שלום וברכה מורי ורבותי!
שעת חינוך הילדים שלנו, ואנו בעזרת ה' מתחנכים כהורים, וזוכים בזכות כך לילדים צוף, דבש ונופת צופים…
ושימו לב טוב מורי ורבותי!
לילד אסור לקבל סתירות מההורים שלו!
ילד בכלל אסור לו לחיות בסתירות, לא בין אבא לאמא, לא בין הבית לבית הספר, לא בין הסבא לבין האבא, ולא בין האבא לבין חברי הקהילה.
הוא אמור לקבל דרך אחת, להאמין בה ואיתה להתקדם. אנו אמורים מראש לחסום מהילד שלנו את האפשרות לשמוע דברים אחרים. אם אני שולח את הבן שלי לתלמוד תורה או לבית ספר, זה אמור להיות המקום שמאמין בערכים שאני מאמין בהם.
לא יתכן שאבא שמאמין שילד מחנכים בדרכי נועם ולא על ידי צעקות ועונשים, ישלח את הבן שלו לתלמוד תורה אחר. גם לא יתכן להיפך. כי אם כאשר אתה מעניש, צריך להרים את הקול על הילד ולחבוט בו כדי לחנך אותו, ואין כזה מושג של דרכי נועם, אל תשלח אותו לתלמוד תורה שמחנכים בו בדרכי נועם, בגלל שהמקום הזה יהרוס אותו. כי ממך הוא יקבל מכות, ושם יהיה מקום המפלט שלו, הוא יתחצף למורים ויעשה ככל העולה על רוחו.
באותה מידה, אם אתה אבא שמתקדם ביהדות ומאמין בקריאת שמע ובשמירת שבת, אל תשלח את הבן שלך למקום שבו לא מאמינים בשמירת השבת, הילד שלך יתחיל את חייו בסתירות.
ילד שמתחיל את חייו בסתירות, לא רק סותר את הדברי אותם שמע מפיו הוריו ומוריו, אלא גם סותר את כל יתר הדברים. כי הוא מבין, אין כאן בעולם הזה איזושהי במה של שפיות, שעליה ניתן לעמוד, אין כאן משהו שעליו ניתן לסמוך, אלא לכל דעה ישנה גם דעה אחרת. אז יום למחר מותר להחליט שמותר, חס ושלום, לגנוב ואפילו חס ושלום לרצוח.
אין משהו שיכול לתת לילד יציבות מלבד מאשר דרך אחת שאותה הוא חווה, בה הוא מאמין, ועליה מורים לו הוריו, רבותיו ומוריו.
"חֲנֹךְ לַנַּעַר עַל פִּי דַרְכּוֹ, גַּם כִּי יַזְקִין לֹא יָסוּר מִמֶּנָּה" (משלי כב, ו).
פירוש חדש שיש לנו ביום הזה, "על פי דרכו", לא על פי דרכיו. אל תעניק לילד מספר דרכים ותתן לו את הזכות להתבלבל ביניהם.
תן לו דרך אחת, סלולה וברורה, ואז "גַּם כִּי יַזְקִין לֹא יָסוּר מִמֶּנָּה".
ברוכים תהיו!
