עקרון הפרדת הרשויות והאיזון ביניהם.
2. הרס הערך הדמוקרטי של עקרון הרוב קובע.
3. השלטת דיקטטורה חוקתית אזרחית על תושבים בעלי זהות דתית אתנית בניגוד לדתם ואמונת אבותם.
4. השתלטות גורם עוין ומנדט זר על מדינת היהודים תוך ביצוע המתת חסד חוקית למדינת ישראל היהודית. אלו הן רק חלק מהטענות הלגיטימיות שליברמן ושות' בגוש האנטי דתי יצטרכו לתת עליהם מענה בבואם לרמוס את עקרונות הדמוקרטיה, השיויון והצדק במדינת ישראל.

עקרונות או בגידה

שני התסריטים הנ"ל בנויים על ההנחה שאכן פוליטיקאים עומדים על עקרונותיהם. במידה וכלל חברי הכנסת היהודים ידבקו בחלוקה הגושית הנ"ל ולא יבגדו בהבטחות לבוחריהן ואם כל גוש ימשיך להתבצר בעמדתו הדתית או האנטי דתית הרי שרק הערבים הם שיחתכו את הבירור הנוקב.

בתיקו פוליטי שכזה הופכים הערבים (13 מנדטים) להיות לשון המאזניים בין שני הגושים. זה אמנם נשמע מופרך והזוי אך בבירור חברתי ומהותי כל כך בתוך המגזר היהודי פנימה יהיו אלו הערבים שיכריעו את הסוגיה בין המדינה היהודית למדינה הדמוקרטית.

על פי הנחה זו ישנם שלושה תרחישים פוליטיים אפשריים הנוגעים לחכי"ם הערבים, לא צריך אפילו את כל חברי הרשימה הערבית המשותפת – מספיק מעבר חלקי מהרשימה המשותפת אל אחד מן הגושים:

1. מעבר של 6 ערבים לגוש הדתיים כדי ליצור קואליציה צרה – התסריט השפוי – סביר
2. מעבר של 9 ערבים לגוש האנטי דתי לצורך הקמת קואליציה צרה וממשלה אנטי דתית – התסריט המסוכן – לא סביר (בגלל ליברמן ויעלון)
3. הערבים נמנעים מהלהשתתף בשום קוליציה ובחירות מועד ג' לאחר החורף – סביר

בתוך הגושים הנאבקים על הגדרה יהודית או דמוקרטית בתוך החברה היהודית פנימה כמובן שניתן להעריך ולשרטט תרחישי עריקה ובגידה שונים בין גוש אחד למשנהו – הרי בתוך עמי אנוכי יושבת ומנהיגי הציבור שלנו לא ניחנים באמת עקרונית אחת.

הרי ידוע לכל שהצהרות לפני הבחירות אין כוחם יפה במבחן המציאות ואפילו סותרות את עצמם באופן קיצוני. אין ספור דוגמאות לשקרים של פוליטיקאים שחצו גבולות רק בגלל אינטרסים ללא קשר לאמת, החל מאריאל שרון שהכריז בבחירות 2003 "דין נצרים כדין תל אביב" ושנתיים לאחר מכן התנתק עם עוד 8,600 יהודים מגוש קטיף בגרוש אתני מכוער ואלים, דרך ציפי לבני שדילגה בין מספר מפלגות בתוך עשור פוליטי אחד ועד לרמטכ"ל לשעבר בשם אהוד ברק שיחסית לגילו יודע לפזז היטב בין מגוון קצוות פוליטיים.

בתרחישי בגידה פוליטים המתאימים למצב הנוכחי, הדימיון יכול להשתחרר בין טווח של אופציות שכולן על בסיס בגידה בעקרונות:

1. סיעת ליכוד סוררת (9) מתפצלת לזרועות הלפיגנצים להקמת ממשלה חילונית – סביר בהחלט.
2. סיעת חוסן לישראל של גנץ וסיעת תלם של יעלון מתפצלים מכחול לבן אל ממשלה בראשות נתניהו – לא סביר (בגלל תיקי נתניהו) אבל ייתכן שהנשיא ריבלין יטל את כובד משקלו בכיוון זה דווקא.
3. נתניהו בוגד בחרדים ומפרק את גוש 55 ומקים ממשלת אחדות חילונית עם הלפיגנצים – לא סביר
4. הימין החדש של שקד ובנט (3) בצירוף עריקי ליכוד (6) מפרקים את גוש 55, חוברים ללפיגנצים ודוחים את הבירור הפוליטי בין יהודית ודמוקרטית לבחירות הבאות.

לסיכום נמצאו שבעה תרחישים אפשריים – שלושה על בסיס עקרונות וארבעה על בסיס בגידה, אבל מה שבטוח הוא שבסיס ההגדרה של חלוקת הגושים בפוליטיקה בישראל כבר אינו כשהיה.

כפתרון פוליטי לטובת הגוש החרדי כדאי להתמקד בשני נושאים חשובים ביותר:

1. הכשרת הקרקע בצורה הסברתית אצל הציבור המסורתי והציוני החילוני שאינו בכלל שונאי דת ופיתוח מודעות לתסריט המסוכן למדינת ישראל כמדינה יהודית כפי המתואר לעיל.
2. פיתוח מחשבתי לכיוון של הדברות מול הציבור הערבי וליצור בריתות פוליטיות עם המיעוט הערבי כדי לנסות ולהגן על ערכי הדת של המדינה, כי בסופו של דבר – כפי מפת החלוקה הפוליטית החדשה שנוצרה – זה רק עניין של זמן עד שהבירור החותך יתרחש בין שלטון גוש הדתיים לבין שלטון גוש האנטי דתי וכדאי להתכונן בצורה פרגמטית ליום בו הערבים ישתתפו איתנו בחזית אינטרסים אל מול זרועות ההרס האנטי דתיים.

ניתן להגיב ישירות אל כותב השורות במייל: ashwarts111@gmail.com