שלום וברכה מורי ורבותי!
סיפר מחנך דגול מירושלים של פעם, מה גרם לו לבחור בתפקיד המדהים הזה "לחנך את ילדי ישראל".
והוא אמר כדלהלן: "הייתי ילד קטן, אצלנו בתלמוד תורה בבית הספר החרדי היו מחלקים בסופו של יום לאחר ארוחת הצהריים פודינג שוקולד", משהו טעים ונחמד לילדים של אותם ימים, שאני לא בטוח שילדי ימינו יאהבו את המעדן הלז…
"והנה יום אחד לאחר שקיבלתי את מנת הפודינג האישית שלי, עמדתי שוב פעם בתור ורציתי לזכות במנת פודינג נוספת, כי זה היה נראה לי ממש תאווה לעיניים. כשהגיע תורי, האחראי על החלוקה שם לב שכבר הייתי כאן פעם אחת ונתן לי סטירת לחי מצלצלת".
"אל תעמוד פעמיים באותו תור! הוא אמר לי, הוא כעס. בזעם ובעצבים בעטתי ברגל העץ של שולחן שעליו עמד הפודינג, הסיר התהפך נפל על הריצפה וכל הפודינג נשפך למרגלותיהם של הילדים, כולל אלו שהמתינו בתור ולא קיבלו אפילו את המנה הראשונה".
"רצתי מיד לבית, רעדתי מפחד, והאמנתי שמחר אני הולך לקבל את העונש החמור ביותר בעולם. אבל בלית ברירה, למחרת, בעיניים מושפלות, הגעתי שוב לבית הספר".
"הודיעו לי שהמנהל הגאון הקדוש הרב אריה לוין "הצדיק מירושלים" ממתין לי בחדרו. הגעתי לחדרו של רבי אריה, לא יכולתי לשאת אליו מבט, ואז הוא שאל אותי האם אתה הוא זה ששפך אתמול את סיר הפודינג?", אמרתי לו: אני האשם".
"תעשה זאת שוב פעם? שאל כבוד הרב, אמרתי לו: בשום פנים ואופן לא! "אז מדוע עשית זאת?".
והוא סיפר את כל הסיפור מתחילתו ועד סופו, ואמר שהוא עמד בתור וביקש מנה נוספת, אבל הוא עשה זאת שלא כדין ולכן קיבל סטירת לחי מצלצלת.
רבי אריה שאל אותו "האם זה נכון שאתה אוהב מאוד פודינג שוקולד?" אמר לו הילד "וודאי!".
אמר לו רבי אריה: "גם אני מאוד אוהב", ניגש לארון, שלף שתי מנות פודינג שוקולד ואכל איתו יחד.
"המבט הזה, המעשה הזה, הצעד הזה של המנהל כלפיי" אמר אותו מחנך דגול, "הבהיר לי שבצעד אחד אפשר להפוך ילד לפושע ולעבריין או לחילופין לצדיק חסיד ותמים. ולכן בחרתי להיות ההוא שיחנך כך את הדור הבא".
בהצלחה רבה לכולנו,
וברוכים תהיו!
