שבתי הביתה מתפילת ליל יום הכיפורים ובמרפסת הגג יושבות להן בנותי הקטנות, בידן ספרי תהילים והן מביטות החוצה, אל הנוף המשקיף לערים הסמוכות. אנו מתגוררים בכניסה לאלעד וממרפסת הגג שלנו נשקפים כבישי ובתי קיבוץ נחשונים ופתח תקוה, הצצה לכיוון נתב"ג וכל האופק עד תל אביב. "מה עושים בליל יום כיפור?" אני מתעניין והתשובה המפתיעה היתה: "אומרות תהילים ומסתכלות על הכבישים, על המכוניות".
"על המכוניות? ביום כיפור"?, אני מזדעזע והתשובה היתה: "לא, אבא. אנחנו מסתכלות על הכבישים הריקים. על זה שאין בכלל מכוניות"…
ואכן, לא היתה שום מכונית בכל הכבישים. לא בכביש 6. לא בכבישים הפונים לראש העין, פתח תקוה ואף יותר רחוק. בדרך כלל מנצנצים להם אורות הרכבים בכל האזור הקרוב והמאד- רחוק, אך בליל יום כיפור לא נסעו כלל מכוניות, לא היו שום אורות מרצדים.
"הנה מכונית", הפטרתי באכזבה, אך מיד תיקנו אותי כולם. "אבא, תסתכל טוב, זה רכב- בטחון, שהנהגים שלהם הם דרוזים בדרך כלל"…
ואכן, אם נסעה לה מכונית, היו על גגה אורות משטרה או אורות של רכבי בטחון, מהסוג שמסיירים באזור. מכוניות המשטרה והבטחון נסעו במהירות הבזק וגמאו מרחקים תוך שניות ספורות, רק משום שכל הכבישים היו ריקים. — עם ישראל!!
יהודי אחד ממכרי מוציא ממדף העליון בארון, בכל צהרים של ערב יום כיפור, את מכשיר הרדיו, אותו רכש בתקופת מלחמת המפרץ הראשונה, כדי לשמוע את הוראות הבטחון על הכניסה והיציאה מהחדרים האטומים. הוא מנגב את האבק מהמכשיר, בו לא השתמש כמובן כל השנה, מדליק אותו ומקשיב לקול הציפצוף החדגוני והמתמשך העולה מכל תחנות הרדיו הישראליות. "גם השנה תחנות הרדיו בישראל לא משדרות לקראת יום כיפור וכמובן ביום כיפור עצמו", הוא לוחש, עיניו זולגות דמעות, בכל שנה מחדש, ופיו מלא דברי סנגוריה על עם ישראל, על אחינו הטועים- התועים.
&&&&
נאמר בישעיהו (נד, ט) "כִּי מֵי נֹחַ זֹאת לִי", ובזוהר הקדוש (פרשת נח דף ס"ג) ביאר שהמבול נקרא על שם נח, משום שלא התפלל על בני דורו, ואילו אברהם אבינו התפלל להצלת בני דורו וקירבם לקבל על עצמם עול מלכות שמים, כדברי חז"ל (ב"ר לך לך פל"ט) שאברהם היה מגייר את האנשים ושרה מגיירת את הנשים.
וכך אמר שלמה בספר משלי (יא, ל): "וְלֹקֵחַ נְפָשׁוֹת חָכָם", ופירש רש"י: "מי שהוא חכם קונה לו נפשות, שמלמדם דרך טוב, והרי הם לו כאלו קנאם, כענין שנאמר "ואת הנפש אשר עשו בחרן".
בזוהר חדש בפרשתנו, פרשת לך לך (דף מב ע"א), אנו מוצאים את הדברים הבאים: "בָּא וּרְאֵה כַּמָּה שְׂכָרוֹ שֶׁל אָדָם הָעוֹשֶׂה לַאֲחֵרִים לַחֲזֹר בִּתְשׁוּבָה. מְנָא לָן מִמָּה דִּכְתִיב אַחֲרָיו "וּמַלְכִּי צֶדֶק מֶלֶךְ שָׁלֵם". תַּנִּי רַבִּי חייא רַבָּה: בְּשָׁעָה שֶׁנִּשְׁמַת הַצַּדִּיק הַמַּחֲזִיר בִּתְשׁוּבָה לַאֲחֵרִים יוֹצְאָהּ מִן הַגּוּף, מִיכָאֵל הַשַּׂר הַגָּדוֹל הַמַּקְרִיב נְפָשׁוֹת הַצַּדִּיקִים לִפְנֵי בּוֹרְאוֹ הוּא יוֹצֵא וּמַקְדִּים שָׁלוֹם לְנִשְׁמָתוֹ שֶׁל אוֹתוֹ צַדִּיק, שֶׁנֶּאֱמַר "וּמַלְכִּי צֶדֶק"- זֶהוּ מִיכָאֵל רֹאשׁ שׁוֹמְרֵי שַׁעֲרֵי צֶדֶק. "מֶלֶךְ שָׁלֵם"- זוֹ יְרוּשָׁלַיִם שֶׁל מַעְלָה. "הוֹצִיא לֶחֶם וְיַיִן"- שֶׁמַּקְדִּים וְיוֹצֵא לִקְרָאתוֹ וְאוֹמֵר לוֹ שָׁלוֹם בּוֹאֲךָ", עכ"ל הזוהר הקדוש.
בשבוע שעבר שבו רבבות לומדי תורה להיכלי הישיבות והכוללים. אנו, שלמדנו בישיבות, מתגעגעים ומקנאים בהם, בבחורי החמד שלנו, שאין להם בעולמם אלא ד' אמות של הלכה, תורה, תפילה ומוסר. אבל ישנם רבים מאחינו שעדיין לא טעמו את טעמה המשכר של סוגיה ודף גמרא. הם מאמינים בני מאמינים, אך האמונה שבלבבם אינה באה כל כך לידי ביטוי מעשי, בקיום כל התורה והמצוות. לפי סקר שערך עיתון 'הארץ' לפני יום כיפור, אפילו רובם המוחלט של חברי הכנסת החילונים מאמינים בהקב"ה, ובוודאי העם שבשדות. אך דא עקא שרבים מהם לא מיישמים בפועל את רצון השי"ת ולא מקיימים את התורה הקדושה שניתנה לנו בסיני.
הבורות הישראלית זועקת עד לב שמים. נקלעתי בימים שלפני חג הסוכות לשוק ארבעת המינים במרכז המסחרי בראש העין. עשרות יהודים יקרים, בעיקר ממוצא תימני, רכשו בחדווה ארבעת המינים, ואז עבר שם עובר אורח ואמר לי בהתפעלות: "כל כך יפה!! כמה אנשים קונים שבעת המינים!!"…
אך את הבורות הגדולה הזאת אפשר לעצור. אם נבין ונחוש שאסור להתייאש, והם, רובם של אחינו התועים, אינם אנטי, הם לא "להכעיסניקים". צריך רק להקדיש להם זמן ומחשבה, להסביר, למסור שיעורים, ללמוד בחברותות, לקרבם להקב"ה ולתורתו בעבותות אהבה.
וכך אמר רבינו הגדול מרן האבי עזרי זי"ע, שבמהלך החודש נציין בסילודין את יום הסתלקותו: "בִּתְקוּפָה שֶׁעִם יִשְׂרָאֵל נוֹטֵשׁ אֶת הַתּוֹרָה וְשׁוֹכֵחַ אֶת אֱלֹקָיו, הֲרֵי הָאַחְרָיוּת לְגוֹרָלוֹ שֶׁל כְּלַל יִשְׂרָאֵל מְחַיֶּבֶת כָּל יָחִיד וְיָחִיד מֵאוֹתוֹ מִעוּט הַיּוֹדֵעַ אֶת הָאֱמֶת, לִטֹּל חֵלֶק בַּמַּאֲמָץ לְהַחֲזִיר אֶת עַם יִשְׂרָאֵל לְדֶרֶךְ הָאֱמֶת. אֵין לְהִסְתַּגֵּר בְּאוֹתָהּ שָׁעָה, אֶלָּא חַיָּבִים לְהִשְׁתַּדֵּל וְלִמְצֹא דֶּרֶךְ כֵּיצַד לְהַגִּיעַ אֶל הַצִּבּוּר הַטּוֹעֶה וּלְהַשְׁפִּיעַ עָלָיו לַחֲזֹר לְדֶרֶךְ הַיָּשָׁר. בְּשָׁעָה כָּזֹאת "צַדִּיק נִסְתָּר" אֵינוֹ רָאוּי לְתֹאַר צַדִּיק, כֵּיוָן שֶׁחוֹבָתוֹ לְהִתְגַּלּוֹת וְלִפְעֹל בְּקֶרֶב הֶהָמוֹן הַזָּקוּק לְהַדְרָכָה".
☆☆☆☆☆
האמת היא שניתן לשנות ולקרב אפילו בשיחה קצרה. ב"בין הזמנים" לפני שנתיים המתנתי לרכבת הנוסעת לצפון הלא-רחוק. במהלך ההמתנה לרכבת התפתחה לה שיחה מעניינת עם מאבטח הרכבת, שסיפר שהוא רוצה לשמור שבת, אך קשה לו מאד שלא לעשן. "אני מעשן שתי קופסאות ליום ואין מצב שאני מפסיק", הוא הצהיר. סיפרתי לו שמרן הגרא"מ שך זצוק"ל שהה פעם בבית החולים ואחת האחיות הרחמניות התמסרה בכל כוחה לסייע ולהקל על סבלו. כשעזב רבינו הגדול זי"ע את בית החולים, הודה לאחות בלבביות ושיכנע אותה במשך שעה ארוכה, להפסיק לעשן. ראש הישיבה הישיש, אבי הישיבות, טרח זמן ממושך לשכנע את האחות שהסיגריות עלולים לפגוע בבריאותה והאחות קיבלה על עצמה להפסיק לעשן. כשיצא מרן זי"ע מבית החולים שאלוהו מקורביו מדוע ראה לנכון דוקא להשפיע עליה לחדול מלעשן. השיב מרן זצוק"ל: "אם היא לא תעשן בימות החול, היא גם לא תעשן בשבת"…
סיפרתי את הסיפור למאבטח וביקשתי ממנו בקשה "פעוטה". "אסור לעשן ואני לא מתיר לך, חלילה, לעשן בשבת. אך לפחות אל תכבה את הסיגריה. תשאיר אותה דלוקה בתוך המאפרה וכך תימנע מלעבור על איסור של כיבוי הסיגריה", ביקשתי והסברתי לו על איסור כיבוי בשבת. המאבטח הבטיח בחגיגיות שלא יכבה לעולם סיגריות בשבת ושגם ישתדל להמעיט מעישון בשבת, והנה בשיחה קצרצרה נמנעו איסורי שבת רבים מיהודי, ירחם ה' עליו ושישמור את כל דיני שבת כהלכתם.
— "צָרִיךְ הַצַּדִּיק לִרְדֹּף אַחַר הָרָשָׁע וְלִקְנוֹתוֹ בְּשָׂכָר שָׁלֵם בִּשְׁבִיל שֶׁיַּעֲבִיר מִמֶּנּוּ זוֹהַמְתּוֹ וְיָכוּף אֶת הסט"א וְיִזְכֶּה אֶת נַפְשׁוֹ, וִיחַשֵּׁב לוֹ כְּאִלּוּ בָּרָא אוֹתוֹ" (זוה"ק פָּרָשַׁת תְּרוּמָה).
(בימים אלו יצא לחנויות ספרו החדש של הרש"ב גנוט, 'מחשבה בפרשה', על סדר פסוקי חומש בראשית, ובו לקחי מוסר ותבונה, סיפורי מופת, עובדות מגדולי ישראל, הגיונות מחשבה ופניני תורה והלכה, בצירוף הליכות והנהגות ממרן הגר"ח קניבסקי שליט"א. המאמר שקראתם זה עתה, הוא מאמר מתוככי הספר. הפצה ראשית: יפה נוף. קישור לרכישת הספר במשלוח ישיר: https://bit.ly/3tgKinj).
