בפעם הראשונה מאז 2005, אזרחי גרמניה מצביעים היום בקלפיות במטרה לבחור קנצלר חדש שיעמוד בראשות המדינה. אחרי כ-16 שנה בשלטון, הקנצלרית, אנגלה מרקל בת ה-67 תעביר את השליטה על הכלכלה החזקה ביותר של אירופה לידיו של קנצלר חדש – או קנצלרית.
המרוץ לתפקיד הקנצלר פתוח לגמרי ובעקבות הברקזיט ובחירתו של ג'ו ביידן לנשיא ארה"ב, העולם יעקוב מקרוב אחר הבחירות הפדרליות כדי לראות לאיזה כיוון הגרמנים לוקחים את ארצם.
ארמין לאשט, עורך דין ועיתונאי במקצועו, הוא מועמד המפלגה הנוצרית-דמוקרטית, מפלגתה של מרקל, לתפקיד הקנצלר. לאשט קיווה לשדר לבוחרים כי הוא היורש הטבעי לקנצלרית הוותיקה, והשתמש בתמיכה, בכוח ובפופולריות של הקנצלרית כדי להציג מסר של יציבות שלטונית. בפועל, לאשט לא הצליח לרכב על גל התמיכה של הקנצלרית.
אמש ערכו השניים עצרת בחירות ולאשט אמר כי ברית שמאל בראשות ה-SPD (היריבה) עם מפלגת הירוקים ומפלגות השמאל תערער את יציבותה של אירופה כולה. "הם רוצים להוציא אותנו מנאט"ו" הזהיר לאשט בן ה-60. "אנחנו צריכים ממשלה יציבה", אמר לקהל באירוע בעיר הולדתו אאכן.
מול לאשט בצד השמאלי המתון של המפה, נמצא ביתרון צמוד מנהיג המפלגה הסוציאל-דמוקרטית (SPD) אולף שולץ, גם הוא עורך דין במקצועו. שולץ כיהן בממשלה הגרמנית האחרונה כשר האוצר וסגן הקנצלרית, והוא ינסה להשתמש בניסיונו כדי לשכנע את הבוחרים כי הוא יספק יציבות שלטונית. בכנס בחירות הוא הצהיר כי "יש לי תוכנית טובה לגבי העתיד, וכמובן, הייתה לי הזדמנות להתכונן היטב לתפקיד לאור ניסיוני העשיר וכהונותיי השונות בעבר".
שולץ בן ה-63 נחשב למועמד שניצח את כל שלושת העימותים שנערכו בטלוויזיה בין המועמדים המובילים. שולץ לא פסל ברית של מפלגות השמאל, אך אמר כי חברות בברית נאט"ו מהווה קו אדום עבור ה-SPD.
על פי ההערכות , מרקל בת ה-67 לא תוכל לפרוש כל כך מהר. לכל מפלגה שתזכה תישאר המלאכה הלא פשוטה של הרכבת קואליציה, תהליך שעלול לקחת חודשים ולהשאיר את מרקל בתפקיד המבוגרת האחראית עוד חודשים. מומחים סבורים כי ישנה אפשרות ריאלי של קואליציה רחבה מאוד.
הסקרים אמנם העניקו לשמאל יתרון קטן, אך בימים האחרונים השמרנים הצליחו לצמצם את הפער. על פי ההערכות, בסופו של דבר הקואליציה הסבירה ביותר היא של שולץ או לאשט עם מפלגת הירוקים והדמוקרטים החופשיים הליברליים.
עתיד היבשת טמון בתוצאות הבחירות
רמניה נתפשת לא פעם באיחוד האירופי כמנהיגה בפועל של גוש המדינות. כלכלתה ואוכלוסייתה הן הגדולות ביותר באיחוד האירופי, ולצד צרפת היא נחשבת לכוח המניע של גיבוש המדיניות וקבלת ההחלטות בבריסל. תחת הנהגתה של מרקל, השפעה זו גברה עוד יותר, אף שהיא לא הצליחה לגבש קונצנזוס במדינות הגוש בנוגע למדיניות ההגירה ובלימת השחיקה הדמוקרטית בהונגריה ופולין.
מרקל השתמשה בעוצמתה של ארצה, הכלכלה הרביעית בעולם החברה בפורום שבע המדינות המתועשות (G7), לקידום מדיניות אקלים ולהטלת סנקציות על רוסיה בעקבות סיפוח חצי האי קרים האוקראיני ב-2014. היורש של הקנצלרית יצטרך להתמודד עם סוגיות מורכבות שיונחו על שולחנו, בהן ההתמודדות עם סין המתחזקת והלחצים מצד גורמים בגרמניה ובאיחוד האירופי שרוצים לשקם את יחסי הסחר עם מוסקבה.
במשך ארבע כהונותיה של מרקל בראשות גרמניה, המדינה שאוכלוסייה מונה 83 מיליון תושבים עברה שינוי דורי והפכה למגוונת ביותר מבחינת אתנית, אך גם הזדקנה משמעותית – יותר ממחצית המצביעים היום הם בני 50 או יותר. הנורמות החברתיות נעשו ליברליות יותר בגרמניה בתקופת מרקל. כך למשל ניתן תוקף חוקי לנישואים חד־מיניים ולהכללת מגדר א־בינארי במסמכים רשמיים. אף על פי כן, עליית הימין הקיצוני וקריסת השיח הפוליטי ברמה המקומית מאיימות על לכידותה של המדינה.
עד להרכבת הממשלה החדשה, תהליך שעשוי להימשך כמה שבועות עד כמה חודשים, תוסיף מרקל לכהן כקנצלרית בפועל. הרכבת הממשלה תהיה תלויה בתוצאות הבחירות ובמידת הקושי שיהיה למפלגה המנצחת לגבש הסכמים קואליציוניים להרכבת ממשלה עם מפלגות אחרות.
מרקל פרשה מהנהגת מפלגתה בדצמבר 2018, אבל הסכימה להמשיך לעמוד בראשות המדינה עד הבחירות, דבר שהפך אותה לברווז צולע, שחק את כוחה הפוליטי ופגע בהליך קבלת ההחלטות בשנה השנייה של מגפת הקורונה. הקנצלרית התחייבה שלא להתערב במערכת הבחירות ועד כה התמקדה בניהול המאבק במגפה ובעניינים פנימיים אחרים.
