כל אחד עולם ומלואו: הצצה לתוך חדרי המלחמה במחלקות

הגל הרביעי של נגיף הקורונה מכה בחודשים האחרונים במדינת ישראל, כאלף חולים מאושפזים הבוקר במחלקות הקורונה השונות בבתי החולים, התפשטות הנגיף מגביר אף את הצורך בשימוש במכשיר הלב-ריאה – אקמו שעשוי להציל חיים. בבתי החולים יש עשרות מכשירים כאלה, שסביבם נדרשים משאבים יקרים מאוד של תשתיות וכוח אדם.

בהיעדר אלה, נרשמת במערכת הבריאות מצוקה – וקבלת החלטות קשה וגורלית: את מי לחבר למכונה ואת מי לא. משום שבגל הנוכחי רבים מהחולים הקשים הם אנשים שבחרו שלא להתחסן, שאלת השימוש באקמו מעלה סוגיות רפואיות אתיות כבדות עוד יותר.

האקמו כידוע לא מרפא חולי קורונה שמצבם הידרדר מאוד, עד סכנת חיים ממשית, אלא מושך זמן ומאפשר לריאות להחלים. מדובר בתהליך ארוך, לעיתים שבועות, כשצוותים שלמים לא עוזבים לרגע את החולים.

כתב 'ידיעות אחרונות' נכנסו למחלקת הקורונה שבהן מאושפזים החולים שנזקקים לאקמו, ליוה את הצוותים הרפואיים בעבודה, את המשפחות המודאגות, ושם הסבירו שיש רק דרך אחת להימנע מהתמונות הקשות: פשוט ללכת ולהתחסן.

במרכז הרפואי 'אסף הרופא' ב'בבאר יעקב' מחזיקים בחמישה מכשירי אקמו. כרגע שלושה חולים מחוברים. אקמו אחד, אגב, צריך להישאר תמיד פנוי, בכוננות להחליף אחר שמתקלקל.

ד"ר אדי אילגיאייב מנהל מחלקת טיפול נמרץ כללי באסף הרופא, שהוסבה בגל הרביעי לטיפול בחולים קשים בקורונה מספר: "חולה כזה שלא מחובר לאקמו, המשמעות זה מוות, קורונה היא מחלת ריאות. המשמעות של קריסה טוטאלית של הריאות היא שהחולה מפסיק לנשום. החיבור לאקמו מאפשר לנו להחזיק חולים בחיים, לקנות זמן, ימים ושבועות, כדי שהריאות ישתקמו ויחזרו לפעול. זה פשוט להחזיר אנשים ממוות בטוח".

בבית החולים חיברו במהלך המגפה ארבעים חולי קורונה לאקמו. 35 מהם שרדו. האח עלה אגברייה אומר: "כל אחד מהם הוא עולם ומלואו, אתה מקבל חולה ברגעי חייו האחרונים, שכבר לא מצליח לנשום, ואחרי תקופה הוא לאט-לאט חוזר להכרה, מתחיל לנשום לבד, אוכל בכפית, עומד על הרגליים. רגע החיבוק של החולה עם הילדים והאישה בדרך הביתה, בשבילו אנחנו עובדים מסביב לשעון כבר שנה וחצי".

בסוף השבוע ישב ד"ר אילגיאייב מול המסך המפוצל ועקב אחר מצבם של שלושת החולים שמחוברים באקמו, ועוד שבעה חולים שמחוברים למכונות הנשמה. הוא נזכר באחד מחוליו, אבא שהתחנן שיסייע לו לחזור לילדיו. "הוא באמת חזר לעצמו ושוחרר, ועבורנו מדובר באושר גדול".

בסוף השבוע, כאמור, היו מחוברים פה שלושה חולים לאקמו – בני 28, 43 ו- 58. "בגל הרביעי חוברו אצלנו 14 חולים לאקמו", מספר אילגיאייב, "מתוכם רק שניים לא מחוסנים. לשמחתי כולם שרדו וחזרו הביתה. עכשיו אנחנו נלחמים על שלושה. סיפור הבלתי מחוסנים מעציב אותי. אנחנו נלחמים על החיים שלהם, אבל גם אחרי שישרדו הם עלולים להישאר עם נזקים בריאותיים בלתי הפיכים".

ד"ר אילגיאייב ניגש לחולה בן ה-58. הוא בהכרה. "מה שלומך היום", הוא שואל אותו. "בסדר, אני רוצה לולב", החולה משיב בקושי. הרב מנדי בקרמן, מנהל בית חב"ד באסף הרופא, מגיש לו את ארבעת המינים, הוא מברך עליהם – בקושי רב.

כאמור, כל חולה שמחובר לאקמו זקוק לטיפול צמוד. אחות בוחנת בכל רגע את המערכת. חלילה צינורית משתחררת, זה שישה ליטרים דם, והחולה לא נשאר בחיים. חייבים להגיב תוך שניות לכל בעיה. צריך גם שלושה אנשים כדי לקלח את החולה ולנקות את הצרכים שלו, והכל נעשה בזהירות.

נועה, אחות, צמודה לחולה בן ה-43. "הוא מתחיל להתעורר ואני מבינה אותו דרך המבט בעיניים שלו", היא אומרת. ד"ר אילגיאייב מצמיד את פיו לאוזנו וצועק: "אתה שומע אותי?". החולה מהנהן. התגובה סוחטת מהצוות חיוך קל.

נועה מספרת: "אסור לחולה אקמו להישאר שנייה בלי השגחה. אחת לכמה שעות אני חייבת לנוח, להתרענן, להתייבש מהזיעה והחום שבתוך חליפת המיגון, לשתות מים ולהחזיר אנרגיה לגוף. אבל העבודה חשובה, מצילת חיים, זה מה שמחזיק אותי".

נועה מספרת על ההתרגשות כאשר התברר לה שהעבודה שלה מסתיימת בטוב: "היה חולה שימים רבים שמרתי עליו כשהוא היה מחובר לאקמו, עד שחזר לעצמו. לא מזמן הוא שלח לי סרטון בו הוא שר קריוקי. בשביל זה אני והחברים שלי פה בטיפול נמרץ, פשוט להציל חיים".