כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, לפני כמה ימים חל יום השנה, היארצייט, של מרן ראש הישיבה הגאון הגדול הרב שטיינמן, זכר צדיק וקדוש לברכה. ראשית כול, אנחנו מביעים מפה מחאה חריפה כלפי אותו חולה נפש שהזיק לציון הקבר שלו. זה דבר שהוא באמת לא אנושי ולא יהודי – ולא חוקי, כמובן – ואנחנו מצרים על כך.
אבל אנחנו לא נשכח לעולם את זכרו הנערץ של ראש הישיבה, שהיה באמת אביהם של ישראל וידע לדאוג לכל אחד ואחד.
הייתה לי הזכות והעונג להיות אצלו פעמים רבות כאשר הייתי ראש עיריית בית שמש, להתייעץ איתו, לקבל ממנו הכוונה, וכמובן תמיכה לצעדיי, בפרט בתחום הדיור בתוך העיר שלנו.
הרבה סיפורים נקשרים סביב דמות ההוד שלו, וגם כלפי ילדים – איך הוא שכנע אותם. כאשר בא אליו תלמיד ואמר לו: אני לא מרגיש טעם בתורה, הרב נתן לו סוכרייה ואמר לו משל: אדם שאוכל סוכרייה עם עטיפה לעולם לא ירגיש את הטעם של הסוכרייה; או אם יש לך פצעים בתוך הלשון לעולם לא תטעם את זה. זה היה הרב שטיינמן, כזה הוא היה.
ואני רוצה באמת רק לסיים בסיפור קצר מחמיו: חמיו נתן לרב שטיינמן מתנה כוס לקידוש. הוא שמח מאוד, אבל הייתה לו בעיה, כי הוא נהג לקדש על כוס עם שיעור גדול יותר, עם יותר יין. הוא לא רצה לבייש את חמיו, לכן קידש באותו כוס עד שחמיו ואשתו נפטרו, ואז הוא חזר לקדש על כוס גדולה יותר. כמה הוא כיבד אותו. הלוואי וכולם נלמד ממנו. זה מתוך חוברת עם סיפורים יפים על הרב שטיינמן, שהנכד שלי אורי הביא מתלמוד התורה. תודה רבה.
דברים נכוחים