פרשיה חדשה מסעירה את בתי הדין בחודשים האחרונים, בעקבות ביטול קידושין שנעשה על ידי הרכב מיוחד שהוקם, במיוחד לצורך מקרה זה.
כעת לאחר שנודע שהרכב בית הדין התיר את האשה בפס"ד חסוי, גדולי הדיינים בדימוס שפסק הדין היה לנגד עיניהם כשהרכב ביה"ד ביקש את הצטרפותם קודם הפסק, יוצאים כנגד הפסק שכאמור לא קיבל את הסכמתם והצטרפותם.
גדולי הדיינים בדימוס כותבים במכתבם שפס"ד תקדימי זה מהווה פירצה חמורה בשמירת טהרת היחוס, כיון שכולו מבוסס על טענות האשה ומשפחתה בלבד בלא שמיעת הבעל כלל, דבר שלא היה קביל באף ערכאה שיפוטית אחרת לא בארץ ולא בעולם כולו.
גדולי הדיינים אף כתבו נימוקים, בהם מגלים את דעתם הברורה על הפסק דין, ועל התנהלות הפסק.
לפנינו עיקרי דברי הדיינים, עם הנימוקים והסברות להחמיר, דברים שהגיעו לידי 'המחדש' ואין בהם עניני צנעת הפרט כמובן.
הגאון רבי משה אוחנונה אב"ד פ"ת, שישב בתיק זה בעת שנפתח התיק כותב "תיק זה טיפלתי בו בהיותי אב״ד פתח תקוה, ומוכר לי היטב. ראיתי את הפס״ד שהחליטו לבטל את הנישואין ועיינתי בנימוקים שנכתבו ואיני רואה שום בסיס הלכתי להתיר אשת איש על סמך דברי האשה והשערות.
הגר"מ הוסיף וציין כי "גם אילו היו נכונים העובדות מ״מ אין דמיון כלל למקרים שדנו בהם גדולי הפוסקים בהפקעת נישואין, בתיק זה.
וגם שיש להעיר על הפס״ד שאם מצבו של הבעל כ״כ חמור איך זה שהתחתן עם אשה אחרת ויש לו ממנה ילדים, והם יכולים לחיות עימו ולסבול אותו במשך שנים, ועוד אם המצב חמור כ״כ איך האשה העגונה יכלה לחיות עימו במשך תשעה חודשים ולא ברחה מיד להציל נפשה, בהכרח שהמצב לא חמור כל כך או שהטענות אינם מדויקים או שהיו בעיות אחרות שאינם תלויים רק בבעל".
לדברי הרב "מזה יש להסיק שכל היסוד שעליו התבסס הפס״ד אינו נכון.
וידועים לי מקרים הרבה יותר חמורים ולא עלה על דעת לב ביה״ד להפקיע נישואין".
הרב מוסיף בביקורת "וביותר אני תמה על אותם דיינים שנזקקו לקחת תיק זה שהיה נידון בהרכב קבוע וכל האחריות היתה עליהם וא״כ מי הכריחם לאלו הדיינים לקחת תיק שאינו בתחומם ולשאת באחריות כבדה להתיר אשת איש.
הוא מוסיף, כמו״כ שמעתי שבטרם שניתן פס״ד זה היו כמה דיינים ותלמידי חכמים גדולים וחשובים שהודיעו להם שאין זה המקרה ואין כאן מקום להתיר אשת איש, וא״כ מה דחף אותם להכנס באחריות כבדה שאינה מוטלת עליהם וכל הנעשה בתיק זה אומר דרשני?"
"להוי ידוע שפסקי דין כאלו גורמים להשפיל את כבודם ומעמדם של הבתי דין הרבניים שלא להתחשב בפסקי דין שלהם.
למסקנה כותב הרב – פס״ד זה אין לסמוך עליו כלל ועיקר והרי האשה עדיין אשת איש גמורה".
וגם אילו היה צד של ממש בדברי המתירים מ״מ היות ולעומתם רבו הדיינים והרבנים האוסרים לא גרע מספיקא דדינא, ובפרט שלא התקיימו דיונים ולא התקבלו עדויות בפני המתירים וא״כ לא עדיפי המתירים על האוסרים ומוטל על אותם דיינים להודיע לאשה שהיא אסורה להנשא.
ואני משתתף בצערה של האשה והיא יודעת כמה נלחמתי כדי שהבעל ישחרר אותה, ויה״ר שהקב״ה ברחמיו המרובים יושיע אותה במהרה" כתב.
הגאון רבי ציון בוארון שליט"א חבר ביה"ד הגדול, שהתיק היה לנגד עיניו, כתב: "הח"מ טיפל בתיק לפני כשנה, ונוכחתי כי הכל בנוי אך ורק על סמך דברי האשה. ואיך אפשר לקבוע שהבעל חולה נפש באופן שהקידושים בטלים כאשר אין הדברים ברורים לכו"ע. ועובדא היא שהוא נישא שנית (שלא כהלכה) ויש לו ילדים מאשתו השניה, ואם היה כזה איך תמשיך לחיות עמו, "ואין אדם דר בכפיפה אחת וכו'". גם הדו"ח הפסיכולוגי בנוי ביסודו לגמרי רק על פי דברי האשה לבדה. וביקשתי בשעתו לראות את פרוטוקולי ביה"ד החרדי דלונדון וגם זה לא היה… ועל כן ברור שאין כל מקום להפקעת קידושין, ואע"פ שהבעל רשע ואכזר. והשי"ת ירחם על אותה עגונה".
הגאון רבי בנימין בארי אב"ד אשקלון וחבר ביה"ד הגדול, שהאב"ד בתיק זה תלמידו, ושוחח עימו בענין, כותב: הנני מצטרף לדעת הרבנים הגאונים שההיתר של האשה על יסוד הקביעה שהקידושין הן "מקח טעות" הוא שגוי לחלוטין וחסר תוקף. גם אני בדקתי על סמך מה קבעו שהבעל היה חולה נפש לפני הנישואין, ומסקנתי הברורה שהכל בנוי על טענות האשה ואנשים מטעמה או מהצד שלה, ולא היו שום עדויות על מצבו של הבעל באותה תקופה. כמו כן, חוות דעתו של הפסיכולוג, וכמו שכתבו קודמי, מבחינה הלכתית אין בה ממש. הכותב לא הכיר את הבעל בכלל, והיא ניתנה שנים רבות לאחר הנישואין לא על יסוד עובדות, אלא על יסוד השערות לא מחייבות. היא אינה יכולה לשמש בסיס לפסיקה, אפי' אם היה מדובר בדיון משפטי שגרתי. ועל אחת כמה וכמה כשרוצים לבסס על פיה את הנושא החמור כ"כ של התרת אשת איש.
ברצוני להדגיש שגם אם היו לנו עדויות של ממש על מצבו של הבעל, ספק אם היינו יכולים לקבוע שיש כאן מקח טעות, וזאת בגלל כמה טעמים שלא כאן המקום לפורטם, אבל אין לנו צורך להכנס לדיון הזה, כי ברור שעצם הקביעה על מצבו הנפשי של הבעל לפני הנישואין שגויה מיסודה. ביחד עם חברי, גם אני קורא לדיינים שפסקו את ההיתר לחזור בהם, וזה כבודם.
הרב בארי משתתף בצער האישה "אני חייב להוסיף שליבנו עם האשה, שהבעל ברוב אכזריות ועקשנות מסרב לתת לה גט, והגדיל לעשות תועבה ולחיות עם אשה אחרת בניגוד גמור להלכה ובניגוד לכללים הפשוטים ביותר של המוסר וההתנהגות האנושית. א"א להבין איך ירד לדיוטה תחתונה כ"כ. ואנחנו פונים אליו, עדיין לא מאוחר לחזור בו מדרכו הרעה והאכזרית, והרי דרכי התשובה לא ננעלו בפניו.
כל הקרוב למתרחש בבתי הדין, יודע שדייני ישראל משקיעים מאמצים עצומים לשחרר את בנות ישראל מעגינותם, חזקה עליהם, וכולנו מחזקים את ידיהם בעניין הזה, שלא ירפו ממאמציהם, ולא ינוחו ולא ישקטו עד שיעלה בידיהם לשחרר אותה מעגינותה" כתב.
הגאון רבי אברהם חיים שרמן חבר ביה"ד הגדול, ששוחח עם האב"ד בפסק דין זה כותב, אחר שהרחיב בדברי הפוסקים בחומרת הדבר שדיינים מבטלים קידושין, בלא הצטרפות של גדולי ישראל, "למעשה, לא מצאנו שהתקיים תנאי זה!
וש"גם לדבריו של הרב בן מנחם שליט"א, אין לפסק דינו כל תוקף, ואכן, כששאלתיו על כך, השיב לי, שפסק דינו הוא טיוטה בעלמא, שנכתבה למטרה מסוימת.
אמנם, לצערי, בניגוד לדבריו, ממידע מוסמך שקיבלתי התברר, שפסק הדין המתיר את האשה לעלמא, אכן נחתם ונמסר לאשה!
לאור זאת, ובצירוף שאר הנימוקים שכתבו עמיתיי הרבנים הגאונים, הריני מצטרף לחוות דעתם, לגילוי דעתם, ולפנייתם לחברי בית הדין הרבני, לחזור בהם מהיתרם השגוי, ולשמור על קדושת ישראל" כתב.
הגאון רבי נחום שמואל גורטלר אב"ד רחובות, כתב "לאחר שעברתי על נימוקי הדיינים שביטלו את נישואי האשה, הריני מצטרף לדברי הגאונים הגדולים שאין בהחלטת בית הדין הנ"ל ממש, ומבחינה הלכתית האשה הינה אשת איש גמורה ואסורה להנשא לעלמא.
ביה"ד שביטל את הקידושין היתה לפניו חוות דעת של פסיכולוג שלפי תיאורי האשה על התנהגות הבעל עמה, ובהסתמך על כך שאבי הבעל היה חולה נפש, קבע הפסיכולוג שהבעל סבל כבר לפני הנשואים מהפרעות אישיות והתנהגותיות, ולאור חוות הדעת קבע ביה"ד שלהפרעות ההתנהגותיות יש משקל של מחלות נפש, והואיל והאשה לא ידעה על כך, על כן הוי מקח טעות וביטלו את נישואיה.
ברם, במקרה שלפנינו אין לנו אפי' חוות דעת אחת שהבעל סבל ממחלת נפש לפני הנישואין ואף לא אחרי הנישואין. למרות שהתנהגותו של הבעל היתה אגואיסטית וללא התחשבות ואף אלימה, אין בהתנהגות מגונה ופסולה זו משום מחלת נפש, ולכן לא ניתן לקבוע שהנישואין במקרה זה היו מקח טעות. מה גם העובדה שהבעל נשוי לאשה שניה שנים רבות ויש לו ממנה שלשה ילדים, דבר זה מהווה הוכחה שהבעל אינו חולה נפש".
נציין שביה"ד שהפקיע את הנשואין לא הביא ראיה מהפוסקים שהתנהגות בדומה לזה שהיו לבעל הוי מחלת נפש ומחמת זה ניתן לבטל נישואים.
נציין כי העובדה שפס"ד תקדימי זה ונימוקיו נותרו חסויים, אומרת דרשני. ונותנת מקום לחשוב כי יתכן שביה"ד חשש לחשוף את פסה"ד בפני ביקורת הלכתית.
הגאון רבי נחום פרובר שליט"א אב"ד תל-אביב, כתב "נתבקשתי לעבור על פס"ד שבמסקנתו מבטל פסק הדין קידושין ונשואין שנערכו כדמו"י.
והנה אחרי עיון ודקדוק רב בדברים המובאים בפסק הדין, נראה כי אין דומה הנידון שבפסק הדין לכל הפוסקים המובאים בפסה"ד.
בנידון שבפסה"ד דברי הבעל לא נשמעו כלל וכל הדברים הם על סמך דברי האישה.
גם חוות הדעת הפסיכולוגית שניתנה ושבה נותן הפסיכולוג חוות דעת על מצבו של הבעל לפני הנשואין היא ניתנה ללא שהפסיכולוג שנתן את חוות הדעת שוחח עם הבעל או ראה את הבעל, וכן חוות הדעת ניתנה בתאריך 20/12/20 כמצוין בפסה"ד שנים רבות לאחר נשואי הצדדים ולפני כשנה בלבד. ולא ברור כיצד אפשר להסתמך על חוות דעת שכזו בדבר כל כך חמור "ביטול נשואין".
ואדרבא במקרה שבפסק הדין הבעל נישא שנית [שלא כדין] ויש לו ילדים מאשתו השנייה ונשואיו ממשיכים ולא נשמעו כל עדות או הוכחה על הפרעות בנשואיו השניים, ואיך הדברים מתיישבים עם כל המובא בפסה"ד.
ואף אם היו הוכחות ברורות על כל הדברים המובאים בפסק הדין, צריך הרבה עיון ובדיקה אם יש מקום לביטול נשואין בנידון שכזה, ודבר חמור שכזה של ביטול נישואין לא נמסר אלא לגדולי ישראל שבדור.
ומה נמלצו דברי מרן החזון איש המובא בקובץ אגרות חלק א' אגרת ל"א שכתב: "ומרובים המכשולים של התאמה כוזבת, מהמכשולים ביסוד ההלכה, ז"א אף שאין הדיין אומר על מותר אסור ועל אסור מותר בכל זאת הוא נכשל בהמעשה שבא לידו ומחליט בכח מדומה שזו שבא לידו היא של הסעיף הידוע, בעת שהעלים עין מקו דק רב הערך בפלילת המשפט הנבנה תמיד על קוים שכליים דקים, ובהעלמה זו הוציא משפט מעוקל מעוות לא יוכל לתקן". עד כאן דברי מרן החזון איש".
הגאון רבי נחום שיינין שליט"א חבר ביה"ד הגדול, כתב גם הוא: לאחר שעיינתי בפסק הדין שניתן ע״י ביה״ד בתל אביב לבטל נשואין כדמו"י מטעם מקח טעות, האמת היא דהוי איסור דאורייתא להוציא פס"ד כזה המקעקע את כל המסור לנו מדורי דורות לגשת בחרדת קדש לעבור על דברי תורה של איסור אשת איש.
וחרדתם של גדולי הדורות בגשתם לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא ולהסיק הלכות למעשה בדברים חמורים אלו, ותמיד הסתמכו אך ורק על ראיות מוצקות ביותר הן מבחינת בירור הדברים, והן מכח ההלכות שבדברים.
ולנגד עיניהם עמדו תמיד דברי מרנא הגר"א שביאר על דברי הש״ס בתרי דוכתי המהווים דרך ביסוד פסיקתם של דיינים.
דפסוק אחד נאמר ״בית דוד דינו לבוקר משפט" – ובפס׳ שני נאמר "אמור לחכמה אחותי את" – אם ברור לך הדבר כאחותך שהיא אסורה לך דנהו ואם לאו אל תדונו.
ואסברה לן דהפסוק הראשון נאמר על בהירות מוחלטת ללא ספק ופקפוק לגבי נתוני ועובדות פסק הדין שעומדין לדון בו. ובפסוק השני נאמר אמור ״לחכמה" אחותי את – אם ברור לך הדבר… לגבי החלק ההלכתי.
לדברי הרב שיינין "בפס"ד זה חסרים שני היסודות כפי שעולה מעיון הן בפרטי העובדות והן בעיוני ההלכה.
ובחומר נושא זה של הפקעת נשואין מא״א שנישאה כדמו״י כבר זעו וגעשו מוסדי תבל על כך לפני כיובל שנים כאשר ניתן פס"ד לגבי היתר לאו שבתורה שהסתמך ביסודו על הפקעת נשואין של א״א.
וכל גדולי ישראל מרנן גאוני הדור זצוקללה״ה נלחמו בחרוף נפש כנגד השיטה הזו להקל ביסודות רעועים שלא שערום אבותינו".
"וכן יצא אז בשעתו גלוי דעת מכל גדולי הדיינים זצ״ל ויבלחט״א שעמדו בפרץ ולחמו מלחמתה של תורה להעמיד הדת על תילה".
מאז כבר שנים רבות שלא ההין ולא העיז אף אחד מן היושבים על מדין לפרוץ פרצות כאלו בכרם קדושת בית ישראל.
ומן השמים אסתייעא מלתא על כך בזכות תוקף עוצם העמידה האיתנה של גדולי ישראל לבל יפרצו הפרצה הנוראה הזו.
ואף אנן בשלחותייהו דקמאי קא עבדינן לעצור את הפרצה הנוראה הזו שעשויה לעקור יסודות הדת וקדושת ישראל.
ועל כאלו ושכמותם נצטוינו ״לא תקים לך אשירה – אצל מזבח …. כל המעמיד דיין שאינו הגון כאלו הקים מצבה … [סנהדרין ז׳ ב׳], -אם לא יבטל את פסק הדין.
אי לכך כאמור פסה״ד בטל ומבוטל ואין מקום מדין תורה להשיא את האשה לאחר ודינה כדין אשת איש.
יצויין כי המקרים המפורסמים בהם הטילו חסיון על פסקי הדין בבית הדין הרבני, הם בפרשת האח והאחות בו הוקם בי"ד מיוחד ע"י הרה"ר שלמה גורן, וביטול הקידושין בפרשיית עודד גז, בה גם הוקם בי"ד מיוחד בחיפה, כשא' הדיינים שישב בפרשית גז ישב גם בהרכב בפס"ד הנוכחי.
