סמוטריץ': לא אשתוק, כי ארצי משנה את פניה

זוכרים את הימים של הסכמי אוסלו? פותח סמוטריץ', זוכרים איך התחננו אז "אל תתנו להם רובים"? איך זעקנו שההסכם הזה יתפוצץ לנו בפנים ויביא לנזקים בלתי הפיכים שירדפו אותנו עשרות שנים? זוכרים את פרס עומד על הדוכן במליאת הכנסת, מבטל את החששות בהינף יד, ומסביר שאם הערבים ישתמשו ברובים שניתן להם נגדנו אז פשוט נאסוף אותם בחזרה? אני זוכר את זה כאילו זה היה אתמול. את תנועת היד שלו שהציגה "איסוף", ככה בקלי קלות. כאילו שאבן שטיפש אחד זורק לבאר עשרים חכמים יוכלו להוציא בשניה.

זוכרים את מתק השפתיים של עראפת באנגלית ואת ההתמסרות אליו של החברה הישראלית שעייפה ממלחמות? זוכרים איך מול מתק השפתיים הזה מיתגו אותנו כאוייבי השלום ומחרחרי המלחמה?

זוכרים את הגירוש מגוש קטיף, ההוא שכונה "תכנית ההתנתקות"? זוכרים אותם מזלזלים בכמה "צינורות מעופפים" ומבטיחים שאם ירו עליו מעזה ניכנס לשם בחזרה, ככה בקלי קלות?

זוכרים איך קראו לנו נביאי זעם? איך בזו ל"היסטריה" שלנו? איך התפלאו שאנחנו לא שומעים את "משק כנפי ההיסטוריה"? איך קראו לנו פלגנים ומסיתים ואנטי דמוקרטים? איך השתיקו אותנו כדי שלא נפזר להם את האשליה?

אז אנחנו שוב היום בדיוק באותה הצומת. שוב אסונות בלתי הפיכים, שוב אנחנו מתריעים, ושוב משתיקים אותנו ולא מבינים איך אנחנו לא רואים את "המהלכים ההיסטוריים" שמתרחשים כאן.

ואנחנו מבינים היטב. הבנו אז וצדקנו, ואנחנו מבינים גם עכשיו.

התהליכים שמקדמת הממשלה הזו מול התנועה האסלמית וערביי ישראל הם כאלה שיאיימו על עתידנו כאן עשרות שנים קדימה. זה לא "רק כסף". זה כיבוש על סטרואידים, פיזית, רעיונית ומוראלית. הפעם זה לא "רק" ביהודה ושומרון. הפעם זה במדינת ישראל כולה.

ושוב אנחנו זועקים ומזהירים, ושוב יש מי שמזלזל וקורא לנו היסטריים וטוען שאנחנו מגזימים. הפעם למרבה הצער הזלזול ועצימת העיניים הזו לא מגיעים רק משמאל. גם בימין יש עיוורים שטחו עיניהם מראות. "זה לא נורא" הם אומרים, "העיקר שלא יהיו בחירות חמישיות". ואביתר, כמובן. איך שכחתי?! העיקר אביתר. זה מה שחשוב…

אז הנה תמונת המצב:

החלטת הממשלה שאושרה היום ותזרים עשרות מליארדים לתנועה האסלמית מכונה לא במקרה על ידי השותף עבאס כ"התחיה". זה המותג שאיתו רצה תנועת האחים המוסלמים בכל העולם. אלא שבכל העולם התחיה הזו נזרקה לכלא. בישראל לא היו ימים טובים לרנסס האסלמי הקיצוני כימי ממשלת בנט.

בשבועות האחרונים איילת שקד מקדמת בשקט בשקט תכניות מתאר להכפלת האוכלוסיה הערבית בבקעת סכנין ללא שום חשיבה אסטרטגית. מאות אלפי יחידות דיור לערבים בגליל, שסובל גם כך מדמוגרפיה שלילית, בלי לקחת בחשבון מסדרונות וצירים אסטרטגיים, ותוך חניקה למוות של ההתיישבות היהודית הדלילה באזור. למה? כי עבאס דורש ובלעדיו אין ממשלה.

במקביל, השבוע יעבור "חוק החשמל" שהוא מכבסת מילים להלבנה סיטונאית של עשרות אלפי מבנים בלתי חוקיים שבנו ערבים בנגב, בגליל ובמשולש. החוק הזה יתן תמריץ אדיר להמשך הבניה הבלתי חוקית וההשתלטות על עוד ועוד שטחים במדינת ישראל. בדרך לאישור החוק הזה נאלמו דום "שומרי הסף" במשרד המשפטים והפכו שטיח לרמיסת כל נורמה של שלטון חוק ומנהל תקין. למה? כי בלי זה עבאס לא יצביע על התקציב וממשלת השמאל תיפול. ובצלאח א-דין מבינים שזה רע להם, אז מקריבים את הרץ בשביל המלך.

בנגב תאושר עוד לפני התקציב הקמתם של שלושה ישובים חדשים לבדואים. הישובים האלה יתפרסו על כעשרת אלפים דונם! חדשים שיועברו לידי הבדואים בלי שום מנגנון שיוודא שתושבי הפזורה יכנסו אליהם. הבדואים ישארו גם בפזורה ויקבלו פרס עשרת אלפים דונם חדשים. התקדים הזה ילווה אותנו שנים רבות ויהיה נקודת פתיחה לדרישות הבאות של הבדואים ונציגיהם בממשלה. עוד תשעה ישובים הובטחו לרע"מ תוך תשעה חודשים, ואם לשפוט לפי הסטנדרט הזה הלך על הנגב.

איילת שקד נכנעה לדרישות התנועה האסלמית ומשנה באופן קבוע את נוסחאות מענקי האיזון לרשויות המקומיות באופן שיעביר מיליארדים מהישובים הערבים לרשויות המקומיות הערביות, ומשם בצנרת מוכנה לארגוני התנועה האסלמית ולטרור. יהיה קשה מאוד לתקן שוב את נוסחאות המענק ולהשיב את האיוולת הזו לאחור.

כך קורה עכשיו במרבית משרדי הממשלה. בחינוך, בשיכון, ברווחה, בתחבורה, ועוד. כולם משנים את קריטריוני הבסיס של התקציבים השונים לדרישותיו של עבאס ומעבירים עשרות מליארדים לתנועה האסלמית. הממשלה הפלשתינית הראשונה בירושלים.

כשמסתכלים על התהליך הזה מלמעלה אי אפשר שלא לראות את המגמה. והמגמה היא חיזוק ההתיישבות הערבית על חשבון זו היהודית. בנגב, בגליל, בירושלים ובמרכז הארץ. חיזוק האחיזה הערבית בכל רחבי הארץ על חשבון זו היהודית. הכי הפוך מציונות שיכול להיות.

ואל תטעו. לא מדובר ב"צמצום פערים", "תיקון אפליה ארוכת שנים", ועוד כנה וכהנה מכבסות מילים שהשמאל אלוף בלהמציא. זה בדיוק כמו שאוסלו היה "שלום" והגירוש "התנתקות". כך הפכו אותנו אז ל"אויבי השלום" והיום ל"אויבי השוויון". מדובר במכירת חיסול של הציונות למי שעדיין מגדירים את עצמם אויביה. הם אומרים דברים ברורים ואצלינו יש מי שסותמים את האוזניים כדי לא לשמוע. מדינת ישראל עדיין במלחמת קיום על זכותו של המפעל הציוני. התנועה האסלמית מורכבת מתומכי טרור אנטי ציוניים שצוחקים עלינו כל הדרך אל הבנק ובזים לטמטום של מדינת היהודים שמאבדת עצמה לדעת.

אם אתם חשים בהסלמה ועליית מדרגה באלימות ובפרעות של רבים מקרב ערביי ישראל – בירושלים, בנגב, ובערים המעורבות – אתם לא טועים. עם סטטיסטיקה אי אפשר להתווכח. הרמת הראש הלאומנית היא תגובה טבעית ומתבקשת למכירת חיסול הציונות שמובילה הממשלה הזו ולתקווה שהיא מפיחה בתומכי טרור האנטי ציוניים, שמזדהים עם הגרועים שבאוייבינו, מסרבים עד היום להשלים עם הקמתה של מדינת ישראל וממשיכים לחתור להשמדתה. היום הם צועדים על שטיח אדום כדי לעשות את זה מבפנים. מתוך הממשלה, מתוך התקציב.

בתפקיד ערפאת מנסור עבאס שבמתק שפתיים זורה חול בעיני הציבור הישראלי ומוליך את כולנו שולל.

לא אשתוק כי ארצי משנה את פניה למול עיניי. אם חלילה לא נתעורר ולא נעצור את זה – מה שהיה הוא לא מה שיהיה. מדינת ישראל תשתנה לבלי הכר. הציונות בסכנה.

לא כיף להיות נביא זעם ומתריע בשער. הייתי שמח הרבה יותר לנוח על זרי דפנה, לראות את הטוב ואת האור, לשקוע בחלומות על שוויון ודו קיום, לבלות בהופעות של אביב גפן ולדקלם שירים על אחדות ואהבה. יכולתי כנראה באופן הזה לזכות באהדתם של אנשים טובים שמכורים לעין טובה עד כדי עיוורון. אבל אין לי את הפריווילגיה הזו. אני עוסק שנים בסוגיית ערביי ישראל וסכנותיה, עוד מאז הקמת רגבים, ויודע שאנחנו בצומת קריטי. כמעט להיות או לחדול.

תכעסו עלי, תקראו לי ירמיהו, תסתמו אזניים כי לא כיף לדעת את האמת המרה. אבל אני לא אשתוק. אסור לי.

יום יבוא ותומכיה של הממשלה הזו ומי שמעניקים לה את הלגיטימציה הדרושה להמשך קיומה – מי בגלל מינוי רב או דיין שחשוב לו והנה יש הזדמנות שהחרדים לא בשלטון, מי בגלל תקציב זה או אחר, מי בגלל שהוא מזדהה עם מהלך כזה או אחר טוב לשיטתו שהממשלה הזו מקדמת, ומי בגלל תמימות עיוורת – יחפשו להיכן להוליך את חרפתם. והם לא ימצאו. אין מספיק אדמה על כדור הארץ כדי לכסות בושה וכלימה כזו.