בישיבה לצעירים 'משאת המלך' באלעד, נהוג למכור את הדלקת הנרות שבהיכל הישיבה לפני תפילת ערבית במאות דפי גמרא, שהבחורים מתחייבים ללמוד עד חנוכה הבא, כאשר ההדלקה שלפני תפילת שחרית בישיבה- נמכרת בלימוד של מאות 'סימני' משנה ברורה.
ההדלקה הנחשקת ביותר היא הדלקת מסיבת החנוכה, (הנערכת הערב בישיבה), הנמכרת בין כל השיעורים, כאשר כל שיעור מתמודד על המקום הראשון ומאות דפי הגמרא מתחלקים בין כל חברי השיעור, כשהבחורים מכבדים בהדלקה אחד מרבני הישיבה.
בחורי שיעור ב', שרצו בכל מאודם לקנות את ההדלקה של מסיבת החנוכה, פנו לנשיא הישיבה מרן הגר"ח קניבסקי כדי להיוועץ עימו כמה דפי גמרא יוכל כל בחור לקחת על עצמו.
תשובת שר התורה הפתיעה אותם.
הגר"ח השיב: "ישיבת משאת המלך?! תקחו על עצמכם את ההצעה הכי גבוהה שיציעו, ואם צריך- אלמד גם אני בעצמי חלק מדפי הגמרא. גם אני רוצה להתחייב ללמוד גמרא".
זה חוץ מהחובות של רב חיים או הוא מחשיב את זה בתוך הלימוד הרגיל שלו?