שלום וברכה מורי ורבותי!
"חָכְמַת אָדָם תָּאִיר פָּנָיו" (קהלת ח, א) כלומר החכם שנמצא לפניך, אתה מאבחן אותו כחכם על ידי שאתה רואה את פניו מאירות.
מה זאת אומרת? האם זה אומר שכל החכמים בהירים? אין חכמים כהים?
האם זה אומר שכולנו הפכנו להיות פסיכולוגים, פסיכיאטרים? כאלה שיכולים להסתכל על אדם ולאבחן כמה הוא חכם עד כמה הוא פיקח עד כמה הוא שנון.
האם לא יתכן שיהיה חכם שלא יהיה כל כך יפה? הלא חז"ל (תענית ז' ע"א) לימדו אותנו שדווקא להיפך, החכמים הגדולים והיפים ביותר, אילו היו מכוערים יותר, היו מצליחים להחכים עוד הרבה יותר.
אז מה קרה כאן?
שימו לב טוב מורי ורבותי!
"חָכְמַת אָדָם תָּאִיר פָּנָיו" לא מדברת על קוסמטיקה, לא מדברת על צבעים, אלא מדברת על משהו מעבר לזה.
החכם האמיתי הוא האדם עם שלוות הנפש המלאה, הוא האדם עם שמחת החיים התמידית.
הוא האדם שכאשר אתה מסתכל עליו אתה רואה אור גדול, אתה רואה אדם שמחייך, אדם שמחייך אליך באהבה, אדם שלרגע לא חושד בך ולא מתיחס אליך כאל מישהו שבא להפריע לו בחיים.
יש לך תענוג להסתכל בפניו של אותו אדם.
"חָכְמַת אָדָם תָּאִיר פָּנָיו" מעידה על האדם שנמצא מעבר למסיכה, עד כמה החיים שלו שלווים ושקטים, עד כמה הוא רואה את העולם כולו כמסודר, כנפלא, כמקום הנעים והנחמד ביותר לשהות בו. אתה לא אמור אפילו לשמוע את הקול שלו, אתה אפילו לא אמור לקבל תשובות לשאלות שלך.
עצם המבט שלו, עצם החיוך שלו מעניקים לך שלוות נפש, אתה מסתכל עליו ונהנה, אתה יודע, "חָכְמַת אָדָם תָּאִיר פָּנָיו", וממילא לפניך נמצא האדם המדהים הנפלא והחכם ביותר.
גם אתה יכול להיות אותו חכם, פשוט תחליט מרגע זה ואילך לסמוך על הקדוש ברוך הוא!
" הַשְׁלֵךְ עַל ה' יְהָבְךָ וְהוּא יְכַלְכְּלֶךָ" (תהלים נה, כג), תעניק לו את הזכות לקבל בשבילך את ההחלטות הקשות, קח את החיוך ותהפוך אותו לחלק מאורח חייך, תסתכל על כל הסובבים אותך בשמחת חיים אמיתית. ואז תגלה שני דברים, דבר ראשון עד כמה זה מדבק, ודבר שני עד כמה הסובבים אותך מחליטים מרגע זה ואילך להבין ולהאמין עד כמה אתה אדם חכם ומגיעה לך המעלה הגדולה והעצומה הזו.
וברוכים תהיו!
