העיתונאי נדב איל חושף בעיתון 'ידיעות אחרונות' את נתוני האמת על בדיקות האנטיגן.
הרעיון היה נפלא: בדיקות מהירות, אפשר לקנות ברשתות הפארם, מקבלים תוצאה מיד ואז אפשר לרוץ לצאת מהבידוד והחשש.
אלא שלדברי איל המספרים הגולמיים מציגים סיפור שונה. בתמצית: עבור ילדים, הבדיקה לחלוטין לא מהימנה. יתרה מזו – העלויות של האנטיגן למדינה הן אדירות, הרבה יותר מבדיקות הפי־סי־אר.
כדי לסבר את האוזן: נהוג לחשב כמה "עלתה" למדינה האבחנה של כל נדבק לפי מספר הבדיקות שבוצעו.
שימו לב לנתון הדרמטי, בגילי 0 עד 12, כל מאומת באנטיגן עלה למדינה כ־15 אלף שקל. בערך ארבעה מכל עשרה ילדים שקיבלו תוצאה שלילית באנטיגן והלכו לבדיקת פי־סי־אר התגלו – באותה יממה! – כחולים בקורונה.
ולגבי מבוגרים? אצלם המצב טוב בהרבה, אבל החל מדצמבר (אולי בשל האומיקרון?) החל להידרדר. חצי מהמבוגרים בדצמבר שקיבלו תשובה שהם לא נדבקו באנטיגן, והלכו לעשות בדיקת פי־סי־אר זמן קצר לאחר מכן, גילו שיש להם קורונה.
ומה לגבי המבצעים לחלוקת אנטיגן לכל תלמידי בית ספר אחרי החגים? הם כולם נכשלו. שלושה־רבעים מכלל ההורים שהתוצאה של ילדיהם הייתה חיובית לא הלכו לעשות בדיקת פי־סי־אר.
לא הייתה כל השפעה על מציאת מאומתים לאף אחד משלושת המבצעים הללו, ובמשרד הבריאות סיכמו שהם לא יעילים רפואית או כלכלית. "לא יעילים כלכלית" – זאת אומרת שהעלות לאיתור ילד אחד, בודד, שנדבק, הייתה כמאה אלף שקל.
לפי הדיווח, בקבינט הקורונה מודעים לנתונים האלה, אבל חוששים, בפשטות, מקריסת מערך הבדיקות כולו; הפי־סי־אר לא יוכל להתמודד עם הביקוש האדיר. נדב איל מציין כי עם כל הכבוד לשיקולים הללו, כדאי ורצוי להזהיר את הציבור מעניין מסוכן: ביטחון שווא שנוצר אחרי בדיקה לא יעילה.
