דוח מיוחד שחיברו במשרד מבקר המדינה מציג תמונה עגומה למדי בכל נושא ההתמודדות וההיערכות למשבר האקלים. על פי הדוח שפורסם היום (שלישי), על אף שבמשך שנים מתריעים גורמי המקצוע בפני הממשלה על השינויים העתידיים, לא חל שינוי תפיסה במדיניות הישראלית לנושא. מבקר המדינה מתניהו אנגלמן: "ישראל היא מהמדינות המעטות בעולם שעדיין אינה פועלת על בסיס תוכנית היערכות לאומית מתוקצבת, אף שהיא מצויה באזור בעל סיכון מוגבר. נתונים אלו מהווים נורת אזהרה".
התגברות והחמרה של אירועי אקלים כפי שראינו ברחבי העולם בחודשים האחרונים, לצד המשך השינוי בדפוסי האקלים, עלולים לגרום לנזק משמעותי ולפגיעה בכלכלה הישראלית וטומנים בחובם סיכון לביטחון הלאומי של ישראל במגוון תחומים. כתוצאה מכך הועלה בישראל הצורך ביישום פעולות היערכות ברמה הלאומית והאסטרטגית כדי לקדם היערכות אפקטיבית לשינויי האקלים במסגרת החלטות הממשלה משנת 2009 ומשנת 2018. "משבר האקלים הוא לא עוד נושא סביבתי בעל השפעות מוגבלות, אלא משבר שההיערכות המדינתית אליו היא מרכיב מרכזי באסטרטגיה הלאומית לחיזוק החוסן הציבורי, ונוגע בכל תחומי החיים – בכלכלה, בבריאות, בתחבורה ועוד. זאת כחלק ממאמץ עולמי", כתב המבקר.
לפי המבקר, תוכנית ההיערכות הלאומית המתוקצבת והמאושרת לא נותנת את המענה הנדרש לאיום. ישראל מצויה, כך לפי אנגלמן, באזור בעל סיכון מוגבר, ולפיכך חשופה עוד יותר לסיכונים של שינויי האקלים. נתונים אלו, מזהיר אנגלמן, מהווים נורת אזהרה.
"הקצנת אירועי האקלים עלולה לגרום לנזק ניכר ולפגיעה בכלכלת ישראל וטומנים בחובם סיכון לביטחון הלאומי של ישראל", נכתב בדו"ח. "למרות שישראל חתומה על הסכם פריז ועל שאר אמנות האו"ם להפחתת פליטת גזי חממה, ב-6 השנים האחרונות נרשמה עליה בפליטות הכוללות של ישראל".
עוד מוצא הדו"ח כי בהשוואה ל-29 מדינות החברות ב-OECD ונסקרו, ישראל נמצאת בצמרת הרשימה עם שיעור הפליטות הכי גבוה לנפש. למרות גודלה הקטן, ישראל פולטת גזי חממה בהיקף דומה למדינה בגודל בינוני.
דו"ח מבקר המדינה מתייחס גם ליעדים נוספים וקובע כי הם אינם מספקים. בניגוד להסכם פריז, ישראל קבעה יעד הפחתת פליטות גזי חממה שצפוי להוביל לעלייה אבסולוטית של 103% בפליטות ביחס לשנת 1990 לעומת שאר המדינות המובילות בעולם שקבעו יעדים שיפחיתו ב-33% את הפליטה. כמו כן, נכתב בדו"ח כי גם אם יינקטו כל אמצעי ההפחתה בתוכנית הלאומית להפחתת פליטות גזי חממה, היא צפויה להביא למימוש חלקי בלבד של תועלת בעלות של 50 מיליארד שקל במקום כ-217 מיליארד שקל.
מידת ההתקדמות בהשגת היעדים הסקטוריאליים בתחומים כמו נסועה פרטית, ייצור חשמל מאנרגיה מתחדשת, השקעה בתשתיות ועוד נעה בטווח שבין פיגור לאפס לפי הדו"ח. הדו"ח מציין גם כי בניגוד לשאר המדינות, ישראל לא אימצה החלטה של מעבר לנט-זירו (מדיניות מאופסת פחמן) עד שנת 2050 אלא רק מעבר לכלכלה "דלת פחמן".
פרק בדו"ח מוקדש לנושא התחבורה בהקשר של משבר האקלים. המבקר מציין כי משרד האנרגיה דחה בעקבות מגפת הקורונה את היעד שנקבע בשנת 2019 ובמסגרתו ייאסר ייבוא רכבים עם מנועי בעירה החל משנת 2030 לשנת 2035. עוד מציין הדו"ח כי באשר לתחום הפסולת, המשרד להגנת הסביבה לא קבע יעדי הפחתת פליטות גזי חממה לתחום.
עוד מוצא המבקר כי בחלוף שלוש שנים מהחלטת ממשלה בנושא תוכנית פעולה לאומית, אין עדיין תוכנית כזו. מינהלת ההיערכות לשינויי אקלים שהוקמה פועלת מבלי שהוקצו לה המשאבים הדרושים לקידום הפעולות שהוטלו עליה ועל ועדות המשנה שלה, ללא תקנים ייעודיים וללא מסגרת ארגונית שאישרה נציבות שירות המדינה.
בהיעדרו של תקציב, טרם קודמו פעולות מחקריות לצורך היערכות אפקטיבית, פיתוח מתודולוגיה לניתוח סיכונים או בדיקות בהקשר הכלכלי, כגון בחינת הנזק למשק, עלויות המניעה והתועלות הישירות והעקיפות הנובעות מהפעולות הדרושות לצורך ההיערכות הלאומית.
בסיכום הדו"ח מציג מבקר המדינה את ההשלכות הכלכליות בהיעדר נקיטת פעולות מתאימות כדי להתמודד עם משבר האקלים. לפי הדו"ח, ניתוחים כלכליים מראים כי אם ישראל לא תפעל להאט את שינוי האקלים, הנזק הכלכלי יהיה גבוה יותר מהעלות למשק של תהליך הפחתת הפליטות. למדיניות של הפחתת גזי חממה, מציין אנגלמן, יש תועלות מובהקות. ללא נקיטת פעולות, יש צפי להפסד מוערך של כ-11 אחוזים מהתוצר העולמי עד שנת 2050 ושל 25 אחוזים מהתוצר עד שנת 2100.
