"אוּלַי יֵשׁ חֲמִשִּׁים צַדִּיקִם" (בראשית י"ח, כ"ד)
עומדים אנו בזמן קשה מחד גיסא, ובזמן גדול מאידך גיסא, שנזדמנו שני ימי ההילולא דהנהו תרי אריוותא, סמוכים זה לזה, דמרן החזו"א זיע"א ודמרן רבינו הגדול זיע"א. ואכן, כמו ש"במותם לא נפרדו" גם "בחייהם לא נפרדו", קשר של קיימא, גבוה מעל גבוה, שרר ביניהם. וראינו להביא כאן מהמובא בתולדותיהם אודות הקשר בין שני עמודי ארצנו הקדושה, ויה"ר שנזכה לנצל ימים אלו לשמוע ללמוד ולקיים מאורחות חייהם, ובתפילה שיגיעו מעשינו למעשי רבותינו.
(מספר "מרן הרב שך" פרק כ"ד): בהערכה מופלגת התייחס מרן החזו"א, לשבח תורתו ומעלת אישיותו של מרן זצ"ל, כפי שהדברים באו לידי ביטוי בכמה וכמה גילויים שיצאו מפיו ומפי כתבו של החזו"א.
כאשר מרן זצ"ל היה נכנס אל הקודש פנימה לשוחח עם החזו"א, היה החזו"א קם מפניו. פעם אחת הרהיב עוז התלמיד שלמד בחברותא עם החזו"א (הרב ישראל זינגר, חתנו של רבי ראובן טרופ זצ"ל), והוא פנה אל רבו ושאל: "מדוע רבינו קם דוקא מלפניו?", מרן החזו"א נענה ואמר: "כיון שהוא לומד תורה לשמה!".
באחד הימים כאשר המתינו רבים בפתח מעונו של החזון איש, יצאה לפתע הרבנית ע"ה ושאלה את העומדים שם: "האם ר' לייזר שך הגיע?", הם השיבו בלאו, ואז ביקשה הרבנית שמישהו יעמוד בחלון ויראה מרחוק מתי הוא מגיע, ויודיע לה מיד כשיראה אותו. נענה אחד הממתינים ועשה כבקשתה, כשראה מהחלון את מרן זצ"ל מגיע ממרחק, מהר רץ להודיע לרבנית ע"ה. לפתע יצא מרן החזו"א זצ"ל במהירות מחדרו, צעד את המסדרון ועבר את מפתן הבית, חצה את החצר ויצא לרחוב כדי לקבל את פניו של מרן זצ"ל, שהיה אז עדין בשנות צעירותו. מרן החזו"א אף עבר את הכביש וכשהגיע למרן זצ"ל תמך ידו בידו, וכך קיבלו והכניסו לביתו שלוב זרוע. ושניהם יצאו יחדיו תומכים זה את זה, ומרן החזו"א המשיך ללוותו עד מעבר לכביש, ויהי לפלא. (מפי רבי דב ויינטרוב).
בהזדמנות אחרת יצא החזו"א ללוות את מרן זצ"ל, לאחר שביקר במעונו ושוחח עמו בדברי תורה, וכאשר חזר ונכנס אל הבית התבטא באזני ה"חברותא" התבטאות נדירה ביותר: "כעת ליוויתי ספר תורה חי!".
במקרה אחר יצא החזו"א ללוות את מרן זצ"ל, כעבור רגע נראה ה"חזון איש" שב לחדרו, נוטל כסות מזדמנת ומכסה בה את הראש ואץ החוצה. התברר שבאותה שעה ירדו גשמים, החזון איש בראותו שיבצר ממנו להמשיך ללוות את מרן זצ"ל. מיהר לכסות את ראשו כדי שיתאפשר לו להמשיך בכך. עד כדי כך חרד החזון איש לכבוד התורה של מרן זצ"ל (מפי אאמו"ר מרן הגאון רמ"צ ברגמן שליט"א, שהיה עד למעשה עוד טרם היה לחתנו של מרן זצ"ל).
(מספר "שמושה של תורה"): סיפר ת"ח אחד: באחד מימי חול המועד פסח, כאשר עלה מרן זצ"ל אל מעונו של רבנו הגאב"ד דפונוביז' זצ"ל בביקור חג, נסבה שם השיחה אודות ענין "קו התאריך", שכידוע נחלקו בזה בשעתו גדולי הדור, כאשר עם גלותם של בני ישיבת "מיר" לשנחאי, התעוררה השאלה אימתי חל יום הכפורים ביפן הרחוקה. תוך כדי השיחה העיר אחד הנוכחים, כי בענין זה הרי רוב הדיעות היו שלא כפסקו של רבינו החזון איש זצ"ל, מיד הגיב מרן זצ"ל בחומרה ואמר: "במקום שהחזון איש פוסק – אין שום רוב שבעולם חשוב כנגדו, כי אף אחד הוא לאו בר פלוגתיה. הפסק של החזון איש הוא הוא הדין, ואין כאן שום שייכות של רוב ומיעוט במקום שהורה החזון איש, הלכה כמותו בכל מקום".
מרן זצ"ל, ראה ברבינו החזון איש זצ"ל דמות של "מרא דאתרא" בכל הקשור להכרעות הלכתיות, כפי שהתבטא פעם בפני קהל ועדה בנוגע לדיני מקווה. אף לת"ח אחד שביקש לשמוע דעת מרן זצ"ל, כיצד להתנהג בהלכה בדברים שאין בהם מסורת אבות, השיב מרן זצ"ל במכתב: "… ובאם יש מחלוקת בהלכה שאין בזה מסורת האבות, יש לנהוג כפי שפוסק הגדול בתורה יותר, וזה אפשר לדעת מי הוא הגדול ביותר, כמו כאן בארץ, יש להתנהג בהרבה דברים על מה שיש פסקי החזון איש זצ"ל…". כך גם השיב מרן זצ"ל בדבר השתמשות בחשמל בשבת: "… אף שבמקום מגורו משתמשים, פשוט שאין להסתכל על הסביבה ואין לך עוון יותר מחילול השם, וכבר הורה זקן בעל החזון איש זצ"ל, כידוע…"
בחיים חיותו של רבינו חזו"א זצ"ל, היה מרן זצ"ל נוהג לשטוח לפני החזו"א את ספקותיו כדת מה לעשות, כמו ששמענו מפי מרן רבנו זצ"ל, שאמר פעם בדברי הספר על רבינו הגרי"ז זצ"ל: "זוכרים אנו את מורנו החזון איש, שהיה חי בינינו וכל הדבר הקשה הבאנו אליו והוא הדריך והוביל אותנו בדרכי חיינו".
(מתוך עלון אבי עזרי תשע"ז – פורסם גם באתר דרשו)
